…וספר שהיה עני שבוע אחד, ופעם אחת לא היה לו מה לאכל בערב, והלך בשדה כדרכו ומצא פאטשיילע אחת עם גרויפן [כעין מטפחת עם גריסים] והביא לביתו לבשל. וכפי הנשמע מפיו שזה הדבר היה יקר בעיניו כמוצא שלל רב, על שהיה לו בטחון בהשם יתברך, והשם יתברך הזמין לו פרנסה בשדה.
כי שמעתי מפיו הקדוש שאמר שהוא יודע מבטחון שאפלו אם היה יושב בשדה ממש היה לו בטחון בהשם יתברך שיזמין לו פרנסתו. אך זה הדבר קשה וכבד יותר, הינו שהצדיק האמתי יחזיק המעות אצלו, ולא יפזר מיד זה קשה וכבד יותר וכו’ וספר לפני שהיו לו שלש מאות אדמים נדן שלו והיה אוכל מאותו המעות עד שכלו, ואחר כך עבר עליו הנ”ל שהיה עני וכו’ כנ”ל אבל בתחלה לא חשב כלל רק עסק בעבודתו ואכל מהסך הנ”ל וכו’ כנ”ל:
(חיי מוהר”ן קי)
