הלכות נטילת ידיים לסעודה א

א כְּשֶׁיָּבֹא לֶאֱכֹל פַּת שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו הַמּוֹצִיא יִטֹּל יָדָיו (או”ח קנח סעיף א), עַיֵּן בַּמַּאֲמָר ‘וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים’ סִימָן נו:

כִּי הָאֲכִילָה הוּא חַיֵּי הָאָדָם, וְעִקַּר כֹּחַ הַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַדָּבָר הַנֶּאֱכָל הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמְלֻבָּשׁ בּוֹ, כִּי בְּכָל דָּבָר יֵשׁ בּוֹ חָכְמָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַחֲיוֹת אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם, וּבִפְרָט אֲכִילַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁהוּא רַק כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יג, כה): “צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ”. נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי הָאֲכִילָה מְקַבְּלִין חִיּוּת, הַיְנוּ חָכְמָה, וּמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְעַל-כֵּן הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת חַיִּים וַאֲרִיכַת יָמִים לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת, כִּי הַנֶּפֶשׁ הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת.

וְעַל-כֵּן עִקַּר הַמָּזוֹן הֵם חֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן, כִּי הֵם בְּחִינַת דַּעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות מ.): ‘כָּל תִּינוֹק שֶׁטּוֹעֵם טַעַם דָּגָן’ וְכוּ’. וְזֶה חֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן כְּנֶגֶד הֵא הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ (בסימן נג). וְעַל-כֵּן הֵם ‘מֵיזַן זַיְינֵי’ (עַיֵּן ברכות לה:), כִּי עִקַּר הַמָּזוֹן וְהַשְּׂבִיעָה הוּא מֵהַדַּעַת כַּנַּ”ל, וּמֵחֲמַת חֲשִׁיבוּתָם זֹאת קָבְעוּ לָהֶם בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שם לה. וּבְרַשִׁ”י שָׁם), וְעַל-כֵּן תִּקְּנוּ לְבָרֵךְ ‘הַמּוֹצִיא’ בְּהֵא דַּיְקָא (עַיֵּן שָׁם לח.) בְּחִינַת הֵא הַדַּעַת הַנַּ”ל. וַאֲפִילּוּ עַל חֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן אֵין מְבָרְכִין הַמּוֹצִיא כִּי אִם עַל מַה שֶּׁנִּקְרָא ‘לֶחֶם’ דַּיְקָא, אֲבָל עַל שְׁאָר מַאֲכָלִים שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם כְּגוֹן פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִין וּשְׁאָר מִינִין אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם הַמּוֹצִיא[1], כִּי לֶחֶם הוּא בְּחִינַת דַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת (שמות טז, ד): “לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם” שֶׁכָּתַב שָׁם רַבֵּנוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט, ה): “לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי”.

וְעִקַּר הַלֶּחֶם הוּא מַה שֶּׁנִּקְרָא לֶחֶם לְעִנְיַן מַצָּה דְּהַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ, כְּמוֹ שֶׁהֵבִיא הַמָּגֵן אַבְרָהָם שָׁם[2], כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא לֶחֶם שֶׁל מַצָּה, בְּחִינַת “עֻגָּה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם” וְכוּ’ (קידושין לח.) עַיֵּן שָׁם, וּמַצָּה אֵין נִקְרָא כִּי אִם כְּשֶׁיָּכוֹל לָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ אִם יִהְיוּ מַשְׁהִין אוֹתָהּ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנִּלּוֹשָׁהּ עִם מַיִם.

כִּי זֶה כְּלָל שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּרוּךְ אַחַר הַקְּדֻשָּׁה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה יְתֵרָה שָׁם נִמְצֵאת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְבַקֵּשׁ מָקוֹם לִינֹק שָׁם, וְעַל-כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁרוֹאִין הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא יוֹדְעִים שֶׁבְּוַדַּאי בַּמָּקוֹם הַזֶּה יֵשׁ קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה. וְעַל-כֵּן אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבַת מַצָּה כִּי אִם כְּשֶׁיָּכוֹל לָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ, כִּי אָז דַּיְקָא הוּא הַלֶּחֶם שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה. וְעַל-כֵּן אִם לֹא הָיוּ נִזְהָרִים לְשָׁמְרוֹ הֵיטֵב בְּוַדַּאי יָבֹא לִידֵי חִמּוּץ שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא, כִּי הִיא נִמְצֵאת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם קְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא הַדַּעַת. וְהָעִקָּר תָּלוּי כְּשֶׁהָעִסָּה נִלּוֹשָׁה עִם מַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, וְאָז נִקְרָא לֶחֶם בְּחִינַת ‘לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם’ בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת מַצָּה. וְאָז יָכוֹל לָבֹא לִידֵי חִמּוּץ כַּנַּ”ל. וְגַם שֶׁיִּהְיֶה דַּוְקָא מֵחֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּעַת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבַת מַצָּה כִּי אִם בַּחֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן (או”ח תנג, א). וְעַל-כֵּן אֵין מְבָרְכִין הַמּוֹצִיא כִּי אִם עַל לֶחֶם כָּזֶה שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת מַצָּה, כִּי אָז הוּא בְּחִינַת דַּעַת כַּנַּ”ל.

וְאַף שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין בְּכָל הַשָּׁנָה חָמֵץ, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת מַצָּה וְנִקְרָא לֶחֶם, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הִתְלַבְּשׁוּת דִּקְדֻשָּׁה הַיְנוּ דַּעַת, רַק שֶׁהַדַּעַת הוּא בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה הַיְנוּ שֶׁנִּתְחַמֵּץ, כִּי חָמֵץ הוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא (עַיֵּן זוהר פנחס דף רנא:) הֵפֶךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת יָמִים, הַיְנוּ בְּחִינַת הַסְתָּרַת הַדַּעַת, וְעַל-כֵּן אָנוּ יְכוֹלִים לְאָכְלוֹ, כִּי יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה וּלְהַחֲזִירָהּ לַדַּעַת עַל-יְדֵי שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ מְגַלִּין הַהַסְתָּרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וּבִפְרָט שֶׁאֲפִילּוּ אֲכִילָתֵנוּ בְּעַצְמוֹ הוּא עַל-פִּי הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ בָּהּ כַּמָּה דִּינִים וְכַמָּה בְּרָכוֹת שֶׁעַל יְדֵיהֶם אָנוּ מְגַלִּין הַהַסְתָּרָה וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן. וְעַל-כֵּן חָשִׁיב דַּוְקָא לֶחֶם חָמֵץ יוֹתֵר מִמִּינִים שֶׁאֵינָם נִתְחַמְּצִים, כִּי אֵין שָׁם הִתְלַבְּשׁוּת הַדַּעַת כָּל כָּךְ. וּמֵחֲמַת זֶה אֵין בָּאִים לִידֵי חִמּוּץ כַּנַּ”ל, כִּי אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִתְגַּבֶּרֶת שָׁם כָּל כָּךְ כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֻכְרְחוּ לֶאֱכֹל מַצָּה דַּיְקָא, כִּי אָז לֹא הָיָה לָהֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה עֲדַיִן, וְעַל-כֵּן הֻכְרְחוּ לָצֵאת בִּמְנוּסָה, כִּי הָיְתָה עֲדַיִן רָשׁוּת ‘פַּרְעֹה’ עֲלֵיהֶם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה. כִּי הוּא אוֹתִיּוֹת ‘הָעֹרֶף’ וְלֹא הָיָה לָהֶם כֹּחַ לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם הַתּוֹרָה. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בְּתִקּוּנֵי זֹהַר שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הֻכְרְחוּ לָצֵאת בִּמְנוּסָה, עַיֵּן שָׁם[3]. וְעַל-כֵּן הֻכְרְחוּ לֶאֱכֹל דַּיְקָא מַצָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶצֶם הַקְּדֻשָּׁה, קֹדֶם הִתְלַבְּשׁוּתָהּ בַּסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ הֶעֱלָה אָז אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתָם בַּעֲלִיָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר כַּמּוּבָא[4]. כִּי מַצָּה הוּא בְּחִינַת דַּעַת גָּדוֹל וּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי הִיא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּרְכֵי ה’ שֶׁהוּא מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד, אֲבָל חָמֵץ שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה בַּסִּטְרָא אָחֳרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְחַמְּצָה הָעִסָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת מַצָּה כַּנַּ”ל, וְהוּא בְּחִינַת הַסְתָּרָה, לֹא הָיוּ יְכֹלִים לֶאֱכֹל כַּנַּ”ל, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם כֹּחַ לְבַטֵּל הַהַסְתָּרָה כַּנַּ”ל. אֲבָל אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָדְפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וּבִתְחִלָּה בֶּאֱמֶת הָיָה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרִיעַת יַם-סוּף שֶׁהִיא מַפֶּלֶת פַּרְעֹה שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הַהַסְתָּרָה וְלִזְכּוֹת לְדַעַת, כִּי לֹא הָיְתָה לָהֶם אָז הַתּוֹרָה, וְלֹא הָיָה לָהֶם כֹּחַ לָזֶה כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל[5] שֶׁאָמַר הַשַּׂר שֶׁל יָם: ‘מַה נִּשְׁתַּנָּה אֵלּוּ מֵאֵלּוּ’? דְּהַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה כַּנַּ”ל. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנִטְבְּעוּ בַּיָּם עַל-פִּי חַסְדֵי ה’ בִּזְכוּת אָבוֹת, וְאָז נִשְׁבַּר כֹּחַ פַּרְעֹה שֶׁהִיא הַסְתָּרָה, אָז הֻתַּר הֶחָמֵץ. וְעַל-כֵּן אַחַר שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח מֻתָּר הֶחָמֵץ וְכַנַּ”ל.

וְזֶה פֵּרוּשׁ (שמות יב, לט): “וַיֹּאפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַבָּצֵק עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ”. הַיְנוּ שֶׁבְּהֶכְרֵחַ הֻכְרְחוּ לֶאֱכֹל מַצָּה וְלֹא חָמֵץ “כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם”, ‘כִּי גֹּרְשׁוּ’ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁהֻכְרְחוּ לָצֵאת בְּחִפָּזוֹן וּבִמְנוּסָה, כִּי לֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים[6] שֶׁאִם הָיוּ שׁוֹהִין קְצָת שָׁם, הָיוּ נִשְׁאָרִין שְׁקוּעִין בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה עֲדַיִן כֹּחַ לַהַסְתָּרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּרְעֹה, רַק שֶׁבָּרְחוּ מִשָּׁם בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל, עַל-כֵּן לֹא הָיוּ רַשָּׁאִים לֶאֱכֹל חָמֵץ כִּי אִם מַצָּה כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶׁהֶעֱלָם ה’ יִתְבָּרַךְ עֲלִיָּה גְּדוֹלָה מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה לְחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, כִּי מַצָּה הוּא בְּחִינַת דַּעַת עֶלְיוֹן, בְּחִינַת שַׁעַר הַנּוּן כַּנִּרְאֶה מֵהַמַּאֲמָר הַנַּ”ל:

ב וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹצִין לֶאֱכֹל לֶחֶם הַנַּ”ל צְרִיכִין נְטִילַת יָדַיִם, כְּדֵי לְזַכֵּךְ וּלְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם עַל-יְדֵי מֵימֵי הַחֶסֶד שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּעַת, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לָשֵׂאת אוֹתָם בִּבְחִינַת (דברים לב, מ): “כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי”. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו (או”ח קסב, א), כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי-זֶה לְ’לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם’ בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל-יְדֵי טָהֳרַת הַיָּדַיִם.

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה קֹדֶם הָאֲכִילָה, זֶה בְּחִינַת אֲנָחָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת יד.) שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת צְרִיכִין נְטִילָה, כִּי כֵן נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן שָׁם שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת, עַל-כֵּן מִתְגַּבֵּר שָׁם הָעַצְבוּת רוּחַ בְּיוֹתֵר בְּחִינַת עִצְּבוֹן יָדַיִם, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְזַכֵּךְ וּלְטַהֵר אוֹתָם. וְעַל-כֵּן אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בְּיָדָיו צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, וּלְהֵפֶךְ הַמַּאֲכִיל אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם (או”ח קסג, ב), כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בְּהָאוֹכֵל דַּוְקָא שֶׁהוּא צָרִיךְ לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם, כְּדֵי לִזְכּוֹת שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתוֹ בִּבְחִינַת דַּעַת בְּחִינַת ‘לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם’ כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ דַּוְקָא כְּלִי מַחֲזִיק רְבִיעִית וְעַל-יְדֵי מַיִם דַּוְקָא (או”ח קנט, א), כִּי כְּלִי מַחֲזִיק רְבִיעִית הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכְּלִי, וְהוּא בְּחִינַת דָּלֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת רְבִיעִית, וּכְשֶׁנִּתְמַלֵּאת עִם מֵימֵי הַחֲסָדִים שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵא כַּנַּ”ל, אָז נַעֲשֵׂית מֵהַ’דָּלֶת’ – ‘הֵא’ בְּחִינַת “רְבִיעִת הַהִין” (במדבר טו, ה), כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן מט).

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כֹּחַ גַּבְרָא דַּוְקָא (או”ח ט). כִּי צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ דַּוְקָא אֲרִיכַת יָמִים לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת, כִּי הַמַּלְכוּת ‘לֵית לֵהּ מִגָּרְמָה כְּלוּם’ (זוהר וישב דף קפא.), עַל-כֵּן צָרִיךְ דַּוְקָא לְהַמְשִׁיךְ לְתוֹכָהּ חַיִּים וְכוּ’, וְעַל-כֵּן צָרִיךְ דַּיְקָא שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם מִכֹּחַ אָדָם כְּדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ הַחַיִּים כַּנַּ”ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ מֵעַצְמוֹ, כִּי ‘לֵית לָהּ מִגָּרְמָה כְּלוּם’. כִּי עַל-יְדֵי נְטִילַת יָדַיִם נִמְשָׁךְ אֲרִיכַת יָמִים לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי נְטִילַת יָדַיִם זוֹכִין לְלֶחֶם שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, וְהוּא חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַמַּלְכוּת עַל שֵׁם הַשֻּׁלְחָן, בְּחִינַת ‘שֻׁלְחַן מְלָכִים’[7], כִּי עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנַּ”ל נִשְׁלָם בְּחִינַת הַמַּלְכוּת כַּנַּ”ל:

ג וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן, כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחַיִּים הוּא עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (אבות ג, ג): ‘כָּל שֻׁלְחָן שֶׁלֹּא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים’, כִּי הוּא הֵפֶךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת יָמִים שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל, וְהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, הֵפֶךְ שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה. אֲבָל ‘שֻׁלְחָן שֶׁאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם’ (שם), כִּי עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה קוֹרִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, נִמְצָא שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא שָׁם עַל הַשֻּׁלְחָן. וְזֶה שֶׁהֵבִיא רְאָיָה מִפָּסוּק זֶה (יחזקאל מא, כב): “וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'” ‘לִפְנֵי ה” דַּיְקָא, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ שָׁם כַּנַּ”ל הֵפֶךְ הַסְתָּרַת פְּנֵי ה’ חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה פֵּרוּשׁ (קהלת י, יז): “אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ”, כִּי עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנַּ”ל הוּא שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘מַלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים’ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְעַל-כֵּן זְמַן סְעֻדַּת תַּלְמִיד חָכָם בִּתְחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית (פסחים יב:), דְּהַיְנוּ אַחַר חָמֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּהֶם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְדַעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘הֵא’ כַּנַּ”ל. וְאָז יְכוֹלִין לֶאֱכֹל סְעֻדַּת תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ”ל וּשְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל זְמַן סְעֻדַּת תַּלְמִיד חָכָם מִפָּסוּק ‘אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ’ הַנַּ”ל, וְכֵן כָּתַב רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן יז) שֶׁאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת:

ד וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוטה ד:): ‘כָּל הַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם וּבָא לִידֵי עֲנִיּוּת’, כִּי נְטִילַת יָדַיִם הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת יָמִים כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְפַרְנָסָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְעַל-כֵּן יֵשׁ עֶשֶׂר תֵּבוֹת בְּבִרְכַּת ‘הַמּוֹצִיא’, וְגַם צָרִיךְ לֶאֱחֹז הַפַּת בְּעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת (או”ח קסז, ד), כְּדֵי לְהַשְׁלִים בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁכְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר, בְּחִינַת “שָׂרֵי עֲשָׂרֹת” וְכוּ’ (שמות יח, כא) כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן גְּדוֹל הַמְסֻבִּין בּוֹצֵעַ (או”ח קסז, יד), כִּי הַגָּדוֹל הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, וְעַל-כֵּן הוּא בּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת יָמִים לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לִבְצֹעַ עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי רֹב הָעוֹנִים (שם סעיף טז), כִּי עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה מַעֲלִין אֶת הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה הַמְלֻבָּשׁ שָׁם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדַּעַת כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּיהֶם שֶׁהוּא בִּמְקוֹם בְּרָכָה שֶׁלָּהֶם, וְאָז יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ דַּעַת עַל-יְדֵי אֲכִילָתוֹ כַּנַּ”ל:

קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מֵהִלְכוֹת נְטִילַת יָדַיִם וּבְצִיעַת הַפַּת הֲלָכָה א

עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה. וְזֶה חָמֵץ וּמַצָּה. נְטִילַת יָדַיִם כְּדֵי לַהֲרִימָן בִּבְחִינַת (איכה ג, מא) “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ” וְכוּ’ כְּדֵי לְקַבֵּל “לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם” (שמות טז, ד). עַל-כֵּן צָרִיךְ לְהַרְהֵר תְּשׁוּבָה קֹדֶם הָאֲכִילָה בְּחִינַת אֲנָחָה. “וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן” (ישעיה נב, יב) – ‘בְּפֻרְקְנָא בַּתְרָאָה’[8] מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ קַבָּלַת הַתּוֹרָה, אֲבָל אָז הָלְכוּ בִּמְנוּסָה, כִּי הָיָה עֲדַיִן רְשׁוּת פַּרְעֹה עֲלֵיהֶם, עַל-כֵּן אָכְלוּ מַצָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב, לט): “וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק” כוּ’. צָרִיךְ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן בִּבְחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה. הָאֲכִילָה הִיא בְּחִינַת לִמּוּד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נה, א): “לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ”, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים (אבות ג, ג) הֵפֶךְ הַחַיִּים. הַשֻּׁלְחָן הוּא ‘שֻׁלְחַן מְלָכִים’[9] – “אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ” (קהלת י, יז). הַנְּטִילָה בְּמַיִם בְּחִינַת חֶסֶד בְּחִינַת “מִקְוֵה מַיִם” (ויקרא יא, לו). רְבִיעִית בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת דָּלֶת וְנַעֲשֶׂה ‘הֵא’ הַדַּעַת, בְּחִינַת “רְבִיעִת הַהִין” (במדבר טו, ה). כְּלִי וְכֹחַ גַּבְרָא (או”ח קסג, ט), אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בְּיָדָיו צָרִיךְ לִטֹּל, וּלְהֵפֶךְ הַמַּאֲכִיל אֵין צָרִיךְ (שם סְעִיף ב). עֶשֶׂר תֵּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא, וְגַם צָרִיךְ לֶאֱחֹז בְּעֶשֶׂר הָאֶצְבָּעוֹת (או”ח קסז, ד), כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת “שָׂרֵי עֲשָׂרֹת” (שמות יח, כא). גְּדוֹל הַמְסֻבִּין בּוֹצֵעַ (או”ח קסז, יד). עַל-יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת נִשְׁלָם הַדַּעַת:

[1] עיין שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים סִימָן קסח סְעִיף ו וּבְסִימָן רח.

[2] אֹרַח חַיִּים סִימָן קסח סְעִיף קָטָן טז.

[3] הַקְדָּמָה דף טו. וּבְהוֹסָפוֹת תִּקּוּן ז דף קמו:

[4] שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי הַפֶּסַח דְּרוּשׁ ג וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר חַג הַמַּצּוֹת פֶּרֶק א.

[5] עיין זֹהַר תְּרוּמָה דף קע: וּבִשְׁמוֹת רַבָּה פָּרָשָׁה כא, ו וּבִמְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח פָּרָשָׁה ו.

[6] עיין זֹהַר חָדָשׁ יִתְרוֹ מַאֲמַר לָמָּה נִזְכַּר חֲמִשִּׁים פְּעָמִים יְצִיאַת מִצְרַיִם וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר חַג הַמַּצּוֹת פֶּרֶק א.

[7] עיין רַשִׁ”י שְׁמוֹת כה, כד וּבְשַׁעַר הַפְּסוּקִים בָּלָק סִימָן כב.

[8] תיקו”ז הַקְדָּמָה דף טו. וּבְהוֹסָפוֹת תִּקּוּן ז דף קמו:

[9] עיין רַשִׁ”י שְׁמוֹת כה, כד וּבְשַׁעַר הַפְּסוּקִים בָּלָק סִימָן כב.