טו

בָּרוּךְ ה’,

שָׁלוֹם וְחַיִּים וְכָל טוּב סֶלָה לַאֲהוּבִי יְדִידִי הֶחָבִיב לִי, אָמַרְתִּי אָבוֹא גַּם כֵּן בְּאֵיזֶה דִבּוּרִים לִידִידִי הֶחָבִיב.

בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵאִתִּי, עַתָּה מָה אָשִׁיב לַה’, אַךְ טוֹב לְהֹדוֹת לַה’ עַל כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבִפְרָט אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵאִתִּי הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן, כִּי מִי אָנֹכִי וּמָה אֲנִי הַשָּׁפֵל הַפָּחוּת כָּמוֹנִי – וַהֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלוֹם, וְאֵין ‘הֲלוֹם’ אֶלָּא מַלְכוּת (זבחים קב), מַאן מַלְכֵי רַבָּנָן (גיטין סב), הוּא כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוֹ”ר הַקָּדוֹשׁ בּוֹצִינָא עִלָּאָה רַבָּא וְיַקִּירָא, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, אוֹר הַגָּנוּז, נַ’חַל נֹ’בֵעַ מְ’קוֹר חָ’כְמָה, אוֹר הָאוֹרוֹת, מָרָן וְרַב רַבָּנָן, אִישׁ אֱלֹקִי קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, חִ’דּוּשׁ נִ’פְלָא נ’וֹרָא מְ’אֹד, כְּבוֹד קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ תִּפְאַרְתּוֹ, רַבֵּנוּ ר’ נַחְמָן זְצוּקַ”ל, אֲשֶׁר ה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים חָמַל עָלַי – עַל שָׁפָל כָּמוֹנִי, וְקֵרַב אוֹתִי לְאוֹר גָּדוֹל כָּזֶה – כְּבוֹד אַדְמוֹ”ר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ”ל.

וּמַה לָּנוּ לְהַרְחִיב דִּבּוּר בְּגֹדֶל שֶׁבַח וּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת נוֹרְאוֹת כְּבוֹד אַדְמוֹ”ר הַקָּדוֹשׁ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, וּבְגֹדֶל שְׁבַח וּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת נוֹרְאוֹת סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים, כִּי מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַבִּיט בָּהֶם בְּעֵין הָאֱמֶת יִרְאֶה וְיָבִין בְּעַצְמוֹ עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר כְּבוֹד אַדְמוֹ”ר הַקָּדוֹשׁ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהוּא מְגַלֶּה נְמוּכָה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מַדְרֵגוֹת מִכְּפִי שֶׁהִשִּׂיגָה בִּמְקוֹמָהּ הָעֶלְיוֹן (חיי”מ שס), וְהֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו שֶׁהִשִּׂיגָה שִׂכְלוֹ הַקָּדוֹשׁ הָרָם וְנִשָּׂא, לְהַלְבִּישׁ וּלְהוֹרִיד דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְנוֹרָאִים כָּאֵלֶּה – דְּבָרִים קְדוֹשִׁים וְרוּחְנִיִּים מְאֹד – לְהַלְבִּישָׁם בִּלְבוּשִׁים רַבִּים עַד שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרִים הַשָּׁוִים לְכָל נֶפֶשׁ, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי אָדָם וְכוּ’, לְגַלּוֹת עֵצוֹת וּדְרָכִים וּנְתִיבוֹת יְשָׁרוֹת וְנִפְלָאוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לַעֲבוֹדַת ה’ וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא עַד אֵין סוֹף, שֶׁיִּתְחַזֵּק כָּל אָדָם לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, בְּכָל מְקוֹם שֶׁהוּא – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפְּאוֹתוֹ וּלְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ בְּחַיִּים אֲמִתִּים וּבְחַיִּים טוֹבִים לָנֶצַח.

וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָאֹמֵר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ וְכוּ’ וּמוֹכִיחַ. תֵּדַע יְדִידִי הַיָּקָר שֶׁלֹּא נֶעְלַם מִמֶּנִּי מִעוּט עֶרְכִּי הַשָּׁפֵל – שֶׁאֵינִי כְדַאי אֲפִלּוּ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, וְקַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר לְעוֹרֵר וּלְהַדְרִיךְ אֲחֵרִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, וּבִפְרָט שֶׁעֲדַיִן אֲנִי בְּעַצְמִי לִבְתוֹךְ הַמִּלְחָמָה – הוּא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, וַאֲנִי בְּעַצְמִי צָרִיךְ לְרַחֲמִים רַבִּים. אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵין לִי עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְעַל רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינָם כָּלִים לָעוֹלָם, וְעַל כֹּחַ וּזְכוּת אַדְמוֹ”ר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁהִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאֹד שֶׁיְּדַבֵּר כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם – כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה ‘כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם’ בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא חֵלֶק ב’ סִימָן ז’, עַל כֵּן עַל זֶה תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי.

וְעַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וּתְחַיֶּה עַצְמְךָ וְכוּ’, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב [שָׁם]: ‘עִקַּר הָרַחְמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחְמָנוּת, לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ’.

וְעַתָּה אֲהוּבִי אָחִי, מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, אַךְ הָעִקָּר לֹאמַר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב נִשְׁבָּר, וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה הַרְבֵּה מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלֶיךָ לְהַצִּילְךָ מִמַּה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִנָּצֵל, וּלְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת – וּלְכָל הַפָּחוֹת שָׁעָה אַחַת בְּכָל יוֹם – לְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו הַרְבֵּה לִזְכּוֹת לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה וְלִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁיְּרַחֵם ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ לִזְכּוֹת לָבוֹא עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, אֲשֶׁר זֶה הָעִקָּר הַגָּדוֹל מְאֹד מְאֹד – לִהְיוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֶּה עִנְיָן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב; וְאִם יִרְצֶה ה’ כְּשֶׁתָּבֹא לְכָאן עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אָז אִם יִרְצֶה ה’ נַרְחִיב הַדִּבּוּר וְכוּ’.

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוֹ”ר הַקָּדוֹשׁ מֵעִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן (חיי”מ רכ): ‘אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, הַיְנוּ לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה’, וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא רַק רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהִפְלִיג אָז מְאֹד מְאֹד גֹּדֶל מַעֲלַת מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא, שֶׁיְּכוֹלִים אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה לֹא.

מִמֶּנִּי הַנַּ”ל.

וַאֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ מְאֹד שֶׁתָּחוּס עַל נַפְשְׁךָ הַיְקָרָה הַחֲצוּבָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִבַּעַל הָרַחֲמִים שֶׁיְּרַחֵם עָלֶיךָ וְתִזְכֶּה לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל דֶּרֶךְ שֶׁגִּלָּה עַל יְדֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

וּבָזֶה אֲסַיֵּם וָאֹמַר שָׁלוֹם לְךָ וּלְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. ה’ יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת עַצְמֵנוּ פָּנִים אֶל פָּנִים, וְאָז תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה עַד לִמְאֹד.

אַבְרָהָם בֵּן לַאֲדוֹנִי אָבִי.