דַּע, שֶׁחֳלִי הַקַּדַּחַת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, בָּא עַל־יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם אוֹכֵל אֲכִילָה יְתֵרָה, כִּי כְּשֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ הוּא בְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם לֶאֱכֹל רַק כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּכְשֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר הוּא מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, שֶׁאוֹכֶלֶת וְלוֹעֶסֶת כָּל הַיּוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא קַדַּחַת, רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְכֵן כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לְהָאָדָם בְּתוֹךְ מַאֲכָלוֹ נִיצוֹצוֹת, שֶׁלֹּא נִתְבָּרְרוּ עֲדַיִן מִמַּאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל אָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא גַּם כֵּן חֹלִי הַנַּ”ל. (אִם לֹא מִי שֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לְדַלֵּג מַּדְרֵגָה שְׁלֵמָה, וּלְהַעֲלוֹת הַמַּאֲכָל לְמַעֲלַת מְדַבֵּר), כִּי כְּשֶׁאוֹכֵל מַאֲכַל בְּהֵמָה כַּנַּ”ל, נִמְצָא שֶׁיּוֹצֵא מִגֶּדֶר אָדָם לְגֶדֶר בְּהֵמָה. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים סו): הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ; הַיְנוּ שֶׁגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא לְמַטָּה מִגֶּדֶר אָדָם, כִּי יָרַד לְגֶדֶר בְּהֵמָה כַּנַּ”ל, אֲזַי: בָּאנוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם – זֶה בְּחִינַת חֳלִי הַקַּדַּחַת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁהוּא אֵשׁ וּמַיִם, חֲמִימוּת וּקְרִירוּת. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (באבות דר’ נתן פ”א ובתנא דבי אלהו פל”א שם איתא לשון זה): בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָאָדָם הָרִאשׁוֹן: וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, נִזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו. אָמַר: אֲנִי וַחֲמוֹר נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד. נִזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו, זֶה בְּחִינַת חֳלִי הַקַּדַּחַת, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי אֲכִילַת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, עַל־יְדֵי מַאֲכַל בְּהֵמָה כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ, כִּי חֳלִי הַקַּדַּחַת זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַדַּעַת, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא עַל יְדֵי חִבּוּר אֵשׁ וּמַיִם, וְזֶה: כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בְּזֵעַת אַפֶּךָ וְכוּ’, כִּי רְפוּאַת הַחֹלִי הַנַּ”ל הוּא עַל־יְדֵי זֵעָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ – הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּתְרַפֵּא מֵחֹלִי הַנַּ”ל, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ”ל:
