מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אַף (משלי כא).
דַּע, כִּי בְּהָאָלֶף־בֵּית יֵשׁ שִׁשָּׁה פֵּאִין. דְּהַיְנוּ: אָלֶף אִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת בְּלֹא פ’. גַּם כָּף ך”ף, פ’, ף, וְקוּף, גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא אוֹתָן בְּלֹא פ’, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּהָא”ב שִׁשָּׁה פֵּאִין. וְשִׁשָּׁה פְּעָמִים פ’, גִּימַטְרִיָּא ת”פ, כְּמִנְיַן לִילִית. וְהִנֵּה חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁאֵרַע לָאָדָם מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר, הוּא עַל־יְדֵי הַקְּלִפָּה הַנַּ”ל, כַּיָּדוּעַ. וְהִנֵּה הַקְּלִפָּה הַנַּ”ל יוֹנֶקֶת מִן הָאָלֶף־בֵּית כְּמִנְיַן שְׁמָהּ, הַיְנוּ מִן הַפֵּאִין הַנַּ”ל, וְנַעֲשֶׂה מִן פֵּא אַף. לְפִיכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יז): אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, לֹא זָכוּ – הַיְנוּ שֶׁהוּא בִּלְתִּי טָהוֹר, אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ. כִּי דַּע וּרְאֵה, כִּי הָאוֹתִיּוֹת עַצְמָן שֶׁל הַפֵּאִין (הַיְנוּ א, כ, ך, פ, ף, ק, הַנַּ”ל), הֵם גִּימַטְרִיָּא “אֵשׁ”, וְנוֹקְמִין בּוֹ. וּכְשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה בַּסֵּתֶר, פּוֹדֶה הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת מִן הַקְּלִפָּה, וְנַעֲשֶׂה מִן הָאַף פֵּא. וְזֶהוּ: מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף – מִלְּשׁוֹן כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי (שֶׁהוּא לְשׁוֹן הֲפִיכָה). וְזֶה: יִכְפֶּה אָף, שֶׁכּוֹפֶה וְהוֹפֵךְ הָ”אַף”, וְנַעֲשֶׂה פֵּא, [וְהוּא פִּלְאִי]:
