הלכות ברכת הפירות ה

עִנְיַן בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת וּצְרִיכִין לְהַקְדִּים לְבָרֵךְ עַל פֵּרוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל:

עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן פח מְבֹאָר שָׁם שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים אֲבוּדִים וְכוּ’. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פְּרִי קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה וְכוּ’, כִּי יָכוֹל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ, אַךְ עִם כָּל זֶה אִם מְבָרֵךְ הַבְּרָכָה שֶׁעַל הַפְּרִי בְּכַוָּנָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, אֲזַי יוּכַל לְהִנָּצֵל מִזֶּה. וְגַם אִם הוּא חָזָק יוֹתֵר יוּכַל לִמְצֹא שָׁם אֲבֵדוֹת וְכוּ’. וְעַיֵּן שָׁם מֵעִנְיַן הַמַּלְאָךְ וְכוּ’ וְכֻלָּם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת וְהֵם עוֹמְדִים וְחוֹפְרִים וּמְבַקְּשִׁים תָּמִיד אַחַר אֲבֵדוֹת. וְהֵם תּוֹקְעִים תַּרַ”תּ[1], וּכְשֶׁהֵם מוֹצְאִים אֵיזֶה אֲבֵדָה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. כִּי יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים אֲבוּדִים, הַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹבְדִים אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה עַל-יְדֵי הַתַּאֲווֹת. בִּבְחִינַת (תהלים קיב, י): “תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד” וְכוּ’.

וְעַיֵּן שָׁם בַּסִּימָן הַקּוֹדֵם (סימן פז) מֵעִנְיַן כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית. וְעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לִמְצֹא זִוּוּגוֹ וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ וְכוּ’, שֶׁזֶּהוּ הַסּוֹד שֶׁמָּסַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר כְּשֶׁהָלַךְ לְבַקֵּשׁ הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם עִנְיָן הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא הַזֶּה. וְאָמַר שֶׁכָּל הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ עִנְיַן כַּוָּנַת אֱלוּל שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית וְכוּ’, וְעִנְיַן הַפֵּרוֹת הַנַּ”ל, וְעִנְיַן הַמַּלְאָךְ וְכוּ’ – הַכֹּל אֶחָד. וְיֵשׁ בָּזֶה רָזִין עִלָּאִין נִפְלָאִים וְנֶעְלָמִים מְאֹד מְאֹד:

א וְהִנֵּה מְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת עִנְיַן בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת, וְכַמָּה וְכַמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִמְצֹא בְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנֶּעְלָמִים שָׁם כַּמּוּבָן לְעֵיל, כִּי גַּם כְּשֶׁנִּזְהָר וְאֵינוֹ אוֹכֵל הַפְּרִי עַד שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה הֵיטֵב, אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם שָׁם יֵשׁ נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַרְבֵּה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד לְבַקְּשָׁם הֵיטֵב, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה לְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶאֱבָדִים וְנִדָּחִים, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְבַקְּשָׁם וּלְחַפְּשָׂם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּבִפְרָט אִם כְּבָר חָטָא וּפָגַם כְּפִי מַה שֶּׁפָּגַם, וּבִפְרָט פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה חָזַר וְאִבֵּד בְּעַצְמוֹ אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה, כַּמּוּבָן שָׁם שֶׁעִקַּר הָאֲבֵדוֹת הוּא עַל-יְדֵי תַּאֲווֹת, וְעִקָּר עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַנִּדָּחִים וְנֶאֱבָדִים. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לָחוּס עַל חַיָּיו לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחַר הָאֲבֵדוֹת הָאֵלּוּ. וּכְשֶׁיְּבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ הֵיטֵב בְּוַדַּאי יִמְצָא, כִּי יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי אַל תַּאֲמִין (מגילה ו:). וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל הָעֲוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל, ב-ד): “וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹהֶיךָ וְכוּ’. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ”. וּכְתִיב (שם ד, כט): “וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ”. וּכְתִיב (משלי ב, ד-ה): “אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכֶּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים וְגוֹ’ אָז תָּבִין יִרְאַת ה'”. כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ מְאֹד מְאֹד אַחַר דַּרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רָחוֹק מֵה’ יִתְבָּרַךְ הוּא מֵחֲמַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה כְּשֶׂה אֹבֵד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא דֶּרֶךְ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, קעו): “תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד” וְכוּ’. וּכְתִיב (שם לא, יג-יד): “הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד וְגוֹ’ לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ”.

וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לִתְשׁוּבָה, כִּי הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁאָז תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא, כִּי עַל-יְדֵי מַה שֶּׁאָנוּ תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר, עַל-יְדֵי-זֶה מְעוֹרְרִין בְּיוֹתֵר וְנוֹתְנִים כֹּחַ לְהַמַּלְאָכִים הַנַּ”ל שֶׁאוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת, שֶׁיַּעַסְקוּ בְּיָדָם בְּיוֹתֵר לְחַפֵּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁבָּאִין לָהֶם עַל-יְדֵי הַתַּאֲווֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אוֹבְדִין מַה שֶּׁאוֹבְדִין רַחֲמָנָא לִצְלַן, בִּבְחִינַת: “תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד”. וְעַל-כֵּן הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם שָׁבִין בִּתְשׁוּבָה כְּלָל נֶאֱמַר בָּהֶם (שם סח, ג): “יֹאבְדוּ רְשָׁעִים” וְכוּ’, וּכְתִיב (שם א, ו): “דֶּרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד”. אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ חָמַל עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ רִאשׁוֹן לִתְשׁוּבָה, וְצִוָּנוּ לִתְקֹעַ אָז בְּשׁוֹפָר, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת שֶׁאִבֵּד כָּל אָדָם עַל-יְדֵי תַּאֲווֹתָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהַתִּקּוּן כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן מְבַקְּשִׁין בְּבִרְכַּת שׁוֹפָרוֹת דַּיְקָא עַל קִבּוּץ הַנִּדָּחִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ‘תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ’ וְכוּ’. וְכֵן בְּכָל יוֹם בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִתְפַּלְּלִין עַל קִבּוּץ נִדָּחִים וּמַתְחִילִין ‘תְּקַע בְּשׁוֹפָר’ וְכוּ’, כִּי עִקַּר קִבּוּץ נִדָּחִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל הוּא עַל-יְדֵי שׁוֹפָר כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא, כִּי כָּל הָאֲבֵדוֹת הֵם אֵצֶל הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר חִפְּשׂוּ הַרְבֵּה אַחַר אֲבֵדָתָם עַד שֶׁמָּצְאוּ כֻּלָּם. וְגַם מָצְאוּ כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וְכוּ’ (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּסִימָן קפח לִקּוּטֵי חֵלֶק א, עַיֵּן שָׁם). וְעַל-כֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר, שֶׁאָז הַתְחָלַת הַתְּשׁוּבָה, וְאָז עִקַּר הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן אָז צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לָבוֹא לְצַדִּיקִים גְּדוֹלִים וַאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר אֶצְלָם כָּל הָאֲבֵדוֹת וְכַנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: “וַה’ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמַר” וְכוּ’. וּבְיוֹם שֵׁנִי: “וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים” וְכוּ’, עַד שֶׁמְּסַיְּמִין בְּיוֹם שֵׁנִי מַה שֶּׁהֻגַּד לְאַבְרָהָם שֶׁנּוֹלַד הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כב, כג): “וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה” וְכוּ’. כִּי זֶה כָּל עִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת פַּחַד יִצְחָק, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, שֶׁמֵּחֲמַת תֹּקֶף הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים קָשֶׁה לִמְצֹא בְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, כִּי עִקַּר אֲבֵדָתָם הָיָה עַל-יְדֵי תֹּקֶף הַדִּינִים שֶׁנֶּאֶחְזוּ בָּהֶם עַל-יְדֵי עֲווֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁנִּקְרָאִים אֲבוּדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד, כו): “כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן” וְכוּ’. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא פַּחַד יִצְחָק עוֹסְקִים לְהַמְתִּיק זֹאת, לְהַמְתִּיק בְּחִינַת גְּבוּרוֹת יִצְחָק עַל-יְדֵי תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל. וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר גְּמַר הַהַמְתָּקָה הוּא בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁהוּא דִּינָא רַפְיָא כַּיָּדוּעַ. וְאָז מְסַיְּמִין בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁכְּבָר נִמְצָא הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת הַהַמְתָּקָה כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁהַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק דַּיְקָא הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לִמְצֹא, עַד שֶׁהֻכְרַח אַבְרָהָם לִמְסֹר הַסּוֹד הַנַּ”ל שֶׁהוּא סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל לֶאֱלִיעֶזֶר וְכוּ’ שֶׁהוּא מְרֻמָּז בַּפָּסוּק (בראשית כד, ח): “וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְסַפֶּרֶת הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה אֵיךְ זָכָה לִמְצֹא הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק, כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת הָיוּ תְּלוּיִים בָּזֶה כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מֵהֶם, אֲבָל הָיָה קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לִמְצֹא זִוּוּגוֹ מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הָאֲבֵדוֹת שֶׁמֵּחֲמַת זֶה קָשֶׁה לִמְצֹא הַזִּוּוּג כַּנַּ”ל. וְכֵן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִתְעוֹרֵר בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן, וְהַמְתָּקָתוֹ כְּשֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה שֶׁכְּבָר נִמְצָא זִוּוּגוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁגּוֹמְרִים לִקְרוֹת בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּעִנְיָן זֶה כַּנַּ”ל, כִּי בְּכָל שָׁנָה נַעֲשֶׂה זֹאת בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים כַּנַּ”ל.

הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל כָּל יָמָיו לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ מְאֹד מְאֹד אַחַר אֲבֵדוֹתָיו, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְכַנַּ”ל, וְאִם יְבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ הֵיטֵב בְּוַדַּאי יִמְצָא כַּנַּ”ל. וַאֲפִילּוּ בְּעֵת שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִמְצֹא עֲדַיִן, אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל-יְדֵי כָּל יְגִיעָה וְחִפּוּשׂ כְּבָר מָצָא הַרְבֵּה, כִּי אֵין שׁוּם יְגִיעָה וּבַקָּשָׁה נֶאֱבָד כְּלָל. וּבְוַדַּאי מָצָא מַה שֶּׁמָּצָא עַל-יְדֵי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר וְעַל-יְדֵי כָּל יְגִיעָה וְחִפּוּשׂ, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאַבֵד (זוהר תרומה קנ:).

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מגילה ו:): ‘יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמִין’ וְכוּ’, וְלִכְאוֹרָה אֵינוֹ מוּבָן מַהוּ הָעִנְיָן ‘תַּאֲמִין’, הֲלֹא יְכוֹלִין לִרְאוֹת אִם מָצָא אִם לָאו?! אַךְ בֶּאֱמֶת עַל-פִּי הַנַּ”ל מְבֹאָר הֵיטֵב, כִּי אֲפִילּוּ אִם עֲדַיִן אֵין רוֹאִים מַה שֶּׁמָּצָא, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא מָצָא כְּלוּם, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵה’ יִתְבָּרַךְ כְּמִקֹּדֶם חַס וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁבְּוַדַּאי מָצָא עַל-יְדֵי הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן ‘יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי – תַּאֲמִין’, ‘תַּאֲמִין’ בְּוַדַּאי, כִּי צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי מוֹצְאִין עַל-יְדֵי הַיְגִיעָה אַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין רוֹאִים מַה שֶּׁמּוֹצְאִין כַּנַּ”ל:

ב וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַקְדִּים פֵּרוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר קִבּוּץ וַעֲלִיַּת כָּל הָאֲבֵדוֹת וַחֲזָרָתָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה הוּא לַהֲשִׁיבָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל, ד-ה): “אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ וְכוּ’, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאָרֶץ” וְכוּ’. וּכְתִיב (ישעיה כז, יג): “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים וְכוּ’ וְהַנִּדָּחִים וְכוּ’ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה’ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם”. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהַקְדִּים בִּבְרָכָה פֵּרוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא אֶת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, שֶׁעִקַּר מְצִיאָתָם לַהֲשִׁיבָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַבְּרָכָה נִלְמָד מִפָּסוּק (דברים ח, י): “וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ” וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות לה. מח:): ‘הַשְׁתָּא לְאַחֲרֶיהָ מְבָרֵךְ לְפָנָיו לֹא כָּל שֶׁכֵּן?’. כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה לְגַלּוֹת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם הֲשָׁבַת כָּל הָאֲבֵדוֹת לִמְקוֹמָם כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי פֵּרוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קוֹדְמִין לִבְרָכָה.

וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱחֹז הַפְּרִי בְּיָמִין בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, כִּי יָמִין זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן נה) בְּחִינַת בִּנְיָמִין שֶׁנִּקְרָא ‘בֶּן יָמִין’ עַל שֵׁם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַיֵּן שָׁם.

וְעַל-כֵּן אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה הוּא לִמְצֹא בְּחִינַת אֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ”ל. עַל-כֵּן בְּוַדַּאי אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית.

וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַזְכִּיר מַלְכוּת בְּכָל בְּרָכָה, דְּהַיְנוּ ‘מֶלֶךְ הָעוֹלָם’, וּבְלֹא זֶה אֵינָהּ בְּרָכָה, כִּי אֵלּוּ הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל הֵם מְפֻזָּרִין בְּכָל הָעוֹלָם. וְיֵשׁ שֶׁהֵם נִדְחוּ וְנֶאֶבְדוּ בְּרִחוּק מָקוֹם מְאֹד שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: “אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַזְכִּיר בַּבְּרָכָה ‘מֶלֶךְ הָעוֹלָם’, לְהַזְכִּיר שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מֶלֶךְ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וְאֵין שׁוּם נִיצוֹץ וַאֲבֵדָה נִדְחֵית לְעוֹלָם, כִּי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שֶׁמַּזְכִּירִין מַלְכוּתוֹ, דְּהַיְנוּ ‘מֶלֶךְ הָעוֹלָם’, עַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לִמְצֹא הָאֲבֵדוֹת מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם וְכַנַּ”ל:

ג וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת זְכִירַת מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כה, יז): “זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק” וְכוּ’. כִּי עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאֲבֵדוֹת הֵם עַל-יְדֵי זֻהֲמַת עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יח): “אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן הוּא רוֹדֵף תָּמִיד אַחַר מַחֲנֵה דָּן, שֶׁהוּא הַמְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא כָּל הָאֲבֵדוֹת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם (במדבר י, כה) שֶׁכָּל מַה שֶּׁנֶּאֱבַד מִיִּשְׂרָאֵל הֵם הָיוּ מוֹצְאִים. וַעֲמָלֵק מִתְגָּרֶה בָּהֶם בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא אוֹרֵב עַל הָאֲבֵדוֹת תָּמִיד לְתָפְסָם חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְגָּרוּתוֹ עַל אוֹתָן שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָם, בְּחִינַת (דברים שָׁם) “וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ” וְכוּ’. שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּדָּחִים וְהָאוֹבְדִים.

וְעַל-כֵּן צִוָּה ה’ יִתְבָּרַךְ לִזְכֹּר הֵיטֵב בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, כִּי הָאֲבֵדָה צְרִיכָה זִכָּרוֹן הֵיטֵב שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ הַדָּבָר, כִּי כָּל הָאֲבֵדוֹת בָּאִין מִשִּׁכְחָה וְהֶסַּח הַדַּעַת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה בָּאִין לִידֵי אֲבֵדָה חַס וְשָׁלוֹם, בְּגַשְׁמִיּוּת אוֹ בְּרוּחָנִיּוּת. וְעַל-כֵּן הַשִּׁכְחָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם ‘אֲבֵדָה’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבות ה, יב): ‘קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד’ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שִׁכְחָה. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בִּדְבָרָיו זַ”ל (סימן קפח הַנַּ”ל). וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִזְכֹּר הֵיטֵב מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים שָׁם, יט): “לֹא תִּשְׁכָּח”, כִּי צְרִיכִין לִזְכֹּר הֵיטֵב כָּל מַה שֶּׁאִבֵּד עַל-יְדֵי תַּאֲווֹתָיו, וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדוֹתָיו, וְעַל כָּל פָּנִים לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְאַבֵּד עוֹד. וְהָעִקָּר הוּא הַזִּכָּרוֹן, כִּי כָּל זְמַן שֶׁזּוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ אֲבֵדוֹת וּמְבַקֵּשׁ וְחוֹתֵר לְחַפְּשָׂם וְאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲבֵדָה לְאַחַר יֵאוּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אָז יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. וּבְוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל. וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק יוֹתֵר בְּהַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ, אַשְׁרֵי לוֹ. “וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא” (אבות ה, כב), שֶׁכָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהִתְיַגֵּעַ וְהִצְטַעֵר אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר עַל הָאֲבֵדוֹת, וְהִשְׁתַּדֵּל לְבַקְּשָׁם וּלְחַפְּשָׂם בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּבְגַעְגּוּעִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, וְסָבַל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה עַל-יְדֵי-זֶה. וּכְמוֹ כֵן יִזְכֶּה בְּיוֹתֵר שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ אֲבֵדוֹתָיו בְּשָׁלוֹם.

וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּכְלַל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל כְּלוּלִים בְּהַתּוֹרָה ‘קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ’ וְכוּ’ בְּסִימָן ו’, שֶׁהֵם: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ” (תהלים קלט, ח), שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִמְצֹא אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְאָז אֵין שׁוּם אֲבֵדָה בָּעוֹלָם, כִּי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ וְכַנַּ”ל וְהָבֵן הֵיטֵב:

ד וְזֶה בְּחִינַת לְקִיחַת אֶסְתֵּר לְבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְה’ יִתְבָּרַךְ הָפַךְ הַדָּבָר לְטוֹבָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא הָיָה תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים. כִּי הָאִשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (קידושין ב:): ‘מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ אֲבֵדָה וְכוּ’, בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר אַחַר אֲבֵדָתוֹ’. וְאָז הָיָה בִּימֵי הַגָּלוּת שֶׁגָּלוּ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת הָאֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא, יז): “וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ” וְכוּ’. וְסָבַר הָמָן-עֲמָלֵק שֶׁחַס וְשָׁלוֹם אָפֵס תִּקְוָה, כִּי הוּא מִזֶּרַע עֲמָלֵק שֶׁרוֹדֵף תָּמִיד אַחַר הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אָמַר (אסתר ג, ט): “יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים” וְכוּ’. “בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם” (שם ד, ז). וְעִקַּר הַצָּרָה הָיְתָה דַּיְקָא אַחַר שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא סָבְרָה שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהָאִשָּׁה יִרְאַת ה’ בְּעַצְמָהּ, שֶׁבָּהּ כְּלוּלִים כָּל הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל, הִיא בְּעַצְמָהּ נִלְקְחָה אֶל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ תִּהְיֶה נֶאֱבֶדֶת שָׁם חַס וְשָׁלוֹם, עִם כָּל הָאֲבֵדוֹת הַכְּלוּלִים בָּהּ. וּבֶאֱמֶת הָיְתָה עֵת צָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה. וְעַל-כֵּן אָמְרָה אֶסְתֵּר (שם טז): “וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי”.

אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ חָמַל עָלֵינוּ, וְהָפַךְ הַדָּבָר לְטוֹבָה בְּכֹחַ מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדָתוֹ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (שם ב, יא): “וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר”, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ”ל, “וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ”. וְאֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת הִיא גַּם הִיא לֹא הִתְיָאֲשָׁה עַצְמָהּ מִן הָרַחֲמִים, וְעַל-יְדֵי-זֶה לֹא דַּי שֶׁלֹּא נֶאֶבְדָה בֵּינֵיהֶם, אַף גַּם עַל יָדָהּ דַּיְקָא זָכוּ לְתֹקֶף הַנֵּס, לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל הָמָן-עֲמָלֵק מַפָּלָה גְּדוֹלָה וְלִמְצֹא אֲבֵדוֹת רַבּוֹת. כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל חָזְרוּ אָז לַה’ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ט, כז): “קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ”, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת פח.), עַד שֶׁאֲפִילּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּדָּחִים וְהַנֶּאֱבָדִים בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם חָזְרוּ לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַגֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ אָז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ח, יז): “וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים”. כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הֵיטֵב אַחַר הָאֲבֵדוֹת, אֲזַי נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, כִּי דַּיְקָא עַל-יְדֵי רִבּוּי הָאֲבֵדוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁאִבֵּד, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא לֹא דַּי שֶׁמּוֹצְאִין אוֹתָם, אַף גַּם עַל-יְדֵי-זֶה מוֹצְאִין עוֹד הַרְבֵּה אֲבֵדוֹת מְאֹד שֶׁנֶּאֶבְדוּ מִימוֹת עוֹלָם. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (דברים רבה ב, ט): ‘מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ פְּרוּטָה וְכוּ’ וְחָזַר וְאִבֵּד זָהָב וְכוּ’. וְעַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ נֵר לְבַקֵּשׁ אַחַר הַזָּהָב מָצָא גַּם הַפְּרוּטָה’ וְכוּ’. נִמְצָא, שֶׁהָאֲבֵדָה הַגְּדוֹלָה גּוֹרֶמֶת שֶׁיִּהְיוּ נִמְצָאִים גַּם שְׁאָר כָּל הָאֲבֵדוֹת, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁמְּחַפֵּשׂ תָּמִיד אַחַר כָּל הָאֲבֵדוֹת, וּמְחַזֵּק לֵב כָּל אֶחָד לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן בְּשׁוּם אֹפֶן מִלְּבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וְכוּ’, וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד אַחֲרֵיהֶם וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכּוּ שֶׁעַל יָדָם יִמָּצְאוּ כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן:

ה וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח שֶׁהוּא יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי עִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם הָיְתָה לְתַקֵּן וּלְזַכֵּךְ וּלְבָרֵר נִיצוֹצֵי קְרִי שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כָּל הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן הָיְתָה הַגְּאֻלָּה בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁהַתְּבוּאָה וְכָל הַצְּמָחִים מִתְבַּשְּׁלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יג, ד): “הַיּוֹם אַתֶּם יוֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב”. וּכְתִיב (דברים טז, א): “שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב”. כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל שֶׁבְּהַפֵּרוֹת וְהַצְּמָחִים יֵשׁ בָּהֶם אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל פְּרִי קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל, כִּי הַגָּלוּת הוּא בְּחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי” וְכוּ’ (ירמיה נ, ו). וּכְתִיב (ויקרא כו, לח): “וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם” וְכוּ’. וְהַגְּאֻלָּה הִיא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדָה וְתִקּוּנָהּ. וְעַל-כֵּן הָיְתָה הַגְּאֻלָּה בְּחֹדֶשׁ נִיסָן בִּזְמַן הָאָבִיב דַּיְקָא, כִּי בִּזְמַן הָאָבִיב, דְּהַיְנוּ בְּעֵת שֶׁהַתְּבוּאָה וְהַצְּמָחִים מִתְבַּשְּׁלִים, אָז הוּא זְמַן מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת גִּדּוּל כָּל הַצְּמָחִים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, שֶׁנֶּעְלָמִין בְּכָל הַצְּמָחִים וְהַפֵּרוֹת שֶׁמִּתְבָּרְרִין וְעוֹלִין בְּכָל שָׁנָה בְּעֵת צְמִיחָתָם. וְעַל-כֵּן אָז הוּא זְמַן יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁיּוֹצְאִין מִגָּלוּת מִצְרַיִם וְעוֹשִׂין אָז פֶּסַח בְּכָל שָׁנָה, כִּי אָז דַּיְקָא בִּזְמַן הָאָבִיב עוֹלִין וּמִתְבָּרְרִין הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם הָאֲבֵדוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (ב, יב יג) כְּשֶׁמְּדַבֵּר מִגְּאֻלַּת מִצְרַיִם: “הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ וְכוּ’, הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ” וְכוּ’. כִּי הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה שֶׁהַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ וְכוּ’, דְּהַיְנוּ שֶׁהַצְּמָחִים עוֹלִין מִן הָאָרֶץ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת הַגְּאֻלָּה בְּשֵׁם ‘מְצִיאָה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ” (הושע ט, י) וְכוּ’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל:

ו כִּי עִקַּר מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִמְצֹא זִוּוּגוֹ בִּקְדֻשָּׁה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְכַוָּנַת אֱלוּל הֵם בְּחִינַת הַתּוֹרָה ‘קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ’ (ליקוטי מוהר”ן סימן א), עַיֵּן שָׁם. כִּי שָׁם מְבֹאָר שֶׁזֶּהוּ סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

וּכְלַל הַתּוֹרָה הוּא שֶׁצְּרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְאָז זוֹכִין לְכָבוֹד אֱלֹהִי. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ בִּזְיוֹנוֹ יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק, שֶׁיִּסְבֹּל בּוּשׁוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁמֵּהֶם כָּל הַתַּאֲווֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’, בְּחִינַת ‘אֲנָא זָמִין לֶמֶהֱוֵי’, שֶׁכְּשֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב הוּא מַתְחִיל וּמַזְמִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם, כִּי קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה כְּלָל, כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. וּכְשֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב הוּא מַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’. אֲבָל קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת אֲחוֹרֵי פְּנֵי ‘אֶהְיֶה’ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא ‘דָּם’ וְכוּ’. וְהַתִּקּוּן לָזֶה שֶׁיַּהֲפֹךְ דָּם לְדֹם, שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, וְלֹא יְדַקְדֵּק עַל בִּזְיוֹן כְּבוֹדוֹ וְכוּ’.

וְצָרִיךְ לֶאֱחֹז תָּמִיד בְּמִדַּת הַתְּשׁוּבָה וְכוּ’. וַאֲפִילּוּ אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה וְכוּ’, דְּהַיְנוּ עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְכוּ’. וּכְשֶׁרוֹצֶה אָדָם לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ שְׁנֵי בְּקִיאוּת, הַיְנוּ בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא: ‘זַכָּאָה מָאן דְּעָיֵל וְנָפִיק’. וְזֶה בְּחִינַת: “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה” – בְּחִינַת עָיֵל, בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא, “וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ” – בְּחִינַת וְנָפִיק, בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב וְכוּ’. וְזֶה סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל וְכוּ’. וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, כִּי לֵית אָדָם בְּלֹא אָלֶף, שֶׁהִיא נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְהַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף וְכוּ’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.

וְזֶהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת בִּינָה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁיּוֹצְאִין וְנוֹלָדִין הַמֹּחִין שֶׁהָיוּ בְּהֶעְלֵם וּבְעִבּוּר עַל-יְדֵי הַחֲטָאִים שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַגָּלֻיּוֹת. וְעַכְשָׁו יוֹצְאִין וְנוֹלָדִין וְנִתְגַּלִּין הַמֹּחִין וְהַדַּעַת, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּתְחִילִין לֵידַע לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְאָז נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג, יד): “אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם”. אֲבָל בַּגָּלוּת הָיָה בִּבְחִינַת אֲחוֹרֵי פְּנֵי ‘אֶהְיֶה’ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא ‘דָּם’, שֶׁמִּשָּׁם הָיָה כָּל הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל טז, ז): “וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ”, כַּמְבֹאָר בְּכַוָּנוֹת פֶּסַח עַיֵּן שָׁם, שֶׁעִקַּר הַגָּלוּת הָיְתָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים הַנַּ”ל שֶׁנֶּאֱחָזִין מִבְּחִינַת אֲחוֹרֵי פְּנֵי ‘אֶהְיֶה’ כָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לִתְשׁוּבָה.

וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא לִזְכּוֹת לִבְחִינַת עָיֵל וְנָפִיק שֶׁהִיא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו יִהְיֶה מִתְחַזֵּק לִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ, וְלֹא יַנִּיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל לְעוֹלָם אֲפִילּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וִיקַיֵּם: “וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ” שֶׁגַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יְכוֹלִין לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת “וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”. וְכַמְבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן בֵּאוּר כַּוָּנַת אֱלוּל, עַיֵּן שָׁם. אֲבָל בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם עֲדַיִן לֹא נִזְדַּכְּכוּ יִשְׂרָאֵל לְגַמְרֵי וְיָצְאוּ קֹדֶם הַקֵּץ כַּמּוּבָא. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ב, ח): “מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים” וְכוּ’, שֶׁדִּלֵּג עַל הַקֵּץ. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִקְרָא ‘פֶּסַח’, שֶׁפָּסַח וְדִלֵּג וּגְאָלָם בְּרַחֲמָיו, אַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ רְאוּיִים לַגְּאֻלָּה. וְעַל-כֵּן הֻכְרְחוּ לָצֵאת בְּחִפָּזוֹן. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לֶאֱכֹל מַצָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת חִפָּזוֹן, הַיְנוּ כִּי עֲדַיִן לֹא זָכוּ לְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עֲדַיִן לֹא הָיוּ בְּקִיאִים בַּהֲלָכָה, כִּי עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, כִּי כָּל הַגְּאֻלָּה הָיְתָה בִּבְחִינַת חִפָּזוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹא, כִּי כָּל הַגְּאֻלָּה הָיְתָה בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא, בְּחִינַת הֶאָרָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהֵאִירָה עֲלֵיהֶם בְּאוֹר גָּדוֹל בְּרַחֲמָיו, אֲבָל לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה כַּמּוּבָא. וְאַחַר-כָּךְ חָזַר וְנִסְתַּלֵּק תֹּקֶף הַהֶאָרָה הַזֹּאת, וְהֻצְרְכוּ לַחֲזֹר וּלְהִטָּהֵר עַצְמָם מִזֻּהֲמַת וְטֻמְאַת מִצְרַיִם בְּהַדְרָגָה כַּסֵּדֶר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘וָשׁוֹב’ בְּחִינַת ‘נָפִיק’ שֶׁאָז עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל אָדָם.

כִּי כֵן מִתְנַהֵג עִם כָּל אָדָם שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ מְאִירִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה אוֹר גָּדוֹל, וּמְסַיְּעִין לוֹ מִלְּעֵלָּא וּמַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּחִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת וְכוּ’. אֲבָל אַחַר-כָּךְ נוֹפֵל מִזֶּה וְעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְאָז הוּא בִּבְחִינַת ‘וָשׁוֹב’, בִּבְחִינַת ‘וְנָפִיק’, וְאָז צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר בְּלִי שִׁעוּר. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בָּזֶה הֵיטֵב הֵיטֵב לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בִּבְחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל.

וּמֵחֲמַת שֶׁבִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם עֲדַיִן לֹא זָכוּ לִבְקִיאוּת אֵלּוּ בִּשְׁלֵמוּת, וְהָיְתָה הַגְּאֻלָּה רַק בִּבְחִינַת רָצוֹא כַּנַּ”ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת חִפָּזוֹן, עַל-כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָּה שֶׁנֶּאֱפֵית בְּחִפָּזוֹן, עַד אֲשֶׁר אַחַר-כָּךְ מַתְחִילִין לִסְפֹּר יְמֵי הַסְּפִירָה, וְאָז חוֹזְרִין וּמְטַהֲרִין עַצְמָן מְטֻּמְאַת מִצְרַיִם בְּהַדְרָגָה כַּסֵּדֶר, וְאָז מַתְחִילִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב. וְזֶהוּ עִקַּר בְּחִינַת קְרִיעַת יַם-סוּף שֶׁהִיא בְּחִינַת תִּקּוּן מֹחִין דְּקַטְנוּת מְאֹד כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, כִּי אָז רָדְפוּ הַמִּצְרִים אַחֲרֵיהֶם, וְהָיוּ בְּסַכָּנָה עֲצוּמָה בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, כִּי מֵאַחֲרֵיהֶם רָדְפוּ הַמִּצְרִים וּמִלִּפְנֵיהֶם הָיָה הַיָּם סוֹעֵר, וּמִצְּדָדֵיהֶן הָיוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְחַיּוֹת רָעוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (שם ב, יד): “יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל. וְעַל-יְדֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָה וְתָפְסוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה’ וְקָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם, עַל-יְדֵי-זֶה הִשְׁלִימוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב וְכוּ’, כִּי זָכוּ לְהִתְחַזֵּק וְלִשָּׁאֵר בֶּאֱמוּנָתָם אַף-עַל-פִּי שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁעָבַר. וְעַל-יְדֵי-זֶה זָכוּ לִקְרִיעַת יַם-סוּף שֶׁהוּא בְּחִינַת (ישעיה מג, טז) “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ”, ‘דָּרֶךְ’ דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים בָּקִי בְּגִימַטְרִיָּא ‘דֶּרֶךְ’, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן אָז דַּיְקָא אַחַר שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח שֶׁהוּא קְרִיעַת יַם-סוּף, אָז דַּיְקָא הֻתַּר הֶחָמֵץ, כִּי אֵין צְרִיכִין עוֹד לֶאֱכֹל מַצָּה לְבַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִפָּזוֹן בְּחִינַת רָצוֹא, כִּי כְּבָר תִּקְּנוּ הַדֶּרֶךְ, כִּי תִּקְּנוּ גַּם בְּחִינַת וָשׁוֹב, וְהִתְחִילוּ לִהְיוֹת בְּקִיאִים בַּהֲלָכָה. וְעַל-כֵּן אָז אֵין צְרִיכִין חִפָּזוֹן. וְעַל-כֵּן אָז הֻתַּר הֶחָמֵץ עַל-יְדֵי תִּקּוּן בְּחִינַת שְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הַנַּ”ל, שֶׁהוּא רָצוֹא וָשׁוֹב, “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל”, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְתַקְּנִין כָּל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּבְחִינַת חָמֵץ כַּמּוּבָא. וְעַל-כֵּן אָז הֻתַּר הֶחָמֵץ עַל-יְדֵי קְרִיעַת יַם-סוּף, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשַׁךְ בְּחִינַת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הַנַּ”ל, בְּחִינַת “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ” כַּנַּ”ל. וְעַיֵּן בִּתְחִלַּת סִימָן פח הַנַּ”ל שָׁם מְבֹאָר שֶׁכָּל כַּוָּנַת אֱלוּל שֶׁהֵם תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל הֵם בְּחִינַת “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ”, עַיֵּן שָׁם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְרִיעַת יַם-סוּף כַּנַּ”ל. כִּי מִקְרָא זֶה “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ” נֶאֱמַר עַל קְרִיעַת יַם-סוּף כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם (ישעיה מג, טז):

ז וּלְבָאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר, כִּי גִּדּוּל הַפֵּרוֹת וְהַצְּמָחִים בְּכָל שָׁנָה הוּא בִּבְחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת וְכַנַּ”ל. כִּי הָאֲבֵדוֹת הֵם בְּחִינַת נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנֶּאֶבְדוּ וְנִדְחוּ לְמָקוֹם שֶׁנֶּאֶבְדוּ וְנִדְחוּ עַל-יְדֵי הַתַּאֲווֹת רָעוֹת כַּנַּ”ל, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְחַפְּשָׂם וּלְבַקְּשָׁם מְאֹד. וְה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו בְּכָל שָׁנָה מְסַבֵּב סִבּוֹת בְּתַחְבּוּלוֹתָיו שֶׁעַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם וּמְגַדֵּל הַצְּמָחִים בְּכָל שָׁנָה, שֶׁעִקַּר צְמִיחָתָם וְגִדּוּלָם הוּא כְּפִי בֵּרוּר הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל שֶׁרֻבָּם נֶעְלָמִים בְּהַפֵּרוֹת וְהַצְּמָחִים כַּמּוּבָן מִדְּבָרָיו הַנַּ”ל. כִּי הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל, אִי אֶפְשָׁר לְבָרְרָם בְּפַעַם אַחַת וְלֹא בְּשָׁנָה אַחַת, רַק צְרִיכִין בֵּרוּרִים הַרְבֵּה וְחִפּוּשׂ וּבַקָּשָׁה הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁבוּעַ וּבְכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל שָׁנָה. וְכַמּוּבָן מִזֶּה בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל. וּמִשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הַפֵּרוֹת וְהַצְּמָחִים בְּכָל שָׁנָה.

וְעַל-כֵּן הֻקְבַּע פֶּסַח בִּזְמַן הָאָבִיב כַּנַּ”ל, כִּי בִּזְמַן הָאָבִיב שֶׁהַתְּבוּאָה מִתְבַּשֶּׁלֶת בְּאִבֶּיהָ, אָז הוּא זְמַן גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, כִּי הַגְּאֻלָּה הוּא בִּבְחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל שֶׁהִיא בִּזְמַן הָאָבִיב, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן בִּשּׁוּל הַתְּבוּאָה, שֶׁאָז צוֹמְחִין וְעוֹלִין בְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנֶּעְלָמִים בְּהַתְּבוּאָה, כִּי כְּפִי צְמִיחַת הַצְּמָחִים מְעַט מְעַט עַד שֶׁעוֹלִין מִן הָאָרֶץ עַד שֶׁמַּגִּיעִין סָמוּךְ לְבִשּׁוּל, וְאַחַר-כָּךְ מִתְבַּשְּׁלִין לְגַמְרֵי, וְאַחַר-כָּךְ מַגִּיעַ זְמַן הַקָּצִיר, וְאַחַר-כָּךְ זְמַן הָאָסִיף לֶאֱסֹף הַתְּבוּאָה לְתוֹךְ הַבַּיִת. וּכְמוֹ כֵן מִתְבָּרְרִין וְעוֹלִין וְצוֹמְחִין הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל וְנִשְׁלָמִין וְנִתְתַּקְּנִין בְּתִקּוּן אַחַר תִּקּוּן עַד שֶׁנִּגְמָר תִּקּוּנָם שֶׁהוּא בְּעֵת הָאֲסִיפָה אֶל הַבַּיִת.

וְזֶה בְּחִינַת מַצָּה וְאִסּוּר חָמֵץ שֶׁהוּא מֵחֲמַת הַחִפָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז, ג): “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ”. הַיְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּרַחֲמָיו דִּלֵּג עַל הַקֵּץ וּגְאָלָם קֹדֶם שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לַגְּאֻלָּה כַּנַּ”ל. וְעַתָּה עַל-פִּי הַנַּ”ל מְבֹאָר וּמוּבָן הָעִנְיָן לַמַּשְׂכִּיל הֵיטֵב, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַתְּבוּאָה בִּזְמַן הָאָבִיב הִיא קְרוֹבָה לִגְמַר בִּשּׁוּלָהּ, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן לֹא נִתְבַּשְּׁלָה וְנִגְמְרָה לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם הָאֲבֵדוֹת שֶׁבְּהַתְּבוּאָה וְהַצְּמָחִים עֲדַיִן לֹא נִגְמָר תִּקּוּנָם לְגַמְרֵי וְכַנַּ”ל, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הָעֵת שֶׁכְּבָר נִתְתַּקְּנוּ וְנִמְצְאוּ כַּמָּה אֲבֵדוֹת עַל-יְדֵי גָּלוּתָם רְד”וּ[2] שָׁנָה, אֲבָל לֹא נִגְמַר תִּקּוּנָם לְגַמְרֵי. כִּי הַכֹּל אֶחָד. כִּי תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא כְּפִי מְצִיאַת וְתִקּוּן הָאֲבֵדוֹת שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הָאָדָם לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת, דְּהַיְנוּ לִמְצֹא הָאֲבֵדוֹת וְכַנַּ”ל. וְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הָעֵת שֶׁל הַגְּאֻלָּה כְּבָר נִתְתַּקְּנוּ וְנִתְעַלּוּ עַל-יְדֵי מְצִיאַת כַּמָּה אֲבֵדוֹת, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִמְצְאוּ כֻּלָּם, וְגַם אוֹתָם שֶׁנִּמְצְאוּ עֲדַיִן לֹא נִגְמַר תִּקּוּנָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְגַם הַתִּקּוּן לֹא הָיָה עַל יָדָם בְּעַצְמָם כִּי אִם בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם אוֹר גָּדוֹל מִלְּמַעְלָה שֶׁלֹּא בְּהַדְרָגָה וְשֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת. וְזֶה בְּחִינַת חֹדֶשׁ הָאָבִיב מַמָּשׁ שֶׁבּוֹ יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, כִּי אָז בִּזְמַן הָאָבִיב הַתְּבוּאָה וְהַצְּמָחִים קְרוֹבִים וּסְמוּכִים מְאֹד לְתִקּוּנָם וּבִשּׁוּלָם, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִגְמְרוּ לְגַמְרֵי. וְה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו דִּלֵּג עַל הַקֵּץ וּגְאָלָם מִיָּד בְּחִפָּזוֹן אַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמַר תִּקּוּנָם לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ‘כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ’ וְכוּ’. כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַמְתִּין עוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב, לט): “וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהֲמֵהַּ” וְכוּ’.

וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מְמָאֵן הַרְבֵּה בִּתְחִלַּת שְׁלִיחוּתוֹ כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַפָּרָשָׁה, וּלְבַסּוֹף אָמַר (שם ד, יג): “שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח”, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם: שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ וְלִהְיוֹת גּוֹאֲלָם לֶעָתִיד וְכוּ’. כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ רָאָה וְיָדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמַר הַתִּקּוּן וַעֲדַיִן הֵם עֲתִידִים לַחֲטֹא הַרְבֵּה, וּמֵחֲמַת זֶה יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה שֶׁלֹּא יַכְנִיסֵם לָאָרֶץ. וְאַחַר-כָּךְ יִהְיֶה נֶחֱרָב הַבַּיִת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, וְלֹא יִהְיֶה נִגְמָר הַתִּקּוּן עַד שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ. עַל-כֵּן הָיָה מֵהָרָאוּי שֶׁיִּתְעַכְּבוּ שָׁם עוֹד עַד שֶׁיִּהְיֶה נִגְמָר תִּקּוּנָם בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז הָיְתָה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת. אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְהוּא יִתְבָּרַךְ יָדַע בְּחָכְמָתוֹ הָעֲמֻקָּה, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צב, ו): “מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ”, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְמַהְמֵהַּ עוֹד אֲפִילּוּ כְּרֶגַע, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהֲרוּ לְגַמְרֵי וְיִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הַהֶכְרֵחַ לְגָאֳלָם מִיָּד דַּיְקָא, כִּי אִם יִתְמַהְמְהוּ עוֹד יִהְיוּ נִשְׁאֲרוּ שְׁקוּעִים שָׁם בְּמִצְרַיִם כַּמּוּבָא מִזֶּה. כִּי יֵשׁ אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה שֶׁנֶּאֱחָז בָּהֶם הַזֻּהֲמָא כָּל כָּךְ, שֶׁאִם הָיוּ מִתְמַהֲמְהִים עוֹד כְּרֶגַע בְּמִצְרַיִם הָיוּ נִשְׁאָרִים שָׁם לְגַמְרֵי. וְעַל-כֵּן הָיָה הַהֶכְרֵחַ לְהוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם אוֹר גָּדוֹל מִלְּמַעְלָה וּלְגָאֳלָם מִיָּד, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהֲרוּ בִּשְׁלֵמוּת, וּמֵחֲמַת זֶה אָרְבוּ עֲלֵיהֶם הַבַּעַל דָּבָר וְכָל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין, אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַגְּאֻלָּה שֶׁהָיְתָה אָז, עַל-יְדֵי-זֶה הֶחֱיָה אוֹתָם הָאֲבֵדוֹת וְנִשְׁאָר בָּהֶם רְשִׁימָה קְדוֹשָׁה לָנֶצַח עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּבוּ כֻּלָּם לִמְקוֹרָם.

וְזֶה הָעִנְיָן ה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו נוֹהֵג בְּחַסְדּוֹ בְּכָל דּוֹר עַל-יְדֵי גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים שֶׁחוֹטְפִין אֲנָשִׁים וּמוֹצִיאִין אוֹתָם מִמְּקוֹמוֹת מְגֻנִּים וּמְלֻכְלָכִים מְאֹד מְאֹד, וּמַתְחִילִים לְטַהֵר אוֹתָם וּלְקָרְבָם לַה’ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁנּוֹפְלִים אַחַר-כָּךְ יוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם מִשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה פְּלָאוֹת הַרְבֵּה פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים. אֲבָל הַכֹּל הוּא עַל-פִּי הַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם קֹדֶם הַקֵּץ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הִתְגָּרָה בָּהֶם הַבַּעַל דָּבָר אַחַר-כָּךְ הַרְבֵּה, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן יְמִין ה’ רוֹמֵמָה, וּלְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ יָדַע מִכָּל זֶה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הַהֶכְרֵחַ לְגָאֳלָם וּלְהוֹצִיאָם מִיָּד כִּי אִם לָאו יֹאבְדוּ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָּה וְאִסּוּר חָמֵץ שֶׁהוּא מֵחֲמַת הַחִפָּזוֹן הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “כִּי לֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהֲמֵהַּ”, כִּי מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הוּא כְּפִי צְמִיחַת הַתְּבוּאָה וְתִקּוּן הַלֶּחֶם, וְכָל זְמַן שֶׁהַתְּבוּאָה יוֹצֵאת מִן הָאָרֶץ וְצוֹמַחַת וּגְדֵלָה בְּיוֹתֵר נִמְצָאִין וְעוֹלִין הָאֲבֵדוֹת וְנִתְתַּקְּנִים בְּיוֹתֵר. וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם עַד זְמַן הָאָבִיב שֶׁהוּא זְמַן הַבִּשּׁוּל. וְאַחַר-כָּךְ צְרִיכִין תִּקּוּן הַקְּצִירָה וְהָאֲסִיפָה וּטְחִינָה וּבֵרוּר וְכוּ’, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה לֶחֶם. כִּי הַכֹּל כְּפִי מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת. וְעַל-כֵּן יֵשׁ כַּמָּה מִצְווֹת בַּפַּת, בַּחֲרִישָׁה וּזְרִיעָה וּקְצִירָה וְלִישָׁה וְכוּ’, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁאֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹהִים. עַל-כֵּן בְּכָל פַּעַם שֶׁמּוֹצְאִין אֵיזֶה מְצִיאָה וּמַתְחִילִין לְהוֹצִיאָהּ וּלְבָרְרָהּ וּלְהַעֲלוֹתָהּ, תֵּכֶף הַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּרוּכָה אַחֲרֶיהָ וּמִתְגָּרָה בָּהּ בְּיוֹתֵר, כִּי הִיא מִתְגַּבֶּרֶת בְּכָל פַּעַם שֶּׁרוֹאָה שֶׁרוֹצִין לְהוֹצִיא בָּלְעָהּ מִפִּיהָ. וְכָל מַה שֶּׁמַּעֲלִין אוֹתָהּ יוֹתֵר מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עַד שֶׁבַּסּוֹף בִּשְׁעַת גְּמַר הַתִּקּוּן מַמָּשׁ, שֶׁרוֹאָה שֶׁרוֹצִים לְהוֹצִיאָהּ לְגַמְרֵי אָז מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר וּמִתְפַּשֵּׁט מְאֹד מְאֹד, בְּכָל כֹּחוֹתָיו רַחֲמָנָא לִצְלַן. כְּדֶרֶךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַנִּלְחָמִים זֶה בָּזֶה שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁשֶּׁכְּנֶגְדּוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, אֲזַי הוּא מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכָל כֹּחוֹתָיו וְכַמּוּבָא בִּדְבָרֵינוּ מִזֶּה (בסימן סה ובשיחות הר”ן סימן י). וְעַל-כֵּן יֵשׁ כַּמָּה מִצְווֹת בַּפַּת, כִּי עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה שֶׁבַּפַּת מַכְנִיעִין הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּכָל פַּעַם וּמְקַדְּשִׁין הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמוּת.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָּה בְּפֶסַח, כִּי עִקַּר גְּמַר תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת וְהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּתְּבוּאָה הוּא כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה לֶחֶם, שֶׁאָז רָאוּי לַאֲכִילַת אָדָם לְהַחֲיוֹתוֹ לְבָרֵךְ עָלָיו. וְעַל-כֵּן אָז בִּשְׁעַת הַגְּמָר בְּעֵת שֶׁסָּמוּךְ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה לֶחֶם, אָז מִתְגַּבֶּרֶת וּמִשְׁתַּטַּחַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְאֹד.

וְזֶהוּ (הושע ז, ד): “מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ”, כִּי זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁחָמֵץ טוֹב וּמֻטְעָם לַאֲכִילָה יוֹתֵר מִמַּצָּה, כִּי מַצָּה הוּא לֶחֶם שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמָר תִּקּוּנוֹ שֶׁזֶּה עִקַּר שֵׁם מַצָּה. וְעַל-כֵּן קָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל גַּם הָעוֹר שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר תִּקּוּנוֹ בְּשֵׁם מַצָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת עט.): ‘מַצָּה וְדִפְתְּרָא’. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת רֹב אֲכִילַת הָאָדָם תָּמִיד הוּא לֶחֶם חָמֵץ דַּיְקָא, כִּי אָז כְּשֶׁנִּתְחַמֵּץ הָעִסָּה אָז הוּא גְּמַר תִּקּוּנוֹ, אֲבָל יִשְׂרָאֵל-עַם קָדוֹשׁ הִבְדִּילָם ה’ יִתְבָּרַךְ מִכָּל הַטֻּמְאוֹת, וַאֲסוּרִים לֶאֱכֹל שׁוּם מַאֲכָל שֶׁאֵין בְּיָדָם לְבָרְרוֹ מֵאֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁזֶּהוּ טַעַם כָּל מַאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת. וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הָאִסּוּר שֶׁל חָמֵץ בְּפֶסַח, כִּי אָז הַתִּקּוּן שֶׁל הָאֲבֵדוֹת הוּא רַק בִּבְחִינַת אָבִיב שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁכְּבָר הֵם סְמוּכִים מְאֹד לְתִקּוּנָם, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִגְמָר תִּקּוּנָם לְגַמְרֵי כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִים לֶאֱכֹל אָז מַצָּה דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ תֵּכֶף כְּשֶׁלָּשִׁין הָעִסָּה קֹדֶם שֶׁמַּתְחֶלֶת לְהִתְחַמֵּץ, כִּי אֵין לָנוּ כֹּחַ עַתָּה לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הָאֲבֵדוֹת כִּי אִם עַד בְּחִינַת מַצָּה, אֲבָל הַבֵּרוּר שֶׁצְּרִיכִין לְהַלָּן יוֹתֵר מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ זֶה אֵין כֹּחַ בְּיָדֵינוּ עַתָּה לְבָרֵר, וְאִם יַמְתִּין חַס וְשָׁלוֹם עַד שֶׁתַּתְחִיל לְהִתְחַמֵּץ חַס וְשָׁלוֹם, לֹא דַּי שֶׁלֹּא יְבָרֵר אַף גַּם תִּתְאַחֵז בּוֹ הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְאֹד מְאֹד, כִּי הִיא אוֹרֶבֶת עַתָּה מְאֹד מְאֹד לְהִתְאַחֵז בְּהָאֲבֵדוֹת מֵחֲמַת שֶׁרוֹאָה שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתָם מִפִּיהָ. אֲבָל בְּחֶמְלַת ה’ מִגֹּדֶל הַהֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר אָז בְּחַסְדּוֹ אֵין כֹּחַ לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא עַל הָאֲבֵדוֹת כְּלָל, אֲבָל הַתִּקּוּן שֶׁל הַהֶאָרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הוּא רַק בִּבְחִינַת מַצָּה בִּבְחִינַת חִפָּזוֹן, עַל-כֵּן בְּהַמַּצָּה נִמְשָׁכִין עַתָּה כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים הַמְאִירִין עַתָּה בְּפֶסַח, כִּי כְּלוּלִים בְּתוֹכָהּ כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ שֶׁהֵם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁכְּשֶׁעוֹלִים הֵם אוֹרוֹת גְּדוֹלִים שֶׁמְּאִירִין הַרְבֵּה בְּכֹחַ הַהֶאָרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁמֵּאִיר עֲלֵיהֶם עַתָּה, אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁיַּמְתִּין עוֹד חַס וְשָׁלוֹם עַד שֶׁתַּתְחִיל הָעִסָּה לְהִתְחַמֵּץ, תַּחֲזֹר וְתִתְעוֹרֵר הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַכְּרוּכָה אַחַר הֶחָמֵץ בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁאָז הוּא גְּמַר תִּקּוּן הַלֶּחֶם לְגַמְרֵי, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ עַתָּה. עַל-כֵּן אִסּוּר הֶחָמֵץ בְּפֶסַח חָמוּר מְאֹד, כִּי שָׁם אֲחִיזַת כָּל הַסִּטְרָא אָחֳרָא עַתָּה בְּפֶסַח.

וְעַל-כֵּן רָגִיל בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל לְכַנּוֹת תָּמִיד שֵׁם הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּשֵׁם חָמֵץ וּשְׂאוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות יז.): ‘רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אַךְ שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב אוֹתִי’ וְכוּ’ וְכֵן הַרְבֵּה. כִּי הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּרוּכִים בְּיוֹתֵר בְּעֵת גְּמַר הַתִּקּוּן הָאַחֲרוֹן, שֶׁהוּא ‘מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ’.

אֲבָל אַחַר קְרִיעַת יַם-סוּף שֶׁאָז נָפְלוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם הַמִּצְרִים לְגַמְרֵי, וּכְבָר נִתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל הַרְבֵּה עַל-יְדֵי יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהִתְחִילוּ, וְזָכוּ לְיִרְאָה וֶאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יד, לא): “וַיִּרְאוּ הָעָם אֶת ה’ וַיַּאֲמִינוּ בַּה'” וְכוּ’. וְרָאוּ וְהִשִּׂיגוּ עַל הַיָּם מַה שֶּׁהִשִּׂיגוּ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מכילתא בשלח). עַל-כֵּן אַחַר-כָּךְ יְכוֹלִים לְתַקֵּן גַּם הֶחָמֵץ. וְעַל-כֵּן אָז הֻתַּר הֶחָמֵץ. אֲבָל בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָז עִקַּר עֲלִיַּת הָאֲבֵדוֹת עַל-יְדֵי הֶאָרַת חַסְדּוֹ וַעֲדַיִן אֵין כֹּחַ לְתַקֵּן הֶחָמֵץ כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן אָז כְּרוּכָה הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּהֶחָמֵץ מְאֹד מְאֹד, וְעַל-כֵּן אָז אָסוּר הֶחָמֵץ בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא וְכַנַּ”ל:

ח וְזֶה בְּחִינַת בְּדִיקַת חָמֵץ שֶׁצְּרִיכִין לִבְדֹּק וּלְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ מְאֹד כְּדֵי לְבַעֲרוֹ, וּצְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בְּנֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (פסחים ז:) שֶׁלָּמְדוּ מְצִיאָה מִמְּצִיאָה וְחִפּוּשׂ מֵחִפּוּשׂ וְחִפּוּשׂ מִנֵּר, שֶׁצְּרִיכִין לִבְדֹּק הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר דַּיְקָא. וְהֵבִיאוּ מִקְרָא (משלי כ, כז): “נֵר ה’ נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן”, כִּי כָּל זֶה הוּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת וְכַנַּ”ל שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת: “נֵר ה’ נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ” וְכוּ’, שֶׁהַנְּשָׁמָה קְרוּיָה נֵר שֶׁצְּרִיכָה לְחַפֵּשׂ “כָּל חַדְרֵי בָטֶן”, שֶׁשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים, בִּבְחִינַת (שם יג, כה): “וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר”. וְשָׁם צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ הָאֲבֵדוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׁתַּדֵּל לְשַׁבֵּר תַּאֲווֹתָיו בִּשְׁבִיל ה’ יִתְבָּרַךְ, וְעַל-יְדֵי-זֶה מְחַפֵּשׂ הָאֲבֵדוֹת שֶׁבְּכָל חַדְרֵי בָטֶן. וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּעוּר חָמֵץ שֶׁהוּא עַל-יְדֵי חִפּוּשׂ בְּנֵרוֹת, כִּי עִקַּר הַחִפּוּשׂ הוּא לְבַעֵר הֶחָמֵץ שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת, וְאָז מִמֵּילָא יִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת, כִּי הָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל בְּפִי אַדְמוֹ”ר זַ”ל (ליקוטי תנינא מט), דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו הָרָעוֹת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאֲבֵדוֹת. וְאָז מִמֵּילָא יִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת:

ט וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּקְרֵאת ‘לֶחֶם עֹנִי’ מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם נִתְקַבְּצִין כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁעָלוּ וְיָצְאוּ מִמְּרִירוּת עָנְיָּם, בִּבְחִינַת (תהלים לה, י): “מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ” וְכוּ’, שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַנְּפָשׁוֹת הַנִּצּוֹלִים מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (וירא נד, א). כִּי הֶעָנִי הוּא בִּבְחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, צב): “לוּלֵא תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי”. וּכְתִיב: “אִם אֶרְאֶה אוֹבֵד מִבְּלִי לְבוּשׁ” (איוב לא, יט). וְזֶה בְּחִינַת: “אֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם” (יחזקאל לד, ד), שֶׁנֶּאֱמַר עַל הָעֲנִיִּים שֶׁלֹּא חָסוּ עֲלֵיהֶם. וְכֵן (ירמיה נ, ו): “צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי” שֶׁנִּקְרָאִים יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת עַל שֵׁם עָנְיָם וּמְרוּדָם. וְזֶהוּ בְּחִינַת ‘לֶחֶם עֹנִי’ שֶׁשָּׁם עוֹלִין וְנִתְקַבְּצִים כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁעָלוּ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֲנִיּוּת כַּנַּ”ל, וּבִפְרָט עַתָּה שֶׁעָלוּ קֹדֶם הַקֵּץ רַק בְּחַסְדּוֹ, עַל-כֵּן לֹא נִטְהֲרוּ עֲדַיִן לְגַמְרֵי, עַל-כֵּן נִקְרָאִים בְּשֵׁם עֲנִיּוּת בְּחִינַת ‘לֶחֶם עֹנִי’.

וְזֶהוּ (דברים טז, א): “שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח וְכוּ’, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה’ וְכוּ’, לֹא תֹאכְלוּ עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מִמִּצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ” וְכוּ’. וְעַל-פִּי הַנַּ”ל מוּבָן הֵיטֵב כָּל סְמִיכוּת הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת שֶׁהַתּוֹרָה מַזְהֶרֶת לִשְׁמֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב “כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה” וְכוּ’. בִּשְׁבִיל זֶה “לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ”, רַק “מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ” וְכוּ’, כִּי הַכֹּל אֶחָד, כִּי הַחִפָּזוֹן הוּא בִּבְחִינַת הָאָבִיב שֶׁהוּא קֹדֶם גְּמַר תִּקּוּן הָאַחֲרוֹן, בִּשְׁבִיל זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ, וּצְרִיכִים לֶאֱכֹל מַצָּה לֶחֶם עֹנִי, שֶׁשָּׁם כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁעָלוּ בְּחַסְדּוֹ קֹדֶם גְּמַר תִּקּוּנָם, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה אָסוּר הֶחָמֵץ וּצְרִיכִים לֶאֱכֹל מַצָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת חִפָּזוֹן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁיָּצְאוּ בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב קֹדֶם גְּמַר הַתִּקּוּן הָאַחֲרוֹן וְכַנַּ”ל:

י וְעַל-כֵּן כָּל הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים תָּלְתָה הַתּוֹרָה בִּזְמַן תִּקּוּן הַתְּבוּאָה, כִּי חַג הַפֶּסַח תָּלְתָה הַתּוֹרָה בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב כַּנַּ”ל. וְכֵן בְּרֹב הַמְקוֹמוֹת כִּמְעַט כֻּלָּם כְּשֶׁמְּדַבֵּר מֵאַזְהָרַת אִסּוּר חָמֵץ וְחִיּוּב אֲכִילַת מַצָּה מַזְכִּיר בְּכָל פַּעַם חֹדֶשׁ הָאָבִיב כַּמְבֹאָר בְּפָרָשַׁת קַדֵּשׁ (שמות יג, ד), וּבְפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שם כג, טו), וּבְפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (שם לד, יח), וּבְפָרָשַׁת רְאֵה (דברים טז). וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת נִקְרָא חַג הַקָּצִיר, וְיוֹם הַבִּכּוּרִים. וְחַג הַסֻּכּוֹת נִקְרָא חַג הָאָסִיף. כִּי כָּל הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים כֻּלָּם הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל שֶׁרֻבָּם נֶעְלָמִים בַּצְּמָחִים כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן כָּל הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים בְּעֵת גְּמַר הַתְּבוּאָה וְהַצְּמָחִים, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן הָאָבִיב וּבִזְמַן הַקָּצִיר וּבִזְמַן הָאָסִיף, שֶׁאָז עִקַּר תַּכְלִית הַגְּמָר שֶׁהוּא חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם-כִּפּוּר וְחֹדֶשׁ אֱלוּל, וְהוּא גְּמַר הַתִּקּוּן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם-כִּפּוּר כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת, הַיְנוּ כַּנַּ”ל.

כִּי עִקַּר מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת הוּא בֶּאֱלוּל וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא זְמַן תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצְאִין אוֹתָם. כִּי כַּוָּנוֹת אֱלוּל הֵם תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל. כִּי אָז הֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַחִפּוּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת עַד שֶׁמּוֹצְאִים אוֹתָם וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אָז אַחַר אַרְבָּעִים יְמֵי רָצוֹן שֶׁהֵם מֵאֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶם עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁאָבְדוּ עַל-יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל וְכוּ’, וְכֵן מַה שֶּׁאוֹבֵד כָּל אֶחָד עַל-יְדֵי חֲטָאָיו חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהַכֹּל נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂין מֵאֱלוּל עַד יוֹם-כִּפּוּר, אַחַר-כָּךְ הוּא חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא חַג הָאָסִיף שֶׁהוּא גְּמַר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים הַקְּדוֹשִׁים, כִּי אָז הוּא גְּמַר תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַג הָאָסִיף, כִּי אֲסִיפַת הַתְּבוּאָה הוּא סוֹף גְּמַר תִּקּוּן הַתְּבוּאָה שֶׁהוּא גְּמַר מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְכַנַּ”ל.

אֲבָל הַהַתְחָלָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מִפֶּסַח, כִּי לוּלֵא הַהַתְחָלָה לֹא הָיָה הַגְּמָר, כִּי אִלּוּ הָיוּ מַמְתִּינִים עַד גְּמַר הַתִּקּוּן הָיוּ נֶאֱבָדִים לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, עַל-כֵּן לֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהֲמֵהַּ וְכַנַּ”ל. וְאַחַר סֻכּוֹת חוֹזְרִין וְזוֹרְעִין וְכוּ’, כִּי כָּל הָאֲבֵדוֹת אִי אֶפְשָׁר לְבָרְרָן בְּשָׁנָה אַחַת, כִּי בְּכָל שָׁנָה נִמְצָאִין קְצָת, וְהָעִקָּר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז עִקַּר מְצִיאָתָם, וְאָז עוֹשִׂין חַג הָאָסִיף וְכַנַּ”ל, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל גְּמַר תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת שֶׁל שָׁנָה זֹאת. וְאָז חוֹזְרִין וְזוֹרְעִין וְכוּ’, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּתְחִילִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן שְׁאָרֵי הָאֲבֵדוֹת וְכָל יְמֵי הַחֹרֶף הֵם בִּבְחִינַת עִבּוּר. וּבְנִיסָן שֶׁהוּא חֹדֶשׁ הָאָבִיב אָז הוּא בְּחִינַת לֵדָתָם וּגְמַר צְמִיחָתָם, וְאָז הוּא זְמַן גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, אֲבָל הָיָה בְּחִפָּזוֹן, כִּי עֲדַיִן לֹא נִגְמָר תִּקּוּנָם עַד זְמַן הַקָּצִיר וְהָאֲסִיפָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת. אֲבָל זֶה הָיָה נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד שׁוּם נִיצוֹץ וַאֲבֵדָה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לֶאֱכֹל מַצָּה וְכַנַּ”ל.

נִמְצָא שֶׁעַל-פִּי הַנַּ”ל מְבֹאָר וּמוּבָן לַמַּשְׂכִּיל הֵיטֵב מַה שֶּׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה תָּלְתָה כָּל קְדֻשַּׁת הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים הַקְּדוֹשִׁים בִּזְמַן תִּקּוּנֵי הַתְּבוּאָה, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן הָאָבִיב וְהַקָּצִיר וְהָאֲסִיפָה, כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל אֶחָד, כִּי הַכֹּל בִּשְׁבִיל תִּקּוּן וַעֲלִיַּת הָאֲבֵדוֹת שֶׁעוֹלִין וְנִתְתַּקְּנִין אָז וְכַנַּ”ל.

וְזֶהוּ (דברים טז, ג): “לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ”, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִזְכֹּר הֵיטֵב הֵיטֵב כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶת יוֹם צֵאתוֹ מִמִּצְרַיִם, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם בְּחִפָּזוֹן קֹדֶם הַקֵּץ רַק בְּחַסְדּוֹ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, כִּי “בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב כָּל אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם” (פסחים קטז:), כִּי עַל כָּל אָדָם עוֹבֵר כָּל הַנַּ”ל כַּאֲשֶׁר יוּכַל לְהָבִין כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם גֹּדֶל חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוֹצִיאוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוֹצִיאוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁעַתָּה עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, בְּוַדַּאי הַחֶסֶד וְהַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי אֵינוֹ לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁצָּרִיךְ עַתָּה לַעֲבֹר בָּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה וּלְהִתְנַסּוֹת בָּהֶם, אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף יִגְמֹר ה’ יִתְבָּרַךְ אֶת שֶׁלּוֹ מַה שֶּׁהִתְחִיל בְּרַחֲמָיו לְהוֹצִיאֵנוּ מִמִּצְרַיִם מִתֹּקֶף הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כְּדֵי לְקָרְבֵנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי דְּבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם:

יא וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי עִקַּר מִצְוַת סְפִירָה הוּא לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עַל יָדוֹ, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, כִּי שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ”ל אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה ‘קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ’ הַנַּ”ל שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בָּהּ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רַב אֲמִתִּי וְתַלְמִיד הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאֹהֶל מוֹעֵד. שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאָלֶף, וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, וְהַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אָדָם וְכוּ’ (חיי מוהר”ן סימן ב), עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל מְבֹאָר שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בְּחִינַת (ישעיה סו, א) “וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי” וְכוּ’. וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה וְכוּ’. וְהַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא רָקִיעַ, שָׁמַיִם אֵשׁ וּמַיִם, בְּחִינַת הַבּוּשָׁה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין וְכוּ’. וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אָדָם וְכוּ’ בְּחִינַת אָלֶף דָּם וְכוּ’. וְאָז נַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר לַלְּבָנָה וְנַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְכוּ’, כִּי מֹשֶׁה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, וִיהוֹשֻׁעַ בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וְכוּ’, וְהַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא בְּחִינַת הָאֹהֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לג, יא): “וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל” וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.

וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה קֹדֶם שֶׁמִּתְקָרְבִין לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וַאֲפִילּוּ אַחַר שֶׁמִּתְקָרְבִין צְרִיכִין בְּכָל פַּעַם לִסְבֹּל שְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְהַכֹּל הוּא לְטוֹבָה גְּדוֹלָה, כִּי זֶה עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ. וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא הוּא זוֹכֶה לַעֲמֹד עַל עָמְדּוֹ, לִבְלִי לְהִתְרַחֵק מֵה’ יִתְבָּרַךְ וּמֵהַצַּדִּיק עַל-יְדֵי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, כִּי עַל-פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ”ל מְבֹאָר שֶׁהַכֹּל בְּחִינָה אַחַת מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי מַה שֶּׁשּׁוֹמֵעַ בִּזְיוֹנוֹ וְשׁוֹתֵק וְסוֹבֵל שְׁפִיכַת דָּמִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם וְכוּ’. שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת הִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. וְהַתַּלְמִיד הַמִּתְקָרֵב אֵלָיו הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וְכוּ’, שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים וּבִזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה כַּנַּ”ל. נִמְצָא, כְּשֶׁסּוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק, זֶהוּ עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁהוּא לִזְכּוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם, וְהָעִקָּר שֶׁנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה תָּאִיר בִּנְקֻדָה הַתַּחְתּוֹנָה עַל-יְדֵי הָוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁפִיכוּת דָּמִים וּבִזְיוֹנוֹת שֶׁסּוֹבְלִים כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הֶאָרַת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָרַב שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁמֵּאִיר בְּהַתַּלְמִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה. נִמְצָא שֶׁהַכֹּל בְּחִינָה אַחַת, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה כְּשֶׁרוֹצִין לִהְיוֹת מְקֹרָב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת.

כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא בָּקִי בַּהֲלָכָה, בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפִיק, בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”. שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּכַוָּנוֹת אֱלוּל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹצֶה לִשָּׁאֵר קַיָּם בִּקְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לִסְבֹּל בְּכָל פַּעַם בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה בְּכַמָּה בְּחִינוֹת כַּמְבֹאָר שָׁם, כִּי בְּרֹב בְּנֵי אָדָם הַתְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם אוֹמֵר ‘חָטָאתִי’ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּלִי פְּנִיָּה וְכוּ’, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כַּמָּה פְּעָמִים תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּשְׁלֵמוּת וּלְהִתְוַדּוֹת בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה, כִּי כָּל אָדָם יָכוֹל לְהָבִין זֹאת בְּעַצְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה בְּפַעַם אֶחָד אוֹ בִּשְׁתֵּי פְּעָמִים, וְהַלְוַאי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה בֶּאֱמֶת בְּכַמָּה שָׁנִים. וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא צָרִיךְ עֲדַיִן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְגַם צְרִיכִין לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת זָכָה לָזֶה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁזָּכָה לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת הַתְּשׁוּבָה, עֲדַיִן עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וְכֵן נוֹהֵג כָּל יָמָיו שֶׁבְּכָל פַּעַם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה. וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְמַדְרֵגָה וְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, הוּא אוֹמֵר מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּשׁ עוֹד כִּי לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ”ל בָּזֶה וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת (שִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן קנט) בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, עַיֵּן שָׁם בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (סִימָנִים רטו רפב רפג).

וְכָל מִי שֶׁאוֹחֵז עַצְמוֹ בַּצַּדִּיק הַזֶּה, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ אַחֲרִית טוֹב אֲמִתִּי וְנִצְחִי אֲפִילּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, כִּי כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת בָּקִי בְּרָצוֹא, כְּמוֹ כֵן צְרִיכִין לִהְיוֹת בָּקִי בְּשׁוֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת נָפִיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת “וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ לְעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ אִם הוּא בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה גָּבֹהַּ וַעֲצוּמָה וְנִשְׂגָּבָה בֶּאֱמֶת מְאֹד מְאֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא אוֹמֵר מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּשׁ עוֹד וְחוֹתֵר וּמִתְיַגֵּעַ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּכְמוֹ כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע שֶׁגַּם לְהֵפֶךְ שֶׁאֲפִילּוּ אִם נִדְמֶה לְאָדָם שֶׁהוּא בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין לְמַטָּה מִמֶּנּוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לַחְתֹּר וּלְבַקֵּשׁ עֲדַיִן עֲדַיִן אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה, כִּי בֶּאֱמֶת “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל” כַּאֲשֶׁר צָעַק רַבֵּינוּ זַ”ל כַּמָּה פְּעָמִים (ליקוטי תנינא עח). וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג, נד): “צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי, קָרָאתִי שִׁמְךָ ה’ מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת”. וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י שָׁם וְתָבִין לְעִנְיָנֵינוּ. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב כַּמּוּבָן לַמְעַיֵּן שָׁם.

אֲבָל כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁכְּבָר זָכָה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת, לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה תָּמִיד כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּתַכְלִית תַּכְלִית בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא יָכוֹל לְהָאִיר הִתְחַזְּקוּת אֲמִתִּי בְּתַכְלִית תַּכְלִית נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה. כִּי צְרִיכִין לֵידַע שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין עֲלִיָּה לְעוֹלָם כִּי לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, כָּךְ אֵין יְרִידָה לְעוֹלָם כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל אֶחָד, כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת ה’ יִתְבָּרַךְ הוּא גְּדֻלַּת חַסְדּוֹ וְרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ. וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין יוֹתֵר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַשִּׂיגִין יוֹתֵר חַסְדּוֹ וְרַחֲמָיו, עַל-כֵּן זֶה הַצַּדִּיק הַנַּ”ל הִשִּׂיג גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ, שֶׁהִיא גְּדֻלַּת חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר הָאֱמֶת גַּם בְּתַכְלִית תַּכְלִית הַדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, לְעוֹרְרָם גַּם כֵּן שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם תִּקְוָה אַף אִם עוֹבֵר עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁעוֹבֵר [וְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת תְּפִלִּין הֲלָכָה ה אוֹת ט].

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָה הַתַּחְתּוֹנָה. שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁפִיכַת דָּמִים וּבִזְיוֹנוֹת, עַל-כֵּן צְרִיכִין בְּכָל פַּעַם לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה, כִּי בְּאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁהוּא, בְּוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה תָּמִיד, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים כַּנַּ”ל, כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם כְּבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה, הוּא צָרִיךְ בְּכָל פַּעַם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כַּנַּ”ל, וְאִם עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וַאֲפִילּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁיּוֹרֵד בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר, אִם כֵּן מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לִסְבֹּל שְׁפִיכוּת דָּמִים וּבִזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה, מֵחֲמַת שֶׁהַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי עֲדַיִן בְּתָקְפּוֹ כָּל כָּךְ, כִּי בֶּאֱמֶת הוּא גַּם הוּא יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן לָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו שְׁפִיכוּת דָּמִים בִּזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה, וְהוּא צָרִיךְ לִסְבֹּל אוֹתָם, וְזֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ. וְאַדְּרַבָּה, עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁבָּאִין עָלָיו בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים עֲדַיִן, עַל שֶׁהוּא אוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, מִזֶּה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לוֹ לְהָבִין בְּבֵרוּר שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה גְּדוֹלָה וְאַחֲרִית טוֹב וְנִפְלָא מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים הוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּתַכְלִית נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה, וְהֵם מִתְנַגְּדִים עָלָיו וְרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִמֶּנּוּ וּמְבַזִּין אוֹתוֹ וְשׁוֹפְכִין דָּמוֹ בִּשְׁבִיל זֶה. נִמְצָא, שֶׁסּוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בִּשְׁבִיל לֶאֱחֹז אֶת עַצְמוֹ בִּנְקֻדָה הָעֶלְיוֹנָה. וְזֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ, כִּי עִקַּר הֶאָרַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָה הַתַּחְתּוֹנָה הוּא עַל-יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים וּבוּשׁוֹת דַּיְקָא שֶׁסּוֹבְלִין בִּשְׁבִיל זֶה וְכַנַּ”ל. כִּי בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה יְכוֹלָה לְתַקְּנוֹ לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וְכַנַּ”ל, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל מִשָּׁם כִּי אִם עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא עַל-יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים דַּיְקָא. וּמֵאַחַר שֶׁבָּא עָלָיו בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בִּשְׁבִיל זֶה, בָּזֶה רוֹאֶה בְּחוּשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא אָבְדָה תִּקְוָתוֹ וְתוֹחַלְתּוֹ מֵה’, כִּי עֲדַיִן הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה אוֹחֵז בּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק וּמֵאִיר בּוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא בְּתַכְלִית נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן סוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הֶאָרַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אָדָם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן וְכַנַּ”ל. וְקַל לְהָבִין לְמִי שֶׁבָּקִי בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל הֵיטֵב וּמֵשִׂים לִבּוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ:

יב וְזֶה בְּחִינַת: “אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה” (משלי ל, לב). וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות סג:): “מִי שֶׁמְּנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה זוֹכֶה לְהִתְנַשֵּׂא”, הַיְנוּ מִי שֶׁמְּנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה וְסוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בִּשְׁבִיל זֶה זוֹכֶה לְהִתְנַשֵּׂא, ‘לְהִתְנַשֵּׂא’ דַּיְקָא, הַיְנוּ לִבְחִינַת הֶאָרַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא רָם וְנִשָּׂא וְגָבֹהַּ מְאֹד. וְזֶהוּ: “וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה”. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁתֹּק לִמְחָרְפוֹ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְכַנַּ”ל.

וְזֶהוּ (משלי ל, לג): “כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות סג:): ‘בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה – בְּמִי שֶׁמֵּקִיא חָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עָלֶיהָ’. “וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם” – ‘כָּל תַּלְמִיד שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ וְשׁוֹתֵק’[3] וְכוּ’. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ, מָה הַלָּשׁוֹן ‘חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה’ שֶׁאֵינָהּ נִמְצֵאת כִּי אִם בְּמִי שֶׁמֵּקִיא חָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עַל זֶה?! אַךְ עַל-פִּי הַנַּ”ל מְבֹאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב, כִּי תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה זֶהוּ בְּחִינַת “דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב” (בכורות ו.), כִּי כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּאִין עַל-יְדֵי כָּל הַתַּאֲווֹת כֻּלָּם בָּאִים מֵעֲכִירַת הַדָּמִים. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁבָּאָה עַל-יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַכְנִיעַ הַדָּמִים רָעִים וּמְזַכֵּךְ אוֹתָם בִּבְחִינַת ‘דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב’, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן נַעֲשֶׂה בְּמ”ט[4] יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מ”ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה. כִּי אָז מְזַכְּכִין יִשְׂרָאֵל עַצְמָן מִזֻּהֲמָתָם הַבָּא עַל-יְדֵי דָּמִים עֲכוּרִים עַד שֶׁזּוֹכִין בְּשָׁבוּעוֹת לִבְחִינַת ‘דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב’ כַּיָּדוּעַ, בִּבְחִינַת הַנֶּאֱמָר בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים (שיר השירים ה, יב): “עֵינַיִךְ” שֶׁהֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים “כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רוֹחֲצוֹת בֶּחָלָב”. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם.

נִמְצָא, שֶׁתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת ‘דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב’. הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהַרְבּוֹת בִּתְשׁוּבָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּזְדַּכְּכוּ דָּמָיו כָּל כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת חָלָב מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מֵעֲווֹנוֹת כָּל כָּךְ כְּמוֹ תִּינוֹק הַיּוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ בִּבְחִינַת הַנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל (שמואל-א יג, א): “בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (יומא כב:): ‘כְּבֶן שָׁנָה בְּלֹא חֵטְא’. אֲבָל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל כָּל זֶה הוּא אֶצְלוֹ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה. וְאַחַר-כָּךְ עֲדַיִן הוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה עַד שֶׁמֵּקִיא גַּם הֶחָלָב שֶׁיּוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עַל הַתּוֹרָה, וְאָז זוֹכֶה לְחֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת יֵשׁ חָלָב שֶׁנַּעֲשֵׂית מִבֵּרוּר הַדָּמִים שֶׁנִּתְהַפְּכוּ לְחָלָב עַל-יְדֵי הַלֵּדָה, וְאַחַר-כָּךְ מוֹצִיאִין מֵהֶחָלָב עֶצֶם שַׁמְנִינוּתוֹ שֶׁהוּא הַחֶמְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת בֵּרוּר אַחַר בֵּרוּר, כְּמוֹ כֵן הַצַּדִּיק אַף-עַל-פִּי שֶׁזּוֹכֶה לְזַכֵּךְ כָּל דָּמָיו עַד שֶׁנַּעֲשִׂין בִּבְחִינַת חָלָב מַמָּשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְאָז זוֹכֶה לִידִיעַת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת: “עֵינַיִךְ כְּיוֹנִים עַל וְכוּ’ רוֹחֲצוֹת בֶּחָלָב” כַּנַּ”ל. אֲבָל הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה עַד שֶׁמֵּקִיא גַּם הֶחָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עָלֶיהָ, וְאָז זוֹכֶה לְחֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת בֵּרוּר הֶחָלָב בְּעַצְמוֹ בְּבֵרוּר אַחַר בֵּרוּר, עַד שֶׁמַּשִּׂיג עֶצֶם פְּנִימִיּוּת טוּב הַשַּׁמְנִינוּת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, הַיְנוּ הַשָּׂגַת סִתְרֵי תּוֹרָה שֶׁהֵם רַב טוּב הַצָּפוּן וְגָנוּז בִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּחִזְקִיָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (ישעיה ט, ה): “כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ וְכוּ’, חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל”, ‘חֶמְאָה’ דַּיְקָא כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת: “וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יַעֲשֶׂה חֶמְאָה” (שם ז, כב), הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה הַנַּ”ל. כִּי מִקְרָא זֶה נֶאֱמַר שָׁם בְּשֶׁבַח דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה שֶׁהָיוּ מִתְיַגְּעִים עַצְמָן עַל הַתּוֹרָה הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סנהדרין צד:) וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י שָׁם (ישעיה שָׁם, כה), הַיְנוּ כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה: “וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם” וְכוּ’, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל: ‘כָּל תַּלְמִיד שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה’, הַיְנוּ שֶׁסּוֹבֵל כַּעַס וּבִזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה. כִּי גַּם כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁסּוֹבֵל מֵאֲחֵרִים מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְרַבּוֹ, זֶהוּ גַּם כֵּן בִּכְלַל כַּעַס רַבּוֹ מֵאַחַר שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ בִּשְׁבִיל שֶׁמִּתְקָרֵב לְרַבּוֹ, וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְזַכֵּךְ דָּמָיו בִּבְחִינַת ‘וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם’. כִּי עִקַּר בֵּרוּר הַדָּמִים עַל-יְדֵי שֶׁסּוֹבֵל כְּעָסִים וּבִזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְשׁוֹתֵק וְכַנַּ”ל:

יג וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שָׁם: “וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם” – שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי שֶׁשּׁוֹתֵק לְהַבְחִין בֵּין דָּם לְדָם. “וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב” וְכוּ’ – שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי הַשְּׁתִיקָה לְהַבְחִין בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר לִסְבֹּל שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלִשְׁתֹּק עַל כַּעַס וּבִזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לְרַבּוֹ כַּנַּ”ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אָלֶף שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וְוָאו וְכוּ’. כִּי כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת כְּלוּלָה בִּתְמוּנַת אָלֶף, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּסּוֹף, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ‘וּכְלַל כָּל הָעִנְיָן כָּלוּל בִּתְמוּנַת אָלֶף’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַבְּקִיאוּת בְּדַרְכֵי ה’ וּבְתוֹרָתוֹ, לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא כָּל יְמֵי חַיָּיו, בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל. כִּי זֶה הַבְּקִיאוּת עָמֹק וְנִפְלָא מְאֹד מְאֹד, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יז, ח): “כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לְנֶגַע דִּבְרֵי רִיבוֹת בִּשְׁעָרֶיךָ” וְכוּ’, ‘יִפָּלֵא’ דַּיְקָא בְּחִינַת הַשָּׂגַת הָאָלֶף הַנַּ”ל, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת פֶּלֶא כַּיָּדוּעַ. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לְהַשְׁלִים בְּחִינַת הָאָלֶף הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, אֲזַי אֵין זוֹכִין לַהֲלָכָה בְּרוּרָה. וְאָז נֶעְלָם וְנִפְלָא מִמֶּנּוּ הַהֲלָכָה בְּחִינַת ‘כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט’ וְכוּ’. וְהַתִּקּוּן: “וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם” וְכוּ’ שֶׁהוּא הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם עִקַּר תִּקּוּן בְּחִינַת הָאָלֶף הַנַּ”ל. כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בִּכְנִיסָתָן לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְכוּ’. וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁהַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבּוֹ כָּלוּל הַכֹּל, כִּי הַתַּחְתּוֹן נִכְלָל בְּעֶלְיוֹן. וְעַל-כֵּן עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ לְכַפֵּר וּלְתַקֵּן כָּל הָעֲווֹנוֹת הוּא בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם מַקְרִיבִין כָּל הַקָּרְבָּנוֹת לְכַפֵּר כָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ. וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר הַהֲלָכָה בְּרוּרָה, כִּי שָׁם הָיוּ יוֹשְׁבִין הַסַּנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה וּמְבָרְרִין כָּל הַהֲלָכוֹת. וְעַל-כֵּן מִי שֶׁנֶּעְלָם מִמֶּנּוּ הַדֶּרֶךְ לַעֲבוֹדַת ה’ בְּחִינַת “כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם” וְכוּ’ צָרִיךְ לַעֲלוֹת לְבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם יוֹשְׁבִים הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים, שֶׁהֵם כְּלַל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁמֵּאִיר בְּכָל נְקֻדּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, לְהוֹרוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ לַעֲבוֹדַת ה’ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, וּצְרִיכִין לַעֲלוֹת לְשָׁם וּלְקַבֵּל מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים שָׁם, יא): “עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ” וְכוּ’. וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁחָרַב בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי “‘כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו’ (ברכות לג.), אֲבָל צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה וְלִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה כְּשֶׁרוֹצִין לְהִתְקָרֵב לָהֶם כַּנַּ”ל. וּכְשֶׁסּוֹבֵל כְּעָסִים וּבִזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה, אָז זוֹכֶה לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה לֵידַע בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “וּמִיץ אַף יוֹצֵא דָּם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצֵא רִיב”. כִּי נִתְתַּקֵּן וְנִתְגַּלֶּה בְּחִינַת “כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ” הַנַּ”ל, כִּי זוֹכֶה לִבְחִינַת אָלֶף שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּלֶא, הַיְנוּ לֵידַע וּלְהָבִין מַה שֶּׁהָיָה נֶעְלָם וְנִפְלָא מִמֶּנּוּ וְכַנַּ”ל.

כִּי בְּחִינַת בְּקִיאוּת הַנַּ”ל לְעִנְיַן דַּרְכֵי עֲבוֹדַת ה’ הוּא עָמֹק מְאֹד. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הָעִקָּר הוּא פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת, אֲבָל זֶה הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת בְּעַצְמוֹ לִזְכּוֹת לְהַכְנִיס זֹאת בְּלֵב בְּנֵי אָדָם הוּא עָמֹק וְנִפְלָא מְאֹד, בִּפְרָט לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת בָּקִי בְּרָצוֹא וָשׁוֹב בָּקִי בְּעָיֵל וְנָפִיק, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ” וְכוּ’, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אֲפִילּוּ בַּשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית, זֶה הַלִּמּוּד הוּא נִפְלָא מְאֹד. וּצְרִיכִין לִשְׁקֹד הַרְבֵּה עַל דַּלְתֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל אַנְשֵׁי אֱמֶת הָעוֹסְקִים בַּלִּמּוּד הַזֶּה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם זֹאת בֶּאֱמֶת. וְעִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין מִשְׁתַּדְּלִין לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת לְקַבֵּל מֵהֶם בְּקִיאוּת הַזֹּאת, כִּי צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה רַבִּי כָּזֶה שֶׁיֵּדַע מִבְּקִיאוּת הַזֹּאת. כִּי אֲפִילּוּ גְּדוֹלִים וּמַנְהִיגִים לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לַבְּקִיאוּת הַזֹּאת. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד (שבת קלח:), כִּי עִקַּר בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הוּא לִזְכּוֹת לַהֲלָכוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁעַל יָדָם יְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, ‘כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה’ (אבות א, יז). וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּמַאֲמַר הַתִּקּוּנִים שֶׁאוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קֹדֶם ‘כָּל נִדְרֵי’, שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת עֲווֹנוֹת הִיא עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת לְגַבֵּי הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ: “כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט” וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם (תיקו”ז דף קמג:) וְהָבֵן:

יד וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כִּי בִּימֵי הַסְּפִירָה אָנוּ מְטַהֲרִין עַצְמֵנוּ מִבְּחִינַת הַדָּמִים רָעִים שֶׁהֵם בְּחִינַת זֻהֲמַת מִצְרַיִם, כַּמְבֹאָר בְּכַוָּנוֹת פֶּסַח וּסְפִירָה שֶׁעִקַּר הַטָּהֳרָה הוּא מִבְּחִינַת הַדָּמִים שֶׁמֵּהֶם הָיוּ יוֹנְקִים הַמִּצְרִים, דְּהַיְנוּ מֵאֲחוֹרֵי שֵׁם ‘אֶהְיֶה’ שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא ‘דָּם’, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (יחזקאל טז, ו): “וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וְכוּ’ בְּדָמַיִךְ חֲיִי”, עַיֵּן שָׁם. אַךְ בְּפֶסַח הָיְתָה הַגְּאֻלָּה בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא שֶׁהֵאִיר עָלֵינוּ הֶאָרָה עֲצוּמָה שֶׁלֹּא בְּהַדְרָגָה וְכוּ’. וְאַחַר-כָּךְ תֵּכֶף אַחַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח מִסְתַּלֶּקֶת הֶאָרָה הַזֹּאת, וְאָז צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְטַהֵר עַצְמֵנוּ מֵהַדָּמִים הַנַּ”ל בְּהַדְרָגָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁכְּלַל הַכַּוָּנוֹת הוּא בִּבְחִינַת שֵׁם ‘אֶהְיֶה’, דְּהַיְנוּ לָצֵאת מִבְּחִינַת הַסְתָּרַת וַאֲחוֹרֵי שֵׁם ‘אֶהְיֶה’ שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא ‘דָּם’, וְלִזְכּוֹת לִבְחִינַת ‘אֶהְיֶה’ שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘אֲנָא זָמִין לֶמֶהֱוֵי’. כִּי בִּימֵי הַסְּפִירָה אָנוּ מְכִינִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁאָז נִתְגַּלֶּה אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעֵין כֹּל, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת ‘אֲנָא זָמִין לֶמֶהֱוֵי’ שֶׁאָנוּ מְכִינִין עַצְמֵנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ הֲוָיָה בָּעוֹלָם עַל-יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַהֲוָיָה וְהַקִּיּוּם שֶׁל כָּל הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ הַתָּלוּי בּוֹ, כִּי עַד מַתַּן תּוֹרָה הָיָה כָּל הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ב”ר סו, ב ): עַל פָּסוּק (תהלים עה, ד): “נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָה”.

וְזֶה בְּחִינַת הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה, לְהוֹרוֹת שֶׁעֲדַיִן אֵין לָנוּ הֲוָיָה בָּעוֹלָם, כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא, רַק הַכֹּל הֵם כְּמוֹ חַיָּה וּבְהֵמָה בִּדְמוּת אָדָם, כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲבָל קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא רַק חַיָּה וּבְהֵמָה בִּדְמוּת אָדָם. גַּם שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה מְרַמֵּז שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַשְּׁתִיקָה בְּחִינַת ‘דּוֹם לַה”, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּהֵמָה שֶׁאֵין לָהּ כֹּחַ הַדִּבּוּר. וּבָזֶה שֶׁמְּבִיאִין עֹמֶר שְׂעוֹרִים וּמְנִיפִין אוֹתוֹ לְקָרְבָּן בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ בָּזֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’, בְּחִינַת ‘אֲנָא זָמִין לֶמֶהֱוֵי’. כִּי אָנוּ מְנִיפִין וּמַעֲלִין הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה קָרְבָּן לַעֲלוֹת לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה’. כִּי אָנוּ מְכִינִין עַצְמֵנוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה לַעֲלוֹת מִבְּהֵמָה לְאָדָם, שֶׁזֶּה עִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לָעוֹלָם. כִּי הָאָדָם נוֹלָד עִם כָּל הַתַּאֲווֹת וּבְלֹא שֵׂכֶל, כִּי אֵין לוֹ רַק מֹחִין דְּקַטְנוּת מְאֹד, וְכָל עֲבוֹדָתוֹ שֶׁיַּעֲלֶה מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת מִבְּהֵמָה לְאָדָם שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’ בְּחִינַת ‘אֲנָא זָמִין לֶמֶהֱוֵי’, כִּי עִקַּר הַהֲוָיָה הוּא כְּשֶׁיּוֹצֵא מִבְּהֵמָה לְאָדָם שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא וּמִתְקַיֵּם הַכֹּל. וְאָז מַתְחִילִין לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, שֶׁכְּלַל כַּוָּנוֹת הַסְּפִירָה הוּא בְּשֵׁם ‘אֶהְיֶה’ וְכַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַהֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּחִינַת ‘אֲנָא זָמִין לֶמֶהֱוֵי’ וְכַנַּ”ל. וְהָעִקָּר הוּא לִזְכּוֹת לְהַשְׁלִים בְּחִינַת אָלֶף הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא יְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ.

וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים פִּרְקֵי אָבוֹת בִּימֵי הַסְּפִירָה וּמַתְחִילִין: ‘מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ’ וְכוּ’. וְכֵן מִדּוֹר לְדוֹר, לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר תִּקּוּן כָּל אֶחָד, עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה, הוּא עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי הָאֱמֶת שֶׁמְּקַבְּלִין הַתּוֹרָה בְּכָל דּוֹר מִבְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי ‘אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּמֹשֶׁה בְּכָל דָּרָא וְדָרָא’ (תיקו”ז סט דף קיב).

וְזֶה בְּחִינַת (תהלים לו, ז): “צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'”, “צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל” – זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא מְרוֹמָם וְנִשָּׂא מְאֹד, “מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה” – זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה. כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה נִפְלָאָה שֶׁזּוֹכֶה שֶׁצִּדְקָתוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה, לְמַעֲלָה גָּבֹהַּ וְרָמָה כְּהַרְרֵי אֵל, עִקַּר שְׁלֵמוּת צִדְקָתוֹ שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר לְמַטָּה לְמַטָּה בְּתַכְלִית בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה”. שֶׁאֲפִילּוּ מִי שֶׁקִּלְקֵל מַעֲשָׂיו מְאֹד עַד שֶׁמִּשְׁפָּטוֹ לֵירֵד לִתְהוֹם רַבָּה רַחֲמָנָא לִצְלַן, גַּם שָׁם יַגִּיעוּ רַחֲמָיו לְהָאִיר גַּם בּוֹ לְקַשֵּׁר אוֹתוֹ גַּם כֵּן לִבְחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁגַּם שָׁם נִמְצָא ה’ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת “וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב כַּנַּ”ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אָלֶף וְנִשְׁלָם בְּחִינַת אָדָם. וְזֶהוּ “אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה”, ‘אָדָם וּבְהֵמָה’ – הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חולין ה:): ‘בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲרוּמִים בְּדַעַת כְּאָדָם וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה’, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא תִּקֵּן מַעֲשָׂיו, וְעַל-כֵּן הוּא בְּעֵינָיו כִּבְהֵמָה וְרוֹצֶה לְהָכִין עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם בֶּאֱמֶת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ: “אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה”, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה יוֹשִׁיעוֹ ה’ בְּוַדַּאי כְּשֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא כְּמוֹ בְּהֵמָה, וְיַתְחִיל לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אָדָם שֶׁיְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ מִתְּהוֹם רַבָּה לְהַרְרֵי אֵל וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַתָּה מְקֻשָּׁר יָפֶה הַפָּסוּק הַזֶּה: “צִדְקָתְךָ וְכוּ’ אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה” וְכַנַּ”ל:

טו וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפִירָה שֶׁצְּרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים לָעֹמֶר, כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת שֶׁנֶּאֶבְדוּ עַל-יְדֵי הַתַּאֲווֹת, שֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא אוֹתָם עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּת לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁמִּמֶּנּוּ מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת סְפִירַת הַיָּמִים לָעֹמֶר, כִּי עִקַּר כָּל הָאֲבֵדוֹת הוּא בְּחִינַת אֲבֵדַת הַזְּמַן, כִּי אֵין אֲבֵדָה כַּאֲבֵדַת הַזְּמַן כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים (מדרש שמואל ה, כג). וְעַל זֶה צָעַק דָּוִד (תהלים צ, ט): “כִּי כָּל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה” וְכוּ’. וּכְתִיב (שם קב, ד): “כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמַי” וְכוּ’. וּכְתִיב (שם לא, יא-יג): “כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַאֲנָחָה” וְכוּ’, עַד “הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד”. כִּי עִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם הוּא בִּשְׁבִיל לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא כָּל הָאֲבֵדוֹת הַשַּׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַפְּשָׂם וּלְבַקְּשָׁם עַד שֶׁיִּמְצָאֵם וִיבָרְרֵם וְיַעֲלֶה אוֹתָם לְשָׁרְשָׁם. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִקְרָא אָדָם שֶׁהוּא עַל-יְדֵי שֶׁמַּשְׁלִים בְּחִינַת הָאָלֶף הַנַּ”ל שֶׁהוּא הִתְקַשְּׁרוּת וְיִחוּד נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה עַל-יְדֵי הָוָּאו כַּנַּ”ל. כִּי זֶה כָּל הָאָדָם שֶׁבָּא לְזֶה הָעוֹלָם כְּדֵי לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד, שֶׁכֻּלָּם בִּכְלָל כְּלוּלִים בְּשֵׁם עָלְמָא תַּתָּאָה וְעָלְמָא עִלָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הַנַּ”ל. כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְקַשֵּׁר וּלְהַעֲלוֹת תַּכְלִית נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל זֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, לְהַעֲלוֹת וּלְקַשֵּׁר הַכֹּל לַה’ יִתְבָּרַךְ לִנְקֻדַּת שָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה.

וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל. כִּי כָל הָאֲבֵדוֹת הֵם עַל-יְדֵי הֶסַּח הַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בָּאֲבֵדוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁמַּסִּיחִין דַּעְתּוֹ וְאֵין שׁוֹמְרִין הֵיטֵב הַחֲפָצִים שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה בָּאִים לִידֵי אֲבֵדָה. וְגַם עִקַּר הָאֲבֵדָה הוּא שֶׁהַחֵפֶץ רָחוֹק מִדַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הַחֵפֶץ עַתָּה, כִּי כָל הַחֲפָצִים שֶׁבִּרְשׁוּת הָאָדָם הָעִקָּר הוּא הַדַּעַת, שֶׁהוּא עִקַּר בַּעַל הַחֲפָצִים, כִּי כָּל הַחֲפָצִים אֵין אָדָם תּוֹפְסָם בְּיָדוֹ רַק שֶׁהֵם בִּרְשׁוּתוֹ, דְּהַיְנוּ בִּרְשׁוּת הַדַּעַת, שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵלּוּ הַחֲפָצִים וְהוּא מוֹשֵׁל בְּדַעְתּוֹ עַל אֵלּוּ הַחֲפָצִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר בַּעַל הַחֲפָצִים הוּא הַדַּעַת שֶׁהוּא עִקַּר הָאָדָם, וּכְשֶׁמֵּסִיחַ דַּעְתּוֹ וְנֶאֱבָדִים הֵם רְחוֹקִים מִדַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הֵם הַחֲפָצִים, וְזֶהוּ עִקַּר הָאֲבֵדָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הָאֲבֵדָה הוּא בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת גּוּף הַחֵפֶץ, מִנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא הַדַּעַת בְּחִינַת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. עַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל כָּל יָמָיו לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁזֶּה זוֹכֶה עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁמַּמְשִׁיכִין בְּחִינַת בְּקִיאוּת הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב שֶׁהוּא עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּא הָאָדָם לָעוֹלָם כַּנַּ”ל.

וּבָזֶה צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם מִימֵי חַיָּיו שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְקַיְּמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם הַכֹּל הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה כַּנַּ”ל. כִּי כָּל יוֹם כָּלוּל מֵחֹשֶׁךְ וְאוֹר, עֶרֶב וָבֹקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א, ה): “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד”. וְכֵן בְּיוֹם שֵׁנִי וְכוּ’. וְהֵם בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁהֵם מוֹשְׁלִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁחַמָּה וּלְבָנָה הֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה. וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי חַיָּיו לְקַשֵּׁר וּלְיַחֵד חַמָּה וּלְבָנָה לִכְלֹל מִדַּת לַיְלָה בְּיוֹם וּמִדַּת יוֹם בְּלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל לְעִנְיַן בִּרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע (ברכות יא:). וְעַל-כֵּן קָבְעוּ בִּרְכַּת הַמְאוֹרוֹת בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע, כִּי עִקַּר בִּרְכַּת הַמְאוֹרוֹת הוּא לִכְלֹל וּלְיַחֵד בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה לִכְלֹל מִדַּת לַיְלָה בְּיוֹם וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ‘יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ’ וְכוּ’. וְכֵן בָּעֶרֶב אוֹמְרִים ‘בּוֹרֵא יוֹם וָלַיְלָה’ וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שם).

וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע, כִּי זֶה עִקַּר אֱמוּנַת הַיִּחוּד שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים וְאוֹמְרִים: ‘שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד’ וְאָז מַמְלִיכִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּבְאַרְבַּע רוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שם יג:) שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּאֶחָד, כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכֵהוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וְכוּ’, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת (תהלים קלט, ח): “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, אֶשָּׂא כַּנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם גַּם שָׁם” וְכוּ’. כִּי בֶּאֱמֶת מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עִקַּר בְּחִינַת בְּקִיאוּת הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֶשֶׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּחַזְּקִין אֶת עַצְמָם תָּמִיד לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם וּמַדְרֵגָה שֶׁהוּא, אֲפִילּוּ בְּתַכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה בִּבְחִינַת ‘אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל, עִקַּר כָּל עִנְיָן זֶה הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי מִי שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה בִּפְשִׁיטוּת בְּוַדַּאי לֹא יִפֹּל לְעוֹלָם, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁה’ אֶחָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן וּבְכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְאֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לד, כב): “אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֵר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן”. וְכַמְבֹאָר שָׁם בִּתְהִלִּים אֵצֶל פָּסוּק “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם” הַנַּ”ל – “אָנָּה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח, אִם אֶסַּק וְכוּ’, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר” וְכוּ’.

וְעַל-כֵּן קָבְעוּ בִּרְכַּת הַמְאוֹרוֹת אֵצֶל קְרִיאַת שְׁמַע כִּי הֵם בְּחִינַה אַחַת כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר בִּרְכַּת הַמְאוֹרוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּד חַמָּה וּלְבָנָה כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת מִדַּת לַיְלָה בְּיוֹם, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם וְכוּ’ וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”, בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, כָּל זֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא אֱמוּנַת הַיִּחוּד כַּנַּ”ל.

כִּי מִי שֶׁמַּשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹבֵר עַל כָּל אָדָם בְּחִינַת חֹשֶׁךְ וְאוֹר, עֶרֶב וָבֹקֶר. וְכֵן בִּכְלַל יְמֵי חַיָּיו יֵשׁ בְּחִינַת חֹשֶׁךְ וְאוֹר, עֶרֶב וָבֹקֶר. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י עַל פָּסוּק (דברים כט, ט): “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם” – כַּיּוֹם שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל לָכֶם וּלְהָאִיר לָכֶם, וְכָל הַתּוֹכָחוֹת וְכוּ’ הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם וּמְקַיְּמִין אֶתְכֶם. וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, וּבִכְלָלִיּוּת זְמַן כָּל הָעוֹלָם, וּבִכְלָלִיּוּת הַזְּמַן שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וְאָדָם בְּכָל יוֹם. כִּי כְּבָר עָבַר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל חֹשֶׁךְ וְאוֹר חֹשֶׁךְ וְאוֹר הַרְבֵּה פְּעָמִים, כִּי כְּבָר הָיִינוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם וְהוֹצִיאָנוּ מִשָּׁם. וְעָבַר עָלֵינוּ מַה שֶּׁעָבַר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים. וְאַחַר-כָּךְ נִבְנָה הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא עִקַּר הָאוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאַחַר-כָּךְ נֶחֱרַב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. וְאָז נֶחֱשַׁךְ הָעוֹלָם. וְאַחַר-כָּךְ חָזַר וְנִבְנָה וְנֶחֱרַב וְכוּ’. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה. וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְגַם בְּתוֹךְ עֹצֶם הַחֹשֶׁךְ אַחַר הַחֻרְבָּן בְּעַבְדוּתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיֵּט עָלֵינוּ חֶסֶד, עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁהֵם מְאִירִים לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת א, ה): “וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (יומא לח:): ‘עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי’ וְכוּ’, וְכֵן בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל יוֹם וָיוֹם.

נִמְצָא, שֶׁבְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים, כִּי הַסְּפִירָה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת, כִּי אָנוּ סוֹפְרִין הַיָּמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱבָד אֶחָד מֵהֶם, כִּי הַכֹּל בְּמִסְפָּר וּבְמִנְיָן. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים צ, יב): “לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע” וְכוּ’, “לִמְנוֹת יָמֵינוּ” – הַיְנוּ בְּחִינַת סְפִירָה שֶׁאָנוּ סוֹפְרִין וּמוֹנִין הַיָּמִים “כֵּן הוֹדַע” – הַיְנוּ שֶׁכְּמוֹ כֵן יְרַחֵם עָלֵינוּ ה’ יִתְבָּרַךְ וְיַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה כַּנַּ”ל, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַסְּפִירָה כְּדֵי לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בְּכָל יוֹם.

וְעַל-כֵּן סוֹפְרִין לָעֹמֶר, כִּי עַל-יְדֵי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים מַעֲלִין מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לְאָדָם, וּמְקַשְּׁרִין נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִין עָלֵינוּ כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, לְהַכְנִיעַ הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי עַל-יְדֵי-זֶה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁל הַסּוֹטָה שֶׁצְּרִיכָה לִסְבֹּל בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל חֵטְא הַהַסְתָּרָה, וּבָזֶה הִיא נִבְדֶּקֶת. וְעִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא שֶׁבְּאִם בֶּאֱמֶת נִטְמְאָה תֹּאמַר הָאֱמֶת לִפְנֵי הַכֹּהֵן, וְאָז יְכֻפַּר עֲווֹנָהּ עַל-יְדֵי הַוִּדּוּי וְהַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוטה ז.) שֶׁאוֹמְרִים לָהּ תּוֹכָחָה הַרְבֵּה שֶׁתִּתְוַדֶּה וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַמַּיִם. וְאִם לֹא נִטְמְאָה וּטְהוֹרָה הִיא, אֲזַי הוּא לָהּ לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ה, כח): “וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע”. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוטה כו.). כִּי אֲפִילּוּ אִם לֹא נִטְמְאָה צְרִיכָה כַּפָּרָה עַל הַהַסְתָּרָה, אֲבָל זֹאת הַבּוּשָׁה בְּעַצְמָהּ מְכַפֶּרֶת עָלֶיהָ וְנִתְהַפֵּךְ לָהּ לְטוֹבָה שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶוַח וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות לא:). אֲבָל אִם נִטְמְאָה וְלֹא רָצְתָה לְהִתְוַדּוֹת וּלְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, אֲזַי: “וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ” וְכוּ’ (במדבר ה, כז). וּכְמוֹ כֵן נִבְדָּקִין כְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר (אמר צו: צז.): ‘וְאִיהוּ בְּדִיקוּ דְּאֵשֶׁת חַיִל’ שֶׁהֵם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁאָז צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה.

וְהָעִקָּר הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה כְּבָר קִבַּלְנוּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ וְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ קִיּוּם הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מֵעַתָּה לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְעִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל-יְדֵי בּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ וְיִשְׁתֹּק, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ וְשׁוֹפְכִין דָּמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת. וְאִם אֵין לוֹ בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מֵאֲחֵרִים צָרִיךְ לְבַזּוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ בְּעַצְמוֹ וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות יב:): ‘כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו’. כִּי הַבּוּשָׁה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה, שֶׁאָנוּ מְבַיְּשִׁין עַצְמֵנוּ בְּעַצְמֵנוּ, כִּי אָנוּ מוֹדִים וּמִתְוַדִּים שֶׁאֲנַחְנוּ דּוֹמִים עַתָּה כִּבְהֵמָה, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְהַרְנוּ מִזֻּהֲמַת מִצְרַיִם. וְזֹאת הַבּוּשָׁה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים זֶה עִקַּר תִּקּוּנֵנוּ כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה.

וּבָזֶה נִבְדָּקִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נָקִי בֶּאֱמֶת וְקִלְקֵל מַעֲשָׂיו, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הוּא מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו, וּמִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁיְּכוֹלִין לְהָאִיר בּוֹ בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי-זֶה וְכַנַּ”ל. מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא טָהוֹר וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל שֶׁאֵין טָהֳרָתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אוֹ עַל קֹצֶר הַשָּׂגָתוֹ וְכוּ’ כַּנַּ”ל, הוּא זוֹכֶה עַל-יְדֵי הַבּוּשָׁה לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וְכַנַּ”ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָמֵא בֶּאֱמֶת וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְהַמְגֻנִּים מְאֹד, אַף גַּם הוּא רוֹדֵף וּמְבַיֵּשׁ אַנְשֵׁי אֱמֶת וְשׁוֹפֵךְ דָּמָם כַּמַּיִם בְּחִנָּם, הוּא נִבְדָּק עַל-יְדֵי מִצְוַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים וְיִפֹּל בְּאֵין סוֹמֵךְ כְּמוֹ הַסּוֹטָה הַטְּמֵאָה מַמָּשׁ. וִיקֻיַּם בּוֹ (במדבר ה, כז): “וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ”.

וְזֶה שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּסֵפֶר הָא”ב (ספירת העמר אות ג) שֶׁבִּסְפִירַת הָעֹמֶר יְכוֹלִין לְהַכְנִיעַ אֶת הַמָּסוֹר וּלְהַפִּילוֹ מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָא, וְהַסִּימָן ‘לָעֹמֶר’ רָאשֵׁי תֵּבוֹת: מֵ’אִגָּרָא רָ’מָא לְ’בֵירָא עֲ’מִיקְתָא, הַיְנוּ כַּנַּ”ל כִּי הַמָּסוֹר וְהָרוֹדֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹדֵף אֶת הַכְּשֵׁרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל שִׂנְאָתוֹ וּרְדִיפָתוֹ [אוֹתָם] עַל שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְחוֹתְרִים לָצֵאת מֵהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה מִדַּרְכֵי הֶהָמוֹן, וּמִשְׁתַּדְּלִים לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶר יִהְיֶה לוֹ מַפָּלָה גְּדוֹלָה אָז, עַל-יְדֵי הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא מִנְחַת סוֹטָה שֶׁנִּבְדֶּקֶת עַל-יְדֵי-זֶה וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר הָיְתָה מַפָּלָה גְּדוֹלָה לְכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁרָדְפוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי הָמָן נִתְלָה אָז, וְכֵן סַנְחֵרִיב וְכוּ’ שֶׁנָּפְלוּ אָז, הַיְנוּ כַּנַּ”ל:

טז וְזֶה בְּחִינַת אַרְבַּע הֲלָכוֹת שֶׁנֶּעְלְמוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ וְהֻצְרַךְ לִשְׁאֹל אוֹתָם אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם: דִּין הַמְקַלֵּל, וְדִין הַמְקוֹשֵׁשׁ, וְדִין פֶּסַח שֵׁנִי, וְדִין בְּנוֹת צְלָפְחָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן וִירוּשַׁלְמִי בְּפָרָשַׁת אֱמֹר עַל פָּסוּק (ויקרא כד, יב): “וַיַּנִּחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם” כוּ’, ‘דֵּין חַד מֵאַרְבַּע דִּינִין’ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם.

כִּי מְבֹאָר בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁכְּלַל הָעִנְיָן כָּלוּל בִּתְמוּנַת אָלֶף, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וְהַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף. וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ שֶׁהֵם: לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וּלְמַנּוֹת מֶלֶךְ וְלִבְנוֹת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ’. כִּי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִצְווֹת הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְוָאו וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לֹא זָכִינוּ שֶׁיִּכְנֹס מֹשֶׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וִיקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִצְווֹת שֶׁכְּלוּלִים בִּתְמוּנַת אָלֶף, שֶׁאָז הָיָה מִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כִּי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִצְווֹת הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְכוּ’ שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, בְּחִינַת בָּקִי בְּעָיֵל וְנָפִיק, בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”, שֶׁהֵם עִקַּר דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְאִם הָיָה מֹשֶׁה נִכְנָס לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מְקַיֵּם שָׁלֹשׁ מִצְווֹת הַנַּ”ל בְּעַצְמוֹ, הָיָה מַמְשִׁיךְ בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיוּ זוֹכִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְהָיָה מִתְתַּקֵּן הַכֹּל. אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים עַל-יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל וּמְרַגְּלִים וְכוּ’ גָּרְמוּ שֶׁלֹּא נִכְנַס מֹשֶׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְעַל-יְדֵי-זֶה לֹא זָכוּ לִבְקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל בִּשְׁלֵמוּת.

כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁמֹּשֶׁה הִמְשִׁיךְ אֵלּוּ הַדַּרְכֵי תְּשׁוּבָה הַנַּ”ל בָּעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”, שֶׁהֵם בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל וְכוּ’ שֶׁהִמְשִׁיכָם מֹשֶׁה בְּמֵ”ם יָמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל רָצוֹן, שֶׁהֵם יְמֵי אֱלוּל וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם-כִּפּוּר. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִקְבַּע בֶּאֱמֶת אֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם תְּשׁוּבָה עַד שֶׁזּוֹכִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן לֹא קִבַּלְנוּ זֶה הַבְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה בִּשְׁלֵמוּת. וְכָל אֶחָד כְּפִי רִחוּקוֹ מִבְּקִיאוּת הַזֹּאת כֵּן הוּא רָחוֹק מִתְּשׁוּבָה. וְעַל-יְדֵי-זֶה גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ ‘וְנֶחֱרַב הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ’ – שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, ‘וְאֵין לָנוּ מֶלֶךְ’ – שֶׁהוּא בְּחִינַת וָאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף. ‘וְאֵין בְּיָדֵינוּ לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק’ שֶׁהֵם בְּחִינַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכָל הַשּׂוֹנְאִים וְהָרוֹדְפִים בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת – שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֶׁמַּכְנִיעִין וּמַפִּילִין אוֹתָם. וְכָל זֶה גָּרַם עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא נִכְנַס מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, בִּבְחִינַת: “כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר וְכוּ’ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם” וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נֶעְלַם מִמֹּשֶׁה אַרְבַּע הֲלָכוֹת הַנַּ”ל.

כִּי ‘דִּין הַמְקַלֵּל’ (ויקרא כד) – זֶה בְּחִינַת לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק שֶׁהָיָה כּוֹפֵר בָּעִקָּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְקַלֵּל שֶׁחֵרֵף וְגִדֵף כְּמוֹ עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת עִמּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר עֲבוֹדַת מֹשֶׁה וְכָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מֹשֶׁה, הוּא לְקַשֵּׁר תַּכְלִית נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה לִנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, דְּהַיְנוּ לְהָאִיר גַּם בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וּלְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וּלְהִשְׁתַּדֵּל עִמָּהֶם לְקָרֵב אוֹתָם גַּם כֵּן לַה’ יִתְבָּרַךְ. וּבִשְׁבִיל זֶה הֵם סוֹבְלִים בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְקָרֵב כֻּלָּם לַה’ יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ אֵיךְ מֹשֶׁה מָסַר נַפְשׁוֹ אַחַר חֵטְא הָעֵגֶל וְהִתְפַּלֵּל בְּעַד יִשְׂרָאֵל וְהִצִּילָם מִכְּלָיָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קו, כג): “לוּלֵא מֹשֶׁה בְּחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ” וְכוּ’. עַל-כֵּן לֹא יָדַע מֹשֶׁה מַה לַּעֲשׂוֹת עִם הַמְקַלֵּל, כִּי אוּלַי צְרִיכִין לְהַאֲרִיךְ אַף עָלָיו גַּם כֵּן. בִּפְרָט שֶׁהוּא הָיָה בֶּן אִישׁ מִצְרִי שֶׁהֲרָגוֹ מֹשֶׁה קֹדֶם הַזְּמַן וְשָׁגָה בָּזֶה וְנִתְחַיֵּב גָּלוּת כַּמּוּבָא עַל פָּסוּק (דברים ד, מא): “אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים” וְכוּ’. עַל-כֵּן הָיָה מְסֻפָּק עַתָּה מַה לַּעֲשׂוֹת עַד שֶׁהוֹדִיעוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁחַיָּב סְקִילָה, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁתֹּק עַל בִּזְיוֹנוֹ אֲבָל עַל בִּזְיוֹן ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁמְּחָרֵף וּמְגַדֵף כָּל כָּךְ צְרִיכִין לִנְקֹם בּוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים נ, כא): “אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ” הַמּוּבָא שָׁם בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם.

‘וְדִין הַמְקוֹשֵׁשׁ’ (במדבר טו) שֶׁפָּגַם בַּשַּׁבָּת – זֶה בְּחִינַת פְּגַם נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת (משלי כה, ב) “כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”, בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה, בְּחִינַת אוֹרַיְיתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא וְכוּ’.

‘וְדִין פֶּסַח שֵׁנִי’ (שם ט) – זֶה בְּחִינַת הַבּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל כְּדֵי לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁמַיִם וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. כִּי אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח שֶׁבָּאוּ לִשְׁאֹל “לָמָּה נִגָּרַע?”, אֵלּוּ – שָׁאֲלוּ כַּהֹגֶן, וְתִקְּנוּ בָּזֶה הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי נִתְגַּלְגֵּל זְכוּת עַל יָדָם שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל-יְדֵי-זֶה לְמֹשֶׁה דִּין פֶּסַח שֵׁנִי שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הַנַּ”ל, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁאֲפִילּוּ כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵה’ יִתְבָּרַךְ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְיָבוֹא בְּקִידָה וְהַכְנָעָה לִפְנֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְלִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁאַל עַל נַפְשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁשָּׁאֲלוּ אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ טְמֵאִים שֶׁשָּׁאֲלוּ: לָמָּה נִגָּרַע לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה’? וְכוּ’. כְּמוֹ כֵן יִשְׁאַל כָּל אֶחָד עַל נַפְשׁוֹ אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ טֻמְאָתוֹ מִמַּעֲשָׂיו שֶׁיָּבוֹא וְיִשְׁאַל: וְאִם נַפְשִׁי מְטֻמָּאָה בְּמַעֲשַׂי הָרָעִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן לָמָּה אֶגָּרַע לְהַקְרִיב קָרְבַּן ה’? – דְּהַיְנוּ לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ, לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהִתְפַּלֵּל וְכוּ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה גַּם כֵּן לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ. וְאָז בְּוַדַּאי יִמְצָא לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ תִּקּוּן וְיוֹדִיעַ לְהַצַּדִּיק כְּמוֹ שֶׁהוֹדִיעַ לְמֹשֶׁה תִּקּוּן הַפֶּסַח שֵׁנִי שֶׁהוּא פְּלִיאָה נִשְׂגָּבָה, כִּי עִקַּר זְמַן הַפֶּסַח הוּא רַק בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁאָז דִּלֵּג ה’ יִתְבָּרַךְ עַל הַקֵּץ וּגְאָלָם, וְאָז עִקַּר זְמַן הַקְרָבַת הַפֶּסַח. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ‘פֶּסַח’ לְשׁוֹן פְּסִיחָה וְדִלּוּג שֶׁדִּלֵּג עַל הַקֵּץ, כִּי הֵאִיר עֲלֵיהֶם אָז הֶאָרָה נִפְלָאָה וְכַנַּ”ל, אֲבָל מִי שֶׁהָיָה טָמֵא וְלֹא קֵרֵב אֶת הַפֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ אֵיךְ יִזְכֶּה לְהַקְרִיב פֶּסַח עוֹד, אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו גִּלָּה הַסּוֹד לְמֹשֶׁה עַל-יְדֵי שְׁאֵלַת הַטְּמֵאִים דַּיְקָא, וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהַטְּמֵאִים יַקְרִיבוּ פֶּסַח שֵׁנִי בְּאִיָּר בִּימֵי הַסְּפִירָה. וּבָזֶה הוֹרָה לָנוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁעָבַר זְמַן שֶׁל עִקַּר הַתִּקּוּן וַאֲנַחְנוּ טְמֵאִים בְּמַעֲשֵׂינוּ עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, כִּי יֵשׁ תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנֶעְלָמִים מְאֹד שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן אוֹתָנוּ גַּם עַתָּה וּבְכָל יוֹם וָיוֹם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא נְיָאֵשׁ עַצְמֵנוּ מִצְּעָקָה וּתְפִלָּה לִשְׁאֹל בְּכָל פַּעַם לָמָּה נִגָּרַע לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה’ וְכַנַּ”ל.

‘וְדִין בְּנוֹת צְלָפְחָד’ (שם כז) שֶׁשָּׁאֲלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ – זֶה בְּחִינַת כְּנִיסָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם צְרִיכִין לְקַיֵּם שָׁלֹשׁ מִצְווֹת הַנַּ”ל שֶׁכְּלוּלִים בִּתְמוּנַת אָלֶף, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ דִּינִים הַנַּ”ל שֶׁל מְקוֹשֵׁשׁ וּמְקַלֵּל וְדִין פֶּסַח שֵׁנִי כַּנַּ”ל:

יז וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בבא בתרא קיט:) שֶׁבְּנוֹת צְלָפְחָד שָׁאֲלוּ בְּחָכְמָה: ‘אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבִים זֶרַע תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ’. כִּי עִקַּר סוֹד הַיִּבּוּם נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל. כִּי זֶה שֶׁמֵּת בְּלֹא בָּנִים הוּא צָרִיךְ תִּקּוּן יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱבָד לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כה, ו): “וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל”. כִּי זֶה הָעוֹלָם הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, בְּחִינַת (ישעיה סו, א) “וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי” הַמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. וְהָאָדָם בָּא לָעוֹלָם כְּדֵי לְקַשֵּׁר זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה לַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ”ל, וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהַנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִגְמֹר הַתִּקּוּן הַזֶּה בְּדוֹר אֶחָד, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַנִּיחַ בָּנִים בְּזֶה הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁהֵם יִגְמְרוּ זֶה הַתִּקּוּן מִדּוֹר לְדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמה, ד): “דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ”, ‘מַעֲשֶׂיךָ’ דַּיְקָא שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת בַּעֲשִׂיָּה גַּשְׁמִית שֶׁבְּזֶה הָעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה. וְעַל-יְדֵי הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִין אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא כָּל אֵלֶּה, עַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלִין הָעֲשִׂיָּה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה לַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם. וְזֶה צְרִיכִין בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּחִינַת “דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ” וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת (שם, יג יד): “מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר, סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנּוֹפְלִים” וְכוּ’. מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה – זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מַמְשִׁיךְ הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לִסְמֹךְ וּלְהַעֲלוֹת כָּל הַנּוֹפְלִים וְהַנִּדָּחִים וְהַנֶּאֱבָדִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ”ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנֹּפְלִים” שֶׁנִּסְמָךְ לְפָּסוּק “מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר”. וְשִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִדְּבָרֵינוּ אֵיךְ הַכֹּל מְבֹאָר בַּפְּסוּקִים הַנַּ”ל כִּי מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים, לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה לְמַטָּה, וּמֶמְשַׁלְתּוֹ בְּכָל דּוֹר וָדֹר, כִּי הוּא מְקַיֵּם כָּל דּוֹר וָדוֹר בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר שֶׁמַּמְשִׁיכִין בְּחָכְמָתָם הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם לִסְמֹךְ אֶת כָּל הַנּוֹפְלִים וְהָרְחוֹקִים בְּחִינַת “סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנֹּפְלִים” וְכוּ’. כִּי כָּל אֵלּוּ הַפְּסוּקִים מְקֻשָּׁרִים לְמַעְלָה שֶׁמְּסַפֵּר מֵרֹב טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְכוּ’, חַנּוּן וְרַחוּם ה’ וְכוּ’, טוֹב ה’ לַכֹּל וְכוּ’, יוֹדוּךָ ה’ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה”. כִּי הָעִקָּר הֵם הַחֲסִידִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם מוֹדִיעִים אֱלֹהוּתוֹ בָּעוֹלָם וּמְקַשְּׁרִים כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד לְשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: “כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ, מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וְכוּ’, סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנֹּפְלִים” וְכוּ’, שֶׁכָּל זֶה מְקֻשָּׁר לַפָּסוּק “וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה” כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם, עַיֵּן שָׁם.

וְעַל-כֵּן מְקַבְּלִים הַבָּנִים אַחֲרָיו הַיְרֻשָּׁה שֶׁהֵם כָּל נַחֲלָתוֹ וַחֲפָצָיו שֶׁהָיוּ לוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי נַחֲלָתוֹ וַחֲפָצָיו שֶׁהָיוּ לוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם הֵם חֶלְקוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בְּזֶה הָעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְקַשֵּׁר וּלְהַעֲלוֹת אֵלּוּ הַנַּחֲלוֹת וְהַחֲפָצִים לִנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמֵּת מְקַבְּלִין בָּנָיו אַחֲרָיו הַיְרֻשָּׁה שֶׁהֵם חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי עַתָּה צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה הַתִּקּוּן עַל יָדָם. וְעַל-כֵּן שָׁאֲלוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד בְּחָכְמָה: אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבוֹת זֶרַע, וְאֵין בָּנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל הַנַּחֲלָה שֶׁל אָבִינוּ לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה עַל-יְדֵי-זֶה, אִם כֵּן תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ שֶׁהִיא בְּסוֹד תִּקּוּן הָאֲבֵדוֹת? כַּנַּ”ל שֶׁכְּשֶׁאֵין מַנִּיחַ זֶרַע שֶׁיְּקַבֵּל נַחֲלָתוֹ וְיִגְמֹר תִּקּוּן הַנַּ”ל לְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, צְרִיכִין תִּקּוּן הַיִּבּוּם כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן שָׁאֲלוּ כַּהֹגֶן בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בבא בתרא קיט:). וְעַל-כֵּן זָכוּ שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל זְכוּת עַל יָדָם שֶׁנִּתְגַּלָּה פָּרָשַׁת נַחֲלוֹת לְמֹשֶׁה עַל יָדָם.

וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ עִנְיַן הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה לְפָרָשָׁה זֹאת וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שֶׁסָּבַר שֶׁהֻתַּר הַנֶּדֶר, מֵאַחַר שֶׁצִּוָּה לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ לְהַנְחִיל וְכוּ’. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: גְּזֵרָתִּי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְגַּלּוּ לוֹ כָּל אֵלּוּ הָאַרְבַּע הֲלָכוֹת הַנַּ”ל עַד שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ גַּם דִּין בְּנוֹת צְלָפְחָד שֶׁהוּא הַהֲלָכָה הָאַחֲרוֹנָה מֵאַרְבַּע הֲלָכוֹת הַנַּ”ל, שֶׁזֹּאת הַהֲלָכָה הִיא בְּחִינַת כְּנִיסָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל-כֵּן סָבַר שֶׁהֻתַּר הַנֶּדֶר שֶׁיִּכְנֹס גַּם כֵּן לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וִיקַיֵּם שָׁם כָּל הַשָּׁלֹשׁ מִצְווֹת הַנַּ”ל, וְיַמְשִׁיךְ בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל כְּדֵי לְתַקֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל לָנֶצַח. וְהֵשִׁיב לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ: גְּזֵרָתִי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּתְגַּלּוּ לוֹ אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת עַל-יְדֵי שְׁאֵלוֹת הַנַּ”ל, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָאִיר בִּשְׁלֵמוּת אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב וְכוּ’, בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ” וְכוּ’. לְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים וְכָל הַנּוֹפְלִים שֶׁבָּעוֹלָם לַה’ יִתְבָּרַךְ, כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ תֵּכֶף בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁלֹּא יִכְנֹס לָאָרֶץ וְיִסְתַּלֵּק בַּמִּדְבָּר עִם אוֹתוֹ הַדּוֹר וְיִסְמֹךְ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּפָּרָשָׁה (במדבר כז, יח): “קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ” וְכוּ’. כִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וּמֹשֶׁה הוּא נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּמֵחֲמַת רִבּוּי הַפְּגָמִים אִי אֶפְשָׁר שֶׁתָּאִיר הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בְּעַצְמָהּ, וּמֻכְרָח הַצַּדִּיק לְהִסְתַּלֵּק לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּלְמִיד, בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, וְכָל הָרְחוֹקִים וְהַקְּרוֹבִים, הָעוֹלִים וְהַיּוֹרְדִים, צְרִיכִים לְקַבֵּל בְּחִינַת דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, עַל-יְדֵי בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ דַּיְקָא. וְהַכֹּל בְּכֹחוֹ שֶׁל נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁנִּסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְנִכְלָל בְּתַכְלִית נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא תַּמָּן כְּלָל. וּמִשָּׁם מֵאִיר לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ דַּיְקָא עַל-יְדֵי תַּלְמִידָיו שֶׁהֵם בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה. כִּי אָז דַּיְקָא הוּא מֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ בְּתַכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, לִסְמֹךְ אֶת כָּל הַנּוֹפְלִים וְלִמְצֹא וּלְהַגְבִּיהַּ אֶת כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לְקָרֵב כֻּלָּם לַה’ יִתְבָּרַךְ.

כִּי בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁאָז יִהְיֶה הֲלָכָה בְּרוּרָה, כִּי אָז תִּתְבָּרֵר בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַזֹּאת בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְעַל-כֵּן אָז בֶּאֱמֶת יָשׁוּבוּ הַכֹּל לַה’ יִתְבָּרַךְ. כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי גַּם כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ עֲדַיִן יִהְיֶה יֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם וְיִהְיֶה לְהָאָדָם בְּחִירָה כִּי אִם לֹא כֵן לֹא יוּכַל לְתַקֵּן הָעוֹלָם, כִּי כְּשֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע וְאֵין בְּחִירָה הֲרֵי הוּא כְּמֵת שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה, כִּי הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם כְּתִיב (עירובין כב.). אֲבָל בֶּאֱמֶת גַּם כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה בְּחִירָה. אֲבָל מָשִׁיחַ יַמְשִׁיךְ בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא וּבְשֵׂכֶל נִפְלָא וֶאֱמֶת כָּזֶה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יַחְזְרוּ כֻּלָּם לַה’ יִתְבָּרַךְ אֲפִילּוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לו, כו כז): “וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵלֵכוּ וַהֲסִירוֹתִי לֵב הָאֶבֶן” וְכוּ’. וּמִי שֶׁמֵּשִׁים לֵב לְהָבִין הֵיטֵב פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בִּפְשִׁיטוּת שֶׁל זֶה הַפָּסוּק יָבִין דְּבָרֵינוּ הֵיטֵב. כִּי דִּקְדֵּק לוֹמַר “וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵלֵכוּ”, “וְעָשִׂיתִי אֶת” דַּיְקָא שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר כָּזֶה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה “בְּחֻקַּי תֵלֵכוּ”, שֶׁזֶּהוּ הַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט שֶׁל ‘וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵלֵכוּ’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל. שֶׁעַל-יְדֵי בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַל-יְדֵי-זֶה יֵלְכוּ כֻּלָּם בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְיָשׁוּבוּ לַה’ יִתְבָּרַךְ וְיֵלְכוּ בְּחֻקּוֹתָיו לָנֶצַח, אָמֵן וְאָמֵן:

יח וְזֶה בְּחִינַת כָּל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵן מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם (רש”י בראשית יז, כב), וְכֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי תִּקּוּן תְּשׁוּבָתוֹ כֵּן זוֹכֶה לְהַשְׁלִים בְּחִינַת הַמֶּרְכָּבָה כִּי “עַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים” וְכוּ’ (ישעיה ס, כא). כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמֶּרְכָּבָה הוּא בְּחִינַת אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, בְּחִינַת (יחזקאל א, כו): “וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה”, שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית בְּחִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּקֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה שִֶּׁיחֶזְקֵאל שֶׁמְּסַפֵּר שָׁם כָּל סֵדֶר הַמֶּרְכָּבָה מִמַּעְלָה לְמַעְלָה, שֶׁהָאוֹפַנִּים נוֹשְׂאִים הַחַיּוֹת, וְעַל הַחַיּוֹת רָקִיעַ וְכוּ’, וְעַל הָרָקִיעַ כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. נִמְצָא שֶׁבְּחִינָה הָעֶלְיוֹנָה הוּא בְּחִינַת אָדָם, הַיְנוּ כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַנַּ”ל שֶׁכֻּלָּהּ כְּלוּלָה בִּתְמוּנַת אָלֶף, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּפֵרוּשׁ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁמֵּבִיא שָׁם מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ, עַיֵּן שָׁם.

וְעַל-כֵּן רָאָה תְּחִלָּה רוּחַ סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְכוּ’ וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל. זֶה בְּחִינַת הַנַּ”ל, בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, בְּחִינַת עָיֵל וְנָפִיק, דְּהַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהִכָּלֵל בִּכְלַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי אִם שֶׁכְּשֶׁעוֹבֵר תְּחִלָּה דֶּרֶךְ רוּחַ סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל וְכוּ’, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְנָפִיק שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מַה שֶּׁיַּעֲבֹר, דְּהַיְנוּ מְנִיעוֹת וְתַאֲווֹת וְכוּ’ וְכוּ’, וַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה מֵהַמִּתְנַגְּדִים, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַקְּלִפּוֹת הַנַּ”ל שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל וְכוּ’. וּכְשֶׁמִּתְחַזֵּק נֶגֶד כָּל זֶה בִּבְחִינַת בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפִיק, אָז דַּיְקָא זוֹכֶה לְהַשִּׂיג בְּחִינַת הַמֶּרְכָּבָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בִּבְחִינַת מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם.

וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְחָלַת קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה הוּא מִבְּחִינַת חַשְׁמַל, ‘חַשְׁמַל’ דַּיְקָא, זֶה בְּחִינַת חַשׁ מָל, הַיְנוּ בְּחִינַת הַשְּׁתִיקָה שֶׁשּׁוֹתְקִין לְהַמְחָרְפֵהוּ וְהַמְבַיְּשׁוֹ וְסוֹבְלִין שְׁפִיכוּת דָּמִים כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָע הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָל שֶׁהִיא בְּחִינַת מִצְוַת מִילָה, שֶׁהוּא הַכְנָעַת הַדָּמִים עֲכוּרִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהָיָה לְתַקֵּן הַדָּמִים כַּנַּ”ל, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: “וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי בְּדָמַיִךְ חֲיִי” – ‘בְּדַם פֶּסַח וְדַם מִילָה’, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת שָׁם. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי אַדְמוֹ”ר זַ”ל (בסימן פב) עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת פח:): “הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים” וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. מְבֹאָר שָׁם שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה שֶׁשּׁוֹתְקִין לִמְחָרְפֵהוּ נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת חַשְׁמָ”ל, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַשָּׂגַת הַמֶּרְכָּבָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת חַשְׁמָ”ל, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חגיגה יג.), כִּי עִקַּר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא כַּנַּ”ל, זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת חַשְׁמַל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁשּׁוֹתְקִין לְהַמְחָרֵף וְהַמְבַיֵּשׁ וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת אַרְבַּע חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה שֶׁהֵם נוֹשְׂאֵי הַכִּסֵּא שֶׁהֵם: אֲרִי שׁוֹר נֶשֶׁר אָדָם. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת כֻּלָּם הוּא בְּחִינַת אָדָם, כִּי אָדָם שַׁלִּיט עַל כֻּלְּהוּ (זוהר משפטים צד:). וְגַם בְּהַשָּׁלֹשׁ חַיּוֹת שֶׁהֵם אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר הָיָה גַּם כֵּן בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד פְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּפָּרָשָׁה. וְגַם בְּהָאוֹפַנִּים הָיוּ אַרְבָּעָה פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א, ו): “וְאַרְבָּעָה פָּנִים לָהֶם” וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם. נִמְצָא, שֶׁגַּם בְּהָאוֹפַנִּים הָיָה פְּנֵי אָדָם. כִּי הָעִקָּר הוּא לְהַשְׁלִים בְּחִינַת אָדָם. כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינַת אָדָם כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקו”ז סט דף קכ.): ‘אִית אָדָם וְאִית אָדָם’, וּבְוַדַּאי הָעִקָּר הוּא מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בָּאָדָם הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. וְזֶה בְּוַדַּאי אֵין זוֹכֶה כִּי אִם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה פְּעָמִים רַבִּים אֵין מִסְפָּר. וְעַל-יְדֵי כָּל תְּשׁוּבָה וּתְשׁוּבָה זָכָה לְהַשְׁלִים בְּחִינַת אָדָם כַּנַּ”ל וְעָלָה מִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה, מִתְּשׁוּבָה לִתְשׁוּבָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עָלָה לִבְחִינַת אָדָם הַגָּבֹהַּ יוֹתֵר, מֵאוֹפַן לְחַיָּה וּמִחַיָּה לְכִסֵּא וְכוּ’ עַד שֶׁעָלָה לִבְחִינַת אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. וְהוּא בְּחִינַת תַּכְלִית נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. וְהַכֹּל צְרִיכִין לְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו. וְכָל אֶחָד מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו. וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה נִכְלָל גַּם כֵּן בִּבְחִינַת אָדָם, כִּי נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה יְכוֹלָה לְתַקֵּן הַכֹּל וְכַנַּ”ל, כִּי יָכוֹל לְהַעֲלוֹת מִבְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל וְכוּ’, מִכָּל הַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת וּמִקְּלִפַּת נֹגַהּ עַד שֶׁיִּכְלֹל אוֹתוֹ בִּבְחִינַת אָדָם עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בִּבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן הַנַּ”ל, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשָׁם. אֲבָל צְרִיכִין לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה מֵעַצְמוֹ וּמֵאֲחֵרִים וְכוּ’ וְכוּ’ קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לָזֶה. וְעִקָּר הוּא חֹזֶק הַלֵּב שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּלִבּוֹ וְדַעְתּוֹ מְאֹד לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת אֲפִילּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: “וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב” הַנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, הַיְנוּ בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפִיק וְכַנַּ”ל:

יט וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה דְּגָלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד (במדבר ב), שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ סָמוּךְ לְשָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁאָז מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל, כִּי הַכֹּל אֶחָד. כִּי קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה זוֹכִין לִהְיוֹת מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי הַתּוֹרָה בְּחִינַת אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יט, יד): “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם”, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמֶּרְכָּבָה כַּנַּ”ל. כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיְתָה עַל-יְדֵי הָאֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁשָּׁם קִבֵּל מֹשֶׁה הַתּוֹרָה וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת וְקֶשֶׁר נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה עִם נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה עַל-יְדֵי הַוָּאו, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם בְּחִינַת אָלֶף, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם שֶׁכָּל זֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי בְּחִינַת מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאֹהֶל מוֹעֵד כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד הָלְכוּ הָאַרְבָּעָה דְּגָלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבַּע חַיּוֹת נוֹשְׂאֵי הַכִּסֵּא כַּיָּדוּעַ (זוהר במדבר קיח:) שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (שיר השירים ג, ז): “הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה” שֶׁהוּא הַמִּשְׁכָּן וְהָאָרוֹן “שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ” וְכוּ’, שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בְּאַרְבָּעָה מַחֲנוֹת הַדְּגָלִים וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם. וְזֶהוּ (שם, ח): “כֻּלָּם אֲחֻזֵּי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת”. הַיְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּלֵל בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁסְּבִיב הַמִּשְׁכָּן לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאֹהֶל מוֹעֵד, צָרִיךְ כָּל אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה אָחוּז חֶרֶב, וְיִהְיֶה מְלֻמַּד מִלְחָמָה, הַיְנוּ בְּחִינַת בְּקִיאוּת הַנַּ”ל, בְּחִינַת בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפִיק, כִּי הוּא מִלְחָמָה גְּדוֹלָה וְהוּא לִמּוּד גָּדוֹל וְעָמֹק מְאֹד, וְצָרִיךְ לְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּהְיֶה בִּכְלַל מְלֻמַּד מִלְחָמָה הַזֹּאת.

וְזֶהוּ: “אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת”, שֶׁכָּל אֶחָד חָגוּר חֶרֶב וְחָזָק בְּדַעְתּוֹ מְאֹד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהָאֱמֶת וְיִלְחֹם מִלְחֶמֶת ה’. וְזֶהוּ “מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת”, הַיְנוּ בְּחִינַת וְנָפִיק, בְּחִינַת חֶשְׁכַת לַיְלָה שֶׁמִּתְגַּבֵּר בְּכָל פַּעַם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. כִּי לַיְלָה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, בְּחִינַת לְבָנָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְנָפִיק, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמִּלְחָמָה. עַל-כֵּן צְרִיכִין לִהְיוֹת מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה זֹאת, כִּי צְרִיכִין בְּקִיאוּת גָּדוֹל מְאֹד בַּהֲלָכָה זֹאת.

וְעַל-כֵּן הָיוּ צְרִיכִים כָּל שִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּלְכוּ סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד לְקַבֵּל מִשָּׁם הִלְכוֹת הַתּוֹרָה, וְעִקַּר הֲלָכוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה הֵם בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כִּי ‘לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר כִּי אִם הַמַּעֲשֶׂה’. וְלִבְקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַזֹּאת שֶׁל עָיֵל וְנָפִיק הַנַּ”ל צְרִיכִין כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל הַהֲלָכוֹת וְהַדִּינִים הַפְּרָטִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּכַמָּה וְכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת בְּלִי שִׁעוּר, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוכה נב:). וּצְרִיכִין כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַחֲיוֹת אֶת הַנְּפָשׁוֹת הַחֲלוּשׁוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת וְנָפִיק שֶׁיָּצְאוּ מִשְּׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה. וְכָל אֶחָד יָצָא וְנִתְעָה לְמָקוֹם שֶׁנִּתְעָה עַד שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד מְאֹד לַחֲזֹר מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, קעו): “תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד” וְכוּ’. וּצְרִיכִין לְחַזְּקוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי מַטְעַמִּים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל צְרִיכִין לָזֶה כָּל הִלְכוֹת הַתּוֹרָה, כִּי לִפְעָמִים מְחַיִּין אֶת עַצְמוֹ בַּהֲלָכָה זֹאת וּפְעָמִים בַּהֲלָכָה זֹאת. כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הֵם מְחַיִּין וּמְחַזְּקִין אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלֹּא תִּפֹּל יוֹתֵר. וְכֵן כָּל דִּין וַהֲלָכָה פְּרָטִית שֶׁל כָּל מִצְוָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ פְּרָטִי לְהַחֲיוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ד, יג): “כִּי הִיא חַיֶּיךָ” וְכוּ’. וּכְתִיב (תהלים קיט, צב): “לוּלֵא תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי”. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת לִמּוּד הַפּוֹסְקִים שֶׁהֵם הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, כִּי הַכֹּל בִּשְׁבִיל בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת מְבָרְרִין הַטּוֹב מֵהָרַע (שִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן כט), וְאֵין כֹּחַ לְהָרַע לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם וְזוֹכִין לִשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדּוֹ. וְכֵן צְרִיכִין לִלְמֹד הַרְבֵּה סִפְרֵי אֱמֶת הַמְדַבְּרִים מִדַּרְכֵי עֲבוֹדַת ה’ וְלִהְיוֹת בָּקִי בָּהֶם הֵיטֵב הֵיטֵב, כִּי כֻּלָּם צְרִיכִים מְאֹד לִבְקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, כִּי “אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה וּרְחָבָה מִנִּי יָם” (איוב יא, ט). כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת וְתַכְלִית שֶׁל כָּל הִלְכוֹת הַתּוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר וְכַנַּ”ל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות יז.): ‘שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּבוֹעֵט בְּאָבִיו וְרַבּוֹ’ וְכוּ’. וְעַל-כֵּן הָלְכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל סְבִיבוֹת הַמִּשְׁכָּן, כִּי כְּלַל יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת הֲלָכוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת וְחֵלֶק בַּתּוֹרָה. וְעַל-כֵּן עַל יָדָם דַּיְקָא נִמְשְׁכוּ כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ בְּקִיאִים בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת עָיֵל וְנָפִיק, בְּחִינַת מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה וְכַנַּ”ל:

כ וְעַל-כֵּן צִוָּה ה’ יִתְבָּרַךְ לִסְפֹּר אוֹתָם וְכָל אֶחָד נִקְרָא יוֹצֵא צָבָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכָל מִסְפָּר שֶׁל כָּל שֵׁבֶט (במדבר א): “בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל יֹצֵא צָבָא”. כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּכְלַל יוֹצְאֵי צָבָא, ‘יוֹצְאֵי צָבָא’ דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וְנָפִיק אָז צָרִיךְ לִהְיוֹת מְלֻמַּד מִלְחָמָה הֵיטֵב וְכַנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת הַמִּסְפָּר שֶׁצִּוָּה לִמְנוֹת אוֹתָם אַחַר הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם: כְּשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל מְנָאָם. כִּי כָּל אֵלֶּה תִּקּוּנֵי הַמִּשְׁכָּן, וּמַחֲנֵה הַדְּגָלִים, וּמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל צִוָּה ה’ יִתְבָּרַךְ אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל מְאֹד, וְאָז הִתְיַגַּע מֹשֶׁה מְאֹד עַד שֶׁזָּכָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם הָאַחֲרוֹנִים לְהַמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם שֶׁהֵם מֵאֱלוּל וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהֵם בְּחִינַת “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ” (ישעיה מג, טז), שֶׁהֵם בְּחִינַת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה בְּחִינַת שְׁתֵּי פְּעָמִים ‘בָּקִי’ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. וְאָז כְּשֶׁהִמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הַנַּ”ל בָּעוֹלָם אָז צִוָּהוּ ה’ יִתְבָּרַךְ עַל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן וּמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַחֲנֵה הַדְּגָלִים סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד, כִּי כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הַנַּ”ל שֶׁעִקָּרוֹ בְּחִינַת הַבְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא הָאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם מֵאִיר בְּחִינַת מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, עַד שֶׁיְּכוֹלָה נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה לְהָאִיר בְּתַכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן לְהָאִיר גַּם בָּהֶם הִתְחַזְּקוּת שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בִּכְלַל ‘מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה’ עַד שֶׁיְּחַזְּקוּ עַצְמָן לָנֶצַח עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בִּכְלַל ‘שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ’ שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁשִּׁים רִבּוֹא נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה (וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב אֵיךְ מְקֻשָּׁר הַכֹּל הֵיטֵב עַל-פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ”ל).

וְעַל-כֵּן צִוָּה לִמְנוֹתָם. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הֲלֹא מְבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁהַמִּנְיָן הוּא סַכָּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ל, יב): “וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף” בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל “בִּפְקֹד אוֹתָם”, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם. וְהֻצְרַךְ לְתַקֵּן עַל-יְדֵי הַשְּׁקָלִים. וּמַאי כֻּלֵּי הַאי לֹא לִכְתֹּב לֹא הֵא וְלֹא וָאו (פסחים ה.), לֹא יִמְנֶה אוֹתָם וְלֹא יִצְטָרֵךְ תִּקּוּן הַשְּׁקָלִים. אַךְ בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַמִּסְפָּר וְאֵין רָאוּי לִמְנוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יג, טז): “אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת וְכוּ’ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה”. אַךְ מֵאַחַר שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל הֻכְרַח לִמְנוֹתָם, כִּי כָּל הַחֲטָאִים הֵם בְּחִינוֹת אֲבֵדוֹת, כִּי עַל יָדָם אוֹבְדִים מַה שֶּׁאוֹבְדִים, בְּחִינַת “תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד” (תהלים קיב, י). וּבְמָקוֹם שֶׁשּׁוֹלֵט אֲבֵדָה צְרִיכִים מִנְיָן וּמִסְפָּר, כִּי זֶה בְּחִינַת הַשְּׁמִירָה שֶׁמַּכְנִיסִין הַדְּבָרִים בְּמִנְיָן וּבְמִסְפָּר וְשׁוֹמְרִים אוֹתָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִפְקָד וְנֶחֱסָר אֶחָד מֵהֶם. וְעַל-כֵּן לֶעָתִיד כְּשֶׁיַּעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וְיִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כז, יג): “וּבָאוּ הָאֹבְדִים” וְכוּ’, וְלֹא יִשְׁלֹט עוֹד שׁוּם אֲבֵדָה וְהֶזֵּק בָּהֶם כְּלָל, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה לָהֶם מִנְיָן, וִיקֻיַּם: ‘אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת’ וְכוּ’. אֲבָל אַחַר הַחֵטְא שֶׁכְּבָר שָׁלְטָה בָּהֶם בְּחִינַת הָאֲבֵדָה כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן הַמִּסְפָּר הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל, כִּי הַמִּסְפָּר הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲבֵדָה. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ מִסְפָּר שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָאֲבֵדָה, בְּוַדַּאי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאוֹרְבִים לְאַבֵּד וּלְהַזִּיק וְהֵם מִתְגָּרִים מְאֹד בַּמִּסְפָּר, כִּי הַמִּסְפָּר הוּא רַק בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲחִיזָה וְכַנַּ”ל. כִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם אֲחִיזָה שָׁם אֵין מִסְפָּר כְּלָל וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן מֵאַחַר שֶׁשָּׁם יֵשׁ לָהֶם אֲחִיזָה עַל-כֵּן הֵם מִתְגָּרִים מְאֹד בְּהַמִּסְפָּר לְקַלְקְלוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַל-כֵּן צִוָּה ה’ יִתְבָּרַךְ עַל הַשְּׁקָלִים לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן וְקָרְבָּנוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלִין מִבְּהֵמָה לְאָדָם, וּמְקַשְּׁרִין כָּל בְּחִינַת נְקֻדּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת לַנְּקֻדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ שְׁלֵמוּת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא קָרְבָּן שֶׁמְּקָרֵב וּמַעֲלֶה כָּל דָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ, לִבְחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, עַד שֶׁנִּכְלָל הַכֹּל בִּבְחִינַת אָדָם, בִּבְחִינַת (ויקרא א, ב): “אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן וְכוּ’ מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם”, שֶׁיַּעֲלֶה מִבְּהֵמָה מִבָּקָר וְצֹאן לִבְחִינַת ‘קָרְבַּנְכֶם’ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ קָרְבָּן שֶׁלָּכֶם שֶׁאַתֶּם בְּנֵי אָדָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲלֶה הַבְּהֵמָה בִּבְחִינַת אָדָם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת קָרְבָּן, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת (לִקּוּטֵי תּוֹרָה פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא). שֶׁצְּרִיכִין בַּקָּרְבָּן לְהַעֲלוֹת הַדּוֹמֵם לְצוֹמֵחַ וְהַצּוֹמֵחַ לְחַי וְהַחַי לִמְדַבֵּר שֶׁהוּא הָאָדָם וְכַנַּ”ל. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצְאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כַּפָּרַת כָּל הַחֲטָאִים שֶׁהָיוּ עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת וְכַנַּ”ל.

עַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַשְּׁקָלִים שֶׁבָּאוּ בִּשְׁבִיל כָּל זֶה, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן הַמִּסְפָּר שֶׁלֹּא יִתְגָּרוּ בּוֹ הָאוֹרְבִים לִגְרֹם אֲבֵדוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ‘וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף’ וְכוּ’. כִּי הַשְּׁקָלִים בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וְקָרְבָּנוֹת מְתַקְּנִים כָּל זֶה וְכַנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן קוֹרִין פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַחֲנֵה הַדְּגָלִים קֹדֶם שָׁבוּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ראש השנה ה.): ‘מְנוּ וְעִצְרוּ’. כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל הוּא עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ”ל. כִּי עַכְשָׁו בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֵין לָנוּ מִשְׁכָּן וְלֹא בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא מַחֲנֵה הַדְּגָלִים וְיִשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים בַּגּוֹלָה, וְאֵין לָנוּ חִיּוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ קוֹרִין פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ בַּתּוֹרָה קֹדֶם שָׁבוּעוֹת, עַל-יְדֵי-זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת שִׁשִּׁים רִבּוֹא נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ כֻּלָּם יוֹצְאֵי צָבָא בְּחִינַת ‘מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה’ שֶׁהָלְכוּ כֻּלָּם בְּמַחֲנֵה הַדְּגָלִים סָבִיב לַמִּשְׁכָּן בִּבְחִינַת מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה כַּמּוּבָא, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁתָם שֶׁנִּזְכֶּה גַּם כֵּן לְהִכָּלֵל בְּתוֹכָם עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת. וְהָעִקָּר לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּזְכֶּה לְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם מֵעַתָּה אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְכַנַּ”ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת (שיר השירים ז, א): “שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי” וְכוּ’, שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שֶׁהוּא מַה שֶׁהָאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא מְסִיתִין אֶת יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב אֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם. וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין לָהֶם: “מַה תֶּחֱזוּ בַּשׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם”, דְּהַיְנוּ מַחֲנֵה הַדְּגָלִים, הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לִקְדֻשַּׁת מַחֲנֵה הַדְּגָלִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה קִבַּלְנוּ וְהִמְשַׁכְנוּ עָלֵינוּ בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל לְחַזֵּק עַצְמֵנוּ בְּכָל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שׁוּב לֹא תּוּכְלוּ לְהָסִית וּלְהַדִּיחַ אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם וְכַנַּ”ל.

כִּי עִקַּר הָאַזְהָרָה עַל סֵדֶר מַחֲנֵה הַדְּגָלִים הוּא: “וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ” וְכוּ’ (במדבר א, נב). וּכְתִיב (שם ב, ב): “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ”. וְכֵן שִׁבֵּחַ הַפָּסוּק אוֹתָם אַחַר-כָּךְ עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לד): “כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ” וְכוּ’. הַיְנוּ שֶׁהָעִקָּר שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִזָּהֵר לַעֲמֹד עַל מְקוֹמוֹ וְלֹא יַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל לִכְנֹס לִגְבוּל חֲבֵרוֹ שֶׁכָּל זֶה בִּכְלַל בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל שֶׁלֹּא יַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל. וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הָאַזְהָרָה כַּמָּה פְּעָמִים קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה: “פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה’ לִרְאוֹת” (שמות יט, כא), כִּי צְרִיכִין לִהְיוֹת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב לְפִי בְּחִינָתוֹ וּלְפִי הַזְּמַן, כִּי אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת רָצוֹא יֵשׁ בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וְכֵן אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת וְנָפִיק יֵשׁ בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב. וְכֵן כָּל אֶחָד נֶגֶד חֲבֵרוֹ, כִּי בְּחִינַת רָצוֹא שֶׁל זֶה הוּא בְּחִינַת וָשׁוֹב נֶגֶד חֲבֵרוֹ הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה לִבְלִי לַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל, וּבִפְרָט שֶׁלֹּא יִהְיֶה רוֹדף אַחַר הַכָּבוֹד לִכְנֹס בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת. וְעַל-כֵּן הִזְהִירָם: “אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ”, כִּי כֻּלָּם צְרִיכִין לִהְיוֹת נְכוֹנִים אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְכוּ’ סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהוּא בְּחִינַת וָאו הַנַּ”ל, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם מְקַבְּלִים מִנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה לִנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה לְכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם לְפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה כָּל אֶחָד לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם שֶׁהוּא תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲנֵה הַדְּגָלִים סְבִיב הַמִּשְׁכָּן וְכַנַּ”ל:

כא וְזֶה בְּחִינַת הָאַרְבַּע חַיּוֹת שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה שֶׁדּוֹמָה לְקָרְבָּנוֹת, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּחֲשָׁבוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְגַּבֵּר לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיּוֹת רָעוֹת, וְלַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, דְּהַיְנוּ לְכַוֵּן לִבּוֹ הֵיטֵב לְדִבְרֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַיּוֹת טְהוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנֵי זוֹהַר תִּקּוּן חַד וְעֶשְׂרִין בְּסוֹפוֹ (דף סב: סג.), עַיֵּן שָׁם. מְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב שֶׁשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבַּיּוֹם הֵם כְּנֶגֶד אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר וְכוּ’ “וְאָדָם הוּא רְבִיעָאָה דִּמְקַבֵּל קָרְבָּנָא דְּאִיהוּ מַחֲשָׁבָה דְּקָרִיב וּמְיַחֵד כֻּלָּא וְכוּ’. וְכָל קָרְבָּנִין אִלֵּין רְמִיזִין בְּגוּפָא דְּבַּר נַשׁ. מֹחָא וְלִבָּא וְרֵאָה. אִנּוּן אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר. קִטְרוּגָא דִּילְהוֹן כֶּלֶב חֲמוֹר נֵץ. טְחוֹל מָרָה וְכָבֵד וְכוּ’. מַחֲשָׁבָה דָּא אָדָם. אִית מַחֲשָׁבָה טָבָא דְּחֵיוָן טָבִין וְאִית מַחֲשָׁבָה בִּישָׁא דְּחֵיוָן בִּישִׁין” וְכוּ’.# וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי תְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יד, ג): “קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'”. וּכְתִיב (ירמיה לא, ח): “בִּבְכִי יָבוֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם”.

כִּי שָׁלֹשׁ חַיּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהֵם אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר זֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁל הָאָלֶף הַנַּ”ל, שֶׁהֵם: נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְהַוָּאו כַּנַּ”ל. כִּי שָׁלֹשׁ חַיּוֹת הַנַּ”ל הֵם בְּחִינַת מֹחַ לֵב רֵאָה כַּנַּ”ל שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ”ל, כִּי הַמֹּחַ הוּא הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. וְהַלֵּב שָׁם הַדָּמִים שֶׁמֵּהֶם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְנִיעַ אוֹתָם כְּשֶׁרוֹצִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה לְהַכְנִיעַ הַדָּם וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְהָרֵאָה הִיא רוּחַ שֶׁבְּכַנְפֵי רֵאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת וָאו, כִּי וָאו בְּחִינַת רוּחַ כַּיָּדוּעַ שֶׁהִיא בְּחִינַת נֶשֶׁר בְּחִינַת שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כג, ה): “כַּנֶּשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם”. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ל, יט): “דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמָיִם” שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת ו’ שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף כַּנַּ”ל. וּכְשֶׁמְּתַקְּנִין הָאָלֶף נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּנֵי אָדָם שֶׁבְּחַיּוֹת שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁבְּכָל בְּחִינָה יֵשׁ בְּחִינַת אָדָם. וְעַל-כֵּן גַּם בִּבְחִינַת הַחַיּוֹת בְּעַצְמָן נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת אָדָם. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה וְכוּ’ זוֹכִין לִבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן הַנַּ”ל כַּנַּ”ל.

כִּי מוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁבְּחִינַת אָדָם הוּא בְּחִינָה רְבִיעִית שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ”ל, שֶׁעַל יָדָם נַעֲשֶׂה הָאָלֶף הַנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אָדָם. כִּי הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ”ל, הֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת “וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי”, וְהָרָקִיעַ שֶׁעַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת הַוָּאו, וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הִיא בְּחִינַת כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא שֶׁהִיא בְּחִינַת: “וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ וְכוּ’ כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא”. וְעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת נַעֲשֶׂה אָדָם, הַיְנוּ בְּחִינַת אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. נִמְצָא שֶׁבְּחִינַת אָדָם בְּעַצְמוֹ לְמַעְלָה מִכָּל הַשָּׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ”ל אֲפִילּוּ מִנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. כִּי הוּא בְּחִינַת אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת כְּנִיסַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ. כִּי שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ”ל הֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל. וּבְחִינַת אָדָם הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכֻּלָּם – זֶה בְּחִינַת כְּנִיסָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ, שֶׁשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת שְׁלֵמוּת אָדָם, כִּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל גְּבוּלֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם דִּקְדֻשָּׁה כַּמּוּבָא. וְעַל-כֵּן שָׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וּמַקְרִיבִין שָׁם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת בְּחִינַת אָדָם כַּנַּ”ל. וְשָׁם עִקַּר הֶאָרַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “כִּי יִפָּלֵא וְכוּ’ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ” וְכוּ’. כִּי הַתּוֹרָה בְּחִינַת אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם” וְכַנַּ”ל. וְאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה בְּחִינוֹת הֵם בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה חַיּוֹת הַנַּ”ל כַּנַּ”ל, כִּי מִתְּחִלָּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ בִּבְחִינַת הַנַּ”ל, בְּחִינַת תִּקּוּן הָאַרְבַּע חַיּוֹת שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה שֶׁהֵם גַּם כֵּן בִּבְחִינַת אָדָם כַּנַּ”ל. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁעוֹלֶה מִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה זוֹכֶה לִבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ”ל:

כב וְזֶה בְּחִינַת סֵדֶר קְדֻשָּׁה: ‘קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ’ זֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ”ל. כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּתַּרְגּוּם (ישעיה ו, ג): ‘קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה’ וְכוּ’ – זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. ‘קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ’ – זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בְּחִינַת ‘וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי’. ‘קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא’ – זֶה בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁזֶּה הָעִקָּר שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה ה’ יִתְבָּרַךְ מִתְגַּדֵּל וּמִתְקַדֵּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית הַבְּרִיאָה כַּנַּ”ל.

וְזֶה: ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’ – זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד שֶׁנִּשְׁלָם עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, כִּי לֵית כָּבוֹד בְּלֹא כָּף שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ”ל כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. וְזֶה: ‘וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע וְכוּ’ בָּרוּךְ כְּבוֹד ה’ מִמְּקוֹמוֹ’ – זֶה בְּחִינַת כָּבוֹד הָעֶלְיוֹן יוֹתֵר בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַבָּא. כִּי עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה, זוֹכִין לְכַבֵּד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת כָּבוֹד שֶׁהוּא בְּחִינוֹת (סנהדרין מג:): “כְּאִלּוּ כִּבְּדוֹ לַה’ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת” שֶׁהֵם כְּבוֹד עוֹלָם הַזֶּה וּכְבוֹד עוֹלָם הַבָּא, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. וּשְׁנֵי בְּחִינוֹת כָּבוֹד הַנַּ”ל הֵם: ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’ – זֶה בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַזֶּה, וּ’בָרוּךְ כְּבוֹד ה’ מִמְּקוֹמוֹ’ – זֶה בְּחִינַת כָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא עִקַּר בְּחִינַת ‘כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר’ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ כְּלָל, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: ‘אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ’, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘בָּרוּךְ כְּבוֹד ה’ מִמְּקוֹמוֹ’ כַּמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל. וְאָז נִכְלָל בְּחִינַת ‘כְּבוֹד מְלָכִים’ בִּבְחִינַת ‘כְּבוֹד אֱלֹהִים’, כִּי מְבֹאָר שָׁם בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִין לִבְרֹחַ מִן הַכָּבוֹד. וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לִבְחִינַת ‘כְּבוֹד אֱלֹהִים’ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶּׁהַכְּבוֹד מְלָכִים נִכְלָל בִּבְחִינַת כְּבוֹד אֱלֹהִים, כִּי בְּוַדַּאי כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְאֵיזֶה אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם הוּא בְּחִינַת כְּבוֹד מְלָכִים שֶׁהוּא כְּבוֹד עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בְּחִינַת מַלְכוּת, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר וּמַעֲלֶה זֶה הַכְּבוֹד מְלָכִים לְשָׁרְשׁוֹ לִבְחִינַת ‘כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר’, שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָה הָעֶלְיוֹנָה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, אָז נֶאֱמָר עָלָיו: ‘כְּבוֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר’ שֶׁהַכֹּל חוֹקְרִין עַל כְּבוֹדוֹ וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, אֲבָל כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁזּוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלֹהִים, אָז מְקַשֵּׁר כְּבוֹד מְלָכִים בִּכְבוֹד אֱלֹהִים, כִּי מְקַשֵּׁר כְּבוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה בִּכְבוֹד הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אֵינוֹ מְקַבֵּל הַכָּבוֹד בִּשְׁבִיל עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל רַק בִּשְׁבִיל ה’ יִתְבָּרַךְ לְבַד כְּדֵי לְכַבֵּד ה’ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת ל.): כְּשֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה “וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד” (תהלים כד, ז) רַהֲטֵי תַּרְעֵי לְבַלְעֵהּ וְאָמְרוּ: “מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד” וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י שֶׁסָּבְרוּ שֶׁאָמַר ‘מֶלֶךְ הַכָּבוֹד’ עַל עַצְמוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר: “ה’ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה” נָחוּ וְכוּ’. הַיְנוּ כַּנַּ”ל שֶׁסָּבְרוּ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, הוּא חוֹלֵק הַכָּבוֹד לְעַצְמוֹ וְאֵין כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל ה’ יִתְבָּרַךְ, וְעַל-כֵּן שָׁאֲלוּ מִיָּד: ‘מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד’ כִּי כְּשֶׁחוֹלֵק הַכָּבוֹד לְעַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּבוֹד מְלָכִים לְבַד, בְּוַדַּאי הַכֹּל שׁוֹאֲלִים: “מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד” כַּמְבֹאָר בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ”ל. אֲבָל כְּשֶׁאָמַר: ‘ה’ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ’, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, בְּחִינַת כְּבוֹד מְלָכִים, בְּחִינַת כְּבוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בִּשְׁבִיל ה’ צְבָאוֹת לְבַדּוֹ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אֱלֹהִים, אָז נָחוּ וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁאֹל וְלַחֲקֹר עוֹד כְּלָל, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר: “כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”.

וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת שָׁבוּעוֹת שֶׁאָז נִשְׁלָם כְּבוֹד ה’ עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ, כִּי “אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה” (אבות ו, ג). וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כד, יז): “וּכְבוֹד ה’ כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת”. וְעַל-כֵּן שָׁבוּעוֹת בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת (שמואל-א ט, יז) “זֶה יַעֲצֹר בְּעַמִּי”, בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד שֶׁעַל-כֵּן קוֹרִין רוּת בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֻלֶּדֶת דָּוִד עַל-יְדֵי בֹּעַז וְרוּת. כִּי עִקַּר זֶה הַשְּׁלֵמוּת אֵין זוֹכֶה כִּי אִם דָּוִד-מָשִׁיחַ שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת עַל-יְדֵי שֶׁהָיָה עָנָו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כב, ז): “וְאָנֹכִי תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ”, וְלֹא קִבֵּל כְּבוֹד הַמַּלְכוּת בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ כְּלָל. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּשׁוּבָה זָכָה דָּוִד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (עבודה זרה ד:): “לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְכוּ’ אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה”. וְעַל-כֵּן אָמַר דָּוִד כַּמָּה פְּעָמִים (תהלים מד, טז): “כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי” וְכוּ’. “וַאֲנִי כְּחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמַע” וְכוּ’ (שם לח, יד). “נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי” וְכוּ’ (שם לט, ג). “נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי” וְכוּ’ (שם פָּסוּק י). “דּוֹם לַה’ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ” וְכוּ’ (שם לז, ז). וְכֵן הַרְבֵּה בְּסֵפֶר תְּהִלִּים. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִכְבוֹד אֱלֹהִים, דְּהַיְנוּ שֶׁיֻּכְלַל כְּבוֹד מְלָכִים בִּכְבוֹד אֱלֹהִים כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד-מָשִׁיחַ שֶׁהוּא יַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ”ל:

כג גַּם שָׁלֹשׁ חַיּוֹת הַנַּ”ל שֶׁהֵם אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחַ לֵב רֵאָה, הֵם נֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁעַל יָדָם זוֹכִין לִתְשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ לְתַקֵּן בְּחִינַת (ישעיה ו, י): “הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע” וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁהוּא בִּבְחִינַת “הַשְׁמֵן לֵב וְכוּ’ וְאָזְנָיו הַכְבֵּד” וְכוּ’. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוּשׁ שֶׁהַצַּדִּיק מְגַלֶּה נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה הַמְאִירִין עֵינַיִם וּמְחַיִּין נְפָשׁוֹת לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת. וְהַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם אַף-עַל-פִּי שֶׁיְּכוֹלִים לִלְמֹד אֵינָם רוֹאִים כְּלָל אוֹר גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה. שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת “הַשְׁמֵן לֵב וְכוּ’ וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע”. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִתַּאֲווֹתָם הָרָעוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ לְהִשְׁתַּדֵּל כְּלָל לְהַכְנִיעַ עֲכִירַת דְּמֵיהֶם הָרַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, וְלֹא דַּי לָהֶם בָּזֶה שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים עֲדַיִן בְּכָל הַתַּאֲווֹת, וְהַרְבֵּה מֵהֶם בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים בְּנַפְשָׁם, אַף גַּם יֵשׁ לָהֶם קִנְאָה הַרְבֵּה וַחֲפֵצִים בְּכָבוֹד וּמִתְקַנְּאִים מְאֹד בַּאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים הַחוֹשְׁבִים עַל אַחֲרִיתָם בֶּאֱמֶת וְרוֹצִים לְבָלְעָם חַס וְשָׁלוֹם, וְלִקַּח לְעַצְמָן כָּל הַכָּבוֹד. וְה’ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ.

וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֵיוָן בִּישִׁין הַנִּזְכָּר בַּתִּקּוּנִים הַנַּ”ל שֶׁהֵם בְּחִינַת כֶּלֶב חֲמוֹר נֵץ, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה שֶׁהֵם מֹחַ לֵב רֵאָה, כִּי הַחֵיוָן בִּישִׁין: כֶּלֶב וְכוּ’ הֵם בְּחִינַת: כָּבֵד מָרָה טְחוֹל וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וּשְׁלֹשָׁה אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד. ‘הַקִּנְאָה’ – זֶה בְּחִינַת שֶׁמְּקַנְּאִין בְּהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים וּמְבַיְּשִׁין אוֹתָם וְשׁוֹפְכִין דְּמֵיהֶם כַּמַּיִם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֵפֶךְ תִּקּוּן בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהִיא דּוֹם לַה’, כִּי אַדְּרַבָּא, הֵם מְבַיְּשִׁין וּמְחָרְפִין יִרְאֵי ה’. ‘וְהַתַּאֲוָה’ – הַיְנוּ הִתְגַּבְּרוּת הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, כִּי בְּוַדַּאי אֶצְלָם הַדָּם הָרַע בְּתָקְפּוֹ שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת. וְזֶהוּ ‘הַכָּבוֹד’ – כִּי עַל-יְדֵי-זֶה פּוֹגְמִין בִּכְבוֹד ה’ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בַּחוּשׁ שֶׁהֵם רוֹדְפִין אַחַר הַכָּבוֹד וְרוֹצִים לִקַּח כָּל הַכָּבוֹד לְעַצְמָם. וְזֶהוּ (אבות ד, כא): ‘הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם’. ‘הָאָדָם’ דַּיְקָא, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה פּוֹגְמִין בִּבְחִינַת אָדָם כַּנַּ”ל. וְעַל-יְדֵי-זֶה הֵם בִּבְחִינַת: “הַשְׁמֵן לֵב וְכוּ’ וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע”, שֶׁלִּבָּם וְאָזְנֵיהֶם וְעֵינֵיהֶם שְׁמֵנִים וּכְבֵדִים וְכוּ’, וְאֵינָם רוֹאִים וּמְבִינִים אוֹרוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁמְּאִירִין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בָּעוֹלָם, כִּי פְּגַם הַלֵּב וְהָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי פְּגַם הַשָּׁלֹשׁ הַנַּ”ל שֶׁהֵם ‘הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד’, שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּגַם הַשָּׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת כַּנַּ”ל.

אֲבָל הַהֵפֶךְ מֵהֶם הוּא מִי שֶׁחָס עַל חַיָּיו וּבוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, וּמִסְתַּכֵּל עַל אַחֲרִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת וּמִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת וְסוֹבֵל חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים בִּשְׁבִיל זֶה וְכוּ’. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר, שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַלֵּב וְהָאָזְנַיִם וְהָעֵינַיִם שֶׁיָּבִין בְּלִבּוֹ וּבְעֵינָיו יִרְאֶה, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמַע וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. כִּי עֵינַיִם – זֶה אַרְיֵה שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת רְאִיָּה שֶׁהוּא לְיָמִין שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. לֵב – זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה כַּנַּ”ל. אָזְנַיִם – זֶה בְּחִינַת הָרֵאָה בְּחִינַת (חולין מז.): “ה’ אוּנֵי אִית לְרֵאָה” שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אָזְנַיִם. כִּי הָרֵאָה הוּא בְּחִינַת רוּחַ שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם מְאִירָה נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בַּנְּקֻדָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁמִיעַת הָאָזְנַיִם שֶׁהִיא לְשׁוֹן הֲבָנָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. כִּי אֲפִילּוּ מַה שֶּׁאָדָם רוֹאֶה בְּעֵינַיִם גַּשְׁמִיִּים אוֹ בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דַּעַת כִּי עֵינַיִם עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר (רש”י בראשית ג, ז), בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. אֲבָל הַמְשָׁכַת הַחָכְמָה לְלִבּוֹ עַד שֶׁיִּתְפַּעֵל בְּלִבּוֹ לְהַתְחִיל לְהַכְנִיעַ הָרַע וְהַגֵּאוּת שֶׁבּוֹ וְכוּ’, זֹאת הַהַמְשָׁכָה הִיא בְּחִינַת שְׁמִיעַת הָאָזְנַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁשּׁוֹמֵעַ וּמֵבִין הַדָּבָר הֵיטֵב בֶּאֱמֶת עַד שֶׁמִּתְפַּעֵל בְּלִבּוֹ עַד שֶׁלִּבּוֹ יָבִין וְשָׁב מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, מִקִּנְאָה וְתַאֲוָה וְכָבוֹד. וְעַל-יְדֵי-זֶה ‘וְרָפָא לוֹ’ וְהָבֵן הֵיטֵב הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לְמַעַן יִיטַב לְךָ לָעַד.

וְזֶה (תהלים עב, יח): “בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ”, ‘עֹשֶׂה’ – זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה. ‘לְבַדּוֹ’ – זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. ‘נִפְלָאוֹת’ – זֶה בְּחִינַת אָלֶף הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּלֶא, שֶׁהִיא בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ”ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת נִפְלָאוֹת. כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: “כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לְמִשְׁפָּט” כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ: “וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם” – זֶה בְּחִינַת כְּבוֹד אֱלֹהִים שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי-זֶה עַל-יְדֵי הֶאָרַת וְהִתְקַשְּׁרוּת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְקֻדָה הַתַּחְתּוֹנָה. “וְיִמָּלֵא כְּבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ” – זֶה בְּחִינַת ‘מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ’ שֶׁהִיא בְּחִינַת כְּבוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּחִינַת כְּבוֹד מְלָכִים שֶׁנִּכְלָל בִּבְחִינַת כְּבוֹד אֱלֹהִים, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן הָאָלֶף שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּלֶא בְּחִינַת ‘עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ’ וְכַנַּ”ל. וְזֶהוּ: “אָמֵן וְאָמֵן”, ‘אָמֵן’ – זֶה בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת תַּחְתּוֹן בְּעֶלְיוֹן בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בִּנְקֻדָה הָעֶלְיוֹנָה עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אָלֶף שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, אָמֵן וְאָמֵן:

[1] תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה.

[2] מָאתַיִם וְעֶשֶׂר.

[3] הנה לשון הגמרא שם: “ומיץ אף יוציא דם” – ‘כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור’, “ומיץ אפים יוציא ריב” – ‘כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות’.

[4] אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה.