וּבְעִנְיַן שְׁבִירַת כֹּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, הָיָה מֻפְלָג בִּקְדֻשָּׁה מֻפְלֶגֶת מְאֹד מְאֹד. וּקְצָת סִפֵּר מֵעִנְיַן שְׁבִירַת כַּעַס וְאָמַר: שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה כַּעֲסָן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. וְאַחַר־כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁרָצָה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הִתְחִיל לְשַׁבֵּר מִדָּה זוֹ שֶׁל כַּעַס עַד שֶׁזָּכָה לְשַׁבֵּר מִדָּה זוֹ שֶׁל כַּעַס.
אֲבָל תַּכְלִית שְׁבִירַת מִדָּה זוֹ מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ, דְּהַיְנוּ לְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹב גָּמוּר, שֶׁלֹּא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם דָּבָר, וְיִהְיֶה רַק טוֹב בְּלִי שׁוּם צַד קְפִידָא בָּעוֹלָם, זֶה זָכָה רַק בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שָׁם זָכָה לָזֶה שֶׁנִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְזָכָה וְנַעֲשָׂה טוֹב מַמָּשׁ, וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ שׁוּם צַד קְפִידָא בְּעָלְמָא. עַד שֶׁאַחַר־כָּךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ כֹּל הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא הָיָה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד שִׂנְאָה וּקְפֵדָא עָלָיו, אַדְּרַבָּא הָיָה אוֹהֲבוֹ וְלֹא הָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו כְּלָל, כִּי הָיָה רַק כֻּלּוֹ טוֹב מַמָּשׁ.
וְגֹדֶל עֹצֶם הַפְלָגַת מִדַּת טוּבוֹ הָיָה מְפֻרְסָם לְכֹל מַכִּירָיו, כִּי הָיָה רַק כֻּלּוֹ טוֹב בְּלִי שׁוּם צַד קְפֵדָה וָכַעַס כְּלָל רַק כֻּלּוֹ טוֹב. וְזֶה זָכָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל (וּכְבָר מְבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, תּוֹרָה עַל זֶה, שֶׁדַּיְקָא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לִבְחִינַת זוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת “אֶרֶךְ אַפַּיִם” הֶפֶךְ כַּעַס וַחֲרוֹן אַף. וְשֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְאַוָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה” וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל: ‘מָה רָאָה – אֶרֶךְ אַפַּיִם רָאָה’ וְכוּ’ עיין שם).
וּבְמִדַּת עֲנָוָה הִתְפָּאֵר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁהוּא עָנָו בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה. וְאָמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲנָוָה בֶּאֱמֶת, כִּי־אִם מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה זוֹ, שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר עַל-עַצְמוֹ שֶׁהוּא עָנָו. כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עליו השלום שֶׁכָּתַב עַל-עַצְמוֹ: “וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם” וְכוּ’.
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ ז”ל (במסכת סוטה, מט’: נאמר: מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה הָעֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא) שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף “אַל תִּתְנֵי עֲנָוָה דְּאִיכָּא אֲנָא” (אַל תֹּאמַר שֶׁבָּטְלָה הָעֲנָוָה כִּי אֲנִי עַנְוְתָן). וְהוּא (רבנו) ז”ל, הָיָה בִּבְחִינָה זוֹ, וְהִתְפָּאֵר עַצְמוֹ בְּעֹצֶם מַעֲלָתוֹ בְּמִדַּת עֲנָוָה בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל לְגַמְרֵי.
