מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין מוֹפְתִים מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁבִּמְדִינוֹת קיר”ה (דְּוִין), הוּא מֵחֲמַת שֶׁאַנְשֵׁיהֶם הֵם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וּמַאֲמִינִים בְּהַצַּדִּיקִים, כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלִּין מוֹפְתִים. כִּי בֶּאֱמֶת הַצַּדִּיק בְּוַדַּאי מָלֵא מוֹפְתִים, וּכְשֶׁהוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק וְנוֹתֵן עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דִּבְרֵי הַצַּדִּיק, עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, כִּי מַאֲמִין שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק וּבְכַוָּנָה מְכֻוֶּנֶת, אֲזַי אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ, כָּל מַה שֶּׁיֶּאֱרַע אוֹתוֹ, הוּא מִסְתַּכֵּל הֵיטֵב עַל כָּל דָּבָר שֶׁיֶּאֱרַע לוֹ, וּמֵבִין לְמַפְרֵעַ בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק, שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ בִּהְיוֹתוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁזֶּה הָיְתָה כַּוָּנַת הַצַּדִּיק שֶׁרָמַז לוֹ בְּתוֹךְ דְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ, וְכֵן כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ, הוּא מוֹצֵא הַכֹּל בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק לְמַפְרֵעַ, שֶׁרָמַז לוֹ שֶׁיִּהְיֶה כֵּן, נִמְצָא שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִתְגַּלֶּה הַמּוֹפְתִים עַל־יְדֵי־זֶה. וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל הַנְּבִיאִים, שֶׁבְּעֵת שֶׁאָמַר הַנָּבִיא הַנְּבוּאָה הָיְתָה בְּרֶמֶז, וְלֹא הָיוּ מְבִינִים נְבוּאָתוֹ בְּפֵרוּשׁ עַל מָה מְרַמֵּז, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּתְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנָּבִיא, הָיוּ יוֹדְעִין לְמַפְרֵעַ שֶׁנִּתְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנָּבִיא שֶׁהִתְנַבֵּא וְרָמַז עַל זֶה מִקֹּדֶם, וְהֵבִינוּ דִּבְרֵי הַנָּבִיא לְמַפְרֵעַ, שֶׁהִתְכַּוֵּן עַל זֶה. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדָנִיֵּאל, שֶׁמְּרַמֵּז עַל סוֹף קֵץ הַגְּאֻלָּה, וְעַתָּה הַדְּבָרִים סְתוּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (דניאל יב): סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם, כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ עַתָּה אֵיךְ מְרֻמָּז שָׁם זְמַן הַגְּאֻלָּה; אֲבָל לֶעָתִיד, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, כְּשֶׁיְּקֻיַּם הַדְּבָרִים וְיַגִּיעַ קֵץ הָאֱמֶת וְיָבוֹא מְשִׁיחֵנוּ, אֲזַי יֵדְעוּ לְמַפְרֵעַ אֵיךְ שֶׁמְּרֻמָּז בִּדְבָרָיו זְמַן הַקֵּץ. וְכֵן מָצִינוּ בְּכַמָּה נְבִיאִים:
