עַל-פִּי הַמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל ‘וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם’ וְכוּ’ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן הָרִאשׁוֹן (בסימן יז), עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר כֻּלּוֹ:
א וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים, כִּי הָאֶתְרוֹג “פְּרִי עֵץ הָדָר” (ויקרא כג, מ) הוּא בְּחִינַת כְּלַל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר וּמִתְהַדֵּר וּמִתְעַלֶּה, כִּבְיָכוֹל, עַל-יְדֵי כְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּי הָאֶתְרוֹג הוּא בְּחִינַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן נִקְרָא פְּרִי עֵץ הָדָר עַל שֵׁם הַהִדּוּר וְהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, כִּי אֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִמּוֹ [כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. וְזֶה בְּחִינוֹת אֶתְרוֹג פְּרִי עֵץ הָדָר שֶׁהוּא בְּחִינַת (שיר השירים ד, ז) “כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ” כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם יָפִים וְנָאִים בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל הִתְפָּאֲרוּת מִכֻּלָּם אֲפִילּוּ מֵהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים כַּנַּ”ל. וְעַל-יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַצַּדִּיק מוֹצֵא בְּכָל יִשְׂרָאֵל, בִּכְלָל וּבִפְרָט וְכוּ’, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא מוֹצֵא וּמַשִׂיג כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁהָיוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ בִּכְלָל וּבִפְרָט וְכוּ’ [כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב].
וְזֶה בְּחִינַת הַנִּעְנוּעִים שֶׁל הַלּוּלָב, כִּי עִקַּר הַנִּעְנוּעִים הֵם עִם הַלּוּלָב, כִּי הַלּוּלָב זֶה בְּחִינַת (משלי י, כה) “צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם”, בְּחִינַת (תהלים צב, יג) “צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח”, הַיְנוּ שֶׁמְּחַבְּרִין הָאֶתְרוֹג ‘פְּרִי עֵץ הָדָר’ עִם הַלּוּלָב, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק כַּנַּ”ל. וְאָז מְנַעְנְעִין בְּכָל הַשִּׁשָּׁה קְצָווֹת שֶׁהֵם כְּלַל הָעוֹלָם כְּלַל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּנַעְנְעִין וּמְחַפְּשִׂין בְּכָל הַשִּׁשָּׁה קְצָווֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, אֶת כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁהָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַבְּרִיאָה, בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְּכָל הַשִּׁשָּׁה קְצָווֹת, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּבָאַרְבַּע רוּחוֹת, וּמוֹצְאִין וּמַשִׂיגִין אֶת כַּוָּנַת רְצוֹנוֹת הַבְּרִיאָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הָאֶתְרוֹג שֶׁמְּחַבְּרִין עִם הַלּוּלָב, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמּוֹצְאִין בְּיִשְׂרָאֵל וְכוּ’, עַל-יְדֵי-זֶה מַשִׂיגִין וּמוֹצְאִין כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁהָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ כַּנַּ”ל:
ב וְזֶה אָנוּ זוֹכִין אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי אָז בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נוֹפֵל פַּחַד וְיִרְאָה אֲפִילּוּ עַל שִׁנְאֲנֵי שַׁחַק. וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז הוּא ‘פַּחַד יִצְחָק’, בְּחִינַת פַּחַד וְיִרְאָה שֶׁנּוֹפֵל אָז עַל כֻּלָּם, כִּי אָז הוּא יִתְבָּרַךְ לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי הִתְפָּאֲרוּתוֹ, כִּי הוּא יוֹם גִּנּוֹסְיָא דְּמַלְכָּא, בְּחִינַת הוֹלָדַת וְהִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת (שם צג, א) “ה’ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ” וְכוּ’, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכָל הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַשַּׁעְשׁוּעִים וְהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נוֹפֵל אָז פַּחַד וְיִרְאָה עַל כֻּלָּם, בְּחִינַת ‘וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ’ וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר, כִּי אִיתָא שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק יִרְאָה וְאַהֲבָה וְכוּ’ כִּי אִם עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַשֵּׂכֶל שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַמַּעֲשִׂים וְכוּ’ [עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]. וְאִיתָא שָׁם שֶׁשְּׁלֵמוּת הַשֵּׂכֶל הוּא עַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילָה בִּקְדֻשָׁה. וּשְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי גֵּרִים, וְגֵרִים נַעֲשִׂים עַל-יְדֵי צְדָקָה לַעֲנִיִּים מְהֻגָּנִים, בְּחִינוֹת (משלי יט, ד) “הוֹן יוֹסִיף רֵעִים רַבִּים”, כִּי עַל-יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ. וְאָז כְּשֶׁמְּדַבְּרִים דִּבּוּר יִשְׂרְאֵלִי הַקּוֹל הוֹלֵךְ וְנִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁנִּכְתָּב בְּסִפְרֵיהֶם וְאָז רוֹאִין הָעֲכּוּ”ם וּמוֹצְאִין זֹאת בְּסִפְרֵיהֶם וְעַל-יְדֵי-זֶה הֵם בָּאִין וְנִתְגַּיְּרִין, כִּי יֵשׁ טוֹב כָּבוּשׁ בֵּינֵיהֶם וְכוּ’ וְזֶה הַטּוֹב נִתְעוֹרֵר וְכוּ’ [עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב].
וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז אָנוּ צְרִיכִין לִזְכּוֹת לְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם, כִּי אָז בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת כָּל זֶה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת [כַּמְבֹאָר שָׁם]. וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹהֲגִין יִשְׂרָאֵל לִנְסֹעַ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַצַּדִּיקִים, אַךְ לִפְעָמִים עַל-יְדֵי עֲכִירַת הַמַּעֲשִׂים נֶחֱשָׁךְ הַשֵּׂכֶל וְאֵין זוֹכִין לְקַבֵּל וְלִנֹּק מֵאוֹר הַצַּדִּיק לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ”ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל.
וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ וְיִתְגַּיְּרוּ. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ וְאָז זוֹכִין לְאוֹר הַצַּדִּיק לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִרְאָה וְאַהֲבָה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת הַצְּדָקָה שֶׁנוֹהֲגִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה מְאֹד בְּאֵלּוּ הַיָּמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל מִתְפַּיְּסִין וּמִתְרַצִּין זֶה עִם זֶה וְכֻלָּם נִכְלָלִין כְּאֶחָד בְּאַהֲבָה רַבָּה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, שֶׁרוּחָם נָחִים זֶה עִם זֶה וְאָז יְכוֹלִים לְהוֹצִיא הַקּוֹל דִּקְדֻשָׁה לְהַשְׁמִיעַ עַד לְמֵרָחוֹק כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל דִּקְדֻשָׁה שֶׁנִּשְׁמָע עַד לְמֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת (שמות יט, יט) “וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד”, ‘מְאֹד’ דַּיְקָא, כִּי מְאֹד זֶה סִטְרָא דְּמוֹתָא [כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר], הַיְנוּ שֶׁגַּם בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁהֵם הָעֲכּוּ”ם וְאֻמִּין דְּעָלְמָא, גַּם שָׁם נִשְׁמָע קוֹל הַשּׁוֹפָר. כִּי עַל-יְדֵי קוֹל הַזֶּה שֶׁל הַשּׁוֹפָר כֻּלָּם מִתְעוֹרְרִין וּבָאִים וּמִתְגַּיְּרִין, כִּי קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת יִהְיֶה עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כז, ג): “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים וְכוּ’ וְהַנִּדָּחִים וְכוּ’ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה'” וְכוּ’. שֶׁכָּל ‘הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים’, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַטּוֹב שֶׁכָּבוּשׁ בֵּין הָעֲכּוּ”ם וְהָרְשָׁעִים שֶׁנִּדְחָה וְנֶאֱבָד בֵּינֵיהֶם, וְהַכֹּל יֻחְזַר אֶל הַקְדֻשָׁה עַל-יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, שֶׁמְּחַזֵּק אֲפִילּוּ אֶת הַטּוֹב שֶׁכָּבוּשׁ בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא בֵּין הָעֲכּוּ”ם וְהָרְשָׁעִים שֶׁיִּזְכֹּר אֶת מַעֲלָתוֹ מֵהֵיכָן הוּא בָּא, בִּבְחִינַת (בבא בתרא עד.) ‘וַהֲוֵי לֵיהּ קַרְנָא וְחָקִיק עָלֵהּ אֲנָא בְּרִיָּה קַלָּה שֶׁבַּיָּם’ וְכוּ’, דְּהַיְנוּ שֶׁהַטּוֹב זוֹכֵר אֶת מַעֲלָתוֹ וְכוּ’ [עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב].
וְזֶה בְּחִינַת קֶרֶן הַשּׁוֹפָר שֶׁשָּׁם מוֹצִיאִין הַקּוֹל – זֶה בְּחִינַת ‘קַרְנָא’ הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁהוּא קֶרֶן הַקַּיֶּמֶת לָעַד, כִּי עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קֶרֶן כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה אֲוִיר הַנָּח וִיכוֹלִין לְהוֹצִיא הַקּוֹל שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קֶרֶן הַשּׁוֹפָר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי קֶרֶן הַקַּיֶּמֶת שֶׁל הַצְּדָקָה שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם מוֹצִיאִין הַקּוֹל דִּקְדֻשָׁה שֶׁהוּא בְּחִינוֹת קוֹל שׁוֹפָר, כִּי עִקַּר קוֹל הַשּׁוֹפָר הוּא הַתְּרוּעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כט, א): “יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם”. וּ’תְרוּעָה’ – זֶה בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צט, ד): “מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב” וְכוּ’, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן ב). כִּי מִקֶּרֶן הַצְּדָקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת קֶרֶן הַשּׁוֹפָר שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם מוֹצִיאִין הַקּוֹל, כִּי הוּא בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַקּוֹל נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁיָּבוֹאוּ רְחוֹקִים וְיִתְגַּיְּרוּ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: ‘וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ וְיַכִּירוּ’ וְכוּ’. שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר שֶׁנִּתְקַבֵּץ הַטּוֹב מִכָּל הָעֲכּוּ”ם וְהָרְשָׁעִים שֶׁכֻּלָּם בָּאִים וּמִתְגַּיְּרִין וְשָׁבִים בִּתְשׁוּבָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל:
ג נִמְצָא, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת ‘פַּחַד יִצְחָק’. וּבְסֻכּוֹת הוּא בְּחִינַת אַהֲבָה, בְּחִינַת חִבּוּק יָד יָמִין, בְּחִינַת חֶסֶד כַּמּוּבָא. וְאָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְגַלֶּה רְצוֹנוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמְרוֹמֵם קַרְנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמְחַלֵּק לָהֶם מַתָּנוֹת. וְעִקַּר הַמַּתָּנוֹת הוּא בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁזִּכָּה אוֹתָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, שֶׁבָּזֶה הֶרְאָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁאֲנַחְנוּ עַמּוֹ. וְהוּא מִתְפָּאֵר רַק בָּנוּ, כִּי כָּל הַהִתְפָּאֲרוּת בְּיָדֵינוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֶתְרוֹג וּמִינָיו, שֶׁהוּא ‘פְּרִי עֵץ הָדָר’, בְּחִינַת הִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ בְּחִינוֹת מַתָּנוֹת שֶׁנּוֹתֵן לָנוּ מַה שֶּׁמְּגַלֶּה לְכָל הָעוֹלָם עַל-יְדֵי שֶׁזִּכָּה אוֹתָנוּ בְּאַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ שֶׁכָּל הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא עִמָּנוּ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויחי רכא.) ‘מָאן נָצַח קְרָבָא מָאן דְּאָחֵיד מָאנָא זֵיינָא בִּידֵהּ’, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם וְכָל הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיְּקַבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל, אַךְ מִי יָעִיד עַל זֶה, עַל-כֵּן זִכָּה אוֹתָנוּ בָּאַרְבָּעָה מִינִים הַלָּלוּ וְנָתַן בְּיָדֵינוּ ‘פְּרִי עֵץ הָדָר’ כְּלַל כָּל הַהִתְפָּאֲרוּת לְהוֹרוֹת וּלְגַלּוֹת שֶׁכָּל הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא עִמָּנוּ, כִּי בְּיָדֵינוּ הוּא כְּלַל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהוּא הָאֶתְרוֹג, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְנַעְנֵעַ לְכָל הַשִּׁשָּׁה קְצָווֹת לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ וּלְהַשִׂיג כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַנִּעְנוּעִים עִם הַלּוּלָב, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת ‘צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל:
ד וְזֶה בְּחִינַת עַרְבֵי נַחַל שֶׁמְּחַבְּרִין עִם לוּלָב וּמִינָיו, כִּי עַרְבֵי נַחַל מְרַמְּזִין עַל הַטּוֹב שֶׁיּוֹצֵא מִן הָעֲכּוּ”ם וְהָרְשָׁעִים, כִּי עַרְבֵי נַחַל הֵם בְּלֹא טַעַם וָרֵיחַ, שֶׁמְּרַמֵּז עַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל [כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ויקרא רבה ל, יב)], הַיְנוּ בְּחִינַת הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בֵּין הָרְחוֹקִים שֶׁבָּאִין וּמִתְגַּיְּרִין, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילָה בִּקְדֻשָׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַשֵּׂכֶל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת הֲדַס שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ טוֹב – זֶה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּחִינַת (ויקרא א, ט) “אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'”, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ הוּא עַל-יְדֵי הַגֵּרִים, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁחוֹזֵר הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בֵּין הָעֲכּוּ”ם שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְעַל-יְדֵי שֶׁהֵם חוֹזְרִין אֶל הַקְדֻשָׁה עַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ. וְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת רֵיחַ [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי תנינא ח)]. כִּי עִקַּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הוּא מֵהָרֵיחַ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות מג:) ‘אֵיזֶה דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְלֹא הַגּוּף? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הָרֵיחַ’. וְעַל-כֵּן נִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ עַל-יְדֵי הַנְּשָׁמוֹת כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת הֲדַס, בְּחִינַת רֵיחַ וְכוּ’ כַּנַּ”ל.
וְעַל-כֵּן בְּשַׁבָּת מְרִיחִין בַּהֲדַס [כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא וּבַכְּתָבִים], כִּי בְּשַׁבָּת אָז עוֹלִין כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְהַטּוֹב שֶׁהָיָה כָּבוּשׁ בֵּין הַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּימֵי הַחֹל, כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּהוּ מַמָּשׁ בְּחִינַת גֵּרִים, וְעַל-כֵּן מְרִיחִין אָז רֵיחַ טוֹב שֶׁל הֲדַס, כִּי הַטּוֹב הוּא בְּחִינַת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּהֶם כָּל הַטּוֹב [כַּנַּ”ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל], שֶׁהֵם בְּחִינַת רֵיחַ כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן הָאָבוֹת נִמְשְׁלוּ לַהֲדַס מְשֻׁלָּשׁ כַּיָּדוּעַ, כִּי הָאָבוֹת כֻּלָּם הָיוּ מְגַיְּרִין גֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל (בסימן רכח), עַל-כֵּן נִמְשְׁלוּ לַהֲדַס בְּחִינַת רֵיחַ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי אֲשֶׁר שִׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדִּבּוּר הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁנִּשְׁמָע לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁבָּאִין הָעֲכּוּ”ם וּמִתְגַּיְּרִין בִּבְחִינַת (אסתר ח, יז) “וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים” וְכוּ’ [כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. עַל-כֵּן נֶאֱמַר בְּמָרְדְּכַי (שם ב, ז): “וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה”, בְּחִינַת ‘הֲדַס’, בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּחִינַת ‘אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ’ שֶׁנִּשְׁלָם עַל-יְדֵי הַגֵּרִים שֶׁמִּתְגַיְּרִין עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי וְכוּ’ [כַּנַּ”ל, עַיֵּן שָׁם]. וְכֵן מָרְדְּכַי נִקְרָא עַל שֵׁם הָרֵיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חולין קלט:) שֶׁמָּרְדְּכַי הוּא בְּחִינַת (שמות ל, כג) “מָר דְּרוֹר” – ‘מָרִי דַּכְיָא’ (תַּרְגּוּם), שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הַבְּשָׂמִים, בְּחִינַת רֵיחַ כַּנַּ”ל:
ה וְעַל-כֵּן אַבְרָהָם רֹאשׁ לַגֵּרִים וְהוּא הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת גֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יב, ה): “וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ” וְכוּ’, כִּי אַבְרָהָם הוּא בְּחִינַת חֶסֶד, כִּי אַבְרָהָם הָיָה עוֹשֶׂה חֶסֶד וּצְדָקָה הַרְבֵּה עִם כָּל הָעוֹלָם שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ. וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה יָכֹל לַעֲשׂוֹת גֵּרִים כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם בְּחִינַת חֶסֶד, כִּי אָז מִתְקַבְּצִין כָּל הַחֲסָדִים יַחַד הַפְּנִימִים וְהַמַּקִּיפִים [כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת]. וְעַל-כֵּן אָז הוּא עִקַּר לְקִיחַת אַרְבָּעָה מִינִים מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג, מ): “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן” וְכוּ’. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ הוּא עַל-יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה אֲוִיר הַנָּח וְכוּ’ וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁמְּגַלֶּה הַצַּדִּיק שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מִינִים כַּנַּ”ל.
וְעַל-כֵּן אִיתָא בַּכְּתָבִים שֶׁבְּעֶרֶב סֻכּוֹת צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה מְאֹד, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה כַּנַּ”ל, כִּי בְּסֻכּוֹת אָז הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ עַל-יְדֵי הַגֵּרִים, כִּי אָז מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים טוֹבִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ, כִּי אָז מַקְרִיבִין שִׁבְעִים פָּרִים בִּשְׁבִיל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גֵּרִים שֶׁאָנוּ מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת בִּשְׁבִילָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם קִיּוּם, כַּמּוּבָא. וְעִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם קִיּוּם כְּדֵי לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהֶם שֶׁהֵם הַגֵּרִים. נִמְצָא, שֶׁבְּסֻכּוֹת הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ עַל-יְדֵי הַגֵּרִים כַּנַּ”ל.
וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים אָז בְּסֻכּוֹת בְּכָל יוֹם (מלכים-א ח, ס): “לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד” כַּנַּ”ל, לְהוֹדִיעַ לַכֹּל אֲפִילּוּ לְאֻמִּין דְּעָלְמָא כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים ‘וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ’ וְכוּ’, דְּהַיְנוּ גֵּרִים כַּנַּ”ל. וּשְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ הוּא בְּחִינַת אֲכִילָה בִּקְדֻשָׁה [כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי תנינא א)], כִּי הוּא חַג הָאָסִיף שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁלָם הַשֵּׂכֶל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת יִרְאָה וְאַהֲבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֶתְרוֹג וְלוּלָב וּמִינָיו וְכוּ’ כַּנַּ”ל:
ו וְזֶה בְּחִינַת (בראשית יב, ב) “וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ”, ‘וַאֲבָרֶכְךָ’ – בְּמָמוֹן – זֶה בְּחִינַת ‘הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים’ כַּנַּ”ל. עַל-יְדֵי-זֶה ‘וַאֲגַדְּלָה שִׁמְךָ’, בְּחִינַת ‘שִׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת’ וְכוּ’ [כַּנַּ”ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל]. וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂים גֵּרִים, בְּחִינַת ‘וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל’, בְּחִינַת ‘וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל [עַיֵּן הֵיטֵב בְּמַאֲמָר הַנַּ”ל, אָמֵן]:
