אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ’:
זֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כְּתַרְגּוּמוֹ (בראשית מט): וָרֹבּוּ בַּעֲלֵי חִצִּים – בַּעֲלֵי פְּלֻגְתָּא. וּמִי שֶׁאוֹחֵז תַּאֲוָתוֹ מִמַּחֲלֹקֶת, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ לֹא מֵת. כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד: אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים (ירושלמי שקלים פ”ב): וְכִי אֶפְשָׁר לָדוּר בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים דְּבַר הֲלָכָה מִשְׁמוֹ וְאָז כְּאִלּוּ לֹא מֵת. אֲבָל עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת, מָצִינוּ שֶׁלֹּא אָמְרוּ הֲלָכָה מִשְּׁמָם, כְּמוֹ אֲחֵרִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל בְּהוֹרָיוֹת יג: עַיֵּן שָׁם):
