פורים ה

עַל-פִּי הַמַּאֲמָר ‘אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי פַּעַם אַחַת רַצְתִּי’ וְכוּ’. בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן (בסימן נה), עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר:

וְהַכְּלָל, כִּי לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת (תהלים קי, א) “שֵׁב לִימִינִי” וְכוּ’. יָמִין זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת ‘בִּנְיָמִין – בֶּן יָמִין’ שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁיו בַּגָּלוּת וְכוּ’ בִּבְחִינַת (ויקרא כו, מד) “וְאַף גַּם זֹאת” וְכוּ’ הוּא עַל-יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת אוֹר זְכוּת אָבוֹת וְכוּ’. כִּי הָרְשָׁעִים מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת רַע עַיִן עַל שׂוֹנְאֵיהֶם וְכוּ’. וְהָאָדָם נִצֹּל מֵרַע עַיִן הַזֶּה עַל יְדֵי לִמּוּד זְכוּת שֶׁהָאָדָם מְלַמֵּד עַל הָרָשָׁע. כִּי גַּם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע בִּשְׁבִיל לְהַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע וְכוּ’, כִּי לְסַלֵּק הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט צָרִיךְ לָזֶה הִתְגַּלּוּת הַיָּד בִּבְחִינַת (דברים לב, מא): “וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי” וְכוּ’. וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה יַד ה’ אֲזַי נַעֲשֶׂה צֵל שֶׁבּוֹ נִתְכַּסֶּה הַצַּדִּיק מֵאֶרֶס שֶׁל הָרַע עַיִן בִּבְחִינַת (ישעיה נא, טז): “וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ” וְכוּ’. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק וְיָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג צִדְקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אַף-עַל-פִּי שֶׁהָרָשָׁע זוֹכֶה בַּדִּין וְנִתְפַּשֵּׁט לִבּוֹ מֵעַקְמִימִיּוּת וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וּמִתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו, כִּי נִתְיַשֵּׁר לִבּוֹ בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה וְכוּ’, וְזֶה בְּחִינַת עָפָר וָאֵפֶר וְכוּ’. וְגַם צָרִיךְ לְתַקֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת וְכוּ’ וְכוּ’, וְעַל-יְדֵי תְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ מִתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת בִּבְחִינַת ‘חַלָּה זְכוּת אָבוֹת. וּבַאֲתַר דְּאָבוֹת תַּמָּן שְׁכִינְתָּא תַּמָּן’ (זוהר שלח קעד.), שֶׁהִיא בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהִיא ‘גַּם זֹאת’, כִּי ‘גַּם’ בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהוּא שִׁעוּר מ”ג בֵּיצִים וְהִיא בְּחִינַת יְרֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ’. וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא דַּי שֶׁנִּצֹּל מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרְשָׁעִים אֶלָּא גַּם רוֹאֶה בָּהֶם מַה שֶּׁהֵם רָצוּ לִרְאוֹת בּוֹ וְכוּ’. וְדַע, שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן קוֹלוֹת אֵלּוּ בִּתְפִלָּתוֹ כִּי לִפְעָמִים הַקּוֹלוֹת הַנַּ”ל בִּתְפִלָּתוֹ יוֹצְאִים מֵרְשָׁעִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ בְּחִינַת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שֶׁאֲפִילּוּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, כִּי אֲחִיזָתוֹ הָיָה סָמוּךְ לַיָּמִין שֶׁהוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הָיָה מִבְּנֵי בֵּיתוֹ דְּאַבְרָהָם וְכוּ’ עַד שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְמֹשֶׁה: “אַל תִּירָא אוֹתוֹ” וְכוּ’ (דברים ג, ב). וְעַל-יְדֵי-זֶה הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם עוֹשֵׂי טוֹב, הֵם זוֹכִים לִפְנֵי ה’, כִּי קֹדֶם כְּרִיתוּת הָרְשָׁעִים הָיָה “פְּנֵי ה'” מֻסְתָּר וּמְכֻסֶּה “בְּעוֹשֵׂי רָע” כְּדֵי לְהַכְרִיתָם וְכוּ’ (תהלים לד, יז). וְעַכְשָׁיו תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִים בִּכְרִיתוּת רְשָׁעִים תֵּכֶף נִתְגַּלֶּה פְּנֵי ה’ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְכוּ’ [עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב]:

א וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים, כִּי הָמָן מִזֶּרַע עֲמָלֵק הוּא מֵעוֹלָם רְצוּעָה מַרְדוּת לְיִשְׂרָאֵל (במדבר רבה טז, יח) שֶׁעֵינוֹ רָעָה תָּמִיד בְּיִשְׂרָאֵל, וְתֵכֶף כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְהַיָּם נִבְקַע מִפְּנֵיהֶם וּפַרְעֹה וְחַיָּלָיו נִטְבְּעוּ בּוֹ וְכוּ’ הָיָה לַעֲמָלֵק עַיִן רָעָה עֲלֵיהֶם, וְעָמַד עֲלֵיהֶם. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא אוֹחֵז בַּמִּשְׁפָּט יָדוֹ עָלָיו וּמַאֲרִיךְ אַפּוֹ עָלָיו זֶה זְמַן רַב מְאֹד, וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹחֵם עִמּוֹ, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת (שמות יז, טז) “כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק מִדּוֹר דּוֹר”, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע וְאוֹחֵז יָדוֹ בַּמִּשְׁפָּט שֶׁל הָרָשָׁע, עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ נִצֹּל הַצַּדִּיק. וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא סוֹף מַפַּלְתּוֹ שֶׁל הָרָשָׁע [כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם בְּסוֹפוֹ שֶׁבִּתְחִלָּה ‘פְּנֵי ה” מֻסְתָּר ‘בְּעוֹשֵׂי רָע’ כְּדֵי לְהַכְרִיתָם, הַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַסְתִּיר פָּנָיו מֵהַצַּדִּיק וְנוֹתֵן בְּיָדוֹ, כִּבְיָכוֹל, גְּדֻלָּה לְהָרָשָׁע בִּבְחִינַת (תהלים י, יד) “כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדְךָ” וְכוּ’.

נִמְצָא, שֶׁפְּנֵי ה’ הוּא מֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רָע, וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָהֶם כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד מֵחֲמַת שֶׁפְּנֵי ה’ מֻסְתָּר בָּהֶם. וְכָל זֶה הוּא כְּדֵי לְהַכְרִיתָם וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִפְרָע מֵהָאֻמָּה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָהּ (רש”י בראשית טו, טז). וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר אֵיזֶה רָשָׁע שֶׁעֵינוֹ רָעָה בְּהַצַּדִּיק וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַכְרִית אֶת הָרָשָׁע, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת וְאוֹחֵז בַּמִּשְׁפָּט יָדוֹ וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ מַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְהַצַּדִּיק נִתְחַזֵּק עַל-יְדֵי-זֶה וּמִתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו, וְגַם הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת כַּנַּ”ל וּלְחַזֵּק לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל כַּנַּ”ל, עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבֹא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָז זוֹכֶה לִרְאוֹת בְּהָרָשָׁע מַה שֶּׁרוֹצֶה לִרְאוֹת בּוֹ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת וְיָדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ בִּימֵי מֹשֶׁה סוֹף מַפַּלְתּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, כִּי עֲדַיִן לֹא בָּאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל-כֵּן אָחַז בְּיָדוֹ אֶת הַמִּשְׁפָּט וְלֹא צִוָּה לְהַכְרִיתוֹ לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם (שמות יז, יג) שֶׁלֹּא חָתַךְ רַק רָאשֵׁי גִּבּוֹרָיו, מִכָּאן, שֶׁעָשׂוּ עַל-פִּי הַדִּבּוּר.

וְזֶה בְּחִינַת (שם) “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ” וְכוּ’. כִּי מֹשֶׁה לָחַם עִמּוֹ בִּבְחִינַת הַיָּד, כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה לָמָּה הִנִּיחַ יָדוֹ מֹשֶׁה שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲמָלֵק?! אַךְ גַּם מֹשֶׁה יָדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ סוֹף מַפַּלְתּוֹ, וְהֻכְרַח לִלְחֹם עִמּוֹ בִּבְחִינַת הַיָּד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִשְׁפָּט גָּמוּר כִּי אִם קְצָת הַמֻּכְרָח, אֲבָל בִּשְׁאָר הַמִּשְׁפָּט שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לוֹ אָחַז בְּיָדוֹ אֶת הַמִּשְׁפָּט. וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בָּעֵת הַזֹּאת עַד שֶׁנִּזְכֶּה לָבֹא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָז יִהְיֶה גְּמַר מַפַּלְתּוֹ. וְזֶהוּ: ‘וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְכוּ’ וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ (שם יב): “וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה”, תַּרְגּוּמוֹ: ‘פְּרִישָׁן בִּצְלוֹ’. כִּי הָעִקָּר הוּא הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁצְּרִיכִין לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִבְלִי לִהְיוֹת בְּלִבּוֹ עַקְמִימִיּוּת חַס וְשָׁלוֹם וְלִבְלִי לְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֵת שֶׁרוֹאֶה הַצְלָחַת הָרָשָׁע [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַיָּד עַל-יְדֵי שֶׁאוֹחֵז בַּמִּשְׁפָּט יָדוֹ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ: ‘כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ’ שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ בְּחִינַת (תהלים קכב, ה) “כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט”, וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ ‘מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק’ וְכוּ’. וְעַל-כֵּן ‘כֵּס’ חָסֵר, וְהַשֵּׁם חָסֵר, כִּי ‘כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט’ חָסֵר עַכְשָׁיו וְגַם בְּחִינַת פְּנֵי ה’ מֻסְתָּר וְעַל-כֵּן גַּם הַשֵּׁם חָסֵר. וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ ‘מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

ב כִּי עֲמָלֵק הוּא כְּלָלִיּוּת הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כד, כ): “רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק”. וְהָאֻמּוֹת בִּכְלָל הֵם בִּבְחִינַת רַע עַיִן שֶׁעֵינֵיהֶם רָעָה בְּיִשְׂרָאֵל תָּמִיד, כִּי הֵם שִׁבְעִים אֻמּוֹת, כִּי שָׁרְשָׁם מִבְּחִינַת רַע עַיִן, וַעֲמָלֵק הוּא כְּלָלוּת הָרַע עַיִן, כִּי הוּא כְּלָלוּת הָעַיִן אֻמּוֹת. וְעִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן הוּא עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּנְיָמִין. וְעַל-כֵּן נִצְטַוָּה שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ לְהַכּוֹת אֶת עֲמָלֵק וּלְהַכְרִיתוֹ, כִּי שָׁאוּל מִזֶּרַע בִּנְיָמִין, וְאָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָז הָיָה רָאוּי לְהַכְרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד, אַךְ שָׁאוּל טָעָה בָּזֶה וְהִשְׁאִיר אֶת אֲגָג, כִּי מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב אִם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד נֶגֶד הָרָשָׁע וְהָרַע עַיִן הַזֶּה, כִּי לָאו כָּל אֶחָד יוּכַל לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ, בִּפְרָט נֶגֶד עֲמָלֵק שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הָרַע שֶׁל כָּל הָרַע עַיִן שֶׁבָּעוֹלָם, וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לִלְמֹד עָלָיו זְכוּת דַּיְקָא כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵרַע עֵינוֹ. וְעַל-כֵּן טָעָה שָׁאוּל “וַיָּרֶב בַּנַּחַל” (שמואל-א טו, ה) וְדָן קַל וָחֹמֶר בְּטָעוּת וְלִמֵּד עָלָיו זְכוּת וְהִשְׁאִיר אֶת אֲגָג. וּבֶאֱמֶת טָעָה בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁהוֹכִיחוֹ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא (שם יז): “הֲלֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה”. כִּי זֶה הָיָה עִקַּר טָעוּתוֹ שֶׁהָיָה קָטָן בְּעֵינָיו וְנִדְמָה לוֹ שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ, אֲבָל בֶּאֱמֶת שָׁאוּל הָיָה לֹוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ לְהַכְרִיתוֹ לְגַמְרֵי, כִּי הָיָה מִזֶּרַע בִּנְיָמִין שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגַם כְּבָר הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן הָיָה יָכוֹל אָז לְהַכְרִיתוֹ לְגַמְרֵי, כִּי עִקַּר מַפָּלָתוֹ הוּא עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל:

ג וְעַל-יְדֵי-זֶה נוֹלַד הָמָן. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁעָמַד הָמָן הָרָשָׁע הָיְתָה עֵת צָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה כַּמּוּבָא. כִּי הָיָה מִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין מִבְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל-כֵּן הָיָה הִתְגַּבְּרוּתוֹ מְאֹד, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ שָׁם עַל עוֹג שֶׁהִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מִבְּנֵי בֵּיתָא דְּאַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין, כְּמוֹ כֵּן הִתְגַּבֵּר הָמָן מֵחֲמַת הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל שֶׁהָיָה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבִפְרָט שֶׁהָיָה מִזֶּרַע עֲמָלֵק שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הָרַע עַיִן. וְעַל-כֵּן הִתְגַּבֵּר בְּעַיִן רָעָה מְאֹד עַל מָרְדְּכַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁרָצָה לְהַעֲבִירָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן רָצָה לְבַטֵּל כֹּחַ הַשְּׁקָלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ג, ט): “וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקֹל”. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה יג:). וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר: ‘רָשָׁע, כְּבָר קָדְמוּ שִׁקְלֵיהֶם לִשְׁקָלֶיךָ’. כִּי הַשְּׁקָלִים הָיוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן הָרַע עַל הַמִּנְיָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י. וְהוּא רָצָה לְהִתְגַּבֵּר בָּרַע עַיִן, וְעַל-כֵּן רָצָה לְבַטֵּל כֹּחַ הַשְּׁקָלִים חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַשְּׁקָלִים זֶה בְּחִינַת צְדָקָה, וּצְדָקָה זֶה בְּחִינַת טוֹב עַיִן, בִּבְחִינַת (משלי כב, ט) “טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל”, כִּי עִקַּר הַצְּדָקָה הוּא לִהְיוֹת טוֹב עַיִן לִתֵּן לְהֶעָנִי בְּעַיִן יָפָה בְּעַיִן טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טו, ט יא): “פֶּן יִהְיֶה דָּבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַעַל וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְכוּ’. פָּתוֹחַ תִּפְתָּח אֶת יָדְךָ לוֹ” וְכוּ’. נִמְצָא, שֶׁצְּדָקָה הִיא בְּחִינַת טוֹב עַיִן הֵפֶךְ הָרַע עַיִן, וְזֶה בְּחִינַת שְׁקָלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה:

ד כִּי אָז הָיָה בְּסוֹף הַגָּלוּת בָּבֶל שֶׁהָיָה עַיִן שָׁנָה כְּנֶגֶד בְּחִינַת הָרַע עַיִן שֶׁהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם עַל שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי גָּלוּת בָּבֶל עַיִן שָׁנָה הָיָה בִּשְׁבִיל פְּגַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו, לד): “אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ” וְכוּ’. כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן שֶׁהֵם כָּל הָעַיִן אֻמּוֹת כַּנַּ”ל, הוּא עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמֵחֲמַת שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִיְּמוּ שְׁבִיתַת הָאָרֶץ, עַל-כֵּן הִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם הָרַע עַיִן וְנִתְחַיְּבוּ גָּלוּת עַיִן שָׁנָה דַּיְקָא. וְעַל-כֵּן רָצָה הָמָן לְהִתְגַּבֵּר בִּזְמַן סוֹף הַגָּלוּת בְּסוֹף הַשִּׁבְעִים שָׁנָה בְּעֵת שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּרַע עַיִן לִבְלִי לְהַנִּיחָם לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הֵם בְּחִינַת טוֹב עַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא, יב): “תָּמִיד עֵינֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ”. וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּתִיב (מלכים-א ט, ג): “וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם”. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בְּהָמָן (אסתר ה, ט): “וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדְּכַי”. ‘וְכִרְאוֹת’ דַּיְקָא, “בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אֶת מָרְדְּכַי” (שם יג). ‘אֲנִי רוֹאֶה’ דַּיְקָא, בְּחִינַת רַע עַיִן שֶׁרָצָה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּרַע עַיִן כַּנַּ”ל:

ה כִּי הָמָן-עֲמָלֵק הוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חולין קלט:): ‘הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ’ וְכוּ’. כִּי שֹׁרֶשׁ הָרַע עַיִן הוּא בְּחִינַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהָיָה עָרוּם וְכוּ’, שֶׁהָיָה לוֹ עַיִן רָעָה בְּאָדָם וְחַוָּה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י עַל פָּסוּק (בראשית ב, כה): “וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה” וְכוּ’ (שם ג, א). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה אוֹתָם עוֹסְקִים בְּתַשְׁמִישׁ לְעֵין כֹּל, נִתְקַנֵּא בָּהֶם וְהֵסִיתָם לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, כִּי נָשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת וְכוּ’, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת אָדָם וְיִשָּׂא אֶת חַוָּה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. כִּי קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָז הָיוּ שְׁנֵיהֶם קְדוֹשִׁים וְזַכִּים בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת, עַל-כֵּן שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים לְעֵין כֹּל וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, כִּי לֹא הָיוּ מִתְיָרְאִים וּמִתְבַּיְּשִׁים מִכָּל עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת מִשּׁוּם רַע עַיִן שֶׁבָּעוֹלָם, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע, כִּי עִקַּר מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הָרַע עַיִן הוּא רַק שֶׁלֹּא יַטִּיל הָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם אֶרֶס בְּהָאָדָם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַכְנִיס בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה רַע מִן הָרַע עַיִן.

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַשּׂוֹנֵא וְהָרַע עַיִן שֶׁיִּהְיֶה הוּא כֻּלּוֹ טוֹב בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וַאֲפִילּוּ עַל הָרָשָׁע בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה מְלַמֵּד זְכוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֵינוֹ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם אֲפִילּוּ בִּגְדֻלַּת הָרָשָׁע, אַף-עַל-פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת וְיַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כִּי צַדִּיק ה’ וְלֹא יְהֵא בְּלִבּוֹ שׁוּם עַקְמִימִיּוּת חַס וְשָׁלוֹם עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא יִתְבָּרַךְ, וְאָז בְּוַדַּאי יוּכַל לְהִנָּצֵל מֵהָרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע [כַּנַּ”ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. כִּי הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵהָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב, דְּהַיְנוּ רֹעַ הַלֵּב שֶׁבָּא לוֹ עַל דַּעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה הִרְהוּר חַס וְשָׁלוֹם אַחַר מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד וְהָעֲשִׁירוּת לְהָעֲכּוּ”ם וְהָרְשָׁעִים וְהַמִּתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת, וְהַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הֵם מֻנָּחִים בְּבִזָּיוֹן בְּשִׁפְלוּת גָּדוֹל בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת, זֶה הַהִרְהוּר חַס וְשָׁלוֹם – זֶה בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי רַע עַיִן תָּלוּי בְּרֹעַ הַלֵּב, כִּי ‘שׁוּרְיְנָא דְּעֵינָא בְּלִבָּא תַּלְיָא’ (עבודה זרה כח:), [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן נד)]. נִמְצָא, שֶׁרֹעַ הַלֵּב, דְּהַיְנוּ עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב שֶׁמְּהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת רַע עַיִן, עַל-כֵּן הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע עַיִן, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה צַד מַחֲשָׁבָה וְהִרְהוּר אַחַר מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבְיִשְׁרַת לֵב כִּי “צַדִּיק ה’ בְּכָל דְּרָכָיו” (תהלים קמה, יז). וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵרַע עֵינוֹ, כִּי עַל-יְדֵי לִמּוּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע זוֹכִין לִרְאוֹת צִדְקַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִתְיַשֵּׁר לִבּוֹ מֵעַקְמִימִיּוּת, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וְלִתְפִלָּה [כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל].

כִּי זֶה הוּא הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה נִצֹּל מֵהָרַע עַיִן שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה הוּא בְּחִינַת עֵינַיִם דִּקְדוּשָּׁה בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וְזֶה בְּחִינַת “בְּרֵאשִׁית”, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה ‘תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת’ (תיקו”ז ד, יח:), שֶׁהֵם ‘תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן’, [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן יג)]. וְכֵן הַתּוֹרָה מְסַיֶּמֶת “לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל”, כִּי עִקַּר כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הוּא לִבְלִי לֵילֵךְ חַס וְשָׁלוֹם אַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרַע וּמַרְאֵה עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טו, לט): “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” וְכוּ’. כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (רַשִׁ”י שָׁם), וְכָל הַתַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים שֶׁכֻּלָּם בָּאִים עַל-יְדֵי רְאִיַּת הָעַיִן כַּנַּ”ל, כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כֻּלָּם הֵם מִבְּחִינַת הָרַע עַיִן. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְלִהְיוֹת “עוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרַע” (ישעיה לג, טו) וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, לְסַלֵּק וּלְבַטֵּל אֲחִיזַת הָרַע עַיִן מִמֶּנּוּ וּמִגְּבוּלוֹ לְגַמְרֵי, רַק שֶׁיִּהְיֶה טוֹב עַיִן לִבְלִי לְהַבִּיט בְּעֵינָיו רַק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ד, כה): “עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדֶּךָ”. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, יח): “גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ”. וּכְתִיב (שם כה, טו): “עֵינַי תָּמִיד אֶל ה'” וְכוּ’:

ו וְעַל-כֵּן אָדָם הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַחֵטְא שֶׁהָיָה זַךְ בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת וְלֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע עַיִן כְּלָל, עַל-כֵּן לֹא הָיָה מִתְיָרֵא וּמִתְבַּיֵּשׁ כְּלָל כַּנַּ”ל. וְהַנָּחָשׁ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הָרַע עַיִן נִתְקַנֵּא בּוֹ, וְהָיְתָה עִקַּר עַרְמִימוּתוֹ שֶׁהָלַךְ וְהִכְנִיס בָּהֶם בְּחִינַת רַע עַיִן, וְהֵסִית אוֹתָם לְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְאָמַר לָהֶם (בראשית ג, ה): “כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים” וְכוּ’, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רַע עַיִן וְהִרְהוּרִים עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ’, עַד שֶׁהֵסִית אוֹתָם. “וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַּאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם”. ‘וַתֵּרֶא’ דַּיְקָא. ‘תַּאֲוָה לָעֵינַיִם’ דַּיְקָא. וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ. וְהָאֲכִילָה בְּעַצְמָהּ שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת רַע עַיִן שֶׁהוּא רֹעַ הַלֵּב כַּנַּ”ל, כִּי אֲכִילָה דִּקְדוּשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן טוֹב לֵב בִּבְחִינַת (רות ג, ז) “וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּטַב לִבּוֹ”, שֶׁהוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ “וַיִּטַב לִבּוֹ” – ‘זֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן’, בְּחִינַת ‘טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ’. וְזֶה בְּחִינַת (שמואל-א יד, כט) “הִנֵּה אוֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט הַדְּבַשׁ הַזֶּה”, אֲבָל אֲכִילָה שֶׁל אִסּוּר, חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הוּא מֵבִיא רֹעַ אֶל הַלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע עַיִן.

וְעַל-כֵּן מֵאָז נֶאֱחַז בָּהֶם בְּחִינַת הָרַע עַיִן עַד שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם מִיתָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רַע עַיִן, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל עַל מַאֲמַר “אַבָּא שָׁאוּל” שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה קוֹבֵר מֵתִים, שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ הָרַע עַיִן שֶׁנִּקְרָא בְּחִינַת מִיתָה. כִּי הַמִּיתָה הִיא עֲצִימַת הָעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (בְּבִרְכַּת הַמַּפִּיל): ‘וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת’. כִּי מֵאָז שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לָמוּת וְלָשׁוּב אֶל הֶעָפָר כְּדֵי לְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֲחִיזַת הָרַע עַיִן. וְעַל-כֵּן הֻכְרְחוּ אַחַר כָּךְ לְמַלְבּוּשִׁים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, ז): “וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֲרוּמִים הֵם וַיִּתְפְּרוּ לָהֶם וְכוּ’. וַיַּעַשׂ לָהֶם כָּתְנוֹת עוֹר” וְכוּ’. כִּי בִּתְחִלָּה הָיָה ‘כָּתְנוֹת אוֹר’ בְּאָלֶף, כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ מְאִירוֹת בְּחִינַת טוֹב עַיִן וְלֹא הָיָה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע עַיִן כְּלָל. עַל-כֵּן לֹא הָיוּ צְרִיכִים שׁוּם מַלְבּוּשׁ וְכִסּוּי כְּלָל כַּנַּ”ל, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁנִּפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת הָרַע עַיִן, עַל-כֵּן צְרִיכִין מַלְבּוּשִׁים וְכִסּוּיִים לְכַסּוֹת וּלְחַפּוֹת עַצְמָם שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם הָרַע עַיִן. וְזֶה בְּחִינַת מַלְבּוּשִׁים שֶׁצְּרִיכִים עַכְשָׁיו בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ הָעֵינַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עַכְשָׁיו אֲחִיזַת הָרַע עַיִן מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ”ל. עַל-כֵּן צְרִיכִים לְבוּשִׁים וְכִסּוּיִים לְחַפּוֹת וּלְכַסּוֹת עַצְמוֹ מִן הָרַע עַיִן שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ:

ז וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית הַתְּלוּיִים בַּבְּגָדִים שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טו, מ): “לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי”. כִּי צִיצִית הֵם תִּקּוּן הַבְּגָדִים וְהֵם מְתַקְּנִים אֶת הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם” וְכוּ’, כִּי צִיצִית לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת הָעֵינַיִם, בְּחִינַת (שיר השירים ב, ט) “מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים” [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן סִימָן ז)]. כִּי תִּקּוּן הַבְּגָדִים, דְּהַיְנוּ צִיצִית הוּא תִּקּוּן הָעֵינַיִם כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן תֵּכֶף בַּבֹּקֶר בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא לַחֲטֹף אֶת הַצִּיצִית וּלְלָבְשָׁם מִיָּד, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹמֵד מִשְּׁנָתוֹ וּפוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו הוּא צָרִיךְ לְשָׁמְרָם תֵּכֶף שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת רַע עַיִן, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית מִיָּד, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵינַיִם דִּקְדוּשָּׁה, בְּחִינַת ‘טוֹב עַיִן’, בְּחִינַת כְּסוּת וּבְגָדִים דִּקְדוּשָּׁה שֶׁהֵם מְכַסִּים אֶת הָאָדָם מִן הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת (בראשית כ, טז) “כְּסוּת עֵינַיִם”. שֶׁהַכְּסוּת וְהַלְּבוּשׁ מְכַסֶּה עַל הָאָדָם מִן הָרַע עַיִן שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ.

וְעַל-כֵּן הִזְהִירוּ חֲכָמֵינוּ זַ”ל מְאֹד עַל הַצְּנִיעוּת שֶׁיְּכַסֶּה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ בִּבְגָדָיו וְלֹא יִהְיֶה עָרֹם כְּלָל אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹשֵׁט אֶת חֲלוּקוֹ [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (או”ח ב)], כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי (שבת קיח:): ‘מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ כָּתְלֵי בֵּיתִי אִמְרֵי חֲלוּקִי’. כִּי עַכְשָׁיו צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מִן הָרַע עַיִן. וְהַבְּגָדִים הֵם שְׁמִירָה לָזֶה כַּנַּ”ל:

ח וְעַל-כֵּן הָמָן הָרָשָׁע שֶׁהָיָה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת פְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, בְּחִינַת ‘הֲמִן הָעֵץ’ כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן הָיָה לוֹ עַיִן רָעָה מְאֹד מְאֹד עַל מָרְדְּכַי וְעַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּי זֶה עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הָיְתָה עֲצָתָם אָז לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמִּרְשַׁעַת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עֲרֻמָּה אֲשֶׁר דָּבָר כָּזֶה לֹא נִשְׁמַע בָּעוֹלָם כְּדֵי לְהַגְבִּיר בָּעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת הָרַע עַיִן, כִּי עִקַּר בְּחִינַת רַע עַיִן הוּא תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל נִאוּף שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הָעַיִן אֻמּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי עַיִן אֻמּוֹת הֵם בְּחִינַת רַע עַיִן כַּנַּ”ל. וְכָל הַתַּאֲווֹת כֻּלָּם, שֶׁהֵם כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָעַיִן אֻמּוֹת [כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר]. כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד כַּנַּ”ל. וְתַאֲוָה זֹאת שֶׁל נִאוּף הִיא כְּלָלִיּוּת כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הָעַיִן אֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן לו), עַל-כֵּן זֹאת הַתַּאֲוָה הִיא עִקַּר בְּחִינַת רַע עַיִן, כִּי זֹאת הַתַּאֲוָה תְּלוּיָה בָּעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ‘וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים’ וְכוּ’. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה לג, טו): “וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע”. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בבא בתרא נז:): ‘זֶה שֶׁאֵין מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים’ וְכוּ’. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַצְּנִיעוּת וַעֲצִימַת הָעֵינַיִם הוּא בְּתַאֲוָה זוֹ, וַאֲפִילּוּ בְּזִוּוּג דִּקְדוּשָּׁה צְרִיכִין צְנִיעוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְכֵן עִקַּר כִּסּוּי הַלְּבוּשִׁים הוּא בִּשְׁבִיל צְנִיעוּת מִתַּאֲוָה זוֹ, וְהֵם רָצוּ לְסַלֵּק הַבּוּשָׁה מֵעֵינֵיהֶם וְלַהֲבִיאָהּ עֲרֻמָּה לִפְנֵיהֶם כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת בְּחִינַת הָרַע עַיִן בְּיוֹתֵר. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵפִיר מַחֲשַׁבְתָּם הָרַע ‘וּמִינֵהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזִיל בֵּהּ נַרְגָּא’ (סנהדרין לט:), כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה נִתְקַנְּאוּ רָעֵי הָעֵינַיִם זֶה בָּזֶה, עַד שֶׁהָמָן בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן, הָיָה עֵינוֹ רָעָה בִּגְדֻלַּת וַשְׁתִּי וְהוּא בְּעַצְמוֹ יָעַץ לְהָרְגָהּ, כִּי ‘מִינֵהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזוֹל בֵּהּ נַרְגָּא’. וְהָרַע עַיִן בְּעַצְמוֹ מִתֹּקֶף עֵינוֹ הָרַע בַּכֹּל כְּדֶרֶךְ הָרַע עַיִן הָרַג אֶת תֹּקֶף הָרַע עַיִן, שֶׁהוּא וַשְׁתִּי הַמִּרְשַׁעַת, שֶׁהִיא הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן, כִּי הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּחִינַת תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהִיא בְּחִינַת רַע עַיִן.

וְעַל-כֵּן פָּשְׁטָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲרֻמּוֹת וְעָשְׂתָה בָּהֶן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, כִּי שַׁבָּת הִיא בְּחִינַת טוֹב עַיִן. שִׁין תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת הִיא בַּת עַיִן, וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות מג:): ‘פְּסִיעָה גַּסָּה נוֹטֶלֶת מְאוֹר עֵינָיו וּמְהַדְּרָא לֵהּ בְּקִדּוּשָׁא דְּבֵי שִׁמְשֵׁי’. כִּי שַׁבָּת הוּא תִּקּוּן הָעֵינַיִם בְּחִינַת ‘טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ’, כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּרָכָה בְּחִינַת (בראשית ב, ג) “וַיְבָרֵךְ וַיְקַדֵּשׁ”. וְעַל-כֵּן עִקַּר זִוּוּג דִּקְדוּשָּׁה הוּא בְּשַׁבָּת, כִּי אָז הוּא בִּקְדוּשָּׁה בְּלִי אֲחִיזַת הָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם כְּלָל, אֲבָל וַשְׁתִּי הָרְשָׁעָה רָצְתָה לְהַגְבִּיר הָרַע עַיִן וְעָשְׂתָה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲרֻמּוֹת. וְעַל-כֵּן הָיְתָה מַפַּלְתָּהּ עַל-יְדֵי הָרַע עַיִן בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הָמָן הָרָשָׁע וְעַל-יְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁרָצוּ לְהַגְבִּיר תֹּקֶף הָרַע עַיִן לַהֲבִיאָהּ עֲרֻמָּה בְּשַׁבָּת. וְאַף הִיא לִדְבַר עֲבֵרָה נִתְכַּוְּנָה וְרָצְתָה בָּזֶה מְאֹד, כִּי הִיא בְּעַצְמָהּ גַּם כֵּן תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵפֵר מַחֲשָׁבוֹת עֲרֻמִּים וְסִכְסֵךְ רַע עַיִן אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיִּתְקַנְּאוּ זֶה בָּזֶה עַד שֶׁהָרַג אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ. ‘וּמִינֵהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזִיל בֵּהּ נַרְגָּא’. וְנֶהֶרְגָה עַל-יְדֵי רַע עַיִן דַּיְקָא כַּנַּ”ל:

ט “וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס” (ישעיה נה, יג). שֶׁהִיא אֶסְתֵּר (מגילה י:) שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שם יג:): ‘בִּשְׁבִיל צְנִיעוּת שֶׁהָיָה בְּרָחֵל זָכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה שָׁאוּל שֶׁהָיָה נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים, וּבִשְׁבִיל צְנִיעוּת שֶׁל שָׁאוּל זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ אֶסְתֵּר’, כִּי צְנִיעוּת הִיא הֵפֶךְ הָרַע עַיִן כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הָיוּ כָּל אֵלּוּ צְנוּעִים בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרַע עַיִן, כִּי הֵם יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין שֶׁיָּצָא מֵרָחֵל שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן עַל יָדוֹ דַּוְקָא כַּנַּ”ל:

י וְעִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן הוּא עַל-יְדֵי הַלִּמּוּד זְכוּת שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִצֹּל הַצַּדִּיק. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק וְזוֹכֶה לִתְפִלָּה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן קֹדֶם מַפֶּלֶת הָמָן נִתְגַּדֵּל מְאֹד מְאֹד. וְזֶה הָיָה עִקַּר מַפַּלְתּוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּא סְאָתוֹ הָיָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְלַמֵּד זְכוּת וְסִלֵּק מִשְׁפָּטוֹ מִמֶּנּוּ, אַדְּרַבָּא, הֵרִים וְגִדֵּל אוֹתוֹ מְאֹד. וְזֶה בְּחִינַת (אסתר ג, א): “אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֶת הָמָן, וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ” וְכוּ’, וְזֹאת הַגְּדֻלָּה הִיא בְּחִינַת לִמּוּד זְכוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע. וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נִצֹּל הַצַּדִּיק כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת “וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן” וְכוּ’ (שם י), כִּי כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה כַּיָּדוּעַ. וַהֲסָרַת הַטַּבַּעַת מִיַּד הַמֶּלֶךְ מְרַמֵּז עַל הֲסָרַת הַטַּבַּעַת מִיַּד הָעֶלְיוֹן, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, הוֹשִׁיט יָדוֹ וְאָחַז בַּמִּשְׁפָּט אֶת יָדוֹ לְסַלֵּק הַמִּשְׁפָּט מֵהָמָן הָרָשָׁע, אַדְּרַבָּא, נָתַן לוֹ בְּיָדוֹ כִּבְיָכוֹל, גְּדֻלָּה רַבָּה מְאֹד בִּבְחִינַת (תהלים י, יד) “כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ”. עַד שֶׁפְּנֵי ה’ נִסְתָּר בְּהָעֹשֵׂי רַע שֶׁהוּא הָמָן. וְאָז בְּעֵת שֶׁפְּנֵי ה’ נִסְתָּר בָּהֶם אָז יֵשׁ לָהֶם כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד. וְזֶה בְּחִינַת הֲסָרַת הַטַּבַּעַת מִיַּד הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, כִּי הַטַּבַּעַת הוּא חוֹתַם הַמֶּלֶךְ שֶׁכָּל מִשְׁפְּטֵי הַמֶּלֶךְ נֶחְתָּמִים עַל יָדוֹ, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּעִנְיָן שֶׁכָּל מִשְׁפְּטֵי הַמַּלְכוּת הָיוּ עַל-יְדֵי הַטַּבַּעַת, וְאָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵרִים מִשְׁפָּטוֹ מִמֶּנּוּ, אַדְּרַבָּא כִּבְיָכוֹל, הִסְתִּיר פָּנָיו וּמִשְׁפָּטוֹ בְּתוֹכוֹ וּמָסַר לוֹ אֶת הַמִּשְׁפָּט בְּאוֹתוֹ הָעֵת בִּבְחִינַת שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין כְּאִלּוּ כָּל הַמִּשְׁפָּט בְּיָדוֹ, כִּי פְּנֵי ה’ מֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רַע כַּנַּ”ל, כִּי פְּנֵי ה’ – זֶה בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁיּוֹצֵא מִפְּנֵי ה’, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (בסליחות): ‘מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא’. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כ, ה): “וְשַׂמְתִּי פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא” וְכוּ’ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאָז בְּעֵת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע אָז מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ עָלָיו וּמַסְתִּיר הַפָּנִים וְהַמִּשְׁפָּט חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת (תהלים לד, יז): “פְּנֵי ה’ בְּעֹשֵׂי רָע” וְכוּ’. וְאָז יֵשׁ לָהֶם כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד כַּנַּ”ל וְזוֹכֶה בַּדִּין כְּאִלּוּ הַמִּשְׁפָּט אֶצְלוֹ. וְזֶה בְּחִינַת הֲסָרַת הַטַּבַּעַת הַמֶּלֶךְ חוֹתַם הַמֶּלֶךְ, דְּהַיְנוּ מִשְׁפְּטֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּמְסַר אָז לְהָמָן כַּנַּ”ל, כִּי עַכְשָׁיו כָּל הַמִּשְׁפָּט מֻסְתָּר אֶצְלָם בַּגָּלוּת. וְעַל-כֵּן, אֲפִילּוּ בִּקְדוּשָּׁה כְּשֶׁרוֹצִים לִפְעֹל אֵיזֶה מִשְׁפָּט וְתַקִּיפוּת בִּשְׁבִיל קִיּוּם דָּתֵנוּ הַקָּדוֹשׁ, צְרִיכִים לִפְעֹל עַל יָדָם דַּיְקָא [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחַר סִימָן כ], כִּי פְּנֵי ה’ שֶׁהוּא הַמִּשְׁפָּט מֻסְתָּר אֶצְלָם כַּנַּ”ל:

יא וְהַהַסְתָּרָה הַזֹּאת שֶׁפְּנֵי ה’ מֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רָע שֶׁאַחַר כֵּן נַעֲשָׂה מַפַּלְתָּם עַל-יְדֵי-זֶה בִּבְחִינַת ‘פְּנֵי ה’ בְּעֹשֵׂי רָע’ כְּדֵי לְהַכְרִיתָם כַּנַּ”ל, הַהַסְתָּרָה הַזֹּאת זֶה בְּחִינַת אֶסְתֵּר שֶׁנִּלְקְחָה לְבֵית הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כִּי אֶסְתֵּר הִיא בְּחִינַת הַסְתָּרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חולין קלט:): ‘אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יח): וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר’ וְכוּ’. כִּי אֶסְתֵּר הָיְתָה “יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה” (אסתר ב, ז), כִּי ‘חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ’ (מגילה יג:), כִּי נִמְשָׁךְ עָלֶיהָ יֹפִי וְחֵן מִפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים מִבְּחִינַת ש”ע^[1] נְהוֹרִין שֶׁל אוֹר הַפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים. נִמְצָא שֶׁאֶסְתֵּר הִיא בְּחִינַת הַפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁנִּסְתְּרָה בְּהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל שֶׁנִּתְעַלְּמָה הַקְדוּשָּׁה כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת לְבֵית הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘פְּנֵי ה’ בְּעֹשֵׂי רָע’ כְּדֵי לְהַכְרִיתָם שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה שֶׁנִּסְתָּר פְּנֵי ה’ בְּעֹשֵׂי רָע. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִכְרַת הָמָן וְזַרְעוֹ שֶׁהוּא הָרַע עַיִן, וְעַל-כֵּן דַּיְקָא אַחַר שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית הַמֶּלֶךְ, אָז דַּיְקָא נִתְגַּדֵּל הָמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ‘אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֶת הָמָן’ וְכוּ’. כִּי אָז דַּיְקָא בְּעֵת שֶׁפְּנֵי ה’ מֻסְתָּר בְּעֹשֵׂי רָע, אָז יֵשׁ לָהֶם כָּל הַגְּדֻלָּה עַל-יְדֵי פְּנֵי ה’ דַּיְקָא הַמֻּסְתָּר בָּהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶסְתֵּר שֶׁנִּלְקְחָה לְבֵיתָם. וְאַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא הוּא מַפָּלָתָם בִּבְחִינַת ‘פְּנֵי ה’ בְּעֹשֵׂי רָע’ לְהַכְרִיתָם כַּנַּ”ל [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל].

וְהָעִקָּר הוּא הַתְּפִלָּה, כִּי בְּעֵת הַהַסְתָּרָה שֶׁהָרַע עַיִן מִתְגַּבֵּר וּפְנֵי ה’ מֻסְתָּר בָּהֶם, אָז בֶּאֱמֶת הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, כִּי הִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם הָרַע עַיִן שֶׁהוּא הָמָן מְאֹד, בִּפְרָט כִּי נִכְשְׁלוּ בְּבָבֶל בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, שֶׁהוּא פְּגַם תַּאֲוָה זוֹ, שֶׁהִיא עִקַּר הָרַע עַיִן וְגַם נֶהֱנוּ מִסְּעֻדָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁהוּא פְּגַם הָאֲכִילָה, בְּחִינַת פְּגַם אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נֶאֱחָז חַס וְשָׁלוֹם רֹעַ הַלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע עַיִן כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הָיְתָה הִתְגַּבְּרוּתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁלַח לָנוּ אָז אֶת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, וּמָרְדְּכַי נִתְחַזֵּק דַּיְקָא עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַסְתָּרָה שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַסְתָּרַת פְּנֵי ה’ כַּנַּ”ל, שֶׁמִּשָּׁם הָיָה נִמְשָׁךְ גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע. וּמָרְדְּכַי נִתְחַזֵּק עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא, כִּי זֶה בְּחִינַת צֵל הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מוֹשִׁיט יָדוֹ לְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע וּלְהַגְבִּיהַּ אוֹתוֹ לְהַפִּילוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק וּמַבִּיט לְמֵרָחוֹק וּמִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת מָרְדְּכַי שֶׁהָיָה נוֹתֵן לִבּוֹ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל וּמַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא עַל חִנָּם נִלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית הֶעָרֵל וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי הוּא לִישׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם, הַיְנוּ שֶׁהָיָה מֵבִין עַל-יְדֵי הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר שֶׁבְּוַדַּאי צַדִּיק וְיָשָׁר מִשְׁפְּטֵי ה’. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְחַזֵּק לִבּוֹ וְהִתְפַּלֵּל לַה’. וְכָל מַה שֶּׁהִתְגַּבֵּר הָמָן בְּיוֹתֵר לֹא הָיָה מְהַרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַדְּרַבָּא, הָיָה מִתְחַזֵּק מְאֹד וְהָיָה מַרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַעְתִּיר וְלִצְעֹק אֶל ה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ד, א): “וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה”. וְכֵן כָּל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ צָעֲקוּ וְהִתְפַּלְּלוּ וְהֶעְתִּירוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא לְעוֹרֵר זְכוּת אָבוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל], וְעַל-כֵּן גָּזְרוּ תַּעֲנִית שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, כַּמּוּבָא דְּעִמְּהוֹן עָאָלַת אֶסְתֵּר קֳדָם מַלְכָּא (תיקו”ז כא, נז:). וְעַל-כֵּן “בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת” (אסתר ה, א), שֶׁלְּבָשַׁתָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ – זֶה בְּחִינַת ‘בַּאֲתַר דַּאֲבָהָן תַּמָּן שְׁכִינְתָּא תַּמָּן’, עַל-כֵּן ‘בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי’, בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם וְזַעֲקָתָם, כַּמּוּבָא שֶׁאָז הָלַךְ אֵלִיָּהוּ וְהָיָה מְעוֹרֵר אֶת הָאָבוֹת, וְעַל-יְדֵי-זֶה לָבְשָׁה אֶסְתֵּר מַלְכוּת שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, בְּחִינַת ‘בַּאֲתַר דַּאֲבָהָן תַּמָּן שְׁכִינְתָּא תַּמָּן’ דְּהִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַלָּה זְכוּת אָבוֹת וְכוּ’. וְעַל-יְדֵי-זֶה שֶׁהִמְשִׁיכוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל-יְדֵי שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם וּתְפִלַּת מָרְדְּכַי שֶׁתְּפִלָּתוֹ הָיְתָה כְּתִקּוּנוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה זָכָה שֶׁלֹּא דַּי שֶׁלֹּא רָאָה הָרָשָׁע הָמָן הָרַע עַיִן מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בְּמָרְדְּכַי, אַף גַּם נִתְהַפֵּךְ וְרָאָה מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק בְּהָמָן הָרָשָׁע מַה שֶּׁהוּא רָצָה לִרְאוֹת בּוֹ וְתָלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדְּכַי, הַכֹּל כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל שֶׁזּוֹכֶה הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַנַּ”ל לִרְאוֹת בְּהָרָשָׁע מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בּוֹ. וְכָל זֶה נִתְקַיֵּם אָז בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁזָּכוּ עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם הַגְּדוֹלָה לִרְאוֹת בּוֹ מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בְּמָרְדְּכַי כַּנַּ”ל:

יב וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן עַל הַסְּעֻדָּה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה טו:) שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְכוּ’ כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ” וְכוּ’ (משלי כה, כא-כב). כִּי אֶסְתֵּר הִיא בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה שֶׁמֻּסְתָּר פְּנֵי ה’ בְּעֹשֵׂי רָע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָהֶם מִתְּחִלָּה כָּל הַגְּדֻלָּה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַגְּדֻלָּה וְהַהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל הָמָן אַחַר שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר דַּיְקָא כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן בַּסּוֹף נִסְתָּר פְּנֵי ה’ כָּל כָּךְ עַד שֶׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן, דְּהַיְנוּ שֶׁפְּנֵי ה’ הַמֻּסְתָּר הִגְבִּיהַּ אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאָז דַּיְקָא כְּשֶׁנִּתְנַשֵּׁא לְמַעְלָה מְאֹד עַל-יְדֵי עֹצֶם הַסְתָּרַת פְּנֵי ה’, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶסְתֵּר אָז הָיָה מַפַּלְתּוֹ דַּיְקָא בִּבְחִינַת ‘פְּנֵי ה’ בְּעֹשֵׂי רָע’ לְהַכְרִיתָם. וְכָל זֶה עַל-יְדֵי עֹצֶם הַתְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ כַּנַּ”ל, כִּי בְּעֵת שֶׁזִּמְּנָה אֶסְתֵּר אֶת הָמָן עַל הַסְּעֻדָּה אָז יָצָא לֵב יִשְׂרָאֵל וְנִשְׁבַּר לִבָּם מְאֹד מְאֹד וְשָׁפְכוּ לִבָּם כַּמַּיִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ [כַּמּוּבָא בִּסְפָרִים], הַיְנוּ שֶׁבְּעֵת עֹצֶם הַהַסְתָּרָה אָז צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְעֹק אֶל ה’. וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהִנָּצֵל מֵהָרַע עַיִן עַד שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת בּוֹ מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בְּמָרְדְּכַי כַּנַּ”ל:

יג וְזֶה בְּחִינַת “בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ” (אסתר ו, א), כִּי הַשֵּׁנָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת הָרַע עַיִן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתָה, כִּי ‘שֵׁנָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה’ (ברכות נז:). וְעַל-כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים קֹדֶם הַשֵּׁנָה: ‘וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת’. וְעַל-כֵּן מְבַקְּשִׁים: ‘וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ’, ‘בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי’. כִּי נִצּוֹלִים מֵהָרַע עַיִן עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַיָּד, עַל-יְדֵי בְּחִינַת צֵל יָד, בְּחִינַת (ישעיה נא, טז) “וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ”. וְזֶה שֶׁאָמַר הָמָן (אסתר ג, ח): “יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה יג:): ‘יָשְׁנוּ מִן הַמִּצְווֹת’, כִּי אָמַר שֶׁהַשֵּׁנָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהָרַע עַיִן הִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הָיָה הַנֵּס עַל-יְדֵי נִדּוּד הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכְנָעַת הָרַע עַיִן כַּנַּ”ל:

יד וְעַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹמְדִים מֵהַשֵּׁנָה לוֹבְשִׁים צִיצִית וּתְפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הָעֵינַיִם, כִּי צִיצִית הֵם בְּחִינַת עֵינַיִם דִּקְדוּשָּׁה כַּנַּ”ל. וְכֵן תְּפִלִּין בִּבְחִינַת (שמות יג, טז): “וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ”. וְזֶה בְּחִינַת (אסתר ח, טו): “וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר” וְכוּ’, הַיְנוּ בְּחִינַת רִבּוּי לְבוּשִׁים וְכִסּוּיִים דִּקְדוּשָּׁה שֶׁכָּל זֶה הוּא הֵפֶךְ הָרַע עַיִן, כִּי הַכְנָעַת הָרַע עַיִן הוּא עַל-יְדֵי לְבוּשִׁין דִּקְדוּשָּׁה, שֶׁהֵם מְכַסִּין עַל הָאָדָם כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן זָכוּ אָז לְצִיצִית וּתְפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה טז:): “וִיקָר” – ‘אֵלּוּ תְּפִלִּין’ וְכוּ’. כִּי הֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין דִּקְדוּשָּׁה שֶׁמַּכְנִיעִין אֶת הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת (שמות כב, כו) “כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ” – ‘דָּא צִיצִית’. “הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ” – ‘דָּא תְּפִלִּין’ וְכַנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת “וְשָׂשׂוֹן” – ‘זוֹ מִילָה’, כִּי הָעָרְלָה הִיא בְּחִינַת (זוהר פנחס רנב:): “עֲנָנִין דִּמְכַסְּיָין עַל עֵינִין”, בְּחִינַת רַע עַיִן, בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא עִקַּר הָרַע עַיִן. וְעַל-יְדֵי הַעֲבָרַת הָעָרְלָה וְהַפְּרִיעָה נִתְגַּלֶּה הָעֲטָרָה שֶׁהִיא בַּת עַיִן, וְאָז עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית עַל-יְדֵי-זֶה הוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן, בִּבְחִינַת (משלי כב): “טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ”, “כִּי שָׁם צִוָּה ה’ אֶת הַבְּרָכָה” (תהלים קלג, ג), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעָמַד בְּנִסָּיוֹן וְשָׁמַר אֶת הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לְהִנָּצֵל מֵרַע עַיִן, כִּי הוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן, בְּחִינַת (בראשית מט, כב) “בֶּן פֹּרַת עֲלֵי עַיִן”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות כ.) ‘עוֹלֵי עַיִן’ וְכוּ’. כִּי עִקַּר בְּחִינַת טוֹב עַיִן הוּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ: “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה” (אסתר ח, טז). ‘אוֹרָה’ דַּיְקָא, בְּחִינַת אוֹר הָעֵינַיִם, בְּחִינַת ‘טוֹב עַיִן’. וְזֶהוּ ‘אוֹרָה זוֹ תּוֹרָה’, כִּי כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה הוּא בִּבְחִינַת ‘טוֹב עַיִן’, בְּחִינַת ‘בְּרֵאשִׁית’ כַּנַּ”ל, בְּחִינַת ‘וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ’ כַּנַּ”ל:

טו וְזֶה בְּחִינַת “וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם” (שם ט, י). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהַמֶּלֶךְ עַיִן רָעָה עַל זֶה, הַיְנוּ, כִּי הֶרְאוּ שֶׁהֵם עַכְשָׁיו בִּבְחִינַת ‘טוֹב עַיִן’ וְאֵין לָהֶם שׁוּם תַּאֲוַת מָמוֹן כְּלָל, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע עַיִן, שֶׁכָּל אֶחָד מִתְקַנֵּא בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, אֲבָל הֵם יָצְאוּ מִתַּאֲוָה זוֹ וְאֵין לָהֶם שׁוּם עַיִן רַע בְּמָמוֹן כְּלָל. וְאֵין נוֹתְנִין עֵינֵיהֶם אֲפִילּוּ בְּמָמוֹן שֶׁל הַבִּזָּה, כִּי זָכוּ עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי לִבְחִינַת ‘טוֹב עַיִן’. וְעַל-כֵּן הִכְנִיעוּ אֶת הָרַע עַיִן עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לְהַמֶּלֶךְ רַע עַיִן, כִּי הֵם הִכְנִיעוּ אֶת הָרַע עַיִן כַּנַּ”ל:

טז וְזֶה בְּחִינַת “מִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים” (שם כב), כִּי אָנוּ צְרִיכִין לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת “טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל” כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן בְּפוּרִים ‘כָּל הַפּוֹשֵׁט יָד לִטֹּל נוֹתְנִים לוֹ’. כִּי אָז אֵין שׁוּם רַע עַיִן כְּלָל רַק טוֹב עַיִן שֶׁנּוֹתְנִים בְּעַיִן יָפָה וְטוֹבָה לְכָל הַפּוֹשֵׁט יָד לִטֹּל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת ‘מִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ’ לְהַרְאוֹת גֹּדֶל הִתְפַּשְּׁטוּת הָעַיִן טוֹבָה עַכְשָׁיו שֶׁכָּל אֶחָד עֵינוֹ טוֹבָה וְיָפָה בַּחֲבֵרוֹ וְשׁוֹלְחִין מָנוֹת זֶה לָזֶה וְזֶה לָזֶה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת ‘טוֹב עַיִן’, שֶׁכָּל אֶחָד עֵינוֹ טוֹבָה בַּחֲבֵרוֹ:

יז וְזֶה בְּחִינַת הַסְּעֻדָּה שֶׁל פּוּרִים, כִּי עַכְשָׁיו כְּשֶׁהִכְנִיעוּ אֶת הָרַע עַיִן וְזָכוּ לְטוֹב עַיִן, עַל-כֵּן עַכְשָׁיו הָאֲכִילָה בִּקְדוּשָּׁה בִּבְחִינַת “וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ” וְכוּ’ כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁאָז מִצְוָה גְּדוֹלָה לֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. כִּי אָז בְּשַׁבָּת הוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן כַּנַּ”ל. וְאָז מְאִירִין הַשְּׁלֹשָׁה אָבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת טוֹב עַיִן, כִּי עַל יָדָם מַכְנִיעִין אֶת הָרַע עַיִן כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן אָז בְּשַׁבָּת מִצְוָה גְּדוֹלָה לֶאֱכֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טז, כה): “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם וְגוֹ’ רְאוּ” וְגוֹ’, ‘רְאוּ’ דַּיְקָא. כִּי אָז בְּשַׁבָּת מְאִירִין הָעֵינַיִם בִּבְחִינַת ‘רְאוּ כִּי ה’ נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת’. וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ מִצְוָה לֶאֱכֹל בְּחִינַת ‘אִכְלוּהוּ הַיּוֹם’, כִּי אָז הָאֲכִילָה בִּקְדוּשָּׁה כַּנַּ”ל:

יח וְעַל-כֵּן זוֹכִין בְּפוּרִים לְהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד [כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים]. כִּי אָז כְּשֶׁנִּכְרְתוּ עוֹשֵׂי רָע שֶׁהֵם הָמָן וְזַרְעוֹ וְכוּ’, אָז נִתְגַּלִּין פְּנֵי ה’ לְעוֹשֵׂי טוֹב [כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. וְזֶהוּ בְּחִינַת עֹצֶם הַהֶאָרָה, בְּחִינַת הֶאָרַת מָרְדְּכַי הַמִּתְגַּלֶּה עַכְשָׁיו בְּהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל שֶׁאֵין נִמְצָא בְּשׁוּם זְמַן, [כַּמְבֹאָר שָׁם בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל]. כִּי מֵחֲמַת שֶׁזָּכוּ לְהַכְרִית מְאֹד אֶת הָעוֹשֵׂי רָע, שֶׁהֵם הָמָן וְזַרְעוֹ וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ עַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּלִּין בְּיוֹתֵר פְּנֵי ה’ [כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַהֶאָרָה וְהַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל פּוּרִים כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה שֶׁל פּוּרִים, בְּחִינַת “לַיְהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה”, כִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת פְּנֵי ה’, בִּבְחִינַת (תהלים טז, יא) “שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ”. וּמֵחֲמַת שֶׁבְּפוּרִים עַל-יְדֵי כְּרִיתוּת הָרְשָׁעִים כַּנַּ”ל נִתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר בְּחִינַת פְּנֵי ה’ כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן אָז הַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:

יט וְעַל-כֵּן מִצְוַת סוּכָּה מֵגֵן מֵעֲמָלֵק [כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (אמר קג.)], כִּי סֻכּוֹת הֵם ‘עַנְנֵי כָּבוֹד’ שֶׁהֵם מַצִּילִין מֵעֲמָלֵק שֶׁלֹּא בָּא כִּי אִם עַל אוֹתָן שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָם וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. כִּי סוּכָּה הִיא בְּחִינַת צֵל יָד, בְּחִינַת (ישעיה נא, טז) “וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ”. וְעַל-כֵּן בְּסֻכּוֹת מַקְרִיבִין שִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ מְלַמְּדִין זְכוּת עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם קִיּוּם עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ. וְעַל-יְדֵי הַלִּמּוּד זְכוּת שֶׁאָנוּ מְלַמְּדִין עַל הָרַע עַיִן, שֶׁהֵם הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וּמַקְרִיבִין עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פָּרִים, עַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ צֵל יָד שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִצּוֹלִין מֵרַע עַיִן בְּחִינַת ‘וּבְצֵל יָדִי כִּסִיתִיךָ’.

וְזֶהוּ בְּעַצְמָהּ בְּחִינַת סוּכָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ‘וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ’, שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ מְלַמְּדִין אָז זְכוּת עֲלֵיהֶם וּמַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת בַּעֲדָם כַּנַּ”ל. וְזֹאת הַסּוּכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל יָד כַּנַּ”ל, הִיא מַצֶּלֶת מֵעֲמָלֵק, שֶׁהוּא כְּלָלוּת הָרַע עַיִן כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי הַצֵּל יָד הַנִּמְשָׁךְ מֵהַלִּמּוּד זְכוּת שֶׁמְּלַמְּדִין עַל הָרָשָׁע, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַסּוּכָּה הַנַּעֲשֵׂית עַל-יְדֵי הַשִּׁבְעִים פָּרִים שֶׁמַּקְרִיבִין עֲלֵיהֶם, עַל-יְדֵי-זֶה נִצֹּלִין מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע כַּנַּ”ל:

כ וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיָה הֶעָשָׁן יוֹצֵא וְנִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְכֵן צְרִיכִין לִתֵּן אֵיזֶה חֵלֶק מִכָּל דָּבָר [כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר לְעִנְיַן אִיּוֹב]. וְזֶה בְּחִינַת מַיִם אַחֲרוֹנִים אַחַר הָאֲכִילָה, כִּי צְרִיכִין לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת וְלִתֵּן לָהֶם אֵיזֶה חִיּוּת בְּצִמְצוּם גָּדוֹל, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִצּוֹלִין מֵהֶם מֵרַע עֵינַיִם שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת ‘וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ’ כַּנַּ”ל:

כא וְעַל-כֵּן אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת ‘פָּרָה’, כִּי הַתְּפִלָּה שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֵת שֶׁהִתְגַּבֵּר הָמָן זֶה בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה [כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל], שֶׁתְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ הִיא בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה. וְעַל-כֵּן קוֹרִין אַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת פָּרָה, כִּי בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה נַעֲשֵׂית מִבְּחִינַת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לִרְאוֹת בְּהָמָן הָרָשָׁע מַה שֶּׁרָצָה לִרְאוֹת בּוֹ כַּנַּ”ל. וְזָכוּ אַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי דָּרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר מִזֶּרַע בִּנְיָמִין זָכוּ מִתְּחִלָּה לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם הַגְּדוֹלָה עַד שֶׁזָּכוּ אַחַר כָּךְ לָשׁוּב עַל-יְדֵי-זֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת טוֹב עַיִן כַּנַּ”ל:

כב וְזֶה בְּחִינַת בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה לְיִשְׂרָאֵל (בבא מציעא כד:), כִּי אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל קֹדֶשׁ צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת ‘טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר טוֹב עַיִן הוּא עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה מֵאֵלֶיהָ הִיא נְבֵלָה וַאֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, כִּי מִיתָה הוּא בְּחִינַת רַע עַיִן כַּנַּ”ל וּצְרִיכִין לְתַקֵּן אֶת הַחַי עַל-יְדֵי הַשְּׁחִיטָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין אֶת בְּחִינַת הָרַע עַיִן, בְּחִינַת סִטְרָא דְּמוֹתָא, בִּבְחִינַת ‘פְּנֵי ה’ בְּעֹשֵׂי רָע’ לְהַכְרִיתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהַחַלָּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת (ויקרא כו, כה): “חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית”, בְּחִינַת ‘חֶרֶב לַה”, בְּחִינַת ‘פְּנֵי ה”, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה, בְּחִינַת (משלי טז, טו) “בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ” וְכוּ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנֵי ה’, הוּא בְּחִינַת דִּינָא דְּמַלְכוּתָא, בְּחִינַת ‘חֶרֶב לַה”, בְּחִינַת הַחַלִּיף שֶׁל שְׁחִיטָה, בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה הוּא עִקַּר הַכְנָעַת הָרַע עַיִן וְאָז דַּיְקָא הֻתַּר הַבָּשָׂר בַּאֲכִילָה, כִּי אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל יָדָהּ מַכְנִיעִין אֶת הָרַע עַיִן כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן אָנוּ מְצֻוִּין לְבָרֵךְ אַחַר הַמָּזוֹן וּלְהַזְכִּיר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּבְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח, י): “וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה” וְכוּ’. וְכָל הַבְּרָכוֹת הַנֶּהֱנִין אָנוּ לְמֵדִין מִשָּׁם [כַּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא (ברכות לה.)] ‘לְאַחֲרָיו מְבָרֵךְ’ וְכוּ’. כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה הִיא בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ’ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת טוֹב עַיִן מִבְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע עַיִן שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בַּאֲכִילָה חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

כג וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּנֵי הַבָּשָׂר לַאֲכִילָה שֶׁצְּרִיכִין לְתַקְּנוֹ עַל-יְדֵי שְׁחִיטָה וּבְדִיקַת הָרֵאָה וְאַחַר כָּךְ לְרָחֳצוֹ וּלְמָלְחוֹ יָפֶה מִן הַדָּם שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם דָּם. כִּי אִיתָא שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְנִיעַ שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שְׂרֵפָה, אֲסֵפָה הַנֶּאֱמַר בְּפָרָה אֲדֻמָּה, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת הַשְּׁחִיטָה שֶׁל כָּל הַבְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְכוּ’ – זֶה בְּחִינַת הַכְנָעַת קוֹל כְּסִיל, דְּהַיְנוּ אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, בְּחִינַת כְּסִילוּת הֶעְדֵּר הַדַּעַת. וְעַל-יְדֵי בְּדִיקַת הָרֵאָה מַכְנִיעִין בְּחִינַת הַקּוֹל שֶׁל חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁל חָכְמַת הַפִּילוֹסוֹפְיָא, כִּי הָרֵאָה הוּא קִיּוּם הַשֵּׂכֶל [כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן רכה)]. כִּי הָרֵאָה מְקָרֶרֶת חֲמִימוּת הַלֵּב כִּי מְבֹאָר שָׁם שֶׁבְּיוֹתֵר מַזִּיק חָכְמָה רָעָה הַנַּ”ל לְהַנּוֹאֲפִים וְהָעוֹסְקִים בְּחָכְמָה הַזֹּאת שֶׁל פִּילוֹסוֹפְיָא שֶׁמְּאֹד מְאֹד מַזִּיק לָהֶם, כִּי לִבָּם חָסֵר בִּבְחִינַת (משלי ו, לב) “נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן אֵין לִבָּם יְכוֹלָה לְהַצְפִּין אֶת הַשֵּׂכֶל בְּתוֹכָם בִּבְחִינַת (תהלים קיט, יא) “בְּלִבִּי צָפַנְתִּי” וְכוּ’. וְעַל-יְדֵי הָרֵאָה נִשְׁמָר הַלֵּב מֵחֲמִימוּת תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל נִאוּף, כִּי הָרֵאָה מְנַשֶּׁבֶת עַל הַלֵּב וּמְקָרֶרֶת חֲמִימוּתוֹ שֶׁלֹּא יִתְחַמֵּם בְּיוֹתֵר לְתַאֲוָה זוֹ, וְעַל-כֵּן עִקַּר קִיּוּם הַשֵּׂכֶל תָּלוּי בָּרֵאָה, כִּי עִקַּר קִיּוּם הַשֵּׂכֶל עַל-יְדֵי שְׁמִירָה מִתַּאֲוָה זוֹ, וַאֲזַי כְּשֶׁמְּקָרְרִין חֲמִימוּת הַלֵּב מִתַּאֲוָה זוֹ עַל-יְדֵי הָרֵאָה אֲזַי נִשְׁמָר הַשֵּׂכֶל, וַאֲזַי יָכוֹל הַלֵּב לְהַצְפִּין בְּתוֹכוֹ אֶת הַשֵּׂכֶל לִבְלִי לַחֲטֹא חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי הַשֵּׂכֶל, רַק אַדְּרַבָּא, עַל-יְדֵי הַשֵּׂכֶל דִּקְדוּשָּׁה נִתְחַזֵּק יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא, כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת נִשְׁלָם הַשֵּׂכֶל דִּקְדוּשָּׁה וְנִכְנָע הָאֶפִּיקוֹרְסִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל הַשֵּׁנִי, בְּחִינַת (שמות לב, יח) “קוֹל עַנּוֹת” [כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם].

וְזֶהוּ בְּחִינַת בְּדִיקַת הָרֵאָה וְקוֹל שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא קוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, דְּהַיְנוּ כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְכוּ’ זֶה מַכְנִיעִין עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְרַחֲקִין מִן הַדָּם וּמְטַהֲרִין וּמַכְשִׁירִין אֶת הַבָּשָׂר מִדָּם עַל-יְדֵי הֲדָחָה וּמְלִיחָה, עַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעִין בְּחִינַת כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁפִיכַת דָּמִים וּבִזְיוֹנוֹת [כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן ו)], וְעַל-יְדֵי שֶׁמִּתְרַחֲקִין מִן הַדָּם כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָעִין וְנִמְתָּקִין כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וּמַכְנִיעִין בְּחִינַת קוֹל שְׁלִישִׁי הַנַּ”ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַחַלִּיף שֶׁל שְׁחִיטָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַתִּקּוּן, כִּי הַחַלִּיף הוּא בְּחִינַת ‘חֶרֶב לַה”, בְּחִינַת (תהלים קמט, ו) “רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם”, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה [כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם]. וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַכְנִיעַ בְּחִינַת הָרַע עַיִן עַל-יְדֵי הַשְּׁחִיטָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. אָז הֻתַּר הַבָּשָׂר לַאֲכִילָה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה הוּא בִּבְחִינַת ‘טוֹב עַיִן’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת הַבָּשָׂר מְאֹד לָשׂוּם עֵינוֹ עָלָיו שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בּוֹ עֵין הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַע עַיִן, שֶׁהֵם חֲשׁוּדִים לְהַחֲלִיף וּלְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם הָאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם בְּחִינַת רַע עַיִן שֶׁעִקַּר קִלְקוּל הָאֲכִילָה עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְעַלֵּם הַבָּשָׂר מִן הָעַיִן, דְּהַיְנוּ מֵעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל הֵם בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וְעַל-כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל מְאֹד לִתֵּן חֵלֶק לֶעָנִי מִן מַאֲכָלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת ‘טוֹב עַיִן’, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ”ל:

[1] שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים.