בָּרוּךְ ה’,
יוֹם ג’ תִּשָּׂא [י”ב אדר תרע”ד], פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ צְפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן.
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וְכָל טוּב סֶלָה לִכְבוֹד אֲהוּבִי חֲבֵרִי הַיָּקָר, כְּבוֹד שְׁמוֹ תִּפְאַרְתּוֹ, מוֹרֵנוּ הָרַב ר’ יִצְחָק מֵאִיר נֵרוֹ יָאִיר וְיִזְרַח.
הִנֵּה הִשַּׂגְתִּי הַיּוֹם מִכְתָּב הָרָצוּף פֹּה מִזּוּגָתִי תִּחְיֶה – מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, וְכָתְבָה אֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיגָה הַסַּךְ הָעֲשָׂרָה רוּבַּל־כֶּסֶף שֶׁשָּׁלַחְתִּי עַל יְדֵי כְּבוֹדוֹ הָרָם מִלּוּבְּלִין, בְּכֵן אָנָּא לִדְרֹשׁ עִם הָרֶעצִיפִּיס עַל הַפָּאסְט הֵיכָן הֵם. וַאֲבַקֶּשׁ לְהִזְדָּרֵז בָּזֶה – קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר הַזְּמַן הַמֻּגְבָּל שֶׁיֵּשׁ עַל הַפָּאסְט[1] בָּזֶה. וְהִנְּנִי הַמַּזְכִּירוֹ מַה שֶּׁסִּפֵּר לִי אֵיךְ שֶׁלִּפְעָמִים נֶאֱבַד גַּם כֵּן עַל הַפָּאסְט כַּמָּה רוּבַּל־כֶּסֶף – מַה שֶּׁשָּׁלַח לְאוּמָן.
וַאֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ הָרָם, נָא וָנָא לְהוֹדִיעֵנִי בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ מֵעִנְיַן הַדְפָּסָה, וְגַם מֵהַסְּפָרִים שֶׁהִנַּחְתִּי עֲבוּר ר’ לֵייבִּיל בְּעַד 25 רוּבַּל־כֶּסֶף, וְאִם הָר’ לֵייבְּל מַדְפִּיס הַסֵּפֶר ‘שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה’.
אִם יִרְצֶה ה’ אֶכְתֹּב לָכֶם מִיְּרוּשָׁלָיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ עוֹד.
אָנָּא לִדְרֹשׁ תֵּכֶף אַחַר הָעֲשָׂרָה רוּבַּל־כֶּסֶף, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְאִבּוּד חַס וְשָׁלוֹם מָמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
יְדִידְכֶם הַפּוֹרֵשׂ שְׁלוֹמְכֶם בְּאַהֲבָה רַבָּה, וּמְצַפֶּה לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ כָּל טוּב.
יִשְׂרָאֵל הַיְילְפֶּרִין
[1] הדואר.
