(כשבועיים לאחר שרבנו החל במסע ממדינת רוסיה לארץ ישראל, יצא נפוליון למסע כיבוש במזרח, בארצות שהיו בשליטת הסולטן התורכי העותומאני)
וְאָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת הָיְתָה הַמִּלְחָמָה שֶׁל הַצָּרְפַת (נפוליון), שֶׁהָלַךְ הַצָּרְפַת לְאֶרֶץ הַתּוֹגָר לְמִצְרַיִם וּלְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (וְכַיּוֹצֵא כַּמְפֻרְסָם).
וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְאַנְשֵׁי סְטַנְבּוּל שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנַּ"ל מִתְעוֹרֶרֶת, וְהַצָּרְפַת הוֹלֵךְ וּבָא עַל הַיָּם, אֲזַי לֹא רָצוּ קְהִלָּה קַדִּישָׁא שֶׁל סְטַנְבּוּל לְהַנִּיחַ שׁוּם יְהוּדִי לָצֵאת מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה, לִפְרֹשׁ עַל הַיָּם.
וְרַבֵּנוּ ז"ל לֹא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה, וְרָצָה לְהַפְקִיר אֶת עַצְמוֹ. וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ: "תֵּדַע, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְסַכֵּן אֶת עַצְמִי אֲפִלּוּ בְּסַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת. אַךְ אֶת נַפְשְׁךָ אֵינִי רוֹצֶה לְהַפְקִיר. בְּכֵן, אִם תִּרְצֶה קַח לְךָ מָעוֹת עַל הוֹצָאוֹת וְשׂוּב בְּשָׁלוֹם לְבֵיתְךָ וַאֲנִי אֶסַּע לְבַדִּי בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר מֵאַנְשֵׁי סְטַנְבּוּל. כִּי אֶת עַצְמִי אֲנִי מַפְקִיר יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה" וְכוּ'. וְהָאִישׁ הַנַּ"ל מֵאֵן בָּזֶה וְאָמַר: "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם אֲדוֹנִי, אִם לַמָּוֶת אִם לְחַיִּים, שָׁם יִהְיֶה עַבְדְּךָ וּבַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵךְ גַּם־כֵּן".
וה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הוּא מִסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ, וְסִבֵּב בְּרַחֲמָיו, שֶׁאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נִשְׁמַע: הֱיוֹת שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם בִּסְטַנְבּוּל חָכָם הַגָּדוֹל מִירוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר קִבֵּץ עַל יָד נְדָבוֹת עֲבוּר עֲנִיֵּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר-הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהִתְעַכֵּב שָׁם עוֹד שָׁנָה אַחַת. וּפִתְאֹם נִתְעוֹרֵר וְאָמַר לְאַנְשֵׁי סְטַנְבּוּל: "תֵּדְעוּ שֶׁנִּתְגַּלָּה לִי שֶׁאֲנִי מֻכְרָח מִיָּד לִנְסֹעַ לִירוּשָׁלַיִם, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַיָּמִים מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הַפְרַנְצוֹיז (צרפתים), וְאֵין לָכֶם לִדְאֹג עֲבוּר יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּלְכוּ לְהָתָם (לשם), כִּי בְּוַדַּאי לֹא יְאֻנֶּה לָהֶם שׁוּם הֶזֵּק בְּעֶזְרַת ה', וַה' יִשְׁמְרֵם בְּרַחֲמָיו עַד בּוֹאָם לְשָׁם. כִּי כְּבָר נִרְשַׁם מְקוֹם קְבוּרָתִי בִּירוּשָׁלַיִם".
וּמִיָּד שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו, וְהָלְכוּ וְשָׂכְרוּ מִיָּד סְפִינָה גְּדוֹלָה, וְהִכְרִיזוּ: "מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ עַל הַסְּפִינָה יֵלֵךְ". וְהָלְכוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, הֵן מֵאַנְשֵׁי סְפָרַד וְהֵן מֵאַנְשֵׁי אַשְׁכְּנַז, וְנָסַע רַבֵּנוּ ז"ל גַּם־כֵּן עַל סְפִינָה זוֹ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ.
וְדִבֵּר רַבֵּנוּ ז"ל עִם הֶחָכָם מִירוּשָׁלַיִם הַנַּ"ל שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ לִירוּשָׁלַיִם, כִּי אָמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת לֹא בִּצְפָת וְלֹא בִּטְבֶרְיָה. וְכֵן הִמְתִּיקוּ סוֹד בֵּינֵיהֶם.
וּבְלֶכְתָּם עַל הַיָּם הָיָה רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד (שֶׁקּוֹרִין אַפִּירְטִינֶע גְּדוֹלָה מְאֹד), וְהָיְתָה הַסְּפִינָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת" וְכוּ' וְלֹא הָיָה עוֹד בְּלֵב אִישׁ מֵהֶם לְהִנָּצֵל מִן הַמִּיתָה. וְהָיוּ צוֹעֲקִים כֻּלָּם אֶל ה'. וְהָיְתָה לַיְלָה אַחַת כְּמוֹ יוֹם־הַכִּפּוּרִים מַמָּשׁ, שֶׁהַכֹּל בּוֹכִים וּמִתְוַדִּים וּמְבַקְּשִׁים כַּפָּרָה עַל נַפְשָׁם. וְאָמְרוּ סְלִיחוֹת וּשְׁאָר דִּבְרֵי תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים.
וְרַבֵּנוּ ז"ל הָיָה יוֹשֵׁב דּוֹמֵם. וְהִתְחִילוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים לוֹמַר לוֹ: "מִפְּנֵי מָה הוּא שׁוֹתֵק בְּעֵת צָרָה כָּזֹאת?", וְלֹא הֵשִׁיב. אַךְ אֵשֶׁת הָרַב דִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ חָאטִין, שֶׁהָיְתָה מְלֻמֶּדֶת וּבָכְתָה וְצָעֲקָה כָּל הַלַּיְלָה, וְהִתְחִילָה הִיא גַּם־כֵּן לוֹמַר לוֹ כָּאֵלֶּה – 'מִפְּנֵי מָה הוּא דּוֹמֵם?'. וְכִמְדֻמֶּה שֶׁקִּלֵּל אוֹתָהּ, וְאָמַר לָהּ: "הַלְוַאי הֱיִיתֶם שׁוֹתְקִים גַּם אַתֶּם! הָיָה טוֹב לִפְנֵיכֶם! וּבְזֹאת תִּבָּחֲנוּ – אִם אַתֶּם תִּשְׁתְּקוּ – יִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם גַּם־כֵּן". וְכֵן הָיָה, וּפָסְקוּ מִלִּצְעֹק וְשָׁתְקוּ. וַאֲזַי מִיָּד כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם וַיִּשְׂמְחוּ" וְכוּ'
