(► נגן מההתחלה)
עִנְיַן מַצָּה
עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר (ליקוטי תנינא כד), שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא רְפוּאָה לְכָל הַחוֹלָאוֹת.
כִּי כָּל הַחוֹלַאַת בָּאִין מִן קִלְקוּל הַשִּׂמְחָה, כִּי עֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין מְקַבְּלִין חִיּוּת מִן עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה, עַיֵּן שָׁם. גַּם כָּתַב (שם כג) עַל פָּסוּק (ישעיה לה, י) “שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה”, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה כְּשֶׁמַּכְרִיחִין וְתוֹפְסִין גַּם הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, שֶׁגַּם הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה בְּעַצְמוֹ יִתְהַפֵּךְ לְשִׂמְחָה, כִּי כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ אֲזַי הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה עוֹמֵד מִן הַצַּד, כִּי בִּשְׁעַת שִׂמְחָה בְּוַדַּאי אֵין לוֹ יָגוֹן וַאֲנָחָה, אֲבָל שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה לַחֲטֹף דַּיְקָא אֶת הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, שֶׁגַּם הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה יִהְיֶה שָׂמֵחַ לַהֲפֹךְ כָּל הַיְגוֹנוֹת וְהָאֲנָחוֹת לְשִׂמְחָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה מֶרְכָּבָה לַקְּדֻשָּׁה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:
א וְהִנֵּה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עִקָּרָהּ עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלַם הַחֵרוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם נה, יב) “כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ” [וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר (ליקוטי תנינא יז)]. וְעִקַּר הַגָּלוּת עַל-יְדֵי עַצְבוּת שֶׁהוּא גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כִּבְיָכוֹל, וְהַגְּאֻלָּה עַל-יְדֵי שִׂמְחָה כַּנַּ”ל, בִּפְרָט גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁהָיָה עַל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא בְּעֵץ הַדַּעַת וּפָגַם בְּנִצּוֹצֵי קְרִי וְנֶאֱמַר לוֹ (בראשית ג, יז): “בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה”. וְהֻכְרְחוּ יִשְׂרָאֵל לְהִצְטָרֵף בְּמִצְרַיִם לְתַקֵּן פְּגַם הַקְּרִי שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל]. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, דְּהַיְנוּ עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה אַדְמוֹ”ר נֵרוֹ יָאִיר, לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַיְדוּעִים שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם תִּקּוּן עַל פְּגַם הַמִּקְרֶה, רַחֲמָנָא לִצְלַן (ליקוטי מוהר”ן רה), כִּי הַשִּׂמְחָה הוּא הִפּוּךְ יְלָלָה, שֶׁעַל יָדָהּ הַפְּגָם שֶׁל הַמִּקְרֶה, רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, כִּי חִיּוּת הָאָדָם הוּא עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה. נִמְצָא, שֶׁעֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין, שֶׁהֵם הַחִיּוּת הָאָדָם, מְקַבְּלִין כֹּחַ וְחִיּוּת מִן הָאֲכִילָה, עַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאֲכִילָה בִּבְחִינַת שִׂמְחָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת מִן הַשִּׂמְחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, לְתוֹךְ הָעֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה, שֶׁעַל יָדָהּ הַמְשָׁכַת חִיּוּת הָאָדָם כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת (קהלת ט, ז) “לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ”, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתוֹ בִּבְחִינַת שִׂמְחָה כַּנַּ”ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ח, טו): “לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ”. כִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כַּמּוּבָא. וְעַל-כֵּן בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהָיָה הַגְּאֻלָּה עַל-יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁהִיא תִּקּוּן הַגָּלוּת שֶׁהָיָה עַל פְּגַם הַקְּרִי כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שִׂמְחָה. וְזֶהוּ מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה, כִּי מַצָּה בְּחִינַת שִׂמְחָה [כַּמּוּבָא בְּמַאֲמַר ‘בַּחֲצֹצְרוֹת’ סִימָן ה], שֶׁמַּצָּה מְרַמֵּז עַל תִּקּוּן הַמֹּחַ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר הַמֹּחַ מֵחָמֵץ שֶׁלֹּא יַחֲמִיץ אֶת מֹחוֹ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים וְכוּ’ [עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]. וְעַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל שֶׁיִּהְיֶה קוֹלוֹ נַעֲשֶׂה רְעָמִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה [כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם].
וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁנִּקְרָא הַמַּצָּה “לֶחֶם עֹנִי” (דברים טז, ג), ‘שֶׁעוֹנִין עָלָיו דְּבָרִים הַרְבֵּה’ (פסחים לו:), הַיְנוּ בְּחִינַת הַקּוֹלוֹת שֶׁצּוֹעֲקִין עַל הַמַּצָּה בְּסִפּוּר הַהַגָּדָה, לְהוֹרוֹת שֶׁעַל-יְדֵי הַמַּצָּה יְכוֹלִים לִצְעֹק אֶל ה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כו, ז): “וַנִּצְעַק אֶל ה’ אֱלֹהֵינוּ”, הַיְנוּ, כִּי עַל-יְדֵי הַמַּצָּה יְכוֹלִין לִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל אֶל ה’, כִּי קוֹלוֹ יִהְיֶה נַעֲשֶׂה רְעָמִים וַאֲזַי יוּכַל לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי הַלֵּב יִשְׁמַע דִבּוּרָיו [כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם], וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה עַל-יְדֵי אֲכִילָה קְדוֹשָׁה כָּזוֹ, דְּהַיְנוּ מַצָּה כַּנַּ”ל. וּלְהִפּוּךְ, חָמֵץ וּשְׂאוֹר, שֶׁהֵם ס”מ וְלִילִית, בְּחִינַת יָגוֹן וַאֲנָחָה, כַּמּוּבָא, “לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא”, כִּי אֲזַי צְרִיכִין לְשִׂמְחָה דַּיְקָא כַּנַּ”ל [זֶה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (תצוה קפג:) שֶׁמַּצָּה אַסְוָתָא], כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא רְפוּאָה לְכָל הַחוֹלַאַת כַּנַּ”ל, כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁהֵן מְחַיִּין עֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין כַּנַּ”ל, וְעַל זֶה מְרַמֵּז מַצָּה, כִּי הַחִלּוּק שֶׁבֵּין חָמֵץ לְמַצָּה הוּא רַק בְּה’ כַּמּוּבָא (זוהר פנחס רנב.). כִּי מַצָּה בְּה’, וְהַה’ הוּא בְּחִינַת דָּלֵית יוּד בִּבְחִינַת “הָא לַחְמָא עַנְיָא ‘דִּי’ אֲכָלוּ אֲבְהָתָנָא”, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת. וְ’דִי’, הַיְנוּ דָּלֶת יוּד, הִיא בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע. וַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ה’, הַיְנוּ דָּלֶת יוּד, כַּמּוּבָא. נִמְצָא, שֶׁמַּצָּה הִיא בְּחִינַת שִׂמְחָה, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַגְּאֻלָּה וְהַחֵרוּת וְתִקּוּן קְרִי, שֶׁזֶּה הָיָה סוֹד יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ”ל.
וְזֶהוּ שֶׁבְּשָׁבוּעוֹת מִצְוָה לְהָבִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מֵחָמֵץ דַּיְקָא, כִּי בְּפֶסַח בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וַאֲזַי עֲדַיִן הָיָה קְצָת כֹּחַ וַאֲחִיזָה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְעַל-כֵּן הֻצְרְכוּ לָצֵאת בְּחִפָּזוֹן, כִּי עֲדַיִן לֹא נִכְנַעַת מִכֹּל וָכֹל, רַק לְפִי שָׁעָה, כַּמּוּבָא. עַל-כֵּן אָז צְרִיכִין לִבְרֹחַ מִן הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָמֵץ וּשְׂאוֹר, וַאֲסוּרִים בְּ’בַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא’ לְבַל יִתְעָרְבוּ הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה חַס וְשָׁלוֹם בְּתוֹךְ שִׂמְחָתֵנוּ וִיבַלְבְּלוּ הַשִּׂמְחָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל רַק מַצָּה וְלֹא חָמֵץ כַּנַּ”ל, אֲבָל בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁאָז מַתַּן תּוֹרָה וְאָז הַשִּׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ג, יא): “בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ”, וְאָז הַסִּטְרָא אָחֳרָא נִכְנַעַת לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל, כִּי ‘יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן’ (שבת קמו.), וְעַל-כֵּן אֲזַי בְּשָׁבוּעוֹת מִצְוָה עָלֵינוּ לְהָבִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם לְקָרְבָּן מֵחָמֵץ דַּיְקָא כְּדֵי לִתְפֹּס וּלְהַכְרִיחַ אֶת הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָמֵץ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְשִׂמְחָה וּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת ‘שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁאָז תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה מְאֹד, אֲזַי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין חוּץ מִקָּרְבַּן תּוֹדָה (ויקרא רבה ט, ז), כִּי בַּתּוֹדָה הָיָה חָמֵץ וּמַצָּה רֶמֶז שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁתּוֹפֶסֶת גַּם אֶת הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה כַּנַּ”ל. וְזֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד, כִּי אֲזַי נֶאֱמַר (ישעיה נב, יב): “כִּי לֹא בְּחִפָּזוֹן תֵּצְאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן”, כִּי אָז יִהְיֶה הַסִּטְרָא אָחֳרָא נִכְנַעַת לְגַמְרֵי וְתִתְהַפֵּךְ לִקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (צפניה ג, ט): “אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן אֲזַי עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת קָרְבַּן תּוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁתּוֹפְסִין גַּם אֶת הֶחָמֵץ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָגוֹן וְכוּ’, לְתוֹךְ שִׂמְחַת הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. וְכֵן שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא רַק יוֹם אֶחָד וּמְרַמֵּז עַל עוֹלָם הַבָּא, כַּמּוּבָא, עַל-כֵּן הָיוּ מְבִיאִין בּוֹ קָרְבָּן מֵחָמֵץ דַּיְקָא כְּדֵי לַחֲטֹף וְלִתְפֹּס אֶת הַיָּגוֹן לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, לַהֲפֹךְ מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת עֶשֶׂר מִצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּפַת וְעֶשֶׂר תֵּבוֹת בְּבִרְכַּת ‘הַמּוֹצִיא’, כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הֶחָמֵץ מֻתָּר, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תצוה קפג:), מֵאַחַר שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ אַסְוָתָא בְּפֶסַח וְכוּ’, אַךְ נִצְטַוֵּינוּ עֶשֶׂר מִצְווֹת בְּפַת כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל יָדָם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, בְּחִינַת שִׂמְחָה עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה, כִּי הָאֲכִילָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שִׂמְחָה כַּנַּ”ל, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁאוֹכְלִים חָמֵץ, אַף-עַל-פִּי-כֵן כְּבָר הֻתַּר וְנִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי אֲכִילַת מַצָּה אַסְוָתָא בִּימֵי הַפֶּסַח [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר כַּנַּ”ל]. וַאֲזַי נִמְשָׁךְ הַשִּׂמְחָה עַל-יְדֵי עֶשֶׂר מִצְווֹת וְעֶשֶׂר תֵּבוֹת שֶׁבְּבִרְכַת ‘הַמּוֹצִיא’ כַּנַּ”ל, כִּי הָאֲכִילָה הִיא תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בְּנִצּוֹצֵי קְרִי, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעָרֵב טוֹב וָרָע, וְעַל-יְדֵי הָאֲכִילָה מְבָרְרִים בֵּרוּרִים וְנִתְתַּקֵּן, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הָאֲכִילָה בִּבְחִינַת שִׂמְחָה, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם הַתִּקּוּן עַל זֶה כַּנַּ”ל.
וּבִשְׁבִיל זֶה הַפַּת חָשׁוּב שֶׁפּוֹטֵר כָּל הַדְּבָרִים הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה מֵחֲמַת הַסְּעֻדָּה [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ הִלְכוֹת סְעֻדָּה]. כִּי עִקַּר הַבֵּרוּר שֶׁל הַמַּאֲכָלִים הוּא עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּיָּדוּעַ, וְהַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִין הִיא בִּבְחִינַת נִגּוּנִים, בְּחִינַת שִׂמְחָה, בִּבְחִינַת “בִּרְכַּת ה’ הִיא תַּעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִיף עֵצֶב עִמָּהּ” (משלי י, כב). עֲשִׁירוּת הוּא הֵפֶךְ הָעַצְבוּת בִּבְחִינַת “אֵיזֶה עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ” (אבות ד, א), כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה נַעֲשִׂים נִגּוּנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׂמְחָה כַּנַּ”ל, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר שֶׁהַנִּגּוּנִים נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי שֶׁמְּלַקְּטִין וּמְקַבְּצִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹךְ הָרוּחַ נְכֵאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עַצְבוּת, בְּחִינַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר “וַיְהִי מִקֵּץ” (בסימן נד). וּמוּבָא גַּם כֵּן עַל פָּסוּק “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי” (בסימן רפב), עַיֵּן שָׁם.
וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁעַל יָדָהּ מְבָרְרִין בֵּרוּרִים וּמְלַקְּטִין וּמְקַבְּצִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, דְּהַיְנוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ בְּתוֹךְ הַמַּאֲכָל, עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בְּטִפּוֹת קְרִי כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי שֶׁמְּלַקְּטִין וּמְאַסְּפִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הַפַּת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר מִצְווֹת וְעֶשֶׂר תֵּבוֹת בְּבִרְכַּת ‘הַמּוֹצִיא’, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁהַפַּת כָּלוּל מִכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים, כִּי הַפַּת כּוֹלֵל כָּל עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת הַבְּרָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִגּוּנִים כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן בִּרְכַת הַפַּת פּוֹטֵר כָּל הַמַּאֲכָלִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעֻדָּה כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר בְּפֵרוּרֵי הַפַּת. וְאִיתָא בַּזֹּהַר (פנחס רמד.): ‘מָאן דְּזָרִיק פֵּרוּרִין דְּנַהֲמָא, עֲנִיּוּת קָא רָדִיף אֲבַתְרָא, כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּזָרִיק פֵּרוּרִין דְּמֹחָא’, כִּי ‘פֵּרוּרִין דְּנַהֲמָא’, הֵם בִּבְחִינַת ‘פֵּרוּרִין דְּמֹחִין’, כִּי הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ עַל-יְדֵי פְּגַם פֵּרוּרִין דְּמוֹחָא כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הַזֹּהַר מַשְׁוֶה אוֹתָם יַחַד, כִּי הַפַּת כּוֹלֵל בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁהֵם תִּקּוּן קֶרִי כַּנַּ”ל, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר בְּעִנְיַן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁתִּקֵּן רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר לְאָמְרָם בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַנַּ”ל:
