תורה ה

(► נגן מההתחלה)

(לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה)

בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי וְכוּ’: (תהלים צח)

א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי (סנהדרין לז). נִמְצָא, כְּשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי, צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִקּוּן הָעוֹלָם וּלְמַלֹּאת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם. וְעִנְיַן הַתְּפִלָּה הֵן בִּשְׁנֵי פָּנִים, הַיְנוּ קֹדֶם גְּזַר־דִּין מִתְפַּלְּלִין כְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה, אֲבָל לְאַחַר גְּזַר־דִּין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ הַתְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ הַמַּלְאָכִים הָעוֹמְדִים לִשְׂמֹאל, וְלֹא יְקַטְרְגוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל ד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמִין, הַיְנוּ לְאַחַר גְּזַר־דִּין, אֲזַי: בְּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתִּין, אֲזַי הַצַּדִּיקִים מַלְבִּישִׁים שְׁאֵלָתָם בְּמַאֲמָר:

ב אֲבָל אֵיךְ יָדְעִינַן בֵּין קֹדֶם גְּזַר־דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר־דִּין. עַל־יְדֵי הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, יְכוֹלִין אֲנַחְנוּ לֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר־דִּין לְאַחַר גְּזַר־דִּין. וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל־ כָּךְ, עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פרק ד): שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה. כִּי הוּא נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ.

וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְבֵין נְבוּאַת שְׁאָר נְבִיאִים, כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ”י: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת וְכוּ’ זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’^[1]. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י: כָּל הַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּכֹה אָמַר ה’, נוֹסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, שֶׁהִתְנַבֵּא בְּזֶה הַדָּבָר. כִּי בְּחִינַת כֹּה הוּא אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, וְזֶה הַדָּבָר הוּא בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה.

וְאֵלּוּ הַשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת נְבִיאוּת יֵשׁ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא: יֵשׁ אָדָם, הָעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בִּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ. אִלּוּ לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ עוֹלָם הַבָּא בִּשְׂכָרָהּ לֹא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, וְזֶה בְּחִינַת כֹּה, אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, כְּמוֹ אָדָם שֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר מֵרָחוֹק^[2], כֵּן הוּא עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְׂכָרָהּ הַבָּא לְעֵת רָחוֹק, הַיְנוּ אַחַר עוֹלָם הַזֶּה, וְשִׁלּוּם שָׂכָר נִקְרָא בְּשֵׁם נָבִיא, כִּי רָאשֵׁי־ תֵבוֹת שֶׁל: יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו, וְשָׁם בַּפָּסוּק הַזֶּה נִרְמָז עַל שִׁלּוּם שָׂכָר: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע (תהלים קכו) – שֶׁמִּצְטַעֵר בַּעֲשִׂיָּתָהּ, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו – שֶׁיִּשְׂמַח לֶעָתִיד, כְּשֶׁיְּקַבֵּל שְׂכַר הַמִּצְווֹת. רָאשֵׁי־תֵבוֹת שֶׁל יָ’בֹא בְ’רִנָּה נֹ’שֵׂא אֲ’לֻמֹּתָיו, רָאשֵׁי־תֵבוֹת נָבִיא.

אֲבָל נָבִיא, שֶׁמִּתְנַבֵּא בְּזֶה הַדָּבָר, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בִּשְׂכַר הַמִּצְווֹת, אֶלָּא רוֹצֶה בַּמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁהוּא מְשַׂמֵּחַ כָּל־כָּךְ בַּעֲשִׂיָּתָהּ, עַד שֶׁמְּמָאֵס בְּכָל מִין שָׂכָר, נִמְצָא שֶׁעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ. וְזֶה בְּחִינַת נָבִיא, הַיְנוּ שִׁלּוּם שָׂכָר, בִּבְחִינַת זֶה הַדָּבָר, בִּבְחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, כְּמוֹ אָדָם הָרוֹאֶה דָּבָר מִקָּרוֹב בִּרְאִיָּה יָפָה וּבָרָה, כְּמוֹ־כֵן הוּא נֶהֱנֶה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, וּשְׂכָרוֹ נֶגֶד עֵינָיו.

וּמִי שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַזֹּאת, שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֵין רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִילָהּ – הוּא יָכוֹל לֵידַע בֵּין קֹדֶם גְּזַר־דִּין לְאַחַר גְּזַר־דִּין, כִּי הַמִּצְווֹת הֵם קוֹמָה שְׁלֵמָה, וְהֵם מְחַיִּין אֶת כָּל הַקּוֹמוֹת, הֵן קוֹמַת אָדָם, הֵן קוֹמַת עוֹלָם, הֵן קוֹמַת שָׁנָה, כִּי עוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ – הֵן מְקַבְּלִין הַחִיּוּת מֵהַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לג): וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה. וּכְתִיב (שם קיט): כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא אַחְדוּת פָּשׁוּט עִם הַמִּצְווֹת, וּכְשֶׁמַּעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּתִקּוּנָן וּכְסִדְרָן, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא מְשַׂמֵּחַ בָּהֶם וּמִתְעַנֵּג בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קד): יִשְׂמַח ה’ בְּמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ בַּעַל־מְלָאכָה, שֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה כְּלִי, וְהַכְּלִי הוּא יָפֶה, אֲזַי הוּא מִתְעַנֵּג בָּהּ. וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּהַמִּצְווֹת, כִּי הֵם אַחְדוּתוֹ, וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, נִמְצָא, כְּשֶׁנִּכְנָס בְּהַשִּׂמְחָה שֶׁבַּמִּצְוָה, הוּא נִכְנָס בְּשִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא, שֶׁמְּשַׂמֵּחַ בְּמַעֲשָׂיו, וְזֶה בְּחִינַת (שם קמט): יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו.

נִמְצָא, כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה צַעַר וְדִין בְּעוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ – אֲזַי בְּוַדַּאי נִגְרָע מִשִּׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין מו): שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת. קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי וְכוּ’, וְזֶה שֶׁנִּכְנָס בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה יָכוֹל בְּוַדַּאי לֵידַע לְפִי עִנְיַן הַשִּׂמְחָה, אִם הוּא קֹדֶם גְּזַר־דִּין, אִם הוּא לְאַחַר גְּזַר־דִּין. גַּם יָכוֹל לֵידַע עַל אֵיזֶהוּ חֵלֶק מֵהַקּוֹמָה נִגְזַר הַדִּין, כִּי יוֹדֵעַ לְפִי קוֹמַת הַמִּצְווֹת: אִם אֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּשִׂמְחָה רָאשֵׁי הַמִּצְווֹת, הַיְנוּ מִצְווֹת הַתְּלוּיִים בָּרֹאשׁ, יֵדַע שֶׁהַדִּין נִגְזַר עַל רָאשֵׁי עוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ, וְכֵן בִּשְׁאָר קוֹמַת הַמִּצְווֹת.

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא ועיין ביצה טז) בְּשַׁבָּת: זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, הַיְנוּ שֶׁשִּׂמְחַת וְתַעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, יַרְגִּישׁ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵן בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת, שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ עוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ. [וְזֶהוּ:] (דברים כד) בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ – שֶׁיְּהֵא שְׂכָרוֹ מֵהַמִּצְווֹת בְּעַצְמָן, וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ – שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת בִּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהִיא אַחַר בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ, אַחַר מוֹתוֹ:

ג וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ד): נָתַתָּ שִׂמְחָה בְלִבִּי. וְאִי אֶפְשָׁר לַלֵּב לִשְׂמֹחַ אֶלָּא עַד שֶׁיָּסִיר עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁיְּהֵא לוֹ יַשְׁרוּת לֵב, וְאָז יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם צז): וּלְיִשְׁרֵי־לֵב שִׂמְחָה.

וְעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב מַפְשִׁיטִין עַל־יְדֵי רְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נט.): לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא לְפַשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב. וּרְעָמִים הוּא בְּחִינַת קוֹל, שֶׁאָדָם מוֹצִיא בְּכֹחַ בִּתְפִלָּתוֹ, וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה רְעָמִים, כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר (פינחס דף רלה:) כַּד קָלָא נָפִיק וְאַעָרָא בָּעֳבֵי מִטְרָא, אִשְׁתַּמַּע קָלָא לְבִרְיָתָא, וְדָא אִנּוּן רְעָמִים. וְעִקַּר הָרְעָמִים הֵם מִגְּבוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כו): וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן. וּבִשְׁבִיל זֶה אָנוּ מְבָרְכִין: שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְכוּ’. וְהַגְּבוּרוֹת הֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּגְבוּרָה, שֶׁאָדָם מוֹצִיא אֶת הַקּוֹל בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְהַקּוֹל הַזֶּה פּוֹגֵעַ בָּעֳבֵי מִטְרָא, הַיְנוּ בְּחִינַת מֹחִין, שֶׁמִּשָּׁם יוֹרְדִין טִפִּין טִפִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (פינחס דף רלה:) בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, מִן לִבּוּנָא דְּמֹחָא. וּכְשֶׁפּוֹגֵעַ בָּעֳבֵי מִטְרָא, אֲזַי אִשְׁתַּמַּע קָלָא לְבִרְיָתָא, הַיְנוּ בְּחִינַת רְעָמִים. וְזֶהוּ (תהלים עז): קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הַיְנוּ בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא. כַּד אַעָרָא בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא, נַעֲשֶׂה מֵהַקּוֹל רְעָמִים, וְנִשְׁמַע לְבִרְיָתָא.

וְזֶה (שם מט): פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, הַיְנוּ הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי פּוֹגֵעַ בַּחָכְמָה, הַיְנוּ בְּגַלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא, וְעַל־ יְדֵי־זֶה: וְהָגוּת לִבִּי וְכוּ’, הַיְנוּ^[3] שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה הָרַעַם, נִתְעוֹרֵר הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: קוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה^[4]. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:) מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת־שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאָה, קוֹלוֹ נַעֲשֶׂה רְעָמִים, כִּי רַעַם מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרַעַם גְּבוּרֹתָו, וְעַל־ יְדֵי־זֶה דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, הַיְנוּ מִשְׁתַּמַּע קָלָא לְבִרְיָתָא, כִּי תַּמָּן תַּלְיָא שְׁמִיעָה^[5], כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חבקוק ג): ה’ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי.

וְזֶה פֵּרוּשׁ (תהלים קג): גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. אִיתָא בַּזֹּהַר (לך דף צ.): זָכְיָין לְמִשְׁמַע קָלִין מִלְּעֵלָּא, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַגְּבוּרוֹת נַעֲשֶׂה רְעָמִים, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, וְהַיְנוּ: וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים–א ג): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שׁוֹמֵעַ. וְגַם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין לְבִרְיָתָא, וְזֶהוּ: לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר, דָּא שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל – אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק^[6], בְּחִינַת וְרַעַם גְּבוּרֹתָו. וְזֶהוּ (תהלים פט): אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה – יוֹדְעֵי דַּיְקָא, שֶׁיִּפְגַּע הַקּוֹל בַּמֹּחַ, בְּחִינוֹת עָבֵי מִטְרָא, וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת רְעָמִים. וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר מֵאִישׁ יָרֵא וְחָרֵד, בְּוַדַּאי לֹא יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה מֵרְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ – שֶׁבְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם מִקּוֹלוֹת וּבְרָקִים:

ד אֲבָל צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת הַמֹּחִין מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. מֵחָמֵץ, שֶׁלֹּא יַחְמִיץ אֶת חָכְמָתוֹ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲווֹת, כְּדֵי כְּשֶׁיּוֹצִיא אֶת הַקּוֹל וְיִפְגַּע בְּמֹחוֹ, יִתְעֲבֵד מִמֶּנּוּ רַעַם. אֲבָל כְּשֶׁגַּלְגַּלְתָּא דְּמֹחָא אָטוּם בְּטֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יא): וְנִטְמֵתֶם בָּם. אֲזַי אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע. גַּם יִשְׁמֹר יִרְאָתוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת הַקּוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרַעַם גְּבוּרֹתָו. שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְזֶה (אבות פ”ג): אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה.

וְזֶהוּ (שבת נו: ובסנהדרין כא:) יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם. פֵּרוּשׁ, מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּבוּרוֹת, הַיְנוּ יִרְאָה חִיצוֹנִית, נָעַץ קָנֶה בְּיָם הַחָכְמָה. קָנֶה דָּא בְּחִינַת קוֹל הַיּוֹצֵא מֵהַקָּנֶה^[7], הַיְנוּ עַל־יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּבוּרוֹת, שֶׁהִיא בְּחִינַת סוּסְפִיתָּא דְּדַהֲבָא, יִרְאָה חִיצוֹנִיּוּת, נִשְׁאָר הַקּוֹל נָעוּץ בַּאֲטִימַת הַשֵּׂכֶל, וְלָא יִשְׁתַּמַּע לְבִרְיָתָא.

וְעִקָּר לִשְׁמֹר מֹחוֹ שֶׁלֹּא יַחְמִיץ, וְזֶהוּ (תהלים סח): גְּעַר חַיַּת קָנֶה, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר (פינחס דף רנב): קָנֶה חֵי”ת תְּשַׁבֵּר וְתַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה הֵ”א, וְתַעֲשֶׂה מֵאוֹתִיּוֹת חָמֵץ מַצָּה, הַיְנוּ שֶׁלֹּא תַּחְמִיץ חָכְמָתְךָ. וְזֶהוּ לְשׁוֹן גְּעַר, לְשׁוֹן מְרִיבָה, כִּי מַצָּה לְשׁוֹן מְרִיבָה, דְּצַדִּיקַיָּא עָבְדִין מַצּוּתָא בְּסִטְרִין אָחֳרָנִין, דְּלָא יִתְקְרֵבוּ לְמִשְׁכְּנָא דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּשְׁמֹר אֶת חָכְמָתְךָ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בּוֹ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁלֹּא תְּהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת קָנֶה דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, כְּנֶגֶד: קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה דִּקְדֻשָּׁה – עַל־יְדֵי־זֶה תִּנָּצֵל מִבְּחִינַת חָמֵץ, שֶׁהִיא סִטְרָא דְּמוֹתָא, כִּדְאִיתָא: מַחְמֶצֶת, תַּמָּן סִטְרָא דְּמוֹתָא.

וְתַאֲמִין, כִּי כָּל מַצּוּתָא וּמְרִיבָה, שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים, אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּגָרְשׁוּ סִטְרִין אָחֳרָנִין. וְזֶה פֵּרוּשׁ (משלי טו): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין – לְשׁוֹן תְּלוּנָה וּמְרִיבָה^[8] כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, תֵּדַע, שֶׁזֶּה מַשְׁמִיעִין אוֹתְךָ תּוֹכָחָה עַל שֶׁפָּגַמְתָּ בְּטִפֵּי מֹחֲךָ, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (שם ב): כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים. שֶׁאַתָּה דָּבוּק בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא, בְּחִינַת חָמֵץ, בְּחִינַת יָרַד גַּבְרִיאֵל וְכוּ’. וְתֵדַע, שֶׁנָּעַץ קָנֶה הַיְנוּ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת נְעוּצִים בְּיָם חָכְמָתְךָ, וּבְוַדַּאי אִם לֹא הָיָה נִפְגָּם מֹחֲךָ, לֹא הָיָה נִשְׁמָע לְךָ מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, וְאֵין הַמְּרִיבָה אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ, כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב מִמָּוֶת לְחַיִּים, מֵחָמֵץ לְמַצָּה, מֵחֵי”ת לְהֵ”א, וְתָשׁוּב מִיִּרְאָה רָעָה, מִקּוֹל פָּגוּם, מֵחָכְמָה פְּגוּמָה – לְיִרְאָה טוֹבָה, לְקוֹל טוֹב, לְחָכְמָה טוֹבָה. וּכְשֶׁתִּשְׁמֹר אֶת מֹחֲךָ מִבְּחִינַת חָמֵץ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה אָטוּם, אֲזַי יִפְגַּע קוֹלְךָ בְּגַלְגַּלְתְּךָ, וְיִתְעֲבֵד רַעַם, וְיִתְפַּשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבְּךָ, וְאָז תִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּלְיִשְׁרֵי־לֵב שִׂמְחָה.

וְזֶה פֵּרוּשׁ (תהלים פא): אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רָעַם, אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה. מֵי מְרִיבָה זֶה בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת מֹחִין, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה רְעָמִים:

ה וְתֵדַע, שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁתֵּף הַגְּבוּרוֹת בַּחֲסָדִים, שְׂמָאלָא בִּימִינָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כ): בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת – עַל־יְדֵי הַחֲסָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קי): שֵׁב לִימִינִי.

וְכֵן צָרִיךְ לְשַׁתֵּף הָאַהֲבָה עִם הַיִּרְאָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְעֲבֵד רְעָמִים. וְזֶה: מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוְרָא כְּכַסְפָּא (תיקון ע). וְזֶה (שמות יד): וַיָּשָׁב הַיָּם, הַיְנוּ יָם הַחָכְמָה, לִפְנוֹת בֹּקֶר – דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם^[9], בְּחִינַת: אַבְרָהָם אוֹהֲבִי (ישעיה מא). לְאֵיתָנוֹ – דָּא גְּבוּרוֹת, הַיְנוּ בְּחִינַת: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל.

וְזֶהוּ (שיר־השירים ח): מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה. כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת – עַל־יְדֵי הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שֵׁב לִימִינִי וְכוּ’. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ (תהלים כט): אֵל הַכָּבוֹד. אֵל דָּא חֶסֶד. כָּבוֹד – דָּא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג): כָּבוֹד, חֲכָמִים יִנְחָלוּ. הִרְעִים – דָּא בְּחִינַת רְעָמִים, הַיְנוּ הַגְּבוּרוֹת בְּחִינַת רְעָמִים צָרִיךְ לְשַׁתֵּף עִמָּהֶם אַהֲבָה, כְּדֵי שֶׁיִּפְגְּעוּ בַּכָּבוֹד בִּבְחִינַת חָכְמָה, שֶׁיִּתְעֲבֵד מֵהֶם רְעָמִים וְתִתְגַּבֵּר עַל אוֹיְבֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שֵׁב לִימִינִי וְכוּ’:

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: זִמְנָא חֲדָא הֲוָה אָזְלֵינַן בִּסְפִינְתָּא, וְסַגָאִי סְפִינְתָּא בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דְּכַוְרָא תְּלָתָא יוֹמָא וּתְלָתָא לֵילוּתָא, אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וַאֲנַן בְּשִׁפּוּלֵי. וְכִי תֵּימָא לָא מַסְגֵּי סְפִינְתָּא טוּבָא, כִּי אֲתָא רַב דִּימֵי אֲמַר: כְּמֵחַם קוּמְקוּמָא דְּמַיָּא מַסְגֵּי שִׁתִּין פַּרְסֵי, וְשַׁדִּי פַּרְשָׁא גִּירָא וְקַדְמָא לֵהּ אִיהִי. וַאֲמַר רַב אָשֵׁי: הַהוּא גִּלְדְנָא דְּיַמָּא הֲוָאִי, דְּאִית לֵהּ תְּרֵי שִׁיצָא:

(רַשְׁבַּ”ם: שִׁיצָא. סְנַפִּיר: בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא. סְנַפִּירִין בְּגַב הַדָּג, אֶחָד לְצַד הָרֹאשׁ וְאֶחָד לְצַד הַזָּנָב: אִיהוּ בִּזְקִיפוּ. שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ כְּנֶגֶד הָרוּחַ: וַאֲנַן אַזְלֵינַן בְּשִׁפּוּלֵי. כְּמוֹ שֶׁהָרוּחַ הוֹלֵךְ, דְּמַיִם שֶׁל יָם אֵינָם נוֹבְעִין אֶלָּא עַל־יְדֵי רוּחַ הוֹלְכִין בָּהֶן. כְּמֵחַם קוּמְקוּמָא דְּמַיָּא. כַּשִּׁעוּר שֶׁמְּחַמְּמִים קוּמְקוּמָא שֶׁל מַיִם חַמִּין: וְשַׁדְיָא פַּרְשָׁא גִּירָא. כְּשֶׁהָיָה שׁוּם אָדָם יוֹרֶה בְּחֵץ וּבְקֶשֶׁת עַל שְׂפַת הַיָּם לָאָרֶץ הֲווֵי חֲזֵינַן דְּקָדְמָה לָהּ סְפִינְתָּא לַחֵץ:)

סְפִינְתָּא – לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, דָּא בְּחִינַת גְּבוּרָה יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה לג): יִרְאַת ה’ הִיא אוֹצָרוֹ. שֶׁהִיא עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת. שִׁיצָא – לְשׁוֹן צָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טז): וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרָגַע. וְתַרְגּוּמוֹ וַאֲשֵׁצֵי יָתְהוֹן.

תְּלָתָא יוֹמָא וְלֵילוּתָא – דָּא בְּחִינַת מִצְווֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מֻשְׂכָּלוֹת וּמְקֻבָּלוֹת וְחֻקּוֹת, וּכְתִיב בָּהֶם (יהושע א): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה. אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וַאֲנַן בְּשִׁפּוּלֵי – זֶה בְּחִינַת: יִשְׂמַח ה’ בְּמַעֲשָׂיו, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו. כְּמֵחַם קוּמְקוּמָא דְּמַיָּא – דָּא מֹחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר־השירים ד): וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. מַסְגֵּא שִׁתִּין פַּרְסֵי – דָּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו.

וְכִי שַׁדִּי פַּרְשָׁא גִּירָא – פַּרְשָׁא דָּא בְּחִינַת חֶסֶד, שֶׁהוּא מוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת, דְּבָרִים הַמְצֻמְצָמִין הוּא מְפָרֵשׁ אוֹתָא. גִּירָא דָּא (תהלים קמד): שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם. דָּא בְּחִינַת: שֵׁב לִימִינִי וְכוּ’. קַדְמָה לֵהּ אִיהִי – דָּא בְּחִינַת יִרְאָה שֶׁהִיא קֹדֶם, שֶׁהַיִּרְאָה הִיא קוֹדֶמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיא): רֵאשִׁית חָכְמָה וְכוּ’.

שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָה סִפֵּר, שֶׁהָלַךְ כָּל־כָּךְ בְּמִדַּת הַיִּרְאָה, וְרָאָה גֹּדֶל כֹּחַ הַיִּרְאָה, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין עַל־ יָדָהּ בֵּין קֹדֶם גְּזַר־דִּין לְאַחַר גְּזַר־דִּין. וְזֶהוּ: בֵּין שִׁיצָא וְכוּ’, וַהֲדָר מְפָרֵשׁ אֵיךְ יָכוֹל לְהָבִין, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּלָתָא יוֹמָא וְכוּ’, יָכוֹל לְהָבִין. וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן בְּשִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת יָכוֹל לְהָבִין, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשַׂמֵּחַ בְּמַעֲשָׂיו, וְהַשִּׂמְחָה הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּמִצְווֹת כַּנַּ”ל, וַאֲנַחְנוּ מְשַׂמְּחִין לְמַטָּה גַּם־כֵּן בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, וְאֵין רְצוֹנֵנוּ בְּשׁוּם שָׂכָר, אֲפִלּוּ שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ”ל.

וְזֶה: אִיהוּ בִּזְקִיפוּ וַאֲנַן בְּשִׁפּוּלֵי – לְפִי שִׂמְחָתוֹ כֵּן שִׂמְחָתֵנוּ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין. וַהֲדָר מְפָרֵשׁ אֵיךְ לְהַשִּׂיג בְּחִינַת שִׂמְחָה – עַל־יְדֵי בְּחִינַת רַעַם.

וְזֶהוּ: כִּי אֲתָא רַב דִּימֵי אֲמַר: כְּמֵחַם קוּמְקוּמָא דְּמַיָּא וְכוּ’, הַיְנוּ בְּחִינַת: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל. שִׁתִּין זֶה בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, הַפּוֹגְעִין בְּגַלְגַּלְתָּא, וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ רְעָמִים וְאִשְׁתַּמַּע קָלָא, זֶה בְּחִינַת: הַקּוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה, בְּחִינַת: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ’. וַהֲדַר אָמַר, שֶׁעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַגְּבוּרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא עַל־יְדֵי חֲסָדִים, וְצָרִיךְ לְאַכְלָלָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא כַּנַּ”ל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא אֶת הַיִּרְאָה^[10], כִּי בַּעַל־אֲבֵדָה מַחֲזִיר עַל אֲבֵדָתוֹ. (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קִדּוּשִׁין ב:)): דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לַחֲזֹר אַחַר אִשָּׁה. מָשָׁל לְאָדָם, שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה וְכוּ’.

פֵּרוּשׁ, כִּי אַהֲבָה הוּא בְּחִינַת אִישׁ, וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה, כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַקְדִּים אֶת הַיִּרְאָה, כִּי אָז תָּבוֹא אֵלָיו הָאַהֲבָה מִמֵּילָא, כִּי הָאַהֲבָה הוֹלֶכֶת וּמְחַזֶּרֶת אַחַר הַיִּרְאָה תָּמִיד, כִּי בַּעַל־אֲבֵדָה מַחֲזִיר אַחַר אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ”ל (כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ).

וְזֶהוּ בְּחִינַת: וְכִי שַׁדָּא פַּרְשָׁא גִּירָא וְכוּ’, וַאֲמַר רַב אָשֵׁי: הַאי גִּילְדְּנָא דְּיַמָּא וְכוּ’. גִּילְדְּנָא הוּא בְּחִינַת שֵׁם אגל”א, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, כִּי הוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: אַ’תָּה גִּ’בּוֹר לְ’עוֹלָם אֲ’דֹנָי, כַּמּוּבָא^[11], כִּי גִּילְדְּנָא הוּא אוֹתִיּוֹת אג”ל וְשֵׁם אדנ”י בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ שֵׁם אגל”א כַּנַּ”ל:

וְזֶה פֵּרוּשׁ: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר וְכוּ’, הַיְנוּ עַל־ יְדֵי בְּחִינַת קוֹל דְּנָפֵק, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, עַל־יְדֵי־זֶה: יִרְעַם הַיָּם וְכוּ’ – נַעֲשֶׂה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל. תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ – דָּא בְּחִינַת לִבָּא וְעָרְקִין דִּילֵהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ’.

כִּי תֵּבֵל אוֹתִיּוֹת תָּי”ו לֵב: תָּו לְשׁוֹן רְשִׁימָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ט): וְהִתְוִיתָ תָּו – שֶׁנִּרְשָׁם הַקּוֹל בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים וְכוּ’. וְעַל־יְדֵי־זֶה: נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף – בְּחִינַת שִׂמְחָה כַּנַּ”ל, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה: יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ. רִנָּה לְשׁוֹן תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים–א ח): לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְכוּ’. הָרִים בְּחִינַת צַדִּיקִים^[12], הַיְנוּ עַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַלְבִּישׁ אֶת תְּפִלָּתָן בְּמַאֲמָר, כְּשֶׁיָּבִינוּ כִּי נִגְזַר הַדִּין. וְזֶה פֵּרוּשׁ יַחַד – שֶׁמַּלְבִּישִׁים תְּפִלָּתָם בְּסִפּוּרִים יַחַד:

______

^[1] במדבר ל’,

^[2] עי’ זוהר וירא ק”ך.

^[3] עי”ז שנתעורר הרעם (כצ”ל)

^[4] עי’ ברכות כ”ד ע”ב ובהרא”ש ורבינו יונה שם ובש”ע סי’ ק”א. [ובס’ ס”א סעיף ד’]

^[5] זוהר פינחס דף ר”ל. ובתיקון ע’.

^[6] זוהר פינחס דף רל”ה ע”ב.

^[7] ברכות ס”א. ועי’ זוהר פינחס דף רל”ד.

^[8] ועי’ זוהר חדש ס’ ויצא וילן שם כד”א וילונו העם.

^[9] עיין זוהר תרומה ק”ע ע”ב.

^[10] עיין תיקונים בהקדמה.

^[11] ז”ח פרשת תרומה.

^[12] עיין מ”ר בא פ’ ט”ו.