(לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה)
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ (דברים יא). עֵשֶׂב – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. בְּשָׂדְךָ, לְשׁוֹן שִׁדּוּד וּשְׁבִירָה. כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ אֵיזֶה רְעָבוֹן, שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו תַּאֲוַת אֲכִילָה, יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם (תהלים קמז), וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָשִׁים מִלְּמַטָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָשִׁים מִלְּמַעְלָה (סנהדרין קג:). בְּכֵן צָרִיךְ לְשַׂדֵּד וּלְשַׁבֵּר הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלּוֹ הַמִּתְאַוָּה לֶאֱכֹל, כִּי עִקַּר הָרְעָבוֹן הוּא לְבַהֲמִיּוּת. גַּם אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית פ’ סג): בָּא זָדוֹן וְיָבוֹא קָלוֹן – דָּא קְלוֹנוֹ שֶׁל רָעָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לו): אֲשֶׁר לֹא תִּקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם. נִמְצָא, הַמַּחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּחָרְפִין לָאָדָם, בָּא עַל־יְדֵי־ זֶה בְּחִינַת רָעָב. וְרָעָב הַזֶּה, הַיְנוּ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת חֶרְפָּה, הוּא בְּחִינַת עָרְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לד): כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ. וְהָעָרְלָה הֵם שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת, הַמְסַבְּבִים הַבְּרִית שָׁלוֹם, וּכְשֶׁמְּשַׁבְּרִין אֶת הָעָרְלָה, אֲזַי נִתְגַּלֶּה בְּרִית שָׁלוֹם. וּכְשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם לְמַטָּה, יֵשׁ לוֹ שָׁלוֹם לְמַעְלָה בִּמְרוֹמוֹ. וּכְשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם לְמַעְלָה, אֲזַי נִתְגַּלֶּה וְנִתְרַבֶּה שׂבַע גָּדוֹל בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי יוֹסֵף (שם מז): תֶּן זֶרַע וְנִחְיֶה: פֵּרוּשׁ אַחֵר: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב – רֶמֶז לְבָנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ה’): וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ – הַיְנוּ, אֵימָתַי יִהְיֶה לְךָ בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים, כְּשֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגְךָ בִּקְדֻשָּׁה, וּתְשַׁבֵּר נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה שֶׁלְּךָ, הַיְנוּ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִיּוּת, וְיִדְמֶה לְךָ כְּאִלּוּ כְּפָאֲךָ שֵׁד (נדרים כ:). וְזֶה בְּשָׂדְךָ – לְשׁוֹן שֵׁד, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיוּ לְךְ בְּנֵי קַיָּמָא. כִּי מִיתַת הַבָּנִים, זֶה מֵחֲמַת נְשָׁמוֹת הָעֲשׁוּקִים בְּטִקְלָא, כַּיָּדוּעַ. כִּי הַטִּקְלָא, הַיְנוּ קְלִפּוֹת נֹגַהּ, הִיא קְרוֹבָה אֶל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִיּוּת, כַּמּוּבָא בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים בְּמַסֶּכֶת הַהַרְכָּבָה. גַּם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא עִקַּר זִוּוּגְךָ בְּלֵיל שַׁבָּת, שֶׁאָז נִכְלֶלֶת בִּקְדֻשָּׁה, וְיִתְפָּרְדוּ מִמֶּנָּה כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן. וְזֶה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ – זֶה רֶמֶז עַל שַׁבָּת, שֶׁאָז הַשְּׂבִיעָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתְבָּרְכִין שֵׁשֶׁת יָמִים:
