הִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה – הֲלָכָה ג

עִנְיַן קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְכוּ’:

עַל־פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סימן פז) שֶׁכַּוָּנוֹת אֱלוּל הֵם תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי כַּוָּנוֹת אֱלוּל הֵם בְּחִינַת (ישעיה מג, טז): “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ”, שֶׁצָּרִיךְ לְהָאִיר הַדֶּרֶךְ בַּיָּם וְכוּ’. וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מוֹצֵא זִוּוּגוֹ וְהִיא אֵינָהּ כְּנֶגְדּוֹ וְכוּ’. וְסוֹד זֶה מָסַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר בְּעֵת שֶׁשָּׁלַח אוֹתוֹ לִמְצֹא הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק בְּנוֹ, וְזֶה שֶּׁאָמַר לוֹ (בראשית כד, ח): “וְ’אִם לֹ’א תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָ’לֶכֶת אַ’חֲרֶיךָ” – רָאשֵׁי תֵּבוֹת ‘אֱלוּל’, וּבָאֶמְצַע הֵם תֵּבוֹת ‘תֹאבֶה הָאִשָּׁה’, כִּי עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַבְּרִית, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו, וַאֲזַי ‘תֹאבֶה הָאִשָּׁה’. כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית הִיא נוֹטָה מֵרְצוֹנוֹ וְכוּ’, וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’, עַל־יְדֵי־זֶה ‘תֹאבֶה הָאִשָּׁה’ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם עִנְיָן זֶה הֵיטֵב, כִּי הוּא סוֹד עָמֹק וְנִסְתָּר מְאֹד מְאֹד:

א וְזֶה בְּחִינַת “וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ”, “לָלֶכֶת” דַּיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל הַמְרֻמָּז בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת, מְתַקֵּן בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’, וַאֲזַי ‘תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ’, ‘לָלֶכֶת’ דַּיְקָא, כִּי הִיא מְרֻצָּה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ אַחֲרָיו, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר תִּקֵּן וְהֵאִיר בָּהּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל הַמְרֻמָּז בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל זֶה הַפָּסוּק שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’ כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה: ‘תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת’ וְכוּ’, ‘לָלֶכֶת’ דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת דֶּרֶךְ כַּנַּ”ל:

ב וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה. כִּי תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן מו) שֶׁאֵצֶל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין תְּפִלָּה לְזִוּוּג, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל (בסימן ט) עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ברכות ה:): “שֶׁתְּהֵא תְּפִלָּתִי סְמוּכָה לְמִטָּתִי” וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת “אִשָּׁה יִרְאַת ה'” (משלי לא, ל), וְעִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ‘תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת’ וְכוּ’, וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘אִשָּׁה יִרְאַת ה”,

כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא בִּבְחִינַת (ברכות לד:): ‘אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל’, שֶׁהוּא בְּחִינַת (בראשית כד, טו): “וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת” וְכוּ’, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים פה, יד): “צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֶׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו”, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תקון יח דף לד. עין שם), “וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת”, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה בְּחִינַת ‘שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי’ כַּנַּ”ל, הוּא בְּחִינַת ‘תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ’, שֶׁהָ’אִשָּׁה יִרְאַת ה” שֶׁהִיא רִבְקָה אֵשֶׁת יִצְחָק, נִמְשָׁךְ בָּהּ רָצוֹן, עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה: “וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת”. וְזֶה בְּעַצְמוֹ תִּקּוּן הַתְּפִלָּה בְּחִינַת ‘שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי’, כַּמְבֹאָר בַּתִּקּוּנִים כַּנַּ”ל שֶׁהָ’אִשָּׁה יִרְאַת ה” שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, הוֹלֶכֶת וְנִמְשֶׁכֶת אַחַר הָאָדָם, בְּחִינַת ‘אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל’. וְכָל זֶה עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’, וּכְמוֹ שֶׁסִּיֵּם שָׁם בַּתִּקּוּנִים: הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: “צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֶׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו”, כִּי צָרִיךְ לְהָאִיר בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִלָּה כָּרָאוּי בִּבְחִינַת ‘שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי’ וְכוּ’, בִּבְחִינַת “וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת” וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁאָז מַרְבִּים יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים, כִּי עִקַּר תִּיקּוּן הַתְּפִלָּה עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה “תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ”, שֶׁזֶּה בְּחִינַת “וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת”, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ”ל:

ג כִּי צָרִיךְ לְהָאִיר בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ בְּהַתְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַתְּפִלָּה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר מִחוּץ לָאָרֶץ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּמִשָּׁם לִירוּשָׁלַיִם וּלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּלְקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, בִּבְחִינַת (מלכים־א ח, מח): “וְהִתְפַּלְּלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם”, “דֶּרֶךְ” דַּיְקָא, כִּי הַתְּפִלָּה צְרִיכָה לֵילֵךְ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְכוּ’ וּלְקֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, וּמִשָּׁם לַשָּׁמַיִם, וְאַחַר־כָּךְ מֵרָקִיעַ לְרָקִיעַ וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם, עַד שֶׁתֵּלֵךְ וְתַעֲלֶה לִמְקוֹמָהּ. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהָאִיר בָּהּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ, עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’ כַּנַּ”ל:

ד וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. כִּי עִקַּר הַדֶּרֶךְ מֵאִיר עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה מְאִירָה אֶת הַדֶּרֶךְ, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרֵאת ‘תּוֹרָה’, עַל שֵׁם שֶׁהִיא מוֹרָה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נחמיה ט, יב): “לְהוֹרוֹת לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ” וְכוּ’, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, לב): “דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ” וְכוּ’, (שם, כז) “דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶךָ בָּחָרְתִּי” וְכוּ’, וּכְתִיב (משלי ג, יז): “דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם”. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עַל־יְדֵי־זֶה מְאִירִין אֶת הַדֶּרֶךְ בַּיָּם דְּהַיְנוּ בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה, וַאֲזַי הַתְּפִלָּה מְקֻבֶּלֶת בִּבְחִינַת ‘אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל’, שֶׁזֶּה בְּחִינַת ‘וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת’, שֶׁהוּא בְּחִינַת “וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה” וְכוּ’. כִּי הַתּוֹרָה מְאִירָה בְּחִינַת דֶּרֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל, בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה.

וְעַל־כֵּן נִתְקַן קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי, שֶׁהֵם הַיָּמִים שֶׁעָלָה וְיָרַד מֹשֶׁה בְּאַרְבָּעִים יָמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהֵם יְמֵי אֱלוּל לְקַבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל[1] כִּי בְּאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁקִּבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁהֵם יְמֵי אֱלוּל, עָשָׂה מֹשֶׁה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה שֶׁהוּא כַּוָּנוֹת אֱלוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ”ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בליקו”ת סִימָן פב). וְעַל־כֵּן קוֹרִין בְּאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁעָלָה מֹשֶׁה וְיָרַד, כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הוּא כְּדֵי לְהָאִיר הַדֶּרֶךְ בַּיָּם כַּנַּ”ל:

ה וְעַל־כֵּן עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי נִתְתַּקֵּן בְּעֵת שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ בְּלֹא תּוֹרָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וְנִתְיַגְּעוּ וְכוּ’, עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְתִקְּנוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בבא קמא פב.). כִּי עִקַּר תִּקּוּן קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי הוּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן בְּחִינַת דֶּרֶךְ כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַדֶּרֶךְ הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מוֹרָה דֶּרֶךְ כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת (משלי ו, כב): “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ” וְכוּ’. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ בְּלֹא תּוֹרָה נִתְיַגְּעוּ, וְעַל־כֵּן תִּקְּנוּ אָז דַּיְקָא קְרִיאַת הַתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מְתַקְּנִים בְּחִינַת דֶּרֶךְ כַּנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן תִּקְּנוּ קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בַּיָּמִים שֶׁעָלָה מֹשֶׁה בִּימֵי אֱלוּל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְעָשָׂה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה כַּנַּ”ל, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל לְהָאִיר הַדֶּרֶךְ בַּיָּם, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת ‘אִם שְׁגוּרָה הַתְּפִלָּה בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל’, שֶׁהוּא בְּחִינַת “וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת”, בְּחִינַת “טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה”, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת “תֹאבֶה הָאִשָּׁה” – שֶׁהִיא רִבְקָה – “לָלֶכֶת” וְכוּ’, שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְכוּ’ כַּנַּ”ל:

ו כִּי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי הֵם בִּבְחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל, בְּחִינַת “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ” הַנַּ”ל. כִּי בַּשֵּׁנִי נֶאֱמַר (בראשית א, ו): “יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם” – ‘בֵּין מַיִם עֶלְיוֹנִים לְמַיִם תַּחְתּוֹנִים’. וְזֶה בְּחִינַת סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל, בְּחִינַת דֶּרֶךְ הַנַּ”ל, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת (תהלים קלט, ח) “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”, ‘אִם אֶסַּק שָׁמַיִם – וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל’ הֵם בְּחִינַת יוּד עֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאָלֶף – וְיוּד תַּחְתּוֹנָה שֶׁתַּחַת הָאָלֶף, שֶׁהֵם בְּחִינַת סֶגוֹל דְּקס”א – וְחִירִיק דְּס”ג, שֶׁמֵּהֶם נַעֲשֶׂה בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר ‘וַיֹאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ’ (בסימן ו) וּבְמַאֲמַר ‘כִּי תֵצֵא’ (ליקו”ת סִימָן פב), עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

וְזֶה בְּחִינַת “יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם”, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סוֹד תְּמוּנַת אָלֶף כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים (תיקון מ דף פ:), כִּי מַיִם עֶלְיוֹנִים הֵם בְּחִינַת יוּד עֶלְיוֹנָה שֶׁעַל גַּג הָאָלֶף, וּמַיִם תַּחְתּוֹנִים הֵם בְּחִינַת יוּד תַּחְתּוֹנָה שֶׁתַּחַת גַּג הָאָלֶף, וְרָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם, הוּא בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף כַּיָּדוּעַ, וְזֶה בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’ שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַבְדָּלָה בֵּין מַיִם לָמָיִם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה דֶּרֶךְ בַּיָּם, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשׂוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כִּי בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”, זֶה עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ.

כִּי תְּשׁוּבָה קָדַם לָעוֹלָם (פסחים נד.), וּבְלֹא זֶה אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם ‘בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ’ (זוהר בא דף מב.), דְּהַיְנוּ לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, בִּבְחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ”. נִמְצָא, שֶׁיּוֹם שֵׁנִי הוּא בִּבְחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל, בְּחִינַת אָלֶף כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת “יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וִיהִי מַבְדִּיל” וְכוּ’:

ז וְזֶה בְּחִינַת יוֹם חֲמִישִׁי, כִּי בַּחֲמִישִׁי נֶאֶמְרָה בְּרָכָה לְדָגִים, וְדָגִים הֵם בִּבְחִינַת זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנִּתְבָּרְכוּ “וְיִדְגוּ לָרֹב” וְכוּ’ (בראשית מח, טז). כִּי עִקַּר הַדֶּרֶךְ הַמֵּאִיר בַּיָּם הַנַּ”ל הוּא בִּבְחִינַת יוֹסֵף שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר הַדֶּרֶךְ בַּיָּם כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן עִקַּר קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ”, הָיָה עַל־יְדֵי יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיד, ג): ‘הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס וַיֵּצֵא הַחוּצָה’, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (ב”ר פז, ח). כִּי יוֹסֵף הוּא בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’ כַּנַּ”ל, שֶׁזֶּה הוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁנַּעֲשָׂה דֶּרֶךְ בַּיָּם, בְּחִינַת (תהלים עז, כ): “בַּיָּם דַּרְכְּךָ”, עַל־יְדֵי “גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה” (שם, טז). כִּי הַדֶּרֶךְ נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן נִתְבָּרְכוּ זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּבִרְכַּת דָּגִים, כִּי הַדָּגִים יֵשׁ לָהֶם דֶּרֶךְ בַּיָּם יוֹתֵר מִכָּל מִין חַי, כִּי עִקַּר חִיּוּתָם בַּמַּיִם, וְכָל מִין חַי אֵין לוֹ דֶּרֶךְ בַּיָּם, כִּי יִהְיֶה נִטְבָּע שָׁם, וְהַדָּגִים עִקַּר חִיּוּתָם שָׁם. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דֶּרֶךְ בַּיָּם שֶׁחַיִּים וְהוֹלְכִים שָׁם, וְעַל־כֵּן הֵם בִּבְחִינַת זַרְעָא דְּיוֹסֵף, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’ כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן בַּחֲמִישִׁי שֶׁנֶּאֶמְרָה בּוֹ בְּרָכָה לְדָגִים, תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זַ”ל בּוֹ נִשּׂוּאִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל בִּכְתֻבּוֹת (דף ה.). כִּי הַנִּשּׂוּאִין דִּקְדֻשָּׁה דְּהַיְנוּ נִשּׂוּאִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֵם בִּבְחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ הַנַּ”ל, עַל־כֵּן תִּקְּנוּ נִשּׂוּאִין בַּחֲמִישִׁי הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה בּוֹ בְּרָכָה לְדָגִים, כִּי בִּרְכַּת דָּגִים הֵם בִּבְחִינַת זַרְעָא דְּיוֹסֵף, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’ שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, בְּחִינַת נִשּׂוּאִין דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל:

נִמְצָא שֶׁשֵּׁנִי וַחֲמִישִׁי הֵם בִּבְחִינַת ‘הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ’, שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּוָּנוֹת אֱלוּל. וְעַל־כֵּן בָּהֶם עָלָה מֹשֶׁה וְיָרַד בְּאַרְבָּעִים יָמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהֵם יְמֵי אֱלוּל, לְקַבֵּל לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁאָז עָשָׂה מֹשֶׁה בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַלּוּחוֹת ‘דֶּרֶךְ’ כְּבוּשָׁה הַנַּ”ל, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ”ל, וְעַל־כֵּן בְּיָמִים אֵלּוּ דְּהַיְנוּ בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, קוֹרִין בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ כַּוָּנוֹת אֱלוּל כְּדֵי לְהָאִיר הַדֶּרֶךְ בַּיָּם, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ”ל:

ח וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בבא קמא פב.): ‘כְּשֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה הָיוּ יְגֵעִים, וּבִשְׁבִיל זֶה תִּקְּנוּ קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי’ כַּמּוּבָא לְעֵיל (אוֹת ה). וְעִקַּר הַקְפֵּידָא שֶׁלֹּא יֵלְכוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה. כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה הוּא בִּשְׁבִיל בְּחִינַת תִּקּוּן הַדֶּרֶךְ, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מֵאִיר הַדֶּרֶךְ כַּנַּ”ל, וְעִקַּר תִּקּוּן בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ הוּא בִּבְחִינַת מְשֻׁלָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה יָמִים, כִּי שְׁלֹשָׁה יָמִים הֵם בְּחִינַת יָמִין וּשְׂמֹאל וְאֶמְצַע, וְעִקַּר תִּקּוּן הַדֶּרֶךְ הוּא בִּבְחִינַת הַמַּכְרִיעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְמֻצָּע בֵּין יָמִין וּשְׂמֹאל, בִּבְחִינַת (דברים ה, כט ל): “בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לֹא תָסוּרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל”, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא לִנְטוֹת לְיָמִין וּשְׂמֹאל. וְזֶה בְּחִינַת אָלֶף הַנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ’, וְהַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁמַּכְרִיעַ בֵּין יוּד עֶלְיוֹנָה לְיוּד תַּחְתּוֹנָה וְכָלוּל מִשְּׁנֵיהֶם.

וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, שֶׁנּוּכַל לִמְצוֹא אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, הֵן בִּבְחִינַת ‘אִם אֶסַּק שָׁמַיִם’ הֵן בִּבְחִינַת וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל חַס וְשָׁלוֹם. כִּי יֵשׁ מִי שֶׁנּוֹטֶה מֵה’ יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי עֲלִיָּתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘אֶסַּק שָׁמַיִם’, וְשָׁם דַּיְקָא הוּא תּוֹעֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְשׁוֹכֵחַ בַּה’ יִתְבָּרַךְ, וְיֵשׁ לְהֵפֶךְ, שֶׁעַל־יְדֵי נְפִילָתוֹ הוּא תּוֹעֶה וְשׁוֹכֵחַ בַּה’ יִתְבָּרַךְ. וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם, עָשָׂה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לִבְלִי לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל, רַק לְהָשִׁיב הַכֹּל אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, אֶל הַדֶּרֶךְ הַמְמֻצָּע, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מֵאִיר לִשְׁנֵיהֶם וּמוֹרֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לְבַל יִתְעוּ מִן הַדֶּרֶךְ, הֵן הָעוֹלִים לְמַעְלָה בְּחִינַת ‘אִם אֶסַּק שָׁמַיִם’, לְבַל יִתְעוּ מִן הַדֶּרֶךְ חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי עֲלִיָּתָם, רַק בְּכָל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה יִמְצְאוּ אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת ‘אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה’, וְכֵן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מֵאִיר גַּם לְהַיּוֹרְדִים חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִילּוּ לְאוֹתָן שֶׁנָּפְלוּ מְאֹד מִקְּדֻשָּׁתָם וְהֵם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, גַּם לָהֶם מֵאִיר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם, וּמוֹרֶה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ לְבַל יִשְׁכְּחוּ בַּה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא הוּא יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת ‘וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ’, וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר ‘כִּי תֵצֵא’ הַנַּ”ל.

וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַכְרִיעַ בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל, בֵּין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּמַשְׁלִים לִשְׁנֵיהֶם לַהֲשִׁיבָם כֻּלָּם לְהַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. וְעַל־כֵּן בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ כָּלוּל מִשְּׁלֹשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אָלֶף שֶׁכָּלוּל מִתְּלַת: נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה, וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, וּוָאו שֶׁבָּאֶמְצַע וְכַנַּ”ל. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת דֶּרֶךְ כַּנַּ”ל, כָּל בְּחִינוֹתֶיהָ הוּא שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (שבת פח.): ‘בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהִיב לָן אוֹרְיָאן תְּלִיתָאָה בְּיוֹם תְּלִיתָאָה עַל־יְדֵי תְּלִיתָאָה’ וְכוּ’. וְעַל־כֵּן דַּיְקָא כְּשֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה נִתְיַגְּעוּ, כִּי שְׁלֹשָׁה יָמִים אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בְּלֹא תּוֹרָה, כִּי שְׁלֹשָׁה יָמִים הֵם בְּחִינַת יָמִין וּשְׂמֹאל וְאֶמְצַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַדֶּרֶךְ, וְעִקָּר הוּא בְּחִינַת יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא בְּחִינַת מְמֻצָּע, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר שֶׁלֹּא לִנְטוֹת לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁעִקָּרוֹ בִּבְחִינַת שְׁלֹשָׁה יָמִים וְכוּ’ כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן תִּקְּנוּ קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְכַנַּ”ל.

וְעַל־כֵּן אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּפָחוֹת מִשְּׁלשָׁה אֲנָשִׁים, שֶׁהֵם: ‘כֹּהֵן לֵוִי יִשְׂרָאֵל’. וְכֵן כָּל אֶחָד אֵינוֹ קוֹרֵא פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים (או”ח קלה, סע’ א ג). כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה הוּא בִּשְׁבִיל לְהָאִיר בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא כָּלוּל מִשְּׁלֹשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אָלֶף, שֶׁהוּא בְּחִינַת ‘כֹּהֵן לֵוִי יִשְׂרָאֵל’, כַּמּוּבָא. וְכַנַּ”ל:

[1] תּוֹסָפוֹת בָּבָא קַמָּא פב. בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ.