דַּע, כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת אֵינָהּ בִּשְׁבִיל שְׂבִיעָה כְּלָל, רַק בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן כֻּלְּהוֹ שִׁתָּא יוֹמִין, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (יתרו פח), כִּי מֵאֲכִילַת שַׁבָּת נִשְׁפָּעִין וְנִתְבָּרְכִין כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים. כִּי עִקַּר הַשְּׂבִיעָה – בְּשַׁבָּת, כִּי סוּמָא אֵין לוֹ שׂבַע, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עד:) מִפָּסוּק: הַמַּאֲכִילְךָ מָן בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ וְכוּ’. וּפְסִיעָה גַּסָּה נוֹטֶלֶת מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם וּמְהַדֵּר לֵהּ בְּקִדּוּשָׁא דְּבֵי שִׁמְשֵׁי (ברכות מג:). נִמְצָא שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת מְאוֹר עֵינַיִם הוּא בְּשַׁבָּת, וְעַל כֵּן אָז הַשְּׂבִיעָה, כִּי הַשְּׂבִיעָה עַל יְדֵי רְאִיַּת עֵינַיִם כַּנַּ”ל. וְזֶה: פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה, סוֹעֲדִים בּוֹ לְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים; הַיְנוּ שֶׁבְּשַׁבָּת פּוֹסְעִים פְּסִיעָה קְטַנָּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַמְּאוֹר עֵינַיִם בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַשְּׂבִיעָה כַּנַּ”ל. וְעַל כֵּן מַה שֶּׁסּוֹעֲדִים בּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, הוּא רַק לְבָרֵךְ, דְּהַיְנוּ בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן כָּל שִׁתָּא יוֹמִין כַּנַּ”ל, אֲבָל בִּשְׁבִיל שַׁבָּת עַצְמוֹ לֹא הָיָה צָרִיךְ לֶאֱכֹל כָּל כָּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כִּי בְּשַׁבָּת הַשְּׂבִיעָה, רַק הוּא לְבָרֵךְ כַּנַּ”ל:
