הָעִנְיָן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא כַּמָּה פְּעָמִים: נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת (ברכות נח, שבת לד, ב”ב עה, סנהדרין ק). מָה הַלָּשׁוֹן “נָתַן עֵינָיו בּוֹ”, וּמָה “נַּעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת”. אַךְ, הִנֵּה הָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה עַד הֵיכָן הַפְּגָם מַגִּיעַ אִם עָבַר עֲבֵרָה. וְהַצַּדִּיק רוֹאֶה, כִּי הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵינֵי ה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד): עֵינֵי ה’ אֶל צַדִּיקִים; שֶׁהַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵינֵי ה’, וְעֵינֵי ה’ הֵמָּה מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ (זכריה ד דברי הימים ב טז), נִמְצָא הַצַּדִּיק רוֹאֶה עַד הֵיכָן הַפְּגָם מַגִּיעַ. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַגְּמָרָא: נָתַן עֵינָיו בּוֹ – כְּלוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה רוֹאֶה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים. וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת – גַּל מִלְּשׁוֹן הִתְגַּלּוּת, וַעֲצָמוֹת מִלְּשׁוֹן (ישעיה לג): עוֹצֶם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע. דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא רוֹאֶה מַה שֶּׁפָּגַם, שֶׁהָיָה נִסְתָּר מִמֶּנּוּ מִקֹּדֶם. וְאֵין עֹנֶשׁ גָּדוֹל מִזֶּה, כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה מַה שֶּׁפָּגַם:
