כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ נֵרוֹ יָאִיר סִימָן מד, עִנְיַן מְחָאַת כַּף שֶׁהוּא כְּדֵי לְזַכֵּךְ הָאֲוִיר בִּבְחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי כ”ח[1] פִּרְקִין דְּיָדַיִם, שֶׁעַל יָדָם נִתְעוֹרֵר ‘כֹּחַ מַעֲשָׂיו’ שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי-זֶה, עַיֵּן שָׁם. וּבָזֶה נִצּוֹלִין מִמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מַבּוּל, בְּחִינַת בִּלְבּוּל. וְעַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִצּוֹלִין מִבְּחִינַת מַבּוּל, כִּי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה מַבּוּל , עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:
וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם קֹדֶם הָאֲכִילָה, כִּי אֲכִילָה וּתְפִלָּה הֵם בְּחִינָה אַחַת, הַיְנוּ בְּחִינַת בֵּרוּרִים שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וַאֲכִילָה כַּמּוּבָא (עַיֵּן בסימן ב). וְעַל-כֵּן עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה הוּא רַק בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַשֶּׁפַע, כִּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וְכָל הַבֵּרוּרִים נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי אֱמוּנָה כַּמּוּבָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ (במאמר ‘ויסב’ סימן סב) שֶׁבֵּרוּר הַמַּאֲכָלִים הֵם עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בִּבְחִינַת ‘וּרְעֵה אֱמוּנָה’, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת “שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה” (תהלים לז, ג), שֶׁשָּׁם נִזּוֹנִין מֵאֱמוּנָה שֶׁעַל יָדָהּ כָּל הַבֵּרוּרִים. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִרְאוֹת לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע שֶׁל הָאֲכִילָה מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְשֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתוֹ כְּאִלּוּ אוֹכֵל בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה צְרִיכִין לְחַבֵּר הַיָּדַיִם, לְעוֹרֵר כ”ח פִּרְקִין שֶׁעַל יָדָם נִתְעוֹרֵר ‘כֹּחַ מַעֲשָׂיו’, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה כָּאן בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל לְעִנְיַן תְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה הַבֵּרוּר כָּרָאוּי.
וּבָזֶה יִתְתַּקֵּן בְּחִינַת פְּגַם הַמַּבּוּל שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל, כִּי הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה הוּא תִּקּוּן פְּגַם הַמַּבּוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל יָדוֹ נִתְעָרֵב טוֹב בְּרָע, וְזֶה הָיָה בְּעַצְמוֹ חֵטְא דּוֹר הַמַּבּוּל “כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ” (בראשית ו, יב) וְכוּ’, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעָרֵב טוֹב וָרָע כַּמּוּבָא. וְצָרִיךְ לְבָרֵר בְּכָל יוֹם, וְעִקַּר הַבֵּרוּר עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וַאֲכִילָה, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין שָׁם פְּגַם הַמַּבּוּל כִּי לֹא הָיָה שָׁם מַבּוּל כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן שָׁם מְתַקְּנִין פְּגַם מַבּוּל עַל-יְדֵי הַבֵּרוּרִים שֶׁמְּבָרְרִין עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה וְכֵן הָאֲכִילָה שֶׁהוּא גַּם כֵּן בֵּרוּרִים, צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם כֵּן בִּבְחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְתַקֵּן פְּגַם הַמַּבּוּל כַּנַּ”ל.
וְעַל-כֵּן צְרִיכִין נְטִילַת יָדַיִם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָשֵׂאת יָדָיו בִּבְחִינַת (תהלים קלד, ב): “שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ” שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר ‘כֹּחַ מַעֲשָׂיו’ עַל-יְדֵי כ”ח פִּרְקִין שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל. כִּי אִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת וּלְחַבֵּר הַיָּדַיִם בְּלִי נְטִילָה מִקֹּדֶם. כִּי ‘יָדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן’ (שבת יד.). וְעִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּשִׁפּוּלֵי אֶצְבָּעוֹת כַּמּוּבָא[2], בִּפְרָט פְּגַם הַמַּבּוּל הַנַּ”ל שֶׁעִקַּר פְּגָם הַזֶּה נוֹגֵעַ בַּיָּדַיִם דַּיְקָא, בִּבְחִינַת (ישעיה א, טו): “יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ”. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין וּמְטַהֲרִין הַיָּדַיִם מִפְּגָם הַנַּ”ל אִי אֶפְשָׁר לַהֲרִימָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): “וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי וְכוּ’ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ”. כִּי צָרִיךְ לָשֵׂאת הַיָּדַיִם בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת ‘שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ’ כַּמּוּבָא, שֶׁאָז עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת כ”ח פִּרְקִין דְּיָדַיִם נִתְעוֹרֵר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מִבְּחִינַת ‘כֹּחַ מַעֲשָׂיו’ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן מְטַהֲרִין הַיָּדַיִם עַל-יְדֵי מַיִם טְהוֹרִים שֶׁל נְטִילָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲבִירִין מִן הַיָּדַיִם בְּחִינַת מַיִם הַזֵּדוֹנִים מֵי הַמַּבּוּל שֶׁאֲחִיזָתָם בַּיָּדַיִם כַּנַּ”ל, וְאָז יָכוֹל לָשֵׂאת אוֹתָם וּלְחַבְּרָם בִּקְדֻשָּׁה, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַמַּבּוּל, וַאֲזַי יְכוֹלִין לֶאֱכֹל בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְבָרֵר עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה לְתַקֵּן פְּגָם וְעִרְבּוּב שֶׁנַּעֲשָׂה עַל-יְדֵי פְּגַם דּוֹר הַמַּבּוּל כַּנַּ”ל.
וְעַל-כֵּן צְרִיכִין כְּלִי שָׁלֵם לִנְטִילָה (או”ח קנט, א), רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁבִירַת כֵּלִים שֶׁנַּעֲשָׂה עַל-יְדֵי עָווֹן זֶה כַּמּוּבָא, וְעַכְשָׁו נִתְתַּקֵּן, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין כְּלִי שָׁלֵם כַּנַּ”ל.
וְעַל-כֵּן הַמַּיִם עֲלוּלִין לְקַבֵּל טֻמְאָה בִּשְׁעַת נְטִילָה (או”ח קסב, א), כִּי מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם בְּהַיָּדַיִם עִקַּר אֲחִיזָתָם, עַל-כֵּן יְכוֹלִים חַס וְשָׁלוֹם לִפְגֹּם וּלְטַמֵּא הַמַּיִם בְּעַצְמָם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּמַּבּוּל שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ גִּשְׁמֵי נְדָבָה, וְאַחַר-כָּךְ נִתְהַפְּכוּ לְמַבּוּל עַל-יְדֵי פְּגָם שֶׁלָּהֶם. וְעַל-כֵּן צְרִיכִים מַיִם שְׁנִיִּים וְכוּ’ כְּדֵי לְטַהֵר הַמַּיִם שֶׁעַל הַיָּדַיִם (שם), כִּי מֵי הַמַּבּוּל נִסְתַּלְּקִין עַל-יְדֵי מַיִם טְהוֹרִים, כִּי עִקַּר תִּקּוּן וְטָהֳרַת עָווֹן זֶה עַל-יְדֵי מַיִם טְהוֹרִים דְּהַיְנוּ מִקְוֶה, כַּמּוּבָא. וְכֵן נְטִילַת יָדַיִם הוּא גַּם כֵּן טָהֳרָה מַמָּשׁ כְּמוֹ טְבִילַת מִקְוֶה, וּבְכַמָּה דִּינִים הֵם שָׁוִים – הַנְּטִילָה וְהַטְּבִילָה, כִּי הֵם בָּאִים לְתַקֵּן פְּגַם הַמַּבּוּל שֶׁתִּקּוּנוֹ עַל-יְדֵי טָהֳרָה וּטְבִילָה, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם שֶׁדִּינוֹ בִּרְבִיעִית דַּיְקָא, שֶׁהוּא שִׁעוּר מִקְוֶה מִן הַתּוֹרָה כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ערובין ד:):
[1] עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה.
[2] עֵץ חַיִּים שַׁעַר לא פֶּרֶק ב וּבִפְרִי עֵץ חַיִּים שַׁעַר הַבְּרָכוֹת פֶּרֶק ה.
