עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר (במדבר יג):
וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: פְּסֹלֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
הַכְּלָל הוּא, שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁל צַדִּיק, שֶׁמְּדַבֵּר בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְּפִלָּה, נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי אֶרֶץ הִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמג): נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ וְכוּ’. וְנֶפֶשׁ הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שה”ש ה): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ. וּכְשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַדִּבּוּרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הֲמוֹן עַם בְּשִׂיחַת חֻלִּין, הוּא נִקְרָא פְּסֹלֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה מְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִּין, כְּדֵי לְקַשֵּׁר אֶת הֲמוֹן עַם אֶל הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַר. דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא: אֵין הַר (צ”ל לבנון, ע’ גיטין נו, וע’ ילקוט פ’ ואתחנן בשם ילמדנו) אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן. וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת דַּעַת, דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (ברכות לג): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְדַעַת נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. כִּי עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה אִי אֶפְשָׁר לְקַשְּׁרָם אֶל שָׁרְשָׁם, מֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת. כִּדְאִיתָא בְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ (מגילה ט): כְּשֶׁהוֹשִׁיב ע”ב זְקֵנִים לִכְתֹּב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וְכָתְבוּ כֻּלָּם אֱלֹקִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית וְכוּ’. כִּי הוּא רָחוֹק מִן הָאֱמֶת, וְהֻצְרְכוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַצֵּרוּפִים. כָּךְ הַצַּדִּיק שֶׁרוֹצֶה לְקַשֵּׁר אֶת הֲמוֹן עַם הָרְחוֹקִים מִן הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיּוֹת, צָרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּהֶם שִׂיחַת חֻלִּין, וּלְהַלְבִּישׁ בָּהֶם הַתּוֹרָה, רַק שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּצֵרוּפִים. וְנִקְרָא פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אַף שֶׁהֵם פְּסֹלֶת אֶרֶץ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יִשְׂרָאֵל: וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: עֲלוּ – הַיְנוּ שֶׁאַתֶּם הֲמוֹן עַם עוֹלִים. זֶה בַנֶּגֶב – זֶה הוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יב): כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת ל), שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצֶוֶת לָזֶה; הַיְנוּ הַצַּדִּיק הוּא בַנֶּגֶב, הַיְנוּ פְּסֹלֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שִׂיחַת חֻלִּין, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לְקַשֵּׁר אֶתְכֶם. וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר – הַיְנוּ הַדַּעַת הַנַּ”ל. וְעוֹד, כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, וּכְשֶׁבָּא אֶחָד מִן הֲמוֹן עַם, וּמְדַבֵּר עִמּוֹ דְּבָרִים שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם, וְהַצַּדִּיק נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, אָז הוּא מְחַיֶּה לְהַצַּדִּיק, וְהַצַּדִּיק בָּא לְמַדְרֵגָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יָכוֹל הַצַּדִּיק לְהַעֲלוֹתָם לִבְחִינַת הַדַּעַת. וְזֶהוּ: עֲלוּ זֶה – הַיְנוּ כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיךְ לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָתוֹ, צָרִיךְ אַתָּה לִהְיוֹת בַנֶּגֶב, הַיְנוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ שִׂיחַת חֻלִּין כְּדֵי לְהַחֲיוֹתוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר – שֶׁיּוּכַל אָז הַצַּדִּיק לְקַשֵּׁר אֶתְכֶם לִבְחִינַת דַּעַת, הַנִּקְרָא הַר, כַּנַּ”ל:
