הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבָרֵךְ ‘שֶׁהֶחֱיָנוּ’. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ ‘מְחַיֶּה הַמֵּתִים’:
כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (בסימן עב) שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמָם עִם הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי-זֶה מְקַבְּלִין גְּדֻלָּה. וְעִקַּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת וְכוּ’, כִּי עַל-יְדֵי הָרְאִיָּה מִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ. וּכְפִי הַהִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחַ כֵּן מְקַבְּלִין גְּדֻלָּה. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁכִין בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ בּוּשָׁה. וְהַבּוּשָׁה הִיא תְּשׁוּבָה. וּתְשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת שַׁבָּת בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים. הַיְנוּ שֶׁנִּחְיֶה הַשִּׁפְלוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְכוּ’, שֶׁזֶּה עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד יִהְיֶה נֶחֱיָה וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:
נִמְצָא שֶׁעַל-יְדֵי מַה שֶּׁרוֹאִין אֶת עַצְמָם עִם הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ”ל, וְכַמְבֹאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל עַיֵּן שָׁם. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהָעִקָּר הוּא הַצַּדִּיק הַדּוֹר בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֶה הַכֹּחַ, שֶׁעַל-יְדֵי רְאִיָּתוֹ לְבַד מִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ וְכוּ’, עַד שֶׁיִּהְיוּ זוֹכִין עַל-יְדֵי-זֶה לִבְחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ”ל, עִם כָּל זֶה בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת צַדִּיק, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן לד). וְהַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַזֹּאת שֶׁהִיא בְּחִינַת צַדִּיק, הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת צַדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה וְכַמּוּבָן גַּם כֵּן בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל וּבְמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי תנינא כו), שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ מִתְלַבֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְעַל-כֵּן גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וְאַהֲבָה שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט, יח) “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ” וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא ‘זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה’. כִּי עַל-יְדֵי הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַל-יְדֵי-זֶה נִכְלָלִין זֶה בָּזֶה וּמְאִירִין זֶה בָּזֶה וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין. כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה הִיא, שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן קפג) עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל “סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה” (סנהדרין לו:). שֶׁעִקַּר הָאַהֲבָה שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה שֶׁלֹּא יוּכְלוּ כָּל אֶחָד לִסְבֹּל כְּלָל שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. כִּי כְּשֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, אֲזַי מְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וּמִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד עַל-יְדֵי חֲבֵרוֹ. כִּי בְּכָל אֶחָד יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת צַדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת מִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת רוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הִיא מֵהַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל, בִּבְחִינַת “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה” וְכוּ’ (קהלת ז, יב), וְעִקַּר הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחַ הוּא עַל-יְדֵי שֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (תענית כג.) ‘אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא’. כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא עַל-יְדֵי אַהֲבַת הַחֲבֵרִים. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְאִירִין זֶה בָּזֶה וּמִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ שֶׁזֶּה עִקַּר הַחִיּוּת בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא אַהֲבָה וְשָׁלוֹם. וְזֶהוּ ‘אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא’, כִּי כְּשֶׁאֵין אַהֲבָה וְיֵשׁ פֵּרוּד אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל חִיּוּת וְהוּא בְּחִינַת מִיתָה, בְּחִינַת כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד (רוּת א, יז), כִּי הַפֵּרוּד שֶׁבֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ זֶה בְּחִינַת מִיתָה וְכַנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת “כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה” (שיר השירים ח, ו), כִּי הָאַהֲבָה עַזָּה כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּיחָא לָמוּת חַס וְשָׁלוֹם בִּשְׁבִיל הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י שָׁם לְעִנְיַן אַהֲבַת הַשֵּׁם, עַל פָּסוּק הַנַּ”ל שֶׁהָאַהֲבָה עַזָּה עַד שֶׁמַּנִּיחִין עַצְמָן לָמוּת עֲבוּרוֹ עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן לְעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהָאַהֲבָה קָשָׁה וְעַזָּה כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּיחָא יוֹתֵר לָמוּת מִשֶּׁתִּתְקַלְקֵל הָאַהֲבָה חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת ‘כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה’, בְּחִינַת ‘אוֹ חַבְרוּתָא’ וְכוּ’. כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא מֵאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי הָאַהֲבָה שֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי זֶה עִקַּר הָאַהֲבָה כַּנַּ”ל, וְעַל-יְדֵי שֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה וְכָל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת צַדִּיק, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי הָרְאִיָּה שֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה מִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ. וּמִשָּׁם עִקַּר הַחַיִּים בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבָרְכִין ‘מְחַיֶּה מֵתִים’ כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְדַיְקָא כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ בִּרְאִיָּתוֹ כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (או”ח רכה, א), כִּי חֲבֵרִים הָאוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה בְּוַדַּאי הֵם קְרוֹבִים וּסְמוּכִים בְּשָׁרְשָׁם, וְעַל-כֵּן הֵם צְרִיכִים זֶה לָזֶה שֶׁיָּאִיר כָּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ, וּכְשֶׁאֶחָד מִסְתַּכֵּל בַּחֲבֵרוֹ עַל-יְדֵי-זֶה מִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ”ל.
וְעַל-כֵּן הֵם מְבָרְכִין מְחַיֶּה הַמֵּתִים כְּשֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי עַל-יְדֵי הָרְאִיָּה שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמָם עִם הַצַּדִּיק, עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ”ל. וּבְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת צַדִּיק כַּנַּ”ל, וְדַיְקָא כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, וְהֵם מְחַיִּין אֶת כָּל הַשָּׁנָה. וְעִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים נִכְלָלִין זֶה בָּזֶה, עַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת לִשְׁנֵים עָשָׂר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַד לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ ‘מְחַיֶּה הַמֵּתִים’, כִּי צְרִיכִין עַכְשָׁו לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת חָדָשׁ בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, מֵאַחַר שֶׁלֹּא רָאוּ זֶה אֶת זֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. כִּי עַל כָּל פָּנִים הֵם צְרִיכִים לִרְאוֹת זֶה אֶת זֶה פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין זֶה בָּזֶה וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ חִיּוּת לְכָל הַשָּׁנָה שֶׁמְּקַבֶּלֶת הַחִיּוּת מִשְּׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין זֶה בָּזֶה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא שֶׁדָּרַשׁ לוֹ הַתַּנָּא פָּסוּק (ישעיה נח, ב) “וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרוֹשׁוּן” – שֶׁיּוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה (חגיגה ה:), כִּי צְרִיכִין לִרְאוֹת אֶת הָרַב עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה כְּדֵי לְקַבֵּל חִיּוּת עַל-יְדֵי-זֶה לְכָל הַשָּׁנָה כַּנַּ”ל. וְכֵן חֲבֵרִים הָאוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה וְהֵם צְרִיכִים לְהָאִיר זֶה בָּזֶה כַּנַּ”ל, כִּי הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד וְכוּ’ כַּנַּ”ל, הֵם צְרִיכִים גַּם כֵּן לִרְאוֹת זֶה אֶת זֶה עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַד לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ ‘מְחַיֶּה הַמֵּתִים’, כִּי זֶה בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי הָרְאִיָּה שֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ”ל:
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר יַעֲקֹב לְיוֹסֵף “אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ” וְכוּ’ (בראשית מו, ל). כִּי יַעֲקֹב זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עַל שֵׁם יַעֲקֹב שֶׁנִּקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, כִּי יַעֲקֹב הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר. וְיוֹסֵף הוּא בְּחִינַת צַדִּיק הַדּוֹר כַּמּוּבָא. וְעַל-כֵּן בְּעֵת שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמָם כְּלַל יִשְׂרָאֵל עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, אֲזַי הוּא בְּחִינַת ‘וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ’, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י ‘סָבוּר הָיִיתִי לָמוּת שְׁתֵּי מִיתוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עַכְשָׁו לֹא אָמוּת רַק פַּעַם אַחַת’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל כִּי עַל-יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹאִין אֶת עַצְמָן עִם הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְחַיִּים נִצְחִיִּים בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְעַל-כֵּן אֲזַי בְּטוּחִים בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ רַק פַּעַם אַחַת, כִּי בָּעוֹלָם הַבָּא יִזְכּוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים וְיִחְיוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי עַל-יְדֵי רְאִיַּת הַצַּדִּיק זוֹכִין לִתְחִיַּת הַמֵּתִים בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ”ל, בְּחִינַת “וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב” כְּשֶׁנִּתְבַּשֵּׂר לוֹ בְּשׂוֹרַת יוֹסֵף. כִּי עִקַּר חִיּוּת יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת יוֹסֵף, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמָם עִמּוֹ עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ”ל:
