אָסוּר לְעוֹנֵן וּלְנַחֵשׁ, דְּהַיְנוּ לוֹמַר עֵת פְּלוֹנִי יָפֶה עֵת פְּלוֹנִי וְכוּ’. מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים יח, יג): “תָּמִים תִּהְיֶה” וְכוּ’. כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר עֵת פְּלוֹנִי יָפֶה עֵת פְּלוֹנִי רַע, נִמְצָא שֶׁנּוֹתֵן כֹּחַ וּשְׁלִיטָה לְהָעֵת רָעָה. וְכָל זֶה תָּלוּי בִּפְגַם הַבְּרִית, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבֵּר הָעֵת רָעָה חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר ‘הַאי מָאן’ וְכוּ’, בְּסִימָן כט. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה הַפָּסוּק ‘תָּמִים תִּהְיֶה’, שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מִמְּעוֹנֵן, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁנִּקְרָא תָּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית יז, א): “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהֱיֵה תָמִים”. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָע הָעֵת רָעָה, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מְעוֹנֵן כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ ‘תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹהֶיךָ’. ‘ה’ אֱלֹהֶיךָ’ זֶה בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינַת “ה’ הוּא הָאֱלֹהִים” (דְּבָרִים ד, לה). וּבִבְחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שָׁם נִתְבַּטֵּל הָעֵת רָעָה לְגַמְרֵי, כִּי עָלְמָא דְּאָתֵי הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמִּדּוֹת וְהוּא כֻּלּוֹ טוֹב וְאֵין שָׁם בְּחִינַת הָעֵת רָעָה לְגַמְרֵי כְּלָל. וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁעַל יָדוֹ נִתְרוֹמֵם הַמֹּחִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, כַּמּוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית נִתְבַּטֵּל הָעֵת רָעָה, כִּי זוֹכִין לִבְחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (יִרְמְיָה י, ב): “מֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה”. כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית אֵין לָהֶם לִירֹא מֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם מוֹרִים עַל הַזְּמַנִּים וְהָעִתִּים, כִּי הָעֵת רָעָה נִתְבַּטֵּל עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית וְזוֹכִין לִבְחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי כַּנַּ”ל:
