בָּרוּךְ ה’,
יוֹם ה’ פְּקוּדֵי [כ”ז אדר א’] תרע”ג, פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן.
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וְשֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה וְכָל טוּב סֶלָה, לִכְבוֹד הַנָּגִיד הַמְפֹאָר, כְּבוֹד שֵׁם תִּפְאַרְתּוֹ, יְדִידִי כְּנַפְשִׁי, הָרַבָּנִי הַנִּכְבָּד, מוֹרֵנוּ הָרַב ר’ נָתָן נֵרוֹ יָאִיר לָנֶצַח טִירָאוִויטְץ.
מִכְתָּבוֹ בְּצֵרוּף הַטְּשֶׁעק[1] עַל שְׁנֵי לִירָה־פְרַנְצוֹיז[2], גַּם הַמָּעוֹת, לְנָכוֹן קִבַּלְתִּי, וּתְשׁוּאַת חֵן לוֹ עַל טִרְחָתוֹ בִּשְׁבִילִי.
וְהִנֵּה לְפֶלֶא גָדוֹל בְּעֵינָי מַה שֶּׁכְּבוֹדוֹ הָרָם לֹא שָׁלַח לִי כְּלוּם עַל הַדְפָּסָה – כְּפִי הַבְטָחָתוֹ לִי בְּמִכְתָּבוֹ, כִּי עֲדַיִן אֲנִי צָרִיךְ לְהַדְפִּיס עֵרֶךְ שִׁבְעָה קוּנְטְרֵסִים לְהַשְׁלִים הַסֵּפֶר; וְהוּא אֶצְלִי לִמְנִיעָה גְדוֹלָה לִנְסִיעָתִי לְחוּץ לָאָרֶץ, כִּי אֲנִי צָרִיךְ לְגָמְרוֹ קֹדֶם נְסִיעָתִי – מִכַּמָּה טְעָמִים.
בְּכֵן, נָא וָנָא לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּבִטָּחוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וְלַעֲזֹר לִי בְּמָה עַל זֶה. וְיָגֵן עָלָיו זְכוּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים לְהַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה, וּכְדַאי הֵם דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: ‘עֶס הָאט נָאךְ צוּ מִיר קֵיינֶער נִיט דֶּער לִיגְט’[3].
וְהִנֵּה, הַנִּרְאֶה שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לְהִתְעַכֵּב בְּפֹה עַד אַחַר חַג הַפֶּסַח, וְאִם יִרְצֶה ה’, תֵּכֶף אַחַר עֲבֹר יְמֵי הַפֶּסַח הִנְּנִי מוּכָן לִנְסֹעַ אִם יִרְצֶה ה’; וְהֶכְרֵחַ גָּדוֹל לִגְמֹר הַסֵּפֶר מִקֹּדֶם.
תְּהִלָּה לְאֵל חָי שֶׁאֲנִי וְזוּגָתִי וְיוֹצְאֵי חֲלָצַי כֻּלָּנוּ בִּשְׁלֵמוּת בְּרִיאוּתֵנוּ, וְה’ יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר שֶׁזּוּגָתִי תִּחְיֶה תֵּלֵד בַּיָּמִים אֵלּוּ זֶרַע שֶׁל קְיָמָא בְּנָקֵל וּבְשָׁלוֹם. וַאֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ – שֶׁבֶּטַח תִּהְיֶה עַל ז’ אֲדָר הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה בְּמִירוֹן – שֶׁתַּזְכִּירֵנוּ לְטוֹבָה. וּשְׁמָהּ: שָׂרָה גִּיטִיל בַּת חַנָּה רִבְקָה.
וְהִנֵּה הִשַּׂגְתִּי שָׁבוּעַ הֶעָבְרָה מִכְתָּב מִבֶּערְלִיֶען (מְדִינַת דַּייטְשׁ לַאנְד[4]) – לִשְׁלֹחַ לְשָׁם כָּל סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כִּי עַל יְדֵי סִבָּה שֶׁאִישׁ אֶחָד – שֶׁנִּתְקָרֵב קְצָת בְּפֹה לְדַעַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא מִמְּדִינַת גַּאלִיצְיֶען[5], וְאַחַר כָּךְ נָסַע מִפֹּה לְבֶערְלִיֶען וְעָשָׂה שָׁם אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת, וְכָתַב לִי שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּשָׁם אָדָם נִכְבָּד וְעָשִׁיר לְהַשִּׂיג סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – וּמְבַקֵּשׁ לְשָׁלְחָם לוֹ. וְאִם יִרְצֶה ה’ בְּשָׁבוּעַ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה אֲנִי מוּכָן לִשְׁלֹחַ לְשָׁם כַּמָּה סִפְרֵי ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, וְגַם ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, וְעוֹד כַּמָּה סְפָרִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, וְלַעֲשׂוֹת עֲלֵיהֶם נָאלָאזְשׁ[6]. וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיַּעֲשׂוּ פְעֻלָּתָם בְּשָׁם.
כִּי תְּהִלָּה לְאֵל חָי אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִתְקָרְבוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַה’ יִתְבָּרַךְ, וִיקֻיַּם: ‘וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ’ (תהלים סז); וּבְוַדַּאי יִהְיֶה זֹאת עַל יְדֵי דַּעַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – שֶׁגִּלָּה הַדֶּרֶךְ שֶׁל בְּחִינַת ‘כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּיו’ (ליקו”מ סי’ ו), וְלוֹמֵד אוֹתָנוּ אֵיךְ לִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּהַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל – וְעַל יְדֵי זֶה יִכָּנְסוּ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ’.
וְאִם אָמְנָם שֶׁבְּוַדַּאי שַׁיָּךְ זֹאת לִמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן, עִם כָּל זֶה מַה טּוֹב שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד אֵיזֶה חֵלֶק בָּזֶה. וְיִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחַיֵּינוּ, וִיקֻיַּם בְּיָמֵינוּ ‘וְיֵדַע כָּל פָּעוּל וְכוּ’, וְיָבִין כָּל יְצוּר וְכוּ”.
בִּתְשׁוּקַת נֶפֶשׁ יְדִידוֹ הַמְצַפֶּה לַהֲרָמַת קֶרֶן יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט.
פְּרִישַׂת שָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה, וְאָנָּא לְעוֹרְרָם שֶׁיִּתְּנוּ גַּם כֵּן אֵיזֶה מַתָּנָה עַל הַדְפָּסָה.
פְּרִישַׂת שָׁלוֹם לִבְנוֹ הַיָּקָר שֶׁיִּחְיֶה וְלַחֲתָנוֹ שֶׁיִּחְיֶה.
יִשְׂרָאֵל הַיְילְפֶּרִין.
[1] צ’ק, המחאה.
[2] נפוליון, מטבע צרפתי שהיה נהוג בזמנם בארץ ישראל.
[3] עדיין עוד אף אחד לא הפסיד עבורי.
[4] ברלין שבמדינת גרמניה.
[5] גליציה.
[6] משלוח דואר.
