ספירת העומר א

עַל-פִּי הַמַּאֲמָר “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ” וְכוּ’ סִימָן ו, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. תְּשׁוּבָה נִקְרָא כֶּתֶר, כִּי “הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִין לוֹ הַמְתֵּן” (יומא לח:), שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לו, ב): “כַּתַּר לִי זְעֵיר” וְהוּא בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם.

וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה אֶלָּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת “דּוֹם לַה'” (תהלים לז, ז), דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק וְיִסְבֹּל הַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, כִּי קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת ‘אֲחוֹרֵי פְּנֵי אֶהְיֶה’ וְהוּא בְּגִימַטְרִיָּא ‘דָּם’, וְעַל-כֵּן בָּאִין עָלָיו בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְעַל-יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה נַעֲשֶׂה מִ’דָּם’ ‘דּוֹם’, עַיֵּן שָׁם. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, בְּחִינַת (יחזקאל א, כו) “וְעַל הַכִּסֵּא” וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

א וְהִנֵּה יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁהֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה, יְמֵי טֹהַר מִבְּחִינַת דַּם נִדּוּת, בְּחִינַת שִׁבְעָה נְקִיִּים, כַּמּוּבָא, הֵם בִּבְחִינַת ‘אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן’ הַנַּ”ל, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת כְּלַל הַסְּפִירָה [כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים]. דְּהַיְנוּ שֶׁבְּפֶסַח, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וְאָז הִיא בְּחִינַת ‘הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ’, כִּי בְּפֶסַח עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי סִיּוּעָא דִּלְעֵלָּא, עַל-יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת עֶלְיוֹן, כַּמּוּבָא. וַאֲזַי תֵּכֶף אוֹמְרִים לוֹ ‘הַמְתֵּן’, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּין שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת, בְּחִינַת שִׁבְעָה נְקִיִּים כְּדֵי לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת קַבָּלַת הַתּוֹרָה כְּדֵי לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, לְתַקֵּן כָּל הַפְּגָמִים [וְכַמּוּבָא בַּסְּפָרִים], שֶׁזֶּה כְּלַל בְּחִינַת יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. וְתֵכֶף אַחַר כָּךְ סְפִירָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, כְּמוֹ לְמָשָׁל הָאָב כְּשֶׁהַתִּינוֹק מַתְחִיל לֵילֵךְ אֲזַי מוֹלִיכוֹ בְּיָדוֹ וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אוֹתוֹ לֵילֵךְ בְּעַצְמוֹ, כְּמוֹ-כֵן בְּפֶסַח מְסַיְּעִין לוֹ וּמוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל-יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת עֶלְיוֹן, אַךְ תֵּכֶף מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֵילֵךְ מֵעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ וִיתַקֵּן מַה שֶּׁעִוֵּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירָה, בְּחִינַת ‘אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן’ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִסְבֹּל צַעַר וּבוּשָׁה לְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם. וְזֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר שֶׁהַסְּפִירָה לְטַהֵר עַצְמוֹ מִבְּחִינַת דַּם נִדּוּת, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְתַקֵּן בְּחִינַת הַדָּמִים שֶׁבָּאִים מִבְּחִינַת ‘אֲחוֹרֵי אֶהְיֶה’ כַּנַּ”ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘דַּם נִדּוּת’ [כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים]. כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם וְשָׁבוּעוֹת הוּא בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג, יב): “כִּי אֶהְיֶה עִמְּךָ וְזֶה לְךָ הָאוֹת בְּהוֹצִיאֲךָ וְכוּ’ תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים” וְכוּ’, דְּהַיְנוּ קַבָּלַת הַתּוֹרָה.

נִמְצָא, שֶׁבְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה אָז נִתְגַּלָּה וְנִשְׁלַם בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’ מִבְּחִינַת כֶּתֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת שֶׁאָז נִתְגַּלִּין נוּן שַׁעֲרֵי בִּינָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’, בְּחִינַת כֶּתֶר, כַּמּוּבָא. וְעַל-כֵּן מִקֹּדֶם לָזֶה הוּא בְּחִינַת ‘אֲחוֹרֵי פְּנֵי אֶהְיֶה’ גִּימַטְרִיָּא ‘דָּם’ וּצְרִיכִין לְתַקֵּן הַדַּם נִדּוּת כַּנַּ”ל. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה, עַל-יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא קָרְבָּן מִמַּאֲכַל בְּהֵמָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁעִקָּרָהּ עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי דְּמִימָה וּשְׁתִיקָה כַּנַּ”ל.

וּכְמוֹ כֵן בִּפְרָטִיּוּת בָּאָדָם עַצְמוֹ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת, כִּי אֵין לוֹ פֶּה לְדַבֵּר לֹא מֵצַח וְכוּ’ מֵחֲמַת בּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּרַעֲיָא מְהֵימָנָא, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁאָדָם אוֹמֵר אֵין לִי פֶּה לְהָשִׁיב וְכוּ’ מֵחֲמַת בּוּשָׁה וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה אֲזַי נֶחֱשָׁב כְּקָרְבָּן, עַיֵּן בַּזֹּהַר (משפטים קיט.):

ב וְזֶהוּ בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת בּוּשָׁה, בְּחִינַת דְּמִימָה וּשְׁתִיקָה שֶׁמַּקְרִיבִין מַאֲכַל בְּהֵמָה, כִּי אָנוּ מְדַמִּין עַצְמֵינוּ לִבְהֵמָה, כִּי אֵין לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר וְכוּ’ כַּנַּ”ל וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ”ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ג, כה): “נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ” וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר הַתְּנוּפָה וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בלק קפח:): “תְּנוּ פֶּה”, שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין אָז שֶׁיִּתֵּן לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר, כִּי אָנוּ עַכְשָׁיו כִּבְהֵמָה כַּנַּ”ל וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ אָנוּ מְתַקְּנִין הַדִּבּוּר וְזוֹכִין לִפְתֹּחַ פֶּה וּלְדַבֵּר בִּבְחִינַת (תהלים נח, ב) “הַאֻמְנָם אֶלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן”, הַיְנוּ כְּשֶׁ’אָמְנָם’ וֶאֱמֶת שֶׁהוּא ‘אִלֵּם’, כִּי אֵין לוֹ פֶּה לְדַבֵּר וְכוּ’ כַּנַּ”ל, אֲזַי ‘צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן’, אֲזַי יִפְתַּח פִּיו וִידַבֵּר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם (משלי לא, ח) “פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם” – זֶה בְּחִינַת (שמות ד, יא) “מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם”, ‘אִלֵּם’ דַּיְקָא, הַיְנוּ מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם, כִּי עַל-יְדֵי הַשְּׁתִיקָה וְהַבּוּשָׁה, שֶׁהִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן אֲחוֹרֵי ‘אֶהְיֶה’, שֶׁהוּא גִּמַטְרִיָּא ‘דָּם’ וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ ‘דּוֹם לַה” וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם], וְגֶדֶר הָאָדָם הוּא מְדַבֵּר.

נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ יוֹצֵא מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם מְדַבֵּר. וְזֶה בְּחִינַת ‘מִי שָׂם פֶּה’, ‘מִי’ דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה, בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’ שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת אִלֵּם, דְּהַיְנוּ הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה הַפֶּה לְדַבֵּר, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם שֶׁהוּא מְדַבֵּר כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן בְּשָׁבוּעוֹת מַקְרִיבִין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁהֵם בָּאִין מֵחִטִּים וְשֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם, שֶׁהוּא מְדַבֵּר, גַּם ‘חִטָּה’ הוּא בְּגִימַטְרִיָּא כ”ב אַתְוָן, כַּמּוּבָא (זוהר בלק קפח:). כִּי אָז נִתְתַּקֵּן הַדָּמִים עַל-יְדֵי יְמֵי הַסְּפִירָה כַּנַּ”ל, וְאָז זוֹכִין לִבְחִינַת אָדָם כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן מַפְטִירִין בְּשָׁבוּעוֹת (יחזקאל א, כו) “וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם” וְכוּ’, כִּי אֲזַי בְּשָׁבוּעוֹת נִשְׁלָם בְּחִינָה זוֹ כַּנַּ”ל וְכַמּוּבָא.

וְזֶה בְּחִינַת “עֹמֶר הַתְּנוּפָה” – ‘תְּנוּ פֶּה’, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה הַפֶּה לְדַבֵּר כַּנַּ”ל, כִּי עַל זֶה מוֹרֶה הַתְּנוּפָה בְּעַצְמָהּ שֶׁמְּנִיפִין וּמְרִימִין אֶת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּהֵמָה, לְהַעֲלוֹתָם לְמַדְרֵגַת אָדָם מְדַבֵּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת לְהַעֲלוֹת מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לָאָדָם, כַּמּוּבָא. וְגַם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל חִטִּים שֶׁבָּאִין בְּשָׁבוּעוֹת טְעוּנִין תְּנוּפָה גַּם כֵּן לְהַעֲלוֹתָם גַּם כֵּן לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת שְׁתִיקָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת (אבות ג, יג) ‘סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה’ [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל שָׁם], שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי שְׁתִיקוֹת, יֵשׁ שְׁתִיקָה מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת בּוּשָׁה מֵחֲטָאָיו שֶׁאֵין לוֹ פֶּה לְדַבֵּר כַּנַּ”ל, וְאַף שֶׁזֶּה תִּקּוּנוֹ כַּנַּ”ל עִם כָּל זֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ הוּא הַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פֶּה לְדַבֵּר כַּנַּ”ל, כִּי בְּוַדַּאי אֵינוֹ מַעֲלָה שֶׁיִּשָּׁאֵר הָאָדָם בִּשְׁתִיקָה חַס וְשָׁלוֹם, רַק עִקַּר תִּקּוּנוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יד, ג): “קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'”. אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, אֲזַי תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, תַּכְלִית הַהַשָּׂגָה הוּא בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת ‘כַּתַּר לִי זְעֵיר’ שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר (חגיגה יג.): ‘בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ’ וְכוּ’. וְהוּא תַּכְלִית הַהַשָּׂגָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ‘הַמְתֵּן וְאַל תִּסְתַּכֵּל לִפְנִים מִמְּחִצָּתְךָ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא “הַאי פְּרִיסָא” (זוהר נח סה.), בְּחִינַת הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב שֶׁל הַמֹּחִין, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַהַשָּׂגָה בִּבְחִינַת (יחזקאל א, יד): “וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב” [כַּמּוּבָא בַּמַּאֲמָר “אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא” סִימָן כד וְהָבֵן]:

ג וְזֶה בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת שֶׁאָז זוֹכִין לְסִתְרֵי תּוֹרָה, לִבְחִינַת (משלי כה, ב) “כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”, בְּחִינַת מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, כִּי אָז נַעֲשֶׂה בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן נִקְרָא עֲצֶרֶת בְּחִינַת (איוב ד, ב): “עָצוּר בְּמִלִּין”, בְּחִינַת שְׁתִיקָה שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל, אֲבָל חַג הַמַּצּוֹת נִקְרָא “פֶּסַח” – ‘פֶּה סָח’, כִּי אֲזַי בִּתְחִלַּת הַתְּשׁוּבָה עִקַּר הַתִּקּוּן לִזְכּוֹת לְדִבּוּר כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּאִין מֵחָמֵץ דַּיְקָא וּבְפֶסַח אוֹכְלִין מַצָּה דַּיְקָא. כִּי חָמֵץ וּמַצָּה הֵם בְּחִינַת בְּהֵמָה וְאָדָם [כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בַּמַּאֲמָר “שָׁאֲלוּ אֶת ר’ יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא” סִימָן נז], שֶׁחָמֵץ בְּחִינַת אֵין לוֹ פֶּה, שֶׁעַל זֶה מְרַמֵּז הַחֵית שֶׁל חָמֵץ, בְּחִינַת (בראשית ב, יט) “חַיַּת הַשָּׂדֶה”, אֲבָל מַצָּה, שֶׁהִיא בְּ’הֵא’, הִיא בְּחִינַת ה’ מוֹצְאוֹת הַפֶּה. וְהַכֹּל תָּלוּי בַּדַּעַת, כִּי הַדִּבּוּר תָּלוּי בַּדַּעַת, כַּמּוּבָא, דְּהַיְנוּ הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת יֵשׁ לוֹ דִּבּוּר וּלְהֶפֶךְ בְּהֵמָה. וְחָמֵץ הוּא בְּחִינַת חִמּוּץ הַמַּחֲשָׁבָה, בְּחִינַת פְּגַם הַדַּעַת, עַל-כֵּן הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַדִּבּוּר, בְּחִינַת בְּהֵמָה, אֲבָל מַצָּה הוּא דַּעַת, בְּחִינַת ה’ הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר ה’ מוֹצְאוֹת הַפֶּה, בְּחִינַת אָדָם. וְעַל-כֵּן בְּפֶסַח, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַתְּשׁוּבָה, אֲזַי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא מַצָּה, דְּהַיְנוּ לָצֵאת מֵחָמֵץ לְמַצָּה, מִבְּהֵמָה לְאָדָם, לְתַקֵּן הַדִּבּוּר, לְתַקֵּן הַדַּעַת לִבְלִי לְהַחְמִיץ הַמֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בִּתְחִלַּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עִקַּר הַתִּקּוּן לִבְלִי לְהַחְמִיץ הַמֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, בְּהִרְהוּרִים וְתַאֲווֹת רָעוֹת שֶׁמִּתְגַּבְּרִין עָלָיו אָז עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא נִטְהַר עֲדַיִן, וְתִקּוּנוֹ שֶׁיְּשַׁבֵּר הֶחָמֵץ, דְּהַיְנוּ חִמּוּץ הַמַּחֲשָׁבָה וְלִבְרֹחַ מִשָּׁם וְלִזְכּוֹת לְמַצָּה, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַדַּעַת, תִּקּוּן הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל, אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּטְהָרִין וְנִתְקַדְּשִׁין לְגַמְרֵי עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה כְּתִקּוּנוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירָה, אֲזַי זוֹכִין לְשָׁבוּעוֹת לְתַכְלִית הַהַשָּׂגָה בְּחִינַת כֶּתֶר. וַאֲזַי עִקַּר הַתִּקּוּן בִּבְחִינַת ‘רָץ לַאֲחוֹרֶיךָ’ (סֵפֶר יְצִירָה), בִּבְחִינַת הַמְתֵּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ”ל, וְשָׁם בְּחִינַת חָמֵץ הוּא בְּחִינַת עִקַּר הַתִּקּוּן, דְּהַיְנוּ לְהַחְמִיץ הַמֹּחַ דַּיְקָא וְלִשְׁהוֹת וְלַעֲמֹד לִבְלִי לָרוּץ, שֶׁלֹּא לָצֵאת לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב שֶׁל הַמֹּחִין שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁהוֹת וּלְהַמְתִּין כָּךְ שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָמֵץ, שֶׁהוּא עַל-יְדֵי שְׁהִיָּה וְזֶה צְרִיכִין בְּשָׁבוּעוֹת דַּיְקָא כַּנַּ”ל. אֲבָל מַצָּה הִיא דַּיְקָא עַל-יְדֵי חִפָּזוֹן, שֶׁצְּרִיכִין לְמַהֵר שֶׁלֹּא תַּחְמִיץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז, ג): “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כִּי בְּחִפָּזוֹן יָצָאתָ מִמִּצְרַיִם”. כִּי כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא צְרִיכִין לְחִפָּזוֹן גָּדוֹל לִבְרֹחַ מֵחִמּוּץ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא יִתְחַמֵּץ מַחֲשַׁבְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם בְּהִרְהוּרִים וְכַיּוֹצֵא, שֶׁבָּא מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁרוֹדֶפֶת אַחֲרָיו בִּתְחִלַּת הַתְּשׁוּבָה, אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַתִּקּוּן וּמַכְנִיעַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְגַמְרֵי, וַאֲזַי זוֹכֶה לְהַשָּׂגָה אֲזַי תִּקּוּנוֹ דַּיְקָא עַל-יְדֵי בְּחִינַת חִמּוּץ הַמַּחֲשָׁבָה עַל-יְדֵי שְׁהִיָּה שֶׁשּׁוֹהֶה וְאֵינוֹ מְמַהֵר לָרוּץ לְפָנָיו בִּבְחִינַת הַמְתֵּן, בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן בְּשָׁבוּעוֹת מַקְרִיבִין חָמֵץ דַּיְקָא כַּנַּ”ל:

ד וְעַל-כֵּן יְמֵי הַסְּפִירָה הֵם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ד, ל): “וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹהֶיךָ”, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, כִּי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם]. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי שַׁבָּת נִתְתַּקְּנִין יְמֵי הַחֹל, כִּי יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא שַׁבָּת, הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁמְּתַקֵּן כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְעַל-כֵּן כָּל הַשִּׁבְעָה יָמִים שַׁבָּת אַחַת. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹצִין לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה, צְרִיכִין שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת דַּיְקָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁבָּת אַחַר שַׁבָּת, תְּשׁוּבָה אַחַר תְּשׁוּבָה עַד שֶׁזּוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁנַּעֲשִׂין כָּל הַשַּׁבָּתִים כָּל הַתְּשׁוּבוֹת בִּבְחִינַת שֵׁשֶׁת יָמִים, עַד שֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת שַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁמְּתַקֵּן הַכֹּל, דְּהַיְנוּ שַׁבָּת הַשְּׁבִיעִית, שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה עַל הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁמְּתַקֵּן כָּל הַתְּשׁוּבוֹת וַאֲזַי הַתְּשׁוּבָה בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה וַאֲזַי זוֹכִין לְשָׁבוּעוֹת בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁנִּזְכָּר ‘שַׁבָּת’ בִּתְחִלַּת הַסְּפִירָה וּבְסוֹפָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג, טו): “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת וְכוּ’ עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת תִּסְפְּרוּ”. בְּחִינַת שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת הַנַּ”ל, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן תֵּכֶף בְּשָׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְפִירָה זָכוּ לְשַׁבָּת, כִּי שַׁבָּת בְּמָרָה נִצְטַוּוּ (סנהדרין נו:), וְהֵם בָּאוּ לְמָרָה תֵּכֶף אַחַר קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁהָיָה בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ וְנִצְטַוּוּ עַל הַשַּׁבָּת בְּשָׁבוּעוֹת בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁתֵּי שַׁבָּתִים, בְּחִינַת שְׁתֵּי הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל. שֶׁשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹן נַעֲשֶׂה מִשִּׁבְעָה יָמִים, הַיְנוּ הַתְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה וְשַׁבָּת שְׁנִיָּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בְּחִינַת שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, עַל-יְדֵי בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כַּנַּ”ל, עַד שֶׁזּוֹכִין לְתַכְלִית הַהַשָּׂגָה שֶׁהִיא תַּכְלִית הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם וַאֲזַי זוֹכִין לַיּוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹבֵל שֶׁבָּא אַחַר שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִים גַּם כֵּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעַר הָעֶלְיוֹן תַּכְלִית הַהַשָּׂגָה שֶׁשָּׁם בְּתַכְלִית עִקַּר הַתִּקּוּן בִּבְחִינַת הַמְתֵּן, בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע כַּנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי שַׁבָּתִים שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת קיח:): ‘אִלְמָלֵא שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מִיָּד הָיוּ נִגְאָלִין’. כִּי הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נט, כ): “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע”. וּשְׁלֵמוּת הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׁנֵי שַׁבָּתִים, דְּהַיְנוּ תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים יב, ז) “מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם” – ‘שֶׁבַע פְּעָמִים שֶׁבַע’ (ראש השנה כא:), בְּחִינַת (שמות לא, טו) “שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה עַד שֶׁעוֹשִׂין שַׁבָּת לְשִׁבְעָה שַׁבָּתִים כְּמוֹ הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא לְשִׁבְעָה יָמִים כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ תַּכְלִית הַזִּקּוּק וְהַצֵּרוּף, תַּכְלִית הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ”ל:

[שַׁיָּךְ לְעֵיל]

וְעַל-כֵּן בִּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה כְּתִיב (ישעיה נב, יב): “כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵצֵאוּ וְכוּ’ כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה’ וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. כִּי בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא הָיָה הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת וַעֲדַיִן רָדְפוּ הַמִּצְרִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא אַחֲרֵיהֶם אָז הֻצְרְכוּ לָצֵאת בְּחִפָּזוֹן, לִבְרֹחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם מְהֵרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ הַמֹּחַ כַּנַּ”ל, אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁנִּזְכֶּה לְתַכְלִית הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת וַאֲזַי יִהְיֶה הַכְנָעַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּשְׁלֵמוּת וַאֲזַי יִזְכּוּ לְתַכְלִית הַהַשָּׂגָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יא, ט): “וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה” וְכוּ’ אֲזַי ‘כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצְאוּ’, ‘לֹא בְחִפָּזוֹן’ דַּיְקָא, כִּי בְּתַכְלִית הַהַשָּׂגָה שֶׁהוּא הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַמְתֵּן כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ ‘כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה’ וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל’, הַיְנוּ לִפְנִים מֵרְדִיפַת הַמַּחֲשָׁבָה, כִּבְיָכוֹל, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ הַמְאַסֵּף וּמְקַבֵּץ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא תִּתְפַּשֵּׁט חוּץ לַמְּחִצָּה וְהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אֱלֹהִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַהַשָּׂגָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן ‘לֹא בְּחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ’, ‘לֹא בְחִפָּזוֹן’ דַּיְקָא, כִּי זֶה עִקַּר הַהַשָּׂגָה בִּבְחִינַת הַמְתֵּן כַּנַּ”ל, כִּי אֵין רוֹדֵף אַחַר הַמַּחֲשָׁבָה בְּחִינַת מִצְרַיִם וְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁאֲזַי צָרִיךְ לַחִפָּזוֹן לִבְרֹחַ כַּנַּ”ל, רַק הַשָּׂגָתָם בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת ה’ אֱלֹהִים, בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, בִּבְחִינַת הַמְתֵּן כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּה יִזְכּוּ לֶעָתִיד שֶׁאֲזַי יִתְגַּלֶּה בְּחִינַת שֵׁם מָלֵא, שֶׁהוּא ‘ה’ הוּא הָאֱלֹהִים’. בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: