אַחַר־כָּךְ נִתְגַּדֵּל יוֹתֵר וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה בַּר-מִצְוָה, קָרָא אוֹתוֹ דּוֹדוֹ הַרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב אֶפְרַיִם זצ”ל (אַב־בֵּית־דִּין דְּקְהִלַּת קֹדֶשׁ סִידִילְקוֹב) וְאָמַר לוֹ הַפָּסוּק: “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ”. כִּי זֶה נֶאֱמַר עַל הַיּוֹם שֶׁהָאָדָם נַעֲשֶׂה בַּר-מִצְוָה (כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים). וְאָמַר לוֹ קְצָת מְעַט דִּבְרֵי מוּסָר. וְהָיָה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹד מְאֹד “כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב”.
(רבי משה אפריים הנ”ל, נכד הבעל שם טוב, דוד של רבנו נחמן, אחיו של ר’ ברוך ממזיבוג’. לאחר פטירת הבעש”ט למד אצל המגיד ממזריטש ור’ יעקב יוסף מפולנאה. חיבר ספר “דגל מחנה אפריים” נטמן ליד סבו הבעש”ט)
אַחַר־כָּךְ נִכְנַס לַחֻפָּה (נשא את מרת שאסע [סאסי’ה], ביתו של ר’ אפריים מאוסיאטין). וְתֵכֶף בִּיצִיאָתוֹ מִן הַחֻפָּה הָיָה מִתְלַהֵב מְאֹד וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לַעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְנִכְנָס בַּעֲבוֹדַת ה’ מִיּוֹם אֶל יוֹם.
