הלכות ברכת הודאה ה

אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת. יוֹרְדֵי הַיָּם, וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרִיּוֹת וְכוּ’, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא. וְסִימָנָךְ: וְכָל הַחַ’יִּ’י’ם’ וְכוּ’ (או”ח ריט):

עַל-פִּי הַתּוֹרָה ‘אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא’ וְכוּ’ בְּסִימָן לא עַיֵּן שָׁם. וְהַכְּלָל שֶׁצְּדָקָה מַנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ וְכוּ’, וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּדְּרָכִים הוּא בְּסִבַּת גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ וְכוּ’. כִּי יֵשׁ כּוֹכָבִים שֶׁהֵם מְחַיְּבִים שֶׁיִּהְיֶה דֶּרֶךְ וְכוּ’, וְיֵשׁ שֶׁהֵם מְחַיְּבִים שֶׁיְּהֵא מִדְבָּר וְכוּ’. וְעַל-כֵּן הַתַּקָּנָה לָזֶה שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פה, יד): “צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו” וְכוּ’. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַגַּלְגַּלִּים, שְׁלֵמוּת הַצְּדָקָה, אֵינוֹ אֶלָּא בְּשַׁבָּת וְכוּ’ שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה. וְעִקַּר קִיּוּם הָאֱמוּנָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת בְּרִית וְכוּ’. וְיֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּרִית: בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּרִית עִלָּאָה שֶׁהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין עִלָּאִין לְמַיִּין תַּתָּאִין, וּבְחִינַת אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִית תַּתָּאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲנוֹךְ מַטַּ”ט וְכוּ’, וְהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין דָּכְיָן לְמַיִּין מְסָאֳבִין, בֵּין אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכוּ’. וּבְרִית עִלָּאָה הוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ, וּבְרִית תַּתָּאָה הוּא שְׁמִירַת אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכוּ’. וְצָרִיךְ לָאָדָם לִהְיוֹת לוֹ אֵלּוּ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּרִית, הַיְנוּ שֶׁיְּהֵא צַדִּיק וְלַמְדָן וְכוּ’. וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לִבְחִינַת חֶסֶד, הַיְנוּ אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ. וַאֲזַי עוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה נְקֻדּוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, כִּי אוֹתִיּוֹת בְּלֹא נְקֻדּוֹת, כְּגוּף בְּלֹא נֶפֶשׁ, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם תְּנוּעָה וּפְעֻלָּה בְּלֹא נֶפֶשׁ – כֵּן הִצְטָרְפוּת וְזִוּוּגָן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת בְּרל”א שְׁעָרִים לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה פְּעֻלָּה, אֵין לָהֶם כֹּחַ אֶלָּא לְפִי הַנְּקֻדּוֹת, וְהַנְּקֻדּוֹת הֵן הָאַהֲבָה וְהַכִּסּוּפִין, בִּבְחִינַת (שיר השירים א, יא): “נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף”, וְהַכִּסּוּפִין הֵן הַנֶּפֶשׁ וְכוּ’. וּלְפִי הַכִּסּוּפִין כֵּן הַנְּקֻדּוֹת, אִם כּוֹסֵף לְרַע עוֹשֶׂה הַנְּקֻדּוֹת רָעִים, וַאֲזַי נִצְטָרְפִים הָאוֹתִיּוֹת וְנִזְדַּוְּגִים לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת רָעוֹת. וְאִם כּוֹסֵף לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה נַעֲשֶׂה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַיְנוּ נְפָשׁוֹת טוֹבוֹת וּמִתְנוֹעֲעִים הָאוֹתִיּוֹת וְנִזְדַּוְּגִים לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ’. וְזֶהוּ (מועד קטן יז.): “אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת”, כִּי צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא צַדִּיק וְלַמְדָן וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.

וְעַיֵּן בַּמֶּה שֶׁשַּׁיָּךְ לָזֶה הַנִּדְפָּס סָמוּךְ לָזֶה בִּלְשׁוֹנִי: וּכְלַל הַדָּבָר שֶׁמְּאֹד יָקָר הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כִּי עַל יָדָם נִתְהַוֶּה נֶפֶשׁ טוֹב וְנִגְמָר עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר וְיוֹצֵא וּמִתְגַּלְגֵּל, וְלִפְעָמִים מִתְגַּלְגֵּל וּבָא הַנֶּפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה לְתוֹךְ הָרָשָׁע וְנוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְתוּכַל לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב. וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה רָעוֹת גּוֹרְמִים הַכִּסּוּפִין לְדָבָר רַע חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּתְהַוֶּה עַל-יְדֵי כִּסּוּפִים רָעִים מִתְגַּלְגֵּל לִפְעָמִים לְתוֹךְ הַצַּדִּיק וְתוּכַל לְהַחֲטִיאוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה (קהלת ח, יד): “יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ” וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.

וְעַיֵּן שָׁם מֵעִנְיַן אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס וְכוּ’ (חגיגה יד:), וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁמִּי שֶׁמַּפְרִיד לַמְדָן מִצַּדִּיק שֶׁאוֹמֵר שֶׁלַּמְדָן לְבַד הוּא מַעֲלָה, הוּא בְּחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בִּנְטִיעוֹת שֶׁהִפְרִיד בְּחִינַת מַטַּ”ט בְּחִינַת מַלְאָךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת לַמְדָן בְּחִינַת כָּשֵׁר וּפָסוּל וְכוּ’ מֵה’ צְבָאוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי בֶּאֱמֶת לַמְדָן אֲפִילּוּ בַּתּוֹרָה בְּלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים אֵינוֹ כְלוּם, אַדְּרַבָּא, ‘לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם הַמָּוֶת’ (יומא עב:). וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָרַב שֶׁיְּהֵא דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת, הַיְנוּ שֶׁהוּא לַמְדָן בַּתּוֹרָה וְעוֹבֵד אֶת ה’ בְּצִדְקוּת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, אֲזַי: “תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ” (מלאכי ב, ז) שֶׁאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מְבַקְּשִׁים לְקַבֵּל נְקֻדּוֹת וּלְהִצְטַיֵּר מִפִּיו, הַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁפִּיו יְדַבֵּר הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יוֹצְאִין הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, וְנִצְטַיְּרִין וְנִזְדַּוְּגִין הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב וְכוּ’. כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הֵם פּוֹעֲלִים, כִּי הֵם הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר וְהֵם מַנְהִיגִין אֶת הָעוֹלָם, וְהַכֹּל כְּפִי הַנְּקֻדּוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם מַמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל יְדֵיהֶם מְצַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לְהַתּוֹרָה שְׁנֵי כֹּחוֹת: ‘זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים’ וְכוּ’ (שם), עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

א וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת עַל הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם שֶׁהָיוּ בְּצָרָה וְנִצּוֹלוּ, שֶׁהֵם: תּוֹעִים בַּמִּדְבָּר וְכוּ’, כִּי כָּל הַצָּרוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת וְהַנִּסִּים שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, הַכֹּל הוּא כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם כְּפִי הַכִּסּוּפִין כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה מִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל הֵיטֵב. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא צְעָקָה לַה’ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמִּזְמוֹר ‘הוֹדוּ’ (תהלים קז) שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מִכָּל הָאַרְבָּעָה הַנַּ”ל שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם אֵצֶל כָּל אֶחָד: “וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה'” וְכוּ’, כִּי עִקַּר הַצָּרָה הִיא מֵחֲמַת שֶׁהִתְגַּבְּרוּ הַהֲבָלִים רָעִים שֶׁנַעֲשׂוּ מִכִּסּוּפִין רָעִים, שֶׁמֵּהֶם בָּאִים כָּל הַצָּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי שֶׁנִּצְטַיְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת הַמַּנְהִיגִים הָעוֹלָם לְלֹא טוֹב חַס וְשָׁלוֹם וְכַנַּ”ל, עַל-כֵּן הַתַּקָּנָה לָזֶה הוּא רַק ‘וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה”, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ראש השנה טז.) “יָפָה צְעָקָה לָאָדָם” וְכוּ’. כִּי צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק אֶל ה’ כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ הַהֲבָלִים דִּקְדֻשָּׁה וְיִהְיוּ נַעֲשִׂין נְפָשׁוֹת שֶׁהֵם נְקֻדּוֹת טוֹבִים לְצַיֵּר הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה נִצּוֹל מֵהַצָּרָה וְכַנַּ”ל. כִּי הַצְּעָקָה הוּא בְּחִינַת קוֹל וְהֶבֶל חָזָק, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּצָרָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁזֶּה מוֹרֶה שֶׁכְּבָר הִתְגַּבְּרוּ הַהֲבָלִים רָעִים עַל הַהֲבָלִים טוֹבִים חַס וְשָׁלוֹם, עַל-כֵּן אֵין דַּי בִּתְפִלָּה בְּקוֹל פָּשׁוּט לְבַד רַק צָרִיךְ לִצְעֹק בְּקוֹל גָּדוֹל וְחָזָק לַה’ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְהַגְבִּיר הַהֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה עַל הַהֲבָלִים רָעִים כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְנַהֵג עִמּוֹ לְטוֹבָה וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵצֵא מֵהַצָּרָה, בִּבְחִינַת (תהלים קז, ו): “וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה’ בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם”, וְכַנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיּוֹצְאִין מֵהַצָּרָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת לַה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): “יוֹדוּ לַה’ חַסְדּוֹ” וְכוּ’, כִּי הַהוֹדָאָה וְהַשֶּׁבַח לַה’ יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ עִקַּר הַדְּבֵקוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַהוֹדָאוֹת וְהַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת כְּלוּלִים בַּעֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּחִינַת רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא, שֶׁהוּא עִקַּר הַדְּבֵקוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בְּחִינַת: ‘יוֹדוּ לַה’ חַסְדּוֹ’, ‘חַסְדּוֹ’ דַּיְקָא. וְכֵן מַתְחִיל הַמִּזְמוֹר הַזֶּה: “הֹדוּ לַה’ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ”. וְכֵן מְסַיֵּם: “מִי חָכָם וְכוּ’ וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'”, ‘חַסְדֵי’ דַּיְקָא, בְּחִינַת חֶסֶד הַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן וְאַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא לַה’ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ: “יוֹדוּ לַה’ חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם”, כִּי עַל-יְדֵי הַחֶסֶד הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן וְכִסּוּפִים טוֹבִים עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין כָּל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עַל-יְדֵי שֶׁנִּצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב וְכַנַּ”ל:

ב וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהֵם: תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ וְכוּ’, וְיוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּבֵית הָאֲסוּרִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים, וְחוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וְיוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁעוֹלִים מִשָּׁם. כִּי כָּל הַסַּכָּנוֹת הָעוֹבְרִים עַל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הוּא כְּפִי הַפְּגָם שֶׁפָּגְמוּ בַּבְּחִינוֹת הַמְבֹאָרִים בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁעַל יָדָם בָּאִים לְכִסּוּפִין טוֹבִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ”ל. כִּי מְבֹאָר שָׁם שֶׁצְּדָקָה מַנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ וְכוּ’, וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַצְּדָקָה הוּא עַל-יְדֵי שַׁבָּת, אֱמוּנָה, וְלִזְכּוֹת לָזֶה הוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, וְתִקּוּן הַבְּרִית הוּא בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת צַדִּיק וְלַמְדָן וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה הַנַּ”ל.

כִּי “תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ” – זֶהוּ נִמְשָׁךְ כְּפִי מַה שֶּׁפָּגַם בַּצְּדָקָה שֶׁהִיא מַנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּאוֹת ד וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: “וְדַע, שֶׁהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּדְּרָכִים, הוּא בְּסִבַּת גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ” וְכוּ’. וְזֶהוּ בְּחִינַת: “צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו”, עַיֵּן שָׁם. מְבֹאָר שָׁם שֶׁתִּקּוּן הַדֶּרֶךְ הוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה עַיֵּן שָׁם.

וְ”יוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ” שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּבֵית הָאֲסוּרִים – זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּשַׁבָּת-אֱמוּנָה, כִּי שַׁבָּת הוּא חֵרוּת הֵפֶךְ הַתָּפוּס בְּבֵית הָאֲסוּרִים. וְעַיֵּן עוֹד לְקַמָּן מִזֶּה.

וְ’חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא’ הוּא כְּפִי הַפְּגָם וְהַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת בְּרִית תַּתָּאָה שֶׁהוּא אִסּוּר וְהֶתֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין דָּכְיָן לְמַיִּין מְסָאֳבִין, בֵּין אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַהַבְדָּלָה וְהַבֵּרוּר בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר, בֵּין מַיִּין מְרוֹרִין לְמַיִּין מְתוּקִין (תיקו”ז מ דף פ.). וּכְפִי הַפְּגָם שֶׁפּוֹגְמִין בָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין מַפְרִישִׁין וּמְבָרְרִין הֵיטֵב בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין טָהוֹר לְטָמֵא, מִשָּׁם בָּאִין כָּל הַחוֹלָאוֹת חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כָּל הַחוֹלָאוֹת עַל-יְדֵי תִּגְבֹּרֶת הַדָּמִים הָעֲכוּרִים עַל-יְדֵי פְּגַם הָאַרְבַּע מָרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַיִּין מְרוֹרִין, כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לְהַפְרִישׁ וּלְהַבְדִּיל הַדָּמִים טְהוֹרִים מִדָּמִים טְמֵאִים עַל-יְדֵי בֵּרוּר הַהֲלָכָה לְבָרֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר וְכוּ’. נִמְצָא שֶׁ’חוֹלֶה וְנִּתְרַפֵּא’ הוּא כְּפִי פְּגַם וְתִקּוּן בְּחִינַת בְּרִית תַּתָּאָה וְכַנַּ”ל.

וְ’יוֹרְדֵי הַיָּם’ כְּשֶׁעוֹלִים, הוּא כְּפִי תִּקּוּן בְּחִינַת בְּרִית עִלָּאָה שֶׁהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין עִלָּאִין לְמַיִּין תַּתָּאִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (בראשית א, ו): “יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם”, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (ישעיה מג, טז): “הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה”, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַכֹּחַ שֶׁל כָּל הָאֳנִיּוֹת הַהוֹלְכוֹת בְּתוֹךְ הַיָּם בְּחִינַת (משלי ל, יט): “דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְּלֵב יָם”. וְעַל-כֵּן כָּל ‘יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עוֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים’ עִקַּר כֹּחָם לַעֲלוֹת מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם, הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת תִּקּוּן בְּרִית עִלָּאָה, שֶׁהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמַיִם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַכֹּחַ שֶׁיִּהְיֶה דֶּרֶךְ בַּיָּם, בְּחִינַת: “הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ”, בְּחִינַת: “דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְּלֵב יָם” וְכַנַּ”ל.

נִמְצָא, שֶׁאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת הֵם בִּבְחִינַת אַרְבָּעָה תִּקּוּנִים הַנַּ”ל, שֶׁהֵם: תִּקּוּן הַצְּדָקָה, וְתִקּוּן שַׁבָּת–אֱמוּנָה, וְתִקּוּן בְּרִית תַּתָּאָה שֶׁהוּא אִסּוּר וְהֶתֵּר, וְתִקּוּן בְּרִית עִלָּאָה שֶׁהוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת צַדִּיק. כִּי עַל-יְדֵי תִּקּוּן כָּל אֵלּוּ הָאַרְבַּע בְּחִינוֹת זוֹכִין לְכִסּוּפִין טוֹבִים שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת טוֹבוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְצַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה לְטוֹב, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִצּוֹלִין מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל הַסַּכָּנוֹת וְכַנַּ”ל:

ג כִּי עִקַּר תַּכְלִית הַתּוֹרָה הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות יז.): ‘תַּכְלִית תּוֹרָה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים’ וְכוּ’. כִּי הַתּוֹרָה מַנְהֶגֶת כָּל הָעוֹלָם, וְהָעִקָּר כְּפִי מַה שֶּׁמְּצַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים וְכַנַּ”ל. כִּי עַל-יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי כִּסּוּפִים טוֹבִים עַל-יְדֵי-זֶה מִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב וְנִתְתַּקְּנִין כָּל אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה הַנַּ”ל שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה תִּקּוּנִים הַנַּ”ל הַמְבֹאָרִין בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל כַּנַּ”ל, שֶׁהֵם צְדָקָה וֶאֱמוּנָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל. כִּי אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת פַּרְדֵּ”ס, שֶׁהֵם: פְּשָׁט, רֶמֶז, דְּרוּשׁ, סוֹד כַּמּוּבָא, וְכֻלָּם אֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַצִּיּוּר לְטוֹב כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס הַמֻּזְכָּרִים בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁזָּכוּ לִכְנֹס לַפַּרְדֵּ”ס אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יָצְאוּ כֻּלָּם בְּשָׁלוֹם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כִּי אִם כָּל אֶחָד כְּפִי כִּסּוּפָיו וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, דְּהַיְנוּ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה שָׁלֵם בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים בִּשְׁלֵמוּת, הוּא לְבַדּוֹ נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם. וּבֶן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים אֲבָל לֹא הָיוּ שְׁלֵמִים בְּתַכְלִית כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, עַל-כֵּן זֶה הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְכוּ’. וְאַחֵר שֶׁהָיְתָה טִינָא בְּלִבֵּיהּ כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחַ סוֹפוֹ שֶׁתָּפַס זוֹנָה בַּשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (חגיגה טו.), עַל-כֵּן קִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת לְגַמְרֵי. כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה לַמְדָן גָּדוֹל וּמֻפְלָג בַּתּוֹרָה כָּל כָּךְ, וְהָיָה בְּיָדוֹ כָּל אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַפַּרְדֵּס, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה שָׁלֵם בְּמַעֲשָׂיו כָּרָאוּי לָזֶה, וְכִסּוּפָיו וּתְשׁוּקָתוֹ הָיוּ לְרָעָה, עַל-כֵּן מָצָא אֶת שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁנִּתְפַּקֵּר וְקִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַפַּרְדֵּ”ס הֵם עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים, כִּי לַמְדָן בְּלֹא צִדְקוּת אֵינוֹ כְּלוּם. כִּי אַרְבַּעַת חֶלְקֵי הַפַּרְדֵּ”ס הֵם בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה תִּקּוּנִים הַנַּ”ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהֵם: תִּקּוּן הַצְּדָקָה שֶׁהוּא תִּקּוּן הוֹלְכֵי דְּרָכִים, וְתִקּוּן שַׁבָּת–אֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְתִקּוּן אִסּוּר וְהֶתֵּר שֶׁהוּא תִּקּוּן הַחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא, וְתִקּוּן בְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁהוּא תִּקּוּן הוֹלְכֵי יַמִּים שֶׁיַּעֲלוּ מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם:

ד כִּי בְּחִינַת ‘פְּשָׁט’ – הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן בְּרִית תַּתָּאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטַּ”ט שֶׁכָּלוּל מִשִּׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, שֶׁמְּבָרֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכוּ’ כַּנַּ”ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת פְּשָׁט, דְּהַיְנוּ פְּשַׁט הַהֲלָכָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר בֵּרוּר הַהֲלָכָה לְבָרֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכוּ’, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן בְּרִית תַּתָּאָה כַּנַּ”ל. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה, עַל-יְדֵי-זֶה בָּא חוֹלָאַת רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵר בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין מַיִּין דָּכְיָן לְמַיִּין מְסָאֳבִין וְכוּ’ כַּנַּ”ל, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַפְּשָׁט, שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵר פְּשַׁט הַהֲלָכָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (שמות א, יד): “וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה” – ‘בְּקֻשְׁיָא’, “בְּחֹמֶר” – ‘הִלְכְתָא’ וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים (תיקון יג דף כח:). דְּהַיְנוּ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ קֻשְׁיוֹת וְחֻמְרוֹת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְלַבְּנָהּ וּלְבָרְרָהּ. וְעַל-יְדֵי-זֶה “וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם”, וְזֶהוּ בְּחִינַת חוֹלָאַת שֶׁבָּא עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָאַרְבַּע מָרוֹת, בְּחִינַת מַיִּין מְרִירָן, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחוֹלָאוֹת שֶׁמְּמָרְרִין חַיֵּי הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַחוֹלָאַת הִיא קִלְקוּל הַחַיִּים בְּחִינַת: “וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם” וְכוּ’, כִּי הַחוֹלָאַת סָמוּךְ לְמִיתָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קז, יח): “וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת”. שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי פְּגַם בְּחִינַת הַפְּשָׁט שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם בְּרִית תַּתָּאָה, שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְבָרֵר הַהֲלָכָה לְבָרֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, לְהַפְרִישׁ בֵּין מַיִּין דָּכְיָן לְמַיִּין מְסָאֳבִין בֵּין דָּם לְדָם, שֶׁכָּל זֶה מֵחֲמַת הַקֻּשְׁיוֹת וְחֹמֶר הַהֲלָכָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה” – בְּקֻשְׁיָא וְכוּ’. נִמְצָא שֶׁבְּחִינַת פְּשָׁט הוּא בְּחִינַת בְּרִית תַּתָּאָה שֶׁעַל-יְדֵי פְּגָם זֶה בָּא חוֹלָאַת חַס וְשָׁלוֹם. וּלְהֵפֶךְ כְּפִי הַתִּקּוּן כֵּן זוֹכֶה לְהִתְרַפְּאוֹת. דְּהַיְנוּ בְּחִינַת חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא שֶׁהוּא אֶחָד מֵאַרְבָּעָה הַנַּ”ל:

ה ‘רֶמֶז’ – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן שֶׁל הוֹלְכֵי דְּרָכִים שֶׁהוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר יְדִיעַת הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהוֹרוֹת בְּפֵרוּשׁ כִּי אִם בְּרֶמֶז, בִּבְחִינַת (תהלים לב, ח): “אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵּלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי”. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְפָרֵשׁ כָּל הַמְּבוּכוֹת וְהַטָּעוּתִים שֶׁיֵּשׁ בַּהֲלִיכַת הַדְּרָכִים אֲפִילּוּ בְּגַשְׁמִיּוּת, כִּי מִכָּל דֶּרֶךְ וָדֶרֶךְ מִתְפַּצְּלִים וּמִתְפָּרְשִׁים כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְבוֹכִים מִן הַצַּד שֶׁאֶפְשָׁר לִתְעוֹת בָּהֶם. מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּעִנְיַן דְּרָכִים וּנְתִיבוֹת בְּרוּחָנִיּוּת בַּעֲבוֹדַת ה’, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְבָאֵר וּלְפָרֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, לְהֵיכָן יִפְנֶה לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִנָּצֵל, כִּי “יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת” (משלי יד, יב). וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ”ר זַ”ל (בסימן רו) עַל פָּסוּק (תהלים קיט, קעו): “תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד” וְכוּ’, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁנּוֹטִין מְעַט מֵהַדֶּרֶךְ יוֹצְאִים מִשָּׁם כַּמָּה וְכַמָּה דְּרָכִים נְבוֹכִים וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. וּמֵאַחַר שֶׁרֹב הָעוֹלָם כְּבָר תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ וְכוּ’, “כִּי אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ וְכוּ’ וְלֹא יֶחֱטָא” (קהלת ז, כ), אֲשֶׁר עַל-יְדֵי כָּל חֵטְא וָחֵטְא חַס וְשָׁלוֹם תָּעָה מֵהַדֶּרֶךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְוַדִּים בְּכָל יוֹם: ‘תִּעַבְנוּ, תָּעִינוּ’ וְכוּ’. וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְבָרֵר אֵיךְ לָשׁוּב אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בְּפֵרוּשׁ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר בְּכָל עֵת וּבְכָל הִלּוּךְ וּתְנוּעָה כִּי אִם בְּרֶמֶז, בְּחִינַת: “אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵּלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי”, שֶׁמְּרַמְּזִין לְהָאָדָם בְּכָל עֵת בְּדֶרֶךְ זוֹ יֵלֵךְ.

וְכָל זֶה נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי צְדָקָה בְּחִינַת (משלי יא, ה): “צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ”, וּכְתִיב (שם ח, כ): “בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ”, כִּי עַל-יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, בְּחִינַת (תהלים קז, ז): “וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה” וְכוּ’. וְעַל-כֵּן בְּחִינַת רֶמֶז שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הוֹלְכֵי דְּרָכִים שֶׁהוּא עַל-יְדֵי צְדָקָה שֶׁמַּנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ שֶׁעַל יָדָם כָּל הַדְּרָכִים כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם. כִּי הַגַּלְגַּלִּים סוֹבְבִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁהֵם: חֹם וָקֹר קַיִץ וָחֹרֶף וְכוּ’. וְכֵן הַשִּׁנּוּיִים בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל יוֹם וּבְכָל אָדָם וּבְכָל מָקוֹם. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְרַמֵּז רְמָזִים לְהָאָדָם שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר בֶּאֱמֶת כְּפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה כְּפִי מַה שֶּׁמְּרַמְּזִין לוֹ בְּכָל עֵת [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה “וַיְהִי מִקֵּץ – זִכָּרוֹן” סִימָן נד] שֶׁמְּרַמְּזִין לְהָאָדָם בְּכָל עֵת לָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ. וְהַכֹּל עַל-יְדֵי הַשִּׁנּוּיִים הַנַּעֲשִׂים בְּכָל יוֹם עַל-יְדֵי תְּנוּעַת הַגַּלְגַּלִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַנְהִיג אוֹתָם בְּחָכְמָה נִפְלָאָה בְּכָל עֵת ‘וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ’ וְכוּ’, הַכֹּל כְּדֵי לְרַמֵּז לְהָאָדָם אֶת הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר שֶׁצָּרִיךְ לָשׁוּב בּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעֵת וְהַשָּׁעָה.

וְהַפּוֹגְמִים בָּזֶה וְאֵינָם נוֹתְנִים לֵב לְהָבִין כָּל הָרְמָזִים הָאֵלֶּה הַבָּאִים עַל-יְדֵי הִלּוּךְ הַגַּלְגַּלִּים בְּכָל יוֹם, עַל זֶה נֶאֱמַר (ישעיה ה, יב): “וְאֶת פֹּעַל ה’ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ”, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת קיט:) שֶׁאֵינָם מַבִּיטִים בְּפֹעַל ה’ לְבָרְכוֹ יוֹצֵר אוֹר בְּשַׁחֲרִית וּמַעֲרִיב עֲרָבִים בְּעַרְבִית. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר בִּרְכַּת יוֹצֵר אוֹר בְּשַׁחֲרִית וּמַעֲרִיב עֲרָבִים בְּעַרְבִית הוּא לְבָרְכוֹ יִתְבָּרַךְ עַל חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ‘וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית’, שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל הָרְמָזִים הַנַּ”ל כְּדֵי לָשׁוּב לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר. נִמְצָא שֶׁרֶמֶז הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הוֹלְכֵי דְּרָכִים שֶׁהוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת צְדָקָה שֶׁמַּנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ וְכַנַּ”ל:

ו ‘דְּרוּשׁ’ – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן שַׁבָּת-אֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלַם הַחֵרוּת שֶׁהוּא תִּקּוּן הֶחָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁיָּצָא לְחֵרוּת. כִּי עִקַּר דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה נִתְגַּלִּין בְּשַׁבָּת כַּיָּדוּעַ. כִּי כָּל דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה נִמְשָׁכִין מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים (ליקוטי מוהר”ן סִימָן כ, ד.). וְעִקַּר הֶאָרַת שְׁלֹשָׁה עָשָׂר תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא הוּא בְּשַׁבָּת שֶׁאָז עוֹלִין לְשָׁם כַּיָּדוּעַ בְּכַוָּנוֹת שַׁבָּת (פרי עץ חיים שער השבת). כִּי שַׁבָּת בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִין לִדְרשׁ בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁעָלֶיהָ עוֹמְדִים, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָסִים אֶל הַשֵּׂכֶל לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ”ר זַ”ל (בסימן צא) עַל פָּסוּק (שמות יז, יב): “וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ”, שֶׁעַל-יְדֵי אֱמוּנָה בָּאִים אֶל הַשֵּׂכֶל וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן אֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת שַׁבָּת שֶׁהוּא עוֹלַם הַחֵרוּת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּסִימָן י בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא], שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה. כִּי כְּשֶׁאֵין אֱמוּנָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ הוּא אָסוּר וְתָפוּשׂ בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל בִּשְׁבִי וּבְבֵית הָאֲסוּרִים בִּתְפִיסָה גְּדוֹלָה.

כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי קָצָר מִלְּהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ וּמְכוֹנוֹ, וְעַל-כֵּן כָּל הַחֲכָמִים הַמְחַקְּרִים נְבוֹכִים וְתוֹעִים בְּכָל הַחָכְמוֹת, כִּי עֲדַיִן אֵין שׁוּם חָכְמָה בְּרוּרָה אֶצְלָם, כִּי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם סְפֵקוֹת וּמַחֲלֹקֶת הַרְבֵּה וּמְבוּכוֹת עֲצוּמוֹת בְּכָל הַחָכְמוֹת כַּיָּדוּעַ לַבָּקִי בָּהֶם, כִּי עַל-יְדֵי שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ וַאֲמִתָּתוֹ. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנִּכְנָס בְּאֵיזֶה חָכְמָה בְּלִי אֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, הֲרֵי שִׂכְלוֹ כְּמוֹ אָסוּר וְתָפוּס בִּתְפִיסָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מִשָּׁם, כִּי דַּעְתּוֹ נִשְׁאָר נָבוֹךְ וְתָפוּס בַּמֶּה שֶׁמְּעַיֵּן בּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ הָאֱנוֹשִׁי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז, כג): “אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִוא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי”. וּכְתִיב: “רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ” (שם, כד).

וְזֶה בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁהָיְתָה הַדַּעַת בַּגָּלוּת וּבַשִּׁבְיָה כַּמּוּבָא. כִּי מִצְרַיִם מְלֵאָה גִּלּוּלִים (מכילתא פרשת בא), דְּהַיְנוּ עֲבוֹדָה זָרָה וּכְפִירוֹת הֵפֶךְ הָאֱמוּנָה, וְעַל-כֵּן שָׁם הָיְתָה הַדַּעַת בַּגָּלוּת וּבַשִּׁבְיָה, כִּי בְּלֹא אֱמוּנָה, הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל אָסוּר וְתָפוּס בַּגָּלוּת וּבַשִּׁבְיָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מֵהַמְבוּכוֹת עַל-יְדֵי הַשֵּׂכֶל לְבַד בְּלֹא אֱמוּנָה כַּנַּ”ל. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בְּחִינַת שַׁבָּת, הוּא בִּבְחִינַת חֵרוּת. כִּי דַּעְתּוֹ בֶּן חוֹרִין, כִּי יוֹדֵעַ כָּל הַדְּבָרִים עַל בֻּרְיָן עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַד, עַל-יְדֵי שֶׁמַּאֲמִין לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ וַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וְאָז יֵשׁ לוֹ יְסוֹד לַעֲמֹד עָלָיו שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה שֶׁעָלֶיהָ עוֹמֵד הַכֹּל. כִּי עַל-יְדֵי יְסוֹד אֱמוּנָה יָכוֹל לִכְנֹס לְכָל דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה וְלָצֵאת מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְסוֹדוֹת חֲזָקִים עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶה בְּחִינַת (מכות כד.): ‘בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת’ – “וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה” (חבקוק ב, ד), ‘יִחְיֶה’ – זֶה בְּחִינַת חָכְמוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁל דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת בְּחִינַת (קהלת ז, יב): “הַחָכְמָה תְחַיֶּה”, בְּחִינַת (עמוס ה, ד): “דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ”, שֶׁעִקָּרָם תָּלוּי בָּאֱמוּנָה שֶׁהִיא יְסוֹד הַדְּרוּשִׁים הָאֲמִתִּיִּים וְכַנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּסֵפֶר הָא”ב בְּאוֹת פ’ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים (חֵלֶק שֵׁנִי אוֹת ה), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ‘כְּשֶׁאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִתְפָּס בִּתְפִיסָה, עַל-יְדֵי-זֶה לְפִי בְּחִינָתוֹ נִסְתְּמוּ מַעַיְנוֹת הַחָכְמָה מֵחַכְמֵי הַדּוֹר, וּלְהֵפֶךְ כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵהַתְּפִיסָה’. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. כִּי תְּפִיסָה הוּא בְּחִינַת שֶׁנִּסְתְּמוּ מַעַיְנוֹת הַחָכְמָה שֶׁהַדַּעַת בַּגָּלוּת וּבַתְּפִיסָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה עַל מְכוֹנָם כַּנַּ”ל. וְתִקּוּן כָּל זֶה תָּלוּי בְּשַׁבָּת, אֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלַם הַחֵרוּת כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת (שמות כ, ב): “אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”, ‘אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ’ – זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, כִּי זֶה עִקַּר יְסוֹד הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-יְדֵי-זֶה ‘אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים’ – דְּהַיְנוּ שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם מֵעַבְדוּת וְשִׁבְיָה וּתְפִיסָה, שֶׁהַכֹּל הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁהָיָה שָׁם הַדַּעַת בַּגָּלוּת כַּיָּדוּעַ, כִּי עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בְּחִינַת ‘אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ’ עַל-יְדֵי-זֶה יוֹצֵא הַדַּעַת מִגָּלוּת וְשִׁבְיָה וּתְפִיסָה שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ”ל. נִמְצָא שֶׁדְּרוּשׁ הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת-אֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הֶחָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁיָּצָא לְחֵרוּת וְכַנַּ”ל:

ז וְ’סוֹד’ – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן יוֹרְדֵי הַיָּם כַּנַּ”ל. כִּי עִקַּר סוֹדוֹת הַתּוֹרָה זוֹכִין עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ, בְּחִינַת (תהלים כה, יד): “סוֹד ה’ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם”. כִּי ‘סוֹד’ בְּגִימַטְרִיָּא שִׁבְעִים, שֶׁאֵין זוֹכִין לָזֶה כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, עַל-יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַתַּאֲוָה הַזֹּאת שֶׁכְּלוּלָה מֵהָרַע שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִין אֻמִּין, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה “בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים” (בסימן לו), עַיֵּן שָׁם שֶׁכָּתַב שָׁם שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁעוֹמְדִים בְּנִסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוָה זֹאת שֶׁהוּא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף שֶׁמְּנַסִּין לָאָדָם, אֲזַי נִפְתָּחִין לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה דְּמִטַמְרִין מְגַלְּיָן לֵיהּ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן שֶׁל יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת שֶׁיַּעַבְרוּ בְּשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲבֹר בַּיָּם נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ שֶׁמִּשָּׁם יֵשׁ כֹּחַ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, בְּחִינַת: ‘דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְּלֵב יָם’. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא בִּבְחִינַת ‘הַנֹּתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סימן פז) בְּעִנְיַן כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בְּרוּחָנִיּוּת “יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עוֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים” (שם קז, כג), כִּי רַק הֵם יוֹרְדִים בְּיַם הַחָכְמָה בִּמְלָאכָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה, וְרַק הֵם רוֹאִים מַעֲשֵׂי ה’ וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאִים, בְּחִינַת (שם פָּסוּק כד): “הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂה ה’ וְנִפְלְאוֹתָיו” וְכוּ’. כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע וְיַשִּׂיג גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, כְּמוֹ בַּעֲלֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וּבַתִּקּוּנִים, אֲבָל אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה כִּי אִם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית קֹדֶשׁ בֶּאֱמֶת.

וְעַל-כֵּן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס לַפַּרְדֵּס שֶׁהֵם אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁהֵם: פְּשָׁט, רֶמֶז, דְּרוּשׁ, סוֹד, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס לְשָׁם וְלָצֵאת מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְכָל בְּחִינוֹת הַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל, וְעִקַּר כֻּלָּם תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ, כַּמּוּבָן שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְכִסּוּפִין טוֹבִים וְעוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת טוֹבִים וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעַת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה נִצְטַיְּרִים וְנִצְטָרְפִים לְטוֹב לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם וְכַנַּ”ל. אֲבָל מִי שֶׁמַּפְרִיד חַס וְשָׁלוֹם לִמּוּד הַתּוֹרָה מִתִּקּוּנִים הַנַּ”ל שֶׁעִקָּרָם קְדֻשַּׁת הַבְּרִית, וְרוֹצֶה לִכְנֹס לַפַּרְדֵּס בְּלִי הַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל, יָכוֹל לְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. וְעִקַּר הַפְּגָם כְּשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁתִּקֵּן הַבְּרִית קֹדֶשׁ כָּרָאוּי, כִּי עִקַּר הַשָּׂגַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ”ל, וַאֲפִילּוּ שְׁאָר חֶלְקֵי הַתּוֹרָה אֵין מַשִּׂיגִין בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, כִּי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל שֶׁהֵם אֱמוּנָה וּצְדָקָה וְכוּ’, הַכֹּל תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. שֶׁעַל-יְדֵי תִּקּוּנִים אֵלּוּ זוֹכִין לְכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל לַמְדָן לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ אִם הוּא נָקִי מִן הַחֵטְא וְאִם הוּא קָדוֹשׁ בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כָּרָאוּי, וְאִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לָזֶה, מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הוּא רָחוֹק מִתִּקּוּן זֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁעֲדַיִן אֵין לְתוֹרָתוֹ שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁכְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין עַצְמָם אֵלָיו אֲזַי נִכְלָל לַמְדָן וְצַדִּיק, וְאָז יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן עַל יָדוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְכִסּוּפִין טוֹבִים וּלְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב עַל יָדוֹ.

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחַר רַבִּי אֲמִתִּי כָּזֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: ‘אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ’ וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְקֹרָב לְצַדִּיק אֲמִתִּי כָּזֶה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, וּבְעַצְמוֹ אֵינוֹ קָדוֹשׁ כְּלָל כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מִתְפָּאֵר וּמִתְגָּאֶה רַק בַּלַּמְדָן שֶׁלּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא לַמְדָן גָּדוֹל, זֶהוּ בְּחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּי מַפְרִיד בֵּין לַמְדָן וְצַדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַפְרִיד אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מִנְּקֻדּוֹת טוֹבִים וְנִשְׁאָרִין הָאוֹתִיּוֹת כְּגוּף בְּלֹא נֶפֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ‘לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת’, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת מִיתָה מַמָּשׁ שֶׁהוּא פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף, כִּי גַּם הוּא מַפְרִיד הַנְּפָשׁוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם הַנְּקֻדּוֹת מֵהָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גּוּף לְגַבֵּי הַנְּקֻדּוֹת, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

ח וְזֶהוּ בְּחִינַת פְּגַם קֹרַח שֶׁחָלַק עַל משֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּחִינַת (במדבר טז, א): “וַיִּקַּח קֹרַח” וְתַרְגּוּמוֹ: ‘וְאִתְפְּלֵג קֹרַח’, שֶׁחָלַק לַמְדָן מִצַּדִּיק וְאָמַר שֶׁלַּמְדָן בְּעַצְמוֹ הוּא מַעֲלָה. וְזֶה שֶׁאָמַר (שם, ג): “כִּי כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים”, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: כֻּלָּם שָׁמְעוּ בְּסִינַי ‘אָנֹכִי’ וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁאָמַר מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְכֻלָּם שָׁמְעוּ בְּסִינַי ‘אָנֹכִי’, עַל-כֵּן כָּל אַפִּין שָׁוִין חַס וְשָׁלוֹם. וּבָזֶה פָּגַם וְחָטָא מְאֹד, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁכֻּלָּם קִבְּלוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה בְּסִינַי אֲבָל אֵין כֻּלָּם שָׁוִין בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק כְּפִי הַצִּדְּקוּת שֶׁל כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה כָּל אֶחָד לְקִיּוּם הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהַכֹּל תָּלוּי בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית שֶׁזֶּה אֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִם חֲבֵרוֹ, רַק הוּא יוֹדֵעַ הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ אֵיךְ הוּא אוֹחֵז בָּזֶה. עַל-כֵּן בְּוַדַּאי רָאוּי לוֹ לְהִתְבַּטֵּל נֶגֶד הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה שֶׁרוֹאִים עֹצֶם נִפְלְאוֹת קְדֻשָּׁתוֹ עַל-יְדֵי נִפְלְאוֹת הַתּוֹרָה שֶׁגִּלָּה לָנוּ, וְלִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו שֶׁבְּוַדַּאי יוֹדֵעַ לְמִי לִתֵּן הַגְּדֻלָּה כָּרָאוּי לוֹ, בִּפְרָט משֶׁה רַבֵּינוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁעָשָׂה הַכֹּל עַל-פִּי הַדִּבּוּר.

וְקֹרַח עַל-יְדֵי גַּאֲוָתוֹ חָלַק עָלָיו וְהִתְפָּאֵר בְּחָכְמָתוֹ וְלָמַד וְדָן קַל וָחֹמֶר שֶׁל שֶׁקֶר, וְגִלָּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה וְאָמַר: וּמַה טַּלִּית שֶׁל מִין אַחֵר חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת פּוֹטְרָהּ וְכוּ’. וְכֵן בַּיִת מָלֵא סְפָרִים אִם חַיָּב בִּמְזוּזָה וְכוּ’ (תנחומא קרח ב). כִּי כְּשֶׁאֵין בּוֹ אֱמוּנָה, וּמַפְרִיד לִמּוּד הַתּוֹרָה מֵהַצַּדִּיק, בְּוַדַּאי יוּכַל לָצֵאת לְגַמְרֵי מֵהַדָּת לְגַלּוֹת פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, כְּמוֹ קֹרַח שֶׁחָלַק עַל משֶׁה עַל-יְדֵי-זֶה, וְאַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת עַל-יְדֵי-זֶה וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן חָלַק קֹרַח עַל הַכְּהֻנָּה, כִּי הַכֹּהֵן הוּא בְּחִינַת הָרַב הָאֱמֶת הַנַּ”ל בְּחִינַת (מלאכי ב, ז): “כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה” וְכוּ’ – ‘אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת’ וְכוּ’ כַּנַּ”ל. כִּי כֹּהֵן בְּחִינַת חֶסֶד בְּחִינַת אַבְרָהָם, הַיְנוּ בְּחִינַת אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הָרַב הַזֶּה שֶׁדּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת וְכַנַּ”ל.

וְקֹרַח שֶׁפָּגַם בָּזֶה וְרָצָה לַחֲלֹק לַמְדָן מִצַּדִּיק כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן חָלַק עַל הַכְּהֻנָּה וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן צִוָּה ה’ יִתְבָּרַךְ לְבָרֵר הָאֱמֶת עַל-יְדֵי הַמַּטּוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יז, כ): “וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח”, כִּי מַטֶּה – דָּא מַטַּ”ט (זוהר בראשית כז.) שֶׁהוּא בְּחִינַת לַמְדָן שֶׁכָּלוּל מִשִּׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה שֶׁהֵם בְּחִינַת אָסוּר וּמֻתָּר וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן צִוָּה ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל אֶחָד יַכְנִיס מַטֶּה שֶׁלּוֹ לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת, “וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח” לְהוֹרוֹת שֶׁמַּטֵּה אַהֲרֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת רַב הָאֱמֶת שֶׁהוּא מַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת שֶׁכּוֹלֵל וּמְיַחֵד לַמְדָן וְצַדִּיק, וַאֲזַי הוּא בְּוַדַּאי עוֹשֶׂה פֵּרוֹת דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא לְבַדּוֹ מְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְיתָא אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְדֵּס, כִּי רַק מַטֶּה שֶׁלּוֹ פָּרַח וְגָדַל וְעָשָׂה פֵּרוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יז, כג) “וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ” וְכוּ’, דְּהַיְנוּ שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטֶּה כַּנַּ”ל, הוּא לְבַדּוֹ הִצְלִיחַ וְעָשָׂה פְּרִי, כִּי הוּא מַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת שֶׁמְּקַשֵּׁר לַמְדָן לְצַדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְדֵּס.

וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי לוֹ מַגִּיעַ הַכְּהֻנָּה, כִּי הוּא זָכָה לְכִסּוּפִין וְאַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּהֵן אִישׁ חֶסֶד כַּנַּ”ל. אֲבָל הַמַּטּוֹת שֶׁל שְׁאָר הַנְּשִׂיאִים לֹא פָּרְחוּ וְלֹא עָשׂוּ פֵּרוֹת, לְהוֹרוֹת לָהֶם וּלְגַלּוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה בַּפַּרְדֵּס שֶׁזֶּה נִקְרָא “עֵץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי” כַּיָּדוּעַ (זוהר בלק רב.), אֵין יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל-יְדֵי כֹּחַ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת רַב הָאֱמֶת שֶׁדּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת שֶׁכָּלוּל מִלַּמְדָן וְצַדִּיק, וְעַל-כֵּן לוֹ לְבַד מַגִּיעַ הַכְּהֻנָּה. אֲבָל מִי שֶׁמַּפְרִיד עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ הוּא בְּחִינַת עֵץ יָבֵשׁ, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּדְמֶה שֶׁמְּחַדֵּשׁ אֵיזֶה חִדּוּשׁ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב בְּשֵׁם עֲשִׂיַּת פֵּרוֹת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר (בהקדמה ה.) שֶׁחִדּוּשִׁין שֶׁאֵינָם כָּרָאוּי הֵם בְּחִינַת רְקִיעִין דְּשָׁוְא חַס וְשָׁלוֹם [וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה ‘וַיְהִי מִקֵּץ’ סִימָן נד] שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא הֵפֶךְ עֲשִׂיַּת פֵּרוֹת. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ בַּתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת בֶּאֱמֶת, כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת “כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דָּעַת” וְכוּ’, שֶׁרַק הוּא זָכָה שֶׁמַּטֶּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת לַמְדָן בְּחִינַת מַטַּ”ט יִפְרַח וְיוֹצִיא פֶּרַח וְיָצֵץ צִיץ וְכוּ’, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְדֵּס שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ כָּל מִינֵי פֵּרוֹת, הוּא רַק עַל-יְדֵי כִּסּוּפִים טוֹבִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִים לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכַנַּ”ל:

ט וְעַל-כֵּן נִבְלַע קֹרַח וַעֲדָתוֹ בְּחַיָּיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טז, לג): “וַיֵּרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה”, כִּי עִקַּר הַמִּיתָה נִמְשָׁךְ מִפְּגָם הַנַּ”ל עַל-יְדֵי שֶׁאֵין מְצַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת ‘לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת’. וְעִקַּר זֶה הַפְּגָם נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְקֹרָב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, וּמַפְרִיד לַמְדָן מִצַּדִּיק, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּפְרִיד לִמּוּד הַתּוֹרָה מִכִּסּוּפִין טוֹבִים שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת וּנְקֻדּוֹת טוֹבִים וְכוּ’ כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה ‘לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת’, מֵאַחַר שֶׁמַּפְרִיד אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מֵהַנְּקֻדּוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף מַמָּשׁ שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַמִּיתָה וְכַנַּ”ל. כִּי עִקַּר הַמִּיתָה נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.

וְעִקַּר פְּגַם עֵץ הַדַּעַת הָיָה בְּחִינָה הַנַּ”ל, כִּי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע זֶה בְּחִינַת מַטַּ”ט שֶׁכָּלוּל מִשִּׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכוּ’ כַּיָּדוּעַ בַּתִּקּוּנִים, וְה’ יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלָיו שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל כְּלָל מֵעֵץ הַדַּעַת, כִּי רָצָה שֶׁיִּתְדַּבֵּק רַק בְּעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, וְאָז לֹא הָיוּ צְרִיכִים שׁוּם בֵּרוּר כְּלָל. וְהוּא חָטָא בָּזֶה וְאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת עַל-יְדֵי עֲצַת הַנָּחָשׁ שֶׁהָיָה עָרוּם מִכֹּל שֶׁהֵסִיתוֹ לְהִתְחַכֵּם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, ה): “וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם” וְכוּ’ דְּהַיְנוּ שֶׁהֵסִיתוֹ שֶׁיֵּלֵךְ רַק אַחַר חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת לֵידַע טוֹב וָרָע וְלִבְלִי לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּלָל, עַד שֶׁגָּבַר עָלָיו וְהֵסִיתוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוַת ה’ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. וְגַם פָּגַם בַּבְּרִית קֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סנהדרין לח:). וְעַל-יְדֵי כָּל זֶה הָיָה בִּבְחִינַת (משלי טז, כח) “נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף” שֶׁהִפְרִיד בֵּין לַמְדָן וְצַדִּיק, כְּמוֹ אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת עַל-יְדֵי-זֶה. כִּי גָּרַם עַל-יְדֵי אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וְעַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁיִּהְיֶה בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין בְּחִינַת לַמְדָן שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה בְּחִינַת מַטַּ”ט-מַלְאָךְ, לְבֵין בְּחִינַת צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית בְּחִינַת ה’ צְבָאוֹת כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גּוּף וָנֶפֶשׁ.

וְעַל-כֵּן נִגְזַר עַל-יְדֵי-זֶה מִיתָה שֶׁהוּא פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף, כִּי בָּזֶה פָּגַם שֶׁהִפְרִיד הַנְּקֻדּוֹת מֵהָאוֹתִיּוֹת שֶׁזֶּהוּ מַמָּשׁ בְּחִינַת פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף כַּנַּ”ל. אֲבָל אָדָם הָרִאשׁוֹן עָשָׂה תְּשׁוּבָה וְהִתְחִיל לְתַקֵּן קְצָת. וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר עוֹסְקִים בְּתִקּוּן זֶה. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל יִצְרָם עַד שֶׁזָּכוּ לְתִקּוּן הַבְּרִית בֶּאֱמֶת, וְעַל-יְדֵי-זֶה זָכוּ לְכִסּוּפִין טוֹבִים וְלַעֲשׂוֹת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְצַיְּרִין הַכֹּל לְטוֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים בְּחִינַת ‘זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים’ כַּנַּ”ל.

וְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת כִּי עִמָּם מְקוֹר הַחַיִּים וְכַנַּ”ל. וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹסְקִים לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְהַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְלָל לַמְדָן וְצַדִּיק, נְקֻדּוֹת וְאוֹתִיּוֹת, תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגּוּף בְּהַנֶּפֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַיִּים וְכַנַּ”ל. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵחֲמַת שֶׁתִּקּוּן זֶה אִי אֶפְשָׁר לְגָמְרוֹ בְּפַעַם אֶחָד וְלֹא בְּדוֹר אֶחָד, עַל-כֵּן גְּזֵרַת הַמִּיתָה בִּמְקוֹמָהּ וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁבַּסּוֹף יָמוּת הָאָדָם, כִּי עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַקִּלְקוּל שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הַזֻּהֲמָא כִּי אִם עַל-יְדֵי פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף. אֲבָל בֶּאֱמֶת עַתָּה הַמִּיתָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א, לא): “וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד” – ‘זֶה הַמָּוֶת’ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ב”ר ט, ה), כִּי עַתָּה אַחַר הַחֵטְא אִי אֶפְשָׁר אֲפִילּוּ לְצַדִּיקִים גְּדוֹלִים לָשׁוּב לִמְקוֹר הַחַיִּים בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף, שֶׁאָז יָשׁוּב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה “וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ” (קהלת יב, ז), וְאָז תִּתְבַּלֶּה זֻהֲמַת הַגּוּף בֶּעָפָר עַד שֶׁבְּעֵת הַתְּחִיָּה יַחְזְרוּ וְיִתְחַבְּרוּ הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף הַמְזֻכָּךְ וְיַעַמְדוּ בַּתְּחִיָּה וְיִחְיוּ חַיִּים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם חַיִּים נִצְחִיִּים כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁזָּכָה לְסַגֵּל בְּזֶה הָעוֹלָם, וּכְפִי הִתְקָרְבוּתוֹ וְהִתְחַבְּרוּתוֹ לְצַדִּיקִים וִירֵאִים אֲמִתִּיִּים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עָסַק לְחַבֵּר הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְבַסּוֹף לְחִבּוּר זֶה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהוּא חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ”ל.

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְאֵלּוּ הַחַיִּים נִצְחִיִּים כִּי אִם עַל-יְדֵי הַמִּיתָה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּלֶּה הַזֻּהֲמָא שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁגָּרַם עַל-יְדֵי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עָשָׂה בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת גּוּף וָנֶפֶשׁ כַּנַּ”ל. עַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם, דְּהַיְנוּ מִיתָה, קֹדֶם שֶׁיִּזְכּוּ לְחִבּוּר אֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן קֹרַח שֶׁפָּגַם בָּזֶה מְאֹד כִּי חָלַק עַל משֶׁה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת – כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה, וְרָצָה לְהַפְרִיד בֵּין לַמְדָן וְצַדִּיק וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כְּאִלּוּ אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים בְּלֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כְּאִלּוּ יֵשׁ לְהָאוֹתִיּוֹת בְּחִינַת גּוּף חִיּוּת בְּלֹא הַנְּקֻדּוֹת בְּלֹא הַנֶּפֶשׁ הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵין חִיּוּת לְהַגּוּף כִּי אִם עַל-יְדֵי הַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ מְקַבֶּלֶת הַחִיּוּת מִלְּמַעְלָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָשׁוֹת טוֹבוֹת שֶׁנַּעֲשִׂים עַל-יְדֵי כִּסּוּפִים טוֹבִים שֶׁמְּצַיְּרִים אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, שֶׁמִּשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת מִמְּקוֹר הַחַיִּים לְהַגּוּף וּלְכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם. אֲבָל מִי שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם עַל-יְדֵי פְּגָם הַנַּ”ל, חַיָּיו אֵינָם חַיִּים כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים מִמְּקוֹר הַחַיִּים, וְעַל-כֵּן “רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים” (ברכות יח:), וְעַל-כֵּן קֹרַח שֶׁפָּגַם בָּזֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ חַיִּים בְּלֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְהֵעִיז פָּנָיו כָּל כָּךְ כְּנֶגֶד משֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת מִמְּקוֹר הַחַיִּים לְכָל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁיְּחַיּוּ אֶת הַגּוּפוֹת וְכַנַּ”ל, עַל-כֵּן קִבֵּל אֶת שֶׁלּוֹ וְיָרַד הוּא וַעֲדָתוֹ חַיִּים שְׁאֹלָה, ‘חַיִּים’ דַּיְקָא, וְלֹא זָכָה לְמִיתָה וּקְבוּרָה. כִּי נָתְנוּ לוֹ מַה שֶּׁרָצָה, כִּי רָצָה לְקַבֵּל חִיּוּת מֵעַצְמוֹ בְּלִי הִתְקַשְּׁרוּת לְמשֶׁה, אַדְּרַבָּא חָלַק עָלָיו כָּל כָּךְ, עַל-כֵּן נֶחֱלַק חִיּוּתוֹ מִמְּקוֹר הַחַיִּים וְנִשְׁאַר עִם כָּל חִיּוּתוֹ לְמַטָּה, וְתֵכֶף פָּתְחָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אוֹתָם חַיִּים שְׁאֹלָה, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ לִחְיוֹת בְּחַיִּים כָּאֵלֶּה, כִּי הָאָרֶץ שֶׁהִיא הֶעָפָר הִיא בִּבְחִינַת הָאוֹתִיּוֹת לְגַבֵּי נְקֻדּוֹת בִּבְחִינַת גּוּף לְגַבֵּי נֶפֶשׁ.

כִּי יָדוּעַ שֶׁאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר הֵם כְּנֶגֶד טְעָמִים נְקֻדּוֹת תָּגִין אוֹתִיּוֹת (תיקו”ז הקדמה דף ח.), נִמְצָא שֶׁעָפָר כְּנֶגֶד בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאֵין לָהֶם חִיּוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין הַחִיּוּת דֶּרֶךְ הַטְּעָמִים מִמְּקוֹר הַחַיִּים וּמַשְׁפִּיעִים חִיּוּת לְהָאוֹתִיּוֹת דֶּרֶךְ הַתָּגִין, כִּי כָּל אֵלּוּ הַבְּחִינוֹת מְקֻשָּׁרִים זֶה בָּזֶה וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין עַד לְמַעְלָה לְמַעְלָה כַּיָּדוּעַ, וְכֵן כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם שֶׁכֻּלָּם בְּרָאָם ה’ יִתְבָּרַךְ מִן הֶעָפָר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ג, כ): “הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר” וְכוּ’, כֻּלָּם מְקַבְּלִים זֶה מִזֶּה עַד לְמַעְלָה מַעְלָה. וּמֵאַחַר שֶׁקֹּרַח וַעֲדָתוֹ עָשׂוּ פֵּרוּד כָּזֶה, וְרָצוּ לִחְיוֹת מֵעַצְמָם בְּלִי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, עַל-כֵּן נִשְׁאֲרוּ לְמַטָּה עִם חַיִּים שֶׁלָּהֶם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עָפָר כַּנַּ”ל, עַל-כֵּן יָרְדוּ בְּחַיֵּיהֶם דַּיְקָא שְׁאוֹלָה, מֵאַחַר שֶׁהִפְרִידוּ חִיּוּת שֶׁלָּהֶם מִמְּקוֹר הַחַיִּים עַל-יְדֵי שֶׁחָלְקוּ עַל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא משֶׁה וְכַנַּ”ל:

י וְזֶה בְּחִינַת (במדבר כה, יא-יג): “פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְכוּ’ לָכֵן אֱמֹר וְכוּ’ וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם” וְכוּ’. כִּי עַל-יְדֵי שֶׁקִּנֵּא פִּינְחָס קִנְאַת הַבְּרִית עַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לַכְּהֻנָּה. כִּי כְּהֻנָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד בְּחִינַת אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין טוֹבִים לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד, זֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת ‘כֹּהֵן’ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַלְאָכִי ב, ז): “כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דָּעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ”, שֶׁמִּפָּסוּק זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מועד קטן יז.) ‘אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת’ וְכוּ’ שֶׁבָּזֶה כָּלוּל כָּל דִּבְרֵי הַדְּרוּשׁ הַנַּ”ל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁמַּלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת וְחִבּוּר לַמְדָן וְצַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת וּנְקֻדּוֹת וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְעַל-כֵּן זָכָה פִּינְחָס שֶׁהוּא אֵלִיָּהוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים בְּחַיָּיו כִּי עָלָה לַשָּׁמַיִם וְחַי לְעוֹלָם, כִּי הוּא הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵעֲדַת קֹרַח שֶׁחָלְקוּ עַל משֶׁה, עַל-כֵּן נִשְׁאֲרוּ עִם חַיֵּיהֶם לְמַטָּה לְמַטָּה בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, כִּי הִפְרִידוּ חִיּוּתָם מִמְּקוֹר הַחַיִּים עַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק כַּנַּ”ל. אֲבָל פִּינְחָס שֶׁעָשָׂה רְצוֹן משֶׁה בִּשְׁלֵמוּת וְקִנֵּא קִנְאַת הַבְּרִית עַד שֶׁזָּכָה לַכְּהֻנָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד הַנַּ”ל בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ כִּסּוּפִין טוֹבִים שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת טוֹבִים, שֶׁהֵם עִקַּר הַחִיּוּת הָאֲמִתִּי כַּנַּ”ל, עַד שֶׁזָּכָה לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לִמְקוֹר הַחַיִּים בִּשְׁלֵמוּת כָּזֶה עַד שֶׁנִּשְׁאָר חַי וְקַיָּם לָנֶצַח, מֵחֲמַת שֶׁקִּשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לִמְקוֹר הַחַיִּים בְּהִתְקַשְּׁרוּת גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַל-יְדֵי שֶׁקִּנֵּא קִנְאַת ה’ צְבָאוֹת, וְעָשָׂה רְצוֹן משֶׁה וּמָסַר נַפְשׁוֹ לְמִיתָה בִּשְׁבִיל זֶה, עַל-יְדֵי-זֶה פָּסְקָה מִמֶּנּוּ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי פְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וּפָסְקָה מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ הָיָה סוֹבֵל צַעַר הַמִּיתָה מַמָּשׁ וְחָזַר וְנֶחֱיָה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, כְּמוֹ כֵן זָכָה הוּא אָז עַל-יְדֵי גֹּדֶל מְסִירַת נַפְשׁוֹ לְמִיתָה בִּשְׁבִיל ה’ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-כֵּן עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים עַל יָדוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (משנה סוטה ט, טו): ‘וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב’, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁהוּא חַיִּים נִצְחִיִּים, זוֹכִין עַל-יְדֵי שֶׁכּוֹלְלִין הָאוֹתִיּוֹת בְּהַנְּקֻדּוֹת שֶׁהוּא עַל-יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת משֶׁה שֶׁזָּכוּ לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁכָּל זֶה זָכָה פִּינְחָס שֶׁהוּא אֵלִיָּהוּ בְּחַיָּיו, עַל-כֵּן זָכָה לְחַיִּים בֶּאֱמֶת, וְהוּא חַי לְעוֹלָם וְכָל תְּחִיַּת הַמֵּתִים יִהְיֶה עַל יָדוֹ וְכַנַּ”ל:

יא וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת פִּינְחָס הָיָה אָז עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קו, ל): “וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל” וְכוּ’, כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת פִּינְחָס הָיָה כְּנֶגֶד בִּלְעָם הָרָשָׁע שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה הָרָעָה הַזֹּאת הָיְתָה עַל-פִּי עֲצָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לא, טז): “הֵן הֵנָּה הָיוּ בִּדְבַר בִּלְעָם”. כִּי בָּלָק נִתְיַעֵץ לִשְׁלֹחַ אַחַר בִּלְעָם מֵחֲמַת שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (תנחומא בלק ג): שֶׁאָמַר שֶׁמּשֶׁה אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו אַף אֲנִי אָבִיא עֲלֵיהֶם אָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו, כִּי כָּל זֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ”ל מִגֹּדֶל כֹּחַ שֶׁל כִּסּוּפִין טוֹבִים וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וּלְהֵפֶךְ גֹּדֶל הָרָעוֹת שֶׁגּוֹרְמִין כִּסּוּפִין רָעִים חַס וְשָׁלוֹם וְכַנַּ”ל. כִּי משֶׁה רַבֵּינוּ לֹא הָיָה כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו, כִּי הוּא זָכָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם לְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת פז.), עַל-כֵּן זָכָה לְכִסּוּפִין טוֹבִים וְלַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת לְכָל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁזָּכָה לְזַוֵּג וּלְחַבֵּר וּלְצַיֵּר כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב. וְעַל-כֵּן זָכָה הוּא לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁלֹּא זָכוּ לָזֶה כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ לְפָנָיו, כִּי רַק הוּא זָכָה עַל-יְדֵי קְדֻשָּׁתוֹ הָעֲצוּמָה לְצַיֵּר כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, עַד שֶׁנִּצְטָרְפָה בַּצֵּרוּפִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה יָכֹל לְהַמְשִׁיכָהּ וְלִתְּנָהּ לָנוּ לְזַכּוֹתֵנוּ לָנֶצַח.

כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַתּוֹרָה הָיְתָה בַּמְצִיאוּת כְּבָר, כִּי הַתּוֹרָה קָדְמָה לָעוֹלָם (ב”ר ח, ב). אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ לֹא רָצָה לִתְּנָהּ לִבְנֵי אָדָם עַד שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיְּצָרְפָהּ וִיצַיְּרָהּ עַל-יְדֵי קְדֻשָּׁתוֹ בְּצֵרוּפִים טוֹבִים כָּרָאוּי לִתְּנָהּ לַתַּחְתּוֹנִים, וְעַל-כֵּן הָיָה הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט עַד שֶׁבָּא משֶׁה וְקִבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, כִּי הוּא זָכָה בָּהּ עַל-יְדֵי שֶׁהוּא הָיָה מְצָרֵף וּמְיַחֵד אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב עַל-יְדֵי קְדֻשָּׁתוֹ כַּנַּ”ל. וְהַהַתְחָלָה הָיְתָה מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה אִישׁ הַחֶסֶד, כַּמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁאַבְרָהָם זָכָה לִבְחִינַת שְׁמִירַת בְּרִית עִלָּאָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לְחֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת כִּסּוּפִים טוֹבִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עָשָׂה נְפָשׁוֹת. וְעַל-כֵּן הוּא הִתְחִיל לְצָרֵף וּלְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וְעַל-כֵּן זָכָה לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כו, ה): “עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתָי וְחֻקּוֹתַי וְתוֹרוֹתָי”. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (יומא כח:): ‘קִיֵּם אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֲפִילּוּ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין’. אֲבָל אַף-עַל-פִּי שֶׁזָּכָה בִּקְדֻשָּׁתוֹ לְצַיְּרָהּ לְטוֹב, לֹא זָכָה לְצַיְּרָהּ בִּשְׁלֵמוּת כָּזֶה עַד שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְהִנָּתֵן לַתַּחְתּוֹנִים. וְכֵן יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְהַשְּׁבָטִים וְכוּ’, כֻּלָּם עָסְקוּ בָּזֶה וְתִקְּנוּ הַרְבֵּה (ויקרא רבה ב, י), אֲבָל לֹא הִשְׁלִימוּ זֶה הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁבָּא משֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ בִּקְדֻשָּׁה עֲצוּמָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁזָּכָה לְכִסּוּפִין טוֹבִים וּרְצוֹנוֹת קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ, כִּי משֶׁה עָלָה עַד רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לְהִסְתַּלֵּק שָׁם כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (יתרו פח:).

וְעַל-כֵּן זָכָה הוּא לְצָרְפָהּ וּלְצַיְּרָהּ לְטוֹב בִּשְׁלֵמוּת כָּזֶה, עַד שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְהִנָּתֵן לָנוּ, שֶׁיִּהְיֶה כָּל הָעוֹלָם מִתְנַהֵג וּמִתְקַיֵּם לְדוֹרוֹת עַל יָדָהּ. וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה כֹּחוֹ בְּפִיו לְהַנְהִיג כָּל הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעוּ וְלֹא נִרְאוּ וְכוּ’, וְכָל כֹּחוֹ הָיָה בְּפִיו, כִּי מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לְצַיֵּר כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים נוֹרָאִים עַל-יְדֵי דִּבּוּר פִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיָה יָכֹל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וּלְדַבֵּר בָּהֶם דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים בְּפִיו, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה עוֹשֶׂה מוֹפְתִים נוֹרָאִים שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג כִּרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה מִיָּם יַבָּשָׁה וְכוּ’, כִּי כָּל הָעוֹלָם מִתְנַהֵג עַל-יְדֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכִין לְצָרְפָם וְכוּ’ וְכַנַּ”ל, וְכַמְבֹאָר שָׁם בִּמְקוֹמוֹ בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ’ וְכוּ’, אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה.

וְעַל-כֵּן נִתְיַעֵץ בָּלָק לְהָבִיא עֲלֵיהֶם בִּלְעָם שֶׁגַּם כֵּן כֹּחוֹ בְּפִיו, כִּי בִּלְעָם הָיָה בַּקְּלִפָּה כְּנֶגֶד משֶׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (במדבר רבה כ, ד), וְהוּא עַל-יְדֵי גֹּדֶל טֻמְאָתוֹ וְכִסּוּפָיו הָרָעִים מְאֹד הָיָה יָכֹל לְצָרֵף הָאוֹתִיּוֹת לְהֵפֶךְ וְכַנַּ”ל, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹהִים, וְעַל-כֵּן הָיוּ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת אָז בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ו, ה): “עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ עָלֶיךָ בָּלָק” וְכוּ’. אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו חָמַל עַל יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן כֹּחַ לְהַכִּסּוּפִין טוֹבִים שֶׁל משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ כְּנֶגֶד כִּסּוּפִין וַהֲבָלִים הָרָעִים שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, עַד שֶׁעִקֵּם אֶת פִּיו עַד שֶׁהֻכְרַח לְצָרֵף הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹבָה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל.

וְזֶה הַדָּבָר נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו וּרְמָזָיו הַקְּדוֹשִׁים זַ”ל (חיי מוהר”ן סימן רמד), כִּי בְּעִנְיַן הַהֲבָלִים הַיּוֹצְאִים עַל-יְדֵי הַכִּסּוּפִין טוֹבִים אוֹ רָעִים חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ דְּבָרִים נִסְתָּרִים הַרְבֵּה וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר קְצָת מִזֶּה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל עַל פָּסוּק (קהלת ח, יד): “יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ”, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גִּלְגּוּלֵי הַנְּפָשׁוֹת עַיֵּן שָׁם, וְכַמּוּבָא לְעֵיל מִזֶּה. וְה’ יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עַל עַמּוֹ בְּכָל דּוֹר וְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, שֶׁמַּגְבִּיר בְּכָל עֵת הַהֲבָלִים וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד כַּנַּ”ל, עַל הַכִּסּוּפִין וְהַהֲבָלִים רָעִים שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ אֶת הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם.

וְעַל-כֵּן צִוָּה ה’ יִתְבָּרַךְ לִזְכֹּר מַעֲשֵׂה בִּלְעָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ עָלֶיךָ וְכוּ’ וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם” וְכוּ’, כְּדֵי לֵידַע שֶׁגַּם עַתָּה ה’ יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָז, לְהָפֵר בְּכָל פַּעַם עֲצַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא. כִּי בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא שׁוֹלֵחַ לָנוּ בְּכָל דּוֹר צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כָּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בִּקְדֻשָּׁתָם לְהַגְבִּיר הַהֲבָלִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁנַּעֲשִׂין מִכִּסּוּפִין טוֹבִים עַל הַהֲבָלִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכִּסּוּפִין לְהֵפֶךְ. וְעִקַּר הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת זָכָה פִּינְחָס בְּכֹחוֹ שֶׁל משֶׁה לִלְחֹם מִלְחָמָה זֹאת כְּנֶגֶד עֲצַת בִּלְעָם הָרָשָׁע, עַד שֶׁזָּכָה בִּקְדֻשָּׁתוֹ לְהַגְבִּיר הַהֲבָלִים דִּקְדֻשָּׁה וּלְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת פִּינְחָס אָז הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁצֵּרֵף הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (פנחס רלז.) עַל פָּסוּק (במדבר כה, ז): “וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ”, שֶׁרָאָה הַמֵּם וְכוּ’ שֶׁהָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת, וְהָיְתָה רוֹצָה לְהִצְטָרֵף אֶל ו’ת’ חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁכִּמְעַט הָיָה כְּלָיָה חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא בְּכֹחוֹ לָקַח הַמֵּם וְצֵרֵף אוֹתָהּ לְאוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ שֶׁעוֹלֶה ר’ח’, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשָׂה ‘רֹמַח’, וּבָזֶה הִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָּם. וְגַם עָסַק בִּתְפִלָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ‘וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל’, כִּי הָיְתָה מִלְחָמָה עֲצוּמָה מְאֹד עַד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְכַמָּה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (סנהדרין פב:). וְכָל מִלְחַמְתּוֹ הָיְתָה עַל-יְדֵי צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת לְטוֹב וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן זָכָה לִכְהֻנַּת עוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה וְחֶסֶד הַנַּ”ל, בְּחִינַת “כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דָּעַת” וְכוּ’ וְכַנַּ”ל:

יב וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כו) וְהוֹסִיף לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל ה’ וְיוּד מִשְּׁמוֹ, לוֹמַר שְׁמִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכד, ד): “שִׁבְטֵי יָּהּ” וְכוּ’, כִּי הַצַּדִּיק בְּגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית הוּא מַמְשִׁיךְ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עַד שֶׁכָּל הַמְקֻשָּׁרִים אֵלָיו הֵם בִּכְלַל קְדֻשַּׁת הַבְּרִית בִּבְחִינַת (ישעיה ס, כא): “וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים” וְכוּ’, כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית עַל-יְדֵי שֶׁנִּמּוֹל כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ”ל (סימן כג), וְגַם עַל-פִּי רֹב נִמְצָאִים עוֹד כַּמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל שְׁמִירַת הַבְּרִית אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל[1] עַל פָּסוּק (שיר השירים ז, ג): “סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים”, אֲבָל אֵין כֹּחַ בִּמְעַט קְדֻשָּׁתוֹ לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר, כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁקָּדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לִבְלִי לַחֲלֹק עָלָיו מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּלְהִקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתוֹ הוּא זוֹכֶה גַּם כֵּן לְכִסּוּפִין טוֹבִים וְלַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת שֶׁהֵם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּלְהַגְבִּירָם עַל הַנְּפָשׁוֹת רָעוֹת וּלְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְגַּבֵּר לְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין טוֹבִים בְּפִיו שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עוֹשֶׂה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וּמְצָרְפָם לְטוֹב וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת ‘שְׁמִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם’ וְכוּ’, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב, יט): “נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ”, וְעַל-כֵּן צֵרֵף ה’ יִתְבָּרַךְ אוֹתִיּוֹת י”ה מִשְּׁמוֹ בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, לְהוֹרוֹת שֶׁהַשֵּׁם שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּלוּל בִּשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְעַל-כֵּן זֶהוּ בְּוַדַּאי עֵדוּת גְּדוֹלָה שֶׁהֵם בִּכְלַל שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לִנְפָשׁוֹת טוֹבוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם דִּקְדֻשָּׁה שֶׁשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בּוֹ. וְזֶהוּ (תהלים קכב, ד): “שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה'”, ‘לְהוֹדוֹת’ דַּיְקָא – הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה וְהוֹדָאָה, כִּי עִקַּר הָעֵדוּת הוּא תְּפִלָּה וְהוֹדָאָה, מַה שֶּׁזּוֹכִין יִשְׂרָאֵל הַנִּקְרָאִים עַל שֵׁם משֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, זוֹכִין לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְהוֹדָאָה שֶׁנַּעֲשִׂים מִצֵּרוּפִים טוֹבִים עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים וְכַנַּ”ל.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצִּוָּה לִמְנוֹתָם אָז, כִּי שִׁשִּׁים רִבּוֹא נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְעַל-כֵּן אַחַר מַעֲשֶׂה פִּינְחָס שֶׁקִּדֵּשׁ הַשֵּׁם בַּשִּׁטִּים, צִוָּה לִמְנוֹתָם לְהוֹרוֹת שֶׁהִתְגַּבֵּר צִדְקַת הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר בְּכֹחַ משֶׁה רַבֵּינוּ, עַד שֶׁנִּצְטָרְפוּ כָּל שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וְהֵם כֻּלָּם בִּשְׁלֵמוּתָם וּבִמְלֹאוֹתָם, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בִּשְׁלֵמוּת וְלֹא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ, כִּי שְׁמוֹ מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁכֻּלָּם מֻשְׁרָשִׁים וּכְלוּלִים בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁנִּצְטָרְפוּ כֻּלָּם לְטוֹב עַל-יְדֵי פִּינְחָס בְּכֹחַ משֶׁה וְכַנַּ”ל:

יג וְזֶהוּ (במדבר כו, נג): “לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת”, כִּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לז, ג): “שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה”, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ”ר זַ”ל כַּמָּה פְּעָמִים (בסימן ז. ט), כִּי עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבְּרִית שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִצְטָרְפִין הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב זוֹכִין לֶאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וְעַל-כֵּן ‘לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ’, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לִקְדֻשַּׁת הַבְּרִית כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה וְכַנַּ”ל:

יד וְעַל-כֵּן נִסְמָךְ לָזֶה הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה וְשֶׁבִּקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּפְקֹד אִישׁ עַל הָעֵדָה וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה’ כַּצֹּאן וְכוּ’, וֶהֱשִׁיבוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ לְהַסְמִיךְ אֶת יְהוֹשֻׁעַ. כִּי משֶׁה רָאָה שֶׁלִּכְבּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינָה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה, אֵין מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ הַזֶּה כְּמוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ כִּי הוּא הָיָה בִּבְחִינַת בְּרִית עִלָּאָה, כִּי הָיָה קָדוֹשׁ מְאֹד בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית כַּנַּ”ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן סָבַר שֶׁהֻתַּר הַנֶּדֶר וְהוּא יַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה בְּכָל פַּעַם מִי וָמִי עוֹמְדִים עַל יִשְׂרָאֵל לְכַלּוֹתָם חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁרָאָה בְּמַעֲשֵׂה בָּלָק וּבִלְעָם. וְעַל-כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁהוּא יַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ כִּי רַק הוּא יוֹדֵעַ לִלְחֹם עִם כָּל הָעוֹמְדִים כְּנֶגְדָּם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת. אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ הֱשִׁיבוֹ שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה וְאִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ שֶׁהוּא יִסְתַּלֵּק כָּאן. וְאָז בִּקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ אִם כֵּן מַה יַּעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כז, יז): “וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה’ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה”. וֶהֱשִׁיבוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּסְמֹךְ אֶת יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ, כִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּחִינַת נַעַר, בְּחִינַת מַטַּ”ט, בְּחִינַת בְּרִית תַּתָּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לג, יא): “וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר” וְכוּ’ (זוהר בשלח סה:), אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁזָּכָה לְשַׁמֵּשׁ כָּל כָּךְ אֶת משֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות שָׁם): “לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל”, עַל-כֵּן זָכָה לְהִכָּלֵל בְּרִית תַּתָּאָה בִּבְרִית עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל יַחַד לַמְדָן בְּצַדִּיק שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, וְעַל-כֵּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו, כִּי זָכָה עַל-יְדֵי גֹּדֶל שִׁמּוּשׁוֹ לְהִכָּלֵל בְּמשֶׁה לִכְלֹל צַדִּיק בְּלַמְדָן, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִצְטָרְפִין הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם לְטוֹב שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים לְהַנְהִיג יִשְׂרָאֵל וְלִכְבּשׁ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל-יְדֵי כְּלָלִיּוּת בְּרִית תַּתָּאָה בִּבְרִית עִלָּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת וּכְלָלִיּוּת לַמְדָן בְּצַדִּיק כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁאָמַר משֶׁה (במדבר שָׁם, טז): “יִפְקֹד ה’ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת” וְכוּ’, וְה’ יִתְבָּרַךְ הֱשִׁיבוֹ (שם, יח): “קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ”, ‘הָרוּחֹת’ דַּיְקָא, ‘אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ’ דַּיְקָא, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּהָרוּחַ וְהַהֶבֶל שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ חַיִּים שֶׁנִּמְשָׁךְ כְּפִי הַכִּסּוּפִין כַּנַּ”ל, שֶׁמּשֶׁה בִּקֵּשׁ זֹאת מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּפְקֹד ה’ אֱלֹקֵי הָרוּחֹת אִישׁ וְכוּ’ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְהַגְבִּיר הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם הַהֲבָלִים דִּקְדֻשָּׁה עַל הָרוּחַ וְהַהֲבָלִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא. וֶהֱשִׁיבוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ “אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ” – ‘שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד’ (רש”י), הַיְנוּ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַגְבִּיר הָרוּחַ חַיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד שֶׁיִּתְגַּבֵּר הָרוּחַ וְהַהֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה הַנַּעֲשֶׂה מִכִּסּוּפִין טוֹבִים עַל הָרוּחַ וְהַהֶבֶל דְּסִטְרָא אָחֳרָא הַנַּעֲשֶׂה מִכִּסּוּפִין רָעִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַנְהָגַת הָעוֹלָם לְטוֹבָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה כּוֹבְשִׁין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים וְכַנַּ”ל:

טו וְעַל-יְדֵי אֱמוּנָה נִשְׁלָם הַצְּדָקָה שֶׁהִיא מַנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה כָּל פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל כָּל יוֹם וְשֶׁל שַׁבָּת וְרֹאשׁ-חֹדֶשׁ וְיָמִים טוֹבִים, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הֵם נִדְבַת לֵב, בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְנַהֲגִים כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ. וְעַל-כֵּן מִצְוָה לְהַקְרִיב תְּמִידִין בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב דְּהַיְנוּ בְּעֵת זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ וּשְׁקִיעָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כח, ג): “שְׁנַיִם לַיּוֹם”. וּמִצְוָה לְשָׁחֳטָם כְּנֶגֶד הַיּוֹם כְּנֶגֶד זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ וּשְׁקִיעָתָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (יומא סב:) לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל הַנְהָגַת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁגָּדוֹל מִכָּל הַגַּלְגַּלִּים שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר סֵדֶר הַזְּמַנִּים, כָּל הַנְהָגָתוֹ הַכֹּל עַל-יְדֵי קָרְבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה. וְכֵן צִוָּה לְהוֹסִיף מוּסָפִין בְּשַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב וְרֹאשׁ-חֹדֶשׁ, כִּי כָּל שִׁנּוּי הַזְּמַנִּים כֻּלָּם עַל-יְדֵי הַגַּלְגַּלִּים, עַל-יְדֵי שִׁבְעַת כּוֹכְבֵי לֶכֶת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וְעַל-יְדֵי שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים שֶׁבָּהֶם כָּל הַמּוֹעֲדִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א, יד): “יְהִי מְאֹרֹת וְכוּ’ וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים לְיָמִים וְשָׁנִים”. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַקְרִיב מוּסָפִין בְּשַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּדֵי לְהַנְהִיג לְטוֹב כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ בְּכָל שִׁנּוּי הַזְּמַנִּים, כִּי כֻּלָּם מִתְנַהֲגִים עַל-יְדֵי צְדָקָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת וְכַנַּ”ל. נִמְצָא שֶׁכָּל פָּרָשִׁיּוֹת הַסֵּדֶר מְקֻשָּׁרִים וּסְמוּכִים זֶה לָזֶה יָפֶה יָפֶה, סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִים בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר:

[1] סנהדרין לז. שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה פז, ג.