פסח ט

מַהֲדוּרָא קַמָּא וְרָאשֵׁי פְּרָקִים מֵהִלְכוֹת פֶּסַח – תקפ”ד:

עִנְיַן פֶּסַח וִיצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וְעִנְיָן אֲכִילַת מַצָּה וְאִסּוּר חָמֵץ:

עַל-פִּי הַתּוֹרָה ‘מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ’ וְכוּ’ (בבא בתרא עד:) ‘כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם’ בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ז, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה הֵיטֵב:

א כִּי כָּל זֶה עִנְיַן פֶּסַח, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הוּא הַמַּנְהִיג הָרַחֲמָן, שֶׁהוּא פָּתַח לָנוּ אוֹר הַדַּעַת לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ כִּי “ה’ הוּא הָאֱלֹהִים” וְכוּ’ (דברים ד, לה), עַיֵּן שָׁם. וְכָל זֶה הָיָה בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּפֶסַח, שֶׁאָז הִתְחִיל לִפְתֹּחַ לָנוּ אוֹר הַדַּעַת לְהוֹדִיעֵנוּ יְדִיעַת אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הַנּוֹרָאִים שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ אָז. וְהֶאָרָה זֹאת נִמְשֶׁכֶת לְדוֹרוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כִּי ‘בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם’ (פסחים קטז:). כִּי בְּכָל דּוֹר וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ מֵחָדָשׁ יְדִיעָה הַקְּדֻשָּׁה הָאֲמִתִּית הַזֹּאת, לֵידַע בְּכָל עֵת בִּידִיעָה חֲדָשָׁה כִּי ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע (רש”י דברים כו, טז): ‘בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים’, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁבָּהֶם הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת וְהַמֹּחִין, בִּפְרָט בְּפֶסַח, שֶׁהוּא רֹאשׁ לָרְגָלִים, תְּחִלַּת הַהִתְגַּלּוּת.

וְעִקַּר הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד, דְּהַיְנוּ לְהוֹדִיעַ לְדָרֵי מַטָּה בְּחִינַת שׁוֹכְנֵי עָפָר הַמֻּנָּחִים בַּמָּקוֹם שֶׁמֻּנָּחִים בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד, לְהוֹדִיעָם כִּי ה’ עִמָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם תָּמִיד, כִּי “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” וְכוּ’ (ישעיה ו, ג). וּלְהֵפֶךְ לְדָרֵי מַעְלָה לְהוֹדִיעַ בְּחִינַת ‘אַיֵּה’, בְּחִינַת “מֶה חָמִית” וְכוּ’ (זוהר דף א:) וּצְרִיכִין לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת וְכוּ’ וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה וְכוּ’ בְּחִינַת “כָּעֵת וְכוּ’ מַה פָּעַל אֵל” (במדבר כג, כג), “מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ” וְכוּ’ (תהלים לא, כ). וְזֶה בְּחִינַת ‘אֵין מְסִיחִין בַּסְּעֻדָּה’ (תענית ה:), בְּחִינַת ‘וְעָשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה’ (אבות א, א), בְּחִינַת ‘סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה’ וְכוּ’ (שם ג, יג), עַיֵּן שָׁם:

ב וְזֶה בְּחִינַת מַצָּה שֶׁהִיא אֲכִילָה קְדוֹשָׁה מְאֹד, בְּחִינַת מָן, בְּחִינַת ‘עֻגָּה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן’ (קידושין לח.), וְהַמָּן הוּא בְּחִינַת מַה, בְּחִינַת “כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא” (שמות טז, טו), דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן. וְעַל-כֵּן הָיָה יוֹרֵד “דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ”, בְּחִינַת (תהלים קמה, טו) “וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ”, כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, אָז יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת הָרָצוֹן אֲפִילּוּ עַל-יְדֵי אֲכִילַת חָמֵץ, כִּי כְּבָר נִתְתַּקֵּן מְחִצַּת הַמֹּחִין שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתִיקָה שֶׁזֶּה זוֹכִין רַק בִּשְׁעַת קְרִיעַת יַם סוּף, בְּחִינַת (שמות יד, יד) “ה’ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן”. אֲבָל עַתָּה עֲדַיִן לֹא נִמְשָׁךְ בִּשְׁלֵמוּת הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, רַק הַהֶאָרָה בָּאָה מִלְּמַעְלָה – מֹחִין גְּדוֹלִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּחִפָּזוֹן בְּרֶגַע אֶחָד [כַּמְבֹאָר בַּכְּתָבִים], וַעֲדַיִן לֹא נִתְתַּקֵּן מְחִצּוֹת הַמֹּחִין וְאִם הָיוּ אוֹכְלִין חָמֵץ חַס וְשָׁלוֹם, הָיוּ יְכוֹלִים לְהַחְמִיץ הַמֹּחַ עַד שֶׁיִּכְנֹס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֲרָם, כִּי הֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן. עַל-כֵּן עַתָּה עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִין מֵחָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁנִּתָּן מַיִם בָּעִסָּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד צְרִיכִין לֶאֱפוֹת הָעִסָּה מִיַּד בְּחִפָּזוֹן, וְהָאֲפִיָּה עַל-יְדֵי הָאֵשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת צִמְצוּם, לְצַמְצֵם הַמֹּחִין תֵּכֶף שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ כְּלָל לַחֲקֹר בַּמֶּה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, רַק לַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה’ עַל כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁהִגְבִּיהָנוּ וְרוֹמְמָנוּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגוֹתֵינוּ בִּבְחִינַת (תהלים קיג, ז) “מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּוֹת וְכוּ’ לְהוֹשִׁיבִי” וְכוּ’.

וְזֶהוּ “לֶחֶם עֹנִי” – ‘שֶׁעוֹנִין עָלָיו דְּבָרִים הַרְבֵּה’ (פסחים לו:), שֶׁהוּא הַלֵּל גָּמוּר וְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן עַתָּה לְהִנָּצֵל מִלִּכְנֹס בַּחֲקִירוֹת, שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע דְּאִסְתַּכֵּל בַּמֶּה דְּלָא הַוְיָא לֵהּ רְשׁוּ (תיקו”ז יט, מא:), שֶׁאָנוּ צְרִיכִין עַתָּה לְתַקֵּן זֹאת בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּפֶסַח כַּיָּדוּעַ. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם, שֶׁכָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וַאֲפִילּוּ אִם מֻנָּח בְּמָקוֹם שֶׁמֻּנָּח צְרִיכִין לְהָאִיר עָלָיו הַדַּעַת וּלְהוֹדִיעוֹ, כִּי עֲדַיִן ה’ עִמּוֹ בְּחִינַת (ישעיה כו, יט) “הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר”, כִּי ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, אֲבָל תֵּכֶף יִכָּנְסוּ בּוֹ קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל הַצַּדִּיקִים, עַל-כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר לָצֵאת מֵחָמֵץ לְמַצָּה שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ מֹחוֹ כְּלָל, רַק יִשְׁתַּדֵּל לְהַבִּיט עַל ה’ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמּוֹ וְיַעֲנֶה לַה’ דְּבָרִים הַרְבֵּה לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו. וְזֶה בְּחִינַת ‘לֶחֶם עֹנִי’ שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הָעֹנִי וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: אוֹ ‘שֶׁעוֹנִין עָלָיו דְּבָרִים הַרְבֵּה’, אוֹ ‘לֶחֶם עֹנִי’ – ‘מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי בִּפְרוּסָה’ וְכוּ’ וְהַכֹּל אֶחָד:

ג וְזֶה בְּחִינַת ‘אֲפִיקוֹמָן’ שֶׁפּוֹרְסִין מַצָּה הַשְּׁנִיָּה וְעַל הַחֵצִי מְבָרְכִין עַל אֲכִילַת מַצָּה וְהַשְּׁנִיָּה הוּא צָפוּן לַאֲפִיקוֹמָן, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת ‘צָפוּן’, בְּחִינַת ‘מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ’ שֶׁמִּשָּׁם הֶאָרַת הָרָצוֹן, כִּי הֶאָרַת הָרָצוֹן זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַמִּתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט הָרְחוֹקִים מְאֹד כְּשֶׁמִּתְקָרְבִים עִקַּר תִּקּוּנָם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁזּוֹכִין לָזֶה בִּשְׁעַת אֲכִילָה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ’, בְּחִינַת (קהלת י, יז) “אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין” וְכוּ’, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹבֵל, כִּי ‘מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם’ [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בשלח מו:)]. כִּי לְקָרֵב הָרְחוֹקִים קָשֶׁה מְאֹד, בִּפְרָט הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְעוּ כָּל כָּךְ בְּדַרְכָּם הָרַע, בִּפְרָט כִּי רֻבָּם מֹחָם פָּגוּם מְאֹד עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי קָשֶׁה מְאֹד לְהַכְנִיס בּוֹ הַדַּעַת וּלְגָרֵשׁ מִמֶּנּוּ רוּחַ שְׁטוּת וּלְהוֹצִיאוֹ מֵעֲווֹנוֹת וּפְגָמִים. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לָזֶה צַדִּיק רַחֲמָן מְאֹד כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ הָיָה בְּלִי שִׁעוּר, שֶׁאֲפִילּוּ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁעָשׂוּ עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לוֹ לְכַלּוֹתָם וְיַעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְגוֹי גָּדוֹל, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא לֹא חָשַׁשׁ עַל זֶה וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדָם תָּמִיד. וְכֵן צָרִיךְ הַצַּדִּיק הַמַּנְהִיג אֲמִתִּי לִהְיוֹת רַחֲמָן כָּזֶה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף הוּא צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הַמִּתְקָרְבִים בְּרַחֲמָנוּת נִפְלָא וְעָצוּם וְרַב מְאֹד, וּבְדַעַת וְשֵׂכֶל נִפְלָא וְנוֹרָא בְּאֹפֶן שֶׁיִּכְנֹס בָּהֶם יִרְאַת ה’ לְטוֹבָה שֶׁיָּשׁוּבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי-זֶה וְלֹא יִתְרַחֲקוּ חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּלְשֵׁל מִדְּבָרָיו אֲחִיזַת הַיִּרְאָה רָעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינִים, בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, שֶׁמִּזֶּה בָּאִים כְּפִירוֹת, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁנִּקְרָא יָגוֹן וַאֲנָחָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה תֹּקֶף הַדִּינִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, רַק צְרִיכִין שֶׁהַיִּרְאָה תָּבוֹא רַק לְטוֹבָה לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק, [וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה לְעֵיל בְּהִלְכוֹת פּוּרִים הַשַּׁיָּךְ לָזֶה, עַיֵּן שָׁם].

וְעַל-כֵּן עִקַּר קְדֻשַּׁת פֶּסַח לְקַדֵּשׁ אֶת הָאֲכִילָה, דְּהַיְנוּ לִזָּהֵר מֵחָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ וְלֶאֱכֹל מַצָּה דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַיִּרְאָה מַגִּיעַ בִּשְׁעַת אֲכִילָה, כַּמְבֹאָר עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה כו.) ‘רְצוּעָה’ וְכוּ’. וְזֹאת הַתּוֹרָה (ליקוטי תנינא עז) ‘רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצֵאת’ וְכוּ’ מְקֻשֶּׁרֶת לְעִנְיַן הֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת אֲכִילָה הַמְבֹאָר בְּתוֹרָה זֹאת שֶׁל ‘מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ’, כַּמְבֹאָר שָׁם, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא הֶאָרַת הָרָצוֹן עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה, כִּי עִקַּר הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד לְהַכְנִיס בָּהֶם יִרְאָה, כַּמְבֹאָר שָׁם. וְהָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה לְטוֹבָה כַּנַּ”ל בִּבְחִינַת (משלי יט, כג) “יִרְאַת ה’ לְחַיִּים”, בְּחִינַת (שם י, כז) “יִרְאַת ה’ תּוֹסִיף יָמִים”. וְלֹא תִּהְיֶה לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהָאִיר בְּדָרֵי מַטָּה בִּבְחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, בְּחִינַת ‘הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר’ לְעוֹרְרָם וּלְחַזְּקָם שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ וְלֹא יִפְּלוּ בְּדַעְתֵּיהֶם בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם רַק יֵדְעוּ כִּי עֲדַיִן ה’ אִתָּם וְכוּ’ תָּמִיד. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה לָהֶם יִרְאָה גְּדוֹלָה, כִּי הוּא כּוֹלֵל אוֹתָם גַּם בִּבְחִינַת מַה וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעַל-יְדֵי כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ יִרְאָה וְהַיִּרְאָה בְּחִינַת מַלְכוּת נִגֶּשֶׁת וּבָאָה בְּעֵת הָאֲכִילָה, בִּבְחִינַת (רות ב, יד) “לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלוֹם”. וְאָז עַל-יְדֵי-זֶה מֵאִיר הֶאָרַת הָרָצוֹן הַמֻּפְלָא, כַּמְבֹאָר שָׁם, כִּי הָרָצוֹן מֵאִיר מֵחֲמַת שֶׁמַּלְכוּת מְקוֹר הַיִּרְאָה מְקַבֶּלֶת הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה מִיָּם הַחָכְמָה שֶׁשָּׁם מְאִירִין הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘מַה’ וְכוּ’ [עין שם כל זה והבן היטב]:

ד וְכָל הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶּה צָרִיךְ הַצַּדִּיק לְהַמְשִׁיךְ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד, כַּמּוּבָן שָׁם. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בִּדְבָרָיו לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֵר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם. עַל-כֵּן עִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן כְּשֶׁזּוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן [וְכַמּוּבָן בִּדְבָרָיו זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן לא)], שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי הָרָצוֹן, עַיֵּן שָׁם. מִכָּל שֶׁכֵּן הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ, וּבְוַדַּאי עֲדַיִן מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם בְּיַלְדוּתָם וּבְזִקְנוּתָם, וּמִי יוֹדֵע אִם יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְהִתְחַזֵּק וְלִשָּׁאֵר עַל עָמְדָם תָּמִיד בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם, עַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּנָם עַל-יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן, כִּי הָרָצוֹן עוֹלֶה עַל הַכֹּל וּמְבַטֵּל וּמְבַעֵר כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהָעַקְמִימוּת שֶׁבַּלֵּב וְכָל הַבִּלְבּוּלִים וְכוּ’, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵאִיר עָלָיו הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדֵעַ מֵרָחוֹק, שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית לָצֵאת מִגְּרִיעוּת פְּחִיתוּתוֹ וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא רוֹצֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק לָזֶה בְּרָצוֹן חָזָק וּמֻפְלָג אֲפִילּוּ בְּעֹצֶם רִחוּקוֹ, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי תָּמִיד, כִּי שָׁם עִקַּר הַחֵרוּת, כִּי נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה גָּבֹהַּ מְאֹד כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (שיר השירים ח, ד) “מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” [כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר בְּהִלְכוֹת עָרֵב (הלכה ג), עַיֵּן שָׁם].

וְזֶה בְּחִינַת מַצָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָן, בְּחִינַת אֲפִיקוֹמָן – “אֲפִיקוּ מָן”, בְּחִינַת ‘עֻגָּה שֶׁהוֹצִיאוּ וַאֲפִיקוּ מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן’, בְּחִינַת ‘כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא’, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ”ל, כִּי תָּמִיד צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה לְקַדֵּשׁ אֶת הָאֲכִילָה עַל-יְדֵי הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד, עַל-יְדֵי כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת וְכוּ’, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁזֶּה עִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן. אֲבָל עַכְשָׁיו בְּפֶסַח בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּוַדַּאי אֵין בְּיָדֵינוּ לְהַמְשִׁיךְ הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶּה עַל יָדֵינוּ, עַל-יְדֵי בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, עַל-כֵּן הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עָלֵינוּ וְהֵאִיר עָלֵינוּ מִלְּמַעְלָה הֶאָרָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר וְכוּ’, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הֶאָרַת הָרָצוֹן מִלְּמַעְלָה אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא זָכִינוּ לָזֶה עֲדַיִן:

ה עַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָּה וְלִזָּהֵר מְאֹד מֵחָמֵץ אֲפִילּוּ בְּמַשֶּׁהוּ, כִּי אָנוּ צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁנִּתָּן מַיִם בָּעִסָּה, דְּהַיְנוּ מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁנִּמְשָׁכִין עַתָּה מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד צְרִיכִין תֵּכֶף שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא לִשְׁהוֹת בֵּין נְתִינַת מַיִם עַל הַקֶּמַח וּבֵין אֲפִיָּה עַל הָאֵשׁ, כִּי צְרִיכִין לְמַהֵר בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל לֶאֱפוֹתָהּ בָּאֵשׁ קֹדֶם שֶׁתַּחְמִיץ שֶׁלֹּא לִתֵּן יְנִיקָה לְהַקְּלִפּוֹת הַיּוֹנְקִים מֵחִמּוּץ הַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר וְנִכְנָס חַס וְשָׁלוֹם לְקֻשְׁיוֹת שֶׁהֵם גְּבוֹהִים מִשִּׂכְלוֹ, שֶׁהֵם אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַכְּפִירוֹת, שֶׁהֵם עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת, וּצְרִיכִין שְׁמִירָה גְּדוֹלָה מֵהֶם. אֲבָל עַכְשָׁיו אֵין בְּיָדֵינוּ לִשְׁמֹר מֵהֶם בְּעַצְמֵנוּ מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שׁוֹמֵר אוֹתָנוּ מֵהֶם כִּי “לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא לַה'” (שמות יב, מב), וּבְחֶמְלָתוֹ צִוָּה עָלֵינוּ לִשְׁמֹר אֶת הַמַּצּוֹת, שֶׁאָנוּ צְרִיכִין עַתָּה לֶאֱכֹל מַצָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָן, בְּחִינַת מַאֲכָל עֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁהַמַּאֲכָל בְּעַצְמוֹ בָּא מִלְּמַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזֹאת שֶׁאֵין הַחִיצוֹנִים יְכוֹלִים לְהַכְנִיס קֻשְׁיוֹת הַנַּ”ל בַּלֵּב עַל-יְדֵי-זֶה הַמַּאֲכָל הַקָּדוֹשׁ, דְּהַיְנוּ מַצָּה כְּשֶׁזּוֹכִין לְשָׁמְרָהּ הֵיטֵב מֵחֲשַׁשׁ חִמּוּץ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, עַל-יְדֵי-זֶה הַמַּאֲכָל הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא מַצָּה, זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן הַמֻּפְלָג הַנַּ”ל. כִּי הֶאָרַת הָרָצוֹן הַזֶּה הִיא הַהֵפֶךְ מֵהַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ”ל וְהוּא תִּקּוּנָם [כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת לַמְעַיֵּן שָׁם הֵיטֵב].

וּמֵחֲמַת שֶׁעַתָּה אֵין בָּנוּ כֹּחַ בְּעַצְמֵנוּ לְתַקֵּן מְחִצּוֹת הַמֹּחִין לִשְׁמֹר עַצְמֵנוּ מִקֻּשְׁיוֹת הַנַּ”ל, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁבָּאִים מִפְּגַם אֱמוּנָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, עַל-כֵּן חָמַל עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְצִוָּה לָנוּ לֶאֱכֹל מַצָּה וְכַנַּ”ל. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא בִּבְחִינַת ‘לֶחֶם עֹנִי’ שֶׁלֹּא לִכְנֹס בְּקֻשְׁיוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִדַּעְתֵּנוּ רַק נַחֲזֹר לְאָחוֹר לְהִתְבּוֹנֵן בְּחַסְדֵי ה’ שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

ו וְזֶה: “אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן”. פֶּסַח הוּא – “פֶּה סָח”, בְּחִינַת (תהלים קה, ב) “שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו”, דְּהַיְנוּ מִצְוַת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם לָשׂוּחַ וּלְסַפֵּר בְּכָל עֵת בְּנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכֵן מַה שֶּׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל עֵת וָעֵת, כִּי ‘לֹא אֶחָד בִּלְבַד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם’ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד. וּמִצְוָה גְּדוֹלָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לָשׂוּחַ וּלְסַפֵּר בָּזֶה תָּמִיד בְּחִינַת ‘שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו’. וּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בָּזֶה תָּמִיד, כָּךְ אָסוּר לָנוּ לִשְׁאֹל וְלַחֲקֹר בַּמֶּה שֶׁלְּמַעְלָה מִשִּׂכְלֵנוּ לִשְׁאֹל וּלְהַקְשׁוֹת חַס וְשָׁלוֹם קֻשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם וּלְתָרְצָם, כִּי דַּרְכֵי ה’ נִפְלָאִים מְאֹד [וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל], שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ הֶחָכָם לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֵר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, עַיֵּן שָׁם:

ז וְזֶה שֶׁמְּשִׁיבִין לַהֶחָכָם שֶׁשּׁוֹאֵל (דברים ו, כ): “מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם”? ‘וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ, הִלְכוֹת הַפֶּסַח אֵין מַפְטִירִין’ וְכוּ’ (הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח). וְלִכְאוֹרָה הַתְּשׁוּבָה פְּלִיאָה נִשְׂגָּבָה מְאֹד מַה זוֹ תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָתוֹ ‘מָה הָעֵדוֹת’ וְכוּ’, מַה שֶּׁמְּשִׁיבִין ‘אֵין מַפְטִירִין’ וְכוּ’, וְגַם מַהוּ הַלָּשׁוֹן “כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח”. אַךְ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁמְּשִׁיבִין לוֹ שֶׁאָסוּר לוֹ לַחֲקֹר וְלִשְׁאֹל בַּמֶּה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת, הַיְנוּ אִם יִרְצֶה לִשְׁאֹל שֶׁיָּבִינוּ לוֹ כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה עַד תַּכְלִיתוֹ, זֶה אָסוּר לוֹ בְּאִסּוּר חָמוּר מְאֹד, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וּכְתִיב (איוב יא, ח): “גָּבְהֵי שָׁמָיִם מַה תִּפְעָל” וְכוּ’. וּכְתִיב (תהלים קיט, צו): “לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ” וְכוּ’. וְלֹא נִתַּן רְשׁוּת לִשְׁאֹל כִּי אִם בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד, לב): “כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חגיגה יא:): ‘לְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם אַתָּה שׁוֹאֵל וְכוּ’, וְאִי אַתָּה שׁוֹאֵל מַה לְּמַעְלָה’ וְכוּ’. הַיְנוּ שֶׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת כִּי אִם לִשְׁאֹל וְלַחֲקֹר בְּעֹצֶם נִפְלְאוֹת הַנִּסִּים וְהָאוֹתוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ בְּהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וּבִקְרִיעַת יַם סוּף וְכוּ’ וּמֵאָז וְעַד הֵנָּה.

וּבָזֶה אָנוּ רוֹאִים אֲמִתָּתוֹ וְגָדְלוֹ וְתָקְפּוֹ וְעֹצֶם חַסְדּוֹ עָלֵינוּ וְשֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִיּוּת בְּכָל עֵת וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ וְרָאוּי לָנוּ לְעָבְדוֹ וּלְקַבֵּל עֹל מַלְכוּתוֹ בְּלֵב שָׁלֵם לְקַיֵּם כָּל תּוֹרַת מֹשֶׁה בִּכְתָב וּבַעַל פֶּה שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת ‘כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה’ וְכוּ’, אֲבָל חוּץ מִזֶּה אָסוּר לַחֲקֹר עוֹד כְּלָל, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ וְטַעֲמֵי מִצְוֹתָיו.

וְעַל-כֵּן בְּפֶסַח מִצְוָה שֶׁיִּשְׁאַל הַבֵּן ‘מַה נִּשְׁתַּנָּה’, כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיבוּ לוֹ: ‘עֲבָדִים הָיִינוּ’ וְכָל סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם. אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין זֶה תֵּרוּץ מַסְפִּיק לְבָאֵר וּלְתָרֵץ בִּשְׁלֵמוּת כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל ‘מַה נִּשְׁתַּנָּה’, כִּי לְפִי מִעוּט שִׂכְלֵנוּ עֲדַיִן קָשֶׁה עַל כָּל דִּקְדּוּקֵי הַמִּצְוֹת וּפְרָטֵיהֶם שֶׁעוֹשִׂין בְּלֵיל פֶּסַח לְבַד, מִכָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מַה שַּׁיָּכוּת לָהֶם לְעִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם וְלָמָּה אָנוּ מְחֻיָּבִים דַּוְקָא לִטְבֹּל שְׁתֵּי פְּעָמִים ‘זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם’, וְכֵן לָמָּה חָמֵץ אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ, וְאִם בִּשְׁבִיל לִזְכֹּר הַחִפָּזוֹן שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם וְכוּ’, הָיָה דַּי בְּמִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה לְזֵכֶר הַחִפָּזוֹן כְּמוֹ מִצְוַת סֻכָּה, שֶׁהוּא זֵכֶר לְהֶקֵּף עַנְנֵי כָּבוֹד, אֲבָל לֹא נֶאֱסָר הַבַּיִת לְגַמְרֵי בִּשְׁבִיל זֶה, וּבְדֶרֶךְ עֲרַאי מֻתָּר לִכְנֹס בּוֹ, וְלָמָּה הֶחָמֵץ אָסוּר לְגַמְרֵי בְּמַשֶּׁהוּ בְּ’בַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא’ וְכֵן בִּשְׁאָר פְּרָטֵי הַמִּצְוֹת בְּוַדַּאי אֵין אָנוּ מְבִינִין טַעֲמֵיהֶם. וּמַה עִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם לְמִצְוַת צִיצִית וְכֵן בִּשְׁאָרֵי הַמִּצְוֹת, רַק בֶּאֱמֶת יֵשׁ שַׁיָּכוּת גָּדוֹל עִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה וּלְכָל הַמִּצְוֹת וּפְרָטֵיהֶם, אֲבָל אָנוּ אֵין מְבִינִים כָּל זֶה בִּפְרָטִיּוּת, רַק אָנוּ מְבִינִין שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְקַיֵּם מִצְוֹתָיו מֵאַחַר שֶׁרָאִינוּ עַיִן בְּעַיִן אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְגָדְלוֹ וְטוּבוֹ עַל-יְדֵי הָאוֹתוֹת וְכוּ’ שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת יַם סוּף וּמַתַּן תּוֹרָה וְכוּ’:

ח וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלַת ‘מַה נִּשְׁתַּנָּה’ וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְשִׁיבִין לוֹ: ‘עֲבָדִים הָיִינוּ’ וְכוּ’. וּמֵחֲמַת זֶה אָנוּ מְחֻיָּבִים לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּנוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדּוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ, אֲבָל זֶה הֶחָכָם שׁוֹאֵל בְּדֶרֶךְ חָכְמָה: ‘מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם’, הַיְנוּ שֶׁהוּא מוֹדֶה שֶׁה’ אֱלֹהֵינוּ צִוָּה כָּל הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וְכוּ’ וְרָאוּי לָנוּ לְקַיְּמָם, רַק שֶׁהוּא שׁוֹאֵל ‘מָה הָעֵדוֹת’ וְכוּ’, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיּוֹדִיעוּ לוֹ וְיָבִינוּ לוֹ טַעֲמֵי כָּל דָּבָר בִּפְרָטִיּוּת. וְזֶהוּ: ‘מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים’, שֶׁרוֹצֶה לְהָבִין טַעַם כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה. וְעַל זֶה מְסַיֵּם: ‘אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן’, הַיְנוּ כְּמוֹ ‘הִלְכוֹת פֶּסַח’ שֶׁהוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לַעֲסֹק בָּזֶה לָשׂוּחַ וּלְסַפֵּר תָּמִיד בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז, ג): “לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ”, שֶׁזֶּה בְּחִינַת ‘פֶּה סָח’ כַּנַּ”ל, כְּמוֹ כֵן ‘אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח’, ‘אַחַר הַפֶּסַח’ דַּיְקָא, הַיְנוּ מַה שֶּׁאָסוּר לָשׂוּחַ וּלְדַבֵּר בּוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘אַחַר הַפֶּסַח’, שֶׁהוּא אַחַר הַ’פֶּה סָח’, אַחַר הַשִּׂיחָה וְהַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ בַּמֶּה שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁתֹּק, שָׁם אָסוּר לִפְתֹּחַ פִּיו [כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י (שמות לד, יט) עַל מַפְטִירִין כְּמוֹ ‘פּוֹטֵר מַיִם’ וְכוּ’], לְהָבִין סְתָרָיו וּצְפוּנוֹתָיו שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתָם בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲפִיקוֹמָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘צָפוּן’ ‘מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ’ וְכוּ’, שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתֹּק שָׁם וְאָסוּר לִשְׁאֹל וְלוֹמַר אֲפִיקוֹמָן שֶׁיּוֹצִיאוּ וִיגַלּוּ לוֹ בְּחִינַת מָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁצָּפוּן וְנֶעְלָם מְאֹד, בְּחִינַת ‘כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא’, כִּי שָׁם אָסוּר לִשְׁאֹל וְלַחֲקֹר כְּלָל, כִּי “בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ” וְכוּ’ (חגיגה יג.):

ט אֲבָל הָרָשָׁע שׁוֹאֵל: ‘מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם’, שֶׁכּוֹפֵר בַּכֹּל וְאֵינוֹ אוֹמֵר ‘אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ’. וְגַם קוֹרֵא הַכֹּל בְּשֵׁם ‘עֲבוֹדָה’ כְּאִלּוּ הוּא רַק עֲבוֹדָה בְּעָלְמָא כְּדֵי לְקַבֵּל אֵיזֶה עֲבוֹדָה, וְאֵין טַעַם בָּרוּר בְּכָל פְּרָט וּפְרָט שֶׁל כָּל מִצְוָה. כְּמוֹ הַמְחַקְּרִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁכָּל טַעֲמֵיהֶם עַל הַמִּצְוֹת הֵם בְּדֶרֶךְ זֶה שֶׁהַמִּצְווֹת הֵם בִּשְׁבִיל שִׁעְבּוּד בְּעָלְמָא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְכוּ’, כִּי יָדוּעַ דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים וְהַמָּרִים בִּטְעָמֵי הַמִּצְוֹת הַבּוֹטִים כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב. וְגַם הוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְאוֹמֵר: ‘לָכֶם וְלֹא לוֹ’. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם הֶחָכָם אוֹמֵר ‘אֶתְכֶם’, הֶחָכָם כְּבָר הִכְנִיס עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַכְּלָל בַּמֶּה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה בְּחָכְמָתוֹ ‘אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה’ אֱלֹהֵינוּ, וְהוֹדָה כִּי ה’ אֱלֹהֵינוּ וְקִבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁאָמַר ‘אֶתְכֶם’ לְעִנְיַן הַצַּוָּאָה, כִּי הוּא מוֹדֶה שֶׁהוּא אֵינוֹ רָאוּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְדַבֵּר עִמּוֹ וִיצַוֶּה אוֹתוֹ, עַל-כֵּן הוּא שׁוֹאֵל לְאוֹתָן שֶׁדִּבֵּר ה’ עִמָּהֶם וְצִוָּה אוֹתָם אֶת הַמִּצְוֹת שֶׁיְּצַוּוּ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתָם, הוּא שׁוֹאֵל אוֹתָם אוּלַי יוֹדִיעוּ לוֹ טַעֲמֵיהֶם בֶּאֱמֶת, אֲבָל הָרָשָׁע הוֹצִיא עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל לְגַמְרֵי, עַל-כֵּן ‘אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו’ וְכוּ’:

י וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר הֶחָכָם: ‘מָה הָעֵדוֹת’, וְקוֹרֵא הַתּוֹרָה בְּשֵׁם ‘עֵדוּת’ הָרָאוּי לָהּ, שֶׁנִּקְרֵאת בְּרֹב הַתּוֹרָה בְּשֵׁם ‘עֵדוּת’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה, טז): “וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֶת הָעֵדֻת”. וְכֵן בְּכָל מָקוֹם קוֹרֵא אוֹתוֹ ‘אֲרוֹן הָעֵדוּת’, כִּי בְּוַדַּאי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא עֵדוּת גָּדוֹל עַל אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי שֶׁמֵּשִׂים עֵינוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב עַל כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, בְּכָל סִפְרֵי תַּנַ”ךְ וְשַׁ”ס וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל וְסִפְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, כֻּלָּם יְעִידוּן וְיַגִּידוּן כִּי ‘ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד’. כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִמָּצֵא רָשָׁע טִפֵּשׁ שֶׁיּוּכַל לוֹמַר שֶׁאֶפְשָׁר לִבְדּוֹת מִלֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, תּוֹרָה כָּזֹאת שֶׁנִּתְגַּלָּה לָנוּ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מִיּוֹם מַתַּן תּוֹרָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּמִי פָּעַל וְעָשָׂה כָּזֹאת, מִבֶּטֶן מִי יָצְאוּ כָּל הַדְּבָרִים וְהַנִּפְלָאוֹת וְהַחִדּוּשִׁים הָאֵלֶּה אִם לֹא כִּי יַד ה’ עָשְׂתָה זֹאת. מִפִּיו יִקְרָא כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ וְהוּא מְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וְכוּ’, וְכֵן כָּל הַחִדּוּשִׁים הַנִּפְלָאִים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁגִּלּוּ גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים בְּנֵי עֲלִיָּה כֻּלָּם יְעִידוּן וְיַגִּידוּן וּמְגַלִּין אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת, כִּי כָּל מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת יָבִין וְיִרְאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לְגַלּוֹת חִדּוּשִׁים כָּאֵלֶּה בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי אִם מֵאֵת ה’ צְבָאוֹת יָצְאוּ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם וְהוֹדִיעָם כָּל הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה. נִמְצָא, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא עֵדוּת עַל אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן נִקְרֵאת הַתּוֹרָה ‘עֵדוּת’. וְזֶה בְּחִינַת (איוב כח, יב) “וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא” וְכוּ’ עַד “אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ” וְכוּ’ [וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר עוֹד מִזֶּה בְּהִלְכוֹת עֵדוּת הֲלָכָה ד]:

יא וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת ‘פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יג, יג): “וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה” וְכוּ’. כִּי ‘שֶׂה’ זֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת (ירמיה נ, יז) “שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל”, בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ל, מ): “וְהַכְּבָשִׂים הִפְרִיד יַעֲקֹב”. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (קינים ג, ו): “הָרָחֵל הַזֶּה כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ, צִמְרָהּ לִתְכֵלֶת עוֹרָהּ לְתֹף” וְכוּ’, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י עַל פָּסוּק (שיר השירים ו, ו): “שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים”. וַחֲמוֹר הוּא הַהֵפֶךְ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה, כִּי הוּא בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְהַמִּצְרִים, שֶׁכָּל הַגָּלֻיּוֹת כְּלוּלִים בָּהֶם [כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן סימנים ז ט)], נִמְשְׁלוּ לַחֲמוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כג, כ): “אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם”. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (תנחומא לך לך ה). וְעַל-כֵּן אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: ‘כְּשֶׁהָיִיתִי עַם הָאָרֶץ אָמַרְתִּי מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וַאֲנַשְׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר’ דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל שָׁם (פסחים מט:), כִּי ‘זֶה נוֹשֵׁךְ וְשׁוֹבֵר עֶצֶם’ וְכוּ’. כִּי חֲמוֹר הוּא בְּחִינַת זֻהֲמַת הַגּוּף שֶׁנִּקְרָא חֹמֶר לְשׁוֹן חֲמוֹר, אֲבָל אַף-עַל-פִּי שֶׁהַחֲמוֹר, שֶׁהִיא בְּחִינַת זֻהֲמַת הַחֹמֶר וְהַגּוּף הוּא רָחוֹק מִיִּשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים יְכוֹלִים לַהֲפֹךְ גַּם הַחֹמֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת זֻהֲמַת הַחֹמֶר לְהַכְנִיעַ הַכֹּל אֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְהַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (עבודה זרה ה:): ‘לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשְּׂאוֹ‍‍י’. כִּי זֶה עִקַּר הַמַּעֲלָה שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מִמַּלְאָכִים מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹמֶר מְגֻשָּׁם כָּזֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמוֹר מַמָּשׁ תַּכְלִית הַכְּסִילוּת וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת נִשְׁמָתוֹ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַהֲפֹךְ וּלְהַכְנִיס בְּחִינַת הַחֲמוֹר, שֶׁהוּא גַּשְׁמִיּוּת הַחֹמֶר, אֶל קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁעְבָּד אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הָעֲבוֹדָה כַּחֲמוֹר לְמַשְּׂאוֹי:

יב וְזֶה בְּחִינַת (בראשית מט, יד) “יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם” וְכוּ’. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י שֶׁקִּבֵּל עָלָיו ‘עֹל תּוֹרָה כַּחֲמוֹר’ וְכוּ’, ‘כַּחֲמוֹר’ דַּיְקָא כַּנַּ”ל, כִּי יִשָּׂשכָר זֶה בְּחִינַת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהָאִיר בְּדָרֵי מַעְלָה וּבְדָרֵי מַטָּה, בְּחִינַת הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד הַנַּ”ל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם יִרְאָה וְכוּ’. וְעִקָּר הוּא הֶאָרַת הַתַּלְמִיד, שֶׁהִיא הֶאָרַת דָּרֵי מַטָּה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁעוֹלָה הָעֲבוֹדָה מֵהֶם מֵחֲמַת שֶׁהֵם מְגֻשָּׁמִים מְאֹד בְּתַכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל, וְהֶאָרַת דָּרֵי מַטָּה הוּא מַה שֶּׁמְּאִירִין בָּהֶם בְּחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, בְּחִינַת (ישעיה כו, יט) “הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר”, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמְּחַזְּקִין כָּל הַמֻּנָּחִים בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם [כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם].

וְזֶה בְּחִינַת ‘יִשָּׂשכָר’, בְּחִינַת ‘יֵשׁ שָׂכָר’ שֶׁמּוֹדִיעַ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם אֲפִילּוּ לְהַגְּרוּעִים מְאֹד, כִּי עֲדַיִן יֵשׁ שָׂכָר בְּחִינַת (ירמיה לא, טו) “כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ”. כִּי כְּשֶׁאָדָם נִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲווֹת רָעוֹת וַעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הוּא בְּחִינַת (שם יד) “רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ” וְכוּ’, כִּי הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, נִקְרֵאת רָחֵל כַּיָּדוּעַ (זוהר וארא כט:), וַאֲזַי הִיא בִּבְחִינַת (ישעיה נג, ז) “כְּרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֶלָמָה”, דְּהַיְנוּ שֶׁקְּדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל הִיא בֵּין הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרִין אָחֳרָנִין הַמְּעִיקִין וּמְצֵרִין לָהּ. וּמִגֹּדֶל חֲלִישׁוּתָהּ עַל-יְדֵי רִבּוּי עֲוֹנוֹתָיו הִיא ‘כְּרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֶלָמָה’ שֶׁהֵן גּוֹזְזִין וְגוֹזְלִין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין מִמֶּנָּה הוֹדָהּ וְתִפְאַרְתָּהּ וְהִיא נֶאֶלָמָה בֵּינֵיהֶם. וַאֲזַי הִיא בְּחִינַת ‘שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי’ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סנהדרין מו.). וּכְשֶׁזֶּה הָרָחוֹק מְאֹד נִתְעוֹרֵר בְּעֹצֶם רִחוּקוֹ וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וּבוֹכֶה וְצוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, זֶה בְּחִינַת “קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ” – ‘בְּגִין כִּי אֵינֶנּוּ’ [כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וארא כט:)], הַיְנוּ שֶׁקְּדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת ‘רָחֵל’, הִיא בּוֹכָה וּמְבַכָּה ‘עַל בָּנֶיהָ’, הַיְנוּ עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּהּ שֶׁאִבְּדָה עַל-יְדֵי תַּאֲווֹתֶיהָ הָרָעוֹת, כִּי הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים נִקְרָאִים ‘בָּנִים’, כִּי עִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים (בראשית רבה ל, ו). וְהִיא בּוֹכָה בִּמְרִירוּת גָּדוֹל מְאֹד בִּבְחִינַת ‘נְהִי בְּכִי תַּמְרוּרִים’ עַד אֲשֶׁר ‘קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע’, כְּתַרְגּוּמוֹ: ‘קָל בְּרוּם שְׁמַיָּא אִשְׁתְּמַע’ וְכוּ’. וּמִגֹּדֶל כְּאֵבָהּ שֶׁהִיא רוֹאָה שֶׁזֶּה זְמַן רַב אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתָהּ וְהִיא צוֹעֶקֶת וּבוֹכָה זֶה זְמַן זְמַנִּים טוּבָא וַעֲדַיִן הִיא רְחוֹקָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ. וְעַל-כֵּן ‘מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר: ‘בְּגִין כִּי אֵינֶנּוּ’, הַיְנוּ שֶׁאוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְנַחֲמֵנוּ וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אֵינֶנּוּ, כִּי אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמִּי עֲדַיִן, כִּי אֲנִי רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן, אַף-עַל-פִּי שֶׁהִיא רְחוֹקָה כָּל כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֶּקֶת עַצְמָהּ עֲדַיִן לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲזַי נִתְעוֹרְרִין רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵאִיר עָלֶיהָ הֶאָרָה וְהִתְחַזְּקוּת מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת: ‘כֹּה אָמַר ה’ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ’ וְכוּ’. וְכָל זֶה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַדּוֹר הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘יִשָּׂשכָר’ שֶׁמֵּאִיר בְּכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ וּמוֹדִיעַ לָהּ כִּי עֲדַיִן ‘יֵשׁ שָׂכָר’, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ זַ”ל (ליקוטי תנינא עח): ‘כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם’, כִּי אֵין שׁוּם דִּבּוּר וְלֹא שׁוּם צְעָקָה נֶאֱבֶדֶת אֲפִילּוּ צְעָקָה מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת אֵינָה נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם [כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים]:

יג וְזֶה בְּחִינַת ‘יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם’, שֶׁהַצַּדִּיק בְּחִינַת יִשָּׂשכָר שֶׁמֵּאִיר בְּכָל הַדָּרֵי מַטָּה בְּכָל הַנְּמוּכִים מְאֹד לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן מִן הָרַחֲמִים בְּשׁוּם אֹפֶן עַד אֲשֶׁר מֵשִׁיב כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִילּוּ אוֹתָן שֶׁהֵם בִּבְחִינַת חֲמוֹר, בְּחִינַת בְּהֵמָה טְמֵאָה, בְּחִינַת זֻהֲמַת וְגַשְׁמִיּוּת הַחֹמֶר, כִּי הוּא מֵאִיר בָּהֶם הָאֱמֶת עַד שֶׁגַּם הֵם נַעֲשִׂין מֶרְכָּבָה אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְנוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘חֲמוֹר גָּרֶם’ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: כַּחֲמוֹר לִסְבֹּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, הַיְנוּ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ “רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם” – זֶה בְּחִינַת (תהלים סח, יד) “אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף” וְכוּ’, הַיְנוּ כִּי ‘מִשְׁפַּתָּיִם’ זֶהוּ בְּחִינַת שִׂפְתֵי וּגְבוּלֵי וּמֵצָרֵי הָעֲכּוּ”ם וְסִטְרִין אָחֳרָנִין שֶׁהֵם אוֹרְבִין עַל הַגְּבוּלִין שֶׁנִּקְרָאִים שְׁפַתָּיִם וְאֵינָם מַנִּיחִין אֶת הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁיֵּצֵא מֵהַגְּבוּל שֶׁלָּהֶם לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת (איכה א, ג) “כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים”. וְהַפָּסוּק אוֹמֵר שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שֶׁבַח וּמַעֲלַת יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ ‘אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם’, הַיְנוּ כְּשֶׁאַתֶּם הָעֲכּוּ”ם וְסִטְרָא אָחֳרָא כְּשֶׁהֱיִיתֶם שׁוֹכְבִים וְאוֹרְבִים בֵּין שְׁפַתָּיִם, שֶׁהֵם הַגְּבוּלִין וְהַמְּצָרִים לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, גַּם אָז ‘כַּנְפֵי יוֹנָה’ שֶׁהִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ‘נֶחְפָּה בַכֶּסֶף’ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: “בְּכַסְפָּהּ וְחֶמְדָּתָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְוֹת”.

כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, אֲזַי אֲפִילּוּ כְּשֶׁהַתַּאֲווֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְכוּ’ מִתְגַּבְּרִין עָלָיו כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וּמַנִּיחִין עַצְמָן לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב וּמִתְפַּשְּׁטִין כְּנֶגְדּוֹ מְאֹד עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מֵהֶם, גַּם אָז בְּעֹצֶם רִחוּקוֹ הוּא כּוֹסֵף וְחוֹמֵד בְּכָל עֵת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין לְעוֹלָם, וְזֶה יָקָר מְאֹד מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (ליקוטי מוהר”ן לא ובשיחות הר”ן נא), וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בָּזֶה שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה זוֹכִין לְמַה שֶּׁזּוֹכִין. כִּי ‘אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם’ לֶאֱרֹב וְלִמְנֹעַ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל, גַּם אָז ‘כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף’ – ‘בְּכַסְפָּהּ וְחֶמְדָּתָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְוֹת’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת ‘יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם’, שֶׁגַּם שָׁם בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם וְהַמְּצָרִים וְהַגְּבוּלִים שֶׁאוֹרְבִים עָלָיו וּמַתְעִים אוֹתוֹ מְאֹד עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת וְהַמְּנִיעוֹת, גַּם שָׁם מִתְגַּבֵּר לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַבֵּי הַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיק וּמַכְנִיעַ גּוּפוֹ וְחָמְרוֹ הַמְגֻשָּׁם כַּחֲמוֹר לִשָּׂא עָלָיו עֹל תּוֹרָה, וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה זוֹכֶה לַהֲפֹךְ הַכֹּל אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

וְזֶה בְּחִינַת (דברי הימים-א יב, לג): “וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל”, כִּי כַּמָּה וְכַמָּה עִתִּים עוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי יֵשׁ כ”ח עִתִּים (קהלת ג) עִתִּים לְטוֹבָה עִתִּים לְרָעָה, וּבָהֶם כְּלוּלִים כָּל הָעִתִּים הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הִתְחַנֵּן דָּוִד (תהלים לא, טז): “בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפַי”. וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה וָדַעַת לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ יִשָּׂשכָר שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַזֵּק וְלִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בְּכָל הַזְּמַנִּים וְהָעִתִּים הָעוֹבְרִים עָלָיו בִּבְחִינַת ‘וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים’, שֶׁיּוֹדְעִים לְהַכְנִיס בְּיִשְׂרָאֵל בִּינָה וְחָכְמָה אֲמִתִּית שֶׁיֵּדְעוּ בְּכָל עֵת וָעֵת שֶׁעוֹבְרִים עֲלֵיהֶם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּלִבְלִי לְהִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם.

וְזֶהוּ: ‘לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל’, שֶׁיֵּדַע כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מַה לַּעֲשׂוֹת בְּכָל עֵת וָעֵת אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת וָעֵת פַּעַם בְּתוֹרָה, פַּעַם בִּתְפִלָּה, פַּעַם בִּצְעָקָה וְשַׁוְעָה וּתְחִנָּה וּבְכִיָּה, פַּעַם בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה, פַּעַם בְּדִבּוּר, פַּעַם בִּשְׁתִיקָה. וְיֵשׁ עֵת שֶׁצְּרִיכִין וּמֻכְרָחִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ דַּיְקָא מֵהָעֲבוֹדָה בִּבְחִינַת (שם קיט, קכו) “עֵת לַעֲשׂוֹת לַה’ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מנחות צט.): ‘בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶה קִיּוּמָהּ’. כִּי יֵשׁ עֵת שֶׁצְּרִיכִין לֶאֱכֹל אוֹ לִישֹׁן בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַגּוּף אוֹ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה. וְכֵן כָּל הָעִתִּים בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם פְּעָמִים הוּא בִּבְחִינַת עֲלִיָּה וּפְעָמִים הוּא בִּבְחִינַת יְרִידָה. וְגַם בִּבְחִינַת הָעֲלִיָּה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ אֲלָפִים וְרִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת. וְכֵן יֵשׁ יְמֵי הַיַּלְדוּת וְהַבַּחֲרוּת, יְמֵי עֲלִיָּה וִימֵי עֲמִידָה וִימֵי יְרִידָה שֶׁהֵם יְמֵי הַזְּקֵנָה וְהַשֵּׂיבָה וְכוּ’ וְכֵן כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בְּכָל אֵלּוּ הָעִתִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל עַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁקָּם אֲפִילּוּ לִפְנֵי זָקֵן נָכְרִי, אָמַר: ‘כַּמָּה הַרְפַּתְקָאֵי דַּעֲדוּ עָלָיו’ (קדושין לג.). כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל אָדָם כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי עִתִּים שׁוֹנִים, וּבִפְרָט עַל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הָרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הַכֹּל. וְהַצַּדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי, בְּחִינַת יִשָּׂשכָר, הוּא מֵאִיר בְּיִשְׂרָאֵל בִּינָה לָעִתִּים ‘לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל’ שֶׁיֵּדַע כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מַה יַּעֲשֶׂה בְּכָל עֵת בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִפֹּל וְלֹא יִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם. וְכֵן כְּתִיב בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק (דברי הימים-א כט, ל): “וְהָעִתִּים אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל”. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם: “עִתִּים, צָרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו”:

יד וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד: ‘בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי’ וְכוּ’. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁעַל כָּל אָדָם כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ צָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי עִתִּים וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם בְּסָמוּךְ עַל ‘וְעַל יִשְׂרָאֵל’ – ‘עִתּוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל’ הַיְנוּ כַּנַּ”ל וְהָעִקָּר לְהִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת ‘וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְּשֶׂה’, שֶׁצְּרִיכִין לִפְדּוֹת הַחֲמוֹר בְּשֶׂה שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לַהֲפֹךְ גַּם בְּחִינַת הַחֲמוֹר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לָזֶה עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמֵּאִיר בְּבֵן וְתַלְמִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּהֵן, שֶׁהוּא הָרַב וְהַצַדִּיק הָאֱמֶת, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל], וְעַל-כֵּן נוֹתְנִין הַשֶּׂה לְהַכֹּהֵן וְכַנַּ”ל:

טו וְזֶה בְּחִינַת הַמְתָּקַת פַּחַד יִצְחָק עַל-יְדֵי הַשֶּׂה לְעוֹלָה, בְּחִינַת (בראשית כב, ג) “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ” לְהַמְתִּיק הַיִּרְאָה רָעָה, עֲנָוָה פְּסוּלָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. ‘לִישְׁרֵי לָן מַר וַי לָן דְּמִיתְנָן וְכוּ’ הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוֹת דְּמַגְנָן עַלָּן’ (ברכות לא.),# כִּי הָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵימַת מָוֶת לֹא הִפִּילָה אוֹתוֹ כְּלָל, אַדְּרַבָּא, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת (בראשית א, לא) “וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד” וְכוּ’, הֵפֶךְ הָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים מט, יד): “זֶה דַּרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה”.

