בְּסוֹף אֱלוּל, סָמוּךְ לְראשׁ-הַשָּׁנָה, הָיוּ מְצַפִּים בְּמָאהְלוֹב, שֶׁיָּבוֹא חוֹתְנִי לְבֵיתוֹ, וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לְהָכִין עַצְמִי לִנְסֹעַ לִבְּרֶסְלַב עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה, וְזוּגָתִי יָדְעָה מִזֶּה, וְרָצְתָה לִמְנעַ אוֹתִי, וְלא הוֹעִיל כְּלָל וְנָסַעְתִּי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קדֶם שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי סְלִיחוֹת, וּבָאתִי לִקְהִלַּת נֶעמִירוֹב עַל שַׁבָּת, וְאָכַלְתִּי אֵצֶל אֲחוֹתִי, אַךְ הָיִיתִי גַּם בְּבֵית אָבִי, נֵרוֹ יָאִיר, לְקַבֵּל פָּנָיו וּכְבָר הִתְחִיל לְהִתְפַּיֵּס עִמִּי קְצָת, כִּי רָאָה וְיָדַע, שֶׁבְּוַדַּאי לא יִמְנַע אוֹתִי, וְגַם הֵבִין, שֶׁכַּוָּנָתִי לַשָּׁמַיִם בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת נָסַעְתִּי מִיָּד לִבְּרֶסְלַב, וּבָאתִי קדֶם הַסְּלִיחוֹת לִבְּרֶסְלַב, וְזָכִיתִי לִרְאוֹת פְּנֵי קָדְשׁוֹ בְּעֵת שֶׁנִּכְנַס לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ לוֹמַר סְלִיחוֹת עִם הַצִּבּוּר, וְאַחַר הַסְּלִיחוֹת נִכְנַסְתִּי אֶצְלוֹ וְדִבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה, בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם, וְיָשַׁבְתִּי כָּל הַשָּׁבוּעַ בִּבְּרֶסְלַב, עַד שֶׁהִגִּיעַ ראשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תקס”ח, שֶׁחָל אָז בְּיוֹם שַׁבַּת-קדֶשׁ בְּראשׁ-הַשָּׁנָה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה “חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוּ’ (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן ס”א), וְשָׁם, בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, גִּלָּה מֵעִנְיַן הַסֵּפֶר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי מַחֲלקֶת בְּחִינַת: וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי וְכוּ’, וְלא יָדַעְנוּ אָז מַה מְרַמֵּז:
