וְעַתָּה אֲהוּבִי אָחִי חֲבִיבִי, חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד מְאֹד בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּבִפְרָט בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת.
וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ חֵלֶק א’ עִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת מְאֹד מְאֹד כָּל יָמָיו, שֶׁזֶּה הָעִקָּר. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וישלח, קסח ע”ב) מַאֲרִיךְ מְאֹד בְּגֹדֶל יִקְרַת תְּפִלַּת הֶעָנִי, וְזֶה אֲפִלּוּ בְּעָנִי סְתָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל דָּחֳקוֹ וַעֲנִיּוּתוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וּמַרְגִּישׁ עֲנִיּוּתוֹ וְדָחֳקוֹ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְטוֹעֵן לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ וּמִתְחַנֵּן אֵלָיו לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ וְשׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לְפָנָיו בִּבְכִיָּה וּבְתַחֲנוּנִים, כַּמָּה וְכַמָּה יְקָרָה תְּפִלָּה זוֹ בְּעֵינֵי ה’ יִתְבָּרַךְ וְכוּ’.
עוֹד שָׁם: עַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא וְכוּ’.
עַל כֵּן אֲהוּבִי אָחִי חֲזַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לַה’ יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה גַּלֵּי הַיָּם וּבְחִינוֹת וְנִסְיוֹנוֹת וַעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד וְלִהְיוֹת חָזָק בְּדַעְתּוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, וְאִם יִתְחַזֵּק וְלֹא יָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב לָנֶצַח.
אֲהוּבִי אָחִי, חֲזַק וֶאֱמַץ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְלֹאמַר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב נִשְׁבָּר; וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה – כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ע”ג, עַיֵּן שָׁם. וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה הַרְבֵּה מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלֶיךָ לְהַצִּילְךָ מֵהַיֵּצֶר הָרָע וּמִשְּׁטוּת תַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה, וְלִזְכּוֹת לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה וְלִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ’.
אֲהוּבִי אָחִי, חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְלִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד, וּלְהִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה. עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ א’ רָצוֹן אוֹת י”ב, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ‘עִקַּר תַּכְלִית עֲבוֹדַת הָאָדָם הוּא הָרָצוֹן, לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הָרָצוֹן, וְהַהַתְחָלָה שֶׁל כָּל הַמִּצְוֹת [וְהָעֲבוֹדוֹת הוּא הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה]’.
אֲהוּבִי אָחִי, מָה אֹמַר לְךָ, רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְהִתְבּוֹדְדוּת. וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ חֵלֶק ב’ בְּיִרְאָה וַעֲבוֹדָה ‘כְּשֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר מְאֹד צָרִיךְ לֵידַע’… אוֹת ו’, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ‘שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִמּוֹ, וּבְוַדַּאי אִם לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְשַׁבְּרוֹ לֹא הָיָה ה’ יִתְבָּרַךְ מְגָרֶה בוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, רַק אַדְּרַבָּה, יֵדַע מִזֶּה שֶׁבְּוַדַּאי נַפְשׁוֹ יְקָרָה וּקְדוֹשָׁה מְאֹד, כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל’ (סוכה נב).
וּבַקָּשָׁתִי מְאֹד שֶׁתְּרַחֵם עַל נַפְשְׁךָ הַיְקָרָה, וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִבַּעַל הָרַחֲמִים שֶׁתִּזְכֶּה לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל דֶּרֶךְ שֶׁגִּלָּה כְּבוֹד אַדְמוֹ”ר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, אָמֵן.
וַאֲסַיֵּם וְאֹמַר שָׁלוֹם וְחַיִּים בְּכִפְלַיִם, מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
וַה’ יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לִרְאוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים, וְאָז תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה לִמְאֹד.
יְדִידְךָ הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתְךָ.