וְזֶהוּ (שם ד, ה): “רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ”, שֶׁיִּהְיֶה הָרֹגֶז וְהַיִּרְאָה לְטוֹבָה וְכַנַּ”ל לִמְנֹעַ מֵהַחֵטְא וְכוּ’. וְזֶהוּ (ברכות ה.): ‘אִי אָזִיל מוּטָב וְאִם לָאו’. וְזֶהוּ מֵחֲמַת הַיִּרְאָה פְּסוּלָה הַנַּ”ל, עַל-כֵּן ‘יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה’ שֶׁכְּלוּלָה מֵהֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁהִיא מְשִׁיבַת נָפֶשׁ וּמְאִירָה בָּהֶם הַדַּעַת הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא יִרְאַת ה’ לְחַיִּים וּלְטוֹבָה וְכוּ’. ‘וְאִם לַאו יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה’ בְּחִינַת “וְדֹמּוּ סֶלָה”. וְעַל-כֵּן אֵינוֹ מַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה עַד אֲשֶׁר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְקַבֵּל הַדַּעַת כַּנַּ”ל שֶׁל הִתְחַזְּקוּת הַנַּ”ל. כִּי אִם לָאו יוּכַל לִפֹּל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ”ל, אֲבָל עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּלַמֶּדֶת אוֹתוֹ לִזְכֹּר בְּיִרְאַת הָעֹנֶשׁ לְטוֹבָה כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן אָז דַּיְקָא יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה בִּבְחִינַת ‘לִישְׁרֵי לָן מַר’ הַנַּ”ל. כִּי עִקַּר הַנְּפִילָה מֵחֲמַת גַּדְלוּת שֶׁאֵין נָאֶה וְרָאוּי לוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה וִיגִיעָה הַזֹּאת וַעֲדַיִן לֹא פָּעַל כְּלוּם, אַדְּרַבָּא, נִדְמֶה לוֹ וְכוּ’, אֲבָל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת אוֹמֵר בְּלִבּוֹ בִּשְׁבִיל נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹהוּת אֶחָד כְּדַאי כָּל הַיְגִיעָה בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם, וּכְמוֹ הַצַּדִּיק שֶׁשִּׂמַּח אֶת עַצְמוֹ עַל-יְדֵי ‘שֶׁלֹּא עָשַׂנִּי גּוֹי’ (בְּשִׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת) [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה “אֲזַמְּרָה” סִימָן רפב וְכוּ’ וְכוּ’]. וְעַל-כֵּן דַּיְקָא עַל-יְדֵי ‘הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוֹת’ בָּאוּ לְשִׂמְחָה, כִּי לֹא נָפְלוּ עַל-יְדֵי-זֶה, רַק בָּאוּ לַעֲנָוָה אֲמִתִּית עַל-יְדֵי-זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה כט, יט): “וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה’ שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ”. וּכְתִיב (תהלים לד, ג): “בַּה’ תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ”. הֵפֶךְ אַחֵר וְכַיּוֹצֵא שֶׁנָּפְלוּ עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא חִזְּקוּ עַצְמָן בִּבְחִינָה הַנַּ”ל כוּ’. וְאָמְרוּ ‘אֵיזִיל וְאִיתְהַנִּי’ וְכוּ’ בְּחִינַת (ישעיה כב, יג) “אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת”, בְּחִינַת ‘זֶה דַּרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם’, שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי שֶׁזּוֹכְרִין יוֹם הַמִּיתָה וְיִרְאַת הָעֹנֶשׁ נוֹפְלִים יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל הַמְקֹרָבִים וְהַנִּלְוִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּ”ל נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הֶאָרָה מֵהַיִּרְאָה עִלָּאָה וְנִפְלָאָה הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּחִינַת צְמִיחַת קֶרֶן מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת פַּחַד יִצְחָק, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַיִּרְאָה בָּאָה רַק לְחַיִּים לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ “וְשַׂמְתֶּם” (דברים יד, יח) לְפָסוּק “וְחָרָה” וְכוּ’. וּמִזֶּה הַפָּסוּק ‘וְשַׂמְתֶּם’ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (יומא עב:): ‘זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה’ וְכוּ’. כִּי ‘וְחָרָה’ וְכוּ’ הִיא בְּחִינַת יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְעַל זֶה מְסַיֵּם: ‘וְשַׂמְתֶּם’, שֶׁתִּזָּהֵר שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה לְטוֹבָה בִּבְחִינַת סַם חַיִּים וְכַנַּ”ל. וְכָל זֶה נִמְתָּק עַל-יְדֵי פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר בְּשֶׂה, פֶּטֶר חֲמוֹר, שֶׁהִיא הוֹלָדָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל בְּכוֹר, זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת (תהלים מח, ז) “רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה”, בִּפְרָט הוֹלָדָה רִאשׁוֹנָה. וּמֵאַחַר שֶׁהַיִּרְאָה נִמְשֶׁכֶת עַל-יְדֵי הוֹלָדָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל חֲמוֹר, שֶׁהוּא בְּהֵמָה טְמֵאָה, בְּחִינַת גַּשְׁמִיּוּת וְזֻהֲמַת הַחֲמוֹר, יוּכַל לְהִתְאַחֵז חַס וְשָׁלוֹם יִרְאָה רָעָה וּפְסוּלָה הַנַּ”ל, שֶׁאָז מִתְגַּבֵּר גַּשְׁמִיּוּת וְזֻהֲמַת הַחֲמוֹר יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה שׂוֹנֵא גָּדוֹל לְהַתַּלְמִיד חָכָם בִּבְחִינַת ‘מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם’ וְכוּ’.

וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִפְדּוֹתוֹ בְּשֶׂה וְאָז נִמְתָּק הַיִּרְאָה שֶׁתִּהְיֶה עִם דַּעַת עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין הַשֶּׂה לְכֹהֵן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרַב וְהַצַּדִּיק הַנַּ”ל וְאָז נִתְהַפֵּךְ וְנַעֲשֶׂה הַחֲמוֹר מֶרְכָּבָה לִקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת ‘יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ (שמות יג, יג) “וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ” – ‘הוּא הִפְסִיד מָמוֹנוֹ שֶׁל כֹּהֵן’ וְכוּ’ (רש”י שם), כִּי עִקַּר הָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, מִבְּחִינַת כֹּהֵן וְהָרַב הַנַּ”ל שֶׁזּוֹכֶה לְהֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד [כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל], וְעַל-כֵּן יֻפְסַד מָמוֹנוֹ וַעֲשִׁירוּתוֹ כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁתַּרְגּוּם ‘יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם’ – ‘עָתִיר בְּנִכְסִין’. כִּי עִקַּר הָעֲשִׁירוּת עַל-יְדֵי הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְהַפְּכִין הַחֲמוֹר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם’ וְכוּ’ וְכַנַּ”ל:

[מִן ‘וְזֶה בְּחִינַת הַמְתָּקַת פַּחַד יִצְחָק’ עַד כָּאן לֹא נִכְתַּב כַּסֵּדֶר בְּבֵאוּר, רַק רָאשֵׁי פְּרָקִים]

וְעַתָּה נָבוֹא לְבָאֵר הַדְּבָרִים בִּישׁוּעַת ה’.

(וְכָל זֶה מְקֻשָּׁר לְמַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּהִלְכוֹת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הֲלָכָה ד):

טז וּכְלַל הַדָּבָר, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ יִרְאַת ה’. וְעִקַּר הַיִּרְאָה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם עַל-יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ”ר זַ”ל (שיחות הר”ן ה) שֶׁאֲפִילּוּ צַדִּיקִים צְרִיכִין יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, כִּי עִקַּר הַיִּרְאָה הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. אַךְ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה מֵהָעֳנָשִׁים לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁעַל-יְדֵי עֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁלָּהֶם נוֹפְלִים יוֹתֵר כַּאֲשֶׁר שָׁכִיחַ בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם, שֶׁכְּשֶׁיּוֹשְׁבִים עַל סֵפֶר ‘רֵאשִׁית חָכְמָה’ הַקָּדוֹשׁ אוֹ שְׁאָר סִפְרֵי מוּסָר הַמְדַבְּרִים מִגֹּדֶל מְרִירוּת הָעֳנָשִׁים הַקָּשִׁים הַמַּגִּיעִים עַל כָּל עֲבֵרָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם יוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלַן, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים בְּעַצְמָם שֶׁעָבְרוּ עַל כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וּמִגֹּדֶל הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת שֶׁנּוֹפֵל עֲלֵיהֶם, עַל-יְדֵי-זֶה הֵם נוֹפְלִים יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי-זֶה לִכְפִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִשָּׂא עֲלֵיהֶם אֵימַת יִרְאַת הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל כָּל כָּךְ, וְכֵן לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם אֵינָם מִתְגַּבְּרִים, וְעַל-כֵּן אוֹי לָהֶם מִיִּצְרָם וְאוֹי לָהֶם מִיּוֹצְרָם. וּמֵחֲמַת זֶה נִמְצָאִים שֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי-זֶה לִכְפִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם.

וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ הִיא בְּחִינַת דִּינִים, וּמִבְּחִינַת דִּינִים נִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא [כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן פז)]. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה, אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם נִתְהַפֵּךְ לוֹ הַיִּרְאָה לְרָעָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כִּי נוֹפֵל לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבְּרִים הַתַּאֲווֹת יוֹתֵר וְכוּ’ כַּנַּ”ל. עַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַנַּ”ל שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ בָּעוֹלָם הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד. וְעִקַּר הוּא הֶאָרַת הַתַּלְמִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, בְּחִינַת ‘הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר’ וְכוּ’, שֶׁמְּחַזֵּק כָּל הַנּוֹפְלִים וְהָרְחוֹקִים שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן בְּשׁוּם אֹפֶן וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְכָל זֶה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, הַיְנוּ שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק זוֹכֶה לְהָאִיר דַּעַת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשֶׁכֶת יִרְאָה עִלָּאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד, עַד שֶׁזֹּאת הַיִּרְאָה יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ וּלְהָאִיר וּלְעוֹרֵר כָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד. וְעִקַּר הַדָּבָר שֶׁבְּעֹצֶם נִפְלְאוֹת הַדְּרָכִים שֶׁמַּמְשִׁיךְ זֶה הַצַּדִּיק בְּדַעְתּוֹ הַנִּפְלָא, עַל-יְדֵי-זֶה בָּאָה הַיִּרְאָה עַל כָּל אֶחָד רַק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, אֲפִילּוּ הָרָחוֹק מְאֹד מְקַבֵּל הַיִּרְאָה רַק לְטוֹבָה, כִּי הוּא מֵאִיר וּמוֹדִיעַ בָּעוֹלָם דַּרְכֵּי טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם וּמוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד, כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִתּוֹ וְעִמּוֹ וְקָרוֹב אֵלָיו וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ וּמְנַחֵם הַכֹּל וּמֵאִיר בָּהֶם דְּרָכָיו, שֶׁגַּם הֵם יוּכְלוּ לְשַׂמֵּחַ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם בְּעֹצֶם רִחוּקָם וְכוּ’. וְאָז נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הַיִּרְאָה תָּמִיד לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה כְּלָל, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁזּוֹכְרִים אֶת עַצְמָם אוֹ כְּשֶׁרוֹאִים בְּאֵיזֶה סֵפֶר מוּסָר עֹצֶם יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, הֵם נִתְעוֹרְרִים לִתְשׁוּבָה תֵּכֶף כָּרָאוּי, וְתֵכֶף כְּשֶׁהַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לְהַכְנִיס בָּהֶם מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, הֵם זוֹכְרִים תֵּכֶף חַסְדֵי ה’ וְטוּבוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו, וְכָל דַּרְכֵי הַצַּדִּיק הַנִּפְלָאִים שֶׁהֵאִיר בָּהֶם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה “אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי” (סימן רפב) וְכוּ’ וְכוּ’:

יז כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל, כִּי “יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה’ וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם” (הושע יד, י). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל: ‘זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה’ וְכוּ’. וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ עַל הָאָדָם הֵן טוֹב הֵן לְהֶפֶךְ כָּל כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד לְטוֹבָה, רַק שֶׁהָאָדָם הוּא בְּמִשְׁקָל וְנִסָּיוֹן תָּמִיד. וְעַל-כֵּן אֲפִלוּ כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ יִסּוּרִים עַל הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁרוֹאֶה יִסּוּרִים וָעֳנָשִׁים שֶׁל אֲחֵרִים וְכָל כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לָשׁוּב אֵלָיו, אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם יֵשׁ לְהָאָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַד שֶׁלִּפְעָמִים מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר בְּמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת עַד שֶׁנּוֹפֵל יוֹתֵר עַל-יְדֵי-זֶה וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר תָּמִיד בְּכָל עֵת שֶׁבָּאָה עָלָיו אֵיזֶה יִרְאָה שֶׁתִּהְיֶה לְטוֹבָה, שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר מְאֹד שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבוֹת רוֹצִים לְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ וּלְהַגְבִּיר עָלָיו הָעַצְבוּת וּלְהַפִּילוֹ חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי-זֶה, שֶׁיִּתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָּם וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל דַּרְכֵי הַהִתְחַזְּקוּת הַמְבֹאָרִים בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים, וְאָז תִּהְיֶה הַיִּרְאָה לְטוֹבָה שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי-זֶה וְיָכוֹל לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה אֲפִילּוּ עַל-יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל-יְדֵי-זֶה כְּלָל, רַק יָבוֹא עַל-יְדֵי-זֶה לַעֲנָוָה בֶּאֱמֶת, שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׂמְחָה, בִּבְחִינַת ‘יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ’. וּכְתִיב: ‘וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה’ שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ’. כִּי “קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב” (תהלים לד, יט) וְהוּא שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא. וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא לְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹכֵן עִמּוֹ וּמְנַחֵם וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי שְׂמָחוֹת וְנֶחָמוֹת, כִּי בִּמְקוֹמוֹ יִתְבָּרַךְ עֹז וְחֶדְוָה תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי הימים-א טז, כז): “עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ”. וּכְתִיב (תהלים לג, כא): “כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ” וְכוּ’:

יח וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות לא.): ‘בְּהִלּוּלָא דְּמַר בְּרֵיה דְּרַבִינָא אָמְרוּ רַבָּנָן לְרַב הוּנָא זוּטֵי: לִישְׁרֵי לָן מַר. אָמַר לְהוּ: וַי לָן דְּמִיתְנָן וַי לָן דְּמִיתְנָן. אָמְרוּ לֵהּ: אֲנָן מַה נִשְׁרֵי אֲבַתְרָךְ. אָמַר לְהוּ: הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוֹת דְּמַגְנָן עַלָּן’^[1]. וְהוּא תְּמִיָּה מְאֹד מַה הַשִּׁיר וְהַשִּׂמְחָה הַזֹּאת ‘וַי לָן דְּמִיתְנָן’, בִּפְרָט שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם, לִישְׁרֵי אֲבַתְרֵיהּ ‘הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוֹת’ וְכוּ’, וְאֵיךְ שַׁיָּךְ זֹאת לְשִׁיר וְשִׂמְחָה, אַךְ עַל-פִּי הַנַּ”ל יוּבְנוּ הַדְּבָרִים הֵיטֵב כִּי הָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵימַת מָוֶת, שֶׁהוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְעַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא כָּל מַה שֶּׁזָּכַר יִרְאַת הָעֹנֶשׁ יוֹתֵר נִמְשָׁךְ עָלָיו יִרְאָה קְדוֹשָׁה יוֹתֵר שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְחַזְּקָה הַשִּׂמְחָה אֶצְלוֹ יוֹתֵר בִּבְחִינַת (תהלים ב, יא) “וְגִילוּ בִּרְעָדָה”, כִּי כָּל מַה שֶּׁזָּכַר יוֹתֵר עִנְיַן הַמִּיתָה וְכוּ’, הִתְחַזֵּק יוֹתֵר שֶׁיִּהְיֶה לְטוֹבָה, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא שֶׁיִּתְרַחֵק יוֹתֵר עַל-יְדֵי-זֶה חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּה מִגֹּדֶל הָאֵימָה וְיִרְאָה מֵהַמָּוֶת וְכוּ’ הִתְחַזֵּק לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ”ל לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּחַסְדֵי ה’ וְטוּבוֹ שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, וְעַל-כֵּן שָׁר לִפְנֵיהֶם: ‘וַי לָן דְּמִיתְנָן’ וְכוּ’. וְצִוָּה לָהֶם לָשִׁיר אַחֲרָיו: ‘הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוֹת דְּמַגְּנָן עַלָּן’ כִּי אִם חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינָן נִפְסָקִים לְעוֹלָם, כִּי הֵם זָכוּ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה בָּאוּ רַק לַעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁהִרְגִּישׁוּ שִׁפְלוּתָם הָאֲמִתִּי וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְקָרְבוּ יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשִּׂמְחָה בְּחִינַת (שם קד, לד) “אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'” וְכַנַּ”ל.

כִּי עִקַּר הַנְּפִילָה עַל-יְדֵי גַּדְלוּת שֶׁמֵחֲמַת גַּסּוּתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הָיָה יָגֵעַ בַּעֲבוֹדַת ה’, וּכְשֶׁרוֹאֶה אַחַר כָּךְ גֹּדֶל רִחוּקוֹ עֲדַיִן מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, כִּי נִדְמֶה שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-יְדֵי-זֶה נוֹפֵל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בָּאֱמֶת יוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁכְּדַאי אֶצְלוֹ כָּל הַיְגִיעוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹהוּת אֶחָד וּמְשַׂמֵּחַ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט מַה שֶּׁזָּכָה שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְכוּ’ [כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ, עַיֵּן שָׁם]. וְאַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ יוֹתֵר בָּא לְשִׂמְחָה יוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁבָּא לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה יוֹתֵר. וְזֶה בְּחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה (ליקוטי תנינא יב), שֶׁעַל-יְדֵי הַיְרִידָה בָּא לְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, כִּי לֹא הִנִּיחַ לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ עַל-יְדֵי הַיְרִידָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁבָּא מֵחֲמַת גַּסּוּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל לְצַפּוֹת עֲדַיִן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשִׁפְלוּת וִירִידוֹת כָּאֵלֶּה, כִּי הָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבֹד אֶת ה’ אִם הָיָה זוֹכֶה לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל בְּמַעֲלָה וְכוּ’, אֲבָל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה וְהוּא רָחוֹק כָּל כָּךְ וּמֻנָּח בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה שׁוּב אֵינוֹ רוֹצֶה כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, וּמְבַקֵּשׁ תּוֹאֲנָה לִפְרֹשׁ חַס וְשָׁלוֹם מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם לְגַמְרֵי, אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים בֶּאֱמֶת הוּא מְרֻצֶּה לַעֲבֹד אֶת ה’ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל אֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא יִזְכֶּה לְשׁוּם מַעֲלָה, רַק שֶׁיָּקֵל מֵעָלָיו מְעַט עָנְשֵׁי הַגֵּיהִנֹּם וְכוּ’, אוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּעָלְמָא.

וּכְמוֹ שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁאָמַר לְעִנְיָן כָּזֶה: “וּמַה יִּהְיֶה אִם לֹא יִהְיֶה לִי עוֹלָם הַבָּא, מַה לַעֲשׂוֹת וְאִם יַגִּיעַ לִי גַּם גֵּיהִנֹּם” (שִׂיחוֹת הָרַ”ן מח), וְהִגְבִּיהַ יָדָיו כְּאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְרַצּוֹת עַל הַכֹּל, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַוְלָה נֶגְדּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי “צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא” וְכוּ’ (דברים לב, ד). וּמִי שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד כַּנַּ”ל, הוּא בָּא עַל-יְדֵי הַיְרִידָה לְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי וּמִתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבָטוּחַ בְּחַסְדֵי ה’ וְטוּבוֹ, שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. וַאֲזַי זוֹכֶה לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה תָּמִיד וּמִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא וְכוּ’:

יט וְזֶהוּ בְּחִינַת (תהלים קל, ד) “כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא”, שֶׁמֵחֲמַת שֶׁבְּטוּחִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סוֹלֵחַ וּמוֹחֵל, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לְיִרְאָה טוֹבָה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת לְיִרְאָה, כִּי כְּשֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה יִרְאָה נִמְשָׁךְ אֶל הָעַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, וְנוֹפֵל עַל-יְדֵי-זֶה יוֹתֵר, אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין ‘כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה’ וּבְטוּחִין בְּחַסְדּוֹ תָּמִיד שֶׁהַכֹּל יוּכַל לְהִתְתַּקֵּן וּלְהִתְהַפֵּךְ לִזְכֻיּוֹת, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְיִרְאָה בְּחִינַת ‘לְמַעַן תִּוָּרֵא’, כִּי מְקַבְּלִין הַיִּרְאָה לְטוֹבָה וְכַנַּ”ל.

וְזֶה “קִוִּיתִי ה’ קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי” וְכוּ’. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: ‘קִוּוּי אַחַר קִוּוּי’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל שֶׁצְּרִיכִין לְקַוּוֹת וּלְצַפּוֹת לַה’ תָּמִיד בְּקִוּוּי אַחַר קִוּוּי בְּלִי שִׁעוּר, וּכְמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר בָּזֶה אַחַר כָּךְ: “וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי, נַפְשִׁי לַה’ מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר, יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה’ כִּי עִם ה’ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת”. כִּי יֵשׁ עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּמָּה מִינֵי פְּדוּת שֶׁבְּוַדַּאי יִפְדֶּה אוֹתָנוּ מִכָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ “וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל” וְכוּ’, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְקַוּוֹת וְלִשְׁמֹר וּלְצַפּוֹת ‘קִוּוּי אַחַר קִוּוּי’ וְכוּ’ עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה’ מִשָּׁמַיִם וְכַנַּ”ל:

כ וְזֶהוּ בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי עַל-יְדֵי הֲנָפַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים מְגַלִּין וּמְפַרְסְמִין כִּי ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’ וּבְכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, שֶׁזֶּהוּ הֶאָרַת דָּרֵי מַטָּה, שֶׁהוּא הָעִקָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּמוּסָף שֶׁל יוֹם כִּפּוּר): ‘וְאָבִיתָה תְּהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר’ וְכוּ’ [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם], דְּהַיְנוּ לְגַלּוֹת לְכָל הַנּוֹפְלִים וּלְכָל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים חַס וְשָׁלוֹם, לְגַלּוֹת לָהֶם כִּי עֲדַיִן ה’ עִמָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם תָּמִיד, בְּחִינַת ‘הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר’ וְכוּ’ כִּי ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’ וְכוּ’ [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם]. כִּי שְׂעוֹרִים הוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁהוּא הֶעְדֵּר הַדַּעַת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם הַחוֹטְאִים שֶׁמְּסַלְּקִין מֵעַצְמָן הַדַּעַת וְעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוטה ג.) וּמוּבָא שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת: ‘אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת’. וְעַל-כֵּן שְׂעוֹרִים הוּא ‘מִנְחַת קְנָאוֹת’ שֶׁל הַסּוֹטָה שֶׁמִּשָּׁם לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל זֹאת שֶׁאֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ שָׁם עַל פָּסוּק (במדבר ה, יב): “כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ” – ‘שֶׁאֵין אָדָם וְכוּ’ אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת’. וּמֵחֲמַת זֶה מֻכְרָחִין לְהָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל שְׂעוֹרִים, כִּי ‘הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה אַף קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה’ (סוטה יד.), כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם. וְעַל-יְדֵי מִנְחַת שְׂעוֹרִים דַּיְקָא נִבְדֶּקֶת.

וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מִנְחַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהִיא ‘בְּדִיקוּ דְּאֵשֶׁת חַיִל’, שֶׁהֵם כְּלַל יִשְׂרָאֵל [כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (אמר צז.), עַיֵּן שָׁם]. הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁמְּבִיאִין עֹמֶר שְׂעוֹרִים מַאֲכַל בְּהֵמָה וּמְנִיפִין וּמְרִימִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה לְמִי שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ, וּלְכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם לְמִי שֶׁכָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם, עַל-יְדֵי-זֶה מְגַלִּין וּמְפַרְסְמִין כִּי ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ”ל שֶׁגַּם בִּבְחִינַת שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, בְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה הֶעְדֵּר הַדַּעַת, בְּחִינַת פְּגַם כָּל הַחֲטָאִים כַּנַּ”ל, גַּם שָׁם מְלֹא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵהּ וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְעַל-כֵּן ‘אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל’.

וְזֶה עִקַּר הַבְּדִיקָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְרַעְיָא מְהֵימְנָא: ‘וְאִיהוּ בְּדִיקָא דְּאֵשֶׁת חַיִל’, כִּי זֶה עִקַּר הַבְּדִיקָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מִזֻּהֲמָתוֹ כְּמוֹ כְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִין לְטַהֵר עַצְמָן מִזֻּהֲמַת מִצְרַיִם בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, שֶׁעִקַּר הַבְּדִיקָה וְהַנִּסָּיוֹן אִם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו שֶׁתָּמִיד יִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, כִּי יַאֲמִין תָּמִיד כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְיִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אַל יַסְתִּיר פָּנָיו מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִלְּהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו וּמִצְּעָקָה וּבַקָּשָׁה וְתַחֲנוּנִים וְכוּ’, כִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וְכוּ’.

וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת הַנַּ”ל, הוּא עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַתְחִילִין לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה הַזֹּאת שֶׁל הַדַּעַת הַנַּ”ל לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וַאֲפִילּוּ בְּתַכְלִית הַזֻּהֲמָא וְהַגַּשְׁמִיּוּת בִּבְחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים, גַּם שָׁם יְכוֹלִין לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַדְּרַבָּא, דַּיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה, עַל-יְדֵי בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים מְגַלִּין וּמְפַרְסְמִין כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי שֶׁהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שְׂעוֹרִים, בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת כְּשֶׁהֵם מוֹדִים וּמוֹדִיעִים אֱמוּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַגַּדְלוּת וְהִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת ‘כַּד אָתֵי יִתְרוֹ דַּיְקָא כְּדֵין אִסְתַּלִּיק וְאִתְיְקַר שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵלָּא וְתַתָּא’ (זוהר יתרו סז:), [כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ”ל כַּמָּה פְּעָמִים (ליקוטי מוהר”ן סִימָנִים י נט)]:

כא וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין הַיָּמִים לָעֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג, טו): “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם” – ‘לְעַצְמֵיכֶם’. מַה הָתָם “וְסָפְרָה לָהּ” – ‘לְעַצְמָהּ’, אוֹף הָכָא “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם” – ‘לְעַצְמֵיכֶם’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (אמר צז:), הַיְנוּ כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִסְפֹּר וּלְהַחֲיוֹת יָמָיו עַל-יְדֵי בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֵּל חִיּוּת בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם הֲכָנָה וְטָהֳרָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעִקַּר הֲכָנָה וְהַטָּהֳרָה עַל-יְדֵי שֶׁסּוֹפֵר וּמוֹנֶה בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶל הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁבָּזֶה מַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ כִּי בְּכָל יוֹם: ‘כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, וּמִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְהַזֻּהֲמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִים לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּה נִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים כַּנַּ”ל.

כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ בְּפַעַם אֶחָד אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי ‘הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן’ (יומא לח:), שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּין הַרְבֵּה כָּל אֶחָד כְּפִי עִנְיָנוֹ [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה “קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ” וְכוּ’ סִימָן ו עַיֵּן שָׁם], וּבְוַדַּאי כָּל אֶחָד כְּפִי עִנְיָנוֹ בְּכָל הַיָמִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקַדֵּשׁ כָּרָאוּי בְּוַדַּאי בְּכָל אֵלּוּ הַיָּמִים עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהָר מִזֻּהֲמָתוֹ, וּבְכָל הַיָּמִים הוּא נִתְנַסֶּה וְנִבְדָּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת ‘עֹמֶר שְׂעוֹרִים’, שֶׁהוּא הַבְּדִיקָה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁצְּרִיכִין לָצֵאת מִזֻּהֲמַת מִצְרַיִם וְלִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים בְּשָׁבוּעוֹת הַקָּדוֹשׁ, כִּי כְּמוֹ שֶׁבִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, כֵּן הוּא בִּפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה הֵיטֵב, כִּי כְּבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה הֵיטֵב בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן יֵשׁ נִסְיוֹנוֹת הַרְבֵּה לְכָל אָדָם בְּעִנְיָן זֶה, מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן לִבְלִי לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו בְּהֶתֵּר אוֹ בְּאִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן אִם כְּבָר נִכְשַׁל בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁל חַס וְשָׁלוֹם, לְבַל יִפֹּל עַל-יְדֵי-זֶה כְּלָל, כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁנּוֹפֵל הוּא רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה לְלָכְדוֹ בְּרִשְׁתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי-זֶה דַּוְקָא.

וּכְבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה שֶׁמַּה שֶּׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם וְאוֹמְרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר עוֹד, זֶהוּ רַק מֵחֲמַת תַּאֲוָתָם וְיִצְרָם הָרָע שֶׁמְּבַקְּשִׁים תּוֹאֲנָה וַעֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, בְּחִינַת (במדבר יא, א): “וַיִּהְיוּ הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים”, שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: “מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם”. כִּי כָּל אָדָם יֵצֶר לִבּוֹ רַע מִנְּעוּרָיו, אַךְ מֵחֲמַת אֵימַת הָעֹנֶשׁ הוּא מִתְגַּבֵּר בְּכָל פַּעַם לִכְבֹּשׁ תַּאֲוָתוֹ, אַךְ אוֹי לוֹ מִיִּצְרוֹ, אוֹי לוֹ מִיּוֹצְרוֹ, עַל-כֵּן הוּא מְבַקֵּשׁ תּוֹאֲנָה וַעֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לֵילֵךְ אַחֲרֵי תַּאֲווֹתָיו הָרָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעֲלִילוֹת וְהַתּוֹאֲנוֹת שֶׁהַבַּעַל דָּבָר מוֹצֵא לְכָל אָדָם רַבּוּ מִסְּפֹר כִּי אֵין מִסְפָּר וּלְכָל אֶחָד מוֹצֵא עֲלִילוֹת מְיֻחָדוֹת רֻבָּם עַל-יְדֵי חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה וּמְנִיעוֹת הַמּוֹנְעִים וְכוּ’. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְכוּ’, וְעַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר בּוֹ הַטּוֹב בְּכָל פַּעַם לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ בְּשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מוֹצֵא לְעַצְמוֹ עֲלִילָה וּפְטוֹר, כְּמוֹ עַל-יְדֵי הַתַּחְבּוּלָה הַנַּ”ל שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמַּפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם וּמַרְאֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר חָתַר כַּמָּה פְּעָמִים וְרָצָה לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְנָפַל אַחַר כָּךְ, כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁנָּפַל וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי מִסְפָּר, וְעַל-כֵּן הוּא פָּטוּר בְּעֵינֵי עַצְמוֹ עוֹד מִלַּחֲתֹר עוֹד חֲתִירוֹת לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל הָרַעְיוֹנִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה הֵם רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל דָּבָר שֶׁמּוֹצֵא לוֹ עֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרֵי תַּאֲווֹתָיו חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת ‘אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל’, כַּאֲשֶׁר צָעַק רַבֵּינוּ זַ”ל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף [בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “גִּיוַואלְד! זַייט אַייךְ נִישְׁט מְיָאֵשׁ”. וּמָשַׁךְ מְאֹד תֵּבַת ‘גִּיוַואלְד’ וְכוּ’ (שִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן קנג)]. כִּי כָּל אָדָם צָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו הַרְבֵּה הַרְבֵּה קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וּכְמוֹ שֶׁעָבַר עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה שֶׁרָצָה לָשׁוּב וְדַיְקָא בְּכָל אֵלּוּ הַמֵּאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּאוּ רוּחוֹת וְכוּ’ וְחִמְּמוּ אוֹתוֹ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (עירובין יח:) וּבְוַדַּאי נֶחְלְשָׁה דַּעְתּוֹ מְאֹד מְאֹד בְּכָל פַּעַם, כִּי כְּבָר הָיָה לוֹ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל, וּבְוַדַּאי רָצָה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם, אֲבָל הוּא הִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ בְּכָל עֵת וְלֹא הִנִּיחַ דַּרְכֵי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁעָסַק בָּהֶם בְּכָל הַמֵּאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה עַד שֶׁזָּכָה בְּסוֹף הַמֵּאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לְהוֹלִיד בִּדְמוּתוֹ בְּצַלְמוֹ אֶת שֵׁת ‘שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם’ (במדבר רבה יד, יב) וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה וּמָשִׁיחַ וְכוּ’. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן עֲדַיִן צְרִיכִין לְתַקֵּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הוּא בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה מִתְגַּבֵּר לְתַקֵּן מַה שֶּׁתִּקֵּן הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְתַקֵּן וְגַם לֹא הָיָה זוֹכֶה לְמַה שֶּׁזָּכָה, אֲבָל עַל-יְדֵי הִתְחַזְּקוּתוֹ וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, זָכָה שֶׁנִּפְטַר בְּשֵׁם טוֹב, כִּי הָיָה כָּל יָמָיו צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל.

כִּי זֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם שֶׁיִּתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְלַן, בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו שֶׁתָּמִיד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת יַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּשִׁכְחָה לִשְׁכֹּחַ מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ נוֹלַד הַיּוֹם וְכוּ’, וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה עֵצוֹת וּדְרָכִים נִפְלָאִים בְּעִנְיָן זֶה אֵיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, עַיֵּן שָׁם, וְיֶעֱרַב לְךָ לָעַד:

כב וְזֶהוּ “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם”, “לָכֶם” – ‘לְעַצְמֵיכֶם’. ‘לָכֶם – לְעַצְמֵיכֶם’ דַּיְקָא, שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְחַזְּקוּת הַנַּ”ל לְעַצְמוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא, וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחֲבֵרָיו בְּנֵי גִּילוֹ טוֹבִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מִדָּה טוֹבָה לִהְיוֹת עָנָו וּלְהַחֲזִיק כָּל אָדָם טוֹב מִמֶּנּוּ, אֲבָל אִם יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל-יְדֵי-זֶה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין זֶה עֲנָוָה, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ גַּדְלוּת גָּדוֹל שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ שֶׁיַּעֲבֹד אֵיזֶה עֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק כָּל כָּךְ וַחֲבֵרָיו כְּבָר זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ, כִּי אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַמָּקוֹם וּמִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא וּבְאֵיזֶה מְקוֹמוֹת נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי מַעֲשָׂיו, כִּי אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. עַל-כֵּן כָּל אָדָם שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת מִטֻּמְאָתוֹ וְזֻהֲמָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ וְכוּ’, צָרִיךְ לִסְפֹּר הַיָּמִים לְעַצְמוֹ דַּיְקָא וְאַל יַפִּיל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶהוּ “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם” – ‘לָכֶם לְעַצְמֵיכֶם’ דַּיְקָא וְהָבֵן הֵיטֵב וּכְעֵין שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל עַל פָּסוּק (יחזקאל לג, כד): “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם”, שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁחָשַׁב תָּמִיד שֶׁהוּא רַק אֶחָד בָּעוֹלָם, וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמְבַלְבֵּל וְכוּ’, עַיֵּן בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא עִנְיָן זֶה. וּבֶאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינֵי מְנִיעוֹת מֵהַמּוֹנְעִים הָרְשָׁעִים אוֹ מִתְנַגְּדִים הָרוֹצִים לִמְנֹעַ מֵהָאֱמֶת בְּכַמָּה הֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים וְדִבְרֵי לֵיצָנוּת וַחֲלַקְלַקּוּת וְכוּ’, כֵּן יֵשׁ גַּם כַּמָּה מִינֵי מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת אֲפִילּוּ מֵחֲבֵירָיו וְאוֹהֲבָיו בֶּאֱמֶת. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב רַק כָּל אֶחָד יָבִין בְּעַצְמוֹ כְּפִי עִנְיָנָיו, וּכְנֶגֶד כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁבָּעוֹלָם צְרִיכִין לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ”ל בִּבְחִינַת ‘אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם’ לַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם”, ‘לָכֶם – לְעַצְמֵיכֶם’ כַּנַּ”ל. וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם (סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה ט), מְבֹאָר שָׁם שֶׁהַתָּם הָיָה רַצְעָן וְכוּ’ וְלֹא הָיָה יָכֹל הַמְּלָאכָה כָּרָאוּי וּמִנְעָל שֶׁלּוֹ הָיָה בִּשְׁלֹשָׁה קְצָווֹת וְכוּ’ וְהוּא הָיָה מִתְפָּאֵר בּוֹ מְאֹד: ‘כַּמָּה נָאֶה וְיָפֶה הַמִּנְעָל הַזֶּה’ וְכוּ’. וְהָיְתָה שׁוֹאֶלֶת לוֹ אִשְׁתּוֹ: ‘אִם כֵּן, מִפְּנֵי מָה שְׁאָרֵי בַּעֲלֵי מְלָאכוֹת נוֹטְלִים שְׁלֹשָׁה זְהוּבִים בְּעַד זוּג מִנְעָלִים וְאַתָּה אֵינְךָ לוֹקֵחַ כִּי אִם אֶחָד זָהָב וָחֵצִי, הֵשִׁיב לָהּ: מַה לִי בָּזֶה, זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי [דָאס אִיז יֶענִימְס מַעֲשֶׂה אִין דָאס אִיז מַיין מַעֲשֶׂה]. וְעוֹד לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים, הֲלֹא נַתְחִיל לַחֲשֹׁב כַּמָּה וְכַמָּה אֲנִי מַרְוִיחַ בְּהַמִּנְעָל זֶה מִיָּד לְיַד, הָעוֹר הוּא בְּכָךְ’ וְכוּ’ [עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב]. וְהָבֵן כִּי בַּמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת מְבִינִים רֹב הָעוֹלָם כַּמָּה דְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֲפִילּוּ בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת גָּדוֹל. וְגַם עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כְּלָל, אַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם כְּלָל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה כְּנֶגְדּוֹ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם, וְיֵשׁ לָהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשִׁים נָאִים וְכוּ’ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן מְלֵאִים דְּאָגוֹת תָּמִיד בְּרִבּוּי חֶסְרוֹנוֹת, וְגַם בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה הֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֲלָפִים פְּעָמִים וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל, רַק יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁהַלֶּחֶם שֶׁלּוֹ הָיָה אֶצְלוֹ כָּל הַמַּאֲכָלִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכוּ’, וּמִנְעָל שֶׁלּוֹ שֶׁגָּמַר בְּכַמָּה יָמִים בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וְהָיָה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת וְהִרְוִיחַ בּוֹ פָּחוֹת הַרְבֵּה מֵאֲחֵרִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹד וְהִתְפָּאֵר בּוֹ הַרְבֵּה וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים כְּלָל וְאָמַר: ‘מַה לִּי בָּזֶה, זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי’ וְכַנַּ”ל וְכַנַּ”ל.

וְרַבֵּנוּ זַ”ל רָמַז בְּעַצְמוֹ אַחַר שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה זֹאת שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְעִנְיַן תְּפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה’, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא שָׁם בַּסּוֹף שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ זַ”ל: ‘וְאִם הַתְּפִלָּה אֵינוֹ כָּרָאוּי הִיא מִנְעָל בִּשְׁלֹשָׁה קְצָווֹת’ וְהָבֵן, עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת גָּדוֹל כְּדַרְכֵי הַתָּם הַנַּ”ל וּצְרִיכִין לְדַקְדֵּק בְּכָל הַמַּעֲשֶׂה לִקַּח לְעַצְמוֹ מוּסָר וְעֵצוֹת מִדִּבְרֵי הַתָּם הַנַּ”ל וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְאַל יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הָעוֹלָם כְּלָל וַאֲפִילּוּ חֲבֵרָיו שֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל, רַק יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמַּרְוִיחַ בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא, עַיֵּן שָׁם בְּהַמַּעֲשֶׂה וְתָבִין:

כג וְזֶה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת שֶׁאָז הוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא עִקַּר הַדַּעַת הַנַּ”ל שֶׁל בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁמֵּאִיר בְּבֵן וְתַלְמִיד, בְּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה וּמוֹדִיעַ לָהֶם כִּי ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’, שֶׁעִקַּר זֶה הַדַּעַת נִתְגַּלֶּה בְּשָׁבוּעוֹת עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים ד, לה): “אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים” וְכוּ’. כְּמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם שָׁם: “מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה” וְכוּ’ שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל מַתַּן תּוֹרָה, כִּי בְּכָל יְמֵי הַסְּפִירָה אָנוּ מְכִינִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְאָנוּ עוֹסְקִים לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הֶאָרָה מִשָּׁם מִבְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁל הַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבְּלָהּ [וְכַמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר (הִלְכוֹת בִּרְכַּת הָרֵיחַ הֲלָכָה ד אוֹת יט), שֶׁבִּשְׁעַת הֲכָנָה אֶל הַמִּצְוָה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם סִיּוּעַ דִּלְעֵלָּא מִקְּדֻשַּׁת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ שֶׁאָנוּ מְכִינִין עַצְמֵנוּ לַעֲשׂוֹתָהּ, עַיֵּן שָׁם]. וְעַל-כֵּן בְּכָל יְמֵי הַסְּפִירָה אָנוּ מַמְשִׁיכִין הַמֹּחִין, [כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת בְּבֵאוּר כָּל מֹחַ וּמֹחַ בִּפְרָטִיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי הַסְּפִירָה, עַיֵּן שָׁם], דְּהַיְנוּ הֶאָרַת הַדַּעַת הַנַּ”ל שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהֶחָכָם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה וְכַנַּ”ל, אֲבָל עִקַּר הַמְשָׁכַת זֶה הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת הוּא בְּשָׁבוּעוֹת עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַדַּעַת הַנַּ”ל:

כד וְזֶה בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּשָׁבוּעוֹת. כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵם בְּחִינַת כָּל הַתִּקּוּנִים הַמְבֹאָרִים בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל. “אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ” וְכוּ’ (שמות כ, ב), זֶה עִקַּר הַדַּעַת הַנַּ”ל לְהוֹדִיעַ כִּי ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַאֲמָר רִאשׁוֹן ‘אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הֵאִיר בָּהֶם לְהוֹדִיעָם כִּי “ה’ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ” (דברים ד, לה). “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים” וְכוּ’ – זֶה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה לְגָרֵשׁ וּלְסַלֵּק הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, שֶׁזֶּה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת שֶׁבָּאִין עַל-יְדֵי הָרוּחַ שְׁטוּת, וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים’ וְכוּ’, כִּי הַיֵּצֶר הָרָע נִקְרָא ‘אֵל אַחֵר – כְּפִירוֹת’ [כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן כג)], כִּי הוּא עִקַּר הָרוּחַ שְׁטוּת, כִּי נִקְרָא “מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל” (קהלת ד, יג) וְהוּא בְּחִינַת אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵם תַּכְלִית הַכְּסִילוּת וְהָרוּחַ שְׁטוּת, כַּיָּדוּעַ לְכָל בֶּן דַּעַת גֹּדֶל הַשְּׁטוּת וּכְסִילוּת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וְכַמְבֹאָר בִּפְסוּקִים רַבִּים גֹּדֶל הַשְּׁטוּת שֶׁל כְּסִילוּת וּשְׁטוּת דַּעְתָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה י, ח): “וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ” וְכוּ’. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מד, יט): “וְלֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ לֹא דַּעַת וְלֹא תְּבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ” וְכוּ’ וְכֵן בִּפְסוּקִים רַבִּים.

וּמִשָּׁם מִבְּחִינַת הָעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַיֵּצֶר הָרָע, מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁל כָּל הַחוֹטְאִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כִּי כָּל הַחֲטָאִים הֵם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא, טז): “וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן בַּמַּאֲמָר ‘לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים’ וְכוּ’, כְּלוּלִים כָּל הַלֹּא תַעֲשֶׂה, כַּמּוּבָא (זוהר יתרו צא.) שֶׁ’אָנֹכִי’ כּוֹלֵל כָּל הַמִּצְווֹת עֲשֵׂה וְ’לֹא יִהְיֶה לְךָ’ כּוֹלֵל כָּל הַלֹּא תַעֲשֶׂה, כִּי ‘אָנֹכִי’ זֶה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַדַּעַת הַנַּ”ל שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, כִּי עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה נִמְשָׁךְ מֹחַ וְדַעַת לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְ’לֹא יִהְיֶה לְךָ’ כּוֹלֵל כָּל הַלֹּא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאִים מֵרוּחַ שְׁטוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁ’אָנֹכִי’ וְ’לֹא יִהְיֶה לְךָ’ הֵם כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁהוּא לְהַמְשִׁיךְ דַּעַת, לְהוֹדִיעַ כִּי ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’, לְגָרֵשׁ עַל-יְדֵי-זֶה הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַדַּעַת, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת [כַּמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב, עַיֵּן שָׁם]. “לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ” וְכוּ’ זֶה בְּחִינַת הַיִּרְאָה הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַדַּעַת הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת לְיִרְאָה [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם]:

כה וְזֶה בְּחִינַת “לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ” (שמות כ, ו), כִּי עִקַּר הַיִּרְאָה מִשֵּׁם ה’, “לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה” וְכוּ’ (דברים כח, נב). וּכְתִיב (שם י): “וְרָאוּ וְכוּ’ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ”. וּכְתִיב (תהלים קב, טז): “וְיִרְאוּ גּוֹיִם אֶת שֵׁם ה’ וְכוּ’ וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ”. וּכְתִיב (מלאכי ב, ה): “מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא”. וְעַל-כֵּן נִתְּנָה הַתּוֹרָה בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ יִרְאָתוֹ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְעַל-כֵּן נִזְדַּעְזֵעַ הָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר ‘לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה” (שבועות לט.), כִּי שָׁם עִקַּר הַיִּרְאָה כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת “הַנִּשְׁבַּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא” (קהלת ט, ב) כִּי שָׁם עִקַּר הַיִּרְאָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת (דברי הימים-א טז, טז) “וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק”, בְּחִינַת “פַּחַד יִצְחָק” (בראשית לא, מב). וְעַל-כֵּן ‘לֹא תִשָּׂא’ וְכוּ’ הִיא בְּחִינַת יִרְאָה, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַדַּעַת הַנַּ”ל, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ וְתִקּוּנוֹ כְּשֶׁזּוֹכִין לְיִרְאָה בְּחִינַת (משלי א, ז) “יִרְאַת ה’ רֵאשִׁית דַּעַת”. וְכַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל מֵעִנְיַן הַיִּרְאָה בְּכַמָּה בְּחִינוֹת, עַיֵּן שָׁם:

כו “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ”, וְ”כַבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ” (שמות כ, ח יב) הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַהֶאָרוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶאָרַת דָּרֵי מַעְלָה וְהֶאָרַת דָּרֵי מַטָּה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּלוּל מִשְּׁנֵיהֶם [כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם], כִּי ‘זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת’ זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא ‘הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה’, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מַה’, בְּחִינַת ‘אַיֵּה’, בְּחִינַת ‘מֶה חָמִית’ וְכוּ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מָה רַב טוּבְךָ’ וְכוּ’, בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא וְכוּ’, כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁאָז זוֹכִין לְתַכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלֹּא נֵדַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיפִים, [כַּמּוּבָא בְּסִימָן פג בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא].

כִּי שַׁבָּת הוּא יוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה, תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה, בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת ‘אַיֵּה’ שֶׁאוֹמְרִים בְּשַׁבָּת בִּקְדֻשַּׁת כֶּתֶר, כִּי שַׁבָּת בְּחִינַת מְנוּחָה וּבִטּוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מַה’, בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא וְאָז הוּא תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה, שֶׁהוּא הַשָּׂגַת הֶחָכָם הַנַּ”ל וְהַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה, בְּחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’ כָּלוּל בָּהּ, כִּי שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה כְּלוּלִין בְּשַׁבָּת, כִּי כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כָּל חִיּוּתָם וְקִיּוּמָם הוּא מִשַּׁבָּת, כַּיָּדוּעַ וְכַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בשלח סג:) ‘דְּמִינָהּ מִתְבָּרְכִין כָּל שִׁיתָּא יוֹמִין’. וְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הֵם בִּבְחִינַת דָּרֵי מַטָּה, בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה כְּנֶגֶד שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, כִּי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַבְּרִיאָה בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי ‘כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֹא בְּרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ’ וְכוּ’ (אבות ו, יב), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, בִּבְחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ וְיַכִּירוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִמָּלֵא כָּל הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בְּשַׁבָּת שָׁבַת וְנָח אֲפִילּוּ בְּמַאֲמָר, וְלֹא בָּרָא בּוֹ דָּבָר רַק כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁל כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה כֻּלָּם חַיִּים וְקַיָּמִים רַק מִשַּׁבָּת כַּיָּדוּעַ. כִּי שַׁבָּת בְּחִינַת בִּטּוּל, בְּחִינַת ‘מַה’, בְּחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה, כִּי הַתַּחְתּוֹן נִכְלָל בָּעֶלְיוֹן. וְעַל-יְדֵי מִצְוַת שְׁבִיתַת שַׁבָּת נִתְגַּלֶּה שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה שֶׁל כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַכֹּל, הַיְנוּ שֶׁכָּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמִּתְגַּלֶּה בְּכָל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, הַכֹּל נִמְשָׁךְ וְנִתְקַיֵּם רַק עַל-יְדֵי שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מַה’, בְּחִינַת ‘אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ’.

כִּי בֶּאֱמֶת שְׁתֵּי הַשָּׂגוֹת אֶחָד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סָתוּם וְגַלְיָא. וּבְחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’ מְקַבֵּל מִבְּחִינַת ‘אַיֵּה’ וְנִכְלָל בּוֹ כִּי הַכֹּל אֶחָד. וְכָל זֶה נִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי שַׁבָּת שֶׁמֵּעִיד כִּי “ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד” (זכריה יד, ט). וְשֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְרוֹמָם וְנַעֲלֶה מִכָּל הָרוּחָנִיּוּת, בָּרָא כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכָל הַגַּשְׁמִיּוּת לְמַעַן כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא, שֶׁשַּׁבָּת הוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה וּבוֹ כָּלוּל הַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה:

כז ‘כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ’ זֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהָאִיר בְּדָרֵי מַטָּה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַנִּיחַ בָּנִים וְתַלְמִידִים כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ חֲלִיפוֹת שֶׁיַּמְשִׁיכוּ דַּעְתּוֹ בְּדָרֵי מַטָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת ‘כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ’ שֶׁמַּגִּיעַ לָהֶם כָּבוֹד וְהֵקִישׁ כְּבוֹדָם לִכְבוֹד הַמָּקוֹם, כִּי כָּל כְּבוֹד הַמָּקוֹם נִמְשָׁךְ עַל יָדָם, עַל-יְדֵי שֶׁהֵם הִמְשִׁיכוּ אוֹתוֹ בָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵינוֹ נִתְגַּלֶּה כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּנֵי אָדָם הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם]. נִמְצָא, שֶׁ’כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ’ וְכוּ’ הוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה וּבוֹ כָּלוּל הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. כִּי בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם נִקְרָאִים הַבֵּן וְהַתַּלְמִיד שְׁנֵיהֶם בִּבְחִינַת דָּרֵי מַטָּה, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל בִּתְחִלָּתוֹ, שֶׁבֵּן וְתַלְמִיד הֵם בְּחִינַת הַחֲלִיפוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהַשְׁאִיר בְּזֶה הָעוֹלָם וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. אֲבָל כָּל בְּחִינָה וּבְחִינָה כָּלוּל מִכָּל הַבְּחִינוֹת, עַל-כֵּן בִּפְרָטִיּוּת גַּם בְּדָרֵי מַטָּה בְּעַצְמָן שֶׁהֵם בֵּן וְתַלְמִיד יֵשׁ בָּהֶם הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה וְהַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה, כִּי הַשָּׂגַת הַבֵּן אִם זוֹכֶה הוּא בִּבְחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה מֵחֲמַת שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֹחַ וְדַעַת אָבִיו בְּעַצְמוֹ. וְהַשָּׂגַת הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה וְכוּ’ [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם]. וְכֵן גַּם הַבֵּן וְהַתַּלְמִיד בְּעַצְמוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם כָּלוּל גַּם כֵּן מִשְּׁנֵי הַהַשָּׂגוֹת יַחַד, כִּי הַתַּלְמִיד צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּהַבֵּן וְכֵן הַבֵּן בְּהַתַּלְמִיד, כִּי צָרִיךְ לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת זֶה בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם יִרְאָה [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם].

וְעַל-כֵּן בִּכְלַל הָעוֹלָם כְּלַל הַבָּנִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַנִּיחַ בְּזֶה הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיְּגַדְּלוּ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מִצְוָה לְכַבֵּד אָבִיו וְאִמּוֹ, כְּלַל הַבָּנִים הֵם בִּבְחִינַת דָּרֵי מַטָּה, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה דַּיְקָא צָרִיךְ לְהַנִּיחַ בָּנִים, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר דַּעְתּוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא לְהָאִיר בְּדָרֵי מַטָּה כַּנַּ”ל. רַק בִּפְרָטִיּוּת כָּלוּל בָּהֶם גַּם הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה וְאִם זוֹכֶה הַבֵּן יוֹתֵר יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמַעֲלוֹת עַד הַשָּׂגַת הַבֵּן שֶׁל הַחֲכַם הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ”ל, בְּחִינַת ‘מַה’, בְּחִינַת ‘אַיֵּה’, בְּחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה וְכַנַּ”ל, [וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל וְהָבֵן הֵיטֵב]:

כח וְכָל הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵם חָמֵשׁ כְּנֶגֶד חָמֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מְכִילְתָּא בַּחֹדֶשׁ ח): דִּבּוּר “לֹא תִרְצַח” כְּנֶגֶד “אָנֹכִי”. כִּי הָרוֹצֵחַ מְמַעֵט הַדְּמוּת, הַיְנוּ כִּי מִצְוַת ‘אָנֹכִי’ הִיא לְהָאִיר הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, לְהוֹדִיעַ כִּי ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’ כַּנַּ”ל וּכְנֶגֶד זֶה אִסּוּר ‘לֹא תִרְצַח’, שֶׁאָסוּר לַהֲרֹג נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, הַיְנוּ כִּי יְדִיעָה זֹאת לְהוֹדִיעַ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי רִבּוּי נְפָשׁוֹת מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי שָׁרְשׁוֹ כֵּן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּהִתְגַּלּוּת יְדִיעַת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין בְּזֶה הָעוֹלָם נַפְשׁוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר וְיוֹתֵר, נִתְגַּלֶּה כְּבוֹד אֱלֹהוּתוֹ יוֹתֵר, כִּי “בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ” (משלי יד, כח). וְזֶה בְּחִינַת הַשְׁלָמַת הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה לְהַשְׁלִים צֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, כִּבְיָכוֹל, עַל-יְדֵי רִבּוּי נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּחִינַת ‘צֶלֶם אֱלֹהִים’ הוּא בְּחִינַת דַּעַת וּמֹחִין, הַיְנוּ כִּי יֵשׁ יְדִיעָה וְהַשָּׂגָה בֶּאֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּקְרֵאת בְּחִינַת ‘יָד’ וְיֵשׁ הַשָּׂגָה שֶׁנִּקְרֵאת ‘רֶגֶל’. וְכֵן כָּל הָרְמַ”ח אֵבָרִים וּשְׁסָ”ה גִּידִים. וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא אֵבָר מֵהַשְּׁכִינָה. וּכְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ כֵּן הוּא צָרִיךְ לְגַלּוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ בָּעוֹלָם חֵלֶק הַדַּעַת לְהוֹדִיעַ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם. וְכָל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּין יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר, נִתְגַּלֶּה הַדַּעַת יוֹתֵר וְנִשְׁלָם צֶלֶם אֱלֹהִים בְּיוֹתֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה יְדִיעַת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל פְּרָטֵי הַשָּׂגַת הַדַּעַת שֶׁכְּלוּלִים בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם, בְּחִינַת ‘צֶלֶם אֱלֹהִים’.

וְעַל-כֵּן הָרוֹצֵחַ שֶׁהוֹרֵג נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל מְמַעֵט הַדְּמוּת עַל-יְדֵי שֶׁחִסֵּר חֵלֶק הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא מִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי-זֶה הַנֶּפֶשׁ דַּיְקָא. וְעַל-כֵּן ‘לֹא תִרְצַח’ כְּנֶגֶד ‘אָנֹכִי’, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ לְהוֹדִיעַ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם כַּנַּ”ל:

כט “לֹא תִנְאָף” כְּנֶגֶד “לֹא יִהְיֶה לְךָ”, שֶׁהוּא הָאַזְהָרָה לְגָרֵשׁ הָרוּחַ שְׁטוּת כַּנַּ”ל. זֶה בְּחִינַת אִסּוּר ‘לֹא תִנְאָף’, כִּי שָׁם עִקַּר הָרוּחַ שְׁטוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוטה ג.) עַל פָּסוּק (במדבר ה, יב): “אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ”, ‘אֵין הַמְנָאֲפִין מְנָאֲפִין אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בָּהֶם רוּחַ שְׁטוּת’, כִּי עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא הָרוּחַ שְׁטוּת, הוּא עַל נִאוּף, כִּי ‘עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא עַל עֲרָיִין’ (זוהר פקודי רסג:):

ל “לֹא תִגְנֹב” כְּנֶגֶד “לֹא תִשָּׂא”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל, כִּי ‘לֹא תִשָּׂא’ הוּא בְּחִינַת יִרְאָה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר ‘לֹא תִגְנֹב’, כִּי הַגּוֹנֵב מְסַלֵּק יִרְאָתוֹ מֵעַל פָּנָיו כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹאֵהוּ חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בבא קמא עט:): ‘עָשָׂה עַיִן שֶׁל מַטָּה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה’ וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת פְּגַם כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁפּוֹגֵם בְּיִרְאָה, כִּי כָּל הָעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם הֵם בִּגְנֵבָה וּבְסֵתֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כט, טו): “וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמַּזְכִּיר יִרְאַת הָעֹנֶשׁ שֶׁהוּא עִקַּר הַיִּרְאָה, מַזְכִּיר שָׁם מֵעִנְיַן חֹמֶר אִסּוּר שְׁבוּעָה וּגְנֵבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (זכריה ה, ג-ד): “זֹאת הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, כִּי כָל הַגֹנֵב מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה וְכָל הַנִּשְׁבָּע מִזֶּה וְכוּ’ הוֹצֵאתִיהָ” וְכוּ’, כִּי גְּנֵבָה וּשְׁבוּעָה הֵם בְּחִינָה אַחַת, בְּחִינַת פְּגַם הַיִּרְאָה שֶׁמְּסַלֵּק יִרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵעַל פָּנָיו כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֵהוּ, שֶׁזֶהוּ בְּחִינַת פְּגַם כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כַּנַּ”ל:

לא “לֹא תַעֲנֶה” כְּנֶגֶד “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת”, כִּי כָּל הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בַּבּוֹרֵא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מְכִילְתָּא בַּחֹדֶשׁ ח), כִּי שַׁבָּת מֵעִיד עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא כָּל הָעוֹלָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְשָׁבַת בְּשַׁבָּת, כִּי עִקַּר הָעֵדוּת צְרִיכִין בְּדָבָר שֶׁנֶּעְלָם מִן הָעַיִן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל אֲמִתָּתוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי הָעֵדִים, עַל-כֵּן צְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים דַּיְקָא “וּתְרֵי כְּמֵאָה” (יומא פג.), כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא מִבְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, כִּי הַשֶּׁקֶר בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה-כְּפִירוֹת, זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁחִדּוּשׁ הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין בְּשׁוּם שֵׂכֶל וְדַעַת כִּי אִם בֶּאֱמוּנָה לְבַד [כַּמְבֹאָר מָקוֹם אַחֵר (ליקוטי תנינא ח)]. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֵיךְ כָּל הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַיֵּשׁוּת וּפְעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת נִמְשְׁכוּ מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט שֶׁהוּא מְרוֹמָם מִכָּל הָרוּחָנִיּוּת וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, אֲבָל אָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ מִפִּי מֹשֶׁה אָנוּ זוֹכִין לֶאֱמוּנָה, לְהַאֲמִין בְּהָאֱמֶת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְרוֹמָם עַל כֹּל, בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה וְכָל מִינֵי גַּשְׁמִיּוּת כְּדֵי לְגַלּוֹת כְּבוֹד גָּדְלוֹ עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא, כִּי ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’, הַיְנוּ כִּי בְּחִינַת ‘מְלֹא’ וְכוּ’, שֶׁהוּא חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְלֻבָּשׁ בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי קָשׁוּר וּמְחֻבָּר בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, ‘דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל’, בְּחִינַת (זוהר דף א:): ‘מֶה חָמִית מַה פִּשְׁפַּשְׁתְּ’ וְכוּ’. וְזֶהוּ עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּהָאֱמֶת שֶׁבְּחִינַת ‘מְלֹא’ וּבְחִינַת ‘מַה’, שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’, אֲבָל הַשַּׁקְרָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה-כְּפִירוֹת, הוּא בְּחִינַת “נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף” (משלי טז, כח), שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין וּמְקַשֵּׁר בְּחִינַת ‘מְלֹא’ בִּבְחִינַת ‘מַה’:

לב וְעַל-כֵּן שְׁנֵי עֵדִים נֶאֱמָנִים בְּכָל דָּבָר, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי עֵדִים שֶׁמְּעִידִין דָּבָר אֶחָד וְעֵדוּתָן מְכֻוֶּנֶת, זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּכְלְלוּ שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ”ל יַחַד, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת ‘מָה’ וּבְחִינַת ‘מְלֹא’ וְכוּ’ [וְכַמְבֹאָר מֵעֵין זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר בְּהִלְכוֹת עֵדוּת עַל-פִּי הַתּוֹרָה “אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁתַּגִּיעַ לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ” וְכוּ’ (סימן נא)], כִּי אֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁוִין רַק אֶחָד גָּבֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סנהדרין כט.) לְעִנְיַן הָעֵדִים עַצְמָן: מַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם תְּחִלָּה, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶן קָטָן וְגָדוֹל וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קָטָן וְגָדוֹל הֵם בִּבְחִינַת דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, כִּי הַגָּדוֹל לְגַבֵּי קָטָן מִמֶּנּוּ הוּא בִּבְחִינַת דָּרֵי מַעְלָה, כִּי נַפְשׁוֹ וְדַעְתּוֹ גָּבֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ הַקָּטָן הוּא בִּבְחִינַת דָּרֵי מַטָּה, כִּי גָּדוֹל וְקָטָן הֵם בְּחִינַת מָאוֹר הַגָּדוֹל וּמָאוֹר הַקָּטָן, שֶׁהֵם חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, כִּי ‘פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה’ וְכוּ’ (בבא בתרא עה.) וּמֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ הֵם בְּחִינַת רַב וְתַלְמִיד, בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל], וּכְשֶׁשְּׁנֵיהֶם מְעִידִין דָּבָר אֶחָד, זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּכְלָל בְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁל דָּרֵי מַטָּה וְדָרֵי מַעְלָה בְּיַחַד, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת וְאַחְדוּת, בְּחִינַת ‘מְלֹא’ וְכוּ’ בִּבְחִינַת ‘מַה’, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה כַּנַּ”ל וְעַל-כֵּן הֵם נֶאֱמָנִים בְּכָל דָּבָר.

וְעַל-כֵּן הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֵדוּת וּכְלוּלָה בִּשְׁנֵי לוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לב, טו): “וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת” וְכוּ’. כִּי אֵין עֵדוּת פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת ‘מַה’ וּ’מְלֹא’ שֶׁצְּרִיכִין לְכָלְלָן יַחַד, שֶׁהוּא עִקַּר הָעֵדוּת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁמְּעִידָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם עַל כֹּל וּבָרָא הַכֹּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א, א): “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”. וְכָל זֶה נִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי שַׁבָּת שֶׁמֵּעִיד עַל אַחְדוּתוֹ שֶׁבָּרָא הַכֹּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ וְשָׁבַת וְנָח בְּשַׁבָּת, שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל וּשְׁבִיתָה לְגַמְרֵי, בְּחִינַת ‘מַה’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן דִּבּוּר ‘לֹא תַעֲנֶה’ כְּנֶגֶד ‘זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת’:

לג “לֹא תַחְמֹד” כְּנֶגֶד “כַּבֵּד”, כִּי מִצְוַת ‘כַּבֵּד’, שֶׁהוּא סוֹף הֶחָמֵשׁ דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת, הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּחֻיָּבִין לְהַשְׁאִיר הַדַּעַת בְּזֶה הָעוֹלָם כַּנַּ”ל, כְּדֵי לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת יַחַד, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, כִּי עוֹלָם אֶחָד אֵין לוֹ שְׁלֵמוּת. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה תִּהְיֶה מְאִירָה גַּם לְמַטָּה לְמַטָּה עַל-יְדֵי הַחֲלִיפוֹת שֶׁנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִצְוַת ‘כַּבֵּד’ כַּנַּ”ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, נִמְשָׁךְ הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה שֶׁמְּקַבֵּל הַמַּלְכוּת מִיָּם הַחָכְמָה, שֶׁעַל-כֵּן זוֹכִין עַל-יְדֵי-זֶה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן הַמֻּפְלָג בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת (תהלים קמה, טו) “וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ”, בְּחִינַת (שם טז) “וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן” וְכוּ’ [כַּמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב, עַיֵּן שָׁם].

וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘לֹא תַחְמֹד’, שֶׁהוּא סִיּוּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כִּי אָסוּר לַחְמֹד כָּל חֶפְצֵי חֲבֵרוֹ וּפַרְנָסָתוֹ וַעֲשִׁירוּתוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ ‘מַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן’ עַל-יְדֵי הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִצְוַת ‘כַּבֵּד’. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק (שם קד, כו): “לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֵק בּוֹ”, שֶׁהַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת נִשְׁחָק וְנִתְחַלֵּק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי אָסוּר לַחְמֹד וּלְהִתְאַוּוֹת חֶפְצֵי חֲבֵרוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כְּפִי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבֵּל מִיָּם הַחָכְמָה שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, עַל-יְדֵי הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִצְוַת ‘כַּבֵּד’ כַּנַּ”ל, כִּי חֶמְדָּה וְתַאֲוָה לְחֶפְצֵי חֲבֵרוֹ וַעֲשִׁירוּתוֹ חַס וְשָׁלוֹם הוּא הַהֶפֶךְ מֵהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמְּקַבְּלִים מִיָּם הַחָכְמָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֶמְדָּה וְרָצוֹן שֶׁל אִסּוּר שֶׁחוֹמֵד וְרוֹצֶה חֶפְצֵי חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא כְּנֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּתַן בִּרְצוֹנוֹ הָעֲשִׁירוּת הַזֹּאת לַחֲבֵרוֹ דַּיְקָא כְּפִי הִתְחַלְּקוּת הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִיָּם הַחָכְמָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הוּא פּוֹגֵם בָּרָצוֹן וְהוּא הַהֶפֶךְ מַמָּשׁ מִבְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, כִּי צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְגַּבֵּר לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוּא גָּבֹהַּ עַל הַכֹּל, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר כְּנֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק יִזְכֶּה לְרָצוֹן חָזָק וְנִפְלָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִבְחִינַת בִּטּוּל, עַד שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מַה שֶּׁהוּא וְכוּ’ [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם]. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת, עַל-יְדֵי הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִצְוַת ‘כַּבֵּד’ כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן ‘לֹא תַחְמֹד’ כְּנֶגֶד ‘כַּבֵּד’:

שַׁיָּךְ לְעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לְחַלֵּק הָאֲלָפִים לְמֵאוֹת, כַּמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן (סימן צג), עַיֵּן שָׁם:

עַיֵּן שָׁם הַסּוֹד הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא הַזֶּה. וְזֶהוּ (שיר השירים ח, יב): “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ”, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאוֹר בִּבְחִינַת אֲלָפִים אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר, רַק כְּשֶׁעוֹשִׂין מֵאֲלָפִים מֵאוֹת. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנּוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ וְכוּ’ [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם]. וְזֶהוּ ‘הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה’ כָּל זְמַן שֶׁהָאוֹר בִּבְחִינַת אֲלָפִים, הִיא ‘לְךָ שְׁלֹמֹה’, שֶׁהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַבְּלוֹ כַּנַּ”ל, אַךְ ‘וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים’, בְּחִינַת תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנּוֹטֵר וְנוֹקֵם, שֶׁהוּא יָכוֹל לְחַלֵּק הָאֲלָפִים לְמֵאוֹת וְאָז יְכוֹלִים לְקַבְּלוֹ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ: ‘וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים’ דַּיְקָא, בְּחִינַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנּוֹטְרִים וְנוֹקְמִים, שֶׁהֵם מַמְשִׁיכִין הָאוֹר בִּבְחִינַת מָאתַיִם, דְּהַיְנוּ בִּבְחִינַת מֵאוֹת כַּנַּ”ל, כִּי הֵם מְחַלְּקִים הָאֲלָפִים לְמֵאוֹת וְאָז יְכוֹלִים לְקַבְּלוֹ כַּנַּ”ל, עַיֵּן בְּהִלְכוֹת כְּתֻבָּה (הֲלָכָה ג אוֹת טז) שָׁם מוּבָא פָּסוּק הַנַּ”ל וְהַקְדָמָה הַנַּ”ל, אֲבָל שָׁם מִתְפָּרֵשׁ בְּסִגְנוֹן אַחֵר:

רָאשֵׁי פְּרָקִים

קְצָת רְמָזִים עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי מֵהַשִּׁבְעָה בְּעֶטְלֵירְשׂ שֶׁהָיָה לוֹ כֹּחַ בְּיָדָיו לְהוֹצִיא הַחִצִּים וְכוּ’. וְחָשַׁב שָׁם אַרְבָּעָה דְּבָרִים: לְהוֹצִיא הַחִצִּים, וְלִכְנֹס לְתוֹךְ הַחוֹמוֹת שֶׁל מַיִם עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצְּדָקָה, וְלֵידַע הַיּוּד מִינֵי דְּפִיקִין עַל-יְדֵי כֹּחַ הַחָכְמָה שֶׁבְּיָדָיו, וּלְנַגֵּן הַיּוּד מִינֵי נְגִינָה עַל-יְדֵי הַכֹּחַ לַעֲשׂוֹת וְלַעֲצֹר הָרוּחַ סְעָרָה וְכוּ’. וְכֻלָּם בְּנֵי עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַבַּת מַלְכָּה שֶׁחָשַׁק בָּהּ הַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּרְחָה לְתוֹךְ הַיּוּד חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם וְכוּ’, וְהוּא רוֹפֵא אוֹתָהּ. וְסוֹד זֹאת הַמַּעֲשֶׂה נִשְׂגָּב מִדַּעְתֵּנוּ מְאֹד מְאֹד, אַךְ כְּבָר נִתַּן לָנוּ רְשׁוּת מֵאִתּוֹ זַ”ל לְחַפֵּשׂ רְמָזִים כְּפִי יְכָלְתֵּנוּ, אַךְ עִם כָּל זֶה לֹא נֵדַע מִי וּמָה וְאֵימַת וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּסּוֹף. עַל-כֵּן אַצִּיג בְּרֶמֶז מַה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּדַעְתִּי בְּעֶזְרַת ה’:

א כִּי יֵשׁ אַרְבַּע עוֹלָמוֹת אבי”ע^[2], וְשָׁרְשָׁם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָ”ה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן^[3], בְּחִינַת: טַנְתָּ”א^[4], וּמֵהֶם נִמְשָׁכִין הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת ארמ”ע^[5], שֶׁהֵם בְּחִינַת: דצח”ם^[6], שֶׁכְּנֶגֶד זֶה הֵם אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַתְּפִלָּה, כִּי קָרְבָּנוֹת בַּעֲשִׂיָּה וְכוּ’. וּבִתְחִלָּה מְתַקְּנִים אוֹתָם בְּעוּבְדָא, בְּסוֹד ‘יִפְנֶה וְיִטֹּל יָדָיו’, וְצִיצִית, וּתְפִלִּין שֶׁל יַד, וְשֶׁל רֹאשׁ [כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּכְּתָבִים]. וּמְבֹאָר בְּ’עֵץ חַיִּים’ בִּתְחִלָּתוֹ, שֶׁטְּעָמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת ע”ב, שָׁם אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כְּלָל, אַךְ עִקַּר הַתְחָלַת הִתְגַּלּוּת מִבְּחִינַת ס”ג, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדּוֹת. וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינָה לִבְחִינָה, עַד שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת שֵׁם בֵּ”ן, וְשָׁם הָיְתָה הַשְּׁבִירָה. וְאַחַר כָּךְ נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי אוֹר מַ”ה הֶחָדָשׁ, שֶׁהוּא שֵׁם מַ”ה שֶׁנִּתְחַבֵּר עִם שֵׁם בֵּ”ן וּמֵהֶם נִתְהַוּוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְכָל עִסְקֵנוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת לְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בֵּין הַקְּלִפּוֹת מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, כִּי נִשְׁאֲרוּ רפ”ח נִיצוֹצוֹת שֶׁלֹּא נִתְבָּרְרוּ עֲדַיִן וְכוּ’. וְכָל זֶה הוּא סוֹד הַבַּת מַלְכָּה הַנַּ”ל שֶׁבָּרְחָה לַחוֹמוֹת שֶׁל מַיִם וְכוּ’.

כִּי יָדוּעַ שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה וְעִקַּר הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָיָה בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ, וּבִשְׁבִיל זֶה יָצְאוּ כָּל הַמְּלָכִים, אַךְ עַל-יְדֵי הַסִּיגִים נִשְׁבְּרוּ, וּמִשָּׁם נִתְהַוּוּ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וְהַסִּיגִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא הֵם בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁכְּנֶגֶד מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה הַחֲפֵצִים וְאוֹרְבִים תָּמִיד לִתְפֹּס לְעַצְמָן, בְּחִינַת כְּבוֹד הַבַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, כְּדֵי לְהַגְבִּיר מַלְכוּתָם חַס וְשָׁלוֹם, וּלְהַעְלִים מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה חַס וְשָׁלוֹם. וְכָל עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ כַּיָּדוּעַ, כִּי מֵאָז נִתְאַוָּה שֶׁתִּהְיֶה שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, עַל-כֵּן גַּם עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה קִטְרוּג עַזָּא וַעֲזָאֵל (זוהר בראשית כג): “מָה אֱנוֹשׁ” וְכוּ’ (תהלים ח, ה), וְהָיוּ חוֹלְקִים עַל הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּלִי בְּרִיאַת הַגַּשְׁמִיִּים. וְכָל אֵלּוּ הַחוֹלְקִים יָנְקוּ מֵהַסִּיגִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַשְּׁבִירָה, שֶׁמֵּהֶם בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה. וּבְכָל מַלְכוּת שֶׁל שִׁבְעַת מַלְכֵי אֱדוֹם קַדְמָאִין דְּמִיתוּ בְּכָל פַּעַם נִתְפְּסָה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְמֶלֶךְ הָרִשְׁעָה בְּחִינַת מַלְכֵי אֱדוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל מַלְכוּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּקְּלִפָּה שֶׁמֵּהֶם יְנִיקַת מַלְכֵי אֱדוֹם שֶׁתּוֹפְסִין נִיצוֹצוֹת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּמֵאָז חוֹתֶרֶת הַבַּת מֶלֶךְ לִבְרֹחַ מֵהֶם, עַד שֶׁבָּרְחָה לְתוֹךְ חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן, בְּחִינַת אוֹר ‘מַה’ הֶחָדָשׁ, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד יְסוֹד הַמַּיִם. וְעַל-כֵּן מַיִם מְטַהֲרִין מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְכוּ’:

ב וְזֶה בְּחִינַת הוֹצָאוֹת הַחִצִּים, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה. וְהַחִצִּים הֵם בְּחִינַת הַקְּלִפָּה וְהַסִּיגִים שֶׁלֹּא נִתְבָּרְרוּ עֲדַיִן מִמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּבְרִיחַת הַמַּלְכוּת לְתוֹךְ הַחוֹמוֹת שֶׁל מַיִם – זֶה בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁעִקָּרוֹ מַיִם שֶׁנִּבְרְאוּ תְּחִלָּה, וַעֲלֵיהֶם עוֹמֵד כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלו, ו): “לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם”, וְכָל הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ הַכֹּל נִתְהַוָּה מִן הַמַּיִם שֶׁבָּרָא תְּחִלָּה. וְשָׁם נִתְהַוָּה כָּל הַבְּרִיאָה עַל-יְדֵי הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, עַל-כֵּן הֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה חוֹמוֹת. וְזֶה בְּחִינַת (בראשית א, ב) “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם” – הֵם בְּחִינַת הַחִצִּים, “וְרוּחַ אֱלֹהִים” – ‘דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ’ (בראשית רבה ב, ד), מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. “מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם” – שֶׁלְּשָׁם בָּרְחָה. וְכָל עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים וּכְלַל יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא הַחִצִּים:

ג וְזֶה בְּחִינַת: “עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע”, בְּחִינַת צוֹמֵחַ, שֶׁהוּא יְסוֹד הַמַּיִם, שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת מַיִם, בְּחִינַת טָהֳרָה, כִּי עָפָר בְּחִינַת בֵּ”ן, מַיִם בְּחִינַת מַ”ה. ‘בִּתְחִלָּה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה לִבְרֹא בְּמִדַּת הַדִּין’ (רַשִׁ”י בְּרֵאשִׁית א, א), בְּחִינַת בֵּ”ן – עָפָר, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַחִצִּים. ‘רָאָה וְכוּ’, הִקְדִּים וְשִׁתֵּף’ וְכוּ’, בְּחִינַת מַ”ה, רַחֲמִים, וּבָרָא מִשְּׁנֵיהֶם. וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַבְּחִירָה, כִּי בִּבְחִינַת עָפָר לְבַד לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם וְעִקַּר הַתִּקּוּן יִהְיֶה עַל-יְדֵי מָשִׁיחַ וְכוּ’, אֲבָל גַּם עַתָּה כָּל עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים בִּבְחִינָה הַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף, בְּחִינַת (שמות יד, כב): “וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם”. וּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים – הַשְּׁכִינָה, קִבְּלָה הַחִצִּים וְכוּ’, וְהֵם בְּחִינַת (אבות ה, ג) “עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת” – “וַיַּמְרוּ עַל יָם” וְכוּ’ (תהלים קו, ז). וּתְחִלַּת הַשְּׁלִיחוּת לְפַרְעֹה – לַהֲפֹךְ הַמַּיִם לְדָם, וּלְבַסּוֹף הוֹצִיאָם עַל-יְדֵי קְרִיעַת יַם סוּף. “כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ” (שמות א, כב). וּמֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ הוֹרִידוּהוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם, עַל שֵׁם הֶעָתִיד שֶׁצָּרִיךְ לְרַפְּאוֹת הַבַּת מַלְכָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּיִם, כִּי (קהלת א, ט) “מַה שֶּׁהָיָה” וְכוּ’. וּבַת פַּרְעֹה בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁנִּכְבְּשָׁה אֵצֶל מֶלֶךְ וְכוּ’, ‘יָרְדָה לִרְחֹץ מִגִּלּוּלֶיהָ’ (סוטה יב:), “כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ” (שמות ב, י).

עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים – הֵם כְּלַל כָּל הַמְּנִיעוֹת מִן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמְּעַכְּבִים מִכָּל הַצְּדָדִים: יֵשׁ עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵיהֶם וּפִתּוּיֵיהֶם שֶׁמַּכְנִיסִים חֲקִירוֹת וּכְפִירוֹת בָּאָדָם, וְיֵשׁ עַל-יְדֵי פִּתּוּיִּים לְתַאֲווֹת, וְיֵשׁ עַל-יְדֵי מִדּוֹת רָעוֹת כַּעַס וְגַדְלוּת וְכוּ’, וְיֵשׁ עַל-יְדֵי חִצִּים מַמָּשׁ, שֶׁנִּלְחָמִים בְּחֶרֶב וְחִצִּים וְאֵינָם מַנִּיחִים לִכְנֹס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִגְבוּל הַקְּדֻשָּׁה וְכוּ’. וּכְשֶׁחַס וְשָׁלוֹם מִתְקַבְּצִים כֻּלָּם יַחַד – זֶה בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי חִצִּים. וְכֻלָּם בְּחִינַת עָפָר, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, בְּחִינַת (ישעיה סה, כה): “וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ”.

וְעַל-כֵּן אֲסוּרִים תּוֹלָעִים כָּל הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ, כִּי בִּבְחִינַת בֵּ”ן שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת עָפָר, שָׁם הָיָה עִקַּר הַשְּׁבִירָה. וְעִקַּר הַפְּגָם הוּא עַצְבוּת הֵפֶךְ הַשִּׂמְחָה, וְעַל-כֵּן רְפוּאָתָהּ עַל-יְדֵי שִׂמְחָה – עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה.

עֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין – הֵם בְּחִינַת נְקֻדּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּרִיאָה וְכוּ’, כִּי הַדְּפִיקִין הֵם בְּחִינַת נְקֻדּוֹת [כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים] שֶׁיֵּשׁ דֶּפֶק בְּחִינַת צֵירֵי וְכוּ’. וְזֶה הָיָה לוֹ כֹּחַ לִתֵּן חָכְמָה בְּיָדָיו לְהַמְּמֻנִּים, שֶׁהֵם הַשָּׂרִים וְהַמְמֻנִּים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת מַלְכוּת, וְהֵם חִזּוּק הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה אוֹ חֲלִישׁוּתָהּ חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַדֶּפֶק יוֹדְעִים אֵיךְ הַמַּלְכוּת וַחֲלִישׁוּתָהּ וּבְרִיאוּתָהּ.

הַמְעַכֵּב רוּחַ סְעָרָה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְגִינַת הַטְּעָמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת ע”ב – אֲצִילוּת וְכוּ’, כִּי נְגִינַת הַטְּעָמִים הֵם עַל-יְדֵי הָרוּחַ שֶׁבְּכַנְפֵי רֵאָה, שֶׁהוּא הָרוּחַ צְפוֹנִית, רוּחַ נַיְחָא שֶׁבַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד. וּטְעָמִים, ע”ב – אֲצִילוּת וְכוּ’, כְּנֶגְדּוֹ בְּחִינַת מְדַבֵּר, וְזֶהוּ (תהלים קמח, ח): “רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ”.

“בְּרֵאשִׁית בָּרָא” – ‘לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל וְכוּ’, אֶלָּא מִשּׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו’, ‘כֹּחַ מַעֲשָׂיו’ דַּיְקָא, בְּחִינַת הַכֹּחַ שֶׁבַּיָּדַיִם, שֶׁעַל יָדוֹ כּוֹבְשִׁין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַכְשָׁיו מֻנַּחַת חֲלָשׁוּת בְּהַיַּמִּים וּנְהָרוֹת שֶׁסְּבִיב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת: “לַה’ הָאָרֶץ וְכוּ’, כִּי הוּא עַל יַמִּים” וְכוּ’ (שם כד). וְשָׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לָהֶם בְּלֹא טָהֳרַת מַיִם. “בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם” וְכוּ’ – זֶה בְּחִינַת זְרִיקַת הַחִצִּים שֶׁמִּשָּׁם נִתְּנָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּיָּדַיִם שֶׁל הָעֲכּוּ”ם, אַךְ הוּא חוֹזֵר וּמוֹשֵׁךְ הַחֵץ בַּחֲזָרָה, בְּחִינַת: ‘בִּרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ’:

ד “אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי” (בראשית מח, כב), “כִּי לֹא בְּקַשְׁתִּי אֶבְטָח” (תהלים מד, ז), “כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר” (שם יא, ב), “כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶיךָ” (שם לח, ג), “כַּמַּטָּרָה לַחֵץ” (איכה ג, יב), “הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ”, “וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה” וְכוּ’ (שמואל-א כ, כא), “אַשְׂכִּיר חִצִּי מִדָּם” (דברים לב, מב). תְּפִלָּה – דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת וְהַחִצִּים. זַכָּאָה מָאן דְּיָדַע לְזַרְקָא חִצִּים, עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ דְּסִטְרָא אָחֳרָא. “כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ וְכוּ’, כִּי עֲווֹנוֹתַי וְכוּ’ כְּמַשָּׂא כָּבֵד” (תהלים לח, ג ה), “כָּבֵד מָלֵא דָּם” (בכורות נה.), הֵפֶךְ כָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, שֶׁהֵם בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ.

עִקַּר הַדִּבּוּר שֶׁל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם הָיָה בִּזְכוּת הַצְּדָקָה שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם, בְּחִינַת (תהלים פט, ג): “כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה”, בְּחִינַת (בראשית ב, ד): “אֵלֶּה וְכוּ’ בְּהִבָּרְאָם” – ‘בְּאַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד’ (בראשית רבה יב, ט). וְזֶה: “אוֹהֵב צְדָקָה וְכוּ’ חֶסֶד ה'” וְכוּ’ (תהלים לג, ה), עַל-יְדֵי-זֶה: “בִּדְבַר ה’ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו” וְכוּ’. “בְּפִיךָ” – ‘זֶה צְדָקָה’ (ראש השנה ו.), שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִם, בְּחִינַת “שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם” וְכוּ’ (קהלת יא, א) [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּסִימָן טו בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה]:

[1] בחתונה של מר בנו של רבינא אמרו החכמים לרבב הונה הקן: שישיר לנו הרב! התחיל לשיר להם אוי לנו שהולכים למות! אוי לנו שהולכים למות! אמרו לו: מה אנו נענה אחריך? אמר להם איפה התורה והמצוות שיגינו עלינו! 

[2] אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה.

[3] ארבעה שמות אלו הם גימטריות של שמות הויה במילוים שונים כזה: ע”ב – יוד הי ויו הי. ס”ג – יוד הי ואו הי. מ”ה – יוד הא ואו הא. ב”ן – יוד הה וו הה.

[4] טְעָמִים, נְקֻדּוֹת, תַּגִּים, אוֹתִיּוֹת.

[5] אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר.

[6] דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר.