יום טוב א

עִנְיַן שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וּמִפְּנֵי מָה בְּשַׁבָּת אֲסוּרִין כָּל הַמְּלָאכוֹת אֲפִילּוּ צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ וּבְיוֹם טוֹב מֻתָּר אֹכֶל נֶפֶשׁ?

עַל-פִּי מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר בַּמַּאֲמָר ‘אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ’, בְּסִימָן ד עַל ‘וּמָלְאוּ מֵחַד גַּלְגְּלָא דְּעֵינָא תְּלַת מֵאָה גַּרְבֵי מִשְׁחָא’ (בבא בתרא עג:), שֶׁעַל-יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב בְּחִינַת (דברים ד, לה) “ה’ הוּא הָאֱלֹהִים” אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר אֶל הַיֵּשׁוּת, בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, אֲזַי מֵהָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר נִמְשָׁךְ הֶאָרָה לָדַעַת כִּי ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’ וְכֻלּוֹ טוֹב, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

א וְזֶה בְּחִינַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, בְּחִינַת תַּכְלִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית הַמַּקִּיף אֶת הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, שֶׁאָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה יד, ו): “בַּיּוֹם הַהוּא” וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ שָׁם. עַל-כֵּן שַׁבָּת הוּא שְׁבִיתָה לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל, אֲבָל יוֹם טוֹב הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין הֶאָרָה מֵהַבִּטּוּל מִבְּחִינַת שַׁבָּת, מִבְּחִינַת אֵין סוֹף אֶל הַיֵּשׁוּת, דְּהַיְנוּ הָעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת “לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ” אֲפִילּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת “כִּי ה’ הָאֱלֹהִים” וְכֻלּוֹ טוֹב בִּבְחִינַת “אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת” וְכוּ’ [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. וְזֶה שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ יוֹם טוֹב, ‘יוֹם טוֹב’ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין הֶאָרָה לְתוֹךְ הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יְמֵי טוֹב וְכוּ’, אָנוּ מְאִירִין אוֹתָן עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנַּ”ל שֶׁיִּהְיוּ גַּם הַיָּמִים כֻּלָּם טוֹבִים, וְזֶהוּ יוֹם טוֹב – בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב שֶׁמַּמְשִׁיכִין לְתוֹךְ הַיָּמִים כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן הַיָּמִים טוֹבִים תָּלוּי עִקַּר קְדֻשָּׁתָם בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג, ד): “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה’ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן אָנוּ אוֹמְרִין: ‘מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים’. אֲבָל שַׁבָּת קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (פסחים קיז:): ‘שַׁבָּת קְבִיעָא וּקְיָמָא, יוֹם טוֹב – יִשְׂרָאֵל הוּא דִּמְקַדְּשֵׁי לֵיהּ’. כִּי שַׁבָּת הוּא הוּא הַתַּכְלִית עַצְמוֹ וְהוּא קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו וְאֵין צֹרֶךְ לְהַמְשִׁיךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁה, כִּי אַדְּרַבָּא, כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת נִמְשָׁכִין מִשָּׁם, אֲבָל יוֹם טוֹב הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהַבִּטּוּל מִבְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ”ל. עַל-כֵּן הוּא תָּלוּי בְּיִשְׂרָאֵל דִּמְקַדְּשֵׁי לֵיהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁבָּת: ‘תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ’, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת תְּחִלָּה וְרֵאשִׁית שֶׁל כָּל הַיָּמִים טוֹבִים, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִין קְדֻשָּׁתָם מִבְּחִינַת שַׁבָּת שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַקְּדֻשָּׁה לְתוֹךְ הַיָּמִים בְּחִינַת יוֹם טוֹב כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרְאוּ הַיָּמִים טוֹבִים “מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ” (ויקרא כג, ב), ‘מִקְרָא’ דַּיְקָא, כִּי צָרִיךְ לִקְרוֹת דַּוְקָא הַקְּדֻשָּׁה לְשָׁם, כִּי הַקְּדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר]. וְעַל-כֵּן ‘יוֹם טוֹב נָמֵי אִקְרֵי שַׁבָּת’ (ביצה יח.), כִּי כָּל קְדֻשָּׁתוֹ מְקַבֵּל מִשַׁבָּת כַּנַּ”ל, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית הַמַּקִּיף שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַיָּמִים, וְזֶה שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט, טז): “יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם”. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (תדא”ר א) – ‘זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת’. וְזֶהוּ ‘וְלֹא אֶחָד’ וְכוּ’, ‘וְלֹא’ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל בִּכְלַל הַיָּמִים, כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן כַּנַּ”ל, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת סוֹף הָעוֹלָם, בְּחִינַת יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת כַּנַּ”ל, אֲבָל יוֹם טוֹב הוּא מְקַבֵּל הֶאָרָה מִשַׁבָּת כַּנַּ”ל. כִּי כָּל הַיָּמִים טוֹבִים הֵם לְזֵכֶר הַנִּסִּים וְהַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל הַנִּסִּים וְהַיְשׁוּעוֹת נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ הֶאָרָה מֵהַתַּכְלִית מִבְּחִינַת סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁאָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב וְיִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע. וְעַל-יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ הֶאָרָה זוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת בִּטּוּל הַטֶּבַע, וְעַל-יְדֵי-זֶה בָּא הַנֵּס וְהַיְשׁוּעָה [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ כָּל זֶה עַל אַגָּדַת הַהוּא ‘אוֹבֵי טַמְיָא’ (ברכות נט:) בְּסִימָן רנ, עַל מַה שֶׁכָּתוּב שָׁם ‘וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ’, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב].

נִמְצָא, שֶׁכָּל הַיָּמִים טוֹבִים, שֶׁהֵם לְזֵכֶר הַנִּסִּים, מְקַבְּלִין הֶאָרָה מִבְּחִינַת סוֹף הָעוֹלָם שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ”ל. כִּי שַׁבָּת אֵינוֹ לְזֵכֶר שׁוּם נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה בְּזֶה הָעוֹלָם, רַק הוּא מְרַמֵּז עַל סוֹף הָעוֹלָם יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת כַּנַּ”ל. וְכֵן יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא גַּם כֵּן ‘זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן’ שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, וְעַל-כֵּן הוּא גַּם כֵּן יוֹם טוֹב, כִּי אָז בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ בְּיַחַד בִּבְחִינַת (בראשית ב, ד): “בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה’ אֱלֹהִים” וְכוּ’, כִּי אָז הָיָה בְּחִינַת ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב שֶׁנִּמְשָׁךְ הֶאָרָה הַזֹּאת מִבְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא הַתַּכְלִית הַמַּקִּיף כַּנַּ”ל. וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה אָז סָמוּךְ לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה לִבְחִינַת הַתַּכְלִית, וְלֹא הָיָה עֲדַיִן הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַל-כֵּן נִמְשַׁךְ אָז לְתוֹךְ הָעוֹלָם בְּחִינַת ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן שִׁמְּשׁוּ אָז הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ בְּיַחַד וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁצָּפָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים, אָז “וַיַּבְדֵּל” וְכוּ’. וְעַל זֶה מְרַמֵּז רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן, וְעַל-כֵּן הוּא גַּם כֵּן בִּכְלַל הַיָּמִים טוֹבִים כַּנַּ”ל:

ב וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּפָסוּק (שמואל-א טו, לג) “וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל” (סימן קלה) שֶׁבְּיוֹם טוֹב הוּא הַעֲלָאַת הַמַּלְכוּת מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת, כִּי זֶה בְּחִינַת עֲלִיּוֹת הַמַּלְכוּת כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’, בְּחִינַת “אֱלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם” (תהלים עד, יב), בְּחִינַת “ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד” (זכריה יד, ט). שֵׁם זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם [בַּמַּאֲמָר “אָנֹכִי” הַנַּ”ל]. וְזֶהוּ בִּטּוּל הַקְּלִפּוֹת, כִּי נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע רַק כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ שָׁם בְּפֵרוּשׁ ‘וַיְשַׁסֵּף’ הַנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי יוֹם טוֹב הוּא בִּטּוּל הַגַּדְלוּת עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּסִימָן קלה, עַיֵּן שָׁם]. כִּי זֶהוּ בְּחִינַת יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ”ל. וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקִים הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ”ל שֶׁכָּל זֶה תָּלוּי בְּתַכְלִית הָעֲנִיווּת, בִּבְחִינַת אַיִן [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּמַאֲמַר “אָנֹכִי” הַנַּ”ל]:

ג וְעַל-כֵּן כָּתוּב (ישעיה א, יד): “חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי”, ‘וְאִלּוּ שַׁבָּת לֹא קָאָמַר’, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יתרו פח:), כִּי יוֹם טוֹב שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ תָּלוּי בְּיִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן מֵאַחַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָם הֲגוּנִים חַס וְשָׁלוֹם, עַל-כֵּן גַּם הַיּוֹם טוֹב שֶׁכָּל קְדֻשָּׁתוֹ מֵהֶם גַּם כֵּן אֵינוֹ נִתְקַבֵּל חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל שַׁבָּת שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו, עַל-כֵּן אֵינוֹ נִפְגָּם עַל-יְדֵי פְּגָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן בְּיוֹם טוֹב מֻתָּר אֹכֶל נֶפֶשׁ, כִּי מֵאַחַר שֶׁכָּל קְדֻשָּׁתוֹ תָּלוּי בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה לְשָׁם, עַל-כֵּן מַה שֶּׁהוּא צֹרֶךְ הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ אֹכֶל נֶפֶשׁ, בְּוַדַּאי אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיֵּאָסֵר, כִּי הַנֶּפֶשׁ הוּא לְמַעְלָה מֵהַיּוֹם טוֹב, כִּי מִשָּׁם מְקַבֵּל הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. אֲבָל כָּל הַמְּלָאכוֹת בְּוַדַּאי אֲסוּרִין, כִּי הוּא יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בִּטּוּל הָרַע שֶׁהוּא בִּטּוּל כָּל הַל”ט מְלָאכוֹת שֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אֲבָל שַׁבָּת הוּא לְמַעְלָה וְאֵינוֹ תָּלוּי בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן אָסוּר בּוֹ אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהוּא צֹרֶךְ הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ”ל, כִּי הוּא שְׁבִיתָה לְגַמְרֵי בְּחִינַת יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת שֶׁאָז יִתְבַּטֵּל הַכֹּל וְאֵין בּוֹ שׁוּם עֲשִׂיָּה רַק ‘מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת’ (עבודה זרה ג.):

ד וְעַל-כֵּן יֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁמֻּקְצֶה אַף-עַל-פִּי שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת אָסוּר בְּיוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ הַזְמָנָה, אֲבָל יוֹם טוֹב צָרִיךְ הַזְמָנָה שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר מִכָּאן וְכוּ’ [עַיֵּן בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (או”ח תצה, ד)]. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְגָרֵשׁ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהַזְמִין הַקְּדֻשָּׁה שָׁם צְרִיכִין הַזְמָנָה בַּפֶּה [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (תְּרוּמָה קסח: בָּלָק קפו:) וּבַכְּתָבִים (סֵפֶר טַעֲמֵי הַמִּצְוֹת עֵקֶב)], שֶׁעַל-כֵּן צְרִיכִין לוֹמַר קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן ‘הַב לָן וּנְבָרֵךְ’, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן בְּיוֹם טוֹב שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת הַקְּדֻשָּׁה לְשָׁם בְּחִינַת ‘מִקְרָא קֹדֶשׁ’ וּלְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁל שְׁאָר הַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁל הָאֻמּוֹת שֶׁהֵם סִטְרָא אָחֳרָא, עַל-כֵּן אֲכִילַת יוֹם טוֹב צָרִיךְ הַזְמָנָה בַּפֶּה דַּוְקָא כְּדֵי לְגָרֵשׁ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּלְהַזְמִין הַקְּדֻשָּׁה שָׁם, אֲבָל שַׁבָּת קָדוֹשׁ מֵאֵלָיו וְאֵין שׁוּם אֲחִיזָה לַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלָל, כִּי הוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן אֵין צָרִיךְ הַזְמָנָה כַּנַּ”ל: