בָּרוּךְ ה’,
יוֹם ה’ ד’ לְחֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב תרס”ט, פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ צְפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן.
הַמְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם, יִבְנֶה וִיגַדֵּל וִירוֹמֵם לְמַעְלָה אֶת קֶרֶן אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנִּקְרָאִים עַל שֵׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעִיר לוּבְּלִין וּבְכָל מְדִינַת פּוֹלִין, וְיִתְגַּדֵּל וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא שֵׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר מְשֻׁתָּף בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר כָּל זֹאת הוּא אַתְחַלְתָּא דִגְאֻלָּה, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
שָׁלוֹם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵחֲבֵרַי הַיְקָרִים הַנִּצְמָדִים בְּקִירוֹת לְבָבִי, וּבִפְרָט לְהַבָּחוּר הֶחָשׁוּב וְיָשָׁר, בְּשַׂר-לֵב לוֹ, הַמִּשְׁתּוֹקֵק לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמַר מֵאִיר קָארְמַאן נֵרוֹ יָאִיר לָנֶצַח.
אֲהוּבִי מַחְמַד נַפְשִׁי, מִכְתָּבְךָ בְּצֵרוּף הַסַּךְ אַרְבָּעָה רוּבַּל־כֶּסֶף לְנָכוֹן הִגִּיעַנִי; וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְךָ בִּכְתָב גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁגָּרַמְתָּ לִי וּלְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, בִּרְאוֹתֵנוּ אֵיךְ שֶׁהָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל תּוּקַד בְּלֵב הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים מֵחָדָשׁ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים לֹא נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם.
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר לִבִּי לְבַקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם בְּיָמֵינוּ כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – שֶׁהִבְטִיחַ לָנוּ שֶׁיִּגְמֹר מַה שֶּׁהִתְחִיל, וְיִתְגַּלֶּה כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיָמֵינוּ, וְיִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ, וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד לָצֵאת מִגָּלוּת נַפְשׁוֹ וּמִתַּאֲוֹתָיו הָרָעוֹת, וּלְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ – אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצַרְנוּ. ‘נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶיךָ, לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ’.
וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בַּמַּאֲמָר ‘מֵישְׁרָא דְסַכִּינָא’ (ליקו”מ סי’ ל), כִּי כָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ – לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַךְ כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָאנוּ מִתַּאֲוֹתֵנוּ וּמִדּוֹתֵינוּ שֶׁאֵינָם טוֹבִים, עֲבוּר זֶה הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל לְנֶגְדֵנוּ חָזָק, וַעֲבוּר זֶה מִשְׁתַּטְּחִים הַמְנִיעוֹת הַנִּמְשָׁכִים מֵהַבְּגָדִים הַצּוֹאִים.
אַךְ צַדִּיק ה’ אֲשֶׁר הִקְדִּים הָרְפוּאָה לְמַכּוֹתֵינוּ הַגְּדוֹלוֹת, וְהֵאִיר לְפָנֵינוּ הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל וּמִתַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים, הַמְחַזְּקִים אוֹתָנוּ מְאֹד מְאֹד וּמוֹדִיעִים לָנוּ גֹּדֶל רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ, אֲפִלּוּ אַחַר כָּל הַקִּלְקוּלִים וְהַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְנוּ וְקִלְקַלְנוּ, עִם כָּל זֶה עֲדַיִן ה’ אִתָּנוּ וּמְצַפֶּה שֶׁנָּשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאִם יִתְחַזְּקוּ בְּהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף נִזְכֶּה לָבוֹא לְהַתַּכְלִית אֲמִתִּי בְּעוֹלָם הַזֶּה; וְאִם אַף עַל פִּי כֵן הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר וְעוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם יְגִיעָה מִיגִיעָתֵינוּ, וְכַמְבֹאָר בְּהַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת, בְּחִינַת ‘כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם’ (תהלים מד).
וְאִם לֹא נִזְכֶּה חַס וְשָׁלוֹם לְהַגִּיעַ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְכָל תְּשׁוּקָתֵנוּ, עִם כָּל זֶה לֹא יֵלֵךְ לְאִבּוּד חַס וְשָׁלוֹם כָּל מַה שֶּׁנּוּכַל לַחְטֹף בָּזֶה הָעוֹלָם, וְלִסְמֹךְ עַל כֹּחוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – שֶׁהַשְּׁאָר יְתַקֵּן הוּא בְּכֹחוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: ‘דּוּפִּיט אוֹיף מַיין כֹּחַ’[1].
בְּכֵן אַחַי וְרֵעַי צְמוּדֵי לְבָבִי, הַארְצִידִיקֶע בְּרִידֶער[2], חִזְקוּ וְאִמְצוּ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה’ וְלַחְטֹף וְלַעֲשׂוֹת טוֹב כָּל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין, וּבִפְרָט לִקְבֹּעַ שִׁעוּרִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַל הִתְבּוֹדְדוּת: לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ, וּלְבַקְּשׁוֹ וּלְרַצּוֹתוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא וּלְהַגִּיעַ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶל תַּכְלִיתֵנוּ הַנִּרְצֶה, וְלֹא נִיגַע לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם, מִיר זָאלִין חָלִילָה נִיט פַארְשְׁפִּילִין דִּיא גִּיצֵיְילְטֶע עֶטְלִיכֶע יָאר וָואס מִיר דַּארְפִין זִיךְ פֶערְזַאמִין בָּעוֹלָם הַזֶּה[3], כִּי יָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי; כִּי מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה הִיא בִּימֵי הַבַּחֲרוּת, וְכַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (קדושים, פז ע”ב) עַל הַפָּסוּק ‘מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם’ (ויקרא יט), הַיְנוּ קֹדֶם הַשֵּׂיבָה.
וְהִנֵּה אָחִי אֲהוּבִי יַקִּירִי הַבָּחוּר מֵאִיר נֵרוֹ יָאִיר, קָרָאתִי מִכְתָּבְךָ פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ, וְכִמְעַט זָלְגוּ עֵינַי דְּמָעוֹת מִגֹּדֶל הַגַּעֲגוּעִים שֶׁיֵּשׁ לִי לְהִתְרָאוֹת עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַמְקֹרָבִים מֵחָדָשׁ, וּלְעוֹרֵר וּלְחַדֵּשׁ לְבָבָם הַטּוֹב, וְעַל יְדֵי זֶה יֵעוֹרֵר לְבָבִי גַּם כֵּן מֵחָדָשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בַּמַּאֲמָר הַמְדַבֵּר מֵ’אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר’ (ליקו”מ סי’ קפד).
וְהִנֵּה כְּבָר הָיִיתִי מוּכָן לִנְסֹעַ עַל זֶה הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאוּמָן, אַךְ נִסְתַּבֵּב לִי מְנִיעָה וְכוּ’. וּבָרוּךְ ה’ שֶׁכְּבָר יָצְאָה מֵהַסַּכָּנָה, אַךְ נִשְׁאֲרָה חַלָּשָׁה מְאֹד; וְאֵין לִי עַל מִי לַעֲזֹב אוֹתָהּ, כִּי אָבִיהָ וְאִמָּהּ וְכָל מִשְׁפַּחְתָּהּ הוּא בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם – תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה, וְזֶה גָּרַם עוֹד שְׁאָר מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִנְסֹעַ עַל זֶה הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְאִם אָמְנָם שֶׁכָּל מְנִיעוֹת כָּאֵלּוּ אֵינָם נֶחְשָׁבִים לִמְנִיעוֹת כְּלָל בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְגַם אֲנִי בְּעַצְמִי שָׁבַרְתִּי עוֹד מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר מִמְּנִיעוֹת כָּאֵלּוּ, אַךְ צְרִיכִין לֵידַע שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִישִׁיבַת חוּץ לָאָרֶץ, כִּי תֵּדְעוּ שֶׁהָאוֹר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זוֹרֵחַ בְּכָאן גַּם כֵּן; וְיֵשׁ בָּזֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת אֵיךְ שֶׁנִּשְׁמַת הַצַּדִּיק בָּאָה תֵּכֶף אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּמְבֹאָר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מִמִּדְרְשֵׁי חֲכָמֵינוּ זַ”ל, וּמִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נִרְאָה גַּם כֵּן אֵיזֶה רְמָזִים מִזֶּה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּארְדִיטְשׁוֹב זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁרָצוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהַעֲלִים מִמֶּנּוּ, וְאָמַר הוּא זַ”ל: ‘אֵיךְ אַתֶּם רוֹצִים לְהַעֲלִים מִמֶּנִּי, שֶׁכְּבָר יוֹדְעִים מִזֶּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל’, וּכְמוֹ שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַנִּדְפָּס בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (סי’ קב) מֵהַבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם עַיֵּן שָׁם, וְעוֹד וָעוֹד דִּבּוּרִים בְּעַל פֶּה וּבִכְתָב.
וּבִפְרָט שֶׁבְּפֹה בִּצְפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן יֵשׁ מַעְלָה יְתֵרָה מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁפֹּה טָמוּן אוֹר הַגָּנוּז וְהַנֶּעֱלָם הוּא הַתַּנָּא אֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁיֵּשׁ שַׁיָּכוּת גָּדוֹל לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – כַּיָּדוּעַ לִמְחַצְדֵי חַקְלָא[4] שֶׁבֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ – אֲשֶׁר בִּדְבָרִים כָּאֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֲלֵיכֶם בִּכְתָב, שֶׁעֲבוּר זֶה קָבְעוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַחֲשׁוּבִים מִפֹּה זֶה זְמַן כַּבִּיר לִסַּע עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמִירוֹן, לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל הַצִּיּוּן הַתַּנָּא אֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, וּלְקַשֵּׁר עַל יָדוֹ גַּם לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.
וְאִם אָמְנָם שֶׁשָּׁם הַהִתְגַּלּוּת שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר, כִּי שָׁם בְּאִתְגַּלְיָא וְכָאן בְּאִתְכַּסְּיָא, אֲבָל גַּם לָזֶה צְרִיכִין.
עֲבוּר זֶה גָּרַם גַּם הַמְנִיעוֹת הַחֲזָקִים שֶׁלִּי לִבְלִי לִנְסֹעַ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַלָּזֶה. אֲבָל חַס וְשָׁלוֹם לִלְמֹד מִמֶּנִּי הֶתֵּר לְיוֹשְׁבֵי חוּץ לָאָרֶץ לִבְלִי לִנְסֹעַ לְאוּמָן מֵחֲמַת אֵיזֶה מְנִיעָה, אֲפִלּוּ אִם הַמְנִיעָה הִיא גְּדוֹלָה מְאֹד.
וְעוֹד גַּם זֹאת הָיְתָה לִי לִמְנִיעָה, מַה שֶּׁתְּהִלָּה לָאֵל קָבְעוּ בְּהַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּנוּ לָקוּם בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה בַּחֲצוֹת בְּמִנְיַן עֲשָׂרָה וְלַעֲרֹךְ תִּקּוּן חֲצוֹת בַּעֲשָׂרָה, כִּי זֶה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד: לְעוֹרֵר רַחֲמֵי ה’ יִתְבָּרַךְ בִּזְמַן וְעֵת רָצוֹן כָּזֶה; וְהַכֹּל אוֹמְרִים שֶׁבְּאִם אֲנִי לֹא אֶהְיֶה עוֹד עַל כָּל פָּנִים שָׁנָה אֶחָת, לֹא יִתְקַיֵּם הַדָּבָר. וְצֵרַפְתִּי גַּם אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים לְהַמְנִיעָה שֶׁלִּי. וְסָמַכְתִּי שֶׁהַתַּנָּא אֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי יַמְלִיץ בַּעֲדִי לִפְנֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לִבְלִי לְהִתְרַעֵם עָלַי עַל שֶׁלֹּא נָסַעְתִּי לְאוּמָן עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְכָעֵת הִנְּנִי בְבַקָּשָׁתִי, אָנָּא לְהַחֲזִיקֵנִי שֶׁאוּכַל לְהַחְזִיק הָעִנְיָן שֶׁל קִימַת חֲצוֹת דְּרַבִּים, כִּי הַהוֹצָאָה מְרֻבָּה לָזֶה, וּכְבָר מַגִּיעַ לִי עֵרֶךְ שְׁלֹשִׁים רוּבַּל־כֶּסֶף מַה שֶּׁלָּוִיתִי לִי עַל מִשְׁכָּנוֹת לְהַחְזִיק הָעִנְיָן הַנַּ”ל, וְאֵין בְּכֹחִי לִלְווֹת עוֹד. וְחוּץ מִזֶּה פַּרְנָסָתִי דְּחוּקָה מְאֹד מְאֹד. אַךְ בָּרוּךְ ה’ בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִי, וּבְוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתִי ה’ יִתְבָּרַךְ.
וְהִנְּנִי שׁוֹלֵחַ חֲמִשִּׁים מִכְתָּבִים נִדְפָּסִים כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי, וְאָנָּא לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה בְּכָל יְכָלְתּוֹ: הֵן מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְהֵן מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים נְדִיבִים, נְגִידִים, בַּעֲלֵי בָּתִּים. וְאֶשְׁלַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד קַבָּלָה מְיֻחֶדֶת כְּפִי הָרְשִׁימָה שֶׁיִּכְתֹּב לִי. וְאִם יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה צָרוֹת בַּשָּׁמַיִם, אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים בַּעֲדוֹ מֵהַמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׁי רְצוֹנוֹ, יְשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ מִשָּׁלוֹם, וְיִזְכֶּה בְּקָרוֹב לִמְצֹא זִוּוּגוֹ הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.
וְאוֹדוֹת הַמְנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, תֵּדַע אָחִי יַקִּירִי שֶׁזֹּאת הַכֹּל לְטוֹבָתְךָ, בִּכְדֵי לְהָרִים אוֹתְךָ; וְאִם תְּקַיֵּם דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ ‘דּוֹם לַה”, אֲזַי תִּרְאֶה שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ וְיִתְרוֹמֵם מֹחֲךָ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.
וּתְהִלָּה לָאֵל, שֶׁזֶּה קָרוֹב לְעֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְגֹדֶל הַמְנִיעוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלַי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֲפִלּוּ בְּעַל פֶּה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בִּכְתָב, וְהָיוּ לִי מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאָבִי זַ”ל וְעוֹד וָעוֹד, אַךְ תְּהִלָּה לָאֵל עָבַרְתִּי עַל הַכֹּל.
וְגַם בְּפֹה תְּהִלָּה לָאֵל נִתְקָרֵב בָּחוּר אֶחָד מֻפְלָג בְּמַעֲלוֹת טוֹבוֹת, וּשְׁמוֹ נַחוּם בֶּן אֶסְתֵּר שֵׁיְינְדִּיל, וְאָבִיו הוּא הַשּׁוֹחֵט וּבוֹדֵק שֶׁל הָעִיר וּמֵחֲסִידֵי בֶּערְשִׁיט, וְגֹדֶל הַמְנִיעוֹת וּרְדִיפוֹת שֶׁיֵּשׁ לָזֶה הַבָּחוּר אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב, וְאָבִיו נֵרוֹ יָאִיר כְּבָר גֵּרַשׁ אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים מִבֵּיתוֹ; אַךְ תְּהִלָּה לָאֵל שֶׁהוּא חָזָק בְּדַעְתּוֹ וּמְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה, וְהוֹלֵךְ עִמִּי בְּכָל יוֹם עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לְהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי הַשֹּׁמֵעַ קוֹל בְּכִיּוֹת לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת.
וְרָצוּף פֹּה מִכְתָּבוֹ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִשְׁלֹחַ לְךָ בְּתוֹךְ מִכְתָּבִי, וּמֵהָרָאוּי אֲשֶׁר גַּם אַתָּה תָּשִׁיב לוֹ מִכְתַּב יְדִידוּת, וְאָז יוֹפִיעַ עֲלֵיכֶם דַּעַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר, וְתִזְכּוּ לְקַבֵּל דֵּין מִן דֵּין.
וְאוּלַי יְסַבֵּב ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּזְכֶּה גַּם אַתָּה לָבוֹא לְכָאן – כְּפִי שֶׁרָאִיתִי בְּהַקְּוִויטְיל שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִי לְהָנִיחַ עַל קֶבֶר הַתַּנָּא הָאֲרִ”י זַ”ל. וְהִנֵּה הָיִיתִי בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמִירוֹן, וְקָרָאתִי הַפִּתְקָא שֶׁלְּךָ עַל הַצִּיּוּן הַתַּנָּא אֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. וִיהִי רָצוֹן שֶׁיִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתִי בַּעַדְךָ – וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּרְשָׁמִים בְּהַמִּכְתָּב, וִיהִי רָצוֹן שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ מִכֶּם בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת וְכוּ’.
קִצּוּר הַדָּבָר, הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתִשְׁפֹּךְ נַפְשְׁךָ לִפְנֵי הַשֹּׁמֵעַ קוֹל בְּכִיּוֹת, וּתְבַקֵּשׁ מֵעֹמֶק הַלֵּב ‘וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ’.
וְהִנְּנִי פּוֹרֵשׂ בִּשְׁלוֹם כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיִּחְיוּ, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטוּת, וּבִפְרָט לִידִידֵינוּ הַיָּקָר מוֹרֵנוּ הָרַב ר’ שִׁמְעוֹן צְבִי מַאנְדִילְאֵיל, וּזְכוּת הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה יָגֵן עָלָיו שֶׁבִּתּוֹ סִילְקָא גִּיטְל בַּת חַיָּה שָׂרָה יִהְיֶה לָהּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּקָרוֹב.
פְּרִישַׂת שָׁלוֹם לִידִידֵינוּ הַיָּקָר מוֹרֵנוּ הָרַב ר’ יְחֶזְקֵאל אֶפְרַיִם בֶּן פֶּערִיל לֵאָה. הִזְכַּרְתִּי אֶתְכֶם לְטוֹבָה. וִיהִי רָצוֹן שֶׁיְּקֻבַּל תְּפִלָּתֵנוּ, וְהָעִקָּר, שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְתִקָּשֵׁר הֵיטֵב לְדַעְתֵּנוּ שֶׁיֵּשׁ עוֹד עוֹלָם אֶחָד. וְאִם אָמְנָם שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים זֹאת, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מַפִּיל שִׁכְחָה, וּצְרִיכִין לְהַזְכִּיר בְּכָל פַּעַם הֵיכָן אֲנַחְנוּ בָעוֹלָם.
אוֹדוֹת בַּקָּשָׁתְכֶם עֲבוּר מִכְתָּב לִידִידֵינוּ ר’ יִצְחָק בְּרֵיְיטֶער, אֶכְתֹּב אִם יִרְצֶה ה’ בַּמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי, כִּי כְּבָר הִגִּיעַ זְמַן הַצָּהֳרָיִם לְקוֹנֵן עַל חֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ בְּצִבּוּר, וּלְהַמְתִּין עִם שְׁלִיחַת הַמִּכְתָּב אֵינִי רוֹצֶה, כִּי בְּלֹא זֶה נִתְעַכֵּב כְּתִיבַת הַמִּכְתָּב כַּמָּה יָמִים.
וְהִנְּנִי לְהוֹדִיעֲכֶם שֶׁהַסֵּפֶר הַיָּקָר נַחַת הַשֻּׁלְחָן מֵהָרַב מִטְּשֶׁערִין כְּבָר נִגְמַר הַדְפָּסָתוֹ בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם – תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה, וְתִכְתְּבוּ לִידִידֵינוּ ר’ אַלְטֶער בַּרְזוֹלִיַאנְסְקִי מִטֶּעפְּלִיק, כִּי הַסְּפָרִים יַגִּיעוּ לְיָדוֹ – וּמִמֶּנּוּ תִּקְחוּ אוֹתוֹ.
הִנְּנִי יְדִידְכֶם הַפּוֹרֵשׂ שְׁלוֹמְכֶם בְּאַהֲבָה רַבָּה, וּמְצַפֶּה לִקְרֹאת מִכְתַּבְכֶם עִם אֵיזֶה הַחְזָקָה עַל הַחֶבְרָה שֶׁלָּנוּ בַּמֻּקְדָּם הָאֶפְשָׁרִי, וְאָז אָבֹא אֲלֵיכֶם עוֹד בְּמִכְתָּבִים, וּנְקַיֵּם בָּזֶה מִצְוַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאֹד עַל אַהֲבַת חֲבֵרִים, וְעַל הַשִּׂיחָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם.
יִשְׂרָאֵל הַיְילְפֶּרִין.
[1] סמכו על כוחי.
[2] אחים נלבבים.
[3] שחלילה לא נאבד לריק את ימינו המנויים וספורים שאנו צריכים להתמהמה בעולם הזה.
[4] כינוי להבקיאים בסודות התורה.
