הלכות ברכת הריח א

א עַל הָרֵיחַ מְבָרֵךְ לְפָנָיו וְאֵין מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו כְּלוּם (או”ח רטז, א).

כִּי עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִין צְרִיכִין לְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְהַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁהוּא עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ בַּמַּאֲמָר ‘בּוּדְיָא’ בְּסִימָן כה שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה יֵשׁ קְלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, דְּהַיְנוּ כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, עַיֵּן שָׁם. וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר אוֹתוֹ. וְהוּא עַל-יְדֵי שֶׁמַּזְכִּירִין גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָעִין כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת ‘הוֹדוּ לַה’ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ’ (פרי עץ חיים שער הזמירות פא), עַיֵּן שָׁם.

וְהִנֵּה יָדוּעַ שֶׁכַּוָּנוֹת הָאֲכִילָה כְּדֵי לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ לִבְחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, בְּחִינַת צוֹמֵחַ חַי, לְהַעֲלוֹתָן לִבְחִינַת מְדַבֵּר (ליקוטי תורה פרשת עקב). וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְבָרֵךְ קֹדֶם הָאֲכִילָה, כִּי הַבְּרָכָה הִיא בְּחִינַת שֶׁבַח ה’ וּגְדֻלָּתוֹ, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָע כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת כַּנַּ”ל, וַאֲזַי יָכוֹל הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ שָׁם לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגַת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי לְמַדְרֵגַת מְדַבֵּר כַּנַּ”ל.

וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁאוֹכֵל וַאֲזַי הַמָּזוֹן נִתְחַלֵּק בָּאֵיבָרִים. וּמִתְּחִלָּה נִזּוֹן הַכָּבֵד שֶׁשָּׁם בְּחִינַת נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוֶּה, וּמִשָּׁם יְנִיקַת הַכְּסִילוּת שֶׁהוּא כֹּחַ הַמְדַמֶּה. וְצָרִיךְ לְבָרֵר הַמַּאֲכָל הַנֶּאֱכָל כְּבָר לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הַכָּבֵד אֶל הַמֹּחַ שֶׁזֶּה עֲלִיָּה מִן מַדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה. וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ שֵׁנִית הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁבְּגוּף הָאָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדָּם שֶׁבַּכָּבֵד כַּנַּ”ל, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַמַּאֲכָל אֶל הַמֹּחַ שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר עֲלִיָּתוֹ. וְעַל-כֵּן אַחַר הָאֲכִילָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי לְהַכְנִיעַ שֵׁנִית הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁבְּתוֹךְ הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַמַּאֲכָל לְהִתְבָּרֵר וְלַעֲלוֹת אֶל הַמֹּחַ כַּנַּ”ל. וְכֵן אִיתָא בַּסְּפָרִים שֶׁהַבְּרָכָה הִיא בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַמַּאֲכָלִים וַעֲלִיָּתָן. וְעַל-כֵּן אִם כְּבָר נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן אֵין מְבָרְכִין עוֹד הַבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה (או”ח קפד, ה), כִּי אֵין צֹרֶךְ עוֹד לְבָרֵר, כִּי מַה דַּהֲוָה הֲוָה.

וּמֵחֲמַת זֶה אֵין מְבָרְכִין בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה אַחַר הָרֵיחַ, כִּי מֵהָרֵיחַ אֵין יְנִיקָה לְכֹחַ הַמְדַמֶּה וְהוּא עוֹלֶה תֵּכֶף אֶל הַמֹּחַ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות מג:): ‘אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא הַגּוּף? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הָרֵיחַ’. וְעַל-כֵּן אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ כִּי אִם בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁמֵּרִיחַ, שֶׁאָז הָרֵיחַ מְלֻבָּשׁ בְּהַדָּבָר הַגַּשְׁמִי מִדּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ כַּנַּ”ל. אֲבָל אַחַר שֶׁמֵּרִיחַ אֲזַי תֵּכֶף עָלָה אֶל הַמֹּחַ וְאֵין לְהַכֹּחַ הַמְדַמֶּה יְנִיקָה מִמֶּנּוּ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו כִּי אֵין צָרִיךְ בֵּרוּר עוֹד כַּנַּ”ל:

ב וּמֵעַתָּה מְיֻשָּׁב הֵיטֵב וְנָכוֹן מְאֹד דִּבְרֵי הַפּוֹסְקִים שֶׁכָּתְבוּ הַטַּעַם שֶׁאֵין מְבָרְכִין אַחַר הָרֵיחַ, כִּי הוּא דּוֹמֶה לְנִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן בְּמֵעָיו, עַיֵּן שָׁם (ב”ח או”ח רטז). כִּי מִשֹּׁרֶשׁ טַעַם אֶחָד אֵין מְבָרְכִין אַחַר הַמָּזוֹן שֶׁנִּתְעַכֵּל וְאַחַר הָרֵיחַ כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן יֵשׁ דֵּעָה (שם סְעִיף יד) שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל רֵיחַ אֶתְרוֹג שֶׁל מִצְוָה. כִּי מֵאַחַר שֶׁהֻקְצָה לְמִצְוָתוֹ כְּבָר יָצָא מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה וְעָלָה אֶל קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה, עַל-כֵּן אֵין הָרֵיחַ מְלֻבָּשׁ עוֹד בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, וְעַל-כֵּן אֵין צָרִיךְ בְּרָכָה כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁמְּבָרְכִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל הַבְּשָׂמִים כְּדֵי לְחַזֵּק הַנְּשָׁמָה, כַּמּוּבָא. כִּי בְּשַׁבָּת הַנְּשָׁמָה, דְּהַיְנוּ הַמֹּחַ נִזּוֹן תְּחִלָּה וְהַכָּבֵד נִכְנָע, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּסִימָן נז. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁאָז מַתְחִיל שְׁלִיטַת הַכָּבֵד עַל-כֵּן מְחַזְּקִין אֶת הַמֹּחַ עַל-יְדֵי הָרֵיחַ שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה כִּי אִם אֶל הַמֹּחַ כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁתִּקְּנוּ לוֹמַר בִּכְנִיסַת שַׁבָּת “הוֹדוּ לַה'” (תהלים קז), כִּי בְּשַׁבָּת הוּא שְׁלִיטַת הַשֵּׂכֶל, וּבְחֹל הוּא שְׁלִיטַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹצִין לַעֲלוֹת מִן הַמְדַמֶּה אֶל הַשֵּׂכֶל צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁבַח ה’ כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אוֹתָם כַּנַּ”ל:

ג וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים מִזְמוֹר ‘הוֹדוּ’ שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת (ברכות נד:), כִּי אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הֵם גַּם כֵּן צְרִיכִין לְהוֹדוֹת כְּדֵי לְהַכְנִיעַ כֹּחַ הַמְדַמֶּה עַל-יְדֵי שֶׁבַח ה’ כְּדֵי לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, כִּי אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים יֶשְׁנָם בְּכָל אָדָם כְּשֶׁנִּכְנָס לַעֲבוֹדַת ה’, כִּי מִתְּחִלָּה הוּא תּוֹעֶה בְּמִדְבָּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְשׁוּם מְקוֹם יִשּׁוּב וְשׁוּם עֵצָה. וְעַל-יְדֵי הַצְּעָקָה אֶל ה’, כִּי הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כִּי אִם לִצְעֹק, עַל-יְדֵי-זֶה עוֹלֶה מִגָּלוּת זֶה, וַאֲזַי צָרִיךְ לְהוֹדוֹת לַה’ כְּדֵי לַעֲלוֹת אֶל מַדְרֵגָה שְׁנִיָּה כַּנַּ”ל. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ קְצָת דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת רַבּוֹת וְהוּא אָסוּר וּמֻסְגָּר בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. וְאַחַר-כָּךְ עוֹלֶה גַּם מִזֶּה וְנִשְׁבָּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁיּוֹצֵא גַּם מִזֶּה אֲזַי נֶחֱלָשׁ מְאֹד, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָלַךְ בַּחֹשֶׁךְ זְמַן רַב עַל-יְדֵי-זֶה נֶחֱלָשׁ כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ עַד שֶׁאֵין לָהּ כֹּחַ לְקַבֵּל וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁצְּרִיכִין וְאֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת טַעַם בְּהָעֲבוֹדָה בְּחִינַת (תהלים שָׁם, יח): “כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם”. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁיּוֹצֵא גַּם מִזֶּה וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, אֲזַי גַּם שָׁם יֵשׁ בִּלְבּוּלִים רַבִּים מְאֹד וּמַעֲלִין וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ יַעֲלוּ שָׁמַיִם וְכוּ’. וְאַחַר-כָּךְ זוֹכֶה לְשַׁבֵּר הַכֹּל וְזוֹכֶה לֵילֵךְ לָבֶטַח בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת. וּבְכָל פַּעַם שֶׁעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה צָרִיךְ לְהוֹדוֹת כַּנַּ”ל. וְגַם לְפִי פֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט שֶׁל אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת הוּא גַּם כֵּן מִטַּעַם זֶה, כִּי יָדוּעַ כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא מִצָּרָה וְנִצֹּל. כְּמוֹ כֵן נִצֹּל הַנֶּפֶשׁ בְּרוּחָנִיּוּת מִגָּלוּת הַנֶּפֶשׁ וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מדרש שוחר טוב תּהלים יח): ‘אֵין עוֹשִׂין נֵס לְאָדָם אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו’. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאָדָם נִגְאָל מֵאֵיזֶה צָרָה בְּוַדַּאי יוֹצֵא מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְהוֹדוֹת לַה’ כַּנַּ”ל. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא נֵס לְשׁוֹן הֲרָמָה וּנְשִׂיאוּת כְּמוֹ: “אָרִים נִסִּי” (ישעיה מט, כב), כִּי עַל-יְדֵי הַנֵּס נִתְרוֹמֵם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיּוֹצְאִין מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה אוֹמְרִים מִזְמוֹר ‘הוֹדוּ’ הַנַּ”ל כַּנַּ”ל.

וְזֶה שֶׁמְּרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ שֶׁעַל-יְדֵי בְּחִינַת אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת הִיא בֵּרוּר הַמַּאֲכָלִים, עַיֵּן בַּמַּאֲמָר ‘וַיַּסֵּב אֱלֹהִים’ (סימן סב). כִּי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁמַּה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם מֵעִנְיַן הַעֲלָאַת הַדִּבּוּר בְּחִינַת “יִשְׁלַח דְּבָרוֹ” שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בֵּרוּר הַמַּאֲכָלִים, שֶׁשָּׁם נִכְלָל כָּל הָאַרְבָּעָה שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב (עַיֵּן בְּתוֹרָה קסג מֵעִנְיַן זֶה):