בָּרוּךְ ה’,
יוֹם ו’, אַשְׁמוֹרֶת הַבֹּקֶר מִשְׁפָּטִים, פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ מִירוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן.
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וְשֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵי אֲהוּבִי הַיָּקָר הֶחָבִיב לִי כְּנַפְשִׁי, כְּבוֹד שְׁמוֹ תִּפְאַרְתּוֹ, מוֹרֵנוּ הָרַב ר’ נָתָן נֵרוֹ יָאִיר לָנֶצַח.
מִכְתָּבוֹ קִבַּלְתִּי אֶתְמוֹל לְעֵת עָרֶב, וְשָׂמַחְתִּי מְאֹד; וְנִתְעוֹרַרְתִּי לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמִי בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים, וּ’לְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ’.
אַשְׁרֵנוּ אַשְׁרֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵהַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְכֹה יוֹסִיף ה’ לְהַגְדִּיל חַסְדּוֹ עִמָּנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְיַגֵּעַ אֶת עַצְמֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְמִדַּת הַיִּרְאָה בֶּאֱמֶת – לְבַל נִישַׁן אֶת יָמֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זְצוּקַ”ל: ‘אוֹי, עֶס אִיז זֵייֶער אַ שֵׁיינֶע וֶועלְט, זֵייֶער אַ טַיֶאערִי וֶועלְד וְכַנַּ”ל; אַשָׁאד אַוֶועק צִי לָאזִין פּוּסְטֶע חַס וְשָׁלוֹם’[1].
מִי יִתֵּן שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לְהִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וּלְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (קדושים, פז ע”ב): ‘מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם’, קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ הַיָּמִים שֶׁאֵין בָּהֶם חֵפֶץ. כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ (ספה”מ תשובה ח”א, עג), שֶׁ’הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּבַחֲרוּתוֹ יוֹם אֶחָד, הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב מִכַּמָּה שָׁנִים שֶׁל הָעֲבוֹדָה בְּעֵת זִקְנָתוֹ’.
וְהִנֵּה בְּשָׁבוּעַ זוֹ אָנוּ עוֹסְקִים בְּהַהֲלָכוֹת עַל מַאֲמָר ‘קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ’ (לקו”מ סי’ ו), וְלָמַדְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת הֲלָכָה ז’. וּמַאֲרִיךְ לְבָאֵר שָׁם הָעִנְיָן שֶׁל בְּחִינַת עָיֵל וְנָפִיק, שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים וּבְכָל הָעֲשִׂיּוֹת יֵשׁ בְּחִינַת עָיֵל וְנָפִיק, וּצְרִיכִין לִהְיוֹת בָּקִי בָּזֶה מְאֹד מְאֹד: בָּקִי בְּעָיֵל וּבָקִי בְּנָפִיק, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזֶה הַבְּקִיאוּת.
וְהוֹלֵךְ וּמְבָאֵר שָׁם בְּהַהֲלָכָה הַנַּ”ל, שֶׁאֲפִלּוּ בְּעִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת ה’ שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה יֵשׁ בְּחִינַת עָיֵל וְנָפִיק, וּצְרִיכִין לִשְׁנֵיהֶם, וְלִבְלִי לִטְעוֹת לוֹמַר שֶׁאֵין צְרִיכִין רַק בְּחִינַת עָיֵל, כִּי זֶה הוּא פְּגַם גָּדוֹל; וּמְבָאֵר שָׁם שֶׁכַּמָּה גְדוֹלִים שָׁגוּ בָזֶה – שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַשֵּׁר הַבְּחִינַת עָיֵל לִבְחִינַת נָפִיק, עַיֵּן שָׁם.
וְאַחַר כָּךְ מְבָאֵר שֶׁאֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ צְרִיכִין בְּיוֹתֵר לַבְּקִיאוּת הַנַּ”ל, וּבְכָל הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁל עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְצָרְכֵי הַגּוּף שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘וְנָפִיק’, צְרִיכִין לִהְיוֹת בָּקִי בָּזֶה מְאֹד, וְלִבְלִי לִטְעוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם עֲבוֹדָה לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּאֵלּוּ הָעֲשִׂיּוֹת, רַק לְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְצָרְכֵי הַגּוּף, שֶׁגַּם עַכְשָׁו עוֹבֵד ה’ יִתְבָּרַךְ, רַק הוּא עוֹבֵד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהָעֲבוֹדָה שֶׁל בְּחִינַת ‘וְנָפִיק’, שֶׁכָּךְ גָּזְרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם צְרִיכִין.
וְאִם זוֹכִין לָזֶה – לְקַשֵּׁר הַמַּחְשָׁבָה אָז לַה’ יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ, אֲזַי זוֹכִין שֶׁכָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בְּחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְיָאִירוּ אֶת הַמֹּחַ בִּבְחִינַת טַ”ל אוֹרוֹת, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּעֵת עָסְקוֹ בִּבְחִינַת ‘עָיֵל’ שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה – שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הָעֲשִׂיּוֹת הַגַּשְׁמִיִּים, וְלֹא זוּ, אַף זוּ – שֶׁיָּאִירוּ וְיִתְנוֹצֵץ הַמֹּחִין בְּיוֹתֵר.
וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי, מַה מְּאֹד מְכֻוָּן אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים לְעִנְיְנֵי מַעֲלַת כְּבוֹדוֹ הָרָם[2].
חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, ‘שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ’ (דברים לג), ‘בְּצֵאתֶךָ’ דַּוְקָא, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה בִּבְחִינַת ‘יִשָּׂשׂכָר’ לִשְׂמֹחַ גַּם ‘בְּאֹהָלֶיךָ’.
אַשְׁרֵנוּ, אַשְׁרֵנוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ.
וְהִנְּנִי פוֹרֵשׂ בִּשְׁלוֹם בְּנוֹ הַנֶּחְמָד, הֲלֹא הוּא אוֹהֲבִי וְדוֹרֵשׁ טוֹבָתִי תָּמִיד, הֲלֹא הוּא כְּבוֹד שְׁמוֹ תִּפְאַרְתּוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב ר’ סֶענְדִיר נֵרוֹ יָאִיר.
אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה סִפֵּר לִי יְדִידֵנוּ ר’ אַלְטֶער נֵרוֹ יָאִיר שֶׁהִשִּׂיג מִכְתָּב הֶחָתוּם מִכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ שֶׁכְּבָר בָּא ר’ אָשֵׁר נֵרוֹ יָאִיר מִטְּבֶרְיָא תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן. וְאִם יִרְצֶה ה’ יְקַיֵּם ר’ אַלְטֶער כְּפִי הַמְדֻבָּר, וְהוּא חָזָק בָּרוּךְ ה’ בָּזֶה. טוֹב לְהוֹדוֹת לַה’ עַל כָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ וְגוֹמֵל עִמִּי עוֹד וָעוֹד.
וְאִם יִרְצֶה ה’ יַעֲרֹךְ מִכְתָּב כְּפִי שֶׁכָּתַב לוֹ, וְאִם לֹא יִהְיֶה גֶשֶׁם בְּיוֹם א’, אֲזַי אִם יִרְצֶה ה’ אֶסַּע לְהָעִיר עֲבוּר הַסֵּפֶר תּוֹרָה, וְאָבִיא לוֹ הַמִּכְתָּב.
אַךְ כְּפִי שֶׁכָּתַב לִי אָבִיךָ נֵרוֹ יָאִיר שֶׁכְּבוֹדוֹ הָרָם מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּסִיעָה לְעִיר הַקֹּדֶשׁ חֵיפָה תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, אֲזַי אֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ הָרָם שֶׁיַּעֲסֹק בָּזֶה קֹדֶם הַנְּסִיעָה, וְהָעֵסֶק הַזֶּה יִהְיֶה נֶחְשָׁב לִצְדָקָה גְדוֹלָה קֹדֶם הֲלִיכָתוֹ לַדָּרֶךְ, בִּבְחִינַת ‘הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה’ (עי’ בלקו”מ סי’ לא וסי’ עד).
וְאוּלַי יְזַכֵּנוּ ה’ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַהַשְׁפָּעָה הַזֹּאת לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי בֵיתֵינוּ – וְלִבְלִי לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב, וְאֶזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּעַל חוֹב.
וְהִנֵּה אוֹר הַיּוֹם מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, וּצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז לוֹמַר ‘אַשְׁרֵנוּ’.
מִי יִתֵּן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אֶחָד בִּימֵי חַיֵּינוּ הַנְּעִימוּת שֶׁל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת: ‘אַשְׁרֵנוּ, אַשְׁרֵנוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ’; וְאָנוּ מְכֻנִּים בְּשֵׁם ‘יִשְׂרָאֵל’, וּשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ יִתְבָּרַךְ נִקְרָא עָלֵינוּ גַּם כֵּן, וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ…
יְדִידוֹ הַכּוֹתֵב בְּשִׂמְחָה, הַקָּרוֹב לִבְכִיָּה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.
יִשְׂרָאֵל הַיְילְפֶּרִין.
[1] אוי, זהו עולם יפה מאד, עולם יקר מאד, חבל להניחו לבטלה ולריק חס ושלם.
[2] שהיה ר’ נתן טיראוויצער – נשוא מכתב זה – סוחר, והיה לו חנות בצפת.
