לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי (תהלים כז)
פֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: בִּשְׁלִיחוּתְךָ:
כִּי עִקַּר הָאֱלֹקוּת – בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם עג): צוּר לְבָבִי, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן מט) וּמִי שֶׁהוּא בַּר לֵבָב (שם כד), בִּבְחִינַת (שם קט): וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, יוּכַל לֵידַע עֲתִידוֹת, עַל־יְדֵי מַה שֶּׁהַלֵּב אוֹמֵר לוֹ, שֶׁהוּא דִּבְרֵי ה’ מַמָּשׁ. וְזֶהוּ: לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי; לְךָ – בִּשְׁלִיחוּתְךָ כַּנַּ”ל. כִּי מַה שֶּׁהַלֵּב אוֹמֵר, הֵם דִּבְרֵי ה’ מַמָּשׁ כַּנַּ”ל, וְהָבֵן:
