לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה וְכוּ’ (שבת ט:). וְאִיתָא בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ דֵּעוֹת שֶׁדַּיְקָא סָמוּךְ לַמִּנְחָה גָּזְרוּ עַיֵּן שָׁם:
וְהַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי כִּי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הִיא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כִּי בְּכָל הַיּוֹם הָאָדָם טָרוּד בַּעֲסָקָיו בְּמַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ. וְהַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּחִינַת שֵׁנָה, וְעַל-כֵּן תִּקְּנוּ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה לְהַזְכִּיר אֶת הָאָדָם שֶׁיִּזְכֹּר בַּה’ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, הַיְנוּ מֵהַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָה. וְעַל-כֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הִיא בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה שֶׁהִיא הַמַּשָּׂא וּמַתָּן. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר ‘אַשְׁרֵי הָעָם’ (בסימן לה) עַיֵּן שָׁם. כִּי יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא פַּחַד יִצְחָק. וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת הַתְּפִלָּה עַל שֵׁם הַמִּנְחָה, כִּי מִנְחָה הִיא קָרְבַּן עָנִי שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינִים, כִּי אָז דִּינִים שׁוֹרִין בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות ו:): ‘לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה’. כִּי בַּקָּשַׁת וּתְפִלַּת אֵלִיָּהוּ הָיָה שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה בָּעוֹלָם לֵידַע כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעַל-כֵּן לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, כִּי מִנְחָה מוֹעִיל לָאֱמוּנָה עַל פִּי מַה שֶּׁמְּבֹאָר לְעֵיל, שֶׁמִּנְחָה הִיא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְחַדֵּשׁ הָאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ שָׁם. כִּי בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הַנְּשָׁמָה בָּאָה בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וְנִתְחַדְּשָׁה שָׁם. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה נִתְחַדֵּשׁ הַמֹּחַ בֶּאֱמוּנָה יְתֵרָה. נִמְצָא שֶׁמִּנְחָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אֵלִיָּהוּ זָכָה אָז לְגַלּוֹת אֱמוּנָה בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם “ה’ הוּא הָאֱלֹהִים”. וּמֵחֲמַת שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת (יחזקאל ה, ה) “זֹאת יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ” וְכוּ’ וְהַחִיצוֹנִים יוֹנְקִים מִמֶּנָּה, עַל-כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד. כִּי צָרִיךְ זְהִירוּת וְהִתְגַּבְּרוּת שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁקוּעַ שָׁם חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ עָלָיו, מֵאַחַר שֶׁהֵם יוֹנְקִים מִשָּׁם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל ‘לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה’, כִּי אָז צְרִיכִין זְהִירוּת בְּיוֹתֵר כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן תִּקְּנוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה דַּוְקָא שֶׁלֹּא לְהַתְחִיל בְּשׁוּם מְלָאכָה וַאֲכִילָה סָמוּךְ לָהּ פֶּן יִשְׁכַּח לְהִתְפַּלֵּל. כִּי אָז דַּיְקָא חָשְׁשׁוּ לָזֶה מֵאַחַר שֶׁאָז דִּינִים שׁוֹרִין. כִּי הַחִיצוֹנִים יוֹנְקִים מֵהָאֱמוּנָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן גָּזְרוּ אָז גְּזֵרוֹת אֵלּוּ פֶּן יִשְׁכַּח, כִּי אָז צָרִיךְ זְהִירוּת יְתֵרָה שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ עָלָיו כַּנַּ”ל:
