הִלְכוֹת פְרִיָה וּרְבִיָה – הֲלָכָה ה

כָּל אָדָם חַיָּב לְהוֹלִיד בֵּן וּבַת (אבן העזר א):

א עַל-פִּי הַתּוֹרָה “תִּקְעוּ תּוֹכָחָה” בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ח, עַיֵּן שָׁם, וּכְבָר מְבֹאָר בְּהִלְכוֹת אִשּׁוּת הֲלָכָה ב עַל-פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ”ל עַיֵּן שָׁם, וְעוֹד לֶאֱלֹקַי מִלִּין עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל (באות ו) עַל פָּסוּק: “וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי” וְכוּ’. הָעִנְיָן הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא מְאֹד מֵעֹצֶם נִפְלְאוֹת רִבּוּי בָּתִּים, שֶׁנַּעֲשִׂים עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְוַסֵּף נֶפֶשׁ אֶחָד לְהַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכוּ’, שֶׁנִּתְרַבִּין הַבָּתִּים, אֲלָפִים אַלְפֵי וְרִבֵּי רְבָבוֹת רְבָבוֹת רְבָבוֹת עַד אֵין קֵץ, כִּי שָׁלֹשׁ אֲבָנִים בּוֹנוֹת שִׁשָּׁה בָּתִּים, אַרְבַּע עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, חָמֵשׁ מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְכוּ’, עַד שֶׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם.

ב וְעַתָּה מוּבָן מִמֵּילָא הֵיטֵב גֹּדֶל הַחִיּוּב עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹלִיד בָּנִים, וְהוּא מִצְוָה הָרִאשׁוֹנָה בַּתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁמּוֹלִיד נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא מוֹסִיף עַל הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל נֶפֶשׁ אֶחָד, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבּוּ הַבָּתִּים מְאֹד מְאֹד, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה גּוֹרֵם לְהַעֲלוֹת שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי עֹצֶם רִבּוּי הַבָּתִּים וְכוּ’ וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל.

ג כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר הַמִּצְוָה הוּא לְהוֹלִיד בֵּן כָּשֵׁר, בֶּן יִשְׂרְאֵלִי שֶׁיְּקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְאִם שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים גְּמוּרִים, עַל כָּל פָּנִים מֵאַחַר שֶׁהֵם בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, הַמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ, וְאָבִיו מְחַנֵּךְ אוֹתָם מִנְּעוּרֵיהֶם לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְלִכְנֹס לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּלְהִתְוַסֵּף עַל הַקִּבּוּץ קָדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם יַחַד, וּלְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עִמָּהֶם יַחַד פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, וְלוֹמַר “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” וְכוּ’, הֲרֵי גּוֹרֵם שַׁעֲשׁוּעִים נִפְלָאִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁהוֹסִיף נֶפֶשׁ לְהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְרַבִּין הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ וְכוּ’. וְגַם אוּלַי יִפְקוּ מִנֵּיהּ בְּנִין דְּמַעֲלֵי[1], שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים. וְעַל-כֵּן הָעִקָּר שֶׁיִּרְאֶה לְחַנְּכָם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מֻזְהָרִים בְּפָרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמַע: “וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ” וְכוּ’ (דברים ו, ז), וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ” וְכוּ’ (שם יא, יט). וּכְתִיב (שם ד, ט): “וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ”. וּבִפְרָט לְרַחֲקָם בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת מֵהַכִּתּוֹת הָרָעוֹת שֶׁקָּמוּ בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, לְהַעֲבִיר חַס וְשָׁלוֹם, אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעִקַּר הַדָּת הַקָּדוֹשׁ. שֶׁהֶעֱמִידוּ בָּתֵּי תִּפְלוּת לְלַמֵּד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְכוּ’, שֶׁכֻּלָּם הֵם פּוֹרְקֵי עֹל לְגַמְרֵי. וְאִם בִּתְחִלָּה מְרַמִּים אֶת אֲבִיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁיִּלְמְדוּ עִמָּהֶם גַּם לִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲבָל הַכֹּל הוּא צְבִיעוּת וָשֶׁקֶר, כִּי מְעַט שֶׁלּוֹמְדִים עִמָּהֶם הוּא רַק מִקְרָא עִם פֵּרוּשֵׁיהֶם וּבֵאוּרֵיהֶם הָרָעִים, שֶׁיָּצְאוּ מֵאֶפִּיקוֹרְסִים גְּמוּרִים מְפֻרְסָמִים. וּקְצָתָם מֵהֶם הֵמִירוּ דָּתָם וְחִבְּרוּ בֵּאוּרִים וְתַרְגּוּמִים עַל תּוֹרָה נְבִיאִים כְּתוּבִים, כַּמְפֻרְסָם כָּל זֶה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, [וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה].

אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרֹב יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים מְחַנְּכִים בְּנֵיהֶם בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, שֶׁיְּבַלּוּ יְמֵיהֶם רַק עַל תּוֹרָה וּתְפִלָּה לַהֲגוֹת בְּתוֹרַת ה’ בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, בְּשַׁ”ס וּפוֹסְקִים, הֲרֵי הֵם מוֹסִיפִים נֶפֶשׁ לְהַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנִתְרַבִּין הַבָּתִּים מְאֹד מְאֹד. עַל-כֵּן שְׂכָרָם הַרְבֵּה מְאֹד, וְעַל-יְדֵי-זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישיעה ס, כב): “הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה’ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה”. וְהַכֹּל עַל-יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ”ל, עַל-יְדֵי רִבּוּי הַבָּתִּים, עַל-יְדֵי רִבּוּי הַצֵּרוּפִים עַד אֵין קֵץ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה “יִהְיֶה הַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם מְאֹד” כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יַעֲלוּ שַׁעֲשׁוּעִים נִפְלָאִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּכְמְרוּ רַחֲמָיו וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אֲנִי ה’ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה”.

ד וְזֶה בְּחִינַת “וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים” וְכוּ’ (בראשית מט, א). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בראשית רבה צח, ב) וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י (שם), ‘שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת קֵץ הַגְּאֻלָּה וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה וְכוּ’, וְהִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים אֲחֵרִים’. וּבְוַדַּאי מַה שֶּׁדִּבֵּר אַחַר כָּךְ הָיָה מֵעֵין זֶה, שֶׁהֶעֱלִים וְהִסְתִּיר בְּתוֹךְ דְּבָרָיו סוֹד הַקֵּץ, [וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק זֶה עַיֵּן שָׁם (רלד:), גָּלֵי וּסְתִים וְכוּ’] הַיְנוּ כִּי יַעֲקֹב רָאָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְכֻלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, סָבַר שֶׁכְּבָר יוּכַל לְגַלּוֹת קֵץ הַגְּאֻלָּה, הוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת וְסָתוּם מֵעֵין כֹּל, וְאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ וּלְקָרְבוֹ, כִּי אִם עַל-יְדֵי קִבּוּץ הָרְחוֹקִים דַּיְקָא. כִּי הָעִקַּר הַמַּעֲלָה הוּא כְּשֶׁנִּתְוַסֵּף אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ נֶפֶשׁ חָדָשׁ, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָחוֹק, וְעַכְשָׁו קֵרְבוּהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְוַסֵּף וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה שָׁכֵן אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ. זֶהוּ עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יתרו סז:), וּבִפְרָט בִּדְבָרֵינוּ (סימנים י, יד), שֶׁזֶּהוּ עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נִתְרַבִּין הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ וְכוּ’.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ: “הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב” וְכוּ’. וּבִתְחִלָּה אָמַר “הֵאָסְפוּ”, וְהַחִלּוּק בֵּין אֲסֵפָה לְקִבּוּץ הוּא, כִּי אֲסֵפָה נֶאֱמָר עַל אֲסֵפַת הַקָּהָל שֶׁאֵינָם רְחוֹקִים מְאֹד זֶה מִזֶּה, כְּמוֹ (במדבר יא, טז): “אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל” וְכוּ’. וְכֵן (שמות ג, טז) “לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל” וְכוּ’, אֲבָל שֵׁם קִבּוּץ נֶאֱמָר עַל קִבּוּץ הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד בִּקְצֵה הָאָרֶץ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל, ד): “אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה'” וְכוּ’. וְכֵן  (ישעיה נו, ח): “מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו” (עיין כלי יקר בראשית מט). וְעַל-כֵּן בִּתְחִלָּה אָמַר יַעֲקֹב לְשׁוֹן אֲסֵפָה – “הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם” וְכוּ’, שֶׁסָּבַר שֶׁעַל-יְדֵי הָאֲסֵפָה לְבַד שֶׁל בָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים, עַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל לְגַלּוֹת וּלְקָרֵב קֵץ הַגְּאֻלָּה, אֲבָל הַשְּׁכִינָה נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ, וְאָז הֵבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא הַגְּאֻלָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֲסֵפָה לְבַד, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱסֹף הַצַּדִּיקִים לְבַד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְכָל עִכּוּב הַגְּאֻלָּה וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא מֵחֲמַת רִבּוּי רַחֲמָנוּתוֹ עַל כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהַּ וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָרְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ וְיִתְוַסְּפוּ עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכוּ’.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ לְשׁוֹן קִבּוּץ: “הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ” וְכוּ’, שֶׁאָמַר: עַתָּה אֲנִי מֵבִין שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הִקָּבְצוּ וְכוּ’, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁיִּקָּבְצוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד הַנִּקְרָאִים נִדָּחִים, בְּחִינַת ‘מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל’, בְּחִינַת (שם כז, יג): “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים וְכוּ’ וְהַנִּדָּחִים” וְכוּ’, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יִתְגַּדֵּל וְיִתְרַבֶּה הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ בְּתוֹסְפוֹת שְׁכֵנִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה רְחוֹקִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִכְמְרוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ “הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם”. כִּי יַעֲקֹב בְּחִינַת קַטְנוּת, בְּחִינַת עִבּוּר (סימן כא, ח), וְאָז עִקַּר הַמִּלְחָמָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (בראשית כה, כו): “וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו”, שֶׁהָיָה לוֹחֵם עִמּוֹ מִבִּטְנוֹ, וְכֵן עִם שָׂרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לב, כה): “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ” וְכוּ’. הַיְנוּ בְּחִינַת הָרְחוֹקִים מְאֹד, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת קַטְנוּת, הֵם נִקְרָאִים בְּחִינַת בְּנֵי יַעֲקֹב, וְאוֹתָם צְרִיכִים לְקַבֵּץ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמָּקוֹם שֶׁהוּא, בְּחִינַת הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְיָשׁוּבוּ אֶל ה’. וְזֶהוּ: “וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם”, כִּי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיִתְקָרְבוּ אֶל הָאֱמֶת, אָז נִקְרָאִים בְּחִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁנִּצַּח אֶת שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁאָז נֶאֱמַר (שם כט): “לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל”. וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה עַל-יְדֵי שֶׁיִּצְטָרְפוּ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים רַבִּים עַד אֵין קֵץ וְכוּ’, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּרַמֵּז עַל כְּלָלִיּוּת שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁשִּׁים רִבּוֹא נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּכָל סִפְרֵי קֹדֶשׁ[2], שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת יֵ’שׁ שִׁ’שִּׁים רִ’בּוֹא א’וֹתִיּוֹת לַ’תּוֹרָה, וְכַנַּ”ל וְהָבֵן הֵיטֵב.

ה וְזֶה שֶׁהוֹכִיחַ אֶת שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (בראשית מט, ו) “בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי”. וּפֵרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ”ל (בראשית רבה צח, ה): שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַקִּבּוּץ שֶׁל מַעֲשֵׂה זִמְרִי וְעַל הַקָּהָל שֶׁל מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכוּ’, שֶׁכָּל זֶה הוּא הַהֵפֶךְ מִכָּל הַנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִכּוּב הַגְּאֻלָּה, כִּי כָּל הַתִּקּוּן הַנַּ”ל, נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַבַּעַל כֹּחַ הַגָּדוֹל שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כְּמוֹ פִּינְחָס בְּעֵת שֶׁקִּנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁמַּעֲשֵׂה זִמְרִי הוּא הַהֵפֶךְ מִתִּקּוּן הַנַּ”ל.

וְכֵן מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁרָצָה לְהַקְהִיל אֶת עֲדַת יִשְׂרָאֵל לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁה, לַעֲקֹר אֶת הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּבֶאֱמֶת קִלְקֵל הַרְבֵּה לְדוֹרוֹת, כִּי כָּל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם יֵשׁ בָּהֶם נִיצוֹצֵי קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם, כַּמּוּבָא[3]. כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִתְגָּרֶה בְּהַצַּדִּיק הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ”ל, שֶׁיָּכוֹל לְקַבֵּץ הָרְחוֹקִים וּלְהוֹסִיף שְׁכֵנִים רַבִּים עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַחֲרֵדִים לִדְבַר ה’, הַמִּתְיַגְּעִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּבְכַוָּנָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלֶה בְּכָל פַּעַם שַׁעֲשׁוּעִים נִפְלָאִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ’, אֲבָל בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ מִתְגַּבֵּר בְּכָל דּוֹר וּמִתְאַסְּפִים הַרְבֵּה הַרְבֵּה לַחֲלֹק עַל קִבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא דַּי שֶׁאֵינָם מוֹסִיפִים לְקָרֵב רְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף גַּם אוֹרְבִים וְחוֹתְרִים בְּכָל כֹּחָם בְּתַחְבּוּלוֹת רַבּוֹת לְרַחֵק הַנְּפָשׁוֹת הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְכוּ’, וְהָא בְּהָא תַּלְיָא עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂה זִמְרִי מִתְגַּבֵּר מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכֵן לְהֵפֶךְ. כִּי עַל-יְדֵי רִבּוּי תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁשָּׁכִיחַ עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַעֲשֵׂה זִמְרִי שֶׁהָיָה בַּעֲצַת בִּלְעָם הָרָשָׁע, עַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבֵּר הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק הַבַּעַל כֹּחַ בְּחִינַת פִּינְחָס שֶׁלּוֹחֵם עִם בְּחִינַת זִמְרִי, וְהוֹרֵג וּמַכְנִיעַ אוֹתוֹ וְעוֹקֵר עֲצַת בִּלְעָם מִן הָעוֹלָם. אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וּמִתְגָּרֶה בְּכָל עֹז לְהַרְבּוֹת מַחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק הַזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ עוֹד נְפָשׁוֹת רְחוֹקִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח, כִּי כָּל הִתְגַּבְּרוּת הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק אֱמֶת וְתִקּוּנָיו הוּא עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, פְּגַם טִפֵּי הַמֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל פָּסוּק (משלי טו, לא): “אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין” וְכוּ’. [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה “בַּחֲצֹצְרוֹת” סִימָן ה].

וְכֵן לְהֵפֶךְ עַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק מִתְגַּבֵּר מַעֲשֵׂה זִמְרִי, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כִּי אֵין מִי שֶׁיַּצִּילֵם מִשְּׁטוּתָם וּכְסִילוּתָם הָרַבִּים כַּיָּדוּעַ כָּל זֶה, וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב – “בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי” וְכוּ’, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִתְאַסֵּף וּלְהִתְקַבֵּץ יַחַד, כִּי בֶּאֱמֶת הַקִּבּוּץ וְקֶשֶׁר שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ קֶשֶׁר וְקִבּוּץ כְּלָל, כִּי קֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן שֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ שֶׁהָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְיִשְׂרָאֵל מְאֹד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סנהדרין כו.) וְחָלַק עַל חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ (ישעיה ח, יב): “לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכָל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר” וְכוּ’. כִּי עִקַּר הַקֶּשֶׁר וְהַקִּבּוּץ הוּא כְּשֶׁמִּתְקַשְּׁרִים הַקִּבּוּץ אֶל מְקוֹר הָאַחְדוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וְלִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כֻּלָּא חַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (אחרי עג.), וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (מנחה לשבת): “אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ”. אֲבָל כְּשֶׁהַקִּבּוּץ הוּא לַחֲלֹק עַל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים וּלְהַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא קוֹצָא דְּאוֹת ד’ דְּאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן י, ושיחות הר”ן רפב) וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקון כא, נה:), כִּי עוֹסֵק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם וְאַחְדוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻּלָּם לִכְלֹל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי זֶה הַקִּבּוּץ שֶׁל הַחוֹלְקִים אֵינוֹ קִבּוּץ וְקֶשֶׁר כְּלָל מֵאַחַר שֶׁרְחוֹקִים וּמַרְחִיקִים בְּדִבְרֵיהֶם מִן הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ויקרא רבה פד, ו): ‘עֵשָׂו שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ וְנִקְרָאִים “נְפָשׁוֹת” לְשׁוֹן רַבִּים, וְיַעֲקֹב הָיוּ לוֹ שִׁבְעִים נֶפֶשׁ וְנִקְרָאִים “נֶפֶשׁ” בִּלְשׁוֹן יָחִיד’, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י שָׁם. וַאֲפִלּוּ אִם גַּם הַחוֹלְקִים עוֹסְקִים בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הֵם מַרְחִיקִים עַצְמָן מִן הָאַחְדוּת, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁמְּעַט הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁל הַהֲמוֹן עַם, אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם זֶה יָקָר מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר שֶׁתַּעֲלֶה עֲבוֹדָתָם לְמַעְלָה, שֶׁתֻּכְלַל בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לְהִכָּלֵל כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֲשֶׁר אֲלֵיהֶם אָנוּ מְקַשְּׁרִים תְּפִלָּתֵנוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ, שֶׁרַק הֵם יְכוֹלִים לְהַעֲלוֹת הַכֹּל לְמַעְלָה מַעְלָה, כִּי כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ פְּגָמָיו וַחֲטָאָיו הַמְרֻבִּים בְּעַצְמוֹ, וְכַמָּה וְכַמָּה פָּגוּם מְעַט תּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, בִּפְרָט הַתְּפִלָּה שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁבְּרֹב הַתְּפִלָּה מַחֲשַׁבְתָּם טְרוּדִים בַּחוּץ מְאֹד, וְגוֹמְרִים בְּמַחֲשַׁבְתָּם כָּל הַמַּשָׂא וּמַתָּן שֶׁלָּהֶם וְכָל עִסְקֵי חֹל וְכוּ’ בִּשְׁעַת תְּפִלָּתָם, עַד שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים הֵיכָן הֵם עוֹמְדִים בַּתְּפִלָה, וְכַנִּרְאֶה בַּחוּשׁ מִכַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי-אָדָם, אֲפִלּוּ מֵאוֹתָן הַמְכַנִּים עַצְמָן בְּשֵׁם חֲסִידִים, וְכַאֲשֶׁר הֵם מוֹדִים בְּעַצְמָן, וְאִם אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵחֲמַת נְקֻדָּה הַטּוֹבָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן בְּקִרְבָּם, וְנִזְרָק מִפִּיהֶם אֵיזֶה דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תְּפִלָּה וְכוּ’, בְּוַדַּאי אֵין בָּהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְעֹצֶם קַטְנוּתָם וּלְרִבּוּי הַפְּסֹלֶת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַבּוֹת מְאֹד מְאֹד הַמְסַבְּבִים אוֹתָם.

עַל-כֵּן כָּל עִקַּר עֲלִיָּתָם הוּא עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְכַמְבֹאָר מִזֶּה הַרְבֵּה בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי הַצַּדִּיק עוֹסֵק בְּעֹצֶם כֹּחוֹ לְהַעֲלוֹת גַּם מְעַט הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת שֶׁאָמְרוּ בִּקְצַת כַּוָּנָה מוּעֶטֶת בִּתְפִלָּתָם, וְגַם עוֹסֵק לְעוֹרְרָם וְלַהֲקִיצָם מִשְּׁנָתָם הָעֲצוּמָה שֶׁיִּפְתְּחוּ פִּיהֶם וְלִבָּם, וְיִתְגַּבְּרוּ בְּכָל כֹּחָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה תֵּבוֹת וּפְסוּקִים וּמִזְמוֹרִים וְכוּ’ רַבִּים בְּיוֹתֵר, בְּכַמּוּת וְאֵיכוּת. שֶׁאֵיכוּת הַכַּוָּנָה תִּהְיֶה בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וְכַמּוּת הַתֵּבוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת יִהְיֶה רַבִּים בְּיוֹתֵר, כִּי לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה זֶה רָחוֹק מְאֹד אֲפִלּוּ מֵהַכְּשֵׁרִים הַגְּמוּרִים הַיְרֵאִים בֶּאֱמֶת כִּי אִם צַדִּיקִים גְּמוּרִים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (שיחות הר”ן עה), אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הַמְקֻשָּׁרִים לְהַצַּדִּיק מִתְפַּלְּלִים תֵּבוֹת וְכוּ’ הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר, וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, וּבְחִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת וְהִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ’, וְעִם כָּל זֶה לֹא הָיָה כֹּחַ לִתְפִלָּתָם שֶׁתַּעֲלֶה לְמַעְלָה כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמְּקֻשָּׁרִים אֵלָיו, שֶׁבְּעֹצֶם כֹּחוֹ הֵם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִים וּבְעֹצֶם כֹּחוֹ הוּא מַעֲלֶה תְּפִלָּתָם הַשָּׁמַיְמָה לְרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים, לַמָּקוֹם הַצָּרִיךְ לִמְקוֹר הָאַחְדוּת. וְעַל-כֵּן רַק זֶה נִקְרָא קֶשֶׁר וְקִבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, וְכָל מַה שֶּׁזּוֹכִין שֶׁנִּתְוַסֵּף נֶפֶשׁ אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל בֵּית הַתְּפִלָּה בְּרִבּוּי בָּתִּים וַעֲצוּמִים מְאֹד מְאֹד עַד אֵין חֵקֶר.

ו וְעַיֵּן הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, בִּדְבָרֵינוּ בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ קְצָת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנּוֹרָאִים הָאֵלּוּ, וְהָבֵן הֵיטֵב אֵיךְ מְקֻשָּׁר הַכֹּל יַחַד, כִּי מִתְּחִלָּה מְדַבֵּר מִגֹּדֶל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיא מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְכוּ’ שֶׁבְּלָעָם, עַד שֶׁמּוֹצִיא גַּם מִקִּרְבָּהּ וּבִטְנָהּ בְּחִינַת נַפְשׁוֹת הַגֵּרִים וְכוּ’, וְאַחַר כָּךְ מְדַבֵּר (באות ו) עַל פָּסוּק (ישעיה לג, כד): “וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי”, מֵעִנְיָן הַנּוֹרָא הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁל עֹצֶם רִבּוּי הַבָּתִּים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְוַסֵּף שָׁכֵן לְהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וְכוּ’. וּבֶאֱמֶת כֻּלָּא חַד, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצִיא כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נִבְלָעִים מַמָּשׁ בְּהַסִּטְרָא אָחֳרָא, “בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד” וְכוּ’, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְגַם מוֹצִיא נַפְשׁוֹת הַגֵּרִים, אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת בְּעַצְמָן הֵם הֵם בְּחִינַת הַשְּׁכֵנִים הַנִּתְוַסְּפִים עַל קִבּוּץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד, כִּי מִתְגַּדֵּל בֵּית הַתְּפִלָּה בְּרִבּוּי בָּתִּים וַעֲצוּמִים מְאֹד כַּנַּ”ל.

וְהַכֹּל עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁמְּעוֹרְרָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה הֵן אוֹתָם שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ כְּלָל בְּכַוָּנָה אוֹ שֶׁהִתְפַּלְּלוּ קְצָת בְּכַוָּנָה, אֲבָל הָיָה מְעַט דִּמְעַט, וְהַכַּוָּנָה הָיָה בְּצִמְצוּם וּבְקַטְנוּת עָצוּם שֶׁנִּקְרָא בְּחִינַת שֵׁנָה לְגַבֵּי כַּוָּנָה אֲמִתִּית, וְהַכֹּל הָיָה עַל-יְדֵי עֲווֹנוֹתֵיהֶם הָרַבִּים וּפְגָמֵיהֶם, וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, בְּחִינַת מַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְהַצַּדִּיק לוֹחֵם בַּעֲדָם בִּתְפִלָה בִּבְחִינַת דִּין וְכוּ’ הַנַּ”ל, עַד שֶׁמּוֹצִיא אוֹתָם מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא וּמְעוֹרְרָם וּמְקִיצָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְכוּ’, אֲזַי מִתְרַבִּים הַבָּתִּים בְּרִבּוּי עָצוּם בְּכַמָּה בְּחִינוֹת, כִּי מְבֹאָר שָׁם שֶׁהַבָּתִּים נַעֲשִׂים עַל-יְדֵי בְּחִינַת שָׁלֹשׁ אֲבָנִים בּוֹנוֹת שִׁשָּׁה בָּתִּים, אַרְבַּע עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, עַד וְכוּ’, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר כִּפְשׁוּטוֹ בְּסֵפֶר יְצִירָה עַל עִנְיַן הַתֵּבוֹת, שֶׁתֵּבָה בַּת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת בּוֹנָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה צֵרוּפִים, וּבַת חָמֵשׁ מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְכוּ’. וַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ”ל, פֵּרֵשׁ הָעִנְיָן לְעִנְיַן הַנְּפָשׁוֹת וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְעַתָּה בּוֹא וּרְאֵה וְהָבֵן שֶׁהַכֹּל אֶחָד, כִּי תּוֹסְפוֹת הַנְּפָשׁוֹת וְתוֹסְפוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתֵּבוֹת הַכֹּל אֶחָד, וּמִזֶּה תּוּכַל לְהָבִין מֵרָחוֹק כַּמָּה וְכַמָּה שַׁעֲשׁוּעִים נִפְלָאִים נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְוַסֵּף נֶפֶשׁ אַחַת לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה קְצָת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה.

כִּי לְמָשָׁל אֲפִלּוּ מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּחִלָּה קְצָת בְּכַוָּנָה, אֲבָל לֹא עָלָה מִתְּפִלָּתוֹ כִּי אִם עֲשָׂרָה תֵּבוֹת, וְגַם לֹא הָיָה בְּהִתְקַשְּׁרוּת אֶל הַצַּדִּיק וְאֶל הַקִּבּוּץ הַמִּתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה בֶּאֱמֶת, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְוַסֵּף אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, הוּא מִתְפַּלֵּל עַכְשָׁו מֵאָה תֵּבוֹת וּבְכַוָּנָה יְתֵרָה מִבַּתְּחִלָּה, וְהוּא שָׁכֵן אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, כַּמָּה וְכַמָּה בָּתִּים רַבִּים וַעֲצוּמִים עַד אֵין קֵץ נִתְרַבִּים הֵן מִצַּד רִבּוּי הַתֵּבוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת. הֵן מִצַּד שֶׁכָּל זֶה נִתְוַסֵּף אֶל הַנְּפָשׁוֹת הָרַבּוֹת שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בָּתִּים רַבִּים לְאֵין קֵץ, שֶׁעַכְשָׁו כְּשֶׁנִּתְוַסֵּף נֶפֶשׁ אַחַת נִתְרַבִּין הַבָּתִּים בְּרִבּוּי עָצוּם בְּכִפְלֵי כִּפְלֵי כִּפְלַיִם וְכוּ’, הֵן מִצַּד תּוֹסְפוֹת הַנְּפָשׁוֹת, הֵן מִצַּד תּוֹסְפוֹת רִבּוּי הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת שֶׁנִּתְרַבּוּ עַתָּה עַד אֵין חֵקֶר.

[וְעַיֵּן בִּדְבָרֵינוּ בַּמָּקוֹם שֶׁבֵּאַרְנוּ בֵּאוּר וּפֵרוּשׁ עַל עִנְיַן הַכִּפְלַיִם שֶׁל רִבּוּי הַבָּתִּים וְכוּ’ (חיי מוהר”ן מג), וּמִשָּׁם תַּעֲמֹד מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם וְתִתְפַּלֵּא מְאֹד מְאֹד מֵעֹצֶם רִבּוּי הַבָּתִּים עַד אֵין חֵקֶר, וְתָבִין מֵרָחוֹק גְּדֻלַּת ה’ וּגְדֻלַּת תּוֹרָתוֹ וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁגִּלָּה כָּל זֶה וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ’, וּגְדֻלַּת הַנְּפָשׁוֹת הַזּוֹכִין לְהִתְקָרֵב אֶל הַנִּלְוִים אֵלָיו וּמִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וּתְצָרֵף דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה לְשָׁם, אָז תָּבִין יִרְאַת ה’ וְדַּעַת אֱלֹקִים וְצַדִּיקָיו וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה תִּמְצָא].

ז נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַקֶּשֶׁר וְהַקִּבּוּץ הוּא כְּשֶׁמִּתְקַבְּצִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְלַחֲשֹׁב תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת לְהִתְרַחֵק מֵחֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וּפְגָמִים וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִכְלָלִים בְּהָאַחְדוּת כַּנַּ”ל, אֲבָל הַחוֹלְקִים אֵין קִשְׁרֵיהֶם נִקְרָא קֶשֶׁר כְּלָל, כִּי מְעַט הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם אֵין יָכוֹל לַעֲלוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁעוֹסֵק לְהַעֲלוֹת גַּם הָעֲבוֹדָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁל הַחוֹלְקִים עָלָיו וְכוּ’, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל בָּזֶה שֶׁחוֹלְקִים, בָּזֶה הֵם מְחֻלָּקִים וּמְפֻזָּרִים מְאֹד מֵהָאַחְדוּת בִּבְחִינַת ‘פִּזּוּר לִרְשָׁעִים’ וְכוּ’ (סנהדרין עא:), וְאֵין קִשְׁרֵיהֶם קֶשֶׁר כְּלָל, כִּי כְּבָר הִקְדִּים יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה: “בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי” וְכוּ’ וְכַנַּ”ל.

ח וְזֶה שֶׁנִּסְמַךְ אַחַר כָּךְ מִיָּד (בראשית מט, ח): “יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ” וְכוּ’, שֶׁהִתְחִיל יַעֲקֹב אַחַר כָּךְ לְקָרֵב אֶת יְהוּדָה אַחַר שֶׁקִּנְטֵר אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם, כִּי יְהוּדָה בְּחִינַת דָּוִד וּמָשִׁיחַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, שֶׁעַל זֶה מְרַמֵּז כָּל בִּרְכָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתַּרְגּוּם וּבְפֵרוּשׁ רַשִׁ”י, הַיְנוּ שֶׁרָמַז לוֹ שֶׁעִקַּר הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד-מָשִׁיחַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (ישעיה יא, יב): “וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ”. שֶׁיְּקַבֵּץ הָרְחוֹקִים מְאֹד לְהוֹסִיף שְׁכֵנִים רַבִּים, עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הִתְקָרְבוּת הַגְּאֻלָּה כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ: “יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ”, שֶׁכָּל אַחֶיךָ יֶאֶהָבוּ אוֹתְךָ וְיוֹדוּ וִישַׁבְּחוּ אוֹתְךָ וְיִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלֶיךָ, “יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ”, שֶׁתַּכְנִיעַ וְתַעֲקֹר כָּל הַחוֹלְקִים וְהַמּוֹנְעִים וְכוּ’. “וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ”, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּצְאוּ מֵאַרְבַּע נָשָׁיו שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁנּוּי דֵּעוֹת רַבִּים וַעֲצוּמִים מְאֹד, כֻּלָּם יִשְׁתַּחֲווּ וְיִכָּנְעוּ אֵלָיו. וְזֶהוּ: “גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה”, שֶׁנֶּאֱמַר עַל דָּוִד, בִּתְחִלָּה גּוּר וּלְבַסּוֹף וְכוּ’ (בראשית מט, ט וברש”י שם) כְּתַרְגּוּמוֹ ‘שִׁלְטוֹן יְהֵי בְּשֵׁרוּיָא’ (יהיה בתחילה) וְכוּ’, כָּל זֶה בְּחִינַת (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁבִּתְחִלָּה הַמֶּמְשָׁלָה בְּקַטְנוּת מְאֹד, אֲבָל אַחַר כָּךְ יִתְגַּבֵּר וְיִתְרַבֶּה מְאֹד, “כִּי מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ”, שֶׁאֵין לְךָ שׁוּם חֵלֶק בְּהַטּוֹרְפִים אֶת הַצַּדִּיק בְּחִינַת יוֹסֵף, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא אָחֳרָא אֵין לְךָ שׁוּם חֵלֶק בָּהֶם, אַדְּרַבָּא אַתָּה ‘אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם’ וּמְקָרֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת אֶל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה לְהוֹסִיף וּלְגַדֵּל אֶת הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וְכוּ’.

וְזֶהוּ: “כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ”, בְּחִינַת “הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה”, שֶׁנֶּאֱמַר עַל עֹצֶם הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלּוֹחֵם בְּחִינַת דָּוִד עִם כָּל מִינֵי חוֹלְקִים עַד שֶׁיֹּאכַל טַרְפָּם, שֶׁמּוֹצִיא מֵהֶם כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁבָּלְעוּ כַּנַּ”ל, עַד שֶׁמּוֹצִיא גַּם הַגֵּרִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה” ‘וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירָת’[4], שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּרִים, [כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה “וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם” סִימָן יז], שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מוֹסִיף שְׁכֵנִים רַבִּים וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תִּתְקָרֵב הַגְּאֻלָּה וְכוּ’, שֶׁתָּבוֹא עַל-יְדֵי זֶרַע יְהוּדָה וְכַנַּ”ל.

ט וְזֶהוּ: “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה” – ‘דָּא מָשִׁיחַ’ וְכוּ’ (זוהר ח”א רסג.), הַיְנוּ שֶׁבֵּרְכוֹ שֶׁאֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הָאָרֹךְ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק” וְכוּ’, שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שֶׁהֵם רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת וְכוּ’, הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַמֶּמְשָׁלָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא וְשֶׁקֶר כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבֵּר, אַף-עַל-פִּי-כֵן “בְּעַבְדֻתֵינוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹקֵינוּ” (עזרא ט, ט), וְלֹא יָסוּר שֵׁבֶט וּמוֹשֵׁל מֶמְשָׁלָה מוּעֶטֶת אֲמִתִּית מִיהוּדָה, “וּמְחֹקֵק”, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי תּוֹרָה הַכּוֹתְבִים וְחוֹקְקִים בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם “עֵט סוֹפֵר מָהִיר” וּבְעֵט סוֹפֵר מַמָּשׁ. וְזֶהוּ “מִבֵּין רַגְלָיו”, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַבָּנִים וְהַתַּלְמִידִים הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתָם שֶׁנִּקְרָאִים רַגְלָיו, בְּחִינַת (עירובין ע:): ‘בְּרָא כַּרְעָא דַּאֲבוּהָ’[5]. וְכֵן “וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ” (שמות יא, ח), שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: הַהוֹלְכִים אַחַר עֲצָתְךָ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַתַּלְמִידִים כַּנַּ”ל, שֶׁלֹּא יָסוּרוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ חַס וְשָׁלוֹם, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה תִּתְקָרֵב הַגְּאֻלָּה כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ: “וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים”, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: אֲסֵפַת הָעַמִּים, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנַּ”ל שֶׁכָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד יִתְאַסְּפוּ אֶל הַקִּבּוּץ אֲפִלּוּ הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה עַכּוּ”ם שֶׁכְּשֶׁשָּׁבִין בִּתְשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת גֵּרִים מַמָּשׁ, וְכֵן אֲפִלּוּ גֵּרִים מַמָּשׁ מֵהָעַכּוּ”ם כֻּלָּם יִתְקַבְּצוּ וְיִתְוַסְּפוּ וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים עַד אֵין קֵץ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ כַּנַּ”ל.

י וְזֶה שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זוהר חדש נח ל.) שֶׁאֲפִלּוּ עַל-יְדֵי בֵּי כְּנִישְׁתָּא חֲדָא[6] אוֹ מָתָא חֲדָא[7] וְכוּ’ כְּשֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ אֵיךְ יִתְתַּקֵּן כָּל הָעוֹלָם עַל-יְדֵי מִעוּט צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים כָּאֵלֶּה, שֶׁהֵם רַק מָתָא חֲדָא, מִכָּל שֶׁכֵּן בֵּי כְּנִישְׁתָּא חֲדָא?! אַךְ עַל-פִּי הַנַּ”ל מְבֹאָר וּמוּבָן הַדָּבָר הֵיטֵב, כִּי אֲפִלּוּ עַל-יְדֵי בֵּי כְּנִישְׁתָּא חֲדָא וּמָתָא חֲדָא, יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים עַל-יְדֵי רִבּוּי הַצֵּרוּפִים בְּרִבּוּי עָצוּם כָּזֶה כַּנַּ”ל, עַד שֶׁמִּמֵּילָא יִתְכַּנְּסוּ בְּתוֹכָם כָּל הַנְּפָשׁוֹת אֲפִלּוּ הַנִּשְׁפָּכִים בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְקַיֵּם (תהלים קמז): “בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה’ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס”. וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַבַּעַל כֹּחַ מְאֹד, שֶׁעוֹסֵק בְּכָל הַתִּקּוּנִים הַמְבֹאָרִים שָׁם, שֶׁבּוֹנֶה כָּל הַבָּתִּים הַנַּ”ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְכַנַּ”ל.

יא וְזֶה (תהלים לז, טז): “טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים”, כִּי מְעַט הַנְּפָשׁוֹת הַמִּתְקָרְבִים לְהַצַּדִּיק מִתְרַבִּים מֵהֶם בָּתִּים רַבִּים וְנִפְלָאִים כָּאֵלֶּה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְיִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל הֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים, שֶׁהֵם רִבּוּי הַחוֹלְקִים, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח הַנַּ”ל, כִּי מְעַט מִן הָאֱמֶת דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַשֶּׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁמְּעַט מִן הָאוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה חֹשֶׁךְ, כַּמּוּבָא[8]. וְהַכֹּל עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַנַּ”ל, עַל-יְדֵי עֹצֶם רִבּוּי הַבָּתִּים שֶׁבּוֹנֶה בְּנִפְלְאוֹת נוֹרְאוֹת כֹּחוֹ, עַל-יְדֵי רִבּוּי הַצֵּרוּפִים הַקְּדוֹשִׁים וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. [וְעַיֵּן עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁדִּבַּרְנוּ מֵעִנְיַן הַצֵּרוּפִים הַנִּפְלָאִים הַנַּ”ל, וְשֶׁזֶּהוּ שַׁיָּךְ לְעִנְיַן מַחֲלֹקֶת קֹרַח, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת נִזְקֵי שְׁכֵנִים הֲלָכָה ד, עַיֵּן שָׁם]:

יב עַל-פִּי כָּל הַנַּ”ל ‘יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ’, וְנוּכַל לִמְצֹא רֶוַח וְהַצָּלָה, לְהָקֵל עָלֵינוּ עֹצֶם הַפַּחַד וְהָרְעָדָה שֶׁנּוֹפֵל עָלֵינוּ כְּשֶׁרוֹאִין דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ”ל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהִפְלִיגוּ מְאֹד בְּעִנְיַן הָעַרְבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל אֶחָד עָרֵב בְּעַד חֲבֵרוֹ, וּמִזֶּה תִּסְמַר שַׁעֲרוֹת רֹאשֵׁנוּ מִי יַעֲמֹד בָּזֶה, כִּי הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ מַפְקִיעִים אֶת עַצְמֵנוּ לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְאֵיךְ נוּכַל עוֹד לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הָעַרְבוּת, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ אֲשֶׁר יִרְאֵי חֵטְא נִמְאָסִים, וְאֵין תּוֹכָחָה וְהָאֱמֶת נִשְׁלָךְ אַרְצָה, וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת עֲצוּמוֹת, קְצָתָם בְּאִתְגַּלְיָא וּבְפִרְסוּם וּקְצָתָם בְּהֶסְתֵּר, וּמְכַנִּים עַצְמָם בְּשֵׁם חֲסִידִים וְחוֹלְקִים וְרוֹדְפִים מְאֹד מְאֹד אֶת הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת וְכוּ’, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן דְּבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם וְהַתּוֹרָה נִצְחִיִת, וּבְוַדַּאי אֵינָהּ בְּטֵלָה בְּשׁוּם זְמַן גַּם בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי הַחוֹב עַל כָּל אָדָם גַּם עַתָּה לָצֵאת גַּם יְדֵי הָעַרְבוּת כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ בְּסִינַי, אֲבָל לִכְאוֹרָה יִקְשֶׁה עָלֵינוּ מְאֹד, וּבִפְרָט כְּשֶׁנָּשִׂים אֶל לִבֵּנוּ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל בִּגְּמָרָא סוֹטָה פֶּרֶק ז, שֶׁהִפְלִיגוּ מְאֹד בְּרִבּוּי הַבְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה מִצַּד הָעַרְבוּת, עַד שֶׁמָּסְקוּ שָׁם: ‘אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְיֵשׁ בְּכָל אַחַת וְאַחַת שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים’. עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י וְתוֹסָפוֹת עַד אָמַר רַבִּי מְשַׁרְשְׁיָא, עָרְבָא וְעָרְבָא דְּעָרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. וְעַתָּה מִי יַעֲמֹד בָּזֶה לָצֵאת יְדֵי הָעַרְבוּת לְקַיֵּם אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת בְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה?!

אֲבָל עַל-פִּי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, נוּכַל לְהַמְתִּיק הַדָּבָר קְצָת בְּחַסְדּוֹ וְחֶמְלָתוֹ אֲשֶׁר חָמַל עָלֵינוּ בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ וְהֵאִיר עֵינֵינוּ בְּהַקְדָּמוֹת קְדוֹשׁוֹת וְנוֹרָאוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, כִּי אִם תָּשִׂים לִבְּךָ לְהָבִין עֹצֶם רִבּוּי הַבָּתִּים שֶׁנַּעֲשִׂין כְּשֶׁנִּתְוַסֵּף נֶפֶשׁ אַחַת אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נוּכַל לְהַכְנִיסָם בְּחֶשְׁבּוֹן קְצָת, עַל-פִּי הַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּבֵאוּר זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר [עַיֵּן שָׁם בִּתְחִלַּת סֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן מג].

וְיוֹצֵא מִשָּׁם שֶׁכְּשֶׁנִּתְוַסֵּף נֶפֶשׁ אַחַת עַל קִבּוּץ שֶׁל תִּשְׁעָה עָשָׂר אֲנָשִׁים וְנַעֲשֶׂה עֶשְׂרִים, אֲזַי נִתְרַבִּין הַבָּתִּים עַד יוֹתֵר מִשְּׁנֵי אֲלָפִים מִלְּיָאן פְּעָמִים מִילֵי מִלְּיָאן, כַּמְבֹאָר שָׁם הַחֶשְׁבּוֹן הֵיטֵב. וּכְשֶׁנִּתְוַסֵּף עוֹד נֶפֶשׁ אַחַת יִהְיֶה הַמִּסְפָּר כַּמָּה אַלְפֵי פְּעָמִים כָּל הַנַּ”ל, וְכֵן לְהַלָּן מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב, כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר יְצִירָה לְעִנְיַן צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת הַתֵּבוֹת, וְכֵן הוּא בְּעִנְיַן הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ”ל. וּכְבָר יָדַעְתָּ מִסְפַּר הַמִּילֵי מִלְּיָאן, שֶׁהוּא מִלְּיָאן פְּעָמִים מִלְּיָאן, דְּהַיְנוּ אֶלֶף פְּעָמִים אֶלֶף פְּעָמִים אֶלֶף פְּעָמִים אֶלֶף, [אֲשֶׁר מְבֹאָר לַמְחַקְּרִים שֶׁאִלּוּ יִחְיֶה הָאָדָם יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת אֶלֶף שָׁנִים אֵינוֹ יָכוֹל לִסְפֹּר מִסְפָּר הַזֶּה אֶחָד אֶחָד אֲפִלּוּ לְחֶשְׁבּוֹן שֶׁיְּכוֹלִים לִסְפֹּר מִסְפָּר מֵאָה בְּמִינוּט אַחַת וְכוּ’, וּכְבָר נִתְבָּרֵר הַחֶשְׁבּוֹן לְבַעֲלֵי הַחֶשְׁבּוֹן].

וְעַתָּה צֵא וּלְמַד כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ הָרוֹצֶה לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְלָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הָעַרְבוּת וְעֹצֶם רִבּוּי הַבְּרִיתוֹת הַנַּ”ל שֶׁנִּכְרְתוּ עַל הָעַרְבוּת כַּנַּ”ל, כִּי אִם תִּזְכֶּה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ ה’ בֶּאֱמֶת וְתִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב נֶפֶשׁ אַחַת לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב אוֹ עַל כָּל פָּנִים לְנַתְּקוֹ וּלְהַעְתִּיקוֹ קְצָת מִמְּקוֹמוֹ שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה, שֶׁיְּמַעֵט עַתָּה בִּפְגָמִים וְכוּ’ וְיַרְבֶּה בִּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְיִתְוַסֵּף לְהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַנַּ”ל, הֲרֵי כַּמָּה וְכַמָּה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת מִלְּיָאן בָּתִּים קְדוֹשִׁים יִהְיוּ נַעֲשִׂים עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ”ל, שֶׁהֵם מְרֻבִּים בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם אֲלָפִים פְּעָמִים מֵרִבּוּי הַבְּרִיתוֹת הַנַּ”ל שֶׁנִּכְרְתוּ עַל הָעַרְבוּת, פּוּק דּוֹק בְּחֶשְׁבּוֹן וְתִשְׁכַּח, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַחֶשְׁבּוֹן פֹּה [וְעַיֵּן בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן הַנַּ”ל שָׁם מְבֹאָר קְצָת הַחֶשְׁבּוֹן], וּכְבָר מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ שֶׁאָמַר אָז בְּעֵת שֶׁגִּלָּה סוֹד הַהַקְדָּמָה הַנּוֹרָאָה שֶׁל רִבּוּי הַבָּתִּים וְכוּ’, שֶׁאָמַר אָז שֶׁעַל-יְדֵי עֹצֶם רִבּוּי הַבָּתִּים, עַל-יְדֵי-זֶה גַּם הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵם בַּחוּץ לְגַמְרֵי עֲדַיִן כּוֹנְסִים אוֹתָם גַּם כֵּן לִפְנִים, לְתוֹךְ רִבּוּי הַבָּתִּים הַנַּ”ל שֶׁנִּבְנִים מִמֵּילָא גַּם סְבִיבָם מֵעֹצֶם רִבּוּיָם וְכוּ’ כוּ’, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם.

וְאָז תֵּצֵא גַּם אַתָּה יְדֵי הָעַרְבוּת עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּת נֶפֶשׁ אַחַת לְהַקִּבּוּץ, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁתִּזְכֶּה לְקָרֵב נְפָשׁוֹת יוֹתֵר מֵאַחַר שֶׁעַל יָדְךָ נִתְרַבּוּ הַבָּתִּים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגַּם כָּל הָרְחוֹקִים לְגַמְרֵי הַמֻּנָּחִים בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת נִתְכַּנְּסוּ לְתוֹךְ הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל, וְהָבֵן הֵיטֵב מְאֹד.

יג וְזֶהוּ (דברים כט, כח): “הַנִּסְתָּרֹת לַה’ אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם”, שֶׁפֵּרְשׁוֹ רַשִׁ”י זַ”ל עַל עִנְיַן הָעַרְבוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ”י: וְאִם תֹּאמַר אַתָּה מַעֲנִישׁ אֶת הָרַבִּים עַל הִרְהוּרֵי הַיָּחִיד וְכוּ’, הֲלֹא אֵין אָדָם יוֹדֵעַ טְמוּנוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ? אֵין אֲנִי מַעֲנִישׁ אֶתְכֶם עַל הַנִּסְתָּרוֹת וְכוּ’, אֲבָל ‘הַנִּגְלֹת’ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ שֶׁהַכָּתוּב מְיַשֵּׁב דַּעְתֵּנוּ וְאוֹמֵר לָנוּ שֶׁלֹּא נִפְחַד מִזֶּה, כִּי אֵינוֹ בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, בִּטְרוּנְיָא עִמָּנוּ, לְהַעֲמִיס עָלֵינוּ עֹל שֶׁלֹּא נוּכַל לְקַיְּמוֹ, כִּי אֵין אָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת רַק מַה שֶּׁבְּיָדֵינוּ לִרְאוֹת לְחַנֵּךְ בָּנֵינוּ וְתַלְמִידֵינוּ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, וְשֶׁיִּתְוַסְּפוּ אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִמֵּילָא נֵצֵא יְדֵי הָעַרְבוּת עַל-יְדֵי רִבּוּי הַבָּתִּים שֶׁיִּתְוַסְּפוּ וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ: “הַנִּסְתָּרֹת לַה’ אֱלֹקֵינוּ”, כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַד יוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת, וּבְוַדַּאי לֹא יַעֲנִישׁ אוֹתָנוּ עַל הַנִּסְתָּרוֹת מִמֶּנּוּ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י לְפִי עִנְיָנוֹ וְשִׁיטָתוֹ, רַק ‘וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ’ דַּיְקָא, שֶׁאָנוּ צְרִיכִין הָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב בָּנֵינוּ וְתַלְמִידֵינוּ שֶׁנִּקְרָאִים גַּם כֵּן בָּנִים, לְקָרֵב מַה שֶּׁנּוּכַל לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְצָרְפָם וּלְהוֹסִיפָם אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים מְאֹד עַד שֶׁיִּתְקָרְבוּ מִמֵּילָא כֻּלָּם לִפְנִים וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ “עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת”, הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה לְבַד שֶׁנְּקָרֵב אֶת בָּנֵינוּ וְתַלְמִידֵינוּ הַמּוּעָטִים אֶל הַקִּבּוּץ כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה בְּוַדַּאי יִתְקַיֵּם עַד עוֹלָם קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה סוֹף כָּל סוֹף יִתְקָרְבוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְכַנַּ”ל.

הִלְכוֹת קִדּוּשִׁין הֲלָכָה ה:

יד וְזֶה בְּחִינַת קִדּוּשִׁין בְּכֶסֶף, וְגָמַר קִיחָה קִיחָה מִשְּדֵה עֶפְרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כג, יג): “נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי” (קידושין ב.). כִּי אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁרְשָׁם מִבְּחִינַת חֶסֶד וָדִין כַּיָּדוּעַ שֶׁהֵם בְּחִינַת ה’ אֱלֹקִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה וָטֶבַע שֶׁבֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, “כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים” (דברים ד, לה), הַיְנוּ שֶׁהַטֶּבַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקִים, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אִשָּׁה, אֵין לָהּ שׁוּם כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה כְּלָל לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם בְּשׁוּם דָּבָר גָּדוֹל וְקָטָן כִּי אִם ה’ שֶׁהוּא הַשְׁגָּחָה, הוּא הָאֱלֹקִים, כִּי ה’ וֵאלֹקִים הֵם בֶּאֱמֶת אַחְדוּת אֶחָד, כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ הוּא הַבּוֹרֵא הַקַּדְמוֹן, הוּא הַמַּשְׁגִּיחַ, הוּא הַמַּנְהִיג וְהַמּוֹשֵׁל, וְאֵין לְהַטֶּבַע שׁוּם הַנְהָגָה וּמֶמְשָׁלָה כְּלָל, כִּי אִם כְּמוֹ שֶׁהַהַשְׁגָּחָה מַנְהִיג אוֹתָהּ, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת בְּיָדוֹ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע בְּכָל עֵת כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ עַל-יְדֵי הַמּוֹפְתִים הַנּוֹרָאִים שֶׁל מֹשֶׁה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת יַם סוּף וְכוּ’, וְאַחַר כָּךְ מִשְּׁאָר צַדִּיקִים וְכוּ’, וְהוּא כְּמוֹ הָאִשָּׁה שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהִיא עֲקֶרֶת הַבַּיִת וּמַנְהֶגֶת כָּל הַבַּיִת שֶׁמּוֹלֶדֶת וּמְגַדֶּלֶת אֶת הַבָּנִים וּמְבַשֶּׁלֶת וְאוֹפָה וְכוּ’ וּמַנְהֶגֶת אֶת בֵּית בַּעְלָהּ בְּכָל הַהִצְטָרְכוּת, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין לָהּ שׁוּם חִיּוּת וְכֹחַ וּמֶמְשָׁלָה כִּי אִם מִמַּה שֶּׁנּוֹתֵן לָהּ בַּעְלָהּ. שֶׁמִּמֶּנּוּ הַהוֹלָדָה, וְהוּא נוֹתֵן לָהּ כָּל מִינֵי שֶׁפַע אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּבְגָדִים כוּ’ לְהַנְהִיג אֶת הַבַּיִת. רַק כָּל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת כְּאִלּוּ יֵשׁ אֵיזֶה כֹּחַ לְהַטֶּבַע חַס וְשָׁלוֹם, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ גַּם כֵּן מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל בְּחִירָה, כִּי עִקַּר הַבְּחִירָה תָּלוּי בָּזֶה [כַּמְבֹאָר וּמוּבָן בִּדְבָרֵינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, עַיֵּן שָׁם[9]].

וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ גַּם כֵּן מַה שֶּׁלִּפְעָמִים הָאִשָּׁה מוֹרֶדֶת בְּבַעְלָהּ אוֹ מִתְנַגֶּדֶת אֵלָיו כְּאִלּוּ הַמֶּמְשָׁלָה בְּיָדָהּ, כִּי אִשָּׁה רָעָה הִיא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה וּכְפִירוֹת, כַּמְבֹאָר בְּכָל סֵפֶר מִשְׁלֵי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל[10] שֶׁהִמְשִׁיל אֶת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאִשָּׁה טוֹבָה, בְּאֵשֶׁת חַיִל וְכוּ’. שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל שֶׁבַח “אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא” שֶׁמְּסַיֵּם בּוֹ סֵפֶר מִשְׁלֵי, שֶׁכְּלַל הַשֶּׁבַח שֶׁהִיא עוֹשָׂה הַכֹּל, כָּל הַהִצְטָרְכוּת, בְּחִינַת “דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר” וְכוּ’ וְכוּ’, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן “בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ”, שֶׁלֹּא תִּמְרֹד וּתְשַׁקֵּר בּוֹ לוֹמַר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהַכֹּל שֶׁלָּהּ, שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הַטֶּבַע בְּעַצְמָהּ מַנְהִיג הָעוֹלָם וְכוּ’.

וּלְהֵפֶךְ הָעֲבוֹדָה זָרָה וְהַכְּפִירוֹת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע נִקְרָאִים “אִשָּׁה רָעָה”, “אִשָּׁה זָרָה”, בְּחִינַת (יחזקאל טז, לב) “אִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים”, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָאַלְשֵׁיךְ בְּמִשְׁלֵי, כָּל זֶה עַל הִתְרַחֲקוּת מֵחָכְמוֹת הַטֶּבַע. כִּי כְּבָר כְּלָל מֻנָּח בְּיָדֵינוּ שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה בִּימֵי קֶדֶם וְהַכְּפִירוֹת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁנִּתְרַבּוּ אַחַר כָּךְ עַד עַתָּה שְׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת, כִּי הַכֹּל נִמְשָׁךְ מֵחַכְמֵי קֶדֶם הָרָעִים שֶׁמֵּהֶם כָּל יְסוֹדוֹת חָכְמָתָם, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵיהֶם בְּעַצְמָן, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁשָּׁבִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר (הושע ב ט-י): “אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן” וְכוּ’, “וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר” וְכוּ’:

טו וְעַל-כֵּן הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּכֶסֶף, כִּי כֶּסֶף הוּא כְּלַל כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, יט): “וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל”. לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר הַקֶּשֶׁר שֶׁהִיא צְרִיכָה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וּבָזֶה תַּנְהִיג אֶת בֵּיתוֹ, כִּי הִיא עֶצֶם מֵעֲצָמָיו וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ (בראשית ב, כג), כִּי הַטֶּבַע כָּל הֲוָיָתָהּ וְכָל כֹּחָהּ הַכֹּל מֵהַהַשְׁגָּחָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ”ל, אֲבָל הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת מְרֻצָּה לָזֶה, כִּי אֵין הָאִשָּׁה נִקְנֵית אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ (קידושין ב:), לְהוֹרוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב אוֹתָם הַכְּרוּכִים אַחַר הַטֶּבַע כִּי אִם מִדַּעְתָּם וּרְצוֹנָם, כִּי הַטֶּבַע שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ לְהַסְתִּיר הַהַשְׁגָּחָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהָאֱמֶת וְרוֹצֶה לִפְרֹק עֹל, וּבְהֶפְקֵרָא נִיחָא לֵיהּ, לְהַטּוֹת דַּעְתּוֹ אַחַר חַכְמֵי הַטֶּבַע, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַטּוֹתוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, בְּחִינַת (משלי ב, יט): “כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים”, וּכְתִיב (שם כג, ט): “אַל תְּדַבֵּר בְּאָזְנֵי כְסִיל כִּי יָבוּז לְשֵּׂכֶל מִלֶּיךָ” וְכוּ’.

כִּי הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל הַבּוֹחֵר בַּחַיִּים וְחוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ בֶּאֱמֶת וּמַטֶּה דַּעְתּוֹ אֶל הָאֱמֶת יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִין הָאֱמֶת, וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר כָּל דִּבְרֵיהֶם נוֹבְעִים וּמְיֻסָּדִים עַל תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, כְּמוֹ שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ הַנְּבִיאִים וְהַתַּנָּאִים שֶׁכֻּלָּם הָיָה לָהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁרַק הֵם יְכוֹלִים לְבָרֵר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּלֶּה הַהַשְׁגָּחָה וְכוּ’, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, אֲבָל הָרוֹצֶה לַעֲקֹר עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם וּלְהַטּוֹת דַּעְתּוֹ אַחַר חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁרֹב דַּעְתָּם כְּכֻלָּם הֵם הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיחַ דַּעְתּוֹ לְבָרֵר לוֹ שְׁטוּת שֶׁקֶר חָכְמַת הַטֶּבַע, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן אֵין הָאִשָּׁה נִקְנֵית אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ, כִּי הָאִשָּׁה, בְּחִינַת הַטֶּבַע, אֵינָהּ נִקְנֵית לְבַעְלָהּ שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הֲוָיָתָהּ וְחִיּוּתָהּ, שֶׁהוּא הַהַשְׁגָּחָה, כִּי אִם מִדַּעְתָּהּ וּרְצוֹנָהּ, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית וְכוּ’ וְכַנַּ”ל.

טז וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאַבְרָהָם דָּחַק עַצְמוֹ לִקְנוֹת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּכֶסֶף מָלֵא דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כג, יג): “אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי” וְכוּ’. וְכֵן דָּוִד כְּשֶׁקָּנָה אֶת מְקוֹם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ מֵאֲרַוְנָה הַיְבוּסִי וְכוּ’ שֶׁאָמַר (שמואל-ב כד, כד): “וְלֹא אַעֲלֶה לֵאלֹקַי עֹלוֹת חִנָּם”. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קכח.), כִּי אֵלּוּ הַמְקוֹמוֹת הָיוּ קְדוֹשִׁים בִּקְדֻשָּׁה נוֹרָאָה מְאֹד, שֶׁהֵם מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שֶׁהוּא שַׁעֲרֵי גַּן-עֵדֶן שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם עוֹלִין כָּל הַנְּשָׁמוֹת אֶל עֵץ הַחַיִּים וְכוּ’, וְכֵן מְקוֹם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הוּא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם וְכוּ’ וְכוּ’, וְעִקַּר קְדֻשָּׁתָם הוּא שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת הַהַשְׁגָּחָה בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, יב): “תָּמִיד עֵינֵי ה’ אֱלֹקֶיךָ בָּהּ”. כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וּבְוַדַּאי גַּם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ כָּל מַה שֶּׁהַקְּדֻשָּׁה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, מִתְגַּלָּה שָׁם הַהַשְׁגָּחָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

כִּי הַהַשְׁגָּחָה הוּא עִקַּר כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעִקָּרָהּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל, וְשָׁם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שָׁם הֵם עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת עַד קֹדֶשׁ קָדָשִׁים (כלים פרק א), שֶׁשָּׁם עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַהַשְׁגָּחָה, וְכֵן בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שֶׁהָיָה מוּכָן לִקְבוּרַת הָאָבוֹת לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ שָׁם לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אֵלּוּ הַמְקוֹמוֹת הָיוּ תַּחַת יַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא אֵצֶל עֶפְרוֹן וַאֲרַוְנָה הַיְבוּסִי, כִּי כֵן הַדָּבָר שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּעְלָם קְדֻשָּׁה עֲצוּמָה בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, הוּא בִּתְחִלָּה תַּחַת יַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּמּוּבָא. וְעִקַּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא כְּפִירוֹת הַנַּ”ל שֶׁל הַטֶּבַע כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַקְּדֻשָּׁה מֵהֶם בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם מִדַּעְתָּם וּרְצוֹנָם עַל-יְדֵי כֶּסֶף מָלֵא וְלֹא בְּחִנָּם, כִּי כֶּסֶף כְּלַל הַהַשְׁפָּעוֹת כַּנַּ”ל, וְכָל טָעוּתָם אַחַר הַכְּפִירוֹת שֶׁל הַטֶּבַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה הָעִקָּר הוּא מֵחֲמַת חֶמְדַּת הַמָּמוֹן שֶׁבּוֹ תְּחוּבִים כָּל הַשִּׁבְעִים עֲבוֹדָה זָרָה [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן כג)], וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא בִּלְעָם מִפִּיהֶם בְּרָצוֹן טוֹב כִּי אִם עַל-יְדֵי הַמָּמוֹן, כְּמוֹ אַבְרָהָם וְדָוִד כַּנַּ”ל, וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְבָאֵר וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ.

יז וְעַל-כֵּן נִקְרָא קִדּוּשִׁין, כִּי עִקַּר הַקֶּשֶׁר הוּא בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת הַהַשְׁגָּחָה כַּנַּ”ל, וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה מִזֶּה הוֹלָדָה שֶׁיִּתְוַסֵּף נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וְיִתְרַבּוּ הַבָּתִּים הַנַּ”ל, וְיִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת (תהלים מח, ד): “אֱלֹקִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדָע לְמִשְׂגָּב”, שֶׁעַל-יְדֵי רִבּוּי הַבָּתִּים וְהָאַרְמוֹנוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁכָּל בִּנְיָנָהּ מִבְּחִינַת רִבּוּי בָּתִּים הַנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה “נוֹדָע לְמִשְׂגָּב”, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נוֹדָע וְנִתְגַּלֶּה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם מִנִּשְׂגְּבוֹת גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהַהַשְׁגָּחָה הוּא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן נִקְרָא קִדּוּשִׁין. וְזֶה שֶׁאוֹמֵר לָהּ: ‘הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל’. ‘כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל’ דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּמוֹ ‘דַּת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל’, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת כָּל מַדְרֵגוֹת הַנְּבוּאָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הַהַנְהָגָה שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וּכְמוֹ כֵן מַמָּשׁ הוּא מְקַדֵּשׁ וְקוֹנֶה אוֹתָהּ, כִּי עִקַּר הַקִּדּוּשִׁין הוּא בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת הַהַשְׁגָּחָה כַּנַּ”ל.

הִלְכוֹת כְּתֻבּוֹת וְגִטִּין הֲלָכָה ה:

יח) וְזֶה בְּחִינַת כְּתֻבָּה שֶׁאָסוּר לָדוּר עִם אִשְׁתּוֹ בְּלֹא כְּתֻבָּה (אבן העזר סו, ג), כִּי זֶה יָדוּעַ וּמוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל, שֶׁיִּחוּד אִישׁ וְאִשָּׁה בְּשָׁרְשָׁם גָּבֹהַּ מְאֹד, וְכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף תְּלוּיִים בָּהּ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת אִישׁ וְאִשָּׁה, כַּמּוּבָן בְּכָל שִׁיר הַשִּׁירִים וּבְכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל לְעִנְיַן מַתַּן תּוֹרָה, וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (תענית כו:): “בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ” (שיר השירים ג, יא), – זֶה מַתַּן תּוֹרָה וְכוּ’. וְהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת “אִשָּׁה יִרְאַת ה'”, בְּחִינַת מְקַבֵּל, וּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַבּוֹרֵא לְבַדּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִישׁ, בְּחִינַת “ה’ אִישׁ מִלְחָמָה” (שמות טו, ג) כַּמּוּבָא. וְלָכֵן מִשְׁתַּלְשֵׁל מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם וּמֵעִלָּה לְעָלוּל, מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵּׂכֶל תַּחְתּוֹן, שֶׁכָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, בְּחִינַת שֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן, הֵם בְּחִינַת מְקַבְּלִים, בְּחִינַת אִשָּׁה נֶגֶד הָעֶלְיוֹן מֵהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ, בְּחִינַת אִישׁ, וְהוּא בְּחִינַת חָכְמָה אֲמִתִּית וֶאֱמוּנָה, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁבֶּאֱמֶת בְּשָׁרְשָׁם כֻּלָּא חַד. וְגַם בְּהַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בְּחִינַת כֹּחַ הַשֵּׂכֶל וְכֹחַ הַמְדַמֶּה, וְהֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל, בְּחִינַת אִישׁ וְאִשָּׁה.

וְעַל-כֵּן עִקַּר בֵּרוּר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת “אִשָּׁה יִרְאַת ה'”, הוּא עַל-יְדֵי הַמְדַמֶּה, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה לְבַטֵּל הַטָּעוּת שֶׁל חָכְמַת הַטֶּבַע מִן הָעוֹלָם, רַק לֵידַע הָאֱמֶת שֶׁגַּם עַתָּה כָּל הַנְהָגַת בְּחִינַת אִשָּׁה, הַכֹּל עַל-יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת אִישׁ בִּלְבַד, כִּי הַטֶּבַע בְּיַד הַהַשְׁגָּחָה ‘כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר’ וְכוּ’, רַק שֶׁעַתָּה הַהַשְׁגָּחָה מִסְתַּתֶּרֶת וּמִתְעַלֶּמֶת בְּתוֹךְ הַטֶּבַע בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, וְכָל הַזִּוּוּגִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל-פִּי הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, כֻּלָּם הֵם בִּשְׁבִיל כָּל הַנַּ”ל, לְחַבֵּר וּלְיַחֵד עָלְמָא תַּתָּאָה בְּעָלְמָא עִלָּאָה וְכוּ’, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל כְּלָלִיּוּת אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בֵּרוּר הָאֱמוּנָה, עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תִּתְגַּלֶּה הַהַשְׁגָּחָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן כֻּלָּם צְרִיכִין לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁעַל יָדוֹ נִמְשָׁכִין כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל, וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁתִּקּוּן הַבְּרִית נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיא כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְכָל הַדַּעַת וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְכוּ’ מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְרוּחַ נְבוּאָה וְכוּ’, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּיוֹתֵר הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, עַל-יְדֵי תּוֹסֶפֶת שְׁכֵנִים הַרְבֵּה וְכוּ’ וְכוּ’ שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ רְפוּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה וְכוּ’, וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר, כִּי כָּל אֵלּוּ הַבְּחִינוֹת שָׁרְשָׁם בַּכָּבוֹד וְכוּ’, וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר בֵּרוּר הָאֱמוּנָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת יִחוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיּוֹלִידוּ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּגַלּוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם וְכַנַּ”ל, כִּי הָאִשָּׁה הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ”ל, וְהָאִישׁ הוּא בִּבְחִינַת חָכְמָה, שֶׁמְּקַבֵּל כֹּחוֹ מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ נְבוּאָה, וְהַנְּבוּאָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת נֶצַח וָהוֹד, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלִין, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִמְשָׁךְ הַטִּפָּה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵחָכְמָה כַּיָּדוּעַ. כִּי עִקַּר הַיִּחוּד עַל-יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע ב, יא): “וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ”. וְהָרוּחַ הַזֶּה בְּשָׁרְשׁוֹ בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה הַנַּ”ל הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, אֶל בְּחִינַת הַמְדַמֶּה, לְבָרֵר כַּמָּה אֲלָפִים הִשְׁתַּלְשְׁלוּת וְכוּ’.

וְזֶה בְּחִינַת חָכְמָה, גְּבוּרָה וַעֲשִׁירוּת שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הָרוּחַ נְבוּאָה הַנִּמְשָׁךְ לְהָאֱמוּנָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּהַיִּחוּד הַקָּדוֹשׁ, כִּי הַטִּפָּה נִמְשֶׁכֶת מֵחָכְמָה שֶׁבַּמֹּחַ כַּיָּדוּעַ וְיוֹרֶדֶת בִּבְחִינַת גְּבוּרָה, כִּי בְּרִית נִקְרָא “בֹּעַז” – בּוֹ עֹז, בּוֹ תָּקְפָּא כַּמּוּבָא (תיקו”ז לא דף עה:). וְהַטִּפָּה בְּעַצְמָהּ, שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל הוֹלָדַת הַנְּפָשׁוֹת, הוּא בְּחִינַת שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת, כִּי כָּל הַנְּפָשׁוֹת שָׁרְשָׁם בַּעֲשִׁירוּת, כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סימן סט). וְעַל-כֵּן כָּל קִנְיָנָהּ עַל-יְדֵי כֶּסֶף בְּחִינַת עֲשִׁירוּת כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַכְּתֻבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לָהּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל[11], כִּי צָרִיךְ לְהַבְטִיחַ לָהּ בִּכְתָב שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר אֶצְלָהּ מִמֶּנּוּ שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת אֲפִלּוּ כְּשֶׁתִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי גֵּט אוֹ עַל-יְדֵי מִיתָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק וְקַיָּם לְעוֹלָם, בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כְּפִי שֹׁרֶשׁ נַפְשָׁם בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁל הַכְּתֻבָּה שֶׁמַּבְטִיחָהּ שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּיָדָהּ, לְהוֹרוֹת שֶׁהַשֶּׁפַע שֶׁמַּמְשִׁיךְ לָהּ עַל-יְדֵי הַזִּוּוּג קַיָּם לְעוֹלָם, כִּי נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי חָכְמָה גְּבוּרָה וַעֲשִׁירוּת, שֶׁהָעִקָּר הוּא בְּחִינַת הָעֲשִׁירוּת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמְשָׁכַת הַנְּפָשׁוֹת וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם לְעוֹלָם, שֶׁאֲפִלּוּ אִם תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ יִהְיֶה נִשְׁאָר בְּיָדָהּ שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת, שֶׁהוּא מָאתַיִם זוּז, שֶׁהוּא שִׁעוּר עֲשִׁירוּת, כַּמּוּבָא לְעֵיל, וְעַל-יְדֵי-זֶה לֹא יִשְׁלְטוּ וְלֹא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁאוֹרְבִים תָּמִיד עַל הַמְדַמֶּה, בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה כְּשֶׁהִיא רְחוֹקָה מֵהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּעְלָהּ, אֲבָל עַכְשָׁו לֹא יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְהִתְאַחֵז בָּהּ, כִּי כְּבָר קִבְּלָה מִבַּעְלָהּ הַשְׁפָּעַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֶרֶת וּמִתְחַזֶּקֶת הָאֱמוּנָה תָּמִיד כַּנַּ”ל.

יט וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ הַכְּתֻבָּה בִּכְתָב דַיְקָא, וְכֵן כְּשֶׁרוֹצֶה לְרַחֲקָהּ וּלְגָרְשָׁהּ צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ גֵּט פִּטּוּרִין בִּכְתָב דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל הַקֶּשֶׁר וְהַחִבּוּר הוּא שֶׁהִיא תִּהְיֶה טְפֵלָה אֵלָיו, כִּי (זוהר חוקת קפג:): ‘בַּאֲתַר דְּאִית דְּכַר, נוּקְבָּא לָא אִידְכָּר תַּמָּן’[12], כִּי הוּא צָרִיךְ לִמְשֹׁל בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, טז): “וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ”. כִּי כַּד נוּקְבָּא שָׁלְטָא עַל דְּכוּרָא[13] חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי דִּינָא תַּקִּיפָא[14] חַס וְשָׁלוֹם כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקרא יט:), הַיְנוּ כִּי שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד לְמַעְלָה מַעְלָה בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא בְּחִינַת יִחוּד הֲוָיָה אֱלֹקִים, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע “כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים”. כִּי אֱלֹקִים הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַשָּׁפָל הַזֶּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, נב): “וֵאלֹקִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם”. וְשֵׁם הֲוָיָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם הָעֶצֶם, בְּחִינַת עַצְמוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מֵעֵין כֹּל, בְּחִינַת ‘זֶה שְׁמִי לְעִלּוּם’ (פסחים נ.), כַּמּוּבָן כָּל זֶה בַּכְּתָבִים[15].

וְעַל-כֵּן מוּבָא (פרדס יב, ב), שֶׁאֱלֹקִים גִּימַטְרִיָּא הַטֶּבַע, כִּי בֶּאֱמֶת גַּם הַטֶּבַע כָּל חִיּוּתוֹ מֵאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מִבְּחִינַת שֵׁם אֱלֹקִים, רַק שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִסְתַּתֵּר עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַנְהָגַת הַטֶּבַע בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה בִּבְחִינַת (ישעיה מה, טו): “אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר”, וּמֵהַסְתָּרָה הַזֹּאת, מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַדִּין, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת וְכָל חֵילוֹתֵיהֶם.

וְעִקַּר שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד הוּא לְיַחֵד שֵׁם אֱלֹקִים בְּשֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא, לְהַאֲמִין וְלָדַעַת “כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים”, כִּי הַכֹּל אֶחָד בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כִּי חִיּוּתוֹ הַנֶּעְלָם וְנִסְתָּר בְּזֶה הָעוֹלָם בְּתוֹךְ הַטֶּבַע שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקִים, הוּא הַמְהַוֶּה בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ אִישׁ וְאִשָּׁה בְּשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן כַּיָּדוּעַ. כִּי בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתָם שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת יוֹצְאִים זָכָר וּנְקֵבָה בְּיַחַד, כַּמּוּבָא (זוהר לך לך פה:), רַק לְמַטָּה הֵם נֶחֱלָקִים וְנִתְפָּרְדִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁקָּשֶׁה לְזַוְּגָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף וְכוּ’ (סוטה ב.). וְעִקַּר חִבּוּרָם הוּא בִּשְׁבִיל בְּחִינָה זֹאת לְיַחֵד יִחוּד הָעֶלְיוֹן הַנַּ”ל שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהוֹלָדוֹת. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת אֱלֹקוּתוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם, וּבִשְׁבִיל זֶה כָּל הַהוֹלָדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי “בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (בראשית ט, ו), וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם א, כז): “וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם”. וּכְמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין בִּשְׁעַת הַכְּנִיסָה, “אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ” וְכוּ’, רַק מֵחֲמַת שֶׁכָּל בְּנֵי-אָדָם שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה יָרְדוּ בְּכַמָּה וְכַמָּה הִשְׁתַּלְשְׁלוּת, עַד שֶׁבָּאוּ בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי בַּגּוּפִים הֶעָבִים וְהַגַּשְׁמִיִּים הָאֵלֶּה, עַל-כֵּן נֶאֱחָז בָּהֶם בְּחִינַת אֲחִיזַת הַדִּין הַרְבֵּה מְאֹד, וּבִפְרָט בְּהָאִשָּׁה, עַל-כֵּן שָׁם הִתְגַּבְּרוּת כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁעִקָּרוֹ בַּתַּאֲוָה הַזֹּאת.

כִּי כֵן דַּרְכּוֹ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהַקְּדֻשָּׁה גָּבֹהַּ יוֹתֵר שָׁם הוּא כָּרוּךְ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, כ): “כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סוכה נב.), אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁמִּתְנַהֲגִים עַל כָּל פָּנִים עַל-פִּי הַתּוֹרָה כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה מִכָּל זִוּוּג יִחוּדִים גְּדוֹלִים וְנוֹלָדִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת עַל-יְדֵי-זֶה, שֶׁמְּגַלִּים אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בְּנֵי עֲלִיָּה, כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים שֶׁשִּׁבְּרוּ תַּאֲוָתָם הַגַּשְׁמִית כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבִּטְּלוּ עַצְמָן לְגַמְרֵי, עַד שֶׁזָּכוּ שֶׁכָּל יִחוּדָם, אֲפִלּוּ בְּגַשְׁמִיּוּת הוּא בְּלִי שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל, רַק בִּשְׁבִיל יִחוּד הָעֶלְיוֹן וְכוּ’, אַשְׁרֵי לָהֶם, וּמִכֹּחָם נִמְשָׁךְ הַתִּקּוּן לְכָל בָּאֵי עוֹלָם. וְעַל-כֵּן כָּל תִּקּוּן הָעוֹלָם הוּא שֶׁיְּבַטְּלוּ דַּעְתָּם כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים דַּיְקָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְכוּ’, וְעַל-יְדֵיהֶם עִקַּר יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לָדַעַת כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁנִּרְאִים שֶׁמִּתְנַהֲגִים עַל-פִּי הַטֶּבַע, שֶׁהֵם בִּכְלָלָם בִּבְחִינַת אִשָּׁה, מַנְהִיגָם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַמַּשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וּמַשְׁפִּיעַ לָהֶם חִיּוּתָם בְּכָל עֵת וָרֶגַע, וְכֻלָּם אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת כִּי אִם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַכֹּל אֶחָד, כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים וְכַנַּ”ל.

וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת ה’ אֱלֹקִים, כַּמּוּבָא (זוהר תרומה קסא:). עַל-כֵּן צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ הַכְּתֻבָּה בִּכְתָב דַּיְקָא, לְהוֹרוֹת שֶׁהִיא טְפֵלָה וּבְטֵלָה אֵלָיו, כִּי כָּל חִיּוּתָהּ הִיא רַק מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְכֵן כְּשֶׁמְּגָרְשָׁהּ צָרִיךְ לְגָרְשָׁהּ בִּכְתָב דַּיְקָא, כִּי מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ חִיּוּתָהּ וּמִשָּׁם עִקַּר חִבּוּרָם, וְכֵן כְּשֶׁצְּרִיכִים לִפָּרֵד מִשָּׁם דַּיְקָא, צָרִיךְ לְהַפְרִידָהּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַפְרִידָהּ מִמֶּנּוּ מִשָּׁרְשָׁהּ אֶצְלוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּתָב, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְכַנַּ”ל, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֵם בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ אִישׁ וְאִשָּׁה, כַּמּוּבָא, וּשְׁנֵיהֶם אֶחָד בְּשָׁרְשָׁם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לֵידַע שׁוּם דָּבָר מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כִּי אִם עַל-יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁמְּבָאֶרֶת הַכֹּל. כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָאִישׁ לְהוֹלִיד שׁוּם הוֹלָדָה, כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאִשָּׁה, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקון ד, יט.) ‘דְּלֵית רָשׁוּ לְאָרְקָא בִּרְכָּאָן[16] וְכוּ’ אֶלָּא בָּהּ’   וְכוּ’. אֲבָל אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל הַהוֹלָדוֹת וְכָל הַנְהָגַת הָעוֹלָם עַל יָדָהּ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת “עֲקֶרֶת הַבַּיִת” וְכַנַּ”ל, אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לֵידַע שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם כֹּחַ וְחִיּוּת כְּלָל כִּי אִם מִבַּעְלָהּ, מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי כָּל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הַכֹּל מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כִּי ‘לֵיכָּא מִלְּתָא דְּלָא רְמִיזָא בְּאוֹרָיְתָא’.

כ כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה זֶהוּ בְּחִינַת עִנְיַן הַצֵּרוּפִים הַנַּ”ל, כִּי עֶצֶם הַתֵּבָה כְּמוֹ שֶׁהִיא נִכְתֶּבֶת בַּתּוֹרָה, זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְכָל הַצֵּרוּפִים שֶׁיְּכוֹלִים לְצָרֵף מִמֶּנָּה זֶהוּ בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהִיא מְבָאֶרֶת וּמְפָרֶשֶׁת אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ פְּשָׁט, וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז וּדְרוּשׁ וָסוֹד, הֵן בְּבֵאוּרֵי דִּינֵי הַתּוֹרָה בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל דִּינֵיהֶם, הֵן בְּסוֹד כַּוָּנַת הַמִּצְווֹת וּבִדְרוּשִׁים וְחִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְכוּ’, שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת צֵרוּפִים הַנַּ”ל, שֶׁבְּרוּחַ קָדְשָׁם הֵם מַשִּׂיגִים לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּכַמָּה וְכַמָּה צֵרוּפִים שׁוֹנִים, שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִים כָּל בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה עַל-פִּי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם, וְכָל הַחִדּוּשִׁים וְכָל הָרְמָזִים וְהַסּוֹדוֹת וְכוּ’. אֲבָל בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דְּהַיְנוּ עַצְמוּת הַתֵּבוֹת כַּהֲוָיָתָן, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּבִין בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב עִם כָּל הַצֵּרוּפִים הָרַבִּים שֶׁמִּצְטָרְפִים מֵהֶם עַד אֵין קֵץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.

כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן לְיַחֵד שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, כִּי אַחַר כָּל רִבּוּי הַצֵּרוּפִים וְהַדְּרוּשִׁים וְהַכַּוָּנוֹת וְהָרְמָזִים וְכוּ’, הַכֹּל עוֹלֶה אֶל מָקוֹם אֶחָד, שֶׁהוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כִּפְשׁוּטָן, לְמָשָׁל מִצְוַת תְּפִלִּין שֶׁכְּתוּבָה בְּפָרָשַׁת קַדֵּשׁ “וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ” וְכוּ’. שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אוֹת וּבְכָל תֵּבָה וּבְכָל פָּסוּק וּבְכָל פָּרָשָׁה רָזִין וְסוֹדוֹת עֲמֻקּוֹת וְנוֹרָאוֹת עַד אֵין חֵקֶר, שֶׁשָּׁרְשָׁם מִכָּל הַצֵּרוּפִים הַנַּ”ל, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר כָּל הַדְּרוּשִׁים וְהַכַּוָּנוֹת וְכוּ’ הָעִקָּר הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עַל-פִּי מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל, שֶׁהוּא לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין אֵלּוּ שֶׁאָנוּ מַנִּיחִין שֶׁהֵם שֶׁל עוֹר וְכוּ’ בְּכָל דִּינֵיהֶם, וּבָהֶם כְּלוּלִים כָּל הַצֵּרוּפִים וְכָל הַכַּוָּנוֹת וְהַסּוֹדוֹת, וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כִּי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מְבָאֶרֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אֲבָל אֵין לָהּ מְצִיאוּת כִּי אִם מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי שְׁנֵיהֶם אֶחָד וְכַנַּ”ל.

כא וּמִזֶּה תָּבִין מֵרָחוֹק לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וְהַטָּמֵא, שֶׁהוּא בֵּין דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ בְּשַׁ”ס וּפוֹסְקִים וּבְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁקִּבְּלוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁעֲלֵיהֶם נִתְיַסֵּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל, עַל-פִּי רוּחַ קָדְשָׁם, וּבֵין מְרִירוּת הַמַּיִם הַזְּדוֹנִים שֶׁל הַהוֹלְכִים לְפָרֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל-פִּי דֶּרֶךְ הַמְחַקְּרִים הַפִּילוֹסוֹפִים אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה. כִּי כָּל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּים עַל-פִּי הַקַּבָּלָה בִּפְשָׁט וּבְסוֹד, כֻּלָּם שָׁבִים אֶל מָקוֹם אֶחָד, וּמְחַזְּקִים וּמְעוֹרְרִים וּמַלְהִיבִים אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְאֹד לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת כִּפְשׁוּטָן כְּמוֹ שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל. כִּי כָּל פֵּרוּשֵׁיהֶם וּבֵאוּרֵיהֶם וְחִדּוּשֵׁיהֶם הוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּמוֹ שֶׁהוּא כָּתוּב לְפָנֵינוּ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַצֵּרוּפִים הָרַבִּים עַד אֵין קֵץ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל חִדּוּשֵׁיהֶם כַּנַּ”ל, אֲבָל הַכֹּל שָׁב אֶל מָקוֹם אֶחָד לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ כַּדָּת וְכַדִּין כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל.

לֹא כֵן הַמְהַפְּכִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר, הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַפִּילוֹסוֹפְיָא שֶׁרוֹצִים לַהֲפֹךְ הַקְּעָרָה עַל-פִּיהָּ, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁרוֹצִים רַק בִּפְשׁוּטָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמַכְחִישִׁים בְּכָל הַסּוֹדוֹת וְכוּ’, וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ מִדִּבְרֵיהֶם לִפְרֹק עֹל לְגַמְרֵי, כַּנִּכָּר מַחֲשַׁבְתָּם מִתּוֹךְ מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. כִּי בְּוַדַּאי אִם טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת חַס וְשָׁלוֹם הֵם רַק נִימוּסִית, כְּדֵי לְקַיֵּם הַקִּבּוּץ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁהֵם בּוֹדִים מִלִּבָּם, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה לִכְבֹּשׁ יִצְרוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְדִיעָה כָּל שֶׁהוּא בְּדִבְרֵיהֶם הָרָעִים, וְהַמָּרִים הַבּוֹטִים כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב בְּטַעַם מַר חַלָּמוּת שֶׁלָּהֶם עַל הַמִּצְווֹת.

כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא (זוהר משפטים צה.) ‘שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא’[17], שֶׁמַּתְחִילִים בְּחִבּוּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁהֵן וְאֵינָם רוֹצִים בְּקַבָּלַת חֲכָמֵינוּ זַ”ל, וְאַחַר כָּךְ בָּאִים לְפֵרוּד גָּמוּר בְּחִינַת (משלי טז, כח) “וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף”, שֶׁמַּפְרִידִין תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, עַד שֶׁמְּבִיאִים לִידֵי פְּרִיקַת עֹל לְגַמְרֵי, כַּאֲשֶׁר כְּבָר הַרְבֵּה מֵהֶם הֵמִירוּ דָּתָם לְגַמְרֵי עַל-יְדֵי-זֶה. וְהַנִּשְׁאָרִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל הֵם רַק לְפָנִים וְרֹב הַמִּצְווֹת הֵם פּוֹרְקִים עֹל לְגַמְרֵי, כִּי כָּל פֵּרוּשֵׁיהֶם הָרָעִים שֶׁהֵם מְפָרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה, עַל-פִּי דַּרְכָּם הֵם נִפְרָדִים מֵעֹצֶם אֲמִתִּית הַכַּוָּנָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כַּאֲשֶׁר יוּכַל כָּל מַשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת לְהָבִין.

אֲבָל אֲנַחְנוּ הַהוֹלְכִים בְּעִקְבוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, כָּל הַדְּרוּשִׁים וְכָל הַחִדּוּשִׁים וְכוּ’, וְכָל הַכַּוָּנוֹת וְהַסּוֹדוֹת וְכוּ’, כֻּלָּם לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ וּלְעוֹרֵר לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת בְּיֶתֶר שְׂאֵת, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין דַּרְכֵי הַסּוֹדוֹת וְהָרְמָזִים, הוּא מֵבִין מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ סוֹדוֹת נֶעְלָמוֹת נוֹרָאוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת בְּכָל דִּין, וּבְכָל פְּרָט וּפְרָט שֶׁל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, כִּי הַכֹּל שָׁב אֶל מָקוֹם אֶחָד, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּא חַד, כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים כַּנַּ”ל, בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים הָאֵלֶּה וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְכוּ’.

כב וְזֶה בְּחִינַת “חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ” (משלי יד, א). שֶׁנֶּאֱמַר לְעִנְיַן חָכְמַת הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּית שֶׁנִּקְרֵאת “אֵשֶׁת חַיִל”, בְּחִינַת “חַכְמוֹת נָשִׁים” וְכוּ’, וּלְהֵפֶךְ כְּסִילוּת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁהֵם מְכֻנִּים בְּכָל סֵפֶר מִשְׁלֵי בְּשֵׁם אִשָּׁה זָרָה, אִשָּׁה מְנָאָפֶת, אֵשֶׁת כְּסִילוּת, כַּמְבֹאָר בְּרַשִׁ”י וּבְכָל סִפְרֵי הַמְפָרְשִׁים הָאֲמִתִּים, כִּי אִשָּׁה זוֹנָה מַמָּשׁ וּכְפִירוֹת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע הֵם בְּחִינָה אַחַת מַמָּשׁ עַל-פִּי כָּל הַנַּ”ל. וְכֵן “אֵשֶׁת חַיִל”, אִשָּׁה חֲכָמָה וּכְשֵׁרָה, הִיא בְּחִינָה אַחַת עִם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, הַמִּתְבָּרֶרֶת עַל-יְדֵי חָכְמַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית. וְזֶהוּ “חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ”, בְּחִינַת הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַצֵּרוּפִים הָרַבִּים עַד אֵין קֵץ, שֶׁכֻּלָּם בְּנוּיִים וּמְיֻסָּדִים בְּחֹזֶק עֹז, מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם שָׁבִים אֶל מָקוֹם אֶחָד לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כַּנַּ”ל, אֲבָל “וְאִוֶּלֶת”, שֶׁהֵם חַכְמֵי הַטֶּבַע, “בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ”, כִּי הֵם רוֹצִים לַהֲרֹס כָּל הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים הַנַּ”ל מֵאַחַר שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם לְרַחֵק מֵאֲמִתִּיּוּת הַתּוֹרָה וְכַנַּ”ל.

כג וְזֶה שֶׁמַּתְחִילִין בִּכְתֻבָּה וּבְגֵט בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּשַׁבָּת וְכוּ’, עַד לַמִּנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין לִבְרִיאַת הָעוֹלָם לְגַלּוֹת בָּהֶם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמוּנָה שֶׁמִּתְבָּרֶרֶת עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל תִּקּוּן הַיִּחוּד בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ”ל.

כד וְכֵן בְּגֵרוּשִׁין שֶׁצָּרִיךְ לְגָרְשָׁהּ וּלְהַפְרִידָהּ מִשָּׁרְשָׁהּ אֶצְלוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִידָהּ כִּי אִם עַל-פִּי דַּת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת כְּלַל הָרוּחַ נְבוּאָה, שֶׁמְּבָרֵר הָאֱמוּנָה שֶׁמִּשָּׁם הַחִבּוּר כַּנַּ”ל. וְלָכֵן לְשָׁם צְרִיכִין לַעֲלוֹת לְהַפְרִיד מִשָּׁם, כִּי הִיא אֵינָהּ בַּת זוּגוֹ מֵאַחַר שֶׁבָּאוּ לִידֵי פֵּרוּד עַד שֶׁמְּגָרְשָׁהּ, כִּי כְּשֶׁהִיא אֵינָהּ בַּת זוּגוֹ, וְיֵשׁ קְטָטוֹת רַבּוֹת בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת דַּעְתָּן, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמָּצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר מַמָּשׁ, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְיַחֵד עַל יָדָם הַטֶּבַע וְהַהַשְׁגָּחָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי לִפְעָמִים חַכְמֵי הַטֶּבַע מִתְחַכְּמִים כְּנֶגֶד אֲמִתַּת הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת “הָאִשָּׁה הַמְנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים” (משלי טז, לב), שֶׁסָּרִים מֵאֲמִתַּת הָאֱמוּנָה וְהוֹלְכִים אַחַר דֵּעוֹת זָרוֹת וְכוּ’, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַקִּלְקוּלִים גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת בֵּין הַזִּוּוּגִים עַד שֶׁמֻּכְרָח לְגָרְשָׁהּ, וְאָז צָרִיךְ לְהַפְרִידָהּ מִשָּׁרְשָׁהּ כַּנַּ”ל.

כִּי כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה הֵם בְּחִינַת שִׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים שֶׁצְּרִיכִים לְקַבֵּל זֶה מִזֶּה דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּהַשֹּׁרֶשׁ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַבֵּל מֵהַשֵּׂכֶל הַשַּׁיָּךְ אֵלָיו דַּיְקָא. וְאִם יְקַבֵּל מִשֵּׂכֶל אַחֵר שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ, יָכוֹל לְקַלְקֵל מְאֹד. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת צְרִיכִין רַבִּי גָּדוֹל וּמֻבְהָק בְּיוֹתֵר שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּפִי הָעֵת וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁלּוֹ, וּמִשָּׁם שֹׁרֶשׁ אִישׁ וְאִשָּׁה מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל כַּנַּ”ל. שֶׁנֶּפֶשׁ הָאִשָּׁה הַזֹּאת צְרִיכָה לְקַבֵּל מֵאִישׁ הַזֶּה דַּיְקָא, וּכְשֶׁאֵינָהּ שַׁיָּכָה אֵלָיו מִשָּׁם נִמְשָׁכִין הַגֵּרוּשִׁין. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַגֵּט בִּכְתָב וּלְהַזְכִּיר שָׁם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כַּנַּ”ל, וּכְדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לְהוֹרוֹת שֶׁאֵינוֹ מַפְרִידָהּ אֶלָּא מִמֶּנּוּ, כִּי אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת אֵלָיו, אֲבָל עֲדַיִן הִיא מְקֻשֶּׁרֶת כְּדַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְיֵשׁ לָהּ רְשׁוּת לְהִנָּשֵׂא לְכָל מִי שֶׁתִּרְצֶה וּלְהִתְתַּקֵּן עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַגֵּט “סֵפֶר”, כִּי מְקַבֵּל מִבְּחִינַת סֵפֶר הַתּוֹרָה, וְהַגֵּט הוּא לָהּ לִרְאָיָה וּלְעֵד שֶׁלֹּא נִפְרְדָה חַס וְשָׁלוֹם מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי, רַק מֵאִישׁ פְּרָטִי הַזֶּה, אֲבָל עֲדַיִן הִיא מְקֻשֶּׁרֶת בְּהַתּוֹרָה, כִּי נִפְטְרָה מִמֶּנּוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל וְכוּ’ וְכַנַּ”ל.

הִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה הֲלָכָה ה:

כה וְזֶה בְּחִינַת יִבּוּם וַחֲלִיצָה, כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעִקַּר הַהוֹלָדָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבּוּ הַבָּתִּים מְאֹד וְכוּ’. וְעִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשֶׁכֶת בְּשָׁרְשָׁהּ מִבְּחִינַת רוּחַ הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֶרֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה’, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהוֹלָדוֹת. וְכָל מַה שֶּׁנּוֹלָד יוֹתֵר נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי הָאָדָם הוּא עוֹלָם קָטָן, וְכָל אָדָם הוּא בְּחִינַת עִנְיָן חָדָשׁ וְשֵּׂכֶל חָדָשׁ לְגַמְרֵי, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (שיחות הר”ן נד), שֶׁאֲפִלּוּ הַגִּלְגּוּל אֵינוֹ מִתְגַּלְגֵּל כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה, רַק נֶפֶשׁ זֶה עִם רוּחַ זֶה וְכוּ’, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְפַרְסֵם וּלְגַלּוֹת אֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת (תהלים ק, ה): “וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ”, וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַבֶּה נֶפֶשׁ יוֹתֵר וְנִתְגַּדֵּל בֵּית הַתְּפִלָּה יוֹתֵר עַל-יְדֵי רִבּוּי הַבָּתִּים וְכוּ’, עַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּדֵּל בְּחִינַת הָרוּחַ נְבוּאָה יוֹתֵר, כִּי הָרוּחַ נְבוּאָה בָּא מִנַּפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם (אות ה).

עַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין צֵרוּפֵי הַנְּפָשׁוֹת יוֹתֵר, מִתְרַבֶּה וּמִתְגַּדֵּל הָרוּחַ נְבוּאָה הַבָּא מֵהֶם בְּיוֹתֵר, וְעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְהוֹלִיד עוֹד נְפָשׁוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁיְּגַלּוּ הָאֱמוּנָה בְּיוֹתֵר, וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה כַּנַּ”ל, כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף (יבמות סב.).

וְעַל-יְדֵי כָּל הַנַּ”ל נִמְשָׁךְ קוֹל הַנִּגּוּן הַמְבֹאָר שָׁם הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבֵּר עָקֵב דִּקְדֻשָּׁה עַל עָקֵב דְּסִטְרָא אָחֳרָא, בִּבְחִינַת (בראשית כה, כו): “וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו”, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְזֶה בְּחִינַת כְּלֵי-זֶמֶר שֶׁמְּנַגְּנִין עַל הַחֲתֻנָּה, כִּי עִקַּר הַחֲתֻנָּה הִיא בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה וְכוּ’, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ קוֹל הַנִּגּוּן הַנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁמֵּת בְּלֹא בָּנִים רַחֲמָנָא לִצְלַן, הוּא פָּגוּם מִכָּל הַנַּ”ל, וְעַל-כֵּן לֹא עָיֵל לְפַרְגּוֹדָא דְּמַלְכָּא[18], כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וישב קפו:). וְעַל-כֵּן נִשְׁאָר נִשְׁמָתוֹ קְשׁוּרָה בַּעֲקֵב אָחִיו כַּמּוּבָא (תיקון כו, עב.), כִּי עַד שָׁם מַגִּיעַ הַפְּגָם בִּבְחִינַת עָקֵב, שֶׁלֹּא זָכָה לְאַפָּשָׁא וּלְאוֹלָדָא[19], שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיוּ נַעֲשִׂין כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל, עַד שֶׁהָיָה מִתְתַּקֵּן בְּחִינַת הֶעָקֵב דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נִשְׁמָתוֹ קְשׁוּרָה שָׁם בִּבְחִינַת עָקֵב,

וְעַל-כֵּן תִּקּוּנוֹ עַל-יְדֵי אָחִיו שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵלָיו בְּצֵרוּפֵי הָאוֹתִיּוֹת, כִּי שִׁשִּׁים רִבּוֹא נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת בַּתּוֹרָה וְכָל אוֹת כָּלוּל מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת, וּכְמוֹ כֵן כָּל נֶפֶשׁ כָּלוּל מִכָּל הַנְּפָשׁוֹת רַק שֶׁעִקָּרוֹ נֶאֱחָז בְּזֶה הָאוֹת, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת וּפְסוּקִים וְתֵבוֹת וְאוֹתִיּוֹת, כֵּן בְּהַנְּפָשׁוֹת יֵשׁ שְׁבָטִים וּמִשְׁפָּחוֹת וּבָתֵּי אָבוֹת וְכוּ’, וְכָל אֶחָד עִם אָחִיו הוּא כְּמוֹ תֵּבָה אַחַת בַּתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּמָּה אוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ בְּבֵית אָבִיו כַּמָּה נְפָשׁוֹת שֶׁל אֶחָיו.

נִמְצָא שֶׁאָחִיו סָמוּךְ אֵלָיו בְּצֵרוּפֵי הָאוֹתִיּוֹת הַנַּ”ל, עַל-כֵּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְגָאֳלוֹ בְּסוֹד הַיִּבּוּם, וְעִקַּר תִּקּוּן הַיִּבּוּם הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת (זוהר משפטים צט:): ‘הַהוּא רוּחָא דְּשָׁדֵי בְּגַוָּהּ’[20] הַיְנוּ, בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה הַנַּ”ל הַנִּמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מֵהַצַּדִּיק שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַהוּא רוּחָא יָכוֹל לְתַקְּנוֹ, כִּי חוֹזֵר וְנִצְטַיֵּר עַל-יְדֵי הַהוּא רוּחָא, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבָּרֵר הָאֱמוּנָה וְזוֹכִין לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם הַתִּקּוּן:

וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְיַבֵּם אֲזַי (דברים כה, ט): “וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ”, לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁפָּגַם בִּבְחִינַת עָקֵב כַּנַּ”ל, כִּי כָּל הַפְּגָם נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא זָכָה לְתַקְּנוֹ כְּפִי חֶלְקוֹ, וְעִקַּר חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּפְגָמוֹ הָיָה בְּחִינַת עָקֵב, עַל-יְדֵי (בראשית ג, א): “הַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם”, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַקִּלְקוּלִים, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה גָּרַם (שם פסוק טו): “וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב” שֶׁמִּשָּׁם כֹּחוֹ שֶׁל עֲקֵב עֵשָׂו, שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. וְהַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי קוֹל הַנִּגּוּן הַמְבֹאָר שָׁם, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי בֵּרוּר הָאֱמוּנָה כוּ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת (שם פסוק י): “אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא”, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, וְאָז אַחַר שֶׁהִתְחִיל הַתִּקּוּן כְּתִיב (שם פסוק כא): “וַיַּעַשׂ ה’ אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם”, סוֹד הַמִּנְעָלִים, כַּמּוּבָא[21].

וְעַל-כֵּן זֶה הַיָּבָם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְיַבֵּם וְזֶה מוֹרֶה שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל, עַל-כֵּן “וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ” וְכוּ’ וְעָנְתָה וְאָמְרָה, “כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו” וְכוּ’, כִּי שָׁם הַפְּגָם בִּבְחִינַת מִנְעָלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הֶעָקֵב וְכַנַּ”ל. וְזֶהוּ “וְיָרְקָה בְּפָנָיו”, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּזָּיוֹן הֵפֶךְ הַכָּבוֹד, כִּי הָרוּחַ נְבוּאָה הַנַּ”ל נִמְשָׁךְ מִכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, וְעַל-כֵּן זֶה שֶׁפָּגַם בָּזֶה פָּגַם בַּכָּבוֹד, וְעַל-כֵּן ‘וְיָרְקָה בְּפָנָיו’, שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַכָּבוֹד. יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּצִּילֵנוּ וְאֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם, וִיקֻיַּם מְהֵרָה: “הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה’ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה” ישעיה ס, כב). בָּרוּךְ ה’ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן, יִמְלֹךְ ה’ לְעוֹלָם אֱלֹקַיִךְ צִיּוֹן לְדוֹר וָדוֹר הַלְלוּיָהּ.

[1] יצאו ממנו בנים טובים.

[2] מגלה עמוקות ואתחנן אופן קפו.

[3] ספר המידות מריבה פד.

[4]  עמים יירש.

[5] בן רגל האב.

[6] בית כנסת אחד.

[7] עיר אחת.

[8] חובת הלבבות שער ה פרק ה.

[9] ענין קדיש אות ד, הלכות תשעה באב ד’ כא.

[10] יבמות סג:, מדרש משלי פרק לא.

[11] כתובות נו: ובתוספות שם נא.

[12] במקום שיש זכר, נקבה לא נזכרת שם.

[13] כשנקבה שולטת על זכר.

[14] הדין חזק.

[15] ליקוטי תורה סוף שמות.

[16] שאין רשות להוריק ברכות.

[17] מתחיל בחיבור ומסיים בפירוד.

[18] לא נכנס לפרגוד המלך.

[19] לפרות ולהוליד.

[20] הרוח ההיא שזורק בתוכה.

[21] פרי-עץ-חיים יום-הכיפורים פרק ו.