חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד לִבְנוֹ תּוֹרָה וְכֵן לְבֶן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד): “וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ” וְכוּ’:
כִּי בֶּאֱמֶת הַמְּלַמֵּד הַמֻּבְחָר וְהַטּוֹב הוּא הָאָב לִבְנוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא): “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם” וְכוּ’. כִּי הַמְּלַמֵּד צָרִיךְ לְצַמְצֵם הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁרוֹצֶה לְהַסְבִּיר לְהַקָּטָן וּלְהַלְבִּישׁ אֶת הַשֵּׂכֶל כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַהֲבִינוֹ, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ וְכַמְבֹאָר בִּתְחִלַּת מַאֲמָר “מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא” (בְּסִימָן ל). וְלָזֶה מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר הָאָב לִבְנוֹ, כִּי הַלְּבוּשׁ שֶׁל הַמֹּחִין נִמְשָׁךְ לְהַבֵּן מִן הָאָב מִשְּׁעַת הַתּוֹלָדָה (כַּמְבֹאָר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת כִּבּוּד אָב וָאֵם הֲלָכָה א), וְעַל-כֵּן בְּכָל עֵת יָכוֹל הָאָב לְהַמְשִׁיךְ לְבוּשִׁין לִבְנוֹ לְהַלְבִּישׁ לוֹ בְּתוֹכוֹ הַמֹּחִין, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה שֶׁהוּא מְלַמְּדוֹ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ בַּמַּאֲמָר “פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן” וְכוּ’ (בְּסִימָן ס), שֶׁעִקַּר הַהִתְבּוֹנְנוּת מְקַבְּלִין עַל-יְדֵי עֲשִׁירוּת, עַיֵּן שָׁם. כִּי עֲשִׁירוּת הוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ וְצִמְצוּם בִּבְחִינַת (איוב לז): “מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה” שֶׁהוּא סִטְרָא דִּשְׂמֹאל שֶׁמִּשָּׁם הַצִּמְצוּם וְהָעֲשִׁירוּת הוּא נַחֲלַת אָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יט): “בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת”, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם וּלְבוּשׁ שֶׁמְּקַבְּלִין מִן הָאָב כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְקַבֵּל הַהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ”ל.
וְעַל-כֵּן גַּם הָרַב נִקְרָא אָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים-ב ב): “אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל” וְכוּ’. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סַנְהֶדְרִין יט:): ‘כָּל הַמְלַמֵּד לְבֶן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ יְלָדוֹ’. כִּי מֵאַחַר שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, נִמְצָא שֶׁהִמְשִׁיךְ לוֹ לְבוּשׁ לְחָכְמָתוֹ כַּנַּ”ל, כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר לְלַמֵּד כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁהוּא אָבִיו מַמָּשׁ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הַיּוֹתֵר טוֹב שֶׁאָבִיו בְּעַצְמוֹ יִלְמֹד עִם בְּנוֹ כַּנַּ”ל. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד עִמּוֹ מְחֻיָּב לְשַׁלֵּם שְׂכַר לִמּוּד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (יו”ד רמה, ד), כִּי בְּחִינַת הַשְּׂכַר לִמּוּד שֶׁמְּשַׁלֵּם הָאָב בְּעַד בְּנוֹ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה הַבֵּן לִלְמֹד וּלְהָבִין זֶה בְּחִינַת הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁמְּקַבְּלִין עַל-יְדֵי עֲשִׁירוּת שֶׁהוּא נַחֲלַת אָבוֹת, דְּהַיְנוּ הַשְּׂכַר לִמּוּד שֶׁמְּשַׁלֵּם הָאָב בְּעַד בְּנוֹ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְקַבֵּל הַהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ”ל:
וְכָל זֶה, דְּהַיְנוּ הַהִתְבּוֹנְנוּת עִם הַלְּבוּשׁ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁהוּא נַחֲלַת אָבוֹת, כָּל זֶה מְקַבְּלִין מִן אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת עַתִּיק, בְּחִינַת אֲבוּהָ דְאַבָּא, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַמַּאֲמָר הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁחַיָּב הַזָּקֵן לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ תּוֹרָה, כִּי הוּא מְסֻגָּל לָזֶה בְּיוֹתֵר, כִּי שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה וְהַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁצָּרִיךְ זֶה הַבֵּן לְקַבֵּל הוּא מִבְּחִינַת זָקֵן, הַיְנוּ אֲבוּהָ דְאַבָּא, בְּחִינַת עַתִּיק שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה וְהַהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ”ל. וְכֵן מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַתּוֹרָה הִיא מִבְּחִינַת עַתִּיק, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ (בְּסִימָן קיח) שֶׁכָּל הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה-מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א): “וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם” – ‘דָּא רוּחָא דְּמָשִׁיחַ’ (זוהר וישב קצב:). וְהַמַּיִם הוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה, עַיֵּן שָׁם. וּמָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת עַתִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל ז): “וְעַד עַתִּיק יוֹמִין מְטָה” וְכוּ’. נִמְצָא, שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַתּוֹרָה הִיא מִבְּחִינַת עַתִּיק, הַיְנוּ בְּחִינַת מָשִׁיחַ.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בבא מציעא פה.): ‘כָּל מִי שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ תַּלְמִיד חָכָם וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט): לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ’ וְכוּ’. וּפֵרֵשׁ הַתּוֹסָפוֹת וְהוּא שֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי זֶהוּ קִיּוּם הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזּוֹכֶה הַבֶּן בְּנוֹ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת עַתִּיק כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן כָּל בְּחִינַת הַתּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שַׁבָּת פח.): ‘בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהִיב לָן אוֹרַיְיתָא תְּלִיתָאִי לְעַם תְּלִיתָאִי עַל יַד תְּלִיתָאִי’ וְכוּ’. כִּי מִשָּׁם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַתּוֹרָה מִבְּחִינָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, דְּהַיְנוּ הַזָּקֵן וְהָאָב וְהַבֵּן כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (דברים ד): “וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ” כַּנַּ”ל. עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן (בראשית רבה נד), כִּי הַשָּׂגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת רַחֲמִים, כִּי הָרַחֲמִים תָּלוּי בַּדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְהוּא מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מִבְּחִינַת הַזָּקֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת עַתִּיק עַד בֶּן הַבֵּן כַּנַּ”ל:
