עַל פִּי הַתּוֹרָה ‘וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי’ (לִקּוּטֵי מוהר”ן א סִימָן סו):
עִנְיַן שְׁבוּעָה:
כִּי כְּשֶׁמְּשַׁנֶּה דִּבּוּרוֹ הוּא דִּבּוּרוֹ חֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ל): “לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (תּוֹסֶפְתָּא נְדָרִים ד, ד): ‘לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרוֹ חֻלִּין’. כִּי כְּשֶׁהַדִּבּוּר הוּא בִּבְחִינַת קֹדֶשׁ אֵין בּוֹ שִׁנּוּי, כִּי קֹדֶשׁ הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי בִּבְחִינַת הָאַחְדוּת וְהַקְּדֻשָּׁה אֵין שָׁם שִׁנּוּי, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ (סימן נא) שֶׁאֱמֶת הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ כֻּלּוֹ אֶחָד. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמְּשַׁנֶּה דִּבּוּרוֹ אֲזַי עוֹשֶׂה דִּבּוּרוֹ חֹל שֶׁשָּׁם יֵשׁ שִׁנּוּי וּתְמוּרָה.
וְעַל-כֵּן אֲפִילּוּ בְּלֹא שְׁבוּעָה אִסּוּר גָּדוֹל לְשַׁנּוֹת דִּבּוּרוֹ וְלַעֲשׂוֹתוֹ חֹל, כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת כַּיָּדוּעַ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַשֵּׁר הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לְשֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר הַשְּׁבוּעָה הוּא בַּשֵּׁם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ספרי מטות): ‘כָּל הַנִּשְׁבָּע, כְּאִלּוּ נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ’. נִמְצָא, שֶׁמּוֹצִיא הַדִּבּוּר מִשֹּׁרֶשׁ הַחִיּוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא, דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל שֶׁאוֹמֵר שֶׁנִּשְׁבָּע בַּה’ שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה זֹאת. נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי הַשְּׁבוּעָה מְקַשֵּׁר הַדִּבּוּר לַה’ שֶׁהִיא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת, בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא וּמִשָּׁם מוֹצִיא הַדִּבּוּר שֶׁאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר. וְכֵן אֲפִילּוּ נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי נַפְשׁוֹ הוּא גַּם-כֵּן בִּבְחִינָה זוֹ מַמָּשׁ, כִּי חִיּוּת נַפְשׁוֹ, הַיְנוּ הַחִיּוּת דִּלְעֵלָּא, בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת: “אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ”, וְקָרִינָן נַפְשִׁי, כִּי נַפְשִׁי וְנַפְשׁוֹ הַכֹּל אֶחָד כַּנַּ”ל. וְהַכְּלָל, כְּשֶׁנִּשְׁבָּע שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַשֵּׁר דִּבּוּרוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת וּמִשָּׁם אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ, עַל-כֵּן אָסוּר לְשַׁנּוֹת עוֹד, כִּי שָׁם בְּשֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת אֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ שִׁנּוּי וְעַל-כֵּן אִסּוּר חָמוּר לְשַׁנּוֹת וְלַעֲשׂוֹת דִּבּוּרוֹ חֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ל): “לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ”, כִּי אִסּוּר גָּדוֹל לַעֲשׂוֹת מִקֹּדֶשׁ חֹל:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים (שערי אורה, שַׁעַר ב), כִּי שְׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת יְסוֹד, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת, כִּי שָׁם בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּיָּדוּעַ, כִּי עַל-יְדֵי הַשְּׁבוּעָה מְקַשֵּׁר רוּחַ פִּיו שֶׁהוּא רוּחַ דִּלְתַתָּא, בְּשֹׁרֶשׁ הַחִיּוּת שֶׁהוּא רוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ שֶׁאֵין בּוֹ שִׁנּוּי כַּנַּ”ל:
וְעַל-כֵּן הֶתֵּר שְׁבוּעָה בִּשְׁלֹשָׁה, וְעַל-יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה דַּוְקָא, כִּי פֶּתַח חֲרָטָה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ שָׁם בַּמַּאֲמָר “וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ” (סִימָן סו) שֶׁהוּא בְּחִינַת “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ”, בְּחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הָרוּחוֹת, בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, עַיֵּן שָׁם, וְעַל-יְדֵי-זֶה הֻתְּרָה הַשְּׁבוּעָה, כִּי עִקַּר הָאִסּוּר הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁהִתְקַשֵּׁר הָרוּחַ דִּלְתַתָּא עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וְנַעֲשָׂה כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי פֶּתַח חֲרָטָה הוּא פּוֹתֵחַ וּמַפְרִישׁ בֵּין הָרוּחוֹת בִּבְחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי וּתְמוּרָה. וְעַל-כֵּן הַהֶתֵּר בִּשְׁלֹשָׁה דַּיְקָא, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁעַל יָדָם מוֹצִיאִים מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם, כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת פַּתָּח, עַיֵּן שָׁם, וְעַל יָדָם מַפְרִישִׁין בֵּין שְׁתֵּי הָרוּחוֹת בִּבְחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה וַאֲזַי נַעֲשֶׂה דִּבּוּרוֹ בִּבְחִינַת חֹל כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות לב.): ‘לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ’, כִּי הֵם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרוֹ חֹל כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן ‘בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא תִשָּׂא, נִזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ’ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שְׁבוּעוֹת לט), כִּי כֻּלָּם תְּלוּיִים בִּבְחִינַת הָרוּחוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהֵם יָדַיִם בִּבְחִינַת “אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם”, עַיֵּן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת יְדוֹת שְׁבוּעוֹת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בִּבְחִינַת יָדַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרוּחוֹת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה הַשְּׁבוּעָה כַּנַּ”ל:
