פסח ג

עִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם וַאֲכִילַת מַצָּה וְאִסּוּר חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ:

עַל-פִּי הַמַּאֲמָר “רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב” וְכוּ’ (בסימן ח), עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר, שֶׁכֻּלּוֹ סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל עִנְיָן יָקָר הַגְּנוּחֵי וְהָאֲנָחָה שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

כִּי עַל-יְדֵי הַגְּנוּחֵי וְהָאֲנָחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ, בְּחִינַת (שמות לד, ו) “אֶרֶךְ אַפַּיִם”, עַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחִסָּרוֹן, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַחִסָּרוֹן. אַךְ מֵהֵיכָן מְקַבְּלִים הָרוּחַ חַיִּים הוּא מֵהַצַּדִּיק הַדּוֹר, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצָאַת הָרוּחַ חַיִּים לְכָל אֶחָד, כִּי עִקַּר הָרוּחַ חַיִּים הוּא בְּהַתּוֹרָה. וְזֶה בְּחִינַת רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד (ברכות ג:) שֶׁהָיָה בּוֹ חֲמִשָּׁה נִימִין כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה אֲשֶׁר מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים, בְּחִינַת ‘חֲמִשָּׁה אוּנֵי אִית לָרֵאָה’ וְכוּ’ (חולין מז.).# וְהָרְשָׁעִים הַחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק הֵם מַמְשִׁיכִין אֲרִיכַת הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם מֵהָרַב דְּסִטְרָא אָחֳרָא בְּחִינַת עֵשָׂו, בְּחִינַת “יֶשׁ לִי רָב” וְכוּ’ (בראשית לג, ט), וְהָרוּחַ שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ, בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, אַךְ לְסוֹף ‘מְסָעֵר גּוּפֵהּ וְנִשְׁמָתֵהּ’, בְּחִינַת “לְהַאֲבִידוֹ” וְכוּ’ (דברים ז, י). וְעַל-כֵּן אָסוּר לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָרוּחַ שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת “כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם” (תהלים י, ה), בְּחִינַת “תַּחֲרִישׁ כְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ” (חבקוק א, יג). ‘כְּבַלַּע’ מַמָּשׁ, כִּי הוּא בּוֹלֵעַ אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי אֲרִיכַת הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ כַּנַּ”ל, כִּי צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ, אִם לֹא מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר אוֹ שֶׁמְּקֹרָב לְצַדִּיק כָּזֶה שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, אָז אֵינוֹ מִתְיָרֵא מֵהֶם כְּלָל.

וְצַדִּיק גָּמוּר הוּא מִי שֶׁכְּבָר בֵּרֵר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְהִכְנִיעַ וּבִטֵּל הָרַע שֶׁבָּהֶם לְגַמְרֵי עַד שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם רַע כְּלָל. וְאָז הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת “מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ” וְכוּ’ (תהלים קמז, ו), כִּי הוּא יָכוֹל לְהוֹרִיד עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר שֶׁל הָרָשָׁע, שֶׁהוּא הַמִּדָּה רָעָה שֶׁהִגְבִּיר עָלָיו הָרָשָׁע וּלְהַכְנִיעוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ וְכוּ’. וּלְבָרֵר הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת זוֹכִין עַל-יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, הַיְנוּ עַל-יְדֵי לִמּוּד הַפּוֹסְקִים עַל-יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין הַכָּשֵׁר מִן הַפָּסוּל וְכוּ’, עַל-יְדֵי-זֶה מְבָרְרִין הַטּוֹב מִן הָרַע, מִכָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכוּ’, אַךְ הַשֵּׂכֶל הַזֶּה לְבָרֵר אֶת הַהֲלָכָה פְּסוּקָה, זֶה הַשֵּׂכֶל מְקַבְּלִין עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא מַעְיַן הַחָכְמָה וְכוּ’, כִּי תְּפִלָּה הִיא בְּרִיאָה בְּכֹחַ וְתוֹרָה הִיא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּפֹעַל וְכוּ’ [עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב].

וּמְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַמַּאֲמָר עַל פָּסוּק (תהלים פא, יא): “אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ”, כִּי בְּחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן הוּא בְּחִינַת “מְלֹא פּוּם” וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם, וּבְמִצְרַיִם שֶׁהָיוּ קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם תּוֹצָאַת הָרוּחַ חַיִּים כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן קֹדֶם יְצִיאַת מִצְרַיִם נֶאֱמַר (שמות ו, ט): “מִקֹּצֶר רוּחַ”, הֵפֶךְ אֲרִיכַת הָרוּחַ וְכוּ’. וְזֶהוּ: ‘אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם’ וְכוּ’, אָז: ‘הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ’, בְּחִינַת ‘מְלֹא פּוּם’, בְּחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם:

א וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח, כִּי עִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה בִּבְחִינַת הַנַּ”ל שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנָם, כִּי עֲדַיִן הָיָה קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, בְּחִינַת ‘מִקֹּצֶר רוּחַ’ כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן גָּבַר עֲלֵיהֶם גָּלוּת מִצְרַיִם וּפַרְעֹה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ’ שֶׁהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת הָרוּחַ דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא רוּחַ הַטֻּמְאָה טֻמְאַת מִצְרַיִם שֶׁהוּא רוּחַ סְעָרָה, בְּחִינַת “עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר” (בראשית כז, יא), שֶׁהוּא הַשַּׂר שֶׁל מִצְרַיִם (כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים). וְאָז הִתְגַּבְּרוּ וְרָצוּ לִבְלֹעַ חַס וְשָׁלוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת ‘בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ’, הַיְנוּ שֶׁהָרוּחַ סְעָרָה שֶׁגָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ, בְּחִינַת ‘כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם’, רָצָה לִבְלֹעַ חַס וְשָׁלוֹם אֶת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּשָּׁם יוֹנְקִים יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא הָיָה לְיִשְׂרָאֵל כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ אֲרִיכַת הָרוּחַ חַיִּים מֵחֲמַת שֶׁלֹּא קִבְּלוּ הַתּוֹרָה עֲדַיִן וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

כִּי גָּלוּת מִצְרַיִם הוּא בְּחִינַת בְּלִיעָה, בִּבְחִינַת “וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה” (תהלים סט, טז), שֶׁהֵם מְצוּלַת הַיָּם, בְּחִינַת מִצְרַיִם, שֶׁהֵם נִקְרָאִים מְצוּלָה (ברכות ט:), בְּחִינַת ‘בְּבַלַּע רָשָׁע’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְרַיִם, בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן שֶׁמִּשָּׁם מוֹצָא הָרוּחַ חַיִּים שֶׁיּוֹצֵא מֵהַגָּרוֹן שֶׁהוּא הַקָּנֶה הַיּוֹצֵא מִכַּנְפֵי הָרֵאָה שֶׁהֵם ‘חָמֵשׁ אוּנִי’ כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, אֲשֶׁר מִשָּׁם תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ לְמֵצַר הַגָּרוֹן, בִּבְחִינַת “נִחַר גְּרוֹנִי” (תהלים סט, ד), וְלֹא הָיָה לָהֶם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנָם וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי גָּלוּת מִצְרַיִם הוּא בְּחִינַת יוֹנָה שֶׁנִּבְלַע בִּמְעֵי הַדָּגָה [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תיקון כא דַּף נג.), עַיֵּן שָׁם]. כִּי מִצְרַיִם נִקְרָאִים דָּגָה וְהֵם רָצוּ לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה תַּמָּה, יוֹנָה קַדִּישָׁא, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל, הַיְנוּ בְּחִינַת ‘בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ’, שֶׁהֵם רוֹצִים, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְלֹעַ עַל-יְדֵי הָאֲרִיכוּת רוּחַ שֶׁלָּהֶם שֶׁגָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

ב וְזֶה בְּחִינַת (שמות א, כב): “כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ” וְכוּ’. כִּי הַבֵּן זָכָר הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת “רַב חֶסֶד”, שֶׁהוּא בְּחִינַת סִטְרָא דִּדְכוּרָא, בְּחִינַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְלָאפוּם כַּיָּדוּעַ, בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת “וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם” (בראשית א, ב), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹסֵף “הֲנִמְצָא כָּזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ” (שם מא, לח), בְּחִינַת “וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ” (יהושע ב, יא), כִּי עִקַּר הָרוּחַ חַיִּים הוּא בִּבְחִינַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק, בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב כְּשֶׁנִּתְבַּשֵּׂר לוֹ בְּשׂוֹרַת יוֹסֵף: “וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם” (בראשית מה, כז), כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת (שם מו, כז) “כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקֹב”, הַיְנוּ שֶׁעִקַּר חִיּוּת רוּחַ יַעֲקֹב, שֶׁהֵם כְּלַל יִשְׂרָאֵל, הִיא עַל-יְדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁמִּשָּׁם תּוֹצָאַת הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק הַדּוֹר הָרַב דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת ‘רַב חֶסֶד’ וְכוּ’. וְהֵם רָצוּ חַס וְשָׁלוֹם לְהִתְגַּבֵּר לִבְלֹעַ חַס וְשָׁלוֹם אֶת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל-כֵּן הִשְׁלִיכוּ כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד אֶל יְאוֹר מִצְרַיִם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “וְתִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה”, הַנֶּאֱמַר בְּיוֹנָה (יונה ב, ד) כְּשֶׁהָיָה בִּמְעֵי הַדָּגָה, כִּי יְאוֹר מִצְרַיִם, בְּחִינַת מְצוּלַת יָם, הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁרוֹצָה לִבְלֹעַ הָרוּחַ דִּקְדֻשָּׁה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז, כ): “וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל” וְכוּ’, בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה שֶׁהוֹלֵךְ וְסוֹעֵר וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁקִיט, כִּי הוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

כִּי סִטְרָא דְּנוּקְבָא הִיא בִּבְחִינַת קֹצֶר רוּחַ, בִּבְחִינַת (משלי יד, כט): “קְצַר רוּחַ יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת”, בִּבְחִינַת בִּלְבּוּל הַדַּעַת, כִּי עִקַּר יִשּׁוּב הַדַּעַת הוּא סִטְרָא דִּדְכוּרָא כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מנחות קי.): “הָבִיאוּ בָּנַי מֵרָחוֹק” (ישעיה מג, ו) – ‘זֶה דַּעְתָּן שֶׁל בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁדַּעְתָּן מְיֻשָּׁב עֲלֵיהֶם כְּבָנִים’, “וּבְנוֹתַי מִקְּצֵה הָאָרֶץ” – ‘זֶה דַּעְתָּן שֶׁל שְׁאָר אֲרָצוֹת שֶׁדַּעְתָּן אֵינָן מְיֻשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן כְּבָנוֹת’ [כַּמּוּבָא זֶה בִּדְבָרָיו זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן לה)]. וְעִקַּר הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים הוּא מֵהַדַּעַת, הַיְנוּ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא הַדַּעַת, וּכְשֶׁאֵין הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת אֲזַי הוּא בְּחִינַת קֹצֶר רוּחַ, בְּחִינַת דִּינִים הֵפֶךְ אֶרֶךְ אַפַּיִם שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵרַב חֶסֶד, כִּי עִקַּר הַחֶסֶד הוּא כְּפִי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת [כַּמּוּבָא כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (שם סִימָנִים לא נו קה)], וּמִצְרַיִם רָצוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן גָּזְרוּ: ‘כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ’, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘בְּבַלַּע רָשָׁע’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל. ‘וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן’, כִּי הַבַּת הִיא בְּחִינַת דַּעַת שֶׁאֵינוֹ מְיֻשָּׁב, בְּחִינַת קְצַר רוּחַ וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ מִצְרַיִם: ‘נִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לָדוּנוֹ בְּמַיִם’ וְכוּ’ (סוטה יא.), כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתָם הָיָה לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, בְּחִינַת צַדִּיק הַדּוֹר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ, כִּי הֵם רָצוּ לִבְלֹעַ חַס וְשָׁלוֹם בִּיאוֹר מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ”ל, אֶת הָרוּחַ חַיִּים שֶׁל הַצַּדִּיק הַדּוֹר, בְּחִינַת מֹשֶׁה. אֲבָל בֶּאֱמֶת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הָיָה כֻּלּוֹ טוֹב, בְּחִינַת (שמות ב, ב) “וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא”, וּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בִּבְחִינָה זוֹ, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם רַע מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, הוּא יָכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר שֶׁל הָרָשָׁע לְקַלְקְלוֹ וּלְהַכְנִיעוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ וְאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ כְּלָל, כִּי אֵין לְהָרוּחַ סְעָרָה שׁוּם כֹּחַ וּשְׁלִיטָה לְהִתְאָחֵז בְּצַדִּיק כָּזֶה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָיָה מֻכְרָח מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִהְיוֹת בְּתוֹךְ יְאוֹר מִצְרַיִם, וְדַיְקָא בַּת פַּרְעֹה הוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִשָּׁם וְקָרְאָה אוֹתוֹ ‘מֹשֶׁה’ “כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ” (שם י), וְנִתְגַּדֵּל בְּבֵית פַּרְעֹה דַּיְקָא, כָּל זֶה מוֹרֶה עַל תֹּקֶף הַכֹּחַ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ טוֹב, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה יָכוֹל לְהַכְנִיעַ אֶת פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם, הַיְנוּ כִּי מֹשֶׁה הֻכְרַח לְהוֹרִיד עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהִיא הַמִּדָּה רָעָה שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים בָּהּ כְּדֵי לְשַׁבְּרָם וּלְהַכְנִיעָם עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ”ל.

וְזֶה מְרֻמָּז בַּמֶּה שֶׁתֵּכֶף אַחֵר לֵדָתוֹ הֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ יְאוֹר מִצְרַיִם, לִרְמֹז שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ”ל, הוּא יָכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ הַיְאוֹר מִצְרַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְצוּלַת יָם שֶׁרוֹצִים לִבְלֹעַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם כִּי אִם זֶה הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ יְאוֹר מִצְרַיִם כְּמוֹ מֹשֶׁה, כִּי הוּא יָכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ תֹּקֶף הָרַע שֶׁלָּהֶם וּלְהַכְנִיעָם וּלְהַשְׁפִּילָם וּלְהוֹצִיא יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם, כִּי הוּא כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ”ל. וּמֵחֲמַת שֶׁתֵּכֶף שֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְתוֹךְ יְאוֹר מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרַע שֶׁלָּהֶם, תֵּכֶף נִכְנַע וְנִשְׁבַּר וְנִתְבַּטֵּל הָרַע לְגַבֵּי הַטּוֹב, עַל-כֵּן תֵּכֶף נִתְגַּיְּרָה בַּת פַּרְעֹה וְיָצָא טָהוֹר מִטָּמֵא, שֶׁמִּתּוֹךְ תֹּקֶף טֻמְאַת פַּרְעֹה בְּעַצְמוֹ, מִשָּׁם דַּיְקָא נִתְהַפֵּךְ וְיָצְאָה בַּת פַּרְעֹה וְנִתְגַּיְּרָה וְהִיא דַּיְקָא הוֹצִיאָה אֶת מֹשֶׁה, כִּי הָרַע נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַטּוֹב, וְעַל-יְדֵי-זֶה יָצָא כָּל הַטּוֹב שֶׁהָיָה בָּלוּעַ בָּהֶם בִּבְחִינַת (איוב כ, טו): “חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ”. וְעַל-כֵּן נִתְגַּדֵּל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּבֵית פַּרְעֹה דַּיְקָא, כִּי בָּזֶה דַּיְקָא תָּלוּי הַגְּאֻלָּה כַּנַּ”ל, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הֻכְרַח לִהְיוֹת בִּיאוֹר מִצְרַיִם וּבְבֵית פַּרְעֹה כְּדֵי לִשְׁבֹּר הַצִּנּוֹר שֶׁלָּהֶם עַל-יְדֵי שֶׁהוּא יָרַד לְתוֹכוֹ, כִּי הוּא כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא הוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּת מִצְרַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוֹצִיא אֶת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה מִתּוֹךְ הָרוּחַ סְעָרָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהִקְדִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רְפוּאָה לַמַּכָּה וְהִקְדִּים לִשְׁלֹחַ לְמִצְרַיִם אֶת יוֹסֵף הַצַּדִּיק וְאַחַר כָּךְ יָרַד יַעֲקֹב וּבָנָיו, כִּי עִקַּר הָרוּחַ חַיִּים הוּא יַעֲקֹב וְיוֹסֵף כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי שֶׁקָּדְמוּ יוֹסֵף וְיַעֲקֹב לֵירֵד לְמִצְרַיִם, עַל-יְדֵי כָּךְ הִכְנִיעוּ אָז אֶת הָרוּחַ סְעָרָה עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים שֶׁלָּהֶם דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה כֹּחַ לְיִשְׂרָאֵל לְהִתְקַיֵּם עַל כָּל פָּנִים בְּמִצְרַיִם כָּל יְמֵי הַגָּלוּת עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְהוֹצִיאָם מִשָּׁם כוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם (שמות יג, יט) “וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ”, כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל-יְדֵי-זֶה, עַל-יְדֵי שֶׁהָיָה כֹּחַ לְמֹשֶׁה לִקַּח בְּחִינַת ‘עַצְמוֹת יוֹסֵף’, בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן סָמוּךְ לַגְּאֻלָּה בְּעֵת שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִתְגַּלּוֹת לְמֹשֶׁה בְּמַרְאֵה הַסְּנֶה, אָז נֶאֱמַר (שם ב, כג): “וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ” וְכוּ’. כִּי אָז דַּיְקָא הִתְחִילוּ לַעֲלוֹת הָאֲנָחוֹת שֶׁלָּהֶם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּבָר הִתְחִילוּ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנָם עַל-יְדֵי הָאֲנָחָה, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בָּעוֹלָם וּפָעַל וְעָשָׂה עַל-יְדֵי כֹּחַ עֲבוֹדָתוֹ עַד שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַגְּאֻלָּה. וְאָז דַּיְקָא נֶאֱמַר ‘וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’, כִּי אָז דַּיְקָא הָיָה לָהֶם כֹּחַ לְהִתְאַנֵּחַ, הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי הָאֲנָחָה, לִזְכּוֹת לָצֵאת מִן הָרוּחַ סְעָרָה מִבְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם וְכַנַּ”ל:

ג וְזֶה בְּחִינַת “כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם וּמֵת כָּל בְּכוֹר” וְכוּ’ (שם יא, ד). כִּי בְּכוֹר מִצְרַיִם הֵם בְּחִינַת הָרוּחַ סְעָרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר’ שֶׁהָיָה בְּכוֹר, כִּי בְּכוֹר לָשׁוֹן גְּדֻלָּה וְרַבָּנוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט, כח): “אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ”, בְּחִינַת הָרַב דִּקְלִפָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵשָׂו כַּנַּ”ל. כִּי עֵשָׂו הוּא הַשַּׂר שֶׁל מִצְרַיִם, וְעַל יָדוֹ הָיָה עִקַּר הַגָּלוּת מִצְרַיִם, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן כ) עַל פָּסוּק (במדבר כ, יד): “אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל הַתְּלָאָה” וְכוּ’. וּבִשְׁבִיל זֶה הִשְׁתַּדֵּל יַעֲקֹב אָבִינוּ לִקַּח אֶת הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָׂו כְּדֵי לְהַכְנִיעַ בְּחִינַת הָרַב דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבְּכוֹרָה שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וְרַבָּנוּת כַּנַּ”ל. כִּי הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, פִּי שְׁנַיִם זֶה בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים שֶׁעַל יָדוֹ מַשְׁלִימִין הַחִסָּרוֹן עַל-יְדֵי אֲנָחָה שֶׁהוּא בְּחִינַת “תּוֹסֵף רוּחָם” (תהלים קד, כט), שֶׁהוּא מַכְנִיס רוּחַ וּמוֹצִיא רוּחַ, בְּחִינַת “וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי” (מלכים-ב ב, ט) שֶׁאֱלִישָׁע זָכָה לְקַבֵּל מֵרַבּוֹ אֵלִיָּהוּ אֶת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהָרַב דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ’, בְּחִינַת בְּכוֹר כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן הִשְׁתַּדֵּל יַעֲקֹב לִקַּח אֶת הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָׂו כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרַב דִּקְלִפָּה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ לָקַח מֵאִתּוֹ אֶת הַבְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כז, לו): “אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי”. כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לָאָדָם דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ, הוּא עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת, כִּי הוּא עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר [וְכַמְבֹאָר בִּתְחִלַּת הַמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. וְזֶה בְּחִינַת (ברכות מד.): ‘בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָם עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי’, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת חֶסְרוֹנָם שֶׁל כָּל הַנְּפָשׁוֹת הוּא עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים בְּחִינַת ‘עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי’, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי מַה שֶּׁבָּרָאתָ ‘לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי’, שֶׁהוּא הָרוּחַ חַיִּים, עַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם חֶסְרוֹנָם שֶׁל כָּל הַנְּפָשׁוֹת, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, דְּהַיְנוּ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת, בְּחִינַת “יְמַלֵּא ה’ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ” (תהלים כ, ו), הוּא עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב הַבְּכוֹרָה מֵ’עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר’ שֶׁהוּא הָרַב דִּקְלִפָּה וְהִכְנִיעַ אֶת הָרַב דִּקְלִפָּה בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, עַל-יְדֵי-זֶה הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן קִבֵּל עַל-יְדֵי-זֶה אֶת הַבְּרָכָה כַּנַּ”ל:

ד וְעַל-כֵּן מָסַר יַעֲקֹב אֶת הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח, כב): “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם וְכוּ’ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (רַשִׁ”י שָׁם): “מִיַּד עֵשָׂו שֶׁהָיָה צָד אֶת אָבִיו בְּאִמְרֵי פִּיו” וְכוּ’. כִּי הַבְּכוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּדֻלָּה וְרַבָּנוּת, לָקַח יַעֲקֹב מֵאֵת עֵשָׂו וּמְסָרָהּ לִבְנוֹ יוֹסֵף לְהַכְנִיעַ הָרַב דִּקְלִפָּה בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, בְּחִינַת בְּכוֹרָה שֶׁל עֵשָׂו וּלְהַגְבִּיר הָרַב דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל-יְדֵי מַכּוֹת בְּכוֹרוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנַע הָרַב דִּקְלִפָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר וְהוֹצִיא מֵהֶם כָּל הָרוּחַ חַיִּים שֶׁהָיָה בָּהֶם עַד שֶׁמֵּתוּ כֻּלָּם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. וְאָז יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְנַע הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁל הָרַב דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, עַל-יְדֵי-זֶה יָצָא מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת יוֹסֵף, בְּחִינַת ‘וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ’, כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הָיְתָה מַכּוֹת בְּכוֹרוֹת בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כִּי חֲצוֹת הַלַּיְלָה אָז רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת ‘וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם’ [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם]:

ה וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח וַאֲכִילַת מַצָּה, כִּי בֶּאֱמֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה נֵס נִפְלָא מְאֹד מְאֹד [כַּמְבֹאָר בַּכְּתָבִים], שֶׁמֵחֲמַת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אָז מְשֻׁקָּעִים בְּטֻמְאַת מִצְרַיִם הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם אִם לֹא בְּחֶמְלַת ה’ שֶׁהִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם אוֹר גָּדוֹל מְאֹד מִלְעֵלָּא שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מַצָּה שֶׁהוּא אוֹר עֶלְיוֹן מְאֹד, כִּי מְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁל הָרַב דִּקְלִפָּה כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְבָרֵר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם: אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר, לְבָרְרָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזָה מֵהָרַע כְּלָל, רַק יִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי תּוֹרָה, כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין הַהֲלָכָה וְכוּ’, עַל-יְדֵי-זֶה מְבָרְרִין הַטּוֹב מֵהָרַע מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְזוֹכִין לְבָרֵר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב וְאָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ הָרוּחַ סְעָרָה כַּנַּ”ל. אַךְ זֶה הַשֵּׂכֶל לְבָרֵר אֶת הַהֲלָכָה זֶה מְקַבְּלִין מִתְּפִלָּה שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא מַעְיַן הַחָכְמָה וְכוּ’, כִּי תְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת ‘עֵדֶן’ – “עַיִן לֹא רָאָתָה” (ישעיה סד, ג סנהדרין צט.), בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּכֹחַ, וְתוֹרָה הִיא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּפֹעַל וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם.

נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הָרוּחַ סְעָרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְבָרְרִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כַּנַּ”ל. וּבְמִצְרַיִם הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם, וְעַל-כֵּן הִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם טֻמְאַת מִצְרַיִם מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַטֻּמְאָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעָם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה עֲדַיִן, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עֲלֵיהֶם וְהִגְבִּיהָם לְמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ אַחַר כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג, יא): “מִי אָנֹכִי וְכוּ’ וְכִי אוֹצִיא” וְכוּ’. שֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵיזֶה זְכוּת יֵצְאוּ, וְהֵשִׁיבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “בְּהוֹצִיאֲךָ וְכוּ’ תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה”, שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י שָׁם. נִמְצָא, שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁיְּקַבְּלוּ אַחַר כָּךְ.

וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּכֹחַ שֶׁשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה בְּכֹחַ וְלֹא בְּפֹעַל, כִּי שֵׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה יוֹצֵא מִן הַתְּפִלָּה כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁבְּהַתְּפִלָּה הַתּוֹרָה הִיא בְּכֹחַ, וְעַל-יְדֵי בְּחִינָה זוֹ דַּיְקָא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּכֹחַ, שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בִּבְחִינַת ‘בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם תַּעַבְדוּן’ וְכוּ’, דְּהַיְנוּ שֶׁעֲתִידִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, אֲבָל עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ וַעֲדַיִן הַתּוֹרָה בְּכֹחַ, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה הָיְתָה עִקַּר יְצִיאָתָם עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּכֹחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת זְכוּת אָבוֹת שֶׁעַל יָדָם יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בְּחִינַת (שם טו) “ה’ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְכוּ’ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב”, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה שֶׁאוֹמְרִים בָּהּ: ‘אֱלֹהֵי אַבְרָהָם’ וְכוּ’. כִּי הָאָבוֹת הָיוּ קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְאָז הָיְתָה הַתּוֹרָה בְּכֹחַ וְכָל עֲבוֹדָתָם הָיָה בִּבְחִינַת תְּפִלָּה, וְעַל-כֵּן הֵם תִּקְּנוּ הַשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבַּיּוֹם וְעַל-יְדֵי בְּחִינָה זוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּכֹחַ, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּכֹחַ:

ו וְעַל-כֵּן אָז בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם אָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ כְּלָל, רַק מַצָּה לְבַד, כִּי חָמֵץ הוּא בְּחִינַת ‘עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר’, שֶׁהוּא הָרַב דִּקְלִפָּה בִּבְחִינַת (תהלים עא, ד): “מִכַּף מְעַוֵּל וְחֹמֶץ” שֶׁנֶּאֱמַר עַל עֵשָׂו שֶׁהָיָה אַדְמוֹנִי תֹּקֶף הַדִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָמֵץ וּשְׂאוֹר, שֶׁהֵם תּוּקְפָא דְּדִינָא, כַּמּוּבָא. כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּלוּלִים מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם: אֵשׁ מַיִם רוּחַ עָפָר. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין נִרְאֶה בְּכָל דָּבָר וְדָבָר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, עִם כָּל זֶה כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כָּלוּל מִכֻּלָּם כַּיָּדוּעַ. וְגַם הָאָדָם כָּלוּל מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְעַל-כֵּן חִיּוּתוֹ עַל-יְדֵי הַמַּאֲכָל, שֶׁהוּא כָּלוּל מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כִּי עִקַּר הָרוּחַ חַיִּים נִמְשָׁךְ לְהָאָדָם עַל-יְדֵי אֲכִילָתוֹ כַּנִּרְאֶה בַּחוּשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי הָאֲכִילָה הוּא חִיּוּת הָאָדָם, כִּי אָז יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים, אֲבָל אִם לֹא יֹאכַל, יָמוּת וְלֹא יוּכַל לְקַבֵּל הָרוּחַ חַיִּים.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הָרוּחַ חַיִּים הוּא עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה, אֲבָל בֶּאֱמֶת “לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי ה’ יִחְיֶה הָאָדָם” (דברים ח, ג), כִּי בֶּאֱמֶת אֵין עִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה לְבַד כִּי אִם עַל-יְדֵי מוֹצָא פִּי ה’, הַיְנוּ בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מוֹצָא פִּי ה” שֶׁמִּשָּׁם תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ חַיִּים וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יִחְיֶה הָאָדָם, הַיְנוּ עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים שֶׁהִמְשִׁיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ דְּבַר הַמַּאֲכָל וְנָתַן בּוֹ כֹּחַ לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם, עַל-יְדֵי-זֶה לְבַד ‘יִחְיֶה הָאָדָם’. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ חַיִּים וּצְרִיכִין לֶאֱכֹל עַל פִּי הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת “וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי” (תהלים מ, ט), כִּי אֵין כֹּחַ לְהַדְּבַר הַמַּאֲכָל שֶׁכָּלוּל מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ חַיִּים, כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה מְבָרְרִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וּמַפְרִישִׁין הָרַע מֵהַטּוֹב, וְאָז זוֹכִין לְקַבֵּל הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַחִיּוּת, בְּחִינַת ‘עַל כָּל מוֹצָא פִּי ה’ יִחְיֶה הָאָדָם’ כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת הַבְּרָכָה שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם קֹדֶם שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ, כִּי הַבְּרָכָה זֶהוּ בְּחִינַת ‘מוֹצָא פִּי ה”, בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא “רוּחַ מְמַלְּלָא” (תרגום בראשית ב, ז), שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַחִיּוּת. כִּי כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵין לָהֶם חִיּוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַחֲמִישִׁי, בְּחִינַת יְסוֹד הַחֲמִישִׁי הַפָּשׁוּט, שֶׁהִיא בְּחִינַת “צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם” (משלי י, כה) שֶׁהוּא מְחַיֶּה כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (בראשית ב, י) “וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן” וְכוּ’ [כַּמְבֹאָר זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל (ליקוטי תנינא סו סז), עַיֵּן שָׁם], כִּי יְסוֹד הָרוּחַ שֶׁבָּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הוּא הַמְקַשֵּׁר לְכָל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְאֵין לוֹ כֹּחַ לְקַשֵּׁר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מִבְּחִינַת ‘צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם’, מִבְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַצַּדִּיק הַדּוֹר שֶׁדָּבוּק בְּהַתּוֹרָה תָּמִיד:

ז נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי אֲכִילָתוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל, וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בַּאֲכִילָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹכֵל שֶׁלֹּא עַל פִּי הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, זֶהוּ בְּחִינַת אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): “כִּי בְיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת”. כִּי עַל-יְדֵי אֲכִילָה כָּזוֹ אֵין נִמְשָׁךְ הָרוּחַ חַיִּים, כִּי עִקַּר הָרוּחַ חַיִּים הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְבָרְרִין הַהֲלָכָה וּמְבָרְרִין הַטּוֹב מִן הָרַע, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּרוּר עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא מְבָרְרִין הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וּמַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל:

ח וְעִקַּר אֲכִילַת אָדָם הוּא הַלֶּחֶם, שֶׁהוּא עִקַּר חִיּוּת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל לְעִנְיַן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְכוּ’, וְכַנִּרְאֶה בַּחוּשׁ, כִּי בַּלֶּחֶם שָׁם כְּלוּלִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּפֹעַל מַמָּשׁ, כִּי הַקֶּמַח בְּעַצְמוֹ זֶה בְּחִינַת יְסוֹד הֶעָפָר שֶׁהוּא גַּשְׁמִיּוּת הַקֶּמַח, כִּי “הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר” (קהלת ג, כ). וְגוֹבְלִין הַקֶּמַח בְּמַיִם, זֶהוּ בְּחִינַת יְסוֹד הַמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לְהַחֲמִיץ, הַיְנוּ שֶׁתַּעֲלֶה בִּנְפִיחָה שֶׁתִּשְׁלֹט בָּהּ יְסוֹד הָרוּחַ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עוֹלֶה בִּנְפִיחָה וְאַחַר כָּךְ אוֹפִין אוֹתָהּ בָּאֵשׁ, וְזֶהוּ יְסוֹד הָאֵשׁ. נִמְצָא, שֶׁבְּלֶחֶם חָמֵץ כְּלוּלִים כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּפֹעַל מַמָּשׁ. וְעַל-כֵּן בְּפֶסַח אָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ וְהוּא אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ, כִּי עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּין חָמֵץ לְמַצָּה הוּא בִּבְחִינַת יְסוֹד הָרוּחַ שֶׁבְּלֶחֶם חָמֵץ שׁוֹלֵט יְסוֹד הָרוּחַ בְּפֹעַל מַמָּשׁ שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ שֶׁתַּעֲלֶה בִּנְפִיחָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְסוֹד הָרוּחַ, וּמַצָּה הוּא לְהֵפֶךְ, שֶׁמְּמַהֲרִין לֶאֱפוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁלֹט בָּהּ יְסוֹד הָרוּחַ בְּפֹעַל, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה בִּנְפִיחָה, כִּי יְסוֹד הָרוּחַ שֶׁשּׁוֹלֵט בְּלֶחֶם חָמֵץ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עוֹלֶה בִּנְפִיחָה, זֶה בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה שֶׁגָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ, בְּחִינַת ‘כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם’. כִּי יְסוֹד הָרוּחַ שֶׁל זֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲוִירָא דְּהַאי עָלְמָא, שָׁם הוּא שְׁלִיטַת הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁמִּתְגַּבֵּר בְּזֶה הָעוֹלָם. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ וּלְבָרֵר בְּחִינַת יְסוֹד הָרוּחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲוִירָא דְּהַאי עָלְמָא, מֵאֲחִיזַת הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁנֶּאֱחָז בּוֹ, כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר מִשָּׁם תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ חַיִּים אֲשֶׁר עַל יָדָהּ מְבָרְרִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְעִקָּר הוּא לְבָרֵר בְּחִינַת יְסוֹד הָרוּחַ שֶׁמְּקַשֵּׁר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, לְבָרְרוֹ מִבְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה.

וְעַל-כֵּן בְּפֶסַח אָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ וְאִסּוּרוֹ חָמוּר מְאֹד, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לֶאֱכֹל כְּלָל לֶחֶם כָּזֶה שֶׁהוּא לֶחֶם חָמֵץ, שֶׁעוֹלֶה בִּנְפִיחָה שֶׁנֶּאֱחָז בּוֹ בְּחִינַת הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁגָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ, בְּחִינַת ‘כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם’, כִּי בְּפֶסַח הוּא עֲדַיִן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁאָז אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר וּלְהַכְנִיעַ אֶת הָרוּחַ סְעָרָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּכֹחַ שֶׁשָּׁם כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּכֹחַ. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַצָּה שֶׁשָּׁם אֵין מַנִּיחִין לְהִתְאַחֵז בְּחִינַת אֲוִירָא דְּהַאי עָלְמָא בְּפֹעַל, כִּי אֵין מַנִּיחִין אוֹתָהּ לְהַחֲמִיץ שֶׁתַּעֲלֶה בִּנְפִיחָה, כִּי אָנוּ נִזְהָרִין שֶׁלֹּא יִתְאָחֵז הָרוּחַ סְעָרָה כְּלָל בַּלֶּחֶם שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַכְשָׁיו בְּפֶסַח מֵחֲמַת שֶׁהוּא עֲדַיִן קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, רַק אוֹכְלִין מַצָּה שֶׁהוּא מַאֲכָל גָּבֹהַּ מְאֹד, בְּחִינַת ‘עֵדֶן – עַיִן לֹא רָאֲתָה’, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת ‘עֹנֶג שַׁבָּת’, בְּחִינַת (ישעיה סו, יא) “לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיו כְּבוֹדָהּ”. ‘עֹנֶג’ שַׁבָּת זֶה בְּחִינַת עֵ’דֶן, נָ’הָר, גַּ’ן (זוהר בראשית כו:). וְזֶהוּ בְּחִינַת מַצָּה שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מְאֹד, בְּחִינַת עֵדֶן, בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּכֹחַ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ”ל:

ט וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין חָמֵץ לְמַצָּה שֶׁהוּא בְּאוֹת ה’, שֶׁחָמֵץ הוּא בְּ’חֵית’ וּמַצָּה הוּא בְּ’הֵא’, כַּמּוּבָא. כִּי ה’ שֶׁל מַצָּה זֶהוּ בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַכְשָׁיו הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַצָּה שֶׁשָּׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כַּנַּ”ל, וְשָׁם אֵין שְׁלִיטָה לְהָרוּחַ סְעָרָה, וּמִשָּׁם דַּיְקָא אָנוּ מַמְשִׁיכִין אֶת הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת ה’, אֲבָל חָמֵץ הוּא בְּחִינַת שֶׁנִּסְתַּם פְּתִיחַת הַהֵא שֶׁמִּשָּׁם תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ, בְּחִינַת “הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ” (תהלים פא, יא). וּבְחֵית נִסְתַּם פְּתִיחָה זוֹ בִּבְחִינַת ‘בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ’, שֶׁרָצָה לִבְלֹעַ אֶת הָרוּחַ חַיִּים לְסָתְמוֹ בְּמֵצַר הַגָּרוֹן שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְהַמְשִׁיכוֹ לְתוֹךְ גּוּף הָאָדָם, לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם כַּנַּ”ל, וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל-יְדֵי תַּעֲרֹבֶת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ מִטּוֹב וְרַע. וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘חֵית’ שֶׁהוּא שְׁתֵּי פְּעָמִים ‘דָּלֶת’, הַיְנוּ שְׁנֵי פְּעָמִים הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כִּי הֵם מְעֹרָבִים מִטּוֹב וְרַע, אֲבָל מַצָּה הוּא בְּחִינַת שֶׁשּׁוֹבְרִין הַ’חֵית’ שֶׁל חָמֵץ וּמַשְׁפִּילִין וּמַכְנִיעִין הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת רָעִים וְנִשְׁאָר רַק הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת טוֹבִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה רָאשִׁים, וְאָז נִפְתָּח הַ’חֵית’ וְנַעֲשֶׂה ‘הֵא’, כִּי נִמְשָׁךְ הָרוּחַ חַיִּים לְתוֹךְ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְאָז נַעֲשֶׂה מִ’דָּלֵית’ ‘הֵא’ עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא יְסוֹד הַחֲמִישִׁי, שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם שֶׁדָּבוּק בַּחֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

י וְזֶה בְּחִינַת קָרְבַּן פֶּסַח שֶׁעַל יָדוֹ הָיָה עִקַּר מַכּוֹת בְּכוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב, יג): “וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם וְכוּ’ וְעָבַר ה’ לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם” וְכוּ’. כִּי עִקַּר הַקָּרְבָּן הוּא לְבָרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה, דְּהַיְנוּ לְבָרֵר בְּחִינַת רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה, כִּי יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ”ם הֵם בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה כַּיָּדוּעַ, כִּי ‘אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם וְאֵין הָעַכּוּ”ם קְרוּיִין אָדָם’ (יבמות סא.) “וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל” (קהלת ג, יט), כִּי כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת הֶבֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶבֶל פֶּה שֶׁל הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי אֲנָחָה לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן כִּי גַּם אוּמִין דְּעָלְמָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּהֵמָה, יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן בְּחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ, שֶׁהוּא הֶבֶל פֶּה כַּנַּ”ל, אֲבָל “מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ” (שם כא). כִּי רוּחַ הָאָדָם, בְּחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, עוֹלָה לְמַעְלָה וּמְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ רוּחַ חַיִּים מִן הַקְּדֻשָּׁה מֵחֵי הַחַיִּים. וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת לְמַטָּה, כִּי אֲרִיכַת הָרוּחַ שֶׁל הַבְּהֵמָה, בְּחִינַת הָאֻמּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הִיא יוֹרֶדֶת לְמַטָּה לָאָרֶץ, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת, כִּי הֵם בַּחַיִּים קְרוּיִים מֵתִים, כִּי רוּחָם הִיא רוּחַ סְעָרָה, שֶׁהוּא רַק גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ לְפִי שָׁעָה קַלָּה וּלְסוֹף מַסְעַר גּוּפֵהּ וְנִשְׁמָתֵהּ וְכוּ’.

כִּי רוּחַ הַבְּהֵמָה הִיא בִּבְחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין הָעֲכּוּ”ם עַל-יְדֵי אֲנָחָה, כַּנִּרְאֶה בַּחוּשׁ שֶׁרוּחַ וּנְשִׁימָה שֶׁל הַבְּהֵמָה גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הֵם הוֹמִים וְגוֹנְחִים בְּקוֹלָם תָּמִיד, וְאֵין לָהֶם דִּבּוּר, רַק קוֹל, וְכָל קוֹלָם הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁגּוֹנֵחַ וּמִתְאַנֵּחַ בְּקוֹל גָּדוֹל וּמַאֲרִיךְ הָרוּחַ וְהַנְּשִׁימָה מְאֹד, כַּנִּרְאֶה כָּל זֶה בַּחוּשׁ, הַיְנוּ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ שֶׁל הָעֲכּוּ”ם, שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ, בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, אֲבָל ‘לְסוֹף מַסְעַר גּוּפֵהּ’ וְכוּ’. וְעִקַּר הַקָּרְבָּן הִיא בִּשְׁבִיל זֶה לְבָרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה בִּבְחִינַת ‘מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת’ וְכוּ’, כִּי עַל-יְדֵי הַחֵטְא נִמְשָׁךְ חַס וְשָׁלוֹם אַחַר רוּחַ הַטֻּמְאָה בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְעָרֵב רוּחַ חַיִּים דִּילֵהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הָאָדָם בְּרוּחַ הַבְּהֵמָה, וְעַל-כֵּן ‘הָרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים’ (ברכות יח:) מֵחֲמַת שֶׁנִּסְתַּלֵּק מֵהֶם הָרוּחַ חַיִּים וְכוּ’, וְעַל-כֵּן תִּקּוּן הַחוֹטֵא עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְבָּרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה וְאָז יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי הָאֲנָחָה שֶׁמִּתְאַנֵּחַ וּמִתְחָרֵט עַל הַחֵטְא בִּשְׁעַת הֲבָאַת הַקָּרְבָּן. וְזֶה בְּחִינַת קָרְבַּן פֶּסַח כְּדֵי לָצֵאת מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם.

וְעַל-כֵּן מְבִיאִין מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, כִּי שְׂעִיר עִזִּים זֶה בְּחִינַת ‘עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר’, וְכֵן כֶּבֶשׂ הוּא בְּחִינַת שְׂעָרוֹת, בְּחִינַת צִיצִית שֶׁעוֹשִׂין מִשְּׂעַר כְּבָשִׂים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת [כַּמּוּבָא בְּסוֹף מַאֲמָר הַנַּ”ל]. וּמֵאֵלּוּ מְבִיאִין לְקָרְבַּן פֶּסַח, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ ‘עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר’, בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, בְּחִינַת הָרַב דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר דְּסִטְרָא אָחֳרָא וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וּלְבָרֵר מִשָּׁם רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת רַב דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַקָּרְבַּן פֶּסַח, עַל-יְדֵי-זֶה פָּסַח ה’ עַל הַפֶּתַח וּבֵרֵר וְהִצִּיל בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינָה הַנַּ”ל, בְּחִינַת בֵּרוּר הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ הָרוּחַ סְעָרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּהֶם שָׁלַט הַמַּשְׁחִית, שֶׁהוּא הָרוּחַ סְעָרָה בְּעַצְמוֹ שֶׁהָרַג אוֹתָם, כִּי הָרוּחַ סְעָרָה בְּעַצְמוֹ נוֹקֵם בָּהֶם לְבַסּוֹף, כִּי לְסוֹף מַסְעַר גּוּפֵהּ וְנִשְׁמָתֵהּ וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת ‘וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם’ כוּ’, וְזֶה בְּחִינַת “וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי” (יחזקאל טז, ו). כִּי רוּחַ סְעָרָה הוּא בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁהָיָה אַדְמוֹנִי, בְּחִינַת דָּמִים, וְצָרִיךְ לְבָרֵר הָרוּחַ חַיִּים מִתּוֹךְ הָרוּחַ סְעָרָה לְקַלְקֵל הַצִּנּוֹר שֶׁל הָרָשָׁע וּלְבָרֵר מִתּוֹכוֹ הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת זְרִיקַת דָּמִים שֶׁל הַקָּרְבָּן עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַדָּמִים שֶׁיִּהְיוּ נִתְתַּקְּנִין וְנִתְבָּרְרִין מֵהֶם בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘בְּדָמַיִךְ חֲיִי’, כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי הַדָּמִים יִהְיֶה נִמְשָׁךְ חַיִּים בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, כִּי מִתֹּקֶף הַדָּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, מִשָּׁם מְבָרְרִין בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

יא וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁסּוֹפְרִין “שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה”, שֶׁהֵם אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יוֹם “מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם” (ויקרא כג, טו), וְעַל-יְדֵי-זֶה נִטְהָרִין מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם, כִּי שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הֵם חֲסֵרִים וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שַׁבָּת שֶׁהוּא תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁהוּא מְחַיֶּה כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כַּנּוֹדָע. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (רש”י בראשית ב, ב): “וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי” וְכוּ’, “מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר – מְנוּחָה. בָּא שַׁבָּת, בָּא מְנוּחָה, כָּלְתָה וְנִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה”. נִמְצָא, שֶׁשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שַׁבָּת, כַּמּוּבָא שֶׁשְּׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁאַחַר שַׁבָּת מְקַבְּלִין חִיּוּת מִשַּׁבָּת שֶׁעָבַר וּשְׁלֹשָׁה יָמִים מִקָּמֵי שַׁבְּתָא מְקַבְּלִין חִיּוּת מִשַּׁבָּת הַבָּאָה. נִמְצָא שֶׁמֵּעַצְמָן הַשֵּׁשֶׁת יָמִים הֵם חֲסֵרִים הָרוּחַ חַיִּים.

וְעַל-כֵּן הֵם בִּבְחִינַת אֲנָחָה עַל הַחִסָּרוֹן, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הָאֲנָחָה הוּא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל שֶׁהֵם חֲסֵרִים מִן הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁאָז צְרִיכִין לְהִתְאַנֵּחַ לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה מִשַּׁבָּת שֶׁשָּׁם עִקַּר הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (מוּסָף שֶׁל שַׁבָּת): ‘טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ’. כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יתרו פח:): ‘שְׁמָא דְּאִיהוּ שְׁלִים מִכָּל סִטְרוֹי’, כִּי שַׁבָּת הוּא ‘שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא’,# שֶׁשָּׁם אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם חֲסֵרִים וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, שָׁלֵם בְּכָל מִינֵי הַשְּׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵם בְּחִינַת ו’, שֶׁהוּא הַמְשָׁכַת הָרוּחַ, כִּי אָז צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַאֲרִיךְ רוּחֵהּ, בְּחִינַת אֲנָחָה עַל הַחִסָּרוֹן, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מִשַּׁבָּת, שֶׁהוּא “בְּרִית עוֹלָם”, בְּחִינַת יוּד, כַּמּוּבָא, וְנַעֲשֶׂה מְלָאפוּם, שֶׁהוּא יוּד וּוָאו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]:

יב וְזֶה בְּחִינַת ‘שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה’. ‘תְּמִימֹת’ דַּיְקָא. תְּמִימוֹת וְלֹא חֲסֵרוֹת, כִּי עַל-יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יוֹם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, עַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַחִסָּרוֹן כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ ‘תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה’ ‘תְּמִימֹת’ דַּיְקָא כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת סְפִירָה ‘מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת’ וְ’עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת’ וְכוּ’, כִּי כָּל הַמִּנְיָנִים הֵם בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן יֵשׁ חִסָּרוֹן, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת כִּי אִם לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן שֶׁהוּא אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (סֵפֶר יְצִירָה א): ‘לִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר’, וְשָׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת. אֲבָל אַחַר הַבְּרִיאָה שֶׁשָּׁם מַתְחִיל הַמִּנְיָן, שָׁם יֵשׁ חִסָּרוֹן, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיָה עַל-יְדֵי חִסָּרוֹן שֶׁנִּתְצַמְצֵם וְנֶחְסַר הָאוֹר, שֶׁבְּלֹא זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם כַּיָּדוּעַ. וְתֵכֶף אַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁאָז מַתְחִיל הַמִּנְיָן, מַתְחִיל הַחִסָּרוֹן, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְרַחֵק אַחַר הַבְּרִיאָה מִקֹּדֶם הַבְּרִיאָה וְנִתְרַבֶּה הַמִּנְיָן יוֹתֵר וְיוֹתֵר נִתְרַבֶּה הַחִסָּרוֹן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן יֵשׁ חִסָּרוֹן, לְמָשָׁל כְּשֶׁרוֹצֶה לִמְנוֹת מֵאָה, נִמְצָא, שֶׁהוּא מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ מֵאֶחָד עַד מֵאָה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ שֶׁנֶּחְסַר לוֹ עַד מֵאָה, כִּי הוּא רוֹצֶה וְתָאֵב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֵאָה בִּשְׁלֵמוּת, וּכְשֶׁמּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ וּמַשְׁלִים עַד מֵאָה וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, אַךְ תֵּכֶף שֶׁמַּגִּיעַ לְמֵאָה חָסֵר לוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד מָאתַיִם.

וְזֶה בְּחִינַת ‘יֵשׁ לוֹ מָנֶה מְבַקֵּשׁ מָאתַיִם’ וְכוּ’ (קהלת רבה יג, א), כִּי כְּשֶׁהָאָדָם נוֹפֵל בְּתַאֲווֹת וְנוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם תַּחַת הַמִּנְיָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ לְעוֹלָם, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַמִּנְיָן מִתְרַבֶּה בְּיוֹתֵר נִתְרַחֵק מֵאֶחָד בְּיוֹתֵר. וַאֲזַי נִתְרַחֵק מִן הַשְּׁלֵמוּת בְּיוֹתֵר, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת כִּי אִם אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן. וּמִי שֶׁמְּקֻשָּׁר בּוֹ וּמְקַשֵּׁר אַחַר הַבְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְיָן לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן, אֲזַי נִשְׁלָם חֶסְרוֹנוֹ, כִּי מַמְשִׁיךְ חִיּוּת מֵחֵי הַחַיִּים שֶׁמִּשָּׁם שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, אֲבָל אִם נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם תַּחַת הַמִּנְיָן וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ עַל-יְדֵי מִנְיָן, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ לְעוֹלָם, כִּי כָּל מַה שֶּׁיָּבֹא לְהַשְׁלִים מִנְיָנוֹ יֶחְסַר לוֹ בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת ‘יֵשׁ לוֹ מָנֶה מְבַקֵּשׁ מָאתַיִם’, כִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מִסְפָּר וּמִנְיָן מָמוֹן יוֹתֵר נִתְרַחֵק מֵאֶחָד בְּיוֹתֵר וְנִתְרַחֵק מֵהַשְּׁלֵמוּת וְעַל-כֵּן חָסֵר לוֹ יוֹתֵר וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת “וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת” (קהלת א, טו), שֶׁמִּי שֶׁנּוֹפֵל אֶל תַּחַת הַחִסָּרוֹן שֶׁהוּא אַחַר הַבְּרִיאָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן, כִּי כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן יֶחְסַר לוֹ בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת ‘יֵשׁ לוֹ מָנֶה מְבַקֵּשׁ מָאתַיִם’. וְזֶהוּ ‘וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת’ כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן הוּא רַק לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת רוּחַ חַיִּים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהֵם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן, כִּי אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ב, א): “וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר”. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לב, יב): “אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב” וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְעַל-כֵּן שִׁבְעִים נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים נֶפֶשׁ אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מו, כו): “כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקֹב” וְכוּ’ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י, כִּי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּים יוֹתֵר נִכְלָלִים בְּאַחְדוּתוֹ בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא מְקֻשָּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּמַמְשִׁיךְ רוּחַ חַיִּים מֵחֵי הַחַיִּים, וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּים יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר, הֵם מַמְשִׁיכִין רוּחַ הַחַיִּים יוֹתֵר וְנִכְלָלִים יוֹתֵר בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל חֲשׁוּבִים כְּאֶחָד, כִּי כְּלוּלִים עַל-יְדֵי רוּחַ הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

יג וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁעַל-יְדֵי הַסְּפִירָה וְהַמִּנְיָן שֶׁסּוֹפְרִין יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּמִים, שֶׁהוּא מִנְיָן דִּקְדֻשָּׁה, עַל-יְדֵי-זֶה מַגְבִּיהִין וּמְרִימִין אֶת בְּחִינַת הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר, שֶׁהוּא אַחַר הַבְּרִיאָה בְּחִינַת חִסָּרוֹן, מַגְבִּיהִין אוֹתוֹ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן וּמַמְשִׁיכִין רוּחַ הַחַיִּים לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְיָן. כִּי מִנְיָן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁסּוֹפְרִין יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּמִים לָצֵאת מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה – זֶה בְּחִינַת אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִתְאַנְּחִין עַל חֶסְרוֹן הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל הַמִּנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם הֵם בִּבְחִינַת אֲנָחָה כַּנַּ”ל, כִּי כָּל מִי שֶׁמּוֹנֶה אֵיזֶה דָּבָר הוּא רוֹצֶה לְהַשְׁלִים מַה שֶּׁחָסֵר עַד תַּשְׁלוּם הַמִּנְיָן וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן כַּנַּ”ל. וּכְשֶׁהַמִּנְיָן הוּא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, כְּגוֹן בְּתַאֲווֹת מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סְכוּם מָמוֹן הַרְבֵּה, אָז אֵינוֹ מַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן, כִּי אַדְּרַבָּא, הַמִּנְיָן הוּא בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן, כִּי הַמִּנְיָן הוּא בִּבְחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶה הַמִּנְיָן הוּא בִּבְחִינַת הָאֲנָחָה שֶׁל הָרְשָׁעִים שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהָרוּחַ סְעָרָה שֶׁל ‘עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר’ שֶׁנַּפְשׁוֹתָיו רַבִּים, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י שָׁם, כִּי הוּא רָחוֹק מֵאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁהָרוּחַ סְעָרָה שֶׁלּוֹ גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ, וְעַל-כֵּן הֵם נִקְרָאִים רַבִּים, בְּחִינַת רִבּוּי הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר, בְּחִינַת (קהלת ז, כט) “בִּקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים”, בְּחִינַת רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם חֲסֵרִים תָּמִיד וְאֵין לָהֶם שׁוּם שְׁלֵמוּת מֵאַחַר שֶׁרְחוֹקִים מֵחֵי הַחַיִּים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי הָרוּחַ סְעָרָה אֵין לוֹ קִיּוּם רַק לְפִי שָׁעָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן יֵשׁ לוֹ מָנֶה מְבַקֵּשׁ מָאתַיִם וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ תָּמִיד מֵאַחַר שֶׁרָחוֹק מֵרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְנִמְשָׁךְ אַחַר רוּחַ סְעָרָה שֶׁחָסֵר מִכָּל שֶׁהוּא, בְּחִינַת רַבִּים, בְּחִינַת רִבּוּי הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת ‘דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ’ (נדרים מא.), כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת הִיא עַל-יְדֵי הַדַּעַת שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ חַיִּים שֶׁמַּשְׁלִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת כַּנַּ”ל, אֲבָל הָעֲכּוּ”ם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הַדַּעַת, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי הֵם חֲסֵרִים וְאֵין לָהֶם שׁוּם שְׁלֵמוּת כְּלָל, כִּי כָּל הַגְּדֻלָּה וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם חָסֵר מֵהָרוּחַ חַיִּים, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ נֶחֱשָׁב לִכְלוּם בִּבְחִינַת ‘דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָנִיתָ’, וְעַל-כֵּן אֵינָם מְמַלְּאִים תַּאֲוָתָם בַּעֲשִׁירוּתָם לְעוֹלָם. אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, הוּא מַמְשִׁיךְ מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וַאֲזַי אֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם מֵאַחַר שֶׁמְּקֻשָּׁר לְהָרוּחַ חַיִּים שֶׁמִּשָּׁם שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת:

יד וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁסּוֹפְרִין הַיָּמִים עַד חַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּדֵי לָצֵאת מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת, נִמְצָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁמִּתְאַנְּחִין וּמִתְגַּעְגְּעִין לִזְכּוֹת לְיוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, כִּי מִשָּׁם עִקַּר הָרוּחַ חַיִּים כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן וְהַסְּפִירָה, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יוֹצְאִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹצְאִין מֵרוּחַ הַטֻּמְאָה וְזוֹכִין לְרוּחַ טָהֳרָה, רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, עַל-יְדֵי שֶׁמַּגְבִּיהִין בְּחִינַת הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹנִין הַיָּמִים לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְיָן כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין אֶל הֲנָפַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים. עֹמֶר ‘שְׂעוֹרִים’ זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּכְנִיעִין ‘עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר’ וּמַגְבִּיהִין הָרוּחַ חַיִּים שֶׁנִּבְלַע בְּתוֹכוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְעַל-כֵּן מַגְבִּיהִין אוֹתוֹ בְּכָל הַשִּׁשָּׁה קְצָווֹת, כִּי הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים הוּא בְּחִינַת וָאו כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת (מנחות סב.) “מוֹלִיךְ וּמֵבִיא” – ‘כְּדֵי לַעֲצֹר רוּחוֹת רָעוֹת’, “מַעֲלֶה וּמוֹרִיד” – ‘כְּדֵי לְהַעֲבִיר טְלָלִים רָעִים’, הַיְנוּ כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרוּחַ רָעָה, רוּחַ הַטֻּמְאָה וּלְבָרֵר מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה מִתּוֹךְ הָרוּחַ סְעָרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׂעוֹרִים, לְשׁוֹן סְעָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לב, ב): “כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא”. כִּי שְׂעוֹרִים הוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת לְמַטָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ סְעָרָה כַּנַּ”ל. וְעַכְשָׁיו מַגְבִּיהִין וּמְנִיפִין הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרוּחַ סְעָרָה וּלְהַגְבִּיהַּ הָרוּחַ חַיִּים לְבָרֵר מִתּוֹכוֹ כַּנַּ”ל. וְאָז מַתְחִילִין לִסְפֹּר הַיָּמִים כְּדֵי לְקַשֵּׁר מִסְפַּר הַיָּמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ”ל, אֶל הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁשָּׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן שֶׁל כָּל הַמִּנְיָנִים וְהַמִּסְפָּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִים הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הַמִּסְפָּרִים כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, עַל-יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין הַמִּנְיָן לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן, שֶׁשָּׁם שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, ‘מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת’, כִּי יוֹם טוֹב נָמֵי אִיקְרֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מנחות סה:), כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמִּנְיָן הוּא עַל-יְדֵי שַׁבָּת כַּנַּ”ל:

טו וְזֶה בְּחִינַת ‘תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם’. וּבֶאֱמֶת אֵין סוֹפְרִין רַק מ”ט יוֹם, אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַשְּׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִנְיָן וּמִסְפָּר, הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל, כִּי יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, הוּא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן לְמַעְלָה מֵהַבְּרִיאָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה (תהלים ח, ו): “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאלֹהִים” (ראש השנה כא:). כִּי אִיתָא שֶׁמֹּשֶׁה זָכָה לְמ”ט שַׁעֲרֵי בִּינָה, אֲבָל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים לֹא הִשִּׂיג עַד לֶעָתִיד, וּמֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִשִּׂיג עֲדַיִן שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים נֶאֱמַר עָלָיו: ‘וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאלֹהִים’. כִּי עֲדַיִן נֶחְסָר לוֹ מְעַט, כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא בְּשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַבְּרִיאָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, אֲבָל בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם. וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ זָכָה לְהַשְׁלִים וּלְהַגְבִּיהַּ כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד שֶׁהָיָה בְּחִינַת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת נִשְׁלָמִים וְהָיוּ סְמוּכִים מַמָּשׁ לִשְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מ”ט שַׁעֲרֵי בִּינָה, שֶׁהֵם סְמוּכִים בְּתַכְלִית לְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁמִּשָּׁם תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁיִּהְיוּ הַחֶסְרוֹנוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל הָעוֹלָם, סְמוּכִים מַמָּשׁ לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, כִּי בְּחִינַת שְׁלֵמוּת בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל הָעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת ‘תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם’, שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר וּלְהַעֲלוֹת כָּל הַמִּסְפָּרִים עַד יוֹם הַחֲמִשִּׁים וְאָז נִכְלָלִין הַחֶסְרוֹנוֹת בְּהַשְּׁלֵמוּת וּמַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים מִשָּׁם לְהַשְׁלִים הַחֶסְרוֹנוֹת הַכְּלוּלִים בְּהַמִּסְפָּרִים שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יוֹצְאִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, שֶׁזּוֹכִין לָצֵאת מִן רוּחַ הַטֻּמְאָה רוּחַ סְעָרָה וְזוֹכִין לְרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

טז וְזֶה בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה, בְּחִינַת “וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם” וְכוּ’ (ישעיה ל, כו), כִּי מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ זֶה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, כִּי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּחִינַת חִסָּרוֹן וּפְגִימַת הַלְּבָנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁנִּתְמַעֲטָה עַל-יְדֵי הַקִּטְרוּג שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הַשֶּׁפַע, וְעַל-יְדֵי מ”ט יוֹם שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁבְעָתַיִם, בְּחִינַת “מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם” (תהלים יב, ז), עַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִלּוּי חִסָּרוֹן וּפְגִימַת הַלְּבָנָה:

יז וְזֶה בְּחִינַת “שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת” (זכריה ד, ב), הַמּוּבָא בְּסוֹף הַמַּאֲמָר “רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב” הַנַּ”ל, שֶׁהֵם מ”ט אוֹרוֹת וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מ”ט יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה לְהַשְׁלִים הַחֶסְרוֹנוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם.

וְזֶה בְּחִינַת: “כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה’ בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף” וְכוּ’ (שמות ל, יב), כִּי אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הַמִּנְיָן הוּא בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ”ל, בְּחִינַת חֶסְרוֹן הָרוּחַ חַיִּים וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה יָכוֹל לִשְׁלֹט נֶגֶף חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ‘וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף’, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִסָּרוֹן כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר ‘מִפְקָד’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל-ב כד, ט): “וַיִּתֵּן אֶת מִסְפַּר וּמִפְקַד הָעָם”, כְּשֶׁצִּוָּה דָּוִד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי מִפְקָד לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לא, מט): “וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ” (וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ”י שָׁם), כִּי כָּל הַמִּנְיָנִים הֵם בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן, וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים בִּלְשׁוֹן ‘מִפְקָד’ לְשׁוֹן חִסָּרוֹן כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיִּתְּנוּ כֹּפֶר נַפְשָׁם לִצְדָקָה לְקָרְבָּנוֹת, כִּי עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת מַכְנִיעִין הָרוּחַ סְעָרָה, רוּחַ הַבְּהֵמָה וּמְבָרְרִין מִשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה וְאָז נִשְׁלָמִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת. וְאָז עוֹלֶה הַמִּנְיָן, שֶׁהוּא הַחִסָּרוֹן, לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת וְנִמְשָׁךְ רוּחַ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַמִּנְיָן וְהַחִסָּרוֹן, וְאָז דַּיְקָא מֻתָּר לִמְנוֹת.

וְזֶהוּ: ‘כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם’, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ בְּחִינַת הַמִּנְיָן שֶׁיֻּשְׁלַם הַחִסָּרוֹן הַבָּא מִבְּחִינַת מִנְיָן. וְזֶהוּ ‘לִפְקֻדֵיהֶם’ לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָשֵׂאת הַמִּנְיָן וּלְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן אֲזַי ‘וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה’ וְכוּ’ וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף’, כִּי עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת מַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים וְנִצּוֹלִים מֵהַנֶּגֶף, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים הַבָּא עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת צְדָקָה, וְזֶה בְּחִינַת פִּדְיוֹן שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת כְּפִי הַמִּסְפָּרִים שֶׁצְּרִיכִין עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, וְעַל-יְדֵי-זֶה עוֹשִׂין פִּדְיוֹן וּמַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה, כִּי עִקַּר הַחוֹלַאַת הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, בְּחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת מִנְיָן וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמִּנְיָן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמּוֹנִין הַמָּעוֹת עַל-פִּי כַּוָּנוֹת, עַל-יְדֵי-זֶה מַגְבִּיהִין הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר אֶל הַקְּדֻשָּׁה. כִּי זֶה כְּלָל שֶׁ’אֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ’, וַאֲזַי כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין בְּחִינַת הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר בְּשָׁרְשׁוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן וְהַמִּנְיָן, וְעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין רוּחַ חַיִּים לְהַחוֹלֶה. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין הַמָּעוֹת לִצְדָקָה, כִּי צְדָקָה הוּא בְּחִינַת רוּחַ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יב, כח): “בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים”. כִּי הֶעָנִי בִּבְחִינַת חִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר מִכָּל טוּב, וְעִקַּר הָעֲנִיּוּת נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן וּפְגִימַת הַלְּבָנָה כַּיָּדוּעַ. וְעַל-יְדֵי שֶׁמְּרַחֵם עָלָיו וְנוֹתֵן לוֹ צְדָקָה וּמַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ בִּבְחִינַת (דברים טו, ח): “פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְכוּ’ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ”, עַל-יְדֵי-זֶה מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְנִמְשָׁךְ עָלָיו גַּם כֵּן בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, שֶׁהוּא הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל-כֵּן “צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת” (משלי י, ב), שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים, כִּי עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁמְּמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הֶעָנִי, נִמְשָׁךְ הָרוּחַ חַיִּים שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן, בְּחִינַת ‘בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נֶאֱמַר בִּצְדָקָה (מלאכי ג, י): “וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי”, דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁךְ הַבְּרָכָה ‘עַד בְּלִי דַּי’, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת הוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ”ל:

יח וְעַל-כֵּן מַתְחִילִין לוֹמַר ‘טַל’ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, כִּי ‘טַל’ הוּא בְּחִינַת טַ”ל אוֹרוֹת, שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּהַו’ שֶׁל הַשֵּׁם שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת וָאו כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁכָּלְלוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל טַל וְרוּחוֹת יַחַד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (תענית ג.): ‘טַל וְרוּחוֹת אֵינָן נֶעֱצָרִין’, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ‘מַשִּׁיב הָרוּחַ’ וּ’מוֹרִיד הַטָּל’, כִּי הַטַּל הוּא בִּבְחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל-כֵּן כָּלְלוּ טַל וְרוּחוֹת בְּבִרְכַת ‘מְחַיֶּה הַמֵּתִים’, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא עַל-יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת “מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ” (יחזקאל לז, ט) הַנֶּאֱמַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁל יְחֶזְקֵאל. וְעַל-כֵּן מַתְחִילִין טַל בְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּפֶסַח, כִּי זֶה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁיָּצְאוּ מִבְּחִינַת ‘מִקֹּצֶר רוּחַ’ וְזָכוּ לְרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל:

יט וְעַל-כֵּן מַפְטִירִין בְּפָרָשַׁת תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁל יְחֶזְקֵאל בְּשַׁבָּת חֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח. וְזֶה בְּחִינַת ‘שַׁבָּת הַגָּדוֹל’ קֹדֶם פֶּסַח, כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה הוּא מִשַּׁבָּת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא ‘שַׁבָּת הַגָּדוֹל’, כִּי עַל-יְדֵי שַׁבָּת יוֹצְאִין מִגָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מִקֹּצֶר רוּחַ’ וְזוֹכִין לִבְחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת “אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד” (שמות לד, ו) וְעַל-כֵּן נִקְרָא ‘גָּדוֹל’, כִּי זוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה ‘גָּדוֹל’ הֵפֶךְ מִקֹּצֶר רוּחַ כַּנַּ”ל. וְזֶה נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת דַּיְקָא שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן לָקְחוּ אָז אֶת הַקָּרְבַּן פֶּסַח, שֶׁהוּא הַכְנָעַת הָרוּחַ סְעָרָה, רוּחַ הַבְּהֵמָה הָרַב דְּסִטְרָא אֳחָרָא וּלְבָרֵר מִתּוֹכוֹ הָרוּחַ דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ’ כַּנַּ”ל: