בָּרוּךְ ה’,
אוֹר לְיוֹם ה’ בְּשַׁלַּח [ט’ שבט] תרע”ד, לוּבְּלִין.
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וְכָל טוּב סֶלָה, לִכְבוֹד יְדִידֵנוּ נֶכֶד עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, הֲלֹא הוּא הַגְּבִיר הַמְפֹאָר, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ הַבְּרִיּוֹת וְרוּחַ אֱלֹקִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ, כְּבוֹד שְׁמוֹ תִּפְאַרְתּוֹ, מוֹרֵנוּ הָרַב ר’ צְבִי נֵרוֹ יָאִיר לוּבַּארְסְקִי.
הִנֵּה רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וְכוּ’, כִּי בְּעֵת שֶׁקִּבַּלְתִּי פְּרֵדַת שָׁלוֹם מִכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ כְּבָר הָיָה נֶחְלָט בְּדַעְתִּי לִנְסֹעַ לִטְשֶׁערִין, וְהַסִּבָּה: אוֹדוֹת הַדְפָּסַת הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ אֲשֶׁר הִתְחִילוּ בְּלוּבְּלִין; וּבִפְרָט שֶׁכְּבָר נָתַתִּי הַסַּךְ 25 רוּבַּל־כֶּסֶף שֶׁלִּי לְאַדְרָאף[1] – מַה שֶּׁהֵכַנְתִּי זֶה הַמָּעוֹת לִנְסִיעָתִי לְבֵיתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה בְּדַּעְתִּי לְקַבֵּץ לִי עַל כָּל פָּנִים זֶה הַמָּעוֹת בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְעוֹד לְבַקֵּשׁ מֵהֶם עַל לְהַבָּא – לִגְמֹר הַהַדְפָּסָה הַזֹּאת, מַה שֶּׁנִּצְרַךְ מְאֹד לְטוֹבַת הָעוֹלָם. אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאַחַר נְסִיעַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ גָּבַר עָלַי מְאֹד מְאֹד הַהוּסְט[2], וְנִפְחַדְתִּי מְאֹד – כִּי לֹא הָיִיתִי רָגִיל בָּזֶה, וְנִתְעַכַּבְתִּי עֲבוּר זֶה עוֹד כַּמָּה יָמִים – אוּלַי יֵקַל מֵעָלַי, אַךְ לֹא הֻקַּל כְּלָל, וְאָמַרְתִּי בְדַעְתִּי שֶׁזֶּה מְרַמְּזִין לִי שֶׁאָשִׂים דַּרְכֵי פְעָמָי לְבֵיתִי.
וּמָסַרְתִּי הַשְּׁלִישַׁת צֶעטִיל[3] לִידִידֵינוּ ר’ יוּדִיל וְלִידִידֵנוּ הַנָּגִיד ר’ נָתָן טִיטֶעוֶעפְּסְקִי – שֶׁהֵם יִגְמְרוּ הַהַדְפָּסָה, וְנָסַעְתִּי יָשָׁר לְלוּבְּלִין, וּמִשָּׁם לְהַגְּבוּל אֶסְטְרַייךְ[4].
וַה’ יִתְבָּרַךְ יְבִיאֶנּוּ בְּקָרוֹב לְבֵיתִי לְשָׁלוֹם, וְאֶזְכֶּה לַעֲסֹק בְּשָׁם בְּהִתְגַּלּוּת דַּעַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, וּלְבַקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁלוּחִים אֲחֵרִים עַל הַדְפָּסַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם.
וְהִנֵּה מְאֹד עָגְמָה עָלַי נַפְשִׁי עַל שֶׁלֹּא הָיִיתִי בִּטְשֶׁערִין לְהִתְרָאוֹת עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וּלְקַבֵּץ לִי עַל כָּל פָּנִים מְעַט מָעוֹת עַל הוֹצָאוֹת דַּרְכִּי לְבֵיתִי – וְגַם מָה עֲבוּר פַּרְנָסַת בְּנֵי בֵיתִי שֶׁיִּחְיוּ, אַךְ הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְהִנֵּה דִּבַּרְתִּי עִם יְדִידֵנוּ ר’ יִצְחָק מֵאִיר נֵרוֹ יָאִיר אוֹדוֹת שֶׁכְּבוֹדוֹ הָרָם רָצָה לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּאוּמֶין, וַאֲנִי הִבְטַחְתִּי שֶׁאֶהְיֶה אִם יִרְצֶה ה’ בְּמַחֲנֵיכֶם. וַעֲבוּר זֶה לֹא דִבֵּר עִמִּי בְּאוּמֶין, וּמִסְּתָמָא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְדַבֵּר עִמִּי אוֹדוֹת וְכוּ’. בְּכֵן בַּקָּשָׁתִי מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בָּזֶה וְלִכְתֹּב לִכְבוֹד תּוֹרָתוֹ מִזֶּה, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְעַכֵּב אֶת עַצְמִי בְּלוּבְּלִין, כִּי אֲנִי נֶחְפַּז מְאֹד לְדַרְכִּי לְבֵיתִי לְשָׁלוֹם; בְּכֵן יוּכַל כְּבוֹדוֹ הָרָם לִכְתֹּב לְר’ יִצְחָק מֵאִיר גַּם כֵּן. כִּי מַה לִּי לַעֲשׂוֹת, בְּוַדַּאי הָיִיתִי רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ אֶת נֶכְדֵּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּכָל כֹּחִי, אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת.
וְהִנְּנִי אֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ, אוּלַי בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיִּתְקַבֵּץ עֲבוּר אֵיזֶה סְכוּם מָעוֹת עַל הַסַּךְ 25 רוּבַּל־כֶּסֶף שֶׁנָּתַתִּי אַדְרָאף, וְלִשְׁלֹחַ לִי לְעִיר הַקֹּדֶשׁ לִירוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן; וּבְוַדַּאי יַעֲשֶׂה צְדָקָה גְדוֹלָה, וְיָגֵן עָלָיו הַזְּכוּת הַזֶּה לְכָל עִנְיָנָם לְטוֹבָה.
וְאַדְרֶעסִי אֵלַי לִירוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, כָּךְ: יִשְׂרָאֵל הַיְילְפֶּערִין אִין יְרוּשָׁלַיִם – פַּאלֶעסְטִינֶע; וְיַגִּיעַ בֶּטַח לְיָדִי.
נָא וָנָא לְרַחֵם עָלַי, וִיקֻיַּם בּוֹ דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ”ל (שבת קנא) ‘כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת וְכוּ”.
וַאֲנִי פּוֹרֵשׂ שָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיִּחְיוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה.
יִשְׂרָאֵל הַיְילְפֶּערִין מִקַּארְדוֹן
רָצוּף פֹּה כַּמָּה עָלִים לְדֻגְמָא – לְשַׂמֵּחַ נַפְשְׁכֶם. וַאֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ הָרָם לִשְׁלֹחַ גַּם הַמִּכְתָּב עִם הֶעָלִים לְנָאוֶועסֶעלִיץ, וּבֶטַח יִפְעַל בְּשָׁם מָה: הֵן עֲבוּרִי, וְהֵן עַל הַהַדְפָּסָה. וְנָא נָא אֲהוּבֵנוּ הַיָּקָר לִטְרֹחַ בִּשְׁלִיחוּת הַמִּכְתָּב עִם הֶעָלִים לְנָאוֶועסֶעלִיץ, וִיקַבֵּל שְׂכָרוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.
[1] דמי קדימה.
[2] מחלת שיעול – שחפת.
[3] שליחות פתקא.
[4] אוסטריה.
