וְהָיָה עוֹשֶׂה כֹּל מִינֵי עֲבוֹדוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהַכֹּל בְּהֶצְנֵעַ גָּדוֹל. וְתֵכֶף כְּשֶׁיָּצָא לַחוּץ הָיָה עוֹשֶׂה בְּכַוָּנָה כֹּל מִינֵי מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת כֹּל מִינֵי שְׂחוֹק וּקְפִיצוֹת וּשְׁאָר עִנְיָנִים כָּאֵלּוּ (שֶׁקּוֹרִין פַאר שֵׁייטְקַייט) עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לָבוֹא עַל דַּעַת שׁוּם אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדַת ה’.
וּבִתְחִלָּה, בִּימֵי יַלְדוּתוֹ, הָיָה נוֹהֵג שֶׁהָיָה לוֹקֵחַ אֵיזֶה גְּדוֹלִים [מטבעות גדולים] וְהֶחֱלִיפָם עַל טְפָלִים [מטבעות קטנים] וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּהֶצְנֵעַ דֶּרֶךְ חַלּוֹן וְכַיּוֹצֵא, וְלָקַח עִמּוֹ הַסֵּפֶר “שַׁעֲרֵי צִיּוֹן” וְאָמַר הַ”לְּשֵׁם יִחוּד” שֶׁל עֲשִׂיַּת מִצְוָה (תפילה הנאמרת לפני עשיית מצווה). וְלָקַח טָפֵל אֶחָד וְהִשְׁלִיכָהּ לְתוֹךְ הַמַּתָּן בַּסֵּתֶר. וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר “לְשֵׁם-יִחוּד” הַנַּ”ל וְחָזַר וְהִשְׁלִיךְ פְּרוּטָה אַחַת לְתוֹךְ (קופת) הַ”מַּתָּן-בַּסֵּתֶר”, וְחָזַר וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְחָזַר וְאָמַר הַלְּשֵׁם-יִחוּד הַנַּ”ל וְהִשְׁלִיךְ עוֹד פְּרוּטָה אַחַת. וְכֵן חָזַר וְעָשָׂה כַּמָּה פְּעָמִים עַד שֶׁהִשְׁלִיךְ כֹּל הַפְּרוּטוֹת לְתוֹךְ הַמַּתָּן-בַּסֵּתֶר, וְעַל כֹּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה אָמַר הַלְּשֵׁם-יִחוּד הַנַּ”ל. וְכַוָּנָתוֹ הָיָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְווֹת רַבּוֹת, כִּי עֲבוֹדָתוֹ הָיָה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל.
וְכֵן הָיָה עוֹשֶׂה, וְעוֹבֵד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדוֹת פְּשׁוּטוֹת לְגַמְרֵי בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הָיָה חָכָם גָּדוֹל וּמֻפְלָג בְּחָכְמָה מְאֹד מְאֹד גַּם בִּימֵי קַטְנוּתוֹ וּבִימֵי נְעוּרָיו (כַּאֲשֶׁר הָיָה מְפֻרְסָם לְכָל מַכִּירָיו), אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשׁוּם חָכְמָה כְּלָל בַּעֲבוֹדַת ה’, רַק הָיָה נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת כֹּל הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה הַרְבֵּה, מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וְרִבּוּי תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְרִבּוּי הִתְבּוֹדְדוּת מְאֹד לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְזֶה הָיָה עִקַּר חָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי מֵעֹצֶם הַפְלָגַת חָכְמָתוֹ זָכָה תֵּכֶף לְחָכְמָה זוֹ שֶׁאֵין צְרִיכִים שׁוּם חָכְמָה כְּלָל בַּעֲבוֹדַת ה’. כִּי זֶה עִקַּר הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה מִן הַכֹּל (כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים) שֶׁלֹּא לִהְיוֹת שׁוּם חָכָם בַּעֲבוֹדַת ה’ רַק בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל.
