בְּגְּלַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אַתָּה מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת וְאַתָּה בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה מְאֹד, עַד שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאִי אֶפְשָׁר עוֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחַקְתָּ מְאֹד מִמֶּנּוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן תֵּדַע, שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמְךָ, גַּם כֵּן שָׁם תּוּכַל לִמְצֹא אֱלֹקוּתוֹ וּמִשָּׁם אַתָּה יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמֶךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי לֹא רְחוֹקָה הִיא מִמְּךָ, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹמְךָ שָׁם רַבּוּ הַלְּבוּשִׁים. (שָׁם)
