הלכות ברכת הריח ה

(לְשׁוֹן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן רי”ו)

אָסוּר לֵהָנוֹת מֵרֵיחַ טוֹב עַד שֶׁיְּבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיָּרִיחַ, אֲבָל לְאַחֲרָיו אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּלוּם:

עַל-פִּי הַתּוֹרָה ‘וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי’ (בסימן סו) עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת ד מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם דְּבָרִים נִפְלָאִים כַּמָּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר לְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְמֹר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְכוּ’, וּבִפְרָט לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל קְדֻשָּׁתוֹ וְחִיּוּתוֹ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב מַה שֶּׁכָּתַב עַל מַאֲמַר הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ: ‘תִּשְׁעָה נְקוּדִין, תִּשְׁעָה רְקִיעִין’. כִּי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְכוּ’, וְהַנְּקֻדּוֹת נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין שֶׁחוֹשְׁקִין לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת (שיר השירים א, יא): “נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף” וְכוּ’. וְעִקַּר הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַמְנִיעוֹת שֶׁמַּזְמִינִין לוֹ וְכוּ’. וְכָל מַה שֶּׁהַנֶּחֱשָׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאֲזַי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן מִתְגַּבְּרִין כְּנֶגְדּוֹ וּמִתְפַּשְּׁטִין לְפָנָיו הַמְנִיעוֹת בְּיוֹתֵר, כִּי הַמְנִיעוֹת הֵם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק וְכָל שֶׁהַמְנִיעוֹת גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר כְּמוֹ כֵן מִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר. וְאִם יַחְפֹּץ בְּהָאֱמֶת וְיִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק כְּפִי תֹּקֶף הַמְנִיעוֹת בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת, כִּי הַמְנִיעוֹת לֹא בָּאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כִּי עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין מַמְשִׁיכִין נְקֻדּוֹת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת ‘תִּשְׁעָה נְקוּדִין, תִּשְׁעָה רְקִיעִין’, וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ ‘תִּשְׁעָה נְקוּדִין, תִּשְׁעָה רְקִיעִין’, כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּהַנֶּחֱשָׁק, כִּי יֵשׁ נֶחֱשָׁק לְמַעְלָה מִנֶּחֱשָׁק וְכוּ’ עַד שֶׁיֵּשׁ נֶחֱשָׁק שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמַץ, בְּחִינַת קְמִיץ וּסְתִים, שֶׁשָּׁם מִשְׁתַּטְּחִין הַמְנִיעוֹת בְּיוֹתֵר מְאֹד מְאֹד, וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ יְכוֹלִין לְהָבִין מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק. וְאִם יִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק כְּפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת וְיַגִּיעַ אֶל הַנֶּחֱשָׁק הַזֶּה, כִּי הַכְּלָל שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם חוֹשֵׁק בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי יוּכַל לְגָמְרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

א וְזֶה כְּלַל כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא רַק בִּשְׁבִיל זֶה לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת. כִּי זֶה כָּל מַעֲלַת הָאָדָם שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מֵהַכֹּל אֲפִילּוּ מִמַּלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְכוּ’ וּבוֹ תְּלוּיִים כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְכָל עֹצֶם גְּדֻלַּת מַעֲלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא מַה שֶּׁהוּא בְּזֶה הָעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה וְהַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא מָלֵא מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת מִלְּהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ, וְהָאָדָם נִבְרָא לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַהֲסָתוֹת וְהַפִּתּוּיִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם הֵם מְנִיעוֹת מִלְּהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּלְשַׁבְּרָם וּלְבַטְּלָם עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק אֶל הָאֱמֶת. וּמֵחֲמַת זֶה שָׂגְבָה מַעֲלָתוֹ מְאֹד. וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְהוֹצִיא כָּל דָּבָר מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ בָּרָא כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁתִּהְיֶה חֲסֵרָה עַד שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב, ג): “אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת”, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶׂה וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ב”ר יא, ו) שֶׁהַכֹּל צָרִיךְ תִּקּוּן וּגְמָר עַל-יְדֵי הָאָדָם, כִּי הַחִטִּין צְרִיכִין לִטְחֹן, הַתֻּרְמְסִין וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲסֹק בָּזֶה בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כָּל הַבְּרִיאָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן גְּמַר כָּל דָּבָר נִשְׁאָר עֲדַיִן בְּכֹחַ עַד שֶׁיּוֹצִיאוֹ הָאָדָם דַּיְקָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כְּגוֹן: כָּל הַצְּמָחִים שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּזַרְעָם לְהוֹצִיא כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲסֹק לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ עַד שֶׁתִּגְדַּל הַתְּבוּאָה וְתֵצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְאַחַר-כָּךְ לִקְצֹר הַתְּבוּאָה וְלִטְחֹן וְכוּ’ עַד שֶׁיִּגְמֹר מְלָאכוֹת הַפַּת. וְכֵן בִּלְבוּשִׁים וּבְכָל הַדְּבָרִים.

וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּגַשְׁמִיּוּת כֵּן הוּא בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לְשׁוּם דָּבָר וְאֵין נִמְשָׁךְ בּוֹ שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ עַד שֶׁבָּא הָאָדָם וּמִתְפַּלֵּל עָלָיו וְעוֹבֵד ה’ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הַדָּבָר, וְאָז דַּיְקָא נִשְׁלָם חִיּוּת הַדָּבָר בְּרוּחָנִיּוּת, כִּי הַכֹּל נִשְׁלָם עַל-יְדֵי הָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ כָּל הַצְּמָחִים לֹא יָצְאוּ בָּאָרֶץ עַד שֶׁבָּא הָאָדָם וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י עַל פָּסוּק (בראשית ב, ה): “וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָּאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמַח, כִּי לֹא הִמְטִיר ה’ אֱלֹהִים, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה”. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם: וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם א, יא): “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ” וְכוּ’ עַל פֶּתַח קַרְקַע עָמְדוּ עַד שֶׁבָּא אָדָם וְכוּ’ וְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, עַיֵּן שָׁם.

נִמְצָא, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לְהַשְׁלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל הַבְּרִיאָה. וְזֶהוּ אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת נְקֻדּוֹת שֶׁנַּעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין שֶׁנַּעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַמְנִיעוֹת דַּיְקָא כַּנַּ”ל. עַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו מְנִיעוֹת רַבּוֹת כָּל יְמֵי חַיָּיו, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק יוֹתֵר כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יַמְשִׁיךְ נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

ב וְעִקַּר כֹּחַ הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת רֵיחַ טוֹב בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא חִיּוּת הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות מג:): ‘אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ? זֶה הָרֵיחַ’. כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק בִּשְׁעַת הַמְנִיעוֹת הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת רֵיחַ. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר כָּל הַמְנִיעוֹת הֵם מְנִיעוֹת הַמֹּחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי תנינא מו), כִּי עִקַּר הַמְנִיעָה מֵחֲמַת שֶׁמְּבַלְבְּלִין מֹחוֹ בְּעַקְמִימוּת וְקֻשְׁיוֹת וּבִלְבּוּלִים עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת אוֹ עַל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַעֲלָתָם וְעֹצֶם קְדֻשָּׁתָם שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְכָל טוֹב נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה הָאָדָם רוֹאֶה בְּעֵינָיו גֹּדֶל עֲשִׁירוּתוֹ וְהַצְלָחָתוֹ בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן, בְּוַדַּאי כָּל אָדָם הָיָה נוֹתֵן צְדָקָה הַרְבֵּה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, כִּי כַּמָּה וְכַמָּה הָאָדָם מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וּמוֹצִיא מָמוֹנוֹ וּמַרְבֶּה בְּהוֹצָאוֹת בִּשְׁבִיל סְפֵק רֶוַח, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּעֵינָיו רֶוַח כָּזֶה שֶׁמַּרְוִיחִין עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה, בְּוַדַּאי הָיָה נוֹתֵן צְדָקָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם בְּשִׂמְחָה רַבָּה. וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת.

וְכֵן לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְאַנְשֵׁיהֶם שֶׁיְּכוֹלִים לְקָרֵב אוֹתוֹ לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, וּבָזֶה תָּלוּי כָּל קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ. אִם הָיָה רוֹאֶה נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת הַתִּקְוָה שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדָם לָנֶצַח, בְּוַדַּאי הָיָה מַשְׁלִיךְ הַכֹּל וְהָיָה רָץ אַחֲרֵיהֶם בְּכָל כֹּחוֹ, וְלֹא הָיְתָה שׁוּם מְנִיעָה וַהֲסָתָה וּדְחִיָּה נֶחֱשֶׁבֶת בְּעֵינָיו לִכְלוּם. אֲבָל עִקַּר הַמְנִיעָה הִיא מְנִיעַת הַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין רוֹאִין כָּל זֹאת בְּעֵינָיו בַּתְּחִלָּה, כִּי בִּתְחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה אוֹ לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת אֵינוֹ רוֹאֶה אֲמִתַּת מַעֲלָתָם, וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ כֹּחַ לְהַמְנִיעוֹת לְהִשְׁתַּטֵּחַ כְּנֶגְדּוֹ לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק עַל הַמְנִיעוֹת דַּיְקָא לְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת כַּנַּ”ל. אֲבָל, אִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁהַמְנִיעוֹת מַעֲלִימִין מַעֲלַת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אִם כֵּן מֵהֵיכָן יְקַבֵּל כֹּחַ לְשַׁבְּרָם. אַךְ עִקַּר הַכֹּחַ לְשַׁבְּרָם נִמְשָׁךְ מֵרַחֲמֵי ה’ יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁה’ יִתְבָּרַךְ מֵאִיר מֵרָחוֹק בְּדַעַת כָּל אָדָם שֶׁיִּתְנוֹצֵץ לוֹ הָאֱמֶת מֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת (ירמיה לא, ב): “מֵרָחוֹק ה’ נִרְאָה לִי”. וְזֶהוּ בְּחִינַת הָרְמָזִים הַבָּאִים אֶל הָאָדָם בְּכָל יוֹם שֶׁיִּתְקָרֵב וְיָשׁוּב אֵלָיו. וּמִי שֶׁחָפֵץ בַּחַיִּים בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, הוּא רוֹאֶה מֵרָחוֹק אֲמִתַּת הָאֱמֶת, כִּי הָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ. וְעַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק כְּפִי הַמְנִיעוֹת עַד שֶׁמְּשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת וּמִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת.

וְזֹאת הַבְּחִינָה שֶׁרוֹאֶה הָאֱמֶת מֵרָחוֹק כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק חָזָק לְשַׁבֵּר הַמְנִיעוֹת זֹאת הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב, כִּי עֲדַיִן אֵינוֹ רוֹאֶה הָאֱמֶת מַמָּשׁ כִּי אִם כֵּן לֹא הָיָה מְנִיעָה כְּלָל כַּנַּ”ל, וְהָאָדָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת. רַק זֹאת הָרְאִיָּה וְהַהִתְנוֹצְצוּת מֵרָחוֹק הִיא בִּבְחִינַת רֵיחַ שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ רֵיחַ טוֹב מֵהָאֱמֶת ‘כְּמָאן דְּאָרַח רֵיחָא’ (זוהר פקודי רלט.) בִּבְחִינַת (פרקי דרבי אליעזר כה) רֵיחַ טוֹב קָלַט. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שיר השירים יא, ג): “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל-כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ”, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י עַל הָרְחוֹקִים הַבָּאִים לָשׁוּב וּלְהִתְגַּיֵּר כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ שָׁם “עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ” – בָּא יִתְרוֹ וְנִתְגַּיֵּר, בָּאָה רָחָב וְנִתְגַּיְּרָה.

וְזֶהוּ: “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים” וְכוּ’ – דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא “עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ” – שֶׁבָּאִים הָרְחוֹקִים וְשָׁבִים לַה’ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ יִתְרוֹ וְכוּ’. כִּי עִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת שֶׁלָּהֶם הָעֲצוּמוֹת הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת רֵיחַ כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁה’ יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עֲלֵיהֶם וּמֵאִיר עֲלֵיהֶם מֵרָחוֹק רְמָזִים שֶׁיִּתְנוֹצֵץ לָהֶם הָאֱמֶת מֵרָחוֹק וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. וְזֶהוּ שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה (שם ד): “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה”, כִּי הַיְנוּ הָךְ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם: אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִשְּׁלוּחֶיךָ רֶמֶז שֶׁאָמַרְתָּ לְמָשְׁכֵנִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה וְכוּ’. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז רְמָזִים מֵרָחוֹק לְהָאָדָם שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו וּמִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת רָץ אַחֲרָיו מִיָּד בִּבְחִינַת “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה”. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רֵיחַ ‘כְּמָאן דְּאָרַח רֵיחָא’, בְּחִינַת “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים” וְכוּ’, עַל-כֵּן “עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ” שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְקָרְבִים הָרְחוֹקִים כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן נִסְמְכוּ זֶה לָזֶה וְכַנַּ”ל:

ג וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי קֹדֶם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַדָּבָר וּמוֹדִים שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתוֹ, קֹדֶם לָזֶה אֵין שְׁלֵמוּת לְהַדָּבָר, וְאֵין נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי הַכֹּל נִבְרָא לִכְבוֹדוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ וִיבָרְכוּ אוֹתוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי טז, ד): “כָּל פֹּעַל ה’ לְמַעֲנֵהוּ” וְכוּ’. כִּי כְּשֶׁמְּבָרְכִין עַל הַפְּרִי ‘בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ’ אוֹ ‘בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה’ וְכַיּוֹצֵא, בָּזֶה מַמְשִׁיכִין עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּרִיאַת אוֹתָהּ הַפְּרִי וּכְאִלּוּ עַכְשָׁו נִבְרֵאת הַפְּרִי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עָלֶיהָ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ שְׁלֵמוּת חִיּוּתָהּ דִּקְדֻשָּׁה. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הַבְּרָכָה הוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁמּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שְׁלֵמוּת חִיּוּתוֹ כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות לה.): כְּתִיב (תהלים כד, א): “לַה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ”, וּכְתִיב (שם קטו, טז): “וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם”, כָּאן – קֹדֶם בְּרָכָה, וְכָאן – לְאַחַר בְּרָכָה. כִּי קֹדֶם בְּרָכָה כְּאִלּוּ הַכֹּל עֲדַיִן בְּכֹחַ ה’ בִּבְחִינַת ‘לַה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ’ שֶׁהַכֹּל עֲדַיִן שֶׁל ה’, כִּי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא יָצָא עֲדַיִן מִכֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֲבָל לְאַחַר בְּרָכָה אָז דַּיְקָא ‘וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם’, כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְאָז שַׁיָּךְ הַכֹּל לִבְנֵי-אָדָם, דְּהַיְנוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם קְרוּיִים אָדָם (יבמות סא.) כִּי הֵם הוֹצִיאוּ הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּנַּ”ל:

ד וְזֶה בְּחִינַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה, כִּי כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ תַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא וְיָצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּרָא ה’ יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל יָצְאוּ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁמַּשְׁלִים אוֹתָם וְחוֹזֵר וּמַעֲלֶה אוֹתָם עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ לִמְקוֹרָם וְשָׁרְשָׁם, שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִיתָם, כִּי תַּכְלִית כָּל הַדְּבָרִים הוּא כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵד בַּכֹּחַ הַזֶּה אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבָּזֶה מַעֲלֶה אוֹתָם לְשָׁרְשָׁם וְתַכְלִיתָם. וְעִקַּר תַּכְלִית עֲבוֹדַת הָאָדָם הוּא הָרָצוֹן, לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הָרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים כַּמְבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים (שיחות הָרַ”ן נא). וְזֶה תַּכְלִית כָּל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, כִּי הַהַתְחָלָה הִיא מֵרָצוֹן, וְהַסּוֹף וְהַתַּכְלִית הוּא שְׁלֵמוּת הָרָצוֹן, בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, שֶׁשָּׁם הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ וּכְלַל נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת (זוהר יתרו פח:).

וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה שֹׁרֶשׁ וַאֲחִיזָה בְּנִשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, וְשָׁם עִקַּר תַּכְלִיתוֹ וְסוֹפוֹ עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ וְתוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו וְכַנַּ”ל. כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעִקַּר הַהַתְחָלָה עַל-יְדֵי הָרָצוֹן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְשַׁבֵּר מְנִיעוֹת הַגּוּף שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים וְכוּ’, כִּי אִם עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין וְכוּ’ וְכַנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּמוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְגוֹמְרִין הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת, עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַפְּעֻלָּה שֶׁפּוֹעֲלִין עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה הוּא מַה שֶּׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה לְהִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָדָשׁ וְחָזָק יוֹתֵר לַה’ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק וְיִרְצֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר. כִּי כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וְכָל הַמִּצְווֹת הֵם אֶחָד כַּיָּדוּעַ, וְכֻלָּם נִמְשָׁכִין מִמְּקוֹר הָרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ וּכְלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְכָל נַפְשׁוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְשָׁם עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי תּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו דְּהַיְנוּ שֶׁיֻּכְלַל בִּבְחִינַת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הָרָצוֹן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַרְבַּע מֵאוֹת עָלְמִין דְּכִסּוּפִין דְּיָרְתִין צַדִּיקַיָּא לֶעָתִיד לָבֹא (זוהר נָשֹׂא קכח:). אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָהֶם:

ה וְזֶה בְּחִינַת (אבות ד, ב): ‘הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה’, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂין אֵיזֶה מִצְוָה זוֹכִין לְרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר לַה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶהוּ הַתַּכְלִית וְהַשָּׂכָר שֶׁל הַמִּצְוָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן ‘מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה’, כִּי נִכְנָעִין וְנִתְבַּטְּלִין הַמְנִיעוֹת שֶׁמּוֹנְעִין מֵהַמִּצְוָה הַשְּׁנִיָּה עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן שֶׁזָּכָה עַל-יְדֵי מִצְוָה הָרִאשׁוֹנָה כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְנִיעוֹת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן ‘מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה’ וְכַנַּ”ל. וְכֵן לְהֵפֶךְ ‘עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה’, כִּי עַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה שֶׁהִיא עַל-יְדֵי שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עָלָיו הַמּוֹנְעִים שֶׁהֵם הַמְּסִיתִים וְהַמְפַתִּים עַד שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ מִדַּעְתּוֹ עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל לְהִתְגַּבֵּר בְּתֹקֶף הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עֲלֵיהֶם עַד שֶׁעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, עַל-יְדֵי-זֶה הִתְגַּבְּרוּ בְּיוֹתֵר הַמְנִיעוֹת כִּי כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְעַל-כֵּן ‘עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה’ עַל-יְדֵי שֶׁנֶּחֱלָשׁ הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה. וְזֶהוּ: ‘שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה’, כִּי עִקַּר הַשָּׂכָר שֶׁל הַמִּצְוָה, הִיא מִצְוָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁרָצָה שֶׁזֹּאת הַמִּצְוָה תִּהְיֶה כָּךְ וְזֹאת הַמִּצְוָה כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן לד). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ספרי פרשת פנחס): ‘נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי’. וְעַל-כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לָשׁוּב מִכָּל הָעֲבֵרוֹת אִם יִרְצֶה בֶּאֱמֶת, כִּי עִקָּר הוּא הָרָצוֹן. וְתֵכֶף כְּשֶׁיִּתְגַּבֵּר וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְצוֹנוֹת חֲזָקִים דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקָיו וְלֹא יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן בְּוַדַּאי יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמְנִיעוֹת הַבָּאִים עַל-יְדֵי הָעֲבֵרוֹת וְחַטְּאוֹת נְעוּרִים שֶׁלּוֹ. וּבְוַדַּאי יְשַׁבֵּר כֻּלָּם וְיִזְכֶּה לְחַיִּים נִצְחִיִּים.

כִּי עִקַּר פְּגַם הָעֲבֵרָה הוּא מַה שֶּׁנֶּחֱלָשׁ הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה ‘עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה’, וְעַל-כֵּן נִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִמַּה שֶּׁנִּלְכַּד בּוֹ. אֲבָל הַבְּחִירָה חָפְשִׁיִּית תָּמִיד. וּתְשׁוּבָה קָדְמָה לָעוֹלָם (פסחים נד.). וְה’ יִתְבָּרַךְ נָתַן כֹּחַ בָּאָדָם שֶׁאֲפִילּוּ אַחַר כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַחֲטָאִים חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לוֹ כֹּחַ עֲדַיִן לְהִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת וְיִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הִזְהִיר הַתַּנָּא: ‘הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה’ וְכוּ’, ‘רָץ’ דַּיְקָא – כִּי צְרִיכִין לָרוּץ לְמִצְוָה בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל, כִּי זֶה סִימָן עַל תֹּקֶף חִשְׁקוֹ וּרְצוֹנוֹ הֶחָזָק. וְעַל-כֵּן ‘רָץ’ לְשׁוֹן ‘רָצוֹן’, בְּחִינַת: “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה”, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ גַּם לְשׁוֹן רָצוֹן כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּשֵׁם צַדִּיק אֶחָד וְקַלְסֵהּ. כִּי שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי הָרִיצָה וְהַזְּרִיזוּת הַגְּדוֹלָה לִדְבַר מִצְוָה זֶה סִימָן עַל תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת וְכוּ’ וְכַנַּ”ל:

ו וְזֶה בְּחִינַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל דָּבָר שֶׁאוֹכְלִין, כִּי הַבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה הִיא בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מַמְשִׁיךְ שְׁלֵמוּת חִיּוּתָהּ שֶׁל הַפְּרִי שֶׁמְּבָרֵךְ עָלֶיהָ, וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בְּרָאָהּ עַתָּה מֵחָדָשׁ כַּנַּ”ל. וְאַחַר-כָּךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי לַחֲזֹר וּלְהַעֲלוֹת הַפְּרִי לְתַכְלִיתָהּ וְשָׁרְשָׁהּ, כִּי בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה מְבָרְכִין עַל שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם בְּזֹאת הַפְּרִי וְהַמַּאֲכָל, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ‘בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְכוּ’ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם’ וְכוּ’. וְכֵן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְזֶהוּ הַתַּכְלִית שֶׁל הַמַּאֲכָל, כִּי תַּכְלִיתוֹ כְּשֶׁמְּחַיֶּה אֶת הָאָדָם שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ כֹּחַ בְּהָאָדָם לַעֲבֹד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו. וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא מַה שֶּׁמִּתְחַזֵּק בְּרָצוֹן חָזָק לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ הַתַּכְלִית שֶׁל הַפְּרִי שֶׁנִּכְלָל בְּהָאָדָם וְהֶחֱיָה אוֹתוֹ עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי-זֶה לְרָצוֹן חָדָשׁ חָזָק יוֹתֵר לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם כַּנַּ”ל, כִּי הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן כַּנַּ”ל, כִּי שָׁם שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא לְשׁוֹן רָצוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כג, ח): “אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם” וְכַנַּ”ל. וְכֵן כָּתַב אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּהַתּוֹרָה ‘כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם’ (ליקוטי תנינא ז) שֶׁעַל-יְדֵי הָאֲכִילָה זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, עַיֵּן שָׁם, הַיְנוּ כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה הוּא כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַפְּרִי לְשָׁרְשָׁהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת רָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי זֹאת הַפְּרִי וְהַמַּאֲכָל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִין כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְזוֹכִין לַעֲבוֹדַת ה’ כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן עַל הָרֵיחַ אֵין צְרִיכִין לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, כִּי כָּל הָרָצוֹן וְהַתְּשׁוּקָה וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְשַׁבְּרִין הַמְנִיעוֹת הוּא בִּבְחִינַת רֵיחַ, בִּבְחִינַת “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים” כַּנַּ”ל (אוֹת ב). כִּי בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה צְרִיכִין לְבָרֵךְ גַּם עַל הָרֵיחַ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כְּדֵי לְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּתוֹ עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה כַּנַּ”ל, אֲבָל תֵּכֶף שֶׁנִּשְׁלָם הָרֵיחַ טוֹב עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה אֵין צְרִיכִין לְבָרֵךְ עוֹד בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם עַל-יְדֵי-זֶה לְרָצוֹן וְחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל, כִּי הָרֵיחַ טוֹב בְּעַצְמוֹ הוּא בִּבְחִינַת רָצוֹן וְחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק בִּשְׁעַת הַמְנִיעוֹת הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת רֵיחַ ‘כְּמָאן דְּאָרַח רֵיחָא’ כַּנַּ”ל, וּמִשָּׁם שֹׁרֶשׁ הָרֵיחַ. עַל-כֵּן אֵין צֹרֶךְ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְכַנַּ”ל:

ז וְזֶה בְּחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. כִּי עִקַּר הָרָצוֹן זוֹכִין עַל-יְדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין לַה’ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (תהלים פה, ב): “רָצִיתָ ה’ אַרְצֶךָ”. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל שֶׁנִּקְרֵאת ‘אֶרֶץ’ עַל שֵׁם הָרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ב”ר יג, יב): ‘לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ? שֶׁהִיא מְרַצָּה אֶת פֵּרוֹתֶיהָ’. וְעַל-כֵּן נִתְבָּרְכוּ כַּמָּה שְׁבָטִים שֶׁאַרְצָם מְלֵאָה רָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג, כג): “נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן” וְכוּ’, וּכְתִיב (שם פסוק טז): “וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה” [וּשְׁבָטִים שֶׁלֹּא נִתְבָּרְכוּ בָּזֶה הֲרֵי כְּלָלָם יַעֲקֹב זֶה בָּזֶה, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָחוּלוּ עַל כֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם (בראשית מט, כח). וְכֵן הוּא בְּבִרְכַּת מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה מֵעֵין בִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם (דברים שָׁם, יג)]. כִּי עִקַּר הָרָצוֹן הֶחָזָק וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זוֹכִין בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׁם מֵאִיר וּמִתְנוֹצֵץ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (כתובות קי:): ‘הַדָּר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַ’ וְכוּ’. כִּי הֶאָרַת הָרָצוֹן הוּא בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב כַּמְבֹאָר לְעֵיל, וְעִקַּר הָרֵיחַ הַטּוֹב הַנִּפְלָא שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִשְׁתּוֹקְקִין וְכוֹסְפִין אֵלָיו בְּרָצוֹן חָזָק בְּלִי שִׁעוּר הוּא רַק בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה עַל שֵׁם רֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַקְּטֹרֶת (בראשית רבה נה, ז).

וְעַל-כֵּן נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה דֶּרֶךְ יְרִיחוֹ דַּיְקָא, שֶׁנִּקְרֵאת יְרִיחוֹ עַל שֵׁם רֵיחַ הַטּוֹב כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל. כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עִקַּר הָרֵיחַ הַטּוֹב בְּחִינַת “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים” שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן הֶחָזָק כַּנַּ”ל. וְגַם בְּחוּץ-לָאָרֶץ מַה שֶּׁזּוֹכִין לִפְעָמִים לְאֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹהוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵיחַ הַטּוֹב ‘כְּמָאן דְּאָרַח רֵיחָא’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹקְקוּת וְרָצוֹן נִפְלָא לַה’ יִתְבָּרַךְ, זֶה נִמְשָׁךְ גַּם כֵּן מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל קְדֻשָּׁתֵנוּ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתָם מַמְשִׁיכִין קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְחוּץ-לָאָרֶץ כַּיָּדוּעַ (ליקוטי מוהר”ן סא). אֲבָל עִקַּר מְקוֹם הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְכֵלָיו וְהָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת וְהַכְּרוּבִים הָעוֹמְדִים בְּבֵית קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן וְהָאַהֲבָה וְהַכִּסּוּפִין הַנִּפְלָאִים שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, בִּבְחִינַת (שיר השירים ג, י): “תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם”. וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הֶאָרַת הָרָצוֹן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם [לֹא בִּשְׁבִיל פְּנִיּוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נִמְצָא עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים]. אֲבָל הַמְנִיעוֹת רַבִּים וַעֲצוּמִים מְאֹד מִלָּבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אַךְ עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק יְכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, בִּפְרָט כִּי הָרְצוֹנוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חֲזָקִים בְּיוֹתֵר, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֵאִיר בּוֹ הֶאָרָה מֵהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל [כַּמְבֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת (הלכות בר”ה ד, יח)], וְעַל-יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק הַבָּא עַל-יְדֵי הַמְנִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת דַּיְקָא כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְדַלֵּג עַל כֻּלָּם וְלָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

וְהַמְרַגְּלִים פָּגְמוּ בָּזֶה, כִּי אָמְרוּ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הַמְנִיעוֹת חֲזָקִים מֵהָרָצוֹן, וְעַל-כֵּן אָמְרוּ תְּחִלָּה שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל “וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְיָהּ” וְאַחַר-כָּךְ סִיְּמוּ בְּהַמְנִיעוֹת הָעֲצוּמִים לָבוֹא לְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יג, כח כט): “אֶפֶס כִּי עַז הָעָם וְהֶעָרִים גְּדוֹלוֹת בְּצוּרוֹת מְאֹד וְכוּ’ עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב” וְכוּ’, כִּי אָמְרוּ דָּבָר וְהִפּוּכוֹ, כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ “וְזֶה פִּרְיָהּ” זֶה מוֹרֶה עַל גֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר שָׁם, כִּי בְּכָל הַפֵּרוֹת וּבְכָל הַתַּאֲווֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם מְלֻבָּשִׁים אַהֲבוֹת עֶלְיוֹנוֹת וּרְצוֹנוֹת יְקָרִים דִּקְדֻשָּׁה רַק שֶׁצְּרִיכִים לְהַעֲלוֹתָם כַּיָּדוּעַ, וְעַל-כֵּן פֵּרוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מֻבְחָרִים וּגְדוֹלִים וְנִפְלָאִים כָּל כָּךְ זֶה מוֹרֶה עַל גֹּדֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ שָׁם. וְעַל-כֵּן שִׁבְּחָה הַתּוֹרָה אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּפֵרוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח, ח): “אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן” וְכוּ’, כִּי כָּל זֶה מוֹרֶה עַל הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר שָׁם וְכַנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן עַתָּה מְקֻשָּׁר יָפֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ: “וְזֶה פִּרְיָהּ אֶפֶס כִּי עַז הָעָם” – הַיְנוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַפֵּרוֹת טוֹבִים וְנִפְלָאִים מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ מוֹרֶה עַל הֶאָרַת הָרָצוֹן, “אֶפֶס כִּי עַז הָעָם” וְכוּ’ – שֶׁהַמְנִיעוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהֶם. וְזֶה הָיָה עִקַּר הַפְּגָם וְהַכְּפִירָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁכָּפְרוּ בְּחֹזֶק הָרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְשַׁבֵּר עַל יָדוֹ כָּל הַמְנִיעוֹת כַּנַּ”ל, וְהֵם אָמְרוּ הַהֵפֶךְ מִזֶּה מַמָּשׁ, כִּי אָמְרוּ “אֶפֶס כִּי עַז הָעָם” וְכוּ’ – שֶׁהַמְנִיעוֹת גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים מֵהָרָצוֹן עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מֵעֹצֶם הַמְנִיעוֹת, כִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין כֹּחַ לְשַׁבְּרָם עַל-יְדֵי הָרָצוֹן מַה שֶּׁבֶּאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הָיָה הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל מְאֹד וְגָרְמוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת חֻרְבַּן בֵּית רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי (סנהדרין קד:), כִּי כָּל קִיּוּם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא כְּלַל עֲבוֹדַת וּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל הוּא עַל-יְדֵי הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל, כִּי שָׁם בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ כָּל הָרֵיחוֹת וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעוֹלִין לְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט, ה): “לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ”, וְכֵן הַרְבֵּה. וּכְתִיב (במדבר כח, ח): “אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'”. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הָיָה עַל-יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב שֶׁהֶאֱמִינוּ לְדִבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמְנִיעוֹת, אַף-עַל-פִּי שֶׁהַמְנִיעוֹת מִשְׁתַּטְּחִים מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְשַׁבְּרָם אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אָמְרוּ (שם יג, ל): “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ” וְכוּ’ – ‘אֲפִילּוּ אוֹמֵר לָנוּ עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ לַשָּׁמַיִם עָלֹה נַעֲלֶה’ (סוטה לה.). כִּי אֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם, כִּי עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן יְכוֹלִין לְשַׁבֵּר וּלְדַלֵּג עַל הַכֹּל:

ח וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּסְמָךְ פָּרָשַׁת מִנְחוֹת נְסָכִים לְפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים. כִּי קָרְבַּן מִנְחָה הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ב, א): “וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה”, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: ‘לֹא נֶאֱמַר נֶפֶשׁ אֶלָּא בְּמִנְחָה, מִי דַּרְכּוֹ לְהַקְרִיב מִנְחָה? עָנִי, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ’. ‘נֶפֶשׁ’ – זֶה בְּחִינַת רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ. כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת שֶׁסּוֹמְכִין עֲלֵיהֶם וְשׁוֹחֲטִין אוֹתָם וְכוּ’ – זֶה בְּחִינַת זְבִיחַת הַיֵּצֶר כַּמּוּבָא, אֲבָל הַמִּנְחָה אֵין בָּהּ שְׁחִיטָה, וְהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי, ‘אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת’ (נדרים מא.), הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בּוֹ דַּעַת לִזְבֹּחַ אֶת יִצְרוֹ לְגַמְרֵי וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא רוֹצֶה לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה’ נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה עֵצָה שֶׁיַּקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ הַיְנוּ רְצוֹנוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ נֶפֶשׁ שֶׁהוּא קָרְבַּן עָנִי שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם שְׁחִיטָה וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִיא יְקָרָה מְאֹד בְּעֵינֵי ה’ יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק כָּל כָּךְ לַה’ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁגַּם הוּא בַּעֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה אֵינוֹ מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מִלְּהַקְרִיב קָרְבָּן לַה’, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ בְּחִינַת רָצוֹן וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל יִקְרַת קְדֻשַּׁת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות ו:): ‘לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה’. וְהִקְשׁוּ הַפּוֹסְקִים לָמָּה נִקְרֵאת מִנְחָה הֲלֹא גַּם בַּבֹּקֶר הִקְרִיבוּ מִנְחָה, וְתֵרוּצָם דָּחוּק. אַךְ עִקַּר הַמְשָׁכַת הָרָצוֹן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ בִּשְׁעַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁאָז תֻּקְפָּא דְּדִינָא שָׁלְטָא. כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר (חיי שרה קלב:), שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמְנִיעוֹת מֵעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל מְאֹד בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְאַחֵר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה וְהֶחֱמִירוּ בָּזֶה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה (שבת ט:): ‘לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר וְלֹא לֶאֱכֹל וְכוּ’, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ’ וְכוּ’. מֵחֲמַת שֶׁאָז שְׁכִיחִים הַמְנִיעוֹת בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁזְּמַנָּהּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, דְּהַיְנוּ אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם טְרוּדִים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּפַרְנָסָתָם, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְנִיעוֹת מֵה’ יִתְבָּרַךְ. וְאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים וְכִסּוּפִים גְּדוֹלִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ לַה’ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר בַּה’ יִתְבָּרַךְ בְּתוֹךְ הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בְּתוֹךְ תֹּקֶף הַמְנִיעוֹת שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר כַּנַּ”ל. וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל עַל זֶה מְאֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, כִּי הַתְּפִלָּה בְּחִינַת רָצוֹן כִּי הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב (תענית ב.), אַךְ עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן צְרִיכִין בִּשְׁעַת מִנְחָה כַּנַּ”ל. כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה בְּחֹל נִמְשָׁךְ מִמִּנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁאָז עִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן, כִּי אָז רַעֲוָא דְּרַעֲוִין כַּיָּדוּעַ בַּזוֹהַר[1]. וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת זֹאת הַתְּפִלָּה דַּיְקָא בְּשֵׁם מִנְחָה, כִּי אָז צְרִיכִין בְּיוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ רְצוֹנוֹת חֲזָקִים לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִנְחָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְנָחוֹת לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים כִּי בְּחִינַת מְנָחוֹת הֵם תִּקּוּן הַמְרַגְּלִים שֶׁפָּגְמוּ בָּרָצוֹן כַּנַּ”ל. כִּי עַל-יְדֵי קָרְבַּן מִנְחָה מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ”ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה סוֹף כָּל סוֹף יִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְנָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ בְּקָרוֹב אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

[1] יִתְרוֹ שָׁם. נָשֹׂא קכט. הַאֲזִינוּ רפח: