בָּרוּךְ ה’,
יוֹם ג’ תַּזְרִיעַ כ”ג אֲדָר שֵׁנִי [תרע”ג], פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן.
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וְכָל טוּב סֶלָה לִכְבוֹד יְדִידִי כְּנַפְשִׁי, הֲלֹא הוּא הַנָּגִיד הַמְפֹאָר, כְּבוֹד שְׁמוֹ תִּפְאַרְתּוֹ, הָרַבָּנִי הַנִּכְבָּד, מוֹרֵנוּ הָרַב ר’ נָתָן נֵרוֹ יָאִיר טִירָאוִויטְץ.
אִתָּנוּ תְּהִלָּה לְאֵל חָי הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם, כֹּה יִתֵּן ה’ יִתְבָּרַךְ לִשְׁמֹעַ וּלְהַשְׁמִיעַ אַךְ טוֹב סֶלָה.
בֶּטַח הִגִּיעַ לִכְבוֹדוֹ הָרָם מִכְתָּבִי אֲשֶׁר בּוֹ הוֹדַעְתִּיו מִלֵּדַת בִּתִּי לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, וּבָרוּךְ ה’ הַכֹּל עַל נָכוֹן. כֹּה יַעַזְרֵנוּ ה’ יִתְבָּרַךְ לְגַדְּלָהּ בְּנַחַת עִם כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ שֶׁיִּחְיוּ, וּלְהָאִיר הַדַּעַת הָאֲמִתִּי מִדּוֹר לְדוֹר, אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצַרְנוּ, לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלְךָ וְכוּ’, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ ‘צִדְקֵנוּ’ וִיתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; כִּי עֲבוּר זֶה יִהְיֶה נִקְרָא ‘צִדְקֵנוּ’, כִּי לְהַדּוֹר שֶׁיָּבוֹא – יְתַקֵּן אוֹתָם וְיַעֲשֶׂה מִזֶּה הַדּוֹר צַדִּיקִים, וְאָז יֻחְזַר וְיַגִּיעַ טוֹבָה גְדוֹלָה לְכָל הַנְּשָׁמוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה אֲשֶׁר מֵהֶם יָצָא זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר יְתַקֵּן אוֹתוֹ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.
וְעַל זֶה יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמֹחַ מְאֹד אֲשֶׁר זָכִינוּ בְּזֶה הָעוֹלָם לְהַעֲמִיד דּוֹרוֹת וְכוּ’, כַּמְבֹאָר בְּ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ הִלְכוֹת שַׁבָּת (הלכה ו, כג) מֵעִנְיָן זֶה, שֶׁעַל יְדֵי הוֹלָדוֹת קְדוֹשׁוֹת עַל פִּי הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה תִּקּוּן הַבְּרִית וְכוּ’.
אַשְׁרֵנוּ, אַשְׁרֵנוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵהַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וּבְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר יֵשׁ דֵּי לְהַחֲיוֹת וּלְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה – אֲשֶׁר הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִתְפַּשְׁטָא מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְּלָן עַל כָּל הָעוֹלָם, וּבִפְרָט עַל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן ‘וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה” וְיָדְךָ תָּמִיד עַל עֶלְיוֹנָה, וְהִקְדִּים רְפוּאָה לְמַכָּתֵנוּ וְשָׁלַח לְפָנֵינוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ, וּפָעֲלוּ וְעָשׂוּ וְחִזְּקוּ וְאִמְצוּ וְהֶחֱיוּ נְפָשׁוֹת הָעֲיֵפוֹת – כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְזָכוּ וְזִכּוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְדוֹרוֹתָם אַחֲרֵיהֶם, עַד שֶׁגַּם אֵלֵינוּ הִגִּיעוּ דִּבְרֵיהֶם הַיְקָרִים. אַשְׁרֵנוּ, אַשְׁרֵנוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵינוּ.
כֹּה יַעַזְרֵנוּ ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּזְכֶּה לֵילֵךְ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם וְלִשְׁמֹעַ עֲצוֹתֵיהֶם כָּל יָמֵינוּ עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וְנִזְכֶּה גַּם לְהָאִיר הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לְיוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ, וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לִפְעָמִים: “אַייֶערֶע קִינְדֶער זָאלְט אִיהְר מוֹדִיעַ זַאן וָואס דּוּ הָאט זִיךְ גִּיטוּהְן וְכוּ'”[1], כַּמְבֹאָר בְּ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’ (שיהר”ן רט).
וְהִנֵּה, כְּבָר כָּתַבְתִּי לִכְבוֹדוֹ הָרָם כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאִם יִרְצֶה ה’ אֲנִי מֵכִין אֶת עַצְמִי לְהַנְּסִיעָה לְחוּץ לָאָרֶץ. וּבְדַעְתִּי הָיָה לִנְסֹעַ בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁנִּתְאַחֲרָה הַהוֹלָדָה עֵרֶךְ חֹדֶשׁ, עֲבוּר זֶה אֲנִי מֻכְרָח לְהַמְתִּין עַד אַחַר חַג הַפֶּסַח עִם הַנְּסִיעָה; אֲבָל אִם יִרְצֶה ה’ תֵּכֶף אַחַר הַפֶּסַח מַמָּשׁ אֲנִי מֻכְרָח לִנְסֹעַ, כִּי מְאֹד מְאֹד עָצְמוּ וְגָבְרוּ דָּחֳקִי, וְחוֹבוֹתַי רָבוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ.
וּבְכֵן אֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ הָרָם לְהַטְרִיחַ עֲבוּרִי וְלִקַּח לִי שׁוּעְבֶּד עַל חֲמִשָּׁה לִירָה־פְרַנְצוֹיז לְפָחוֹת, הַיְנוּ שֶׁעַכְשָׁו אִם יִרְצֶה ה’ יִהְיֶה לִי שְׁנֵי לִירָה־פְרַנְצוֹיז מִכָּל רֶבַע, מֵחֲמַת הַנּוֹלַד הַמּוֹסִיף לְהַוָּאקְס.
וּבְעֵת בִּיאַת הַוָּאקְסִין בְּאֵלּוּ הַיָּמִים יִהְיוּ עֲבוּרִי שְׁנֵי לִירָה־פְרַנְצוֹיז – חוּץ הַשּׁוּבֶּענְד הַקּוֹדְמִין (חוּץ מְעוֹת יוֹם טוֹב וְאֶפְשָׁר עֲבוּר הַחֹדֶשׁ עוֹבֵר גַּם כֵּן), אֲזַי מֵאֵלּוּ הַשְּׁנֵי לִירָה־פְרַנְצוֹיז יִשְׁתַּלּוּם אֶחָד לִירָה־פְרַנְצוֹיז עַל אֵלּוּ הַשְּׁנֵי לִירָה־פְרַנְצוֹיז שֶׁכְּבוֹדוֹ הָרָם קִבֵּל שׁוּעְבֶּד עַכְשָׁו, וְהַלִּירָה־פְרַנְצוֹיז הַשֵּׁנִי יִשְׁלַח לִי לְפֹה, וְעוֹד יוֹסִיף לִקַּח חֲמִשָּׁה לִירָה־פְרַנְצוֹיז, לְשַׁלֵּם מִכָּל רֶבַע שְׁנֵי לִירָה־פְרַנְצוֹיז; כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר לִי לִנְסֹעַ, בְּאֵין אֹפֶן.
אַךְ אֲבַקֵּשׁ לְזָרֵז בָּזֶה מְאֹד שֶׁיִּשְׁלַח הַחֲמִשָּׁה לִירָה־פְרַנְצוֹיז בַּמֻּקְדָּם הָאֶפְשָׁרִי, הַיְנוּ קֹדֶם חַג הַפֶּסַח, כִּי שְׁמוֹנֶה יָמִים הוֹלֶכֶת הַמִּכְתָּב מִצְּפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן לְפֹה, וּבְכָאן מִתְעַכֶּבֶת קַבָּלַת הַמָּעוֹת בְּהַבַּאנְק לִפְעָמִים כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבוֹדוֹ יִשְׁלַח הָאוִוידֶע תֵּכֶף לְהַבַּאנְק, מִתְעַכֵּב גַּם כֵּן קְצָת קַבָּלַת הַמָּעוֹת בְּהַבַּאנְק; עֲבוּר כָּל זֶה נָא וָנָא לְמַהֵר לִשְׁלֹחַ בַּמֻּקְדָּם הָאֶפְשָׁרִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי עִכּוּב לְהַנְּסִיעָה.
גַּם אֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ הָרָם אָנָּא לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ, כִּי לִפְעָמִים עוֹשִׂים הַמְמֻנִּים הַלְוָאָה עַל סְמַךְ הַמְּעוֹת יוֹם טוֹב שֶׁשּׁוֹלֵחַ הַנָּשִׂיא שֶׁיִּחְיֶה, וְנוֹתְנִים הַמְּעוֹת יוֹם טוֹב קֹדֶם בִּיאַת הַוָּאקְסִין, בְּכֵן יְקַבֵּל הַמְּעוֹת יוֹם טוֹב שֶׁלִּי: חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים כְּתָרִים[2]. כִּי מָה אֹמַר לָכֶם אֲהוּבִי יַקִּירִי מַחְמַד נַפְשִׁי, גֹּדֶל הַדֹּחַק שֶׁיֵּשׁ לִי עַתָּה בְּפֹה אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב, וְיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא; בְּכֵן יוּכַל לְשַׁעֵר אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עִמָּדִי. וּבְעֵת בִּיאַת הַוָּאקְסִין יִשְׁלַח לִי הַשְּׁנַיִם הַנִּשְׁאָר מֵהַוָּאקְס, וְגַם הַחֲמִשָּׁה לִירָה־פְרַנְצוֹיז שֶׁל הַשּׁוּעְבֶּד.
וַה’ יִתְבָּרַךְ יַצְלִיחַ דַּרְכִּי, וְאָז בְּדַעְתִּי חָזָק לַחְזֹר קְבִיעוּת דִּירָתִי לִצְפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, מִכַּמָּה טְעָמִים, כְּפִי שֶׁכָּתַבְתִּי לִכְבוֹדוֹ הָרָם.
אֶפְשָׁר יֵשׁ עֲבוּר מָה מֵהַגִּלְיוֹנוֹת – אוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר – כַּמָּה גְרוּשׁ, יְצָרֵף לְהַמָּעוֹת שֶׁיִּשְׁלַח לִי, כִּי מְאֹד מְאֹד גָּבַר עָלַי דַּחֲקוּתִי. ה’ יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלַי בְּתוֹךְ כְּלַל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן.
פְּרִישַׂת שָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַיְקָרִים שֶׁיִּחְיוּ, בֶּטַח הִגִּיעַ לְיָדָם מִכְתָּבִי הַקּוֹדֵם, וְעַתָּה אוֹסִיף לְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיִּשְׁלְחוּ לִי מָה – לִגְמֹר הַהַדְפָּסַת הַסֵּפֶר אֲשֶׁר עוֹמֵד לִגְמֹר בְּיָמִים אֵלּוּ.
וַה’ יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְקַבֵּל חַג הַפֶּסַח בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וּבְשִׂמְחָה וּבְכַשְׁרוּת, וְלִזְכּוֹת לִהְיוֹת נִזְהָר מִמַּשֶּׁהוּ חָמֵץ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת – כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכִרְצוֹן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְאָז נִזְכֶּה לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמֹחִין זַכִּים – אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצַרְנוּ, אָמֵן.
פְּרִישַׂת שָׁלוֹם לִבְנוֹ הַיָּקָר שֶׁיִּחְיֶה וְלַחֲתָנוֹ הַיָּקָר שֶׁיִּחְיֶה בְּאַהֲבָה רַבָּה, ה’ יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לָכֶם הַצְלָחָה רַבָּה בְּכָל אֲשֶׁר תִּפְנוּ, וְלִרְאוֹת רֹב נַחַת בְּיוֹצְאֵי חֲלָצֵיכֶם, וְתִהְיֶה הַתּוֹרָה וְדַרְכֵי הַחֲסִידוּת – אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה – מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ, וְלִהְיוֹת נִכְלָל בְּשֵׁם הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר אָנוּ מֻכְתָּרִים בּוֹ, עַד עוֹלָם, אָמֵן.
יְדִידוֹ הַפּוֹרֵשׂ שְׁלוֹמוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה וּמְצַפֶּה לִקְרֹאת מִכְתָּבְכֶם – בְּצֵרוּף מָעוֹת – בַּמֻּקְדָּם הָאֶפְשָׁרִי, לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשֵׁנוּ מַמָּשׁ.
יִשְׂרָאֵל הַיְילְפֶּרִין.
אֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ הָרָם, בְּעֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלְחוּ מָעוֹת, בְּטוּבָם לִשְׁלֹחַ גַּם הָאוִוידֶע לְהַבַּאנְק, כִּי עַכְשָׁו קֹדֶם חַג הַפֶּסַח, וְשָׁעָה אַחַת קֹדֶם יָפֶה לְמַעֲשֶׂה – לְהָכִין צָרְכֵי יוֹם טוֹב קֹדֶשׁ.
הַנַּ”ל.
[1] הודיעו ותספרו לבניכם מה שפה נעשה.
[2] שם מטבע של הקיסרות האוסטרו-הונגרית שהיה נהוג בזמנם.
