הלכות תפילת ערבית א

תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת וְהָאִדָּנָא קְבָעוּהָ עָלַייהוּ חוֹבָה:

עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ בַּמַּאֲמָר ‘פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן’ בְּסִימָן ס שֶׁעַל-יְדֵי יִרְאָה זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל, שֶׁעַל-יְדֵי הָעֲשִׁירוּת הַזֹּאת בָּאִין לְהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה. כִּי עַל-יְדֵי יִרְאָה מַכְנִיעִין בְּחִינַת (משלי לא, ל) “שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי” עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

וְהִנֵּה יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר “בְּיִרְאָתֶךָ” בִּזְכוּת יַעֲקֹב שֶׁאָמַר “מַה נּוֹרָא”, וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה מִתְיָרֵא כְּלָל מִבְּחִינַת הֶבֶל הַיֹּפִי. וְעַל-כֵּן לֹא מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב שֶׁיֵּאָסֵר עָלָיו זִוּוּגוֹ אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם, כִּי אִם אַדְּרַבָּא ה’ יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחוֹ “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ” וְכוּ’ (בראשית מו, ד). כִּי יַעֲקֹב מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, וְהָיָה שׁוֹמֵר הַבְּרִית בְּיוֹתֵר וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם אֲחִיזָה וּפַחַד מִבְּחִינַת הֶבֶל הַיֹּפִי. וְכָל זֶה הָיָה מֵחֲמַת שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת יִרְאָה שֶׁהִיא מַכְנַעַת בְּחִינַת הֶבֶל הַיֹּפִי כַּנַּ”ל.

וּמֵחֲמַת זֶה זָכָה יַעֲקֹב לַעֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כח, יד) “וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה” וְכוּ’ – הַיְנוּ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, הַיְנוּ בְּחִינַת כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, כִּי כָּל הָאָבוֹת זָכוּ לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל לְפִי בְּחִינַת יִרְאָתָם לְפִי בְּחִינַת הַכְנָעָתָם אֶת הֶבֶל הַיֹּפִי. אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁהָיָה שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה וְזָכָה לְהַכְנִיעַ לְגַמְרֵי בְּחִינַת הֶבֶל הַיֹּפִי כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן זָכָה לְתַכְלִית הָעֲשִׁירוּת, הַיְנוּ כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, כִּי תְּפִלַּת עַרְבִית הִיא בְּחִינַת יַעֲקֹב, כִּי הוּא תִּקְּנָהּ, וְהוּא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ”ל שֶׁעַל יָדָהּ זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל, שֶׁעַל-יָדָהּ זוֹכִין לְהִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל הַנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן הִיא רְשׁוּת, כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת אֲזַי אֵין חוֹבָה לְהִתְפַּלֵּל כִּי זֶה הַהִתְבּוֹנְנוּת הִיא בְּחִינַת הַשָּׂגַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁזָּכָה לָזֶה. וְעַל-כֵּן הָיָה פָּטוּר מִתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת יא.), כִּי הִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת הִיא בְּחִינַת ‘תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ’, הַיְנוּ שֶׁכָּל אֻמָּנוּת וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ הוּא רַק מֵהַתּוֹרָה, בְּחִינַת פְּסֹלֶת שֶׁל לוּחוֹת שֶׁמִּשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ”ר שָׁם עַיֵּן שָׁם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת שם) ‘לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּגוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וַחֲבֵרָיו שֶׁתּוֹרָתָן אֻמָּנוּתָן’ וְכוּ’. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ תָּמוּהַּ, כִּי הֲלֹא גַּם עַתָּה נִמְצָאִים בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם אֻמָּנוּת רַק עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בִּימֵי הַשַּׁ”ס. אַךְ הָעִקָּר תָּלוּי בַּהִתְבּוֹנְנוּת הַנַּ”ל שֶׁתָּלוּי בַּעֲשִׁירוּת. וְעַל-כֵּן נִקְרָא תּוֹרָתָן אֻמָּנוּתָן כַּנַּ”ל:

וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית דַּיְקָא, כִּי אָז בַּלַּיְלָה הַזְּמַן מְסֻגָּל יוֹתֵר לְהַשָּׂגוֹת וְהִתְבּוֹנְנוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשׁוֹחֵר טוֹב שֶׁרֹב חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה זוֹכִין בַּלַּיְלָה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ (בסימן נב) שֶׁבַּלַּיְלָה מְסֻגָּל יוֹתֵר לְבִטּוּל עַיֵּן שָׁם. גַּם הַלַּיְלָה הִיא בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, בְּחִינַת (משלי לא, יח) “טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ”. כִּי עֲשִׁירוּת בָּא מִשָּׁם, כִּדְמַשְׁמַע בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ לַמְעַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת כַּנַּ”ל. אֲבָל הָאִדָּנָא קְבָעוּהָ עָלַייהוּ חוֹבָה, כִּי עַכְשָׁו אֵין זוֹכִין לִבְחִינַת הַשָּׂגָה זוֹ אֲפִילּוּ בַּלַּיְלָה, וְעַל-כֵּן חוֹבָה לְהִתְפַּלֵּל כַּנַּ”ל:

וְעַל-כֵּן בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אֲבָל בַּשַּׁחַר אֵין מְבָרְכִין כִּי אִם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ (ברכות יא.). כִּי עַרְבִית שֶׁהוּא כְּנֶגֶד יַעֲקֹב שֶׁזָּכָה לְנַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים בְּחִינַת ‘וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה צָפֹנָה וָנֶגְבָּה’. וּכְנֶגֶד זֶה מְבָרְכִין אַרְבַּע בְּרָכוֹת לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע וּלְאַחֲרֶיהָ כְּנֶגֶד אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כִּי זוֹכִין אָז לְנַחֲלַת יַעֲקֹב נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים. אֲבָל בְּשַׁחֲרִית אֵין מְבָרְכִין כִּי אִם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ רוּחוֹת שֶׁל בִּנְיַן הָעוֹלָם, כִּי צָפוֹן חָסֵר. וְשָׁם הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּחִינַת (ירמיה א, יד) “מִצָּפוֹן תִּפָּתַח” וְכוּ’. כִּי שַׁחֲרִית הוּא כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּיָמָיו עֲדַיִן לֹא הִכְנִיעַ לְגַמְרֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְלֹא זָכָה עֲדַיִן לְנַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים. אֲבָל יַעֲקֹב זָכָה לְהַכְנִיעָהּ לְגַמְרֵי וְזָכָה לִכְבֹּשׁ כָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם אֲפִילּוּ רוּחַ צָפוֹן. וּמֵאַחַר שֶׁהִכְנִיעַ אֶת רוּחַ צָפוֹן עַל-כֵּן זָכָה לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל שֶׁעִקָּרוֹ בָּא מִשָּׁם, בְּחִינַת (איוב לז, כב) “מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה”, וְעַל-כֵּן הוֹסִיפוּ בְּרָכָה רְבִיעִית בְּעַרְבִית שֶׁהִיא נִתְקְנָה כְּנֶגֶד בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ”ל, וְהִוא בִּרְכַּת ‘הַשְׁכִּיבֵנוּ’.

וְעַל-כֵּן מְבַקְּשִׁין אָז ‘וּפְרוֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, בְּחִינַת (בראשית לג, יז) “וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה”. וְזֶהוּ שֶׁמְּבַקְּשִׁין אָז עַל הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים ‘וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ’ וְכוּ’. כִּי עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת יִרְאָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְזֶהוּ ‘וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ’, כִּי עַל-יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה בָּא כֹּחַ הַדִּבּוּר לִכְלֵי הַהוֹלָדָה שֶׁהֵם כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב: