(לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה)
דַּע, כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ, כִּי הַזִּוּוּגִים נִמְשָׁכִים מֵהַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ד): וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וּכְתִיב (במדבר לא): כָּל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ. אַךְ יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים, הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים וְאֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה נִמְשָׁךְ מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה. וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה. וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת אֶלָּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים יט): וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת. יְחַוֶּה מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר, שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה שֶּׁבַּדַּעַת. וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים, מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִאוּף, וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת, מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים. וּלְפִיכָךְ, בְּבִלְעָם, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת דַּעַת דִּקְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי פ’ וזאת הברכה, ובזוהר שמות דף כא: בלק דף קצג:): עַל פָּסוּק: לֹא קָם כְּמֹשֶׁה וְכוּ’ – בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בָּאֻמּוֹת קָם, וּמָנוּ בִּלְעָם. כִּי מֹשֶׁה הוּא דַּעַת, וְלָזֶה נִקְרָא דּוֹרוֹ דּוֹר דֵּעָה (ויקרא רבה פ”ט). וּלְכָךְ כְּשֶׁנָּטְלוּ מוֹאָב עֵצָה מִמִּדְיָן, אָמְרוּ לָהֶם: אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בַּפֶּה, כִּי הַפֶּה הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת. אָמַר מוֹאָב: אַף אָנוּ נָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בַּפֶּה. כִּי הוּא גַּם כֵּן דַּעַת דִּקְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז): אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (במדבר כד): וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן; וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז): שֶׁיָּדַע מָתַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כּוֹעֵס. כִּי כְּשֶׁהַדַּעַת אֵינוֹ בְּיִשּׁוּב, אֲזַי יֵשׁ כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים סו:): כָּל הַכּוֹעֵס חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁכָּעַס מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל אַנְשֵׁי הַצָּבָא כְּשֶׁבָּאוּ מִמִּדְיָן, נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַדַּעַת, וְהֻצְרַךְ אֶלְעָזָר לוֹמַר הִלְכוֹת טְבִילוֹת כֵּלִים. וּכְשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֲזַי אֵין כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה יא): לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה. וּבִלְעָם הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּדַעַת דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא מוֹתָרוֹת שֶׁל דַּעַת עֶלְיוֹן, וּכְשֶׁמִּשְׁתַּנֶּה, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכַעַס. נִמְצָא שֶׁבִּלְעָם הוּא דַּעַת דִּקְלִפָּה, וְעַל־יְדֵי דִּבּוּרָיו הוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִאוּף. לָזֶה כְּשֶׁבָּאוּ מִמִּלְחֶמֶת מִדְיָן, נֶאֱמַר (במדבר לא): וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, וַיֹּאמֶר הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה, הֵן הֵנָּה הָיוּ בִּדְבַר בִּלְעָם. בִּדְבַר דַּיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי דְּבָרָיו, שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת שֶׁלּוֹ, הוֹלִיד נִאוּף בְּמִדְיָן. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁבָּאוּ מִמִּלְחֲמוֹת מִדְיָן כְּתִיב (שם): וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה רָאשֵׁי הַפְּקֻדִים וְכוּ’, וַיֹּאמְרוּ וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבָּן ה’ וְכוּ’, לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ לִפְנֵי ה’. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת סד), שֶׁכָּךְ אָמְרוּ: אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּידֵי עֲבֵרָה יָצָאנוּ, מִידֵי הִרְהוּר לֹא יָצָאנוּ:
