[נדפס בתחילת ה’שיר ידידות’]
בָּרוּךְ ה’,
יוֹם ד’ וַיְחִי [ט’ טבת] תרס”ז, פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ מִירוֹן – תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן.
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וְכָל טוּב סֶלָה לִכְבוֹד אַחַי וְרֵעַי הַיְקָרִים, הֲלֹא הֵם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם – הַנִּקְרָאִים עַל שֵׁם הַצַּדִּיק שֶׁשְּׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, ה’ עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, הֲלֹא הֵם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ דִּי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם, שָׁלוֹם.
בֶּטַח הִגִּיעַ הַיְדִיעָה לִכְבוֹד מַעֲלַתְכֶם מֵהַסִּבָּה הַטּוֹבָה שֶׁסִּבֵּב ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכִיתִי לִקְבֹּעַ דִּירָתִי בְּפֹה עִיר הַקֹּדֶשׁ מִירוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, שֶׁשָּׁם חֶלְקַת מְחוֹקֵק סָפוּן, הוּא הַתַּנָּא אֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְר’ אֶלְעָזָר בְּנוֹ, זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן.
וְאִם אָמְנָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר לִכְבוֹד מַעֲלַתְכֶם גֹּדֶל הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לִי מִזֶּה הַיִּשּׁוּב, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה זְכוּת זָכִיתִי לָזֶה, אַךְ עִם כָּל זֶה נַפְשִׁי עֲגוּמָה עָלַי בַּעֲלוֹת עַל לְבָבִי שֶׁנִּפְסַק מִמֶּנִּי הָעֲבוֹדָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָיָה לִי בִּהְיוֹת קְבִיעוּת דִּירָתִי בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם – תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן, שֶׁשָּׁם זָכִיתִי לַעֲסֹק בְּהַדְפָּסַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר חִיּוּתִי: לְזַכּוֹת אֶת אַחֵינוּ בֵית יִשְׂרָאֵל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה, בְּהִתְגַּבְּרוּת הַחֹשֶׁךְ כָּל כָּךְ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת; כִּי מָצָאתִי אֶת עַצְמִי כִּמְחֻיָּב בַּחִיּוּב הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי אָדָם גְּבוּרוֹתָיו אֲשֶׁר הִגְדִּיל ה’ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, שֶׁהִקְדִּים לָנוּ רְפוּאָה לְמַכָּתֵנוּ, וְהוֹפִיעַ עָלֵינוּ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה: לְחַיּוֹתֵנוּ וּלְחַזְּקֵנוּ, וּלְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ הַחֲלוּשׁוֹת מְאֹד מְאֹד, וּלְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁעֲדַיִן ה’ אִתָּנוּ גַּם בְּעֹצֶם יְרִידָתֵנוּ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה, וְלַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתֵנוּ: עַל מָה אֲתֵינָא לְהַאי עָלְמָא וְכוּ’.
וְזֹאת הָיְתָה עִקַּר כַּוָּנָתִי בְּהִשְׁתַּדְּלוּתִי בְּהַדְפָּסַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר מְלֵאִים עֵצוֹת יְקָרוֹת וְנֶחְמָדוֹת וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ; וּתְהִלָּה לָאֵל קִבַּלְתִּי חִיּוּת וְשִׂמְחָה מִכָּל סֵפֶר וְסֵפֶר שֶׁזָּכִיתִי לְהַדְפִּיס, לְזַכּוֹת הָעוֹלָם בָּזֶה.
אַךְ כָּעֵת שֶׁסִּבֵּב עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, סִבָּה טוֹבָה – שֶׁהֵבַנְתִּי מֵהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמֵרְמָזָיו, שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֶקְבַּע דִּירָתִי בְּפֹה, שֶׁאוּכַל לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת בְּיוֹתֵר בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה; וְגַם זֹאת לִזְכוּת הָרַבִּים יֵחָשֵׁב, כִּי אוּלַי אֶזְכֶּה לְעוֹרֵר רַחֲמֵי ה’ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ בִּכְלָל, וְיֹאמַר סוֹף וָקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת.
אַךְ עַל זֶה יִדְוֶה עָלַי לִבִּי בְּיוֹתֵר וּמְבַלְבֵּל אוֹתִי מִמְּעַט עֲבוֹדָתִי, בַּעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁכְּבָר הִתְחַלְתִּי לְהַדְפִּיס וְלֹא גָמַרְתִּי אוֹתָם, הֲלֹא הֵם: הַסֵּפֶר ‘נַחַת הַשֻּׁלְחָן’, וְ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’, וְהַעְתָּקַת הַ’שִּׁבְחֵי הָרַ”ן עִם הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל’ עַל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז. וְזֶה כַּמָּה אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי לִפְנֵי הַשֹּׁמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה שֶׁאוּכַל לִגְמֹר אֵלּוּ הַסְּפָרִים.
וְכָעֵת מִדֵּי עָבְרִי בְּאַמְתַּחַת הַסְּפָרִים שֶׁל יְדִידֵנוּ הַנָּגִיד מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן מִטְּרָאוִויטְץ נֵרוֹ יָאִיר, וּמָצָאתִי הַשִּׁיר יְדִידוּת בְּתוֹךְ הַכְּתָבִים שֶׁהִנִּיחַ אַחֲרָיו בְּרָכָה, הֲלֹא הוּא הָרַבָּנִי וְכוּ’ מוֹרֵנוּ הָרַב יְחִיאֵל מֶענְדִּיל זַ”ל מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע, וּמַה מְּאֹד נִתְלַהֵב לִבִּי לְזַכּוֹת בָּזֶה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, כְּפִי שֶׁיִּרְאוּ עֵינֵיכֶם גֹּדֶל הָעַמְקוּת וְהַמְתִיקוּת וְהָעֲרֵבוּת הַטְּמוּנִים בּוֹ, שֶׁמְּדַבֵּר כִּמְעַט מִכָּל מַאֲמָר מִסִּפְרֵי ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, וּמִכָּל מַעֲשֶׂה מִ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, וְגַם מֵהַדִּבּוּרִים בְּעַל פֶּה שֶׁהוֹלֵךְ בְּקַבָּלָה מִדּוֹר לְדוֹר; וּמֵחֲמַת שֶׁהִיא בְּדֶרֶךְ שִׁיר וּמְלִיצָה הוּא מְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר אֶת לֵב הַמְעַיֵּן בּוֹ, כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גֹּדֶל יְקַר הָעֵרֶךְ מַעֲלַת הַמְּלִיצָה דִּקְדֻשָּׁה.
וּמֵחֲמַת שֶׁהִיא מְעַט הַכַּמּוּת, רָצִיתִי לְחַבֵּר זֶה הַקּוּנְטְרֵס לְהַסֵּפֶר ‘נַחַת הַשֻּׁלְחָן’, לְכָּרְכָם בְּיָחַד.
עֲבוּר זֶה נִסְכַּם בְּדַעְתִּי לְהַדְפִּיס מִקֹּדֶם זֶה הַקּוּנְטְרֵס – וּלְצָרֵף זֶה הַמִּכְתָּב, וּלְשָׁלְחָם לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם, וּלְעוֹרֵר אֶת לְבָבָם הַטּוֹב שֶׁיִּתְנַדְּבוּ לְהַצְּדָקָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הָעוֹלָה עַל כָּל הַצְּדָקוֹת, שֶׁעַל הַצְּדָקָה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה ‘וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד’ (תהלים קיא), כִּי הִיא צְדָקָה לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת.
בְּכֵן אֲהוּבַי אַחַי וְרֵעַי, תְּנוּ לְבַבְכֶם לִדְבָרַי אֵלֶּה הַיּוֹצְאִים מִקִּירוֹת לִבִּי, וְקַבְּלוּ הַמִּנְחָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי מַגִּישׁ לִפְנֵיכֶם בְּאַהֲבָה, וְשִׁלְחוּ תְּמוּרָה הֲגוּנָה – כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ וְנִדְבַת לִבּוֹ הַטָּהוֹר, וּכְפִי תְּשׁוּקָתוֹ לְהִתְגַּלּוּת דַּעַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם.
וְאָז אֲשַׁלֵּם מַה שֶּׁלָּוִיתִי לִי עַל הַדְפָּסַת זֶה הַקּוּנְטְרֵס, וּמֵהַמּוֹתָר אֶגְמֹר הַסְּפָרִים שֶׁהִתְחַלְתִּי.
וַאֲנִי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בִּמְקוֹם שַׁעַר הָרַחֲמִים – הוּא הַצִּיּוּן הַתַּנָּא אֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת וְיִזְכּוּ לְכָל טוּב סֶלָה.
כַּעֲתִירַת יְדִידְכֶם הַמִּשְׁתַּחֲוֶה מֵרָחוֹק מוּל הַדְרַת כְּבוֹדְכֶם, וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְהִתְרָאוֹת עִמָּכֶם, וְעַל כָּל פָּנִים לִקְרֹאת מִכְתָּבְכֶם.
יִשְׂרָאֵל בֶּן ר’ יְהוּדָא הַלֵּוִי זַ”ל מִמְּדִינַת גַּאלִיצְיֶען[1], הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם קַארְדָאן.
[1] גליציה.
