הֲפִיכַת הַשֻּׁלְחָן בְּשַׁבָּת הַגָּדוֹל, מְרַמֵּז כִּי עֲדַיִן לֹא יָצָא הַדִּבּוּר מֵהַגָּלוּת עַד פֶּסַח, שֶׁאָז יָצָא הַדִּבּוּר מֵהַגָּלוּת בְּחִינַת “פֶּה סָח” כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁיָּצָא הַדִּבּוּר מֵהַגָּלוּת.
וְהַשֻּׁלְחָן הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר בְּחִינַת (יְחֶזְקֵאל מא): “וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'”. ‘וַיְדַבֵּר אֵלַי’ דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַפַּרְנָסָה וְהָאֲכִילָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֻׁלְחָן, הוּא מִשָּׁם, מִבְּחִינַת דִּבּוּר בְּחִינַת: “כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי ה’ יִחְיֶה הָאָדָם” (דְּבָרִים ח). וּכְשֶׁאֵין הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת אָז הַשֻּׁלְחָן שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בִּבְחִינַת פָּנִים בִּבְחִינַת: “וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'” דַּיְקָא בְּחִינַת פָּנִים. וְעַל־כֵּן בְּשַׁבָּת הַגָּדוֹל שֶׁאָז הוּא קֹדֶם יְצִיאַת מִצְרַיִם, אֲזַי הוּא בְּחִינַת הֲפִיכַת הַשֻּׁלְחָן, שֶׁמְּרַמְּזִין שֶׁהַדִּבּוּר הָיָה בְּגָלוּת מִצְרַיִם עַד שֶׁזָּכִינוּ לִיצִיאַת מִצְרַיִם בְּפֶסַח, וְאָז יָצָא הַדִּבּוּר מִן הַגָּלוּת בְּחִינַת פֶּה-סָח כַּנַּ”ל.
