הלכות ברכת המזון ומים אחרונים א

עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל בְּהִלְכוֹת נְטִילַת יָדַיִם וּבְצִיעַת הַפַּת הֲלָכָה א שֶׁהָאֲכִילָה הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַדַּעַת כַּנַּ”ל, וְכֵן כָּתַב רַבֵּינוּ בַּמַּאֲמָר ‘וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם’ סִימָן יז שֶׁעַל-יְדֵי הָאֲכִילָה נִשְׁלָם הַדַּעַת, עַיֵּן שָׁם:

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לִטֹּל מַיִם אַחֲרוֹנִים אַחַר הָאֲכִילָה כְּדֵי לָתֵת חֵלֶק לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר יְנִיקָתָם הוּא מִשָּׁם מִבְּחִינַת מִזְבֵּחַ שֶׁהוּא שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם, עַיֵּן שָׁם. וּבְהֶכְרֵחַ לָתֵת לָהֶם יְנִיקָה וְחִיּוּת בְּצִמְצוּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ בְּיוֹתֵר וְיִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם קִלְקוּל הַדַּעַת לְגַמְרֵי, וְזֶה בְּחִינַת מַיִם אַחֲרוֹנִים כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁמַּיִם אַחֲרוֹנִים הוּא קִיּוּם הַדַּעַת, כִּי אִם לָאו יִתְגַּבְּרוּ חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁסָּמְכוּ חֲכָמֵינוּ זַ”ל הַנְּטִילוֹת זֶה לָזֶה וּקְרָאוּם מַיִם רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, כִּי שְׁנֵיהֶם לְצֹרֶךְ עִנְיָן אֶחָד, כִּי מַיִם רִאשׁוֹנִים כְּדֵי לְטַהֵר הַיָּדַיִם לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת מִשָּׁם כַּנַּ”ל, וְאַחַר הָאֲכִילָה שֶׁכְּבָר נִמְשַׁךְ הַדַּעַת בָּאִים מַיִם אַחֲרוֹנִים כְּדֵי לָתֵת לָהֶם חֶלְקָם כְּדֵי לְקַיֵּם הַדַּעַת כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות נג:): “וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם” – ‘אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים’, “וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים” – ‘אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים’, כִּי שְׁנֵיהֶם בְּחִינַת קְדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁה הוּא הַדַּעַת כַּנַּ”ל. וְעַתָּה מְדֻקְדָּק הֵיטֵב לִמּוּד רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל בַּמִּקְרָא, כִּי ‘וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם’ הוּא לְשׁוֹן הִתְקַדְּשׁוּת מֵחָדָשׁ שֶׁצָּרִיךְ לִרְאוֹת לְהִתְקַדֵּשׁ, וּמִזֶּה לָמְדוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים, כִּי עַל יְדֵיהֶם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ עַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַדַּעַת מִשָּׁם כַּנַּ”ל, אֲבָל ‘וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים’, ‘וִהְיִיתֶם’ הוּא לְשׁוֹן הֹוֶה וְקִיּוּם, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה וְיִתְקַיֵּם קְדֻשָּׁתוֹ וְלֹא יִתְבַּטֵּל חַס וְשָׁלוֹם, וּמִזֶּה לָמְדוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים, כִּי עַל-יְדֵי מַיִם אַחֲרוֹנִים נִתְקַיֵּם הַדַּעַת כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן מַיִם אַחֲרוֹנִים נוֹטְלִים בְּכָל מִינֵי מַשְׁקִים, כִּי מַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁבָּאוּ לְצֹרֶךְ הַמְשָׁכַת הַדַּעַת, וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שָׁם לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה, עַל-כֵּן צְרִיכִין מַיִם דַּוְקָא, כִּי מַיִם הוּא בְּחִינַת דַּעַת כַּנַּ”ל, וְהֵם בְּחִינַת מַיִם קְדוֹשִׁים, אֲבָל אַחֲרוֹנִים שֶׁאֵינָם בָּאִים רַק לְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה וְלָתֵת לָהֶם חֶלְקָם, עַל-כֵּן אֵין צֹרֶךְ לְמַיִם, כִּי אֵין צָרִיךְ עַתָּה לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת רַק לְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָא וְלִתֵּן לָהֶם חֶלְקָם כַּנַּ”ל. וּמֵחֲמַת זֶה צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיל יָדָיו, גַּם אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם כַּמּוּבָא וְכַנַּ”ל:

וְתֵכֶף אַחַר שֶׁנָּטַל יָדָיו וְזָכָה לְקַיֵּם שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ”ל, אָז זוֹכִין לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כִּי עַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת נִתְקַשְּׁרִין לְהַצַּדִּיק כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר “וַיְהִי הֵם מְרִיקִים” וְכוּ’ הַנַּ”ל, וּכְשֶׁנִּתְקַשְּׁרִין לְהַצַּדִּיק מִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַבְּרָכוֹת בְּחִינַת וּ”בְרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק” (משלי י, ו) כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְקַשְּׁרִין אֵלָיו עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת ‘אוֹרֵחַ מְבָרֵךְ’, בְּחִינַת: “אֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר”, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ (בסימן רט) וְכַנַּ”ל. וְעַל-כֵּן תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה, כִּי צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לָתֵת לָהֶם יְנִיקָה יוֹתֵר מִדַּאי, עַל-כֵּן תֵּכֶף אַחַר נְטִילַת מַיִם אַחֲרוֹנִים שֶׁנּוֹתְנִין לָהֶם כֹּחַ וִינִיקָה צָרִיךְ לִבְרֹחַ תֵּכֶף מֵהֶם וּלְבָרֵךְ, כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק וְלֹא לְהַפְסִיק כְּלָל בֵּינְתַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ בְּתוֹךְ כָּךְ חַס וְשָׁלוֹם:

וְעַל-כֵּן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נֶאֶמְרָה בְּכָל לָשׁוֹן. כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר זָכוּ לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת וְנִתְבַּטֵּל יְנִיקַת כָּל הַקְּלִפּוֹת וְכָל הָאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת שֶׁיְּנִיקָתָם מִפְּגַם הַמִּזְבֵּחַ, כִּי כְּבָר זָכָה לִשְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ עַל-יְדֵי מַיִם רִאשׁוֹנִים וּמַיִם אַחֲרוֹנִים וַאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת. וּמֵחֲמַת זֶה צְרִיכִין לְהַאֲכִיל לֶעָנִי מֵעַל שֻׁלְחָנוֹ, כִּי אַף שֶׁמִּצְוַת צְדָקָה גְּדוֹלָה מְאֹד וּצְרִיכִין לִזָּהֵר תָּמִיד בִּצְדָקָה, עִם כָּל זֶה בְּיוֹתֵר צְרִיכִין לִזָּהֵר בִּשְׁעַת אֲכִילָה לְקַיֵּם אָז מִצְוַת צְדָקָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין גֵּרִים עַל-יְדֵי-זֶה וְיִהְיֶה נִשְׁלָם בְּחִינַת הַמִּזְבֵּחַ כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן מֻתָּר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכָל לָשׁוֹן, כִּי כְּבָר נִתְבַּטֵּל יְנִיקַת כָּל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת וְחָזְרוּ כֻּלָּם אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְנִשְׁלַם הַדַּעַת כַּנַּ”ל, וּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְגַּיְּרוּ וְחָזְרוּ כֻּלָּם אֶל הַקְּדֻשָּׁה עַל-כֵּן מֻתָּר לְבָרֵךְ בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת, כִּי כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כִּי יָצָא הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וְחָזַר אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְהָרַע נִתְבַּטֵּל מִמֵּילָא, עַיֵּן שָׁם.

וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקוטי מוהר”ן רט) עַל הַגְּמָרָא (ברכות כו:): ‘תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם’, שֶׁהַכְנָסַת אוֹרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם הוּא תִּקּוּן הַדַּעַת וְהוּא בְּחִינַת ‘אֹרַח צַדִּיקִים’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר הַצְּדָקָה שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין גֵּרִים עַל יָדָהּ וְיִהְיֶה נִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק, הוּא כְּשֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה לְתַלְמִיד חָכָם דַּיְקָא, וְהָעִקָּר בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בְּחִינַת ‘אֹרַח צַדִּיקִים’ כַּנַּ”ל, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִשְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְקַשְּׁרִין לְהַצַּדִּיק וְאָז אוֹרֵחַ מְבָרֵךְ, כִּי מֵהַצַּדִּיק מְקַבְּלִין כָּל הַבְּרָכוֹת כַּנַּ”ל וּכְשֶׁנִּתְקַשְּׁרִין לְהַצַּדִּיק זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה.

וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַצַּדִּיק וְהַיִּרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁבָּאִים מִמֶּנּוּ כַּנַּ”ל, כִּי בְּרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁהִיא בִּרְכַּת ‘הָאָרֶץ’ הִיא כְּנֶגֶד הַצַּדִּיק שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי “צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ” (תהלים לז, כט). וְעַל-כֵּן נִזְכָּר שָׁם בְּרִית בְּחִינַת צַדִּיק. וְהוּא עוֹמֵד בְּאֶמְצַע וּמִמֶּנּוּ מִתְפַּשְּׁטִין וְיוֹצְאִים אַהֲבָה וְיִרְאָה בְּחִינַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת רָצוֹן בְּחִינַת אַהֲבָה, כִּי כָּל הַבְּרָכָה מְדַבֶּרֶת מִטּוּבוֹ וְחַסְדּוֹ וְרַחֲמָיו וּרְצוֹנוֹ. וּבְרָכָה שְׁלִישִׁית הִיא ‘בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם’ שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם, כִּי עַל-יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם:

וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בראשית כא, לג): “וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שֶׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה'” וְכוּ’. כִּי עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵשֶׁל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ”י, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא קָרָא בְּשֵׁם ה’, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּלֶּה הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה כַּנַּ”ל, כִּי אַבְרָהָם זָכָה לִשְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת עַל-יְדֵי שֶׁהָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים, כִּי אַבְרָהָם הָיָה אִישׁ חֶסֶד וּבַעַל צְדָקָה וּגְמִילוּת חֶסֶד, וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים, וְעַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לִשְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא תִּקּוּן הָאֲכִילָה כַּנַּ”ל:

[שַׁיָּךְ לְעֵיל]

עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת זוֹכִין לְהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ”ל, כִּי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת הוּא נִשְׁפָּע מִבְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בַּמַּאֲמָר: ‘וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ’ וְכוּ’ בְּסִימָן מז, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת בְּחִינַת תְּפִלִּין הַנַּ”ל, וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַיִּרְאָה וְאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כַּנַּ”ל, בְּחִינַת (יואל ב, כו): “וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה'” וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם:

בְּחִינַת שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הֵם כְּנֶגֶד הַדַּעַת שֶׁכָּלוּל מִתְּלָת, מִבְּחִינַת יִרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְהַדַּעַת הַמְחַבְּרָם. וְעַל-כֵּן מִדְּאוֹרַיְיתָא סַגִּי בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא רַק שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת כַּנַּ”ל. וַחֲכָמֵינוּ זַ”ל הוֹסִיפוּ בְּרָכָה רְבִיעִית כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הִתְפַּשְּׁטוּת הַדַּעַת בִּפְרָטִיּוּת, כִּי בִּפְרָטִיּוּת הֵם אַרְבַּע בְּחִינוֹת כַּמּוּבָא, וְעַל-כֵּן הוֹסִיפוּ בִּרְכַּת ‘הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב’. כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא הַדַּעַת בְּחִינַת גַּם [בלא דעת] נֶפֶשׁ [לא טוב] וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ (ליקוטי מוהר”ן כט):